צה"ל פרסם מסמך שמגדיר את האיומים המרכזיים שעומדים בפניו ודרכי ההתמודדות עמם. מדובר ביצירת נורמה יוצאת דופן של יצירת שיח בינו לבין הציבור. בין היתר ניתנת התייחסות לפוטנציאל שבזהות האינטרסים עם מדינות ערב המתונות ולאפשרות של גיוס מילואים כללי
בשנת 2015 פורסם מסמך "אסטרטגיית צה"ל", שפתח צוהר לתהליכי החשיבה המתקיימים בצבא וראייתו את האתגרים המשמעותיים העומדים בפניו ואת המענה אליהם. כבר אז נקבע כי תהליכי החשיבה האסטרטגיים ועדכונו של המסמך יהיו מתמשכים וקבועים, וזאת על מנת לשפר את השיח בין הצבא לבין הציבור. בשנים שחלפו מאז הפרסום, התקיימו בצה"ל תהליכי חשיבה לבחינת משמעות השינויים שחלו במזרח התיכון על תפיסות הפעולה שלו. כך, בהתאם לגישה זו, פרסם צה"ל באפריל 2018 מסמך אסטרטגיה מעודכן.
בין החידושים העיקריים במסמך המעודכן היו חלוקה של הזירה האסטרטגית של ישראל ל"מכלולי עימות" ו"למכלולי שיתופי פעולה", כשבתוך כך הפוטנציאל שבזהות האינטרסים עם מדינות ערב המתונות למול איומים משותפים. לצד זאת, הוגדרו שתי גישות למענה לאיומים ביטחוניים, שאחת מהן כוללת הכרעה של האויב והשנייה פעולות מניעה ועיצוב מרחב העימות. בנוסף לכך ניתנה התייחסות נרחבת לעקרונות בניין הכוח ובהם מרכזיותו של פיתוח כוח האדם, בסדיר ובמילואים.
מכלולי העימות הוגדרו במסמך כ"קבוצות גורמים בעלי הגיון פוליטי-מדיני משותף, הפועלות בניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל וצה"ל". הבנת קשרים אלה בין גורמים במכלול מאפשרת לנתח טוב יותר את נקודות התורפה שלהם ואת דרכי הפעולה מולן.
בהתאם לכך הוגדרו כמה מכלולי עימות, שהראשון שבהם הוא הציר השיעי – מאיראן, דרך חיזבאללה ועד המשטר הסורי והמיליציות השיעיות הפועלות בסוריה. מבין גורמים אלה איראן מהווה את הגורם המרכזי, והיא מקרינה איום ישיר ועקיף, דוגמת מעורבותה בסוריה, בזירה הפלסטינית, בתימן ובעיראק. לצד האידיאולוגיה המשותפת, המאפיינים העיקריים של השחקנים בציר השיעי הם החתירה ליכולת גרעינית ובניית תשתית של מעצמה אזורית בעלת תעשייה צבאית רחבה. איום זה בא לידי ביטוי בניסיונות התבססותה של איראן בסוריה, במעורבותה בעידוד העימותים בעזה וביהודה ושומרון וכן בפעולה מודיעינית והתקפית נגד ישראל במרחב הסייבר.
על פי המסמך, הזירה הפלסטינית מהווה את מכלול העימות בעל פוטנציאל הנפיצות הגבוה ביותר. בעוד שברצועת עזה פועלים חמאס, הג'יהאד האסלאמי וקבוצות טרור נוספות, ביהודה ושומרון פועל החמאס לצד ארגוני טרור נוספים ומפגעים בודדים. מדובר בשני מרחבים עם ישויות פוליטיות ואידיאולוגיות עוינות זו לזו, הנאבקות בישראל ופועלות כדי לפגוע בחופש הפעולה של צה"ל ולגבות מחיר מדיני-כלכלי-משפטי בישראל.
לצד אלה ישנו גם הג'יהאד הסלפי, הפועל בכל העולם ואינו מתמקד רק בישראל. מכלול עימות זה כולל גורמי טרור מארגוני הג'יהאד העולמי, בין היתר בסוריה ובגבול שבין ישראל לבין חצי האי סיני. מניתוח צה"ל עולה כי לישראל ולשחקנים רבים באזור וברחבי העולם עניין משותף בהחלשתו של הג'יהאד הסלפי. לאור זאת צה"ל פועל כדי לפתח שיתופי פעולה מולו.
מסיבה זאת, אסטרטגיית צה"ל כוללת לצד התמודדות עם אותם מכלולי עימות גם שיתוף פעולה: "קבוצות גורמים שיש בין האינטרסים שלהם לבין האינטרסים של מדינת ישראל זהות מסוימת, ומערכות היחסים איתם נעות ברצף שבין שיתוף פעולה להיעדר עימות, לרבות רמות שונות של תיאום". כך למשל, לישראל שותפות אינטרסים עם המדינות הערביות הפרגמטיות, ובהן אלה שיש לה עמן הסכמי שלום, למול התפשטותה של איראן. ניצול שותפות אינטרסים זה עשוי לחזק את ישראל בהתמודדותה מול האיומים השונים.
הכרעה מול השפעה
גישה אחת למימוש יעדי צה"ל היא גישת ההכרעה, החותרת, במקרה של עימות משמעותי, לבטל את רצונו של האויב – ואת יכולתו – להוסיף ולפעול נגד ישראל. הגישה השנייה היא גישת מניעה והשפעה שמטרתה לסכל את האיומים, להרתיע ולהרחיק את העימותים המשמעותיים, ובתוך כך לעצב את מרחב העימות באופן נוח יותר לישראל. זוהי הגישה שלפיה נוהג צה"ל על פי רוב. הגישה הנוכחית משתרעת מפעולות ביטחון שוטף, דרך המערכה שבין המלחמה ועד למבצעים מוגבלים. הדגמה למימוש גישה זו ניתן היה לראות בחודש מאי 2018, במבצע "בית הקלפים", שבו הותקפו תשתיות איראניות וסוללות הגנה אווירית בסוריה.
החלוקה לשתי גישות פעולה אינה דיכוטומית, ומתקיימים יחסי גומלין ביניהן וחפיפה מסוימת. מטרתה, אם כן, היא לצייד את מפקדי צה"ל במושגים שנועדו לבחון את דרכי ההתמודדות עם האיומים, ובעת הסלמה ביטחונית לבחון האם להמשיך ולדבוק במניעה ובהשפעה או לעבור לגישת ההכרעה.
אסטרטגיית צה"ל ממשיכה להדגיש את מרכזיותו של הכוח היבשתי כחלק מעקרונות הפעלת הכוח, זאת בהתאם לדגש שהושם כבר במסמך אסטרטגיית צה"ל משנת 2015. על פי עקרונות ההפעלה, צה"ל יפעיל בגישת ההכרעה "מהלומה משולבת מידית ובו זמנית באמצעות שני מרכיבי יסוד: מאמץ תמרון בעל יכולות מחץ – שריד, מהיר, קטלני וגמיש, הפועל בשילוביות רב-זרועית. [ושני] מאמץ אש מדויקת רחבת היקף, המבוסס על מודיעין איכותי". החידוש במסמך המעודכן הוא קביעת אחריותה של המפקדה הכללית לגיבוש תפיסת התמרון ביבשה ולהכוונה באמצעותה את בניין הכוח. החלטה זו נותנת תוקף להגדרתה של המפקדה הכללית העליונה לכוחות היבשה.
המסמך מדגיש, בנוסף לכך, קשת רחבה של עקרונות בניין כוח הנשענים על הפעלת הכוח מול הגישות השונות. אחד מהשינויים במסמך המעודכן ביחס לנוסח המקורי הוא ההתייחסות הרחבה לבניית המשאב האנושי. בין היתר מצוינת בהבנה בצה"ל כי ייתכנו מצבי משבר שבהם יידרש גיוס כללי של כל משאבי האומה. במסגרת זו תיבנה היכולת לגייס את כל האוכלוסייה בת הגיוס במדינת ישראל במטרה לסייע לצה"ל כשיידרש כוח אדם נוסף לצה"ל ולגופי הביטחון האחרים. הדרך לשם עוד רחוקה – אך מדובר באמירה בעלת ערך רב, התורמת למיצובו של צה"ל כצבא עם ממלכתי.
בנוסף לכך, קיימת במסמך המעודכן התייחסות נרחבת למערך המילואים, המבטאת אולי יותר מכל את משמעות הביטוי "צבא העם". התייחסות זו משקפת את מה שמבוצע כבר כיום על פי התכנית הרב-שנתית (תר"ש) "גדעון", שבמסגרתה נערכה רפורמה במערך המילואים ביבשה. עיקרה של רפורמה זו הוא סיווג היחידות לפי יכולות שונות, תוך השקעות מרובות באימון המערך הלוחם במטרה לגבש את כוחות הסדיר והמילואים כמערכת מבצעית מאוחדת.
לאורך השנים חוברה בצה"ל שורת מסמכי ותפיסות הפעלה, אך מסמך אסטרטגיית צה"ל המקורי וגרסתו המעודכנת יוצאים מן הכלל. זאת, הן בשל פרסומם הפומבי והן בשל היותם מחוברים היטב לעשייה היומיומית בצה"ל – הן בבניין הכוח, הן בשימור המוכנות והן בהפעלת הכוחות במבצעים הגלויים והסמויים. נראה שעם פרסום המסמך עתידה להתקבע נורמה מבורכת לפרסום דומה על ידי מפקדי צה"ל הבאים.
על הכוונת 