נוכח המציאות המורכבת במזרח התיכון, קשת האיומים הרחבה והאתגרים המבניים שבפני צה"ל, דרוש ראש מטה כללי בעל עמוד שדרה ערכי, ראייה רחבה, שיקול דעת וקור רוח שיעמוד לו במבחנים הצפויים. בעת הזו סגן הרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט הוא האיש הנכון לתפקיד הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל.
נהוג לומר כי הנקודה שבה מטביע שר ביטחון בישראל את חותמו על המערכת עליה הוא מופקד היא בבחירת הרמטכ"ל. בדר"כ ממנה שר ביטחון רמטכ"ל אחד במהלך כהונתו. הרמטכ"ל לעומת זאת משרת לרוב תחת יותר משר ביטחון אחד, דוגמה בולטת (וקצת קיצונית) היא במקרה של הרמטכ"ל שאול מופז שמונה בהמלצת יצחק מרדכי, ושירת בסך הכל תחת ארבעה שרי ביטחון. בין הדוגמאות הבולטות לאופן בו מנצל שר הביטחון את המינוי בכדי לעצב את המערכת כרצונו ניתן למנות את האופן בו התנה השר ארנס את מינויו של משה וחצי לרמטכ"ל בכך שיתחייב להקים את זרוע היבשה לה התנגד צה"ל, ובאופן שבו מונה הרמטכ"ל חלוץ בידי מופז (במקרה זה לא נעדרה גם השפעת ראש הממשלה שרון על השר) בכדי לבצע את תכנית ההתנתקות.
אמת, השר אינו יועץ מיניסטריאלי למערכת הביטחון כפי שהמעיט בערך עצמו (אך לא בתוקף סמכותו) מי ששימש בתפקיד באוקטובר 1973. תרומתם וטביעת האצבע, לטוב ולרע, של השרים בבניין הכוח של צה"ל ובעימותים השונים ניכרה היטב. כך למשל, חוסר בקיאותו של עמיר פרץ בתחום הביטחוני בלטה בעת מלחמת לבנון השנייה אולם גם אפשרה לו להגיע ללא משוא פנים להחלטה על פיתוח ורכש מערכת כיפת ברזל. לחלופין, השר הנוכחי, יעלון, בעצמו רמטכ"ל לשעבר ויוצא הצנחנים, בלט בניסיונו הקרבי בעת מבצע "צוק איתן" הן בשלב הגדרת היעדים והן במימושם. ועדיין, כלי ההשפעה, הפטיש הכבד, שקיים ברשות השר בכדי לעצב את המערכת כרצונו הוא מינוי הרמטכ"ל.
בהתמודדות הנוכחית על תפקיד הרמטכ"ל נדרש השר יעלון לבחור בין שני מועמדים, האלופים גדי איזנקוט ויאיר נוה. שניהם יוצאי חטיבת גולני וניסיונם הקרבי, כמו גם ניסיונם במטה רב. יתרה מזו, ההתמודדות הזו שונה מקודמותיה בעובדה שנראה כי היא נקייה יותר. המועמדים אינם עוסקים ביחצ"נות בתקשורת, בהטחת עלבונות וכיוצא בזו וכמוהם השר הממנה. ניכר כי ישנה הערכה הדדית ותחושת קוליגיאליות שנעדרה לרוב ממינוי הרמטכ"ל בשנים קודמות.
הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל יידרש להוביל ולנווט במים לא מוכרים ולא בטוחים. החזית הבאה עלולה לפרוץ במפתיע בשל חישוב מוטעה של מי מן השחקנים ומה שייראה שבוע קודם לכן כתקופת רגיעה עשוי להפוך למבצע ממושך תוך זמן קצר מאוד כפי שאירע למשל במלחמת לבנון השנייה. החזית הצפונית השתנתה ללא היכר וההפרדה המסורתית שנוצרה מהסכמי סייקס-פיקו בין לבנון וסוריה הפכה מיושנת ולא רלוונטית. האזור הפך לאגד רב של ארגונים ומדינות נחשלות ובהם חזבאללה, ג'ובת אל-נוסרה, דאע"ש ומה שניתן לכנות כ"סוריה הקטנה" שבשליטת בשאר אל-אסד. הגדה המערבית הפכה להרבה פחות יציבה והמתיחות במרחב זה רק עולה. סוגיות דוגמת הרפורמה הנדרשת במערך המילואים, שידוד ושדרוג זרוע היבשה כלקח מן המלחמה בעזה, מימוש גיוס החרדים לצבא וקביעת מתווה נכון ומוסדר לתקציב הביטחון גם הם על סדר יומו של הרמטכ"ל הבא. תוסיפו לתבשיל את העובדה כי האיום הגרעין האיראני ותמיכת איראן בישויות טרור דוגמת חזבאללה, רק מחריפים ותבינו מדוע רמטכ"ל צה"ל הוא אחד משלושת התפקיד המאתגרים בישראל (השניים האחרים הם ראש הממשלה ושר הביטחון).
נוכח המציאות הזו, וכלקח משגיאות עבר, נדרש השר למנות אדם הגון בעל יכולות מגוונות, ראייה רחבה ויכולת ניתוח והבנה של המציאות הגלובלית והאזורית הבקי ביכולות הצבא, כפי שהן באמת ולא כפי שהן מצטיירות מכרזות גיוס לבני השמונה-עשרה, לטוב ולרע. מפקד המיומן בהפעלת הכוח כנגד קשת רחבה של איומים הכולל את צבאות סוריה ואיראן וארגונים תת-מדינתיים דוגמת חזבאללה וחמאס כמו גם תאי טרור קטנים דוגמת אנצאר בית אל-מקדס. התפקיד גם מחייב יכולת לעמוד על דעתו אל מול הדרג המדיני, להביע בפניהם את דעתו ביושר גם תחת לחץ ואילוצים פוליטיים, ולבסוף לציית ולבצע כל החלטה שתתקבל.
ילקוט השירות של גדי איזנקוט מעיד עליו כמאה עדים. החל מגיוסו לחטיבת גולני בשנת 1978, עבור בפיקוד על פלוגה במלחמת לבנון הראשונה שכהגדרתו "עשתה את כל המשימות המבצעיות והקרבות בגזרה, ויצאה מלבנון רק עם פצוע בינוני אחד שריסק את ידו מטיל סאגר," ועל גדוד בחטיבה בשנות השהייה בלבנון. במהלך כהונתו כמפקד חטיבת גולני בשלהי שנות התשעים הרגו לוחמי החטיבה בפיקודו כ-40 אנשי חזבאללה. במקביל נאבק איזנקוט בהצלחה בנורמות פסולות ובהתנהלות בעייתית של לוחמים הן בהקשרים של יחסי לוחמים צעירים וותיקים בפלוגות הרובאיות ומשמעת מבצעית ומנהלתית. כבר אז הוא נודע כמי שמקפיד לגבות את פקודיו ולעמוד על דעתו גם נוכח ביקורת. למקטרגים על המהלכים שנקט השיב כי "הנושא היחיד שתופס את הכותרות זה המרד במסייעת. זה שהרגנו בארבעת החודשים שלפני האימון 18 חיזבאללה, את זה לא ציינו כשחתכו אותנו בעיתונים."
לאחר מכן שימש כמזכירו הצבאי של שר הביטחון וראש הממשלה ברק, ומאוחר יותר של ראש הממשלה שרון. כמפקד אוגדת איו"ש בשנים שלאחר מבצע "חומת מגן" הוביל בהצלחה שיטה מבצעית שכללה הקלות על האוכלוסייה הפלשתינאית מחד ולחימה נחושה בטרור תוך הקפדה על "ניצחון בכל מפגש". עוד בטרם מלחמת לבנון השנייה, בה שירת כראש אגף המבצעים, היה איזנקוט, כפי שנהוג לכנות במקומותינו, "הראשון לזהות" כי במקרה של עימות עם חזבאלה יש לאתר את מרכז הכובד של הארגון ולפגוע בו. איזנקוט הציע את שכונת הדאחיה בביירות. הפצצת השכונה במלחמה פגעה קשות בחזבאללה ונחשבה לנדבך משמעותי בהרתעה שהושגה. לאחר מכן השלים קדנציה מוצלחת כאלוף פיקוד הצפון ושימש כסגן הרמטכ"ל בין היתר, במבצע "צוק איתן". בדרך עבר כמה מהמורות לא קלות במסגרת האינטריגות והמאבקים שכללה ההתמודדות הקודמת על תפקיד הרמטכ"ל, שגם בהם גילה יושרה, הגינות ודאגה לטובת המערכת והמליץ כי לתפקיד ימונה בני גנץ. שר הביטחון לשעבר ברק העיד עליו כי "הוא איש מקצוע. זאת אומרת, אתה מדבר עם גבי אשכנזי, או איתך, אתה יודע מראש שכל מה שאתה חשבת עליו, כל מה שאתה תחשוב עליו, באופן אוטומטי הראש של אנשים שהם מחוברים מבצעית לאדמה הוא שם."
תפקיד הרמטכ"ל מחייב שהנושא בו יהא אדם בעל עמוד שדרה ערכי, ראייה רחבה, שיקול דעת וקור רוח. שירותו רב השנים בראש הטור ובחזית הלחימה, והתנהלותו במבחנים השונים בהם עמד מראים כי סגן הרמטכ"ל, האלוף גדי איזנקוט, הוא האיש הנכון לתפקיד.
יפה כתבת