איפה התמרון?\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בעימות הבא לא יהיה לישראל מרחב פעולה רב במובנים של זמן, מרחב, ולגיטימציה להפעלת כוח, ולכן מוטב יהיה לפעול בהתאם ולהכות את האויב כדברי רא"ל חיים בר-לב- "מהר, חזק, ובאופן אלגנטי." 

בשנים האחרונות התגבשה בצה"ל דוקטרינת לחימה הכוללת מהלומות אש מדויקת בעוצמה רבה, מהאוויר, הים והיבשה, לצד תמרון מהיר ועמוק אל לב מערכי האויב. דוקטרינה זו מתבססת על ההנחה שכאשר יפרוץ עימות צבאי בסדר הגודל של מלחמת לבנון השנייה או מבצע "עופרת יצוקה", הן בבחינת עצימותו והן בבחינת שיעור איום הירי של מאות רקטות וטילים ביממה, לא יהיה ברשות ישראל מרחב פעולה רב במובנים של זמן, מרחב, ולגיטימציה להפעלת כוח, ולכן מוטב יהיה לפעול בהתאם ולהכות את האויב, כדברי רא"ל חיים בר-לב, "מהר, חזק, ובאופן אלגנטי." 

"מהר, חזק, ובאופן אלגנטי" 

כוח שריון של צה"ל בסמוך לגדר המערכת ברצועת עזה.

כוח שריון של צה"ל בסמוך לגדר המערכת ברצועת עזה.

התמרון היבשתי מבוצע באמצעות תורת הקרב המשולב וכולל: תנועת כוחות חי"ר ושריון, תוך סיוע אש. זאת במטרה לכבוש שטח, להשמיד את האויב ולהרוס את תשתיותיו. אמנם האש מסייעת למאמץ המתמרן ומקנה לדרגים אלו חופש לפעול במרחב, אך היא לבדה אינה יכולה להשיג את ההכרעה, קרי ביטול הרצון והיכולת של היריב להוסיף ולהילחם. כאשר הכוחות בשטח יוזמים, מתקדמים פוגעים באויב ומחזקים בקרבו את תחושת הנרדפות – הרי שהם מעבירים את הצד שכנגד למגננה, וגורמים לו למעשה להילחם על שרידותו ועל עצם יכולתו להמשיך ולפעול כנגד העורף הישראלי. אף שבשנים האחרונות שב ועלה הויכוח בסוגיית הרלוונטיות של מושג ההכרעה לשינויים המתחוללים בטבע המלחמה הרי שבשדה הקרב, אשר ההתרחשויות בו משפיעות על המערכה כולה, הוא נותר רלוונטי כשהיה.

הגנרל שרמן טען שבמלחמה יש "", (צילום: ויקיפדיה).

הגנרל שרמן קבע שבמלחמה יש "להניח את האויב על קרניה של הדילמה", (צילום: ויקיפדיה).

המהלך המתמרן מעצם טבעו מקיים נוכחות בשטח, דבר המגשים את אימרתו של הגנרל שרמן שקבע כי מטרת התמרון הינה – "להניח את האויב על קרניה של הדילמה", זאת משום שבעוד שהאויב יכול להסכין למאמץ האש המופעל כנגדו ולהמשיך ולפעול, אין ביכולתו לצפות את תנועתם ומעשיהם של הכוחות המצויים בשטחו המשבשים את פעילותו באופן שוטף. כך לדוגמה, משטח שנכבש אין האויב יכול לירות רקטות, כפי שאירע למשל לאחר הקרב לכיבוש הכפר מרון א-ראס במלחמת לבנון השנייה. מהלך שכזה אינו יכול להיעשות כפשיטה ממוקדת על יעד אחד, משום ששיתוק מרחב מצומצם ויחיד של האויב לא יבטיח את ביטחון העורף ולא ישיג את הכרעת האויב, על כן הדבר צריך להיעשות כמהלך רחב רציף ומתמשך.

בהינתן ש"המלחמה היא נחלת אי-הוודאות", על מהלך זה להתבצע באופן הדומה למלחמת ששת הימים, שנפתחה במהלומה אווירית, מפתיעה, כנגד מטרות בעלות ערך גבוה, שמיד לאחריה יוכנס כוח קרקעי מתמרן, שהוכן מבעוד מועד, להשגה מהירה של שליטה בשטח. זאת בהתאם לשאיפת צה"ל לקצר את משך הלחימה, ולמזער את היקף הנפגעים בקרב האזרחים בעורף. כך יוכל הדרג המדיני למנף את ההישגים הן מול האויב והן מול הקהילה הבין לאומית.

בעשור האחרון, ועוד בשנים שקדמו לו, התאפיינו העימותים הצבאיים בהם לחם צה"ל, ובהם מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה", בכך שהאויב הפעיל נשק תלול מסלול לסוגיו לעבר עורף מדינת ישראל. בעת מלחמת לבנון השנייה החזבאללה ירה לעבר העורף הישראלי כ-4000 רקטות מסוגים שונים והביא לשיתוק את מהלך החיים התקין של תושבי צפון המדינה. למרות שחיל האוויר פעל במלחמה תחת חופש פעולה מבצעי מלא, הודו מפקדיו, כפי שהודו קודמיהם בימים שקדמו למלחמת שלום הגליל, כי אין בידיהם מענה לרקטות קצרות הטווח. מכאן שאף כי חיל האוויר הינו בהחלט כלי יעיל בפעולת ענישה או גמול נקודתית, הוא אינו יכול לעמוד לבדו בפרץ כאשר מדובר בעימות ממושך, שלא לומר מערכה בהיקף רחב. סבבי לחימה קצרים, דוגמת מבצע "הד חוזר" בחודש מארס 2012, אינם דומים למערכה שכזו.

ב"עמוד ענן" לא תמרנו

מטוס קרב מסוג F-15 בשירות בחיל האוויר.

מטוס קרב מסוג F-15 בשירות בחיל האוויר.

למרות שהתמרון הקרקעי המהיר הינו חלק מתפיסת הלחימה האמורה, הרי שבמבצע "עמוד ענן" נמנע צה"ל מלפעול בתוך רצועת עזה. מטרות מבצע "עמוד ענן" כפי שהגדירם שר הביטחון, אהוד ברק, היו: חיזוק ההרתעה, פגיעה קשה במערך הרקטות ופגיעה כואבת בחמאס ובארגוני הטרור תוך צמצום הפגיעה בעורף האזרחי. אף שלכאורה ניתן לטעון כי מטרות המבצע הושגו מבלי שנדרשה מעורבותם של כוחות מתמרנים, הרי שבפועל התגלגלה מדינת ישראל למהלך אשר נמשך זמן רב מדי והניב תוצאות שאין זה מן הנמנע שניתן היה להשיג בזמן קצר יותר. כך לדוגמה יתכן כי אפשר היה לפגוע במצבור הטילים ארוכי הטווח ולהרוג את אחמד ג'עברי, המפקד הצבאי של החמאס, במתקפה קצרה וממוקדת שאחריה סבב לחימה קצר בן יממה או יותר, כפי שאירע לא אחת בעבר.

החמאס הגיב לתקיפה בירי רקטות נרחב לעבר ישובי הדרום אולם לראשונה ביצע ירי גם לעבר גוש דן ותל אביב, ובכך העלה את סף האלימות. מהלך זה אשר חצה "קווים אדומים" מבחינת מדינת ישראל, יצר צורך יסודי בהשגת שינוי יסודי של המציאות הביטחונית. בכדי להשיג זאת היה מהלך מתמרן מחויב מכורח המציאות. טוב עשתה ממשלת ישראל במבצע "עמוד ענן" שהכינה סדר כוחות מתאים לפעולה קרקעית מבעוד מועד, ובכלל זה גיוס מילואים נרחב, וזאת גם לאור לקחי מלחמת לבנון השנייה. אולם ההימנעות מהפעלתו לאור המשכותו של המבצע, ותוך הבנה רחבה שאין מדובר בסבב לחימה קצר, גרמה לאיבוד המומנטום של הפעלת הכוח והחסירה מנוף משמעותי שיכל לשפר את ההישג הכולל.

"המטרה במלחמה היא להשיג שלום טוב יותר- ולו רק מנקודת- ראותך אתה", אולם נוכח המצב הגיאופוליטי של מדינת ישראל במזרח התיכון, והיות חלק מאויביה שחקנים לא מדינתיים דוגמת ארגון חמאס וחזבאללה, אין מדובר בהשגת הסכם שלום כי אם, מנקודת המבט של מדינת ישראל, בהשגת הרתעה שתרחיק את מועד פריצת העימות הבא ככל שניתן. השגת מצב שכזה נעשית רק באמצעות מפגש האויב, בשטחו, עם כוחות צבא היבשה המתמרן שיעביר את הצד שכנגד למגננה, ויפעיל את הלחץ הדרוש בכדי לסיים את הלחימה בתנאים חיוביים לישראל ותוך הנחלת תחושת הרתעה לאויב לפרק זמן ארוך יחסית.

(המאמר פורסם במקור באתר "IHLS", בתאריך 20.02.2013)

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “איפה התמרון?\ מאת גל פרל פינקל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s