קחו דוגמה מהסנאט\ מאת גל פרל

מרב מיכאלי, תמכה בהגברת הפיקוח על מערכת הביטחון

בנאומה בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי בשבוע שעבר הזכירה חברת הכנסת מרב מיכאלי (עבודה) את התנגדות מערכת הביטחון להצעת החוק "ייעול הפיקוח של ועדת החוץ והביטחון". מטרת הצעת החוק הוא לשפר ולהגביר את יכולת הפיקוח של הכנסת על הגופים השונים במערכת הביטחון באמצעות מתן סמכויות נוספות לוועדת החוץ והביטחון. כך תוכל  הוועדה לדרוש מכל גוף ציבורי מידע שבתחום סמכותו או פעילותו, כמו גם לחייב את הגופים הנתונים לפיקוחה בדיווח תקופתי לוועדה או לחלופין – לוועדת המשנה בנושאים הרלוונטיים ובהתאם לסטנדרטים שנקבעו מראש.

איתן כבל, גיבש את הצעת החוק

בנוסף על כך תהא הוועדה רשאית לחייב כל בעלי תפקידים בגופים השונים להתייצב ולמסור עדות בפניה, אלא אם כן יופיע במקומו השר הממונה. הח"כים שגיבשו את ההצעה – עופר שלח (יש עתיד) ואיתן כבל (עבודה)  – נתנו בידי הוועדה "שיניים" בכדי שתוכל להחיל סנקציות, קובלנות וקנסות, על כל אשר לא יופיעו בפניה. כן תינתן בידי יו"ר הוועדה וראשי ועדות המשנה סמכות הביקור בכל מתקן או יחידה במערכת הביטחון, ממש כפי שיש ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת בהקשר ליחידות השב"ס ומתקני הכליאה שלו, ובכלל זה ביקורי פתע.

השר יעלון, מתנגד מחשש ל"טירטו" יתר

מערכת הביטחון ובראשה שר הביטחון משה יעלון, שלא במפתיע, מתנגדת להצעת החוק. וכי מי יתמוך בהגברת הפיקוח עליו, ובהחלת חובה עליו לספק הסברים למעשיו, להוצאותיו, לבזבוזיו? על כן טענו במערכת הביטחון כי די בסמכויות הביקורת הקיימות על גופי הביטחון. מה גם שהמערכת מוטרדת שמה קציניה ובכיריה "יטורטרו" להופעות בפני נציגי העם שבכנסת במתן הסברים לפעולות שונות, משל היו טירונים בצנחנים. לפני כחודש אף דחה ראש הממשלה נתניהו, לבקשת יעלון, דיון בוועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק.

לכאורה נימוקים כבדי משקל. שהרי מדוע להם לנבחרי העם לבקש הסברים לנשגב מהבנתם, דוגמת מדיניות צה"ל בשטחים, הטיפול במאחזים לא חוקיים או פעולות תג מחיר, אופן פעולתן של יחידות שונות העושות, כפי שנחשף בפרשת הרפז, כעולה על רוחן ללא כל קשר לפקודות ולנהלים. אל יובן מכך כי כלל מערכת הביטחון פרקה כל עול ויש לבצע בדק בית. לא כך הוא. קציני צה"ל, וכמוהם אנשי הגופים הביטחוניים השונים עושים ימים כלילות בהגנת המדינה.

הסנאט האמריקני – לקחת ממנו דוגמה

אולם ישנן סטיות וחריגות, מקרים בהם על המערכת להבהיר ולבאר את פעולותיה למי שלהם היא חייבת הסברים – אזרחי מדינת ישראל. המערכת יכולה רק להרוויח מכך שתהא נתונה לבחינה עמוקה וביקורתית בידי חברי ועדת החוץ והביטחון, שעשויים, אגב כך, לגלות ולהוקיר את המאמצים הרבים שמשקיעים אנשיה בשמירה על ביטחון המדינה. מדוע אם כן לא יהיה בית הנבחרים הישראלי כסנאט האמריקני, היכול לחייב את עובדי הציבור במערכות השונות להופיע בפניו?

הכותב הוא עוזר מחקר בתכנית המאזן הצבאי במזרח התיכון של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

(המאמר פורסם במקור בעיתון "מעריב", 06.02.2014)