A new strategy against ISIS/ By Gal Perl Finkel

רשומה רגילה

His special forces teams increased their operational tempo to such an extent that they carried out 300 raids per month, dismantling al-Qaida cells one after the other

In US President Donald Trump’s first address to Congress he described Islamic State (ISIS) as a “network of lawless savages that have slaughtered Muslims and Christians, and men, and women, and children of all beliefs. We will work with our allies, including our friends and allies in the Muslim world, to extinguish this vile enemy from this planet.”

Trump is not the first to view an organization of Islamic extremist, Salafist jihadists as a network. One of the first to do so was retired US Army general Stanley McChrystal. In his book The Insurgents (Simon and Schuster, 2013), Fred Kaplan describes McChrystal as a special operations expert. “He entered the force as a parachutist in the 82nd Airborne, then rose through the ranks in Ranger and special forces units, climaxing in the fall of 2003, when he took control of the Joint Special Operations Command.” According to Kaplan’s book, “McChrystal saw that al Qaeda was a network, each cell’s powers multiplied by its ties with other cells. It would take a network to fight a network, so McChrystal built one of his own.” Under his leadership JSOC’s network worked. His special forces teams increased their operational tempo to such an extent that they carried out 300 raids per month, dismantling al-Qaida cells one after the other.

On January 2017 President Trump ordered the new US defense secretary, USMC Gen. (ret.) James Mattis, to conduct a 30-day review of US strategy on ISIS. Mattis is supposed to get back to the president with a full range of options to fight that threat. The previous administration chose a counter-terrorism strategy that refrained from using “boots on the ground.” Instead president Barack Obama preferred surgical strikes using drones and special forces, while avoiding at all costs the use of ground forces on a large scale. That was the strategy that led to the killing of Anwar al-Awlaki in Yemen by a US drone strike and Operation Neptune Spear in Pakistan, during which SEAL Team Six killed Osama bin-Laden. The latter was led by McChrystal’s successor at JSOC, Adm. William McRaven, himself a former Navy SEAL.

In addition the US adopted a policy of “leading from behind” – providing support through intelligence, air power and special forces to the campaign waged by local ground forces. This was the case Libya and now in the war against ISIS. That’s understandable given the fact that in a war such as this there are no magic solutions. One knows where it starts but not how or when it ends. Usually it turns to a bloody and prolonged war. The ground maneuver, as shown during Operation Protective Edge, is only the beginning: the forces become vulnerable to IEDs, snipers, anti-tank missiles and mortars. Threats familiar to US troops from their wars in Afghanistan and Iraq.

Secretary Mattis is a combat veteran who knows the Middle East and Iraq in particular, having fought there more than once. He led the 1st Battalion, 7th Marines, in the Gulf War, commanded a Navy-Marine task force in Afghanistan, and the entire 1st Marine Division during the march on Baghdad and the battle for Falluja. He understands better than most the danger in sending troops into, as former secretary of state Gen. (ret.) Colin Powell described in an article, “a crisis with an unclear mission they cannot accomplish.” 

However that policy didn’t prove as useful in the fight against ISIS. Deploying ground forces is not without cost, but on the other hand is highly effective when it comes to hurting and defeating the enemy. That was, for example, the case in Operation Cast Lead, during which the IDF’s 35th Paratroopers Brigade, led by Col. Herzi Halevi, operated in the midst of the Gaza Strip, killed Hamas militants, destroyed the enemy’s arsenal and effectively prevented rockets from being launched at Israel’s cities.

“I’m in the business of providing the president with options,” said Chairman of the Joint Chiefs of Staff USMC Gen. Joseph Dunford recently, in regard to the forming of a new strategy against ISIS. Dunford, who served under Mattis in Iraq as the commander of the 5th Marine Regiment, revealed that there are currently around 500 US special forces soldiers in Syria, working with Syrian Kurdish and Arab forces in their efforts to strike the ISIS stronghold of Raqqa, in what he called “about as complex an environment as you can be [in].”

Though it’s not likely that the new strategy will include the use of large-scale ground forces, given the background of Secretary Mattis and CJCS Dunford, one can assume that they understand the need for a growing presence of US troops on the ground.

That presence will probably will be reflected in increased activity of special forces, mainly from JSOC. The current commander of JSOC is Gen. Austin Miller, who just like McChrystal began his career as a paratroopers officer (82nd Airborne Division), served in the Rangers and commanded a contingent of Delta Force operators in the Battle of Mogadishu (and was awarded the Bronze Star). The most significant operation so far carried out the during his term as commander of JSOC is the raid carried out by the Navy SEALs on an al-Qaida in the Arabian Peninsula (AQAP) headquarters in Yemen. The operation, the first commando raid authorized by Trump, turned into a shootout in the midst of the village because the force was compromised before hitting its objective. Navy SEAL Chief Petty Officer William “Ryan” Owens was killed and three others were wounded. 14 AQAP fighters were killed in the raid, some of whom were also terrorist network leaders and facilitators.

In his resent speech to Congress President Trump led a standing ovation for the Owens’s widow. Trump assured her that according to Secretary Mattis, her husband “was a part of a highly successful raid.” In the movie Annapolis, Lieutenant Cole (played by Tyrese Gibson), the company commander and a tough Marine, presents the cadets with a body bag and demands they “remember what that bag looks like with a body in it, because if you become officers this is where they’re going to put your mistakes.” That rule, that is very familiar to generals, applies to leaders of state as well, and should be taken to into account prior to approving the new strategy against ISIS.

The author is the coordinator of the Military and Strategic Affairs program at the Institute for National Security Studies (INSS) and the founder and operator of the blog “In the Crosshairs” on military, security vision, strategy and practice.

(The article was published in "The Jerusalem Post", March 7, 2017)

Back to the ground?\ by Gal Perl Finkel

רשומה רגילה

American and Kurdish special forces recently raided a building in Iraq where the Islamic State group was holding about 70 hostages it had threatened to execute. American Delta Force commandos took the kidnappers by surprise and completed their mission to free the hostages. In a previous raid last May in the village of al-Amar in eastern Syria, Delta commandos killed Abu Sayyaf, a senior ISIS commander, along with several other ISIS operatives. Following a brief firefight the commando force was exfiltrated via helicopter and flown to a base in Iraq.

These operations are directly in line with U.S. President Barack Obama's preferred method of applying force — pinpoint attacks with drones and special forces, while avoiding at all costs the use of ground forces on a large scale. Along with the aforementioned Delta operations, we can count Operation Neptune Spear in Pakistan, during which U.S. Navy Seals killed al-Qaida leader Osama Bin-Laden; the rescue of hostages in Somalia; and pinpoint assassinations with drones in Yemen.

In September, Marine Corps Gen. Joseph Dunford was appointed chairman of the U.S. Joint Chiefs of Staff. Dunford began his career as an infantry officer, and he earned the nickname "Fighting Joe" when he led the Marines' 5th Regimental Combat Team during the 2003 Iraq invasion. His appointment could signal a return of regional ground operations against ISIS.

Budding signs of this possible policy shift could be found in Dunford's most recent testimony before the Senate Armed Services Committee, when he said it was certainly possible the U.S. could deploy ground troops to fight alongside Iraqi soldiers against ISIS. Dunford, however, said he would only recommend such a measure if it were to have a "strategic influence" on the campaign against ISIS in Iraq. U.S. Defense Secretary Ashton Carter reiterated this approach when he informed the Senate of increased U.S. military activity against ISIS. According to the White House, some 50 special forces commandos will be deployed to help the rebels fighting ISIS in Syria. These soldiers will coordinate efforts between local militias and the U.S.-led international coalition. Additionally, a reinforcement of America's air fleet operating out of İncirlik, Turkey, is also in the works.

The hesitation within the U.S. military's high command is understandable, because in a war such as this there are no magic solutions. Initiating a large ground maneuver could spell success on the battlefield; as such a force would pose a counterweight to ISIS in Iraq. The ground maneuver, however, as we learned during our Operation Protective Edge, is only the beginning. The forces, from the moment they enter the fray, become vulnerable to roadside bombs, sniper fire, anti-tank missiles and mortars. All these threats are familiar to American troops from their wars in Afghanistan and Iraq. However, in the words of one former IDF general, you can't see the movie without paying for the ticket.

During the Cold War, NATO officers would tell an old joke about a meeting between two Soviet tank commanders after conquering Paris at the end of World War III. "By the way," one commander asks his comrade, "who won the air war?" Wars, as insinuated by the joke, are won on the ground. Devoid of an aggressive approach toward ISIS, as exemplified by the Marines' 2010 assault on the town of Marja in Afghanistan, the group will inevitably continue to grow.

Gal Perl Finkel is a former research assistant at the Institute for National Security Studies and operates the blog "Al Hakevenet" (In the Crosshairs).

(The article was published in "israelhayom", November 8, 2015)

הכנסת אורחים איראנית\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

ספרו של מארק באודן אודות משבר בני הערובה באיראן ב-79' מציג תמונה קודרת לגבי יכולתה של ארצות הברית להתמודד עם איראן. שם פעלה יחידת העילית האמריקנית כתיאטרון חובבים שנדרש למשימה שהיתה גדולה עליו בכמה מספרים.

מרק באודן,

הוצאת מודן, מערכות ומשרד הביטחון, 2012.

הספר "אורחיו של האייתולה", (הוצאת מודן, 2012), מאת העיתונאי מארק באודן מתאר את משבר בני הערובה בטהראן (1979-1981). באודן הוא עיתונאי וסופר אמריקני ונחשב לאחד מבכירי הכותבים כיום אודות היחידות המיוחדות של ארצות הברית. מספריו תורגמו לעברית "התרסקות במוגדישו" (שעובד לסרט "בלאק-הוק דאון") ו"בן לאדן – החיסול". באודן יודע לספר סיפור מדויק, עשיר בפרטים, וזאת תוך שמירה על עניין גובר ומבלי להתיש את הקורא.


החוטפים עם אחד מבני ערובה בשגרירות. יתכן כי האדם מימין הינו אחמדינג'אד.

ב-4 בנובמבר 1979, כחלק מן המהפכה האסלאמית באיראן בהובלת האייתוללה ח'ומייני, השתלטו סטודנטים איראנים, ובהם ככל הנראה מחמוד אחמדינז'אד (לימים נשיא איראן), על השגרירות האמריקנית בטהראן ולקחו את אנשיה כבני ערובה. כאשר המו"מ על שחרור בני הערובה הגיע למבוי סתום הורה נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר, על הכנת פעולה צבאית לשחרור בני הערובה (שם קוד: מבצע "ציפורן הנשר"). המשימה הוטלה על היחידה החדשה של הצבא ללוחמה בטרור  כוח דלתא ועל מפקדה הקולונל צ'רלס בקווית'.

מחץ הדלתא 1

קולונל צ'ארלי

קולונל צ'ארלי "המחויב"בקווית', אשר הקים את כוח דלתא‏.

בקווית', יליד טקסס, היה יהיר ובטוח בעצמו כפי שרק ג'ון ויין של החיים האמיתיים יכול להיות. הוא החל את שירותו בצבא ארצות הברית בשנת 1952 כקצין בחיל הרגלים, וב-55' התנדב לכוחות המוטסים ושימש כמפקד פלוגה מסייעת בדיוויזיה המוטסת ה-82. בהמשך עבר לכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות"). במלחמת וייטנאם פיקד בקווית' על "פרויקט דלתא", יחידת מיוחדת שביצעה משימות סיור ומודיעין‏. האופן שבו פעל במבצעי "סרוק והשמד" בשנת 66' בעמק אן-לאו הקנה לו את כינויו 'צ'רלי המחויב'.

"המודיעין דיווח כי בעמק פרוסים שני גדודים צפון-וייטנאמים ולוחמי וייטקונג. עוד ביולי 1965 הזהיר המפקד הקודם של פרויקט דלתא, מייג'ור ארט סטרנג', את המפקד החדש, צ'רלס בקווית', המכונה 'צ'רלי המחויב', "להישאר מחוץ לעמק, מאחר שיש שם מלכודות לציד אדם." זה לא הרתיע את בקווית' מלהחדיר לעמק שלושה צוותים של כוחות מיוחדים. המשימה נכשלה ובקווית' עצמו נפצע במהלך הקרב (הפציעה מתוארת בספר). מתוך 17 הלוחמים שחדרו לעמק שבעה נהרגו ושלושה נפצעו." (עמוד 218)

אחד הלוחמים הראשונים בכוח דלתא באימון

אחד הלוחמים הראשונים בכוח דלתא באימון "קופי טרור".

הצבא האמריקני באותם ימים לא הפנים די הצורך את איום הטרור הגובר ולא נערך להתמודד מולו. בקווית' ששב מווייטנאם זיהה את הפער. שנים נאבק במטרה להקים את היחידה ונענה בשלילה. במקום זאת נשלח לפורט בראג לשמש כקצין מבצעים. למזלו מספר רב של פיגוע מיקוח שהתרחשו ברחבי העולם כמו גם שורת הצלחות של יחידות שונות ובהן "ההצלחה הישראלית בשחרור בני הערובה באנטבה" (עמוד 113) שינו זאת. לאור הניסיון שצבר שנים קודם לכן כנספח ברגימנט ה-S.A.S הבריטי, מונה בקווית' בשנת 77' למקים היחידה ללוחמה בטרור של צבא ארצות הברית  כוח דלתא.

בקווית' דחף את יחידתו אל המקסימום באמצעות אימונים מפרכים ומורכבים. "דלתא שאבה לתוכה סוג של לוחמים בוגרים, עצמאיים שנבחרו מבין רבים, בשל יכולתם לפעול מחוץ לשרשרת הפיקוד הרגילה. 'המפעילים' כפי שהם כונו, או "שוטרס" [הם לא אהבו את המונח 'קומנדו'], לבשו בגדים אזרחיים, תספורתם גם היא אזרחית, וכאשר לא היו עסוקים במשימה או בתרגיל, היו אחראיים בעצמם על סדר יומם." (עמוד 115) היחידה השיגה מוכנות מבצעית באותו היום ממש בו נלקחו בני הערובה בשגרירות.

מחץ הדלתא 2

מפת הפעולה.

מפת הפעולה.

התוכנית המבצעית שגיבשו כללה הקמת בסיס פעולה בתוך איראן אשר כונה "מדבר 1" ונועד לשמש מנחת ארעי למטוסי התובלה מסוג הרקולס ולמסוקים בהם יגיעו הלוחמים. לאחר שהמסוקים יתודלקו כוח ההשתלטות ינוע באמצעותם לאתר "מדבר 2", בסמוך לטהראן. משם יפשוט הכוח על המתחם ויחלץ את בני הערובה. הכוח יתפנה במסוקים תחת חיפוי מטוסי קרב. הכוח, עד כמה שזה יוצא דופן במקרים אלו, התאמן למשימה במשך כמעט 5 חודשים.

מפקד חיל החתים רוברט בארו, הסתייג מן התוכנית לחילוץ בני הערובה.

מפקד חיל הנחתים רוברט בארו, הסתייג מן התוכנית לחילוץ בני הערובה.

כבר בדיונים המקדימים הטיל מפקד חיל הנחתים, הגנרל רוברט בארו, "ספק בהיתכנותה של התוכנית" (עמוד 138). בארו, שפיקד על פלוגת נחתים בקוריאה למן הנחיתה באינצ'ון ועד לקרב במאגר צ'ואסין, הבין כי התנאים המקדימים שעל בסיסם ניתן לפעול לא מתקיימים, אולם ראש מטה הצבא ביטל את הסתייגותו. ואכן, המבצע היה מורכב מדי, מותנה במשתנים רבים מדי ובעיקר לא אפוי די צורכו.

ניכר כי מתכנני הפעולה לא הטמיעו את לקחי פשיטת הנפל על מחנה השבויים סון טאי שבקרבת האנוי, לשחרור שבויי מלחמת וייטנאם. אז התכוננו אנשי הכוח הפושט, "הכומתות הירוקות" בפיקוד קולונל ארתור סיימונס, למשימתם במשך כחצי שנה. בנובמבר 1970 הוסקו הפושטים לקרבת המחנה, הרגו כ-200 חיילים מצבא צפון וייטנאם ונסוגו ללא נפגעים. ההישג לא היה שווה הרבה משום שההכנות לפשיטה נחשפו והשבויים הועברו מן המתחם בטרם הפשיטה. מוטב היה לו מתכנני הפעולה היו דבקים דווקא במאפייני הפשיטה על מחנה השבויים בקאבאנטואן במלחמת העולם השנייה. זו כללה נוהל קרב זריז, הישענות על חיילות גבוהה, פשטות ואלמנט ההפתעה.

לא צ'אק ולא נוריס

הריסות המסוק במנחת מדבר 1.

הריסות המסוק במנחת "מדבר 1".

בעוד הכוחות נוחתים במנחת "מדבר 1" סופת חול נמוכה ובלתי צפויה (ככה עושים סיור מקדים?) הביאה להסטת שני מסוקים מן המנחת ולהתרסקות מסוק נוסף היישר על מטוס התובלה מדגם C-130 התאונה גבתה את חיי 8 לוחמים ויצרה בשטח בלגן לא נורמלי. בתנאים שנוצרו הורה בקווית' על פינוי מהיר מהשטח, במהלכו הותירו הכוחות 6 מסוקים, המשמשים עד ימינו אלה את חיל האוויר האיראני, ציוד לחימה ומסמכים סודיים אודות הפשיטה. בני הערובה שוחררו רק לאחר מו"מ ארוך בינואר 81'.

כזרת הסרט

כרזת הסרט "מחץ הדלתא" משנת 1985, שבוסס בחלקו על אירועי מפשיטה הכושלת.

אף שבאודן מיטיב לתאר היטב את רצף האירועים ואת עולמם של לוחמי היחידות המיוחדות, הרי שממרחק הזמן מצטיירת היחידה כחבורת חובבים בוסרית שטרם הגיעה לבשלות מבצעית. לא בכדי השווה פיטר סקומייקר, מפקד פלגה ביחידה (ולימים מפקד כוח דלתא וראש מטה הצבא), "את הפשיטה לבלט" (עמוד 215). למצער, הפעולה נראתה בעיקר כמו קדימון לסרט "מחץ הדלתא" עם צ'אק נוריס, שסצינת הפתיחה שלו מתארת את שהתרחש במנחת "מדבר 1".

בכל זאת למדו משהו


צוות 6 של הקומנדו הימי בתרגיל השתלטות בקמפ סלבי, מיסיסיפי.

אף שבאודן לא עוסק בהשלכות כישלון הפעולה על הכוחות המיוחדים האמריקניים בספר זה, הרי שבספרו "בן לאדן – החיסול" הוא עוסק בכך לא מעט. האמריקנים, כמו האמריקנים, קיימו לאחר הכישלון תחקיר עומק יסודי. לאחריו נערכו שינויים מבניים באופן הפעלת היחידות המיוחדות האמריקניות. בהמלצת צ'רלי בקווית' הוקמו פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים (JSOC), הטייסת ה-160 למבצעים מיוחדים וצוות 6 ללוחמה בטרור של הקומנדו הימי (Seal Team 6), עליו פיקד ריצ'רד מרסינקו.

כוח דלתא הפכה במקביל לאחת מיחידות המבצעים המיוחדים הטובות בעולם ואנשיה בלטו לחיוב בקרב מוגדישו ב-93' כמו גם באחרונה בפשיטה בה הרגו בכיר במדינה האיסלמית. לאחר פיגועי 11 בספטמבר עבר פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים שינוי מבני משמעותי‏ ועסק בעיקר בזיהוי וסיכול תאי טרור ברחבי העולם. בשנת 2011, במה שניתן לראות כיישום כלל לקחי מבצע "ציפורן הנשר", ביצע צוות 6 של הקומנדו הימי את מבצע "חנית נפטון" – הפשיטה לחיסול אוסאמה בן לאדן.