"אם כל האמצעים האחרים נכשלים – צריך לאלתר" | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בספר מדע בדיוני ביקש ג'ואל רוזנברג לתאר כיצד ייראה צה"ל בעוד כאלף שנים, כשיילחם במלחמות בין כוכביות. התוצאה מותחת ולא פחות חשוב מכך, לא כל כך רחוקה מהמציאות העכשווית.

מה היה קורה לו צה"ל היה פועל בחלל החיצון, ואיזה מן מבנה ויחידות יהיו לו בעוד כאלף שנים, כשיילחם במלחמות בין כוכביות? בספר המדע בדיוני "לא לשם תהילה" (הוצאת עם עובד, 1991), ניסה הסופר האמריקני־יהודי ג'ואל רוזנברג לשרטט תשובה לשאלה הזו. התוצאה מותחת ולא פחות חשוב מכך, לא כל כך רחוקה מהמציאות העכשווית.

בספר תיאר רוזנברג עתיד שבו בכוכב מצדה, הפלנטה השניה באפסילון אינדי, עולם סלעי קשה וצחיח, שאדמתו אינה מצמיחה מאומה, גרים צאצאי הפליטים מישראל שבכדור הארץ ששרדו את השואה השנייה. המצדאים (בני מצדה) חיים בצמצום, כמו בקיבוצים של פעם, במחילות תת־קרקעיות וחיים על חרבם. הם שכירי החרב המעולים שבגלקסיה, ומעמידים עצמם לשירותו של כל המרבה במחיר. מלחמות אינן מתנהלות – בוודאי לא מוכרעות – בלי מעורבותם.

המצדאים, נכתב בספר, חיו קרוב מדי לארכיטיפוסים שלהם, ולמעשה לאלה שלנו. רק לעתים נדירות, שם רוזנברג מונולוג ביקורתי בפי גיבור הספר, "קם לנו גנרל שאינו חושב עצמו לאריאל שרון, מיקי מרקוס או דוד ורצינסקי – אך אז הוא רואה עצמו כגלגול של דוד המלך. יותר מדי טוראים חושבים על עצמם כעל שמשון במקדש הפלישתים. אלופי משנה בגדודים קרביים נוטים לחשוב שהם יונתן נתניהו. מעולם לא פגשתי פוליטיקאי ממין זכר שלא חשב שהוא בעצם משה רבנו, שעתיד להובילנו בחזרה אל כדור הארץ, בחזרה הביתה לארץ ישראל" (עמוד 69).

"השכר גבוה והמשימה קשה"

בני השפלה מכוכב אינדס שכרו את חיל השכירים של מצדה שיילחמו עבורם כנגד אויביהם הסיבאים. על המפקח הכללי (גנרל) טטסואו הנביא, גיבור הספר והמספר, הוטל נדרש לשכנע את דודו, הגנרל המהולל שמעון בר־אל, לקחת על עצמו פיקוד על הכוח המצדאי.

שמעון בר־אל הוא מצביא אגדי וטקטיקן בחסד, הנחשב למפקד הקרבי הטוב ביותר שקם למצדה אי־פעם. אך הוא הוקע בעבר כבוגד, לאחר שנחשד (אך לא הורשע) בלקיחת שוחד והוגלה הרחק ממצדה. היה מי שהשווה אותו לגנרל הרומאי סינסינאטוס, משום שגם הוא נקרא לשוב לשירות בכדי לפקד על מערכה שנראתה בלתי אפשרית. זוהי טעות, השיב בר־אל, "סינסינאטוס פרש מהשירות בכבוד. אני הודחתי מן הצבא והוגליתי" (עמוד 24).

במערכה על נואבה לחם טטסואו תחת פיקודו של המח"ט בר־אל וידע בדיוק עד כמה האגדה נכונה. שם במעגל סביב מדורה, בלילה שלפני הקרב, נשא בר־אל תדריך "בפני מה שהיתה אז חטיבה מוכת קרבות, בקשה לעשות עוד מאמץ אחד לפני החזרה הביתה, בקשה שהופכת לדרשה הממירה את מי שעד אז היו אלף וחמש מאות גברים עייפים ומכים לאלף וחמש מאות רוצחים שבעורקיהם קרח, אש בעצביהם והמוות בידיהם" (עמוד 76). החטיבה בפיקודו ניצחה במערכה הבלתי אפשרית ההיא, עתה ביקשה ממשלת מצדה שיעשה זאת פעם נוספת.

"השכר גבוה והמשימה קשה, ונראה שאין כל אפשרות לבצע את הדבר שבני המקום משלמים למצדה כדי שתבצע" (עמוד 11), הסביר טטסואו. בר־אל הסכים. כשנשאל מדוע ענה: "הייתי בעל רע, אב נורא, ומעולם לא הייתי יהודי טוב, טטסוקי. אבל אני גנרל. פיקוד על צבא הוא הדבר היחיד שאני עושה היטב" (עמוד 38).

הנינג'ות של מצדה

בר־אל הסכים לקחת על עצמו את המשימה ולפקד על הכוח, בתנאי שטטסואו ישרת תחת פיקודו. אך לצד רצונו "להתעלל" קצת באחיינו האהוב בעצם הצבתו בשטח, הרחק מהמטה הכללי, היתה לכך מסיבה נוספת. בטטסואו יש יותר משנגלה במבט ראשון. לכאורה הוא היה קצין מטה רם דרג, אולם בפועל הוא היה מהמיומנים והקטלניים שבאנשי המבצעים שבשירות המודיעין, "המתנקשים של מצדה שהשמועה יודעת על קיומם מכונים נינג'ות רק על ידי בני חוצעולם" (עמוד 26).

מוטב, כמובן, שלמתנקש יהיה איזשהו כיסוי, "ועדיף כיסוי שיאפשר לו להתערב בין הכוחות אפילו מבלי שאנשיו ידעו מהו תפקידו האמיתי. מפקח כללי הוא תפקיד נחמד. בדרך כלל אתה מצליח לענוד את הכוכבים שלך בשעות שבהן אינך עובד" (עמוד 27), הסביר טטסואו לקוראים.

כחלק מתכניתו הסבוכה הטיל בר־אל על טטסואו להתנקש במנהיג הסיבאים. "לנוע בתוך החשיכה הוא אחד הדברים שאני מיטיב לעשות; הירייה בקשת שפגעה במנהיגם של הסיבאים בצווארו היתה ירייה ממוזלת" (עמוד 37). ההתנקשות סייעה אמנם למערכה אבל הניצחון בה הוטל כאמור, על כתפי דודו, הגנרל בר־אל.

"מימרה עתיקה אומרת שתכנית קרב לא יכולה להמשיך להתקיים לאחר המגע הראשון עם האויב. אחד הבילויים החביבים ביותר על שמעון בר־אל היה להרצות באריכות כי היתה זו שטות, להצביע על כך שפאטון הציל את באסטן, או על צליחת תעלת סואץ על ידי שרון" (עמוד 29), כעל מבצעים שהתנהלו כמעט כפי שתוכננו. לתפיסתו של בר־אל, "השורה האחרונה בפקודות, בתכנית, צריכה להיות תמיד זהה, ותמיד עליה למנוע מהתכנית להתיישן; אם כל האמצעים האחרים נכשלים – צריך לאלתר" (עמוד 29).

במערכה הזו התכוון בר־אל לנצח באמצעות תכנית מדוקדקת, המבוססת על תחבולה והפתעה, אבל אם היא תיכשל הוא כבר יאלתר את דרכו אל הניצחון. כך או כך, זוהי רק תחילתה של ההרפתקה אליה הוא עתיד לגרור את אחיינו, וטטסואו יידרש לכל מיומנותו ויכולותיו כמתנקש ואיש מבצעים אם ברצונו לסיים אותה בחיים, ולא פחות חשוב מכך באופן שישרת את האינטרסים של מצדה. 

ספר מדע בדיוני מרתק ומהנה לקריאה, שמעלה שאלות על הפעלת הכוח הצבאי ועל חשיבותם של מצביאים. אמנם צה"ל של היום רחוק מאוד באופיו וביעילותו מחיל השכירים המצדאי, אבל הוא היה כזה בעבר, ובהחלט יכול להיות שוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.