גואל פינטו מראיין את אמיר אורן, פרשן לענייני צבא וממשל, ואת גל פרל פינקל, מתאם תכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי, ה-INSS, אודות החלטת הרמטכ"ל אביב כוכבי על פרויקט "ספרות חובה".
ההחלטה קובעת כי בכל שנה יגדיר הרמטכ"ל ספר, מאמרים ומדיה דיגיטלית שהם בבחינת קריאת וצפיית חובה לקציני צה״ל מדרגת סא"ל ומעלה, וכל מפקד זרוע או אגף יגדיר ספר חובה לכלל הקצינים שתחת פיקודו.
הספר שנבחר לשנת 2019 על ידי הרמטכ"ל, הוא "השתנות תחת אש" (הוצאת משרד הביטחון, 2007) מאת קולונל דגלס א' מקגרגור, שמהווה דוגמה "מעשית ומעוררת מחשבה לתהליך ההשתנות של צבא ארצות הברית, דווקא נוכח הצלחותיו בשדה הקרב". בנוסף, נבחרה גם "לא תשקוט הארץ" אודות מלחמת יום הכיפורים (שאורן הוא מיוצריה), סדרה תיעודית במדיה דיגיטלית.
ניכר, לדעתי, שהרמטכ"ל ביקש לשדר מספר מסרים בבחירת הספר. הראשון שבהם הוא שהשינוי, ההתאמה של הצבא לאתגרי ההווה והעתיד, אינו יכול להמתין לתקופת רגיעה ועליו להיעשות כעת, בעוד הצבא מתמודד עם מספר זירות פעילות. המסר השני, הוא שהמקצוע הצבאי (ממש כמו מקצוע הרפואה, שגם בו אחראיים על חיי אדם) מחייב למידה מתמדת, גם מצבאות זרים וגם משגיאות אפשריות שעשו אחרים, בכדי "לבנות את התיבה לפני המבול".
מסר נוסף שכדאי לקחת מהספר נוגע לדבקות במשימה. בהתייחסו למבצע אנקונדה שנערך באפגניסטן ב-2002, ציטט מקגרגור "מח"ט באחד מכוחות היבשה שאמר כך: 'נכנסנו לשם עם 1,400 זוגות מגפיים בשטח; יצאנו משם עם 1,400 זוגות מגפיים. לא היו לנו שום חללים. זה הדבר הנהדר ביותר שיכול לקרות'. אין דבר הרחוק יותר מן האמת. השלמת המשימה – במקרה זה, חיסול אל-קאעידה והטאליבן – הייתה ותמיד תהיה בראש סדר העדיפויות. כשהקצינים והחיילים מתחילים לחשוב שההישארות בחיים היא המשימה, ושהיא חשובה יותר מהריגת האויב, הם חדלים להוות כוח לוחם תכליתי" (עמוד 294).
כשקוראים את הציטוט הזה קשה שלא לחשוב על מלחמת לבנון השנייה. עיון בספרים כגון זה ולמידה והפנמה של הלקחים הטמונים בהם, בטרם המלחמה ההיא, היה עשוי למנוע ולו כמה מהשגיאות התורתיות שהתגלו בה.
(בתכנית גם כן תרבות, "כאן תרבות", 22.10.2019)
על הכוונת 