החמאס חופר את דרכו אל המלחמה הבאה | מאת גל פרל פינקל

העובדה שחמאס שיקם חלק ניכר ממערך המנהרות ההתקפיות בעזה מעידה כי הוא מתכונן לסבב הלחימה הבא. המשבר ההומניטרי ברצועה מלמד כי הוא עשוי לבוא מוקדם משחושבים.

באחרונה פורסם כי ככל הנראה החמאס שיקם ובנה מחדש חלק ניכר ממערך המנהרות ההתקפיות ברצועת עזה, שהפגיעה בו עמדה במוקד המערכה הקרקעית שניהל צה"ל בקיץ 2014. בשבוע שעבר פגע כלי טיס של חיל האוויר בחוליית מחבלים שעסקה בהנחת מטענים על גדר המערכת ברצועה. אמנם החמאס התנער מהפעולה וטען כי אין מדובר באנשיו, אולם כמו המנהרות ששוקמו היא מעידה כי החמאס אמנם אינו רוצה בלחימה כעת אך הוא מתכונן אליה וכי ברצועה ישנם ארגונים שעשויים ללבות את פריצתה מוקדם מכפי שחושבים.

צה"ל ומערכת הביטחון נדרשים ללחימה בתווך התת־קרקעי מזה שנים רבות, בהיבטים שונים. בגזרת לבנון שלאחר נסיגת צה"ל בנה החזבאללה מערכים חפורים ומבוצרים בלב השטח הסבוך וההררי שזכו בצה"ל לכינוי "שמורות טבע". במהלך מלחמת לבנון השנייה נתקלו לוחמים מהיחידה המובחרת מגלן ב"שמורה" שכזו בסמוך למוצב "שקד". בקרב נהרגו שנים מחיילי הכוח וחמישה פעילי חזבאללה. לאחר המלחמה הקים חזבאללה מערך מנהרות מסתור ולחימה רחב היקף בתוך הכפרים, וייתכן שגם מנהרות חדירה אל מעבר לגבול.

אתגר ישן־חדש

גם בהקשר הפלסטיני מדובר בסוגיה רבת שנים. נראה כי חפירת מנהרות הברחה היו עניין שבשגרה ברצועת עזה עוד משנות השבעים. במהלך שנות האינתיפאדה השנייה הפעילו ארגוני הטרור השונים ברצועה מנהרות להברחת אמצעי לחימה ממצרים לרצועה, ולתקיפת כוחות צה"ל. ניתן "להתמים" מנהרות אלו ולהסוותן כך שפתחיהן יהיו בתוך בתים וחממות. את חלקן ניתן היה להותיר בלא שימוש ליום פקודה. עוד בתקופתו של השר יעלון כרמטכ"ל הוגדר איום המנהרות כאתגר המחייב פתרונות טכנולוגיים וטקטיים כאחד וצה"ל פעל נגדן במגוון שיטות. בוצעו פשיטות רבות להשמדת מנהרות, ועד יוני 2004 הושמדו מעל מאה מהן. בנוסף נחפרו פירים אינספור באקראי ודרכם הוחדר חומר נפץ בתקווה למוטט מנהרות, ונעשו פעולות הנדסיות נוספות אולם הבעיה לא נפתרה. חפירת מנהרה נמשכה אז כשלושה חודשים ועלותה היתה כמאה אלף דולרים.

מנהרת התקיפה הידועה ביותר של החמאס היא זו שממנה הגיחה חוליית המחבלים שחטפה את החייל גלעד שליט ב-2006. שנתיים מאוחר יותר, איתרו במודיעין פיקוד דרום פתח מנהרה בשטח הרצועה שהוסווה בתוך מבנה במרחק כ־300 מטרים מגדר המערכת. נוכח הסיכון שהמנהרה תשמש לפעולת חטיפת נוספת הורה אלוף הפיקוד דאז, יואב גלנט, על מבצע "אתגר כפול". כוח מגדוד הסיור של הצנחנים, בפיקוד ירון פינקלמן, השמיד את המנהרה והרג שישה מחבלים. המבצע סיים את הרגיעה ששררה באותה עת בין ישראל לחמאס והביא להסלמה שסופה במבצע עופרת יצוקה.

קיץ 2014: מלחמה

גם לאחר מבצע עופרת יצוקה איתרו כוחות צה"ל בגבול הרצועה מנהרות חדירה לעבר ישראל. למרות זאת לא הוגדרו המנהרות כאיום חמור שיש לפעול כנגדו. באגף המודיעין הצטבר מידע רב אולם הלה לא תורגם לתכנית מבצעית, לרכש אמצעים שכנגד או להכשרת כוחות בלוחמה כנגד מנהרת ובהשמדתן. הדבר מטריד במיוחד נוכח העובדה שמקרה דומה אירע בצה"ל ערב מלחמת לבנון השנייה וסוגיית "שמורות הטבע". מפקד חטיבת הצנחנים הסדירה דאז, חגי מרדכי, אמר לאחר המלחמה כי קיבל את הרושם "שמדובר בכמה אוהלי סיירים עם שקי שינה וקופסאות שימורים." זוהי עדות מטרידה בהתחשב בכך שהחטיבה בפיקודו, בהשוואה לאחרות בצה"ל של טרם-המלחמה, דווקא התאמנה למתאר הלבנוני ומדגימה עד כמה תפיסתם את האיום היתה חסרה. ה"שמורות" דמו יותר למוצב תל פאחר מששת הימים מאשר למאהל שתיאר.

כוחות צה"ל חושפים מנהרה במהלך "צוק איתן", (צילום: דו"צ).

הדברים הללו מהדהדים כשחושבים על מבצע "צוק איתן" ועל כך שניתן היה להעריך כי צפוי עימות רחב. בשנה שקדמה למבצע מצא עצמו החמאס דחוק לפינה. צבא מצרים בפקודת א-סיסי סגר את המנהרות לרצועת עזה – עורק ההספקה הראשי לרצועה. המחנק הכלכלי שבו מצא את עצמו החמאס לצד המחסור באמצעי לחימה מוברחים הביא אותו לכלל יאוש. כישלון ההסכם עם הרשות הפלסטינית, בו תלו את יהבם, הביא לטיפוח האופציה הצבאית. ביולי 2014, בתגובה לירי רקטות מרצועת עזה (שבתורן היו תגובה למבצע "שובו אחים"), פעלו כוחות צה"ל פעמיים כנגד מנהרות חדירה מרצועת עזה, אירוע שהוביל להסלמה ולפעולה קרקעית ברצועה שמטרתה להשמיד את המנהרות. הפעולה כללה צוותי קרב חטיבתיים של חי"ר, שריון והנדסה קרבית, שאיתרו והרסו 34 מנהרות חדירה ומנהרות לחימה בתוך הרצועה.

במהלך המבצע ביצעו פעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי מספר פיגועים בשטח ישראל באמצעות מנהרות חדירה. ב־1 באוגוסט הפר כוח חמאס את הפסקת האש, הרג שלושה חיילים מחטיבת גבעתי ונמלט באמצעות מנהרת לחימה לרפיח כשבידיו גופתו של אחד מהם, סגן הדר גולדין. המרדף שניהל איתן פונד, סגן מפקד סיירת גבעתי, אחר החוטפים, בתחילה לבדו ולאחר מכן בראש כוח קטן ולצד כוח מסיירת מטכ"ל, הביא להשגת הממצאים שקבעו את מותו של גולדין ופתרו במהירות תסבוכת אפשרית בעלת השלכות אסטרטגיות. למרות גבורת הלוחמים הרי שהיעדר תכנית הנדסית מוגדרת לטיפול במנהרות, הזנחת מוכנות כוחות היבשה, הטיפול בעורף ועוד מעידים על כך שצה"ל נגרר למלחמה שניתן היה להיערך אליה טוב יותר. 

המערכה הבאה בדרך

כיום, כפי שכתב חבר הכנסת עפר שלח (יש עתיד) בעמוד הפייסבוק שלו, "המצב הכלכלי בעזה גרוע יותר משהיה לפני שנה וחצי. הלחץ המצרי חונק. וממשלת ישראל אינה עושה דבר כדי לדחות את המלחמה." במקביל נראה שהמצרים חידשו את הפעולות כנגד מנהרות בצד הגבול שלהם. למרות שבלי תמריצים משמעותיים החמאס יבחר בשנית בהסלמה וגרירת ישראל לעימות, הממשלה אינה נוקטת בפעולות מניעה והכנה שמתחייבות מכך ובהן בניין מכשול הנדסי ברצועה (שהקמתו מוערכת בכ-2.8 מיליארד שקלים), מיגון ראוי לתושבי עוטף עזה ומתן הקלות לחמאס בכדי לאפשר מהלך של שיקום ברצועה. צה"ל אמנם מתאמן בשנה האחרונה בעצימות ובהתאמה גבוהים יותר למתאר לחימה אפשרי ברצועה, אולם אין בכך די.

בהיעדר "גזרים" לחמאס מחד ושיפור המוכנות מאידך נראה כי שני הצדדים דוהרים לעבר העימות הבא ללא בלמים וכל שחסר הוא הנפץ. זה יבוא בדמות אירוע טקטי דוגמת חטיפת חיילים (אגב, לא בהכרח בקרבת הרצועה) או "הצלחת יתר" במבצע חשאי או גלוי. לתבשיל, שעתיד לקדוח גם כך, יש להוסיף את רצון ארגוני הטרור הסוררים, ובהם שלוחת דאעש בסיני (וליאת סיני), להסלים את המצב ולגרור את הצדדים למלחמה.