למרות שמלחמת יום הכיפורים הסתיימה לפני 41 שנים, עדיין מוטרדים כולם מה"מחדל" המודיעיני, ומפספסים בכך את לקחיה האמיתיים – צה"ל ציפה ליום השביעי של מלחמת ששת הימים ולא לקשה שבמלחמות ישראל. יש לבחון את מוכנות הכוח למלחמה הבאה ולא לקודמת. יתרה מזאת, תיקון הלקות מן המלחמה הקודמת לא בהכרח מתאים כפתרון למלחמה הבאה, העלולה לדרוש פתרון מסוג חדש. יש להשקיע בהכשרת מפקדים ולוחמים כיוון שהמבחן האמיתי של צה"ל הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה.
ועדת אגרנט שבחנה את ה"מחדל" המודיעיני והתעלמה מן הליקויים החמורים לא פחות.
מלחמת יום הכיפורים התרחשה לפני 41 שנים, ועדיין שורת הכתבות שתתפרסם בימים הקרובים ולאורך חודש אוקטובר בתקשורת תהיה עוד מאותו הדבר שמוגש לציבור הישראלי כמדי שנה ושנה. שוב יעסקו הפרשנים בשאלה כיצד זה שלמרות כל אותם סימנים מעידים ואינדיקציות כי פני מצרים וסוריה למלחמה, לא קראו המומחים את המפה לאשורה והתעוררו ב-6 באוקטובר למציאות שונה ונוראה. אף שניתן להבין את רצונו של דור שלם, שהתרסק אל פני המלחמה החזקה, לשמוע שוב ושוב את בכירי המפקדים והמדינאים מודים (בהתאמה לווידוי הגדול שבתפילת יום הכיפורים) כי אשמו, בגדו וגזלו כלפי חובתם בשנת 1973, דומה כי בכך מתפספסים הלקחים האמיתיים שיש להפיק מן המלחמה הקשה ביותר שלחם צה"ל.
קרבות שריון בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים
בחינת קרבות צה"ל במלחמה, התנהלות המטה הכללי וחילות צה"ל ומוכנותם למלחמה שפרצה מעלים שאלות חמורות בהרבה מאשר הוויכוח הארכאי והמעייף בשאלה כיצד זה שמערכת מודיעינית שלמה שניזונה ממודיעין מצוין בכל הגזרות ישבה על המדוכה והמתינה בסבלנות לידיעת זהב במקום להקים קול שאון ולהתריע בפני הסכנה הקרבה. כך למשל, עולה השאלה מדוע זה, לאחר שכבר נתבררה תמונת המצב בפיקוד הדרום הוחלט לפתוח במתקפת נגד ב-8 באוקטובר, שכאמור נכשלה לחלוטין וגבתה אבדות כבדות, ולא יוצב קו הגנה בעומק סיני. תפיסה זו שיש לבלום את המצרים כבר בתעלה היתה שגויה וצה"ל נכשל בביצועה. הדבר מוכיח אגב, את קביעתו של האלוף בני פלד כי את השגיאות שמתרחשות במטה לא יתקנו בשדה הקרב כל הגיבורים כולם. שאלה אחרת קשורה למוכנות כוחות היבשה. ההבנה כי צבאות ערב בחרו בטילים (נ"מ ונ"ט) כמענה אפקטיבי ליתרון הצה"לי המובהק בכוחות שריון ואוויר נקנתה במחיר יקר במהלך המלחמה אף כי היה על כך מודיעין בשנים שקדמו לה.
את המצב הצילו לוחמי ומפקדי השדה של צה"ל בסדיר ובמילואים (בעיקר אלו האחרונים) אשר לחמו בגבורה אל מול סדרי כוחות עדיפים פי-כמה (כך למשל, קרבות חטיבה 679 ברמת הגולן וחטיבה 401 בדרום). אולם גבורת הלוחמים, אינה תחליף לקריאה נכונה של תמונת המצב ולתכנית סדורה בה בקיאים הכוחות (ואף התאמנו על ביצועה בעבר). האדרת הגבורה יתר על המידה, היא בחזקת חינוך לא טוב שכן ממנה ניתן להבין כי בודדים יקבעו את גורל המערכה ולא המקצוענות.
עטיפת ספרו של יעלון, "כשלון מסוג כשלון ההרתעה במלחמת יום הכיפורים עלול לקרות גם לאנשים כושלים וגם לאנשים מצוינים." (עמוד 72)
כאז כן היום ניכר בצה"ל כי הוא סומך את ידיו בעיקר על המודיעין, הן בהתרעה והן במלחמה עצמה. יש בכך מן הצדק, שכן מדינת ישראל מוקפת איומים במעגל הראשון, השני והשלישי. אולם אסור לו לצבא להניח כי המודיעין הוא חזות הכל, משום שגם בעתיד עלול להתרחש אותו "מחדל" ואנשי המודיעין עשויים שלא לראות את האויב בשער. זאת כיוון שמדובר בבני-אדם ולא במכונות והם יכולים לטעות. "הגעתי למסקנה שכשלון מסוג כשלון ההרתעה במלחמת יום הכיפורים עלול לקרות גם לאנשים כושלים וגם לאנשים מצוינים. לראשונים בשל חוסר יכולת, ולאחרונים – בשל ביטחון עצמי מופרז," כתב לימים אחד מראשי אמ"ן (מתוך הספר "דרך ארוכה" קצרה" , מאת רא"ל משה "בוגי" יעלון, ידיעות ספרים, עמוד 72). המלחמה הבאה בוא תבוא, מחר מחרתיים או בעוד חמש שנים, ואף כי עדיף כי יהיה בידי ישראל מידע מוקדם על מועדה וטיבו של האויב, מוכנות צה"ל לעימותי ההווה והעתיד חשובה פי כמה.
אוטובוס אגד חוצה את תעלת סואץ לאחר מבצע הצליחה במלחמת יום הכיפורים
בחינה של התמודדות צה"ל עם בעימותים השונים בהם לחם בעשורים מאז אותה מלחמה מראה כי צה"ל נבנה והתאמן מאז לנצח את מלחמת יום הכיפורים השנייה, שככל הנראה לא תפרוץ. צבא היבשה (בעיקר כוחות המילואים) נזנח בשל אילוצי תקציב, ואף כי חיל האוויר והפעלת אש מנגד לא הכריעו (וככל הנראה גם לא יכריעו) את הלחימה, במיוחד כנגד צבאות היברידים של ארגוני גרילה דוגמת חמאס וחזבאללה, הרי שהכסף הושקע בעיקר בהם ובמודיעין. שר הביטחון יעלון עצמו מעיד כי לצליחת תעלת סואץ הגיעו הוא וחבריו לחטיבת צנחנים 55 במילואים באוטובוסים של אגד. מאז, רכש צה"ל נגמ"שים רבים (זהים לנגמ"ש שנפגע בקרב על שכונת שג'עיה במבצע "צוק איתן") והשקיע רבות בחי"ר ממוכן וממוגן. והנה, במלחמה הבאה בה לחם צה"ל, מלחמת לבנון, החטיבה שבלטה בהישגיה והגיעה ראשונה לביירות היתה חטיבת הצנחנים, בפיקוד יה-יה, שנעה רגלית בציר הררי. הלקח ברור – תיקון הלקות מן המלחמה הקודמת לא בהכרח מתאים כפתרון למלחמה הבאה, זו עלולה לדרוש פתרון מסוג חדש. זה לא מנע מצה"ל, בעקבות המבצע\ מלחמה בעזה בקיץ האחרון לרכוש נגמ"שי נמ"ר נוספים.
אמנון ליפקין-שחק, "שכמה שלא יהיה לך מודיעין טוב, אף פעם לא תדע את הכל."
ראש אמ"ן אחר, אמנון ליפקין-שחק (לימים הרמטכ"ל ה-15), קבע בראיון עימו כלל שכוחו יפה גם היום, "מה שלמדתי בכל זאת, שם וגם קודם, הוא שכמה שלא יהיה לך מודיעין טוב, אף פעם לא תדע את הכל. יש גם הפתעות ששום מודיעין לא יכול לתת עליהן תשובות מושלמות מראש. לכן, בעת תכנון הפעולה צריך לקחת בחשבון את אותן הפתעות. בכל מצב, גם הצפוי, יש התפתחויות לא צפויות." (מתוך הספר "זה היה סודי ביותר", מאת יוסף ארגמן, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367) המלחמה היא נחלת אי-הוודאות, והיא צופנת בחובה הפתעות טקטיות כמו מנהרות הלחימה של החמאס במבצע "צוק איתן" או לחלופין "שמורות הטבע" וטילי הנ"ט הקטלניים של חזבאללה במלחמת לבנון השנייה, אשר לא ניתן לצפות מראש (אף שכלל הדוגמאות שניתנו לעיל היו ידועות לצה"ל בטרם הלחימה) ולהיערך בהתאם להן. על כן, יש לחשל את רוח הלחימה ולתת בידי המפקדים ארגז כלים ובו פתרונות מקצועיים, כיוון שבמלחמה (ולאו דווקא תהא בחזקת "עוד מאותו הדבר") הכוחות יופתעו ורק יכולתם להתאושש, לבחור בפתרון הנכון ולחתור למגע בנחישות, כפי שעשה, למשל, הכוח בפיקוד ליפקין-שחק ב"מבצע אביב נעורים", יביאו להשלמת המשימה.
גדי איזנקוט, "המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה."
גם כיום, אף כי יש מקום לשאלה מה ידע המודיעין בטרם אוקטובר 1973 או לחלופין לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה או מבצע "צוק איתן", חשובות יותר שאלות אחרות. כיצד קראו מפקדי צה"ל את מהלכי האויב וצפו את כוונותיו? איך הדבר השפיע על התכנית האופרטיבית של צה"ל? מה היתה רמת המוכנות של צה"ל לעימות וכיצד הופעל על מנת לנצח במלחמה? לפני כחמש שנים אמר האלוף גדי איזנקוט (כיום סגן הרמטכ"ל) כי, "המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך הרצאה שנשא בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה ב־30 בנובמבר 2010 באוניברסיטת חיפה) בסוף, זהו המבחן היחיד שקובע.
על הכוונת 