המתיחות בדרום: ישראל צריכה להתחשב בתמונה המלאה | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

החזית ההולכת ומתחממת בגבול עזה מחייבת את ישראל לשיקול דעת והסתכלות על מגוון השיקולים.

ישראל נדרשת, כתמיד, לאזן בין זירות, אילוצים ומתחים. בזירה הצפונית אמנם ירדה, במידת מה, רמת המתיחות עם חזבאללה, בשל הפיצוץ ההרסני בנמל ביירות. אך בנאומו האחרון הזהיר חסן נצראללה שהארגון עוד יגיב על הרג פעיל חזבאללה בסוריה לפני כחודש, המיוחס לישראל.

בנוסף, מנתונים שפרסם חיל האוויר תקף החיל בסוריה 955 פעמים בשלוש השנים האחרונות, ונראה כי ישראל ניצלה את משבר מגפת הקורונה כהזדמנות והגדילה את נפח התקיפות בסוריה.

בזירה הדרומית חלה בשבועיים האחרונים התחממות. החמאס שב לשגר בלוני תבערה ורקטות לעבר יישובי עוטף עזה. לעתים החמאס לוקח אחריות על הירי, ולעתים עושים זאת פלגים סוררים, שמאפשרים לחמאס "ללכת עם ולהרגיש בלי".

בתגובה תקף צה"ל בשבוע האחרון כמעט כל לילה, מן האוויר, יעדים של הזרוע הצבאית של החמאס, ובהם מחסני רקטות ותשתיות תת־קרקע. בנוסף חסמה ישראל את הסיוע הכלכלי הקטרי וצמצמה את מרחב הדיג של תושבי הרצועה.

בסוף השבוע האחרון נחשף כי ישראל ואיחוד האמירויות הערביות עתידים לחתום בקרוב על הסכם נורמליזציה. את המהלך המדיני הוביל בהצלחה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אולם ניתן לשער שבטרם החתימה תבקש ישראל להימנע מהסלמה, במיוחד ברצועת עזה.

ומכאן לצורך הישראלי לפעול מבלי לגלוש לכדי הסלמה רחבה. בכהונתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט נמתחה ביקורת על האופן המדוד, המושכל והכירורגי שבו הגיב צה"ל לטרור הבלונים, להפגנות על הגדר (שבהן גם כן שולבו פעולות טרור) ולרקטות בדרום. והנה התברר לבסוף שההכלה בדרום נועדה לאפשר את ביצוע מבצע "מגן צפוני", במהלכו השמיד צה"ל במפתיע את תשתית המנהרות של חזבאללה בגבול לבנון.

כשנכנס הרמטכ"ל אביב כוכבי לתפקידו נשמעו קריאות בתקשורת לפיהן הוא, בניגוד לקודמיו, יחזיר את צה"ל לערכי הניצחון הטובים והישנים. והנה מתברר כי מה שהיה הוא שיהיה, וטוב שכך. הרמטכ"ל הוא אסטרטג, וככזה עליו לראות תמונה רחבה ולפעול בהתאם ולהפעיל את הכוח באופן ובעיתוי הנכון.

מבצע "חגורה שחורה", במהלכו תקף צה"ל, בפיקוד כוכבי, ופגע בפעילים ובתשתיות של הג'יהאד האסלאמי, כדי לייצר אפשרות להסדרה ורגיעה הוא דוגמה טובה לכך. גם עכשיו נדרשת תגובה, אך כזו שלא תגדיש את הסאה ותאפשר את החתימה על ההסכם.

באחרונה מופץ בצה"ל ספרון קטן בשם "חשופים למוות" (הוצאת מטר, 2020) מאת איתן הרלב אודות יחידה מובחרת של מתנדבים שהקים המנהיג המונגולי ג'ינגיס חאן בסמוך לשנת 1200 לספירה. הספר, שיצא במקור בשנת 1969, יצא מחדש ביוזמת תא"ל אבי גיל כשפיקד על עוצבת געש.

בהקדמה למהדורה החדשה הדגיש גיל, שעשה את רוב שירותו בצנחנים ולחם בלבנון, באיו"ש ובעזה וכיום משמש כרח"ט תוה"ד, כי לטכנולוגיה, לאמצעי הלחימה ולטכניקות הקרביות החדשות "יהיה ערך מבצעי-קרבי אפסי ללא מנהיגות סוחפת. מפקדים בעלי חזון, המייצרים ערך עבור אנשיהם, הם אלה שיקבעו את תוצאות הקרבות" (עמוד 3). בהקדמה ציין גיל כי לספר ישנו ערך מעשי ויישומי עבור מפקדי צה"ל כיום, שכן הלקחים שהוא מתאר נותרו בתוקף.

על היחידה פיקד יאסוטאי, אשר "הצטיין במספר קרבות וג'ינגיס חאן מינה אותו כקצין והטיל עליו משימות מיוחדות של חדירות עמוקות לשטחי האויב" (עמוד 21). היחידה פעלה בחזית ובעורף האויב, שיבשה את מערכיו, ופגעה במפקדיו הבכירים.

הספר החכם והקצר (ולכן יש סיכוי שקציני צה"ל גם יקראו בו) שכתב הרלב על היחידה המובחרת של הצבא המונגולי, הדגים היטב את טענתו של האלוף ישראל טל לפיה המלחמה "אינה מדע מדויק אלא היא אמנות המידה הנכונה" של הפעלת הכוח. לעתים אתגר מבצעי מחייב את הפעלתה של אוגדה, לעתים יחידת קומנדו שתבצע פשיטה נועזת, ולעתים כוח קטן, מסווה ומחופש ("מסוערב"). אין טעם בהפעלת פטיש כבד היכן שנדרשת דקירת סיכה. הכל בהתאם לצורך, לאילוצים ולתמונה הרחבה.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.