"המפקד הבכיר הוא איש פסימי, העושה מלאכתו באופטימיות גדולה" | מאת גל פרל פינקל

בעת שכיהן כאלוף פיקוד מצא יאיר גולן זמן (פעמיים) לכתוב את משנתו על פיקוד ומנהיגות צבאית. התוצאה היא סיכום תמציתי וחכם, שטומן בחובו לקחים על-זמניים כמו גם כמה תובנות שדומה שהרשינו לעצמנו לשכוח.

• פורסם באתר "נוריתה"
• 15 במאי 2018

בשתי חוברות שכתב, האחת בעת שכיהן כאלוף פיקוד העורף, והאחת בעת שכיהן כאלוף פיקוד הצפון, סיכם סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן, את משנתו ולקחיו מלמעלה משלושה עשורים של שירות ופיקוד בצה"ל. התוצאה היא אחד המסמכים התמציתיים והחכמים על פיקוד ומנהיגות צבאית (קרבית ובשגרה) שנכתבו כאן בשנים האחרונות.

"ראש גדול, וראיית התמונה הרחבה"

בחוברת הראשונה, "על הפיקוד" (הוצאת אמ"ץ תוה"ד, 2011), מנה גולן בפתח החוברת את השיעורים בפיקוד ומנהיגות שלמד ממפקדיו. גולן התגייס "לפלוגת ה"עורב" של חטיבת הצנחנים" (עמוד 11), היא פלוגת הנ"ט החטיבתית, ועשה בחטיבה את שירותו מלוחם ועד למפקד גדוד.

בין היתר ביקש המחבר לשתף את הקוראים באופן שבו השפיעו עליו, כחייל וכמפקד צעיר, שורה של מפקדים בצנחנים. בין היתר ביקש לאמץ את יכולתו הדידקטית של מפקד הגדוד שלו בקורס הקצינים, גיורא איילנד (צנחן אף הוא), "שהתבטאה בכושר פישוט של נושאים מורכבים ליסודותיהם" (עמוד 11).

במהלך הקורס לחם הגדוד, בפיקוד איילנד, במלחמת לבנון הראשונה. מחצית מקורס הקצינים שהה גולן בלבנון. בשעתו כתב במאמר כי מהלחימה זכורות לו "תמונות מפאתיה המזרחיים של ביירות תוך ניהול קרבות פנים מול פנים עם לוחמים שיורים לעברנו בנשק קל ורקטות אר.פי.ג'י.". זו בדיוק הסיבה שבגללה העריך גולן את יכולתו של איילנד לפשט ולבאר לו ולחבריו את המציאות המורכבת.

אירוע נוסף שהשפיע עליו, כמפקד צוות צעיר, היה שיחה שקיים עם צוותו המח"ט, שמואל ארד, בעת תרגיל גדודי, בה תיאר להם את הנעשה בחטיבה. "עלינו השיחה עשתה רושם אדיר. כך נוהגים צנחנים אמיתיים: ראש גדול, וראיית התמונה הרחבה של מצב העניינים" (עמוד 12).

כשהיה מ"פ בגדוד 50 (אז של הצנחנים) היה המג"ד יצחק איתן, שלימים פיקד עליו כמפקד בה"ד 1 והוא מג"ד בבית-הספר לקצינים, וכאלוף פיקוד מרכז והוא מח"ט הנח"ל באנתיפאדה השנייה. איתן, ציין, היה קפדן ושיטתי ונהג לתחקר את מפקדי הפלוגות שלו לאחר כל תרגיל או פעולה. "מכיוון שזו הייתה תקופה עתירת פעילות מבצעית, יצא שרוב התחקירים נעשו בשטח: פעם אחת באוהל שאך הוקם, ולרוב על סלע חשוף על גבעה עלומה אי-שם בלבנון. אם תרצו, שיטתיות בכל תנאי, גם כשתנאי הסביבה אינם מעודדים זאת" (עמוד 11). גולן מאוד העריך זאת.

ממפקד החטיבה שאול מופז, תחתיו שירת כמפקד פלוגת הנ"ט החטיבתית, לקח מספר עקרונות ובהם "יחס מחמיר לתקלות קלות ערך, תכנון ארוך טווח וקפדני בכל תחום, והתעקשות בלתי מתפשרת על קידום הראויים בלבד" (עמוד 12). כהונת גולן כמ"פ הפלנ"ט הייתה רצופת מבצעים מוצלחים, ובהם מבצע "רפואה שלמה", בקיץ 1986, במהלכו ירו גולן ואנשיו טילי נ"ט ופגעו במחבלי חזבאללה בכפר צדיקין. מופז השפיע מאוד על גולן, ולמעשה היה מי שהשאיר אותו בצבא.

מהמח"ט דורון אלמוג, שפיקד על החטיבה כשגולן שירת כסמג"ד 890, לקח את התזכורת "לאומץ הלב הנדרש מלוחם, כל לוחם, תחת אש" (עמוד 13).

"המפקד חייב להיות מלפנים"

הקריאה בחוברת מרתקת, הן משום שגולן כתב את משנתו באופן קריא ונהיר מאוד והן משום התובנות והלקחים הטקטיים-פיקודיים שרכש במהלך שירותו. אחד החשובים שבהם, שאי-אפשר להמעיט בחשיבותו ויש לשוב ולהזכירו, הוא הכלל הקובע כי "המפקד חייב להיות מלפנים נוכח פני הסכנה. רק מלפנים ניתן לממש שני עקרונות חיוניים לפו"ש (פיקוד ושליטה): בניית תמונת מצב אישית ובלתי-אמצעית, והפגנת מנהיגות במקום שבו היא נדרשת ביותר" (עמוד 18).

דוגמה לכך ניתן לראות באופן שבו במהלך מבצע "חומת מגן" לחם גדוד 932 של חטיבת הנח"ל בג'נין. "המג"ד, חן לבני, הראה בלחימה דוגמה יוצאת מן הכלל למקום המפקד. חן נע כל העת בין החזית, לעתים ממש עם החיילים שנלחמו בקו הקדומני ביותר, לבין העורף והאגפים, ומדי פעם עצר כדי לבחון את מקום הכוחות על-גבי תצ"א גדולה. בשיטה זו הראה מנהיגות במקום שבו הלחץ המבצעי היה הגדול ביותר, ואף תרם לפקודיו מניסיונו המבצעי הרב" (עמוד 18).

דוגמה אחרת הביא גולן ממבצע "עופרת יצוקה", במהלכו שימש כאלוף פיקוד העורף. גולן ביקר אז את חטיבת הצנחנים שלחמה ברצועת עזה. מורכבות הלחימה המודרנית, ציין, חייבה יכולת שליטה בכוחות, קיום שיתוף פעולה הדוק עם חיל האוויר ועם חיל הים; עיבוד מודיעין שמקורו ברמה המטכ"לית ורתימת יכולות מטכ"ליות ישירות לשטח; תיאום זהיר והדוק עם כוחות שכנים ועוד. "לכאורה, תנאים המחייבים את המפקד להסתגר במפקדתו ולנהל את הלחימה רק מהמקום שבו ניתן לגבש תמונת מצב ולשלוט בכוחות. המח"ט, הרצי הלוי, לא התפתה לכך. הוא הותיר את העשייה הטכנית במהותה לסגניו המוכשרים ולקצין האג"ם שלו, ויצא קדימה להפגין מנהיגות, לתרום מניסיונו המבצעי, להוות מוקד של יציבות ואחריות בצומתי החלטה, הנוצרים מעת לעת בלחימה" (עמוד 18).

ברמות שמעל לרמה הטקטית, כלומר האופרטיבית והאסטרטגית, כתב גולן כי "המפקד הבכיר הוא איש פסימי, העושה מלאכתו באופטימיות גדולה: הוא פסימי נוכח האיומים וסבירות התממשותם; הוא אופטימי מתוך הכרת עצמו, הכרת אנשיו והביטחון שיש לו בהם. מפקד בכיר יודע שאין הר גבוה מדיי, והוא נהנה לטפס" (עמוד 5). יתרה מכך, ציין, "המפקד הבכיר חייב להיות אָשׁוּן – מילה נדירה במקומותינו שהוראתה: שילוב של איתנות, כושר עמידה וקשיחות" (עמוד 6).

כמפקד בכיר, כתב, "אתה חייב לחוש את תלאות החיילים והמפקדים הנושאים בעול; אתה חייב להכיר מגוף שראשון את היכולות המבצעיות, את האילוצים המבצעיים ואת הקשיים המבצעיים" (עמוד 19).

מי שיימנע מכך, ויטען שהוא פועל ברמה גבוהה יותר ויש מי (מתחתיו) שאמון על כך, יגלה שלמעשה אין לו את הכוחות שהוא חושב שיש לו, כשירותם, ציודם ורמת המקצועות יהיו שונות מאוד (ולרוב פחותות) מאלו שהוא חושב שיש ברשותו ליום פקודה. את התוצאות של התנהלות כזו ניתן היה לראות במלחמה ב-2006.

ראוי לשים לב גם לקביעה נוספת של גולן, מחוברת ההמשך, "על הפיקוד 2" (הוצאת אמ"ץ תוה"ד, 2015). במקרה של מערכה, כתב, על צה"ל לאמץ "גישה בסיסית התקפית שתכליתה להסיר את האיום על העורף בפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי. גישה זו גורסת כי האש לעולם תכזיב, וכי גם אש איסטרטגית השפעתה חורגת מתחום הזמן של המערכה הנוכחית. לא תהיה הכרעה ללא תמרון אל עבר ריכוזי הסד"כ של האויב. ה-F-16 ייצור את התנאים, אך לא תהיה הכרעה ללא ה-M-16, גם אם מעשית הוא מכונה "תבור". ההכרח לראות את ה"לבן בעיניים" של האויב אינה בגדר חלופה שאולי נממשה (ועדיף שלא), אלא הכרח בל יגונה שאין בלתו, ושאם לא ניישם אותו – חזקה עלינו שניכשל" (עמוד 25).

נראה שלאור ההתפתחויות הבאמת מרשימות של יכולות האש מנגד, הן ברמת הדיוק והן ברמת העוצמה, ישנה נטייה במקומותינו לשכוח את האמת הזו, וכדאי לשוב ולזכור שהכרעה משיגים על הקרקע באמצעות כוחות היבשה. כל השאר, בין שהוא פגיעה קשה יותר או פחות, הוא חשוב, ולא פעם גם מרתיע, אבל הכרעה זה לא, וכדאי שלא נתבלבל.