מאז הפוליטרוקים של מלחמת העצמאות, היה בצה"ל רק קצין חינוך ראשי אחד שהצליח להטביע חותם משמעותי בתפקידו: אלעזר שטרן.
סגן מתניה צנוירט טען שחיילים מחנכים "ברגליים, בחוץ עם המפקדים".
את הסיפור הבא שמעתי לפני כ-12 שנים מפי מי שהיה הסמג"ד שלי בצנחנים בערב לזכרו של סגן מפקד הפלוגה שבה עשיתי מסלול, סגן מתניה צנוירט ז"ל. במהלך האינתיפאדה השנייה, עת היה הגדוד נתון בתעסוקה מבצעית בטול-כרם, נדרש הסמג"ד לטפל בתלונת מש"קיות הת"ש והחינוך של הגדוד על שהמ"פ וסגנו לא מתייחסים לבקשותיהן וטוענים ש"בשביל חינוך ות"ש יש מפקדים, ושהכי כדאי שלא נפריע". הסמג"ד זימן אליו את הסמ"פ מתניה לבירור והנחה את המפקדים לעבוד בשיתוף עם המש"קיות, שאכן עושות עבודה חשובה. מתניה, שהיה תחילה נבוך, חייך לבסוף (תמיד היה חיוך נסוך על פניו) ושאל בעדינות את הסמג"ד, "חינוך זה הסברות וסקירות כתובות של מש"קית חינוך? חינוך זה ברגליים, בחוץ עם המפקדים". הוא באמת היה כזה מפקד.
תא"ל צביקה פייראיזן, שמונה לקצין חינוך ראשי, מקבל דרגת תא"ל, (צילום: דו"צ).
באחרונה מונה תא"ל צביקה פייראיזן, בעברו נווט F-15 ומפקד טייסת כטב"מים, לקצין חינוך ראשי חדש (קח"ר) אף שלא שירת בחיל החינוך. למעשה איש מאלו שמילאו את התפקיד לא צמח שם. צה"ל הוא צבא לוחם, האתוס שלו בנוי על עיקרון צבא העם ועל כך שתפקידו בסוף היום להבטיח את קיומנו במקום הזה. ניכר כי לצבא חשוב למנות לתפקיד קצין שצמח במערך הלוחם. בין אלו שמילאו את התפקיד ניתן למנות את אילן הררי, יוצא גולני, רן גלינקא יוצא הקומנדו הימי ונחמיה דגן, טייס מסוקים ובעל עיטור המופת. אף אחד לא קודם לאחר מכן. אולם נראה כי מאז הפוליטרוקים של מלחמת העצמאות, אבא קובנר בגבעתי ובני מהרשק בחטיבת הראל, היה בצה"ל רק קצין חינוך ראשי אחד שהצליח להטביע חותם משמעותי במהלך תפקידו – אלעזר שטרן. אף שאין להקטין מתרומתם של אלו ששימשו בתפקיד לפניו ואחריו, נראה כי איש מהם לא הצליח לבלוט כמותו, גם אם לעיתים חרג מגבולות הגזרה של התפקיד.
שטרן, שצמח בצנחנים ואף פיקד על בית הספר לקצינים, היה איש חינוך הרבה לפני שמונה לקח"ר (הוא אף היה מורה בבית ספר תיכון בנצרת). כמ"פ נהג לומר לחייליו כי שתי מטרות ניצבות לפניו בהכשרתם כלוחמים בצנחנים, "המטרה הראשונה היא ללמד אתכם לפגוע במטרה, לתפוס מחסות כמו שצריך, לקום להסתער ושוב לפגוע באויב. המטרה השנייה היא ללמד אתכם לקום לזקנה באוטובוס. בבואנו להשיג מטרות אלו מתעוררת בעיה קטנה: מחסות וסלעים יש בשפע בשטחי האימונים שלנו, וגם תחמושת אינה חסרה, ולכן יכולים אנו להדגים לכם זאת. הבעיה היא שאוטובוסים יש פעם בשלושה שבועות וזקנות אין לנו בכלל, לכן תצטרכו להבין זאת מהתנהגותנו הכוללת". טרם קבלת התפקיד הוא אף טען בפני מפקדיו, שכמפקד בה"ד 1 כבר שימש כקצין חינוך ראשי של צה"ל.
האלוף שטרן, היה הקח"ר הבולט ביותר, גם אם לעיתים חרג מגבולות הגזרה של התפקיד.
כקצין חינוך ראשי פעל נמרצות בשורת תחומים ובהם זהות יהודית, אהבת הארץ וערכים בלחימה. בין היתר יצא שטרן בקמפיין כנגד השתמטות משירות צבאי, קידם בקיאות בשירה ובזמר עבריים ודחף לקליטת נערי מקא"ם בקרבי. ההשקעה בחיילים בקשיים, טען אז שטרן, היא "המתנה של צה"ל לעולם האזרחי". שטרן גם עסק לא מעט בדילמות מוסריות ופיקודיות, תחום שבניגוד למי שצמח ביחידות העלית הוא הכיר היטב משירותו בלבנון ובשטחים. זכור לי היטב כיצד בקורס המ"כים שוחחנו באוהל אודות "שולפי החרב ושומריה", איגרת שכתב לזכר שכתב לזכר אביהוא יעקב, מ"פ בגולני שנהרג בשכם, אשר עסקה במוסר לחימה נוכח האינתיפאדה השנייה. "חוסננו המוסרי," כתב אז שטרן, "שגם אם בטווח הקצר גובה מאתנו מחיר דמים יקר, שומר על אפיינו כעם, ובטווח הארוך מחזק את התנהגותו הערכית – פרטים כיחידה, כצבא ואף כחברה".
חיילי חוות השומר בתרגיל לילה, (צילום: דו"צ).
החריגה של שטרן (שאף קודם לאלוף) מן השורה מעידה על הכלל. בניגוד לחיל החינוך, שהמשרתים בו תורמים לצבא ולחברה בתחומים רבים ובכלל זה בפרויקטים ייחודיים דוגמת "חוות השומר", הרי שמפקדו אינו בבחינת המחנך הראשי של הצבא. בצה"ל, כפי שציין מתניה ז"ל, חינוך זה ברגליים בחוץ עם המפקדים.
על הכוונת 
מעניין!! תודה