כולם שרים במקהלה | מאת גל פרל

צה"ל חתם את תחקירי מבצע "צוק איתן" במסקנה "המפתיעה" – ניצחנו. אז נכון, החברה הישראלית קצת התמכרה לחיפוש אחר האשמים, אבל אחידות הדעים שתחילתה בראש הממשלה וסופה באחרון הטוראים נראית כמצג שווא שמטרתו – "אם נגיד את זה מספיק פעמים ובקול גדול אז יאמינו לנו שניצחנו." האם היתה אמורה להיות תוצאה אחרת?

הרמטכ"ל גנץ ואלוף פיקוד הדרום תורג'מן, "ניצחנו!"?

מבצע "צוק איתן" הסתיים  לפני כארבעה חודשים והנה סיים צה"ל את התחקירים המבצעיים. "למרבה ההפתעה" המסקנה היא שהמבצע (שלא לומר מלחמה) היה ניצחון גדול. אז נכון, נראה כי החברה הישראלית קצת התמכרה לחיפוש אחר האשמים, המחדלים וטקסי ההתפטרות ועריפת הראשים של בכירי המפקדים בנוסח מלחמת לבנון השנייה. מנגד, אחידות הדעים שתחילתה בראש הממשלה וסופה באחרון הטוראים נראית כמצג שווא שהרעיון העומד מאחוריו הוא בבחינת "אם נגיד את זה מספיק פעמים ובקול גדול אז יאמינו לנו שניצחנו."מעבר מהיר על הראיונות עם בכירי צה"ל והממשלה בחודשים האחרונים יביא את הקורא למסקנה ברורה אחת – "ניצחנו!" הרמטכ"ל גנץ אמר בראיון כי "תן לכל חניך בפו"ם לבדוק את זה באופן שיטתי והוא יסמן לך 'וי' בכל הסעיפים. ניצחנו." 

אהוד ברק, טען שהמבצע נמשך זמן רב מדי ולא עיצב מחדש את המציאות האסטרטגית.

שורת מסרים אחידה, עליה חוזרים כל המרואיינים ממפקדי הפלוגות ועד לשר הביטחון וראש הממשלה נשמעת בערך כך: "צה"ל עבר מהר מהגנה להתקפה, זיהה בבירור את דרכי הפעולה האפקטיביות של החמאס (מנהרות לחימה וירי רקטות על עורף ישראל) ופגע פגיעה קשה בחמאס שלא נראתה כמוה. זאת, תוך נחישות ושמירה על רף מוסרי גבוה. בקיצור, הכל עבד. פה ושם היו בעיות, נכון, אבל בגדול העסק דפק כמו שעון." לצד שורת המסרים האחידה של קברניטי הממשלה ומערכת הביטחון קבעה קבוצת אנשים ובהם חברי כנסת בהווה ומפקדי עבר בכירים בצה"ל כי המבצע הסתיים בתיקו ברמה האסטרטגית. שר הביטחון לשעבר ברק, טען לאחרונה כי בשל התמשכות המבצע והעובדה כי הסתיים ללא "תמונה מעצבת" ישנה בציבור הרגשת חמיצות מתוצאותיו, זאת אף שגם הוא קבע כי המבצע נוהל בצורה אחראית. מי צודק?

"אז מה היה לנו שם?"

גיורא איילנד מרצה במכון למחקרי ביטחון לאומי. האם ישראל והחמאס לחמו את אותה מלחמה?

אז מה היה לנו שם? צריך לומר ביושר שמוקדם מדי לדבר על ניצחונות ברמה האסטרטגית. האלוף במיל' איילנד שאל  בכנס שהתקיים במכון למחקרי ביטחון לאומי האם מדינת ישראל והחמאס, שאיילנד מתייחס לעזה תחת שלטונו כמדינה דה-פקטו, סיפרו את אותו הסיפור ולחמו את אותה מלחמה? בעוד שהחמאס סיפר כי לחם למען הסרת המצור על עזה ולהשגת משכורות לאנשיו, הרי שישראל סיפרה כי לחמה למען השבת השקט לדרום והחזרת הבנות הפסקת האש שלאחר מבצע "עמוד ענן" לתוקפן. מה גם שבהתאם לחרדות לאומיות קמאיות צה"ל לחם למיגור ישות הטרור העוינת בדרום אשר "עומדת עלינו לכלותנו". אף שלא בנקל ייפרד עם מחרדותיו, לזו אין באמת ישנה אחיזה במציאות  והחמאס בעזה אינו מהווה איום מהותי ובוודאי שלא איום קיומי (ביטוי שגור מדי במקומותינו). ומכאן שמוכרחה להישאל השאלה האם על-מנת להשיג את שני היעדים הראשונים היו באמת דרושים 50 ימי לחימה קשים?

כוח צה"ל מעל פתח מנהרה שנתגלה. השמדת המנהרות, כאמור, נמשכה זמן רב.

התשובה לשאלה הזו מורכבת. ראשית, יש לומר שהחמאס, ולא רק החברה הישראלית, הפתיע בחוסן שלו ובמוכנותו לספוג. שנית, צה"ל לא נערך מראש למבצע השמדת המנהרות, אלא, כפי שעולה מדברים שאמר מפקד עוצבת הפלדה תא"ל נדב פדן, המבצע שתוכנן כלל השתלטות רחבה על מרחבי שיגור הרקטות. בפועל, הקבינט התמהמה עד אשר, כמאמר הרמטכ"ל באחד הראיונות, החליט להפעיל מהלך קרקעי וצה"ל שינה את התכנית האופרטיבית שלו מעכשיו לעכשיו וקבע (בין השאר בשל חופש פעולה שאפשרה מערכת כיפת ברזל) את השמדת המנהרות כיעד העיקרי. הביצוע לקח את הזמן שלו. כשמחברים לכך את האילוץ להיענות כמעט לכל הצעה להפסקת אש בשל הצורך בלגיטימציה בין-לאומית, ואת העובדה שממשלת ישראל לא שאפה בשום שלב במבצע להביא למיטוט משטר החמאס, ולהסתכן באובדן מנגנון ריבוני השולט על עזה (ולקבל במקומו את מה שיש כרגע ברמת הגולן) מקבלים מבצע מתגלגל ומתמשך שקשה להביא לכלל סיום.

אמצעי לחימה שברשות החמאס שנתפסו במהלך המבצע.

ברמה הטקטית צה"ל ניצח. אין ספק כי חלק מלקחי המערכות האחרונות הופקו. תהלכי קבלת ההחלטות בצמרת המדינית צבאית התקיימו בצורה מסודרת וניכר כי השלישייה שניהלה את המערכה, רה"מ נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ פעלו באופן שקול ואחראי. גם כאשר הלחימה קיבלה תפניות מדאיגות דוגמת הקרב של חטיבת גולני בשג'עייה ו"נוהל חניבעל" שניהלה חטיבת גבעתי ברפיח על-מנת לסכל את חטיפת גופתו של סגן הדר גולדין.

תא"ל נדב פדן, תכנית אוגדתו שונתה מעכשיו לעכשיו, מתקיפת מרחבי שיגור להשמדת מנהרות.

גם הקרב המשולב שכלל הפעלת כוחות מתמרנים, כלי טיס ושיט ויכולות מודיעין מתקדמות, פעל היטב והתמרון המוגבל בוצע תוך שליטה מרשימה בכוחות והפגנת רוח לחימה ודבקות במשימה שלא נפלה מזו שהפגינו לוחמי צה"ל במלחמות ובמבצעי העבר. כל מפגש עם האויב הסתיים בניצחון, גם כאשר הופתעו כוחות. כך למשל, הרגו לוחמי פלוגת נח"ל (שפעלו תחת האוגדה שבפיקוד תא"ל פדן) 15 מחבלים שארבו להם באחת הסמטאות. אולם מבלי להקטין מתעוזת הלוחמים והמפקדים בשטח שפעלו כמיטב יכולתם, ראוי לזכור כי מדובר בצבא החזק במזרח התיכון שלחם בכוח צבאי חלש, נטול חיל-אוויר ושריון, שלוחמיו חסרים אימון פורמלי ואיכותי. לעומתו צה"ל הוא צבא עתיר משאבים וטכנולוגיה ומשרתים בו מפקדים איכותיים וחיילים מיומנים. האם היתה אמורה להיות תוצאה אחרת?

מוקדם מדי לקבוע

בסוף, כמאמר הרבי בבדיחה הישנה, שני הצדדים צודקים. צה"ל אכן פגע קשה בחמאס, אולם אל לו להתאהב בהישגיו שכן היריב נופל ממנו משמעותית בכוחו וכיוון שיריבים אחרים עשויים להוות אתגר קשה אף יותר. כך עשה צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים, למשל, והמעיט ביכולתו של הצבא המצרי. יכולת שטפחה על פניו במלחמת יום הכיפורים. במובנים רבים צה"ל עשה כן גם בטרם המבצע האחרון והעריך כי בתגובה לכניסה קרקעית החמאס יימנע מלחימה ישירה כשם שעשה במבצע "עופרת יצוקה". החמאס, כך הסתבר, בחר באורח פעולה שונה והפגין קשיחות, נחישות ואורך רוח, כמו גם יצירתיות ויכולת גבוהה של ניצול משאבים והפעלת כוחות. יש לשער כי הדברים נכונים גם לגבי חזבאללה בצפון. זה לא יהיה החזבאללה מודל 2006. אלא כוח קרבי מיומן ונחוש בהרבה.

מנגד, כמאמר ראש ממשלת סין צ'ו אן לאי אודות המהפכה הצרפתית, מוקדם מדי לקבוע את תוצאותיו האסטרטגיות של המבצע. האתגר הפך מורכב בהרבה ולא בנקל ימצאו פתרונות. העידן שבו המערכה הוכרעה באופן חד משמעי עבר ככל הנראה מן העולם. כך למשל, במרוצת השנים נראות תוצאות מלחמת לבנון השנייה טובות בהרבה. המלחמה בעזה נוהלה באופן מוצלח יותר ממלחמת לבנון השנייה, הן מבחינת הפעלת הכוח הצבאי והן בהקשר לדרך קבלת ההחלטות בדרג הבכיר. אין בכך בכדי ללמד שבסיומה הצליחה ישראל לחזק בקרב החמאס את תחושת ההרתעה מפני עימות עמה בדומה לחזבאללה בשמונה השנים האחרונות. ימים יגידו.