חִלּוּפֵי גַּבְרֵי באוגדת עזה מלמד על מגמה חיובית בתוך צה"ל – סובלנות למי שטעה, למד והוכיח כי הפנים את הלקח. הדבר מלמד על דבר נוסף – הרגיעה ברצועת עזה כאן בכדי להישאר, לפחות לתקופה הקרובה.
תא"ל איתי וירוב מונה אתמול למפקד אוגדת עזה והחליף בתפקיד את תא"ל מיקי אדלשטיין, שפיקד עליה בהצלחה באחת הכהונות היותר סוערות של מאו"ג עזה, בין היתר במהלך המבצעים "עמוד ענן" ו"צוק איתן". אדלשטיין, יוצא יחידת שלדג פיקד על יחידת דובדבן. תחת פיקודו התרחש אירוע ירי דו-צדדי בעת ניסיון למעצרו של מחמוד אבו הנוד מהחמאס (שנהרג כמה שנים מאוחר יותר כשמסוקי צה"ל ירו טילי נ"ט לרכב בו נסע). שלושה מלוחמי היחידה נהרגו. בעקבות האירוע הודיע אדלשטיין כי הוא מתפטר מתפקידו ונפסל לתפקיד פיקודי למשך שנתיים. האינתיפאדה השנייה שפרצה כשלושה שבועות לאחר מכן הביאה להכרה של הרמטכ"ל מופז כי פיקוד המרכז צריך את היחידה, בהובלת מפקד מנוסה, כמו אוויר לנשימה. אדלשטיין פיקד על דובדבן שנה נוספת בה ביצעה שורה ארוכה של מבצעים מיוחדים בשטחי הגדה המערבית וסיכלה פעילות טרור. את משאת נפשו, פיקוד על יחידת שלדג, לא זכה להגשים בשל אותו אירוע.
תא"ל אדלשטיין, יפקד על בסיס צאלים ועל על אוגדת שריון, (מקור: ויקיפדיה).
בהמשך שימש אדלשטיין כמג"ד צנחנים ומפקד חטיבה מרחבית ובמלחמת לבנון השנייה פיקד על חטיבת הנח"ל. החטיבה בפיקודו פגעה במחבלים רבים בכפרים פרון וע'נדוריה, אולם זכתה לפרסום בעיקר בשל הקרב על הסלוקי. הקרב בלט בחוסר תיאום ושליטה של רמות הפיקוד הבכירות, זאת למרות העובדה כי אדלשטיין ומח"ט השריון שפעל בשילוב עם כוחותיו התמקמו באותו בית בכפר קנטרה. מנגד, צה"ל לא קיים אימונים משמעותיים בשנים שקדמו למלחמה בהם היו יכולים המפקדים ללמוד להפעיל כנדרש את המסגרות עליהן פיקדו במלחמה. אדלשטיין מונה לקחצ"ר ולאחר מכן למפקד אוגדת עזה. בתפקידו הבא יהיה אמון על מרכז האימונים של זרוע היבשה (המוכר לכל מילואימניק פשוט בשם "צאלים") ויפקד במקביל על אוגדת שריון במילואים.
איתי וירוב, מפקדה החדש של האוגדה, התגייס לצנחנים ומאז מצא עצמו לוחם בכל העימותים חסרי התהילה שצה"ל לחם בהם בשלושים השנים האחרונות. הוא היה מ"פ ומג"ד צנחנים ברצועת הביטחון בלבנון, וזכה לפרסום כאשר במהלך התקפת מוצב חדר מחבל חזבאללה למוצב סוג'וד, נאבק עם לוחם ונמלט על נפשו. וירוב גיבה את חייליו. בספרם "בומרנג" (הוצאת כתר, 2005) מתארים עפר שלח ורביב דרוקר כיצד הרמטכ"ל מופז, צנחן ותיק בעצמו, חשב אחרת העיר לווירוב והדיח את המ"מ, הסמל והלוחם שכשלו באירוע בנימוק, הנכון כשלעצמו, ש"בסופו של יום, אנחנו צריכים לנצח" (עמוד 48). כמפקד בסיס הטירונים של הצנחנים היה וירוב אחראי למהפך שהתרחש, בתחילת שנות האלפיים, באופן הכשרת הלוחם בחטיבות החי"ר ובהמשך בכלל המערך הלוחם.
מימין: אלוף ניצן אלון עם תא"ל איתי וירוב, שמונה למפקד אוגדת עזה, (צילום: דו"צ).
בהמשך שימש וירוב כמפקד חטיבה מרחבית ובמלחמת לבנון השנייה פיקד על חטיבת המילואים "חוד החנית". החטיבה לקחה חלק בלחימה בשלושת הימים האחרונים של המלחמה. בעוד גדוד אחד שלו הונחת ממסוקים בקרבת מעוזי החזבאללה בכפרא וביעטר, הוביל וירוב כוח נוסף מן החטיבה ברגל וחבר אליו. בתום המלחמה סיפר וירוב כי, "מצאנו את עצמנו יושבים בעורף חיזבאללה, בתוך אזורי השיגור גם של יעטר, בית ליף, מעל זבקין וצדיקין וצור ופעלנו שם במשך יותר משלושה ימים. הפעלנו אש בתוך הסבך, פגענו במשגרים, במשאיות תחמושת, בקבוצות חמושים וביצענו ציד של עשרות מחבלים." בצבא שהמדד היחיד בו, כמעט, להצלחה בתפקיד הוא הניצחון על האויב (ובאין אויב, בתקופת רגיעה, היעדר פשלות ומחדלים) וירוב בלט.
הקידום לתפקיד הבא היה כמעט אלמנטרי – פיקוד על חטיבת חי"ר סדירה. וירוב מונה למפקד חטיבת כפיר שעמסה על כתפיה, אז כן היום, את עיקר נטל הפעילות המבצעית בשטחי הגדה המערבית. אם בעבר היה וירוב נציג מובהק של החלק במערך הלוחם שנועד ללחימה, הרי ששם, בשטחים, כשהחיכוך עם האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית גבוה, הוא מצא עצמו מפקד על חטיבה של חיילים-שוטרים. וירוב זכה לפרסום כאשר העיד לטובת סמ"פ בחטיבה, סגן אדם מלול, שהואשם כי במהלך פעילות מבצעית בשומרון הכה עצור פלסטיני. במהלך עדותו הצהיר וירוב כי המצב בשטח סבוך ומחייב שיקול דעת משום ש"בסיטואציה אחת מכה היא עבירה חמורה, ובסיטואציה שנייה היא חלק אינטגרלי מביצוע המשימה." הדבר הוביל לכך שווירוב עצמו ננזף על ידי אלוף פיקוד מרכז, גדי שמני, ואף נפתחה חקירת פצ"ר בעניינו. החקירה נסגרה כעבור שנה לאחר שהפצ"ר קבע כי אין דופי בפעולותיו. וירוב, שהמתין לקידום, שימש כמפקד קורס מפקדי פלוגות וגדודים וכקצין חי"ר וצנחנים ראשי.
לוחמי חטיבת כפיר באימון לוחמה בשטח בנוי, (מקור: .ויקיפדיה).
תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, מהנועזים והנודעים שבמפקדי גולני, אמר בשעתו, "תעשה טעויות, תתייצב אצל האלוף, תסביר, תהיה מוכר… ככה תתקדם בצבא." יתכן, אולם נראה כי מדובר במשהו עמוק יותר. קידומם של השניים (כמו גם קידומו של האלוף יאיר גולן לאחר פרשת "נוהל שכן" בה ננזף), שעברו גם דרך התחנות הפחות נחשבות בצה"ל – תפקידי הדרכה (וירוב פיקד גם על המכללה לפיקוד טקטי ואדלשטיין שימש כמפקד מגמת קורס מג"דים), מעידה על סובלנות של הצבא (שכבבועה של החברה זה מקרין גם עליה) למי שטעה וכשל בתפקידיו, שהרי, כפי שאמר אמר לי המ"מ שלי בצנחנים ביום הראשון של הטירונות, "מי שלא טועה לא עושה".
ומילה על המצב הביטחוני בדרום. בצבא שבו ההכשרה לתפקיד ברמה שמעל מג"ד ומעלה היא התפקיד עצמו (מה שניתן רק לכנות – on the job trainingׂ) אין אינדיקציה טובה יותר מחילופי מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה באמצע אוגוסט ועתה חילופי מפקד האוגדה לכך שהסיכויים לחידוש הלחימה בדרום פחתו משמעותית והגיעה תקופת רגיעה.
על הכוונת 
14 מחשבות על “מי שלא עושה לא טועה | מאת גל פרל”