הצבא של כוכבי חייב לקום כל בוקר ולהתכונן למלחמה | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

התקיפה שמיוחסת לישראל בסוריה, עשויה להיות גם מענה לניסיון רוסי להצר את צעדיה של ישראל. אבל כלל לא בטוח שהצד השני יימנע מתגובה, בין היתר בכדי לבחון את גבולותיו של הרמטכ"ל החדש.

סוכנות הידיעות הממלכתית הסורית דיווחה היום (ראשון) בצהריים על תקיפה אווירית ישראלית באל כיסווה, הסמוכה לדמשק. בתגובה ירו הסורים טילי נ"מ לעבר המטוסים התוקפים ואלו יורטו מעל סוריה בידי סוללת כיפת ברזל של צה"ל. זוהי, כך נראה, התקיפה הראשונה שמבצע צה"ל תחת פיקוד הרמטכ"ל אביב כוכבי, שנכנס לתפקידו לפני כחמישה ימים, שמתרחשת בשעה שראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בצ'אד. התקיפה עשויה גם עשויה להוות תשובה לפרסום באתר "אל-קודס אל-ערבי" לפיו שיגרה רוסיה מסר לישראל כי לא תאפשר לה לתקוף יותר במרחב שדה התעופה הבינלאומי של דמשק. הסיבה הרשמית היא שבכוונת רוסיה לשפץ את השדה ותקיפות נוספות עשויות לשבש זאת. יתרה מכך, התקיפות מרתיעות חברות תעופה זרות מלשוב ולטוס לסוריה וממנה, דבר שפוגם באינטרס הרוסי לחזק את היציבות והרציפות התפקודית בסוריה.

מטוסי חיל האוויר, כלי עיקרי במב"מ, (צילום: דו"צ).

עיתוי ההודעה הרוסית מוזר, שכן היא פורסמה דווקא על רקע סיומה של סדרת מפגשים שקיימו נציגי צה"ל, ובראשם ראש חטיבת המבצעים, תא"ל יניב עשור, עם משלחת מצבא רוסיה, במטרה לקדם ולשפר את מנגנון התיאום שבין שני הצבאות בזירה הצפונית. המנגנון נועד למנוע חיכוך של צה"ל עם הצבא הרוסי במהלך פעילותו בסוריה. על-פי הודעת דובר צה"ל המשלחות הגיעו להבנות וסיכמו על המשך הדיאלוג. סדרת השיחות באה בהמשך לביקור שקיימה בחודש שעבר משלחת צבאית שבראשה עמד ראש אגף המבצעים, אלוף אהרון חליוה. ישראל אכן מנהלת מערכה חשאית ברחבי המזרח התיכון כולו, ובסוריה בפרט. המערכה שבין המלחמות (מב"מ), תפיסה שגובשה עוד בימי הרמטכ"ל בני גנץ והופעלה ביתר שאת בעת כהונתו של גדי איזנקוט, כללה כמות אדירה של מבצעים מיוחדים ותקיפות אוויריות בחתימה משתנה, גלויה וסמויה. מטרתה העיקרית של המערכה היא למנוע מאיראן להתבסס בסוריה ומאמצעי לחימה מתקדמים להגיע לידי חזבאללה. כוכבי, שבמהלך כהונת שני הרמטכ"לים שימש כראש אמ"ן וכמפקד פיקוד הצפון, היה מהאדריכלים וקבלני הביצוע הבולטים של התפיסה. ישראל הרשמית נמנעה מלקחת אחריות על התקיפות, מה שאפשר לכלל השחקנים בזירה להימנע מפעולות גמול, שכן בעוד שהאינטרסים שלהם, ציוד ופעילים נפגעו, לא נגרמה להםמבוכה פומבית. 

פטפטת מיותרת

והנה, בראיונות הפרישה שלו נראה שהרמטכ"ל היוצא ביקש לצייר, בצדק, את כהונתו ככזו שבמהלכה אמנם לא היתה מלחמה, אך צה"ל בפיקודו, כמאמר הנשיא ריבלין, לא חדל להילחם. בין היתר ציין הרמטכ"ל איזנקוט כי בסוריה בוצעו אלפי תקיפות, אך נמנע מלקחת אחריות על תקיפה ספציפית. האלוף (מיל') גיורא איילנד העריך במאמר שפרסם לפני כחודש ב"ידיעות אחרונות", כי למרות ששתי המדינות שיתפו פעולה בסיוע לנשיא בשאר אל-אסד לייצב ולשמר את משטרו, הרי שעתה, כשהמערכה לקראת סיום, הרוסים אינם מוכנים לאפשר לאיראן להשתלט על סוריה כפי שעשו בלבנון. לכן, כתב, "הם ימשיכו להיות סובלניים לתקיפות ישראליות בתוך סוריה – כל עוד המטרות הן איראניות בלבד".

היה בהערכה זו הגיון רב. בין ישראל לרוסיה שוררת מתיחות בעקבות התקרית מספטמבר האחרון בה הפילו הסורים בשגגה מטוס ביון רוסי בניסיונם להגיב לתקיפה ישראלית. למרות זאת ישראל המשיכה, על-פי פרסומים זרים, לתקוף יעדים איראניים בסוריה. לישראל ולרוסיה, אם כן, ישנו מפגש האינטרסים שבמסגרתו רוסיה מאפשרת לישראל לתקוף יעדים איראנים בסוריה במטרה לסלקם מהמרחב, מה שמשרת גם את האינטרס הרוסי.

ההודעה הרוסית על כך שלא תאפשר לישראל לתקוף יצאה אחרי שבניגוד לרמטכ"ל, שאישר שישראל תקפה אך שמר על עמימות, בחר לאחרונה ראש הממשלה נתניהו לקחת אחריות על תקיפה ספציפית. בישיבת הממשלה בה נפרד מהרמטכ"ל איזנקוט הצהיר כי "חיל האוויר תקף מחסנים של איראן עם נשק איראני בשדה התעופה הבינלאומי בדמשק. צבר התקיפות האחרונות מוכיח שאנו נחושים יותר מתמיד לפעול נגד איראן בסוריה". היציאה ממרחב העמימות כמעט שחייבה את הרוסים להגיב, ולהצר עוד יותר את צעדי ישראל במרחב, באמצעות יצירת מעין אזור אסור לטיסה במרחב דמשק

במאמר שכתב בשעתו האלוף (מיל') עמירם לוין, שפיקד על רה"מ נתניהו בסיירת מטכ"ל, הוא הזהיר כי ישראל לא תוכל לאורך זמן להמשיך לבצע פעולות סיכול ומניעה חשאיות בזירה הצפונית, אם ימשיכו מנהיגיה במקביל לאיים, להזהיר ולשגר מסרים מתלהמים לעבר אויביה. גם בצד השני יש צרכים פנימיים, לחצים פוליטיים מבית ודעת קהל שיש לרצות. "תגובות צבאיות מדודות מלוות בדיפלומטיה שקטה מול השחקנים בזירה הצפונית הן המעשה הנכון. בעיקר כשהן מכוונות למניעת התעצמות חיזבאללה ולא ישירות נגד איראן וסוריה. אך כשהן מלוות בהתלהמויות ובהצהרות פופוליסטיות הן הופכות למסוכנות", כתב. העצה הזו, שנכתבה לפני יותר משנה, עדיין בתוקף.

הפוטנציאל להסלמה שתוביל למלחמה "הולך וגובר"

"בלילה שבין ה-18-19 לינואר 1979", כתב ח"כ עפר שלח בעמוד הפייסבוק שלו ביום שישי האחרון, "השתתפתי כחייל בחטיבת הצנחנים במבצע "מנורה" בדרום לבנון, הפשיטה הראשונה שבה נטלתי חלק". הפשיטה, עליה פיקד מח"ט הצנחנים דאז ולימים הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, היתה אחת מני רבות שביצע אז צה"ל כנגד ארגוני המחבלים שהתבססו אז בדרום לבנון ומשם שילחו חוליות טרור שיחדרו לישראל וירו קטיושות על יישובי הצפון. שלח, ששירת בגדוד 202, עליו פיקד שאול מופז (שהחליף לימים את ליפקין-שחק כרמטכ"ל), כתב שמהלילה ההוא הוא זוכר בעיקר "את הקור המקפיא של מי הליטאני כשחצינו אותו, אוחזים בחבל שחיבר אותנו לגדה שממול; את העלייה המאומצת לרמת ארנון, ההמתנה הארוכה ונוקשת השיניים לשאר הכוחות, הירח שהציץ מבין העננים והאיר לרגע את הבית שהיה היעד שלנו, בו היו, מבלי לדעת דבר, המחבלים שנשלחנו להרוג. את הטעם היבש של המתח לפני הפתיחה באש, והרוגע הממוקד שאחרי הלחיצה הראשונה על ההדק. את ההתגנבות המהירה אל הבית, הנחית המטענים, הדף הפיצוץ. ואת המסע המפרך חזרה, שוב דרך הכפור של הליטאני ואז במעלה הדרך הביתה".

מימין: כוכבי כמח"ט צנחנים בתרגיל צניחה, (צילום: דו"צ).

במבצע נהרגו כ-30 מחבלים ונפצעו כעשרה. שלח המשיך וכתב כי התרשם מאוד מהרוגע והשלווה המקצועית שבהם פיקדו ליפקין-שחק ומופז על הכוח. צה"ל של אז, כתב שלח, היה פחות מקצועי ועוצמתי מהצבא שיש ברשותה של ישראל כיום, אבל "היו לו רוח של התקפה ופשיטה, מפקדים שהלכת אחריהם בלי היסוס, מיקוד של צבא שקם כל בוקר להתכונן למלחמה. התפקיד של הרמטכ"ל אביב כוכבי, שהיה אז נער בן 14, הוא להכניס רוח דומה בצבא של זמננו. כל מה שהוא צריך לעשות, אם תשאלו אותי, הוא לשים את המופת של אמנון ומופז לנגד עיניו". יש הרבה אמת בדברים, כפי שנכתב כאן בעבראבל הרוח הזו מחייבת צבא יבשה כשיר, וטיפול בליקויים שחשף נציב קבילות החיילים הקודם, אלוף (מיל') יצחק בריק.

כוכבי, שכמו שלח היה פקוד של מופז בצנחנים, יידרש לנווט את צה"ל מול שורה של אתגרים ובהם טלטלת הבחירות הקרבה, שעשויה לגרור לתוכה את הצבא על כלל המחלוקות החברתיות והפוליטיות שהוא מעורב בהן (שירות נשים, משפטיזציה ועוד). אבל האתגר העיקרי, זה שאיזנקוט השכיל להימנע ממנו מחד ולהתכונן אליו היטב מאידך, הוא המלחמה. באחרונה ציין ראש אמ"ן, תמיר היימן, כי למרות שהסבירות למלחמה יזומה מצד אויבי ישראל נותרה נמוכה, הפוטנציאל להסלמה שתוביל למלחמה "הולך וגובר". האפשרות שהצד השני יטעה ויגיב באופן לא מחושב לאחת התקיפות שביצעה ישראל במערכה שבין המלחמות עלולה להביא לעימות. "הבדל בין תגובה שלא תביא מערכה נרחבת לתגובה כזאת, תלוי הרבה במזל ובאופן שתגלגל אותה תגובה", אמר. בתגובה לתקיפה שסוריה ייחסה היום לישראל ירה הצבא הסורי, כאמור, טילי נ"מ שיורטו סמוך לגבול עם ישראל. לא מן הנמנע שבזה לא תסתיים התגובה לתקיפה. כמו ילדים והוריהם, ועובדים שמקבלים בוס חדש, גם יריבים ואויבים בוחנים כל העת את גבולות הצד השני, בוודאי ובוודאי כשמתחלף המנהל. הצבא של כוכבי חייב אם כן, לקום כל בוקר ולהתכונן למלחמה.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 20.01.2019) 

 

מודעות פרסומת

מעבירים מסרים: מעל ומתחת לפני השטח | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

ראש אמ"ן, האלוף היימן, ניצל הופעה פומבית השבוע ושיגר מסר גלוי לחמאס, חזבאללה וכמובן איראן. מוטב להם להימנע ממלחמה ומהקמת יכולות שעלולות להביא "לתהליך קבלת החלטות לא אחראי" שסופו הסלמה. היה גם מי שבחר לשגר מסר סמוי יותר, לנשיא אל-אסד.

בוועידת "כלכליסט" שהתקיימה השבוע התייחס ראש אמ"ן, אלוף תמיר היימן, למבצע "מגן צפוני" לנטרול מנהרות החדירה שחפר חזבאללה. המבצע שמתנהל זה כחודש, כולל כוחות הנדסה רבים כמו גם הפעלת יחידות מובחרות ובהם יחידת הנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם) וחטיבת הקומנדו. מטרת המבצע, הדגיש ראש אמ"ן, לא היתה הרס המנהרות (עד כה אותרו ונהרסו חמש כאלו) אלא שיבוש תכנית המתקפה העיקרית של חזבאללה. "תכנית מתקפה שבמסגרתה הוא תכנן לכבוש יישובים בגבול הצפון, לחדור עם מאות אנשים אל המרחב שנמצא בסמוך לגדר בכך לעקור מן היסוד את היכולת שלנו להגיב בצורה התקפית חזרה לתוך שטח לבנון". היימן, קצין שריון שפיקד קודם לכן על הגיס הצפוני, ציין שהרכיב ההתקפי היה חלק מרכזי בתכנית חזבאללה אך לא יחידי. בצה"ל, אמר, נחושים לסכל את התכנית.

בראיון ל"ידיעות אחרונות" ציין מפקד יהל"ם, אל"מ שחר בק, כי הוא ומפקדים נוספים בחיל ההנדסה הקרבית, לקחו חלק בנוהל הקרב למבצע שנמשך זמן רב. אף שהיחידה, האחראית בצבא על הלוחמה בתווך התת-קרקעי, נערכה למבצע 72 שעות בטרם יצא לפועל, בצה"ל התכוננו אליו זמן רב קודם לכן. בהקשר הזה ראוי לציין שאף שמדובר במבצע הנדסי בעיקרו, שמתקיים אך ורק בשטחה הריבוני של ישראל, הוא טרם הגיע לכלל סיום. פוטנציאל ההסלמה של המבצע, הכוחות שהושקעו בו ואופן הוצאתו לפועל הינם כאלה שאינם מאפשרים להגדירו אלא כמבצע צבאי, גם אם הדבר מנוגד לרצונם של גורמים פוליטיים כאלה ואחרים. צה"ל כבר ביצע בעבר מספר מבצעים שבהם לא התקיימה כל לחימה, לעתים גם לא אויב, והם עודם בגדר מבצע. כזה למשל, היה "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה, בו לקחה חלק יחידת העילית שלדג בפיקוד, אז סא"ל, בני גנץ

ראש אמ"ן, אלוף היימן, הזהיר את חזבאללה מפני לקיחת הימורים מסוכנים, (צילום: דו"צ).

צה"ל כבר חשף את תכנית חזבאללה לבצע פעולות התקפיות בשטח ישראל במלחמה הבאה כבר ב-2014. במאמר בביטאון הצבאי "מערכות", כתב סא"ל נ' מאגף המודיעין כי הארגון הלבנוני ערך שינוי פרדיגמטי ברעיון המערכתי שלו, בשל הנסיבות הגיאופוליטיות כמו גם התובנות והניסיון שרכש בלחימה בסוריה. "לצד הרעיון של "ניצחון באמצעות אי־הפסד", שבא לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה", כתב, גובשה תפיסה נוספת שמטרתה לקצר את משך הלחימה ולשנות את אופי המלחמה הבאה, שעד כה הותיר את עיקר היוזמה בידי ישראל. במערכה הבאה, העריך הקצין, "חזבאללה ינסה להתחרות בישראל על נטילת היוזמה; מעימות שבו חזבאללה מנסה בעיקר להתגונן מפני עליונות צה"ל ולקזזה, לעימות שבו חזבאללה ינסה לפגוע במוקדי העליונות של צה"ל ולגדוע את המתקפה שלו בעודה באיבה". לשם כך הוקמו תשתית מנהרות חדירה, אותה הורס צה"ל בימים אלה, וכוחות פשיטה מיוחדים, "כוח רדואן" כפי שהם מכונים בארגון, שייעודם לחדור לגליל העליון, ולבצע פשיטות בשטח ישראל.

בהרצאתו השבוע הסביר ראש אמ"ן כי העובדה שחזבאללה "החזיק את הקלף הזה בשרוול עלולה היתה להביא אותו לתהליך קבלת החלטות לא אחראי, כאשר הוא מאמין ביכולתו לבצע פעולה בעלת נזק אדיר-ממדים למדינת ישראל". לדבריו, חשוב שאזרחי לבנון יקיימו חשבון נפש נוקב על העובדה "שכסף איראני בנה יכולת התקפית", שעשויה לגרום למלחמה עם ישראל, שבה הנזק לחזבאללה, ולמדינת לבנון כולה, יהיה כבד מאוד. זו אינה הפעם הראשונה שישראל משגרת מסר לדעת הקהל הלבנונית במטרה להשפיע על התודעה ולתקוע טריז בינה לבין הארגון. בינואר 2018 פרסם דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, מאמר בתקשורת הערבית, שמזהיר את תושבי לבנון שלא "יאפשרו לאיראן ולחזבאללה לנצל את תמימותם של ראשי מדינת לבנון ולהקים מפעל לטילים מדויקים כפי שהם מנסים בימים אלו", שכן צה"ל ערוך ומוכן.

סבירות נמוכה למלחמה ופוטנציאל גבוה להסלמה

בהערכת אמ"ן לשנת 2019, אמר האלוף היימן, הסבירות למלחמה בקנה מידה רחב נותרה נמוכה, שכן היא מנוגדת לאינטרסים הבסיסיים של אויביה. עם זאת, ציין, הפוטנציאל להסלמה שתוביל למלחמה "הולך וגובר". את האוקסימורון הזה הסביר האלוף באמצעות שלוש זירות שבהן פועל צה"ל. החמאס ברצועת עזה, אמר, מבין שמלחמה תביא להרס הישגיו ותדרדר את המצב ברצועה, אך במקביל שומר על עיקרון ההתנגדות לישראל כיסוד חשוב בליבת קיומו. בשל כך הוא עשוי להגיב באופן לא מחושב "על אחת מפעולותינו, אם זה במערכה שבין המלחמות, ואם זה בשאר התקיפות שאנחנו מבצעים ברצועה". בכך, רמז היימן, להסלמה האחרונה עם החמאס, שהחלה לאחר שכוח מיוחד של צה"ל נחשף ונתקל בפעילי חמאס בלב רצועת עזה. תגובה שכזו, יכולה להביא להסלמה רחבת היקף, שמנוגדת לאינטרס של הארגון. 

גם חזבאללה, ציין, מצוי במצב לא מזהיר. מצבו הכלכלי לא טוב, הגיבוי האיראני מעורער "והמצב הפוליטי בלבנון קשה ומסובך, ומעמדו נמצא בסימן שאלה", בין היתר בשל חשיפת היכולות ההתקפיות שלו, שמימושן עלול להכניס את לבנון למערכה. מכאן שמלחמה אינה באינטרס הנראה לעין של הארגון. למרות זאת חזבאללה יכול "לעשות את הטעות ולהגיב בצורה לא מחושבת, לאחת מתקיפותינו שבמערכה שבין המלחמות, בין אם זה בלבנון ובין אם זה במקום אחר. אולי מתוך הבנה שתגובה כזאת לא תביא עליו מערכה נרחבת. וכמו שראינו בעבר הבדל בין תגובה שלא תביא מערכה נרחבת לתגובה כזאת, תלוי הרבה במזל ובאופן שתגלגל אותה תגובה". גם איראן, שפועלת לבסס עצמה במרחב, בדגש על סוריה, שואפת להימנע מעימות ישיר ורחב עם ישראל. כוחות קודס, הכוחות המיוחדים של משמרות המהפכה האיראניים הפועלים בסוריה, מודעים היטב לפערי העוצמה בינם לבין ישראל ולכך שבמקרה של תוקפנות כלפי ישראל, "התגובה שלנו תהיה חמורה אפיים". אך, כחלק מאותה התבססות, איראן עשויה להפגין כוח או להגיב לפעולה ישראלית, מהלך שיחולל דינמיקה של הסלמה. 

מסר סמוי אך ברור

מרחב נוסף שמדאיג את ישראל הוא עיראק, שנמצאת תחת השפעה גוברת של כוח קודס האיראני. נוכח אי-הוודאות לגבי המשך הנוכחות האמריקנית במזרח התיכון, היא עשויה להיתפס כמרחב נוח להתבססות, בדומה לסוריה, ולהשתמש בה כפלטפורמה לבניית כוח שיכולה לאיים גם על מדינת ישראל. לדברי ראש אמ"ן בהרצאה, סוריה שמצויה במגמת התייצבות, בונה את כוחה באופן שיכול, אולי, להוות איום פוטנציאלי עתידי על ישראל. "והנוכחות הזאת, של איראן, עם ההתייצבות חזרה של סוריה, תחת המטרייה הרוסית, היא דבר שאנחנו מסתכלים עליו בצורה הדוקה".

מימין: הנשיא הרוסי פוטין, ובן חסותו, הנשיא הסורי אל-אסד, (מקור: ויקיפדיה).

בהקשר של החיבור הסורי-איראני נראה כי היה השבוע בישראל מי שביקש לשגר מסר נוסף, סמוי אך ברור מאוד. באתר החדשות הסעודי "אילאף" פורסם כי לדברי בכיר ישראלי, ישראל נמנעה, לפני מספר שנים, מלהתנקש בחייו של הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, ובבכירים בהנהגה הסורית. לפי הפרסום עמדת ראש אמ"ן דאז והרמטכ"ל הבא, אלוף אביב כוכבי, היתה כי יש להורגו ולמוטט את משטרו, שמסכן את ישראל "בגלל שיתוף הפעולה שלו עם איראן וחיזבאללה". הבכיר הישראלי ציין שהדרג המדיני והצבאי, ובכלל זה הרמטכ"ל גדי איזנקוט, החליטו כנגד המהלך משום שחשבו שהמצב שבו ישנה בסוריה כתובת ברורה, השולטת במדינה על כלל מרכיביה, שלה ניתן להעביר מסרים ואותה ניתן להרתיע, עדיפה.

ישראל כבר השתמשה בעבר באתר הסעודי במטרה להעביר מסרים לאויביה. המסר הפעם, על רקע הודעת ארצות הברית על הסגת כוחותיה מסוריה, גם אם באופן מדורג, נועד לנשיא הסורי כמו גם לתומכיו: אל תגדישו את הסאה. אם ההתבססות האיראנית והברחות הנשק לחזבאללה יחרגו ממה שהיא מגדירה כקו האדום שלה, ישראל עלולה גם היא להגיב באופן חריף, לא פרופורציונלי, כנגד ההנהגה בצד השני.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 02.01.2019)

אפקט מרבי, אשמה מזערית \ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

התקיפה בסוריה, שמיוחסת לחיל האוויר, היא המשך ישיר למערכה שמנהלת ישראל למניעת התעצמות אויביה, אולם היא גם בבחינת "עליית מדרגה" שעשויה לחייב את סוריה להגיב. נקווה שיהיה שקט. 

בספר נדרשת ארה"ב לפעול כנגד איום מבלי שתחצה את סף הפעילות הגלויה ותסלים את המצב למלחמה של ממש, (מקור: סימניה).

בספר המתח "המרד על השארק" (הוצאת אריה ניר, 2002) תיאר הסופר הבריטי, פטריק רובינסון, תרחיש בו מאיימת ברית סינית-איראנית על האינטרסים האמריקנים במפרץ הפרסי. בספר ממקש הצי הסיני, בסיוע האיראנים, את נתיב מכליות הנפט המפליגות במפרץ. כשכמה מכליות טובעות כתוצאה מכך, הדבר מביא לעלייה במחירי הנפט ומסחרר את המערכת הכלכלית כולה. בתגובה מחליט היועץ לביטחון לאומי לנשיא ארצות הברית, אדמירל ארנולד מורגן, על פעולת תגמול מידית. היעד – בית הזיקוק החדש שמפעילה סין באיראן. מאחר וארצות הברית אינה מעוניינת לנהל מערכה גלויה כנגד שתי המדינות, מטיל האדמירל, אשר שירת "כמפקד צוללת גרעינית" (עמוד 13), את המשימה על יחידת הקומנדו הימי של הצי האמריקני (ה-Navy SEALs). כך תשיג ארצות הברית "אפקט מרבי, האשמה מזערית" (עמוד 115), כפי שמנסח זאת מורגן.

רובינסון, שמשפע העלבונות הגזעניים שכלל בספר כלפי אויבי ארצות הברית, ניתן להניח שהוא אחיו האבוד של סטיב באנון (יו"ר אתר החדשות הימני-קיצוני "ברייטברט"), מעריץ את יחידת הקומנדו האמריקנית, והיא תופסת בספריו מקום של כבוד. לשיטתו, "אם הם אינם יכולים לעשות את זה, זה בלתי אפשרי" (עמוד 124). תיאורו את מפקד הכוח הפושט נשמע יותר ככרזת קרטון לעידוד גיוס ליחידה מאשר כבן-אדם אמיתי: "סגן-אלוף ראסל בנט נמנה עם אותם חיילי קומנדו ימי שזכו במספר אותות ההצטיינות הרב ביותר בשירותם ביחידת ה-SEALs" (עמוד 129). ניכר שניסה בספריו ללכת בעקבות הסופר טום קלנסי, אך לא בהצלחה יתרה. האופן שבו תיאר את שיטות הלחימה של הכוח הפושט, מלמד כי הסתמך יותר על סרטים וסדרות (רק לאחרונה יצאה סדרת דרמה אודות היחידה בערוץ ההיסטוריה, ואחרת עתידה לעלות לאוויר החודש), מאשר על פרסומים מקצועיים. למי שתהה, הכוח אכן הצליח לחדור ליעד, לחבל בו ולהשמידו במבצע דרמטי, שבתורו מוביל לתפנית בעלילה. למרות החסרונות, המחבר הציג בספרו תרחיש מורכב שבו מדינה הנחשבת לחזקה במיוחד נדרשת להתמודד עם איום משמעותי על האינטרסים הלאומיים שלה מבלי שתחצה את סף הפעילות הגלויה ותדרדר למלחמה של ממש.

תקיפה שהיא עליית מדרגה

מטוס F-15 של חיל האוויר, (צילום: דו"צ).

התקיפה שעל-פי פרסומים זרים ביצע חיל האוויר הישראלי בסוריה ביום חמישי לפנות בוקר, היא דוגמה חיה לתרחיש שתיאר רובינסון בספר. היעד היה מפעל ייצור נשק כימי (או שמא מפעל טילים) הממוקם בקרבת העיירה מסיאף, 70 קילומטרים מבסיס חיל האוויר הרוסי שבלטקיה. כמו בספר, הפשיטה מתרחשת כשהכוחות האמריקנים פרוסים במפרץ בכוננות מבצעית גבוהה, גם ישראל, באם תקפה בסוריה, עשתה זאת כש"הישבן מכווץ" בעיצומו של "אור הדגן", התרגיל הגיסי הרחב ביותר שביצע צה"ל זה 19 שנים. העובדה שהתקיפה נעשתה למרות שהרוסים פרסו בבסיס מערכות הגנה אווירית מתקדמות מסוג S-400, מלמדת על היכולות המבצעיות הגבוהות שבידי העומדים מאחוריה. אם אכן היתה זו ישראל שתקפה, הרי שמדובר במבחן משמעותי ראשון לאלוף עמיקם נורקין, מפקד חיל האוויר החדש.

ישראל היא אכן מעצמה אזורית היודעת לשרטט בבירור ליריביה קווים אדומים. בטקס לציון עשרים שנים לפטירת הנשיא לשעבר (שהיה גם ראש אמ"ן) חיים הרצוג, הצהיר ראש אמ"ן, הרצי הלוי, כי ישראל מטפלת באיומים עליה, "בקרובים כמו ברחוקים, ואויבינו בכל הגזרות מכירים היטב את טעמו של השילוב בין המודיעין המדויק ליכולות המבצעיות". על-פי פרסומים זרים שילוב זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בתקיפה שביצעו לפני כעשור מטוסי חיל האוויר, במהלכה הושמד הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור בטרם הפך פעיל. פרסומים אלה טענו כי בהמשך לכך התנקשו, שנה מאוחר יותר, לוחמי שייטת 13 בחיי יועצו הבכיר של בשאר אל-אסד, הגנרל מוחמד סולימאן, שהיה אחראי על תכנית הגרעין הסורית, בביתו שבטרטוס. הצורך של ישראל להגן על האינטרסים הביטחוניים והלאומיים שלה ולמנוע את התעצמות אויביה בחזית הצפונית, בין שבסוריה ובין שבלבנון (ולדחוק את רגלי האיראנים מן הזירה) אינו פחות מן השאיפה להימנע ממלחמה. בשל כך נשמרת מדיניות העמימות. זהו, אולי, לקח נוסף שהופנם מ"מבצע אופרה", תקיפת הכור העיראקי ב-81' שלאחריה מיהר ראש הממשלה בגין לפרסם שמדובר בפעולה ישראלית. אם אין אשמה ברורה הצד השני אינו חייב בתגובה.

לוחמי שייטת 13 בתרגיל, (צילום: דו"צ).

בראיון פרישה שקיים, אישר מפקד חיל האוויר הקודם, אמיר אשל, שהחיל ביצע כמאה תקיפות בזירה הצפונית ובחזיתות אחרות שמטרתן סיכול התעצמות. למרות זאת את התקיפה האחרונה הגדירו חלק מהפרשנים כלא שגרתית ואף כ"עליית מדרגה" בשל השיוך המובהק של היעד לסוריה ולא לחזבאללה וקרבתה לבסיס הרוסי. הדבר עשוי לחייב את סוריה להגיב, למרות מדיניות העמימות. כמו בתקיפה המיוחסת לישראל לפני עשור, גם כעת עומד בראשות המטכ"ל הנוכחי גולנצ'יק ששם דגש ניכר על המוכנות והכשירות המבצעית. זו גם הסיבה לתרגיל הגיסי שתוכנן כשנה מראש (בהכנות אליו עוד הספיק מפקד הגיס, אלוף תמיר היימן, להיוועץ באלוף מאיר דגן, שהתרגיל קרוי על שמו) ולא תקיפה חשאית כזו או אחרת. אם ניצלה ישראל את התרגיל בכדי לבצע תקיפה חריגה בסוריה, מוטב כי תזכור שהחשבון עשוי להיות מוגש גם מאוחר יותר, וכי גם לסורים ישנם כוחות פרוקסי שמאפשרים לתוקף להישאר במרחב הכחשה.

"נקווה שיהיה שקט"

בסיום ספרו של רובינסון נפגש היועץ לביטחון לאומי עם השגריר הסיני, לינג, ומזהיר אותו כי בדומה לימי האימפריה הרומאית, עת שרר עיקרון השלום הרומאי (בלטינית: פַּאקס רוֹמָנָה), על-פיו הובטח אורח חיים מוגן לאזרחים שבשטחי האימפריה באמצעות גבולות מבוצרים והלגיונות הרומיים, הרי שכיום שורר "פאקס אמריקנה, לינג, ואל תשכח את זה" (עמוד 350). רובינסון השמרן והניצי סיים ספרו באופן שבו משיבה ארצות הברית את מאזן ההרתעה ההדדית מול סין על כנו, אך לא יותר מכך. מאז עברו כמעט שני עשורים וארצות הברית הספיקה לשקוע בשתי מלחמות והתנהלותה בצפון קוריאה ובסוריה מלמדת שעיקרון זה כבר אינו תקף. במרחב שבו פועלת ישראל אפשר להגדיר את מדיניותה כ"פאקס ישראליאנה". אבל גם כאן, בדומה לספר, ישנה בין ישראל, חזבאללה וסוריה (שנתפסות כיום בצה"ל כמקשה אחת ולא כחזיתות נפרדות) משוואת הרתעה הדדית. ציטוטים בלטינית זה נחמד אבל נוכח העובדה שישראל רחוקה רק כמה צעדים מוטעים – שלה או של אויביה – ממלחמה, ציטוט אחר, של יוסי בנאי בשיר ישן של משינה, נשמע מתאים בהרבה: "נקווה שיהיה שקט".

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 08.09.2017)