מלחמה לא-נעימה\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בהפוגה קלה, סקירה ספרותית על ספר מתח חדש ובדיוני, אבל מוצלח וריאליסטי עד מאוד. חגי טיומקין ואלדר גלאור הוציאו תחת ידם ספר ביון מדויק, וחד. יתכן שסוף כל סוף נמצאה הגרסה העברית לג'ון לה-קארה (לצד מישקה בן דוד כמובן)

"זאת מלחמה," השיב לימאס, "מלחמה לא-נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצומצם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני-אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות – המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה" (מתוך הספר "המרגל שחזר מן הכפור" מאת ג'ון לה-קארה, הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 185).

"תיק IVF" מאת חגי טיומקין ואלדר גלאור (הוצאת ידיעות ספרים, 2014),

הספר "תיק IVF" מאת חגי טיומקין ואלדר גלאור (הוצאת ידיעות ספרים, 2014), מפגיש את הקוראים עם גיבוריו הוותיקים של טיומקין מספריו הקודמים ("תיק כחול-לבן" ו-"תיק ספקולטיבי") בפרשיית ריגול מותחת המתרחשת בשנת 1999. גיבור הספר הוא רוני לרנר, העוזר מיוחד לראש השב"כ אורי קרמר שביקום המקביל שבראו המחברים נקרא לשוב ולפקד על השב"כ לאחר רצח רבין. לרנר "שהיה בצעירותו בסיירת צנחנים וסיים את שירותו כמפקד צוות, בטרם הצטרף לשירות הביטחון הכללי" (עמוד 493), שירת עד לאחרונה כראש אגף המבצעים של הארגון ושואף להתמנות למחליפו של קרמר כשהנ"ל יפרוש מתפקיד ראש השב"כ. קרמר, שהיה "חמש שנים לוחם של המוסד ברומניה, בימים של המשטר הקומוניסטי" (עמוד 459), וכמתואר בספרים הקודמים עבר לשירות והיה לאשף בתחום הריגול הנגדי, כבר בן שבעים, אבל עדיין חד ושקול כבעבר.

מפגע של החיזבאללה נפצע קשה ב"תאונת עבודה" במלון בירושלים. המודיעין שמפיק לרנר מחקירתו מצטלב עם הדיווח שמתקבל מלונדון אודות מייקל (מיכאל) מרציאנו המגלה במפתיע כי גויס לחיזבאללה בידי מפעיל סוכנים כריזמטי בשם ג'ורג'. מרציאנו, לוחם לשעבר בסיירת מטכ"ל שברח ללונדון מזיכרונות השירות הקשה בשטחים על-מנת לנשום אווירה אחרת, משוחררת יותר. אבל כוונות לחוד ומציאות לחוד.

לונדון, זירת ההתחרשויות העיקרית בספר.

לונדון, זירת ההתחרשויות העיקרית בספר.

לרנר מחליט לגייס את מרציאנו לשב"כ ו"להכפילו" וטס ללונדון. לשם כך הוא נעזר בקצין הביטחון של שגרירות ישראל שם, יהושע בן אודיס הבלתי נשכח. בן אודיס, יליד מרוקו, "בילה את רוב שנותיו המקצועיות במוסד דווקא, כמפעיל סוכנים בשטח ואחר כך במחלקת הביטחון של המוסד, עד שלפני כעשר שנים עבר לשב"כ. לקראת פרישתו קיבל סוכרייה בצורת שירות באנגליה" (עמוד 92). דמותו של בן אודיס החם, הסבלן והחכם היא אחת הפנינים של הספר.

מערכת היחסים שנוצרת בין לרנר לבין מרציאנו הינה לב הספר ומביאה לידי ביטוי את הדינאמיקה שבין מפעיל לסוכן שלו בשטח. לאורך הספר מתנגש לרנר (המזדהה בפני מייקל רק בשם-הקוד-יוסי) עם מרציאנו בשורת שאלות לא פשוטות נוכח המציאות הבעייתית שבה נתון האחרון כנכס "מוכפל" וכלוחם שב"כ. "התפקיד שלי הוא לא לשרת את האמת ואת הצדק, אלא את הביטחון של קבוצה אחת מסוימת בעולם, שהרבה אנשים רוצים לפגוע בה ואין אף אחד אחר שישמור עליה" (עמוד 298). מסביר לרנר למרציאנו בנקודה מסוימת בספר, "שותק לרגע ואז ממשיך ואומר שאפשר להיות מוטרד מזכויות אדם ומזכויות של ערבים ומזכויות של חתולים, כל עוד אתה יודע שמישהו אחר מסכן את החיים שלו ועושה את הדברים המלוכלכים בשבילך" (עמוד 298). אולם ברור כי למעשה הוא מבקש דווקא ממרציאנו אישור לכך שהרע ההכרחי שהם מבצעים מוצדק בשם "הטוב הכללי".

בעוד מרציאנו הופך לאיש המפתח בפרשיית ריגול בינלאומית שמדלגת בין לונדון, פריז, ביירות ותל אביב, המיטלטל בין גופי הביון השונים, כמו גם בין תפיסת עולמו האישית לבין נאמנותו לישראל, נפגע תפקודו המקצועי של לרנר. אשתו, ורד, מאיימת בגירושים אם לא יתפנה לטובת טיפולי ההפריה החוץ-גופית (IVF, ומכאן שם הספר) שהם עוברים. בנוסף מכבידה על לרנר האחריות לשלום מרציאנו, אותו הוא מכנה ה"ילד". בשיאו של הספר נאלץ לרנר לשלחו בפעם האחרונה אל גוב האריות בניסיון להשיג את המידע המכריע אודות הקשר שבין החיזבאללה לארגוני הטרור הפלסטינים. מרציאנו עושה כן כשהוא מצויד בהבטחה כי "שם-קוד-יוסי לעולם לא יפקיר לוחם בשטח" (עמוד 383). הבטחה שכלל לא בטוח שלרנר יצליח לקיים.

אלדר גלאור

אלדר גלאור, יוצא יחידה מובחרת בעברו.

חגי טיומקין, איש מודיעין לשעבר, עורך דין ואיש שוק ההון, וחברו לספסל הלימודים באוניברסיטה אלדר גלאור, בוגר יחידה מובחרת בעברו ובעל תארים במשפטים, בפילוסופיה ובספרות אנגלית הצליחו ליצור ספר מותח, כתוב היטב שאינו ניתן להנחה מן היד. בעוד שטיומקין היה אמון על סיפור החקירה שמנהל צוות השב"כ בראשות לרנר, גולל גלאור את הסיפור מנקודת מבטו של מרציאנו. ספרם עומד בניגוד לספרים אחרים בז'אנר (בהם ספריו של רוני דונביץ') ומזכירים (גם באיכות הכתיבה וגם במתח) את אלו שכתב מישקה בן דוד, איש המוסד בעברו (במיוחד את "דואט בביירות" המצוין), ובמידת מה גם את ספריו של ג'ון לה-קארה.

ג'ון לה-קארה, המאסטר האולטימטיבי של הז'אנר.

ג'ון לה-קארה, המאסטר האולטימטיבי של הז'אנר.

הדמויות בספר מורכבות יותר, אפלות ולעתים גם שפלות יותר מאלו שבספרים נוסח ג'יימס בונד. עולמם לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים (לאורכו של הספר מבחין הקורא כי ה"טובים" וה"רעים" פועלים בשיטות דומות מאוד). הספר מעביר היטב לקורא את תחושות גיבוריו החיים בעולם קר מנוכר, הנדרשים לקבל החלטות קשות בשם "הטוב הכללי" וערכי מוסר נעלים (בדומה למתרחש בספרים "המרגל שחזר מן הכפור" ו-"כל אנשי סמיילי"). החלטות, אשר מנוגדות לערכים אלו כלל ועיקר. הספר גם עוסק בסוגיות של מוסר בעת לחימה חשאית, כמו גם ממחיש את המחיר האישי והמשפחתי שמשלמים העוסקים בפעילות מבצעית עלומה.

כקורא נהניתי מאוד מהאזכורים והמחוות לסופרים של הז'אנר שקוראיו המסורים של הז'אנר יזהו אותם על נקלה (כך למשל שמה של סגנית ראש ה-5-MI הבריטי בספר הוא סטלה, כאזכור לסופרת סטלה רמינגטון, בעברה ראש ה-5-MI) ומאנקדוטות מעולם הביון הישראלי המופיעות בספר כבדרך אגב. דוגמה לאחת מהן ניתן למצוא בפסקה הנ"ל: "לרנר דרך את האקדח במהירות, תוצאה של מאות שעות אימונים במטווחים של השב"כ. הם נעצרו כאילו קיר זכוכית בלתי-נראה בלם אותם; הוא יכול היה לראות על פניהם את הרושם שהותירו עליהם המהירות והמיומנות שבהן דרך את הנשק. דייב עליו השלום, מדריך הירי של השב"כ, היה ודאי מרוצה מהביצוע, חלפה מחשבה בראשו" (עמוד 171).

קשה שלא לאהוד את לרנר כבר למן העמוד הראשון (לי באופן אישי היה קל להתחבר לדמותו, בין היתר בגלל השירות בצנחנים וגם בגלל חוויות ממקומות אחרים). הספר מותח ומרתק את הקורא תוך שמירה על אמינות גבוה של הדמויות וריאליזם גבוה של האירועים. אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בעברית ובכלל. מומלץ בחום רב!!!

מודעות פרסומת

שוב אוספים את החשודים הרגילים\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

בעוד ראש הממשלה נתניהו מאשים ושרי הממשלה מאשימים את אבו מאזן בהסתה ובתמיכה בארגוני טרור, טוען ראש השב"כ שיו"ר הרשות הפלסטינית "לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור." בהתחשב בתיאום הביטחוני ההדוק האשמת הרשות בגל הטרור היא בבחינת "איסוף החשודים הרגילים."

ישנה סתירה מובנת בין הצהרות שרי ממשלת ישראל והעומד בראשם, רה"מ נתניהו, לבין הצהרתו של ראש השב"כ יורם כהן. בעוד השרים מאשימים את אבו מאזן בהסתה לטרור ובתמיכה בארגונים ומעשי טרור, ראש השב"כ, ארגון הסיכול והלחימה בטרור, קבע אתמול בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי יו"ר הרשות הפלסטינית "אבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור. הוא גם לא עושה זאת מתחת לשולחן". למי להאמין? באמת התלבטות קשה. מילא אם הפיגועים היו במרחב שכם, ג'נין או קלקליה, אבל כשאת הפיגועים בירושלים מבצעים ערבים תושבי ישראל ממזרח העיר?

PikiWiki_Israel_30495_Cities_in_Israel

העיר העתיקה בירושלים.

ישנה סתירה מובנת בין הצהרות שרי ממשלת ישראל והעומד בראשם, רה"מ נתניהו, לבין הצהרתו של ראש השב"כ יורם כהן. בעוד השרים מאשימים את אבו מאזן בהסתה לטרור ובתמיכה בארגונים ומעשי טרור, ראש השב"כ, ארגון הסיכול והלחימה בטרור, קבע אתמול בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי יו"ר הרשות הפלסטינית "אבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור. הוא גם לא עושה זאת מתחת לשולחן". למי להאמין? באמת התלבטות קשה. מילא אם הפיגועים היו במרחב שכם, ג'נין או קלקליה, אבל כשאת הפיגועים בירושלים מבצעים ערבים תושבי ישראל ממזרח העיר?

שכונת ג'בל מוכאבר בה גרו שני המחבלים שביצעו את הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף

שכונת ג'בל מוכאבר בה גרו שני המחבלים שביצעו את הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף.

גל הפיגועים האחרון, קשה ונורא ככל שיהיה (ויש לרדוף את המפגעים ולחסל את תשתיות הטרור במזרח ירושלים), מתבצע בידי ערבים תושבי מזרח ירושלים, כלומר תושבי ישראל. ככאלה הם זכאי לסל שלם של זכויות ושירותים. ההחלטה להכיל עליהם את ההגדרה הזו, על כל המשתמע ממנה, היא החלטת ממשלה שהתקבלה לאחר מלחמת ששת הימים. נכון לשנת 2012 (היום זה בטח הרבה יותר) גרים במזרח העיר 497,640 תושבים (כ-61% מאוכלוסיית העיר) מהם כ-193,200 יהודים, 11,380 נוצרים וכ-286,520 ערבים מוסלמים. הייאוש שלהם, העוני שלהם, הצפיפות שלהם, חוסר התקווה שלהם כתושבי עיר ישראלית מאוחדת בריבונות ישראלית מלאה הם הבעיה שלנו.

1200px-EastJerusalem2009

תצפית על השכונות הערביות במזרח ירושלים מעיר דוד.

סיור קצר בשכונות הערביות במזרח ירושלים יראה כמה עלובים, צפופים ומוכי עוני החיים שם. העוני הזה הוא שמביא את המחבל הספונטני לפנות לאיסלאם קיצוני ובעיקר לחשוב היום שמחרתיים לא שווה לקום בבוקר. מי שרוצה להילחם בטרור צריך אתמול להקצות משאבים לשיפור, שידוד ושיקום מזרח י"ם (זה ישים, זה חשוב ואפשר לעשות את זה במקביל למאבק בבנייה הלא חוקית הערבית יהודית בחלק זה של העיר ובאיסלאם קיצוני ותאי טרור).

ראש השב

ראש השב"כ כהן, קבע שאבו מאזן לא מעודד טרור, לא בגלוי ולא בסתר.

ראש השב"כ הנוכח אינו "צמחוני". אחרי השירות בסיירת גולני שימש כרכז ברמאללה באינתיפאדה הראשונה. בהמשך שימש כראש הדסק האופרטיבי ביהודה וכראש חטיבת הסיכול בירושלים ויהודה. בשנים 1999 – 2001 שימש ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני ולאחר מכן, באינתיפאדה השנייה, כראש מרחב ירושלים, יהודה ושומרון. בקיצור, לכהן אין אשליות לגבי הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור שצמחו בגדה המערבית מוכרים לו מכל כיוון אפשרי. כשהוא קובע שאבו מאזן לא מגבה ומעודד טרור אפשר ללכת עם זה לבנק. כהן גם יודע יפה יפה כמה חיוני שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות ועד כמה הדבר אפקטיבי בהבטחת שגרת החיים בישראל.

Benjamin_Netanyahu_(2)

ראש הממשלה נתניהו האישים בנאומו אתמול את הרשות הפלסטינית בהסתה לטרור.

גל הטרור הנוכחי הינו בעיה פנים ישראלית לא פחות (ובעצם הרבה יותר) מאשר בעיה ישראלית-פלסטינית. הצהרות הממשלה המאשימות את הרשות הפלסטינית ואת העומד בראשה בטרור ובאחריות לו, באופן שסותר את הערכת מערכת הביטחון (עליה מסכימים הן אמ"ן והן השב"כ), מטרתן הפחדה נטו ולא יותר. האשמת הרשות בגל הפיגועים הזה היא בבחינת "איסוף החשודים הרגילים", כמאמר הסרט קזבלנקה, או עוד מאותו הדבר. אין לזה בסיס וזה מרחיק את הסיכוי להגיע לאיזשהו הסכם או סידור ביטחון בר קיימא עם הצד השני. כשבישראל אומרים שבצד השני אין עם מי לדבר, מה הם אומרים עלינו?