סירוב פקודה מחייב הדחה, אבל גם בדק בית\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

צבא אינו יכול להכיל סירוב פקודה, אבל הכשל מצוי בכך שהמ"פ נדחק לסיטואציה שבה היו לו מעט מאוד אפשרויות, וכולן רעות. נוכח האפשרות של עימות קרוב בעזה, יש להכין את המילואים אבל לזכור שבניגוד לצבא הסדיר, הם אזרחים-חיילים.

השבוע החליט אלוף פיקוד הצפון, יואל סטריק, להדיח מתפקידו את מני איתן, מפקד פלוגה מסייעת בחטיבת המילואים יפתח, חטיבת חי"ר באוגדת הבשן. באימון גדודי שהתרחש לפני כחודש, שינה מפקד החטיבה, אל"מ אלישב בהרב (קצין בקבע), את השעה בה ייצאו חיילי הגדוד לתרגיל, ולמעשה קיצר את הזמן שהוקצה לשינה לשלוש שעות בלבד, ולא שש בהתאם לפקודות. מאחר והיה מדובר בלילה האחרון לאימון ולמחרת תוכננו החיילים להשתחרר, התעקשו מפקדי הגדוד, ובהם איתן, כי יינתן לחיילים די זמן לישון בטרם התרגיל, כפי שגם סוכם מראש בישיבות התכנון.

3048-1

האלוף סטריק, הדיח את מ"פ המילואים בשל סירוב פקודה, (מקור: אתר פיקוד העורף).

בראיון שנתן, ציין איתן כי אמר למח"ט שהוא יודע היטב מתי יש בכוחו לפקד על חייליו, ובעיקר מתי לא, וכי "לחץ הבית", אותו דחף של אנשי המילואים לשוב כמה שיותר מהר לביתם בגמר האימון, יביא לכך שלא ניתן יהיה למנוע מהם להזדכות ולצאת הביתה מבלי שישנו. המח"ט סירב להשתכנע והתעקש כי החריגה היא בסמכותו. את הצורך בפתרון למצב החדש, הוא הטיל על מפקדי הגדוד. איתן בתורו, הודיע שהוא מסרב פקודה ולא העיר את חייליו לתרגיל, משום שחשש שחייליו העייפים יירדמו על ההגה בדרכם הביתה ויקלעו לתאונת דרכים. בתחקיר הביע אלוף הפיקוד את הערכתו לתרומתו רבת השנים של איתן אך הדגיש כי סירוב פקודה מסוג זה הוא "חריגה מהנורמה הפיקודית המצופה ממפקד פלוגה לוחמת אשר פוגע במרקם האמון הגדודי בלחימה". יש בזה הרבה אמת, ועדיין קל לנחש מה חושב המילואימניק הפשוט כשהמ"פ מתעקש על כללי הבטיחות ושלום חייליו, ואילו מפקדי הצבא מתעקשים על שרשרת הפיקוד.

פער מובנה בין הסדיר למילואים

המ"פ מני איתן באימון מילואים, (צילום: באדיבות המצולם).

כמתנדבים בפועל (מי שלא רוצה לא עושה), חיילי המילואים הם שומרי החותם של צבא העם. הם אלו שניצחו את המלחמות הגדולות. את תחושת המשמעות, השייכות והערך, הם מביאים מהבית. בשל כך, מקרה שבו מפקד פלוגת מילואים מסרב פקודה באימון, מחייב כאמור הדחה, אבל לצדה בדק בית מקיף בקרב המפקדים שמעל למ"פ על אחריותם לאירוע. בישראל 2017 רק כחמישה אחוזים מן האוכלוסייה נמנים על מי שעושים שירות מילואים שמשכו שבוע או יותר בשנה. תפקידי הפיקוד מרמת מפקד הפלוגה תובעניים במיוחד, וכוללים כשישים ימי מילואים למ"פ ותשעים למג"ד. בתקופה שבה, כמאמר קצין המילואים הראשי הקודם, שוקי בן ענת, דור המ"פים והמג"דים מורכב למעשה מ"מי שאשתו מרשה לו", מחויבות כזו אינה רווחת. לחלופין, גדל מספר הקצינים בקבע שמחזיקים במינוי משנה (מנמ"ש) כמפקדי פלוגות וגדודים במילואים. כשמגיעים לתפקיד המח"ט, כבר מדובר ב-150 ימי מילואים בשנה. במצב הזה מח"ט מילואים, שהוא גם איש מילואים בעצמו, הוא כבר בחזקת זן נדיר, שלא לומר "פרח מוגן". הצורך של צבא הקבע בתקני אל"מ לקציניו הוא סיבה נוספת לכך שמפקד זרוע היבשה והרמטכ"ל מתקשים לאייש את התפקיד באיש מילואים. לכן, רובם המוחלט של מפקדי חטיבות המילואים הם קצינים בקבע. 

לאורך השנים התייחסו אנשי הקבע לפיקוד על מסגרות מילואים כאל "תפקיד בהתכתבות" שאינו מחייב אותם באמת. תפיסה זו השתנתה בעשור האחרון, אך לא נעלמה לגמרי. גם מי שלא מתייחס כך לתפקיד יתקשה לגשר על הפערים בין מי שעשה את כל חייו הבוגרים במסגרת צבאית סדירה, שבה ההיררכיה והציות הכמעט עיוור יצוקים למערכת, לבין אזרחים-חיילים (בין שהם חיילים או מפקדים) שרואים בשירות המילואים זכות וחובה, אך עשייה שהינה משנית לחייהם כאזרחים. גם האחרונים יודעים היטב מהי שרשרת הפיקוד, אבל הם מביאים איתם למילואים גישה אזרחית (שיש בה ספקנות בריאה), אחראית ויוזמת. אותם, מניעים לפעולה עם יותר מאשר הפקודה לבדה. במילואים גם לאמון, לשכל הישר ולתחושת השותפות, יש תפקיד. 

חוכמת הפיקוד היתה מנטרלת את המוקש הזה מראש

ברשתות החברתיות נהנה המ"פ מתמיכה משמעותית, אבל היה גם מי שהביע עמדה אחרת. מפקד גדוד הסיור בחטיבת יפתח, סא"ל (מיל') חיים חבשוש, שכמו המ"פ איתן והמח"ט בהרב, הינו יוצא חטיבת גולני, כתב בפייסבוק כי חובת המפקדים להביע את דעתם, לשכנע ולהתווכח עם פקודות שמנוגדות לדעתם, "אך משנתקבלה החלטת המפקד וקיבלנו משימה, אנחנו חייבים ליישר קו ולבצע את המשימה בצורה המקצועית ביותר! זהו מקור כוחו ועוצמתו של צה"ל". בהמשך הפוסט הוסיף כי "גם אם הייתה מחלוקת, לגיטימית או לאוגם אם הפתרון שהוצע אינו סביר בעיני המ"פ, עליו היה לבצע את המשימה שהוטלה על פלוגתו ולדאוג יחד עם המפקדים לפיתרון בעיית השינה בצורה אחרת". חבשוש שב והדגיש כי בצה"ל אין מקום לסירוב פקודה או להשפעה על חיילים לאי-ביצוע משימות או למעשים שיפרקו את היחידה. 

אבירם אלעד, בעת אימון מילואים בצאלים עם הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, (צילום: דו"צ).

במאמר שכתב על הפרשה אבירם אלעד, סא"ל במילואים ולשעבר מפקד גדוד מילואים בחטיבת צנחנים (גילוי נאות, היה גם המג"ד שלי), הוא הבהיר שהצבא אינו יכול להכיל סירוב פקודה, זולת במקרה של פקודה בלתי חוקית בעליל. מאחר וזה אינו המקרה, ההדחה היתה מתבקשת. אבל כמפקד ותיק במילואים, ביקש אלעד להדגיש כי יש לדברים גם צד שני. "מפקד רציני שמפעיל את חוכמת הפיקוד ולא נשען רק על פקודות", כתב, "היה מצליח לנטרל את המוקש ולא להגיע לסיטואציה בה המ"פ נדחק לפינה ומסרב פקודה". ישנם, ציין, פתרונות יצירתיים לבעיה – בשעות הבוקר שלאחר סיום האימון, נשלחים החיילים לישון במאהל מרוחק מן הבסיס ומזדכים על הציוד רק בשעה מאוחרת יותר. כך מצליחים לאזן בין מה שהגדיר כרצון "להתאמן הרבה וקשה ולנצל היטב את זמן החיילים לבין הרצון לשלחם הביתה בצורה בטוחה ולאחר שישנו מספר שעות מספק". לרוב, ציין אלעד, משכילים המפקדים שבקבע להפנים כי המילואימניקים אינם חיילים סדירים, ומאמצים אל לבם את גישתם האזרחית והיוזמת.

מלכוד 2017: ישראל אחראית למתרחש בעזה

דו"ח מבקר המדינה אודות עבודת הקבינט במבצע "צוק איתן" הציג את הקבינט כמועצה שדנה על הנושא הלא נכון, באופן הלא נכון וכמעט תמיד מאשרת את מה שנסגר מראש. הדיון בו מתקיים רק כשהאירוע מתרחש, והשרים מגיעים אליו ללא ידע רלוונטי מוקדם, חמושים בעיקר בניסיונם הקודם וכשהנושא הפך מחשוב לדחוף, שלא לומר בוער. למרות זאת, דחתה השבוע פעם נוספת ועדת השרים לחקיקה את החוק שהציע ח"כ עפר שלח, שמטרתו לשפר את עבודת הקבינט. השבוע גם החליט הקבינט המדיני-ביטחוני לקבל את עמדת הרשות הפלסטינית להפסיק את התשלום עבור החשמל שצורכת רצועת עזה, הנרכש מישראל, ולא לפעול למציאת מקור מימון חלופי לאספקת החשמל ברצועה, הנשלטת בידי החמאס. ההחלטה התקבלה לאחר שבכירי מערכת הביטחון, ובכלל זה הרמטכ"ל איזנקוט, ראש אמ"ן הלוי ומתאם הפעולות בשטחים מרדכי, הזהירו מפני המשבר ההומניטרי המחריף ברצועה. בתכנית המערכונים "פלטפוס" ביצע בשעתו חנן לדרמן את השיר "זה נשמע לכם סותר, אבל…" דומה שהשיר תקף גם לגבי על החלטת זו של הקבינט.

כשמחברים את מצבה של רצועת עזה תחת שלטון חמאס, על סף אסון הומניטרי, עם החרם הערבי על קטאר, שסיפקה לו סיוע כספי ניכר, ועם השלמתו הקרבה של המכשול ההנדסי בגבול עם ישראל, שמטרתו לבלום יכולת מנהרות החדירה של החמאס, האפשרות שתתרחש הסלמה גבוהה. הישיבה גם הבליטה את המלכוד בו מצויה ישראל לגבי רצועת עזה. מצד אחד, רצונה לשתף פעולה עם הרשות הפלסטינית ולהימנע מלהקל על החמאס, ומצד שני, בסוף האחריות למצב הקשה ברצועה תיפול עליה. זו כנראה הסיבה שבימים שלאחר מכן החלה הממשלה לחפש פתרונות למשבר.

לוחמי חטיבת הקומנדו במהלך האימון השבוע בקפריסין, (ציום:דו"צ).

ועדיין, למרות שלישראל ולחמאס אין עניין בעימות בקיץ הקרוב, יכול זה להתרחש. כך אירע בקיץ 2014, כמו גם בהסלמה שהובילה למלחמת ששת הימים. כשעוסקים במוכנות לעימות הבא תופסות את העין כותרות אודות התרגיל שקיימה חטיבת הקומנדו בקפריסין, שכלל את יחידת אגוז וטייסת מסוקים. תרגילים מסוג זה הינם חשובים, אך במידה וצה"ל יידרש לתמרון קרקעי רחב היקף ברצועה או בלבנון, כוח המחץ המשמעותי יהיה, שוב, המילואים. בדיוק בגלל זה חשוב שלצד האימונים לשיפור כשירותם, יחזקו מפקדי צה"ל שבקבע את היכרותם עם מערך המילואים, לא רק בציוד ובטקטיקה, אלא גם בהבנת הצרכים וההערכה לפועלם.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 16.06.2017)

איזהו גיבור?\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

הספר "גיבור" מאת אריק צ'רניאק מציג לקורא את מדינת ישראל בליבה של סערה גיאופוליטית קיצונית, ממש על קצה התהום. החלק המטריד באמת במלחמת יום הכיפורים, מודל שנות האלפיים, הוא שזה יכול לקרות.

"כדי לקפוץ על הרימון אתה צריך להיות גיבור, אבל כדי לזרוק מישהו אחר על הרימון אתה צריך להיות גיבור מסוג אחר. ויש משימות שרק גיבורים כאלה יכולים להשלים" (עמוד 324). כך, במשפט וחצי ניתן לתמצת את הדילמה שבלב הספר "גיבור" מאת אריק צ'רניאק (הוצאת ידיעות ספרים ולוקוס, 2017), בוגר פרויקט תלפיות, טייס קרב בחיל האוויר ויזם היי-טק. בספר מציב המחבר את מדינת ישראל בלב סערה גיאופוליטית קיצונית שמורכבת משורה ארוכה של אירועים שהתרחשו (ברמת עצימות שונה אמנם), רובם ככולם בעבר, רק לא במקביל. בסערה הזו, יידרשו לישראל גיבורים משני הסוגים.

הספר מתאר מציאות גיאופוליטית שמציבה את ישראל על סף "חורבן הבית השלישי", (מקור: סימניה).

הספר נפתח כאשר מדינת ישראל מתמודדת עם מתיחות ביטחונית בגבולות סוריה וברצועת עזה. נועם גיבור הוא טייס אף-16 צעיר. "בקושי חודשיים טייס מבצעי. פצצות אמיתיות זרק בינתיים רק במטווח" (עמוד 11). לגיחה המבצעית הראשונה שלו, תקיפה בעזה במטרה לפגוע בבכיר בחמאס, הוא יוצא ברגשות מעורבים. בתקיפה נפגעים בעיקר אזרחים בלתי מעורבים וישראל נגררת להסלמה ביטחונית רחבת היקף בכל החזיתות. בתגובה מגיב החמאס בירי מסיבי של רקטות ובפיגוע קשה בבית ספר. פעילי מחתרת יהודית מנסים לפוצץ את הר הבית, ובגבול בצפון מוּצאים להורג טייסים ישראליים בידי דאע"ש לעיני המצלמות. אינתיפאדה נוספת נפתחת, חיזבאללה מגיב גם הוא במתקפת רקטות מסיבית וסופת חול, מהעזות שידע המזרח התיכון, מונעת מחיל האוויר לפעול. ארצות הברית מנצלת את מצבה הקשה של ישראל ואת הצורך שלה בסיוע ותחמושת כמנוף לחץ בכדי לכפות הסכם אזורי.

"הסורים על הגדרות"

כדי לתת נופך מציאותי לעלילה, יצר צ'רניאק חלק מגיבוריו בהשראת אנשים אמיתיים. כך למשל בתארו את שר הביטחון לשעבר (שהוא גם ראש ממשלה ורמטכ"ל לשעבר). אדם שאינו מוזכר בשמו, המתגורר במגדל פאר בלב תל-אביב ושימש כמפקד סיירת מובחרת בשעתו בפשיטה בביירות, במהלכה "הוא ניצב מחופש לאישה בפינת רחוב אפלה, מאבטח כוח של הסיירת שנכנס לחסל מישהו באחת הדירות בשכונה" (עמוד 188). נשמע מוכר? השר לשעבר שב למשרתו הישנה לבקשת ראש הממשלה, שהוא "היחיד שעוד השתמש בכינוי שלו מימי הסיירת. לפעמים כשהיו יושבים יחד, אוכלים בורקס ליד שולחן הממשלה, היה מדמיין אותם. שני גברים מקריחים, מכריסים ורופסים – חוזרים להיות שוב שני צעירים – חדים, עזים, יפים. עוצרים לשיחה בעומק האויב בלילה חשוך, או על איזו כנף של מטוס" (עמוד 193). רק חסר שינגן בפסנתר ויפרק שעונים כדי שנדע בדיוק למי התכוון המחבר. גם תיאורו את שר החינוך, חובש הכיפה שעמדותיו נטועות עמוק בימין, חופף למציאות. חיזוק נוסף הוא השימוש שעושה צ'רניאק בשמותיהם של אנשי תקשורת אמיתיים (קושמרו, יונית לוי, ורזי ברקאי הם רק חלק מגלריית השמות) כשהוא מציג את האירועים בראי התקשורת הישראלית.

בדיוני הממשלה מבהיר שר הביטחון לשר החינוך כי המשך הריבונות הישראלית בהר הבית "זה לוקסוס. במקומך הייתי מוטרד מהכוח הסורי-רוסי-איראני-דאע"שי שיורד על טבריה מרמת הגולן. הם התחילו לרכז טורי שריון מאסיביים בגבול עיראק וליד דמשק. הכניסות הרגליות שלהם זה רק ההתחלה. אבל יותר מטריד מזה – הצבא המצרי עמוק בסיני. ארמיה 13 כבר בטאבה, וארמיות 24 ו-7 מתקרבות לרפיח. הם יכולים להיכנס תוך יממה, לנתק את אילת ולאיים על באר שבע, חצרים והכור בדימונה" (עמוד 202).

אריק צ'רניאק, מציב את מדינת ישראל על פי תהום, (מקור: פייסבוק).

כאמור, בשל אותה סופת חול קשה, חיל האוויר מקורקע ובשל הראות הנמוכה כך גם כוחות השריון. עשרות אלפי מחבלים חדרו לצפון המדינה ותקפו יישובים, צירי תנועה ומחנות צבא. הדבר יוצר כמובן עיכוב בהגעת כוחות המילואים, וכפי שמציין ביובש שר הביטחון, במקום "שייקח לנו שלושה ימים להוציא התקפת נגד, זה ייקח לנו במקרה הטוב שבועיים" (עמוד 203). היעדר הידע והבקיאות בחומר המודיעיני ובמאזן הכוחות האזורי שמפגינים שרי הממשלה בספר, מצטיירים כאמינים בעיקר משום שהם דומים מאוד למה שפורסם מדיוני הממשלות שניהלו את המערכה בלבנון ב-2006 ובעזה ב-2014. לא כל האירועים שמוצגים בספר סבירים. ברית בין רוסיה, דעא"ש, חמאס וחזבאללה, למשל, היא תרחיש בלתי סביר בעליל. אבל תרחישים חמורים לא פחות, דוגמת מערכה בשתי חזיתות כנגד חמאס וחזבאללה, אינם מופרכים.

"חורבן הבית השלישי"

נדבך נוסף בעלילה שהופך את תרחיש מלחמת יום הכיפורים מודל שנות ה-2000 של צ'רניאק לקשה במיוחד, הוא האופן שבו הוא מציג את החזית האזרחית במלחמה. העורף הישראלי, שמצוי תחת אש רקטות, מתמוטט פשוטו כמשמעו. הציבור בפאניקה, כאוס ואנרכיה הם תמונת המצב ברחובות ישראל. האזרחים פונים איש כנגד אחיו, מאשימים קבוצות שונות באוכלוסייה בבגידה ואף עושים דין לעצמם ומקיימים הוצאות להורג של "בוגדים". גם כאן התבסס המחבר, בהקצנה זהה לאירועים בשדה הקרב, על אירועים שהתרחשו ובהם טבח כפר קאסם, מעשי הרצח מוחמד אבו ח'דיר ואמיל גרינצוויג וגם התנגשויות אלימות בין ימין לשמאל, דוגמת זו שהתרחשה לאחרונה בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני.

יחידת העלית שלדג באימון, (צילום: דו"צ).

המלחמה היא בדיוק ההזדמנות לה חיכה הרס"ן (מיל') אלי עוזרד, קצין מילואים קשוח רדוף רגשות האשם, אולי הדמות המורכבת והמסקרנת בספר. שבע שנים קודם לכן היה עוזרד, לדברי שר הביטחון לשעבר, "קצין ביחידה קטנה שהקמתי פעם, בת דודה של סיירת מטכ"ל. הוא הוביל צוות במבצע במבצע שנקרא ׳שקול וחד׳. המטרה היתה ללכוד בכיר בחיזבאללה. המבצע השתבש" (עמוד 314). גיוס המילואים וההתחממות בגזרת הצפון הן הסיכוי שלו לסגור את החשבון הפתוח שהשאיר אחריו בלבנון. כשמעיר לו חבר על כך שהשמין בשנותיו באזרחות ושהוא כבר זקן מדי למבצעים מהסוג הזה, משיב עוזרד ש"צנחנים עם כרס כבשו את הכותל" (עמוד 87). הוא מתעקש להצטרף ללא אישור לכוח סיירת מובחרת בפשיטה מוסקת בלבנון ומוצא עצמו מפקד על כוח מאולתר בעומק השטח.

בראשית הקרבות מוכיח עוזרד שהוא הגרסה הישראלית ל"רמבו". הוא מציל את חייליו של מפקד הסיירת שאיבד שליטה, ולדברי מפקד האוגדה שלו, אבנר עמרני, יש לו על מה להיות גאה. "הצלת את החיילים של שלומי. דפקת לבד מפקדה של דאע"ש. חילצת טייס" (עמוד 250). מצד שני, המצב חמור. רגע אחרי שהוא ממנה אותו למח"ט בשדה הקרב, מספר לו האוגדונר שגולני ברפיח נלחמים בשריון המצרי.

ספר מטלטל

בן גוריון, קבע כי הכוח הצבאי לבדו לא יוכל לפתור מחלוקות היסטוריות בין עמים, (מקור: ויקיפדיה).

הספר של צ'רניאק אינו קל לקריאה, אך המתח שהוא יוצר באמצעות המציאות, האפוקליפטית כמעט, שאת ההשראה לה שאב ככל הנראה ממלחמת יום הכיפורים, הופכים אותו לכזה שקשה להניח מן היד. כשקוראים את הדיווחים שהוא מביא מרשתות הקשר של כוחות צה"ל ברמת הגולן ("חיזיון, כאן 24,"), צפים ועולים דיווחי החיילים מעוזי התעלה שניצבו חסרי אונים מול המוני החיילים המצריים שצלחו את התעלה ב-1973. מה שמטריד לא פחות, הוא העובדה שבניגוד למלחמת יום הכיפורים, הפעם החברה אינה מפגינה את אותה סולידאריות ונכונות להתמודד עם המצב הקשה. "העם הזה המפולג כל השנה כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה", כתב בשעתו חיים חפר, אך נראה שכלל זה לא תקף במערכה שמתוארת ב"גיבור".

לקח נוסף שמבקש המחבר להעביר לקוראיו הוא שם בפיו של שגריר ארצות הברית בישראל, שמצטט לראש הממשלה הישראלי את דבריו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, כי "מי שסבור שכיום אפשר לפתור שאלות היסטוריות בין עמים בכוח צבאי בלבד אינו יודע באיזה עולם אנחנו חיים" (עמוד 263). זהו לקח שכוחו יפה גם כיום, ואולי רק בשבילו כדאי שלא רק הציבור, אלא גם שרי הממשלה הנוכחית יקראו את הספר.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 04.05.2017)

טקטיקה על חשבון אסטרטגיה: על הקבינט להציב לצה"ל יעדים ברורים\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

במבצע "צוק איתן" לא מילא הקבינט המדיני-ביטחוני את תפקידו כפורום האסטרטגי הבכיר של ישראל. עם התמשכותה של "המערכה בין המלחמות" יש לערוך דיונים אסטרטגיים ולא לעסוק במרחק התמרון שיבצעו כוחות צה"ל בשטח

אחת מסדרות הטלוויזיה הבודדות שהצליחו לתאר נאמנה את עולם הריגול הייתה, ללא צל של ספק, הסדרה הבריטית "המובחרים" (The Sandbaggers) ששודרה בשלהי שנות השבעים. גיבורה היה ניל ברנסייד (אותו גילם רוי מרסדן), ראש אגף המבצעים בשירות החשאי הבריטי, והיא התמקדה בצוות אנשי המבצעים המיוחדים שבפיקודו, המכונים "המובחרים", ובראשם סמל הצנחנים וילי קיין.

"המובחרים", סדרת הריגול הריאליסטית ביותר, (מקור: ויקיפדיה).

בפרק הראשון בסדרה מסביר ברנסייד, יוצא חיל הנחתים המלכותי ו"מובחר" לשעבר בעצמו, את מורכבותם של מבצעים מיוחדים. לשיטתו, "אין פירושו של דבר להיכנס באקדחים שלופים. אלא תכנון מיוחד, יחס מיוחד, סוכנים מתודרכים היטב שברשותם כל האלטרנטיבות האפשריות. אם אתה רוצה את ג'יימס בונד לך לספריה, אבל אם אתה רוצה מבצע מוצלח לך לשולחנך וחשוב, ואז חשוב שוב. בקרבות שלנו אין לוחמים בקצה המצנח. מנצחים ומפסידים בהם במסדרונות האפרוריים, המשמימים בווסטמינסטר".

בכנס לביטחון ולאסטרטגיה לזכר ראש המוסד המנוח, אלוף במיל' מאיר דגן, שהתקיים בשבוע שעבר במכללה האקדמית נתניה, אמר הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט, כי בצה"ל היה שמו של דגן שם נרדף ל"תחבולה, יצירתיות, גבורה ואומץ לב". ניתן להעריך, אם כן, שדגן, שעלילותיו כקצין צנחנים, כמפקד סיירת רימון וכמפקד חטיבת שריון ועד לימיו כראש המוסד היו יכולות לפרנס סדרה מרובת עונות, היה מסכים עם אמירתו של ברנסייד.

האלוף במי'ל דגן, היה שם נרדף ל"תחבולה, יצירתיות, גבורה ואומץ לב", (מקור: ויקפדיה).

על פי פרסומים בתקשורת הזרה, בעשור האחרון, תחת שלושת הרמטכ"לים האחרונים (כמו גם מקביליהם בשב"כ ובמוסד, בשיתוף פעולה הדוק), התעצמה המערכה שבין המלחמות (מב"מ). כך מכונה שורה ארוכה של מבצעים מיוחדים, גלויים וחשאיים, שתכליתה לדחות את מועד העימות הבא ולפגוע במוכנות האויב לקראתו. הרמטכ"ל התייחס לכך בכנס וציין כי "אנחנו מצליחים לשמור את הגבול עם סוריה שקט, לצד עמידה על האינטרסים שלנו בזירה הצפונית ולמנוע התעצמות ממי שלא צריך להתעצם בנשק מתקדם". למרות זאת, המתיחות השוררת בצפון בעקבות תקיפות חיל האוויר מלמדת שהעימות הבא עשוי להתרחש גם תוך כדי מלחמת האזרחים בסוריה וגם נוכח מעורבותה של רוסיה.

המבקר קבע כי מבצע "צוק איתן" נוהל ללא הנחיה מדינית מוגדרת

בתחילת החודש פורסמו שני פרקים מתוך דוח מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, על אודות מבצע צוק איתן. אחד הפרקים עוסק בתהליכי קבלת החלטות בקבינט המדיני-ביטחוני בנוגע לרצועת עזה לפני המבצע ובראשיתו. עניינו של השני הוא ההתמודדות עם איום המנהרות במהלך המבצע.

מהפרקים הללו עולה כי מדינת ישראל הגיעה למערכה בקיץ 2014 ללא דיון עומק באשר למטרותיה האסטרטגיות במקרה של עימות ברצועת עזה, וכאשר כוחות המערך הסדיר של צה"ל לא הוכנו כנדרש להתמודד עם איום המנהרות. התחדשות ירי הרקטות מן הרצועה בתקופה האחרונה, לצד רטוריקה לוחמנית של ממשלת ישראל והנהגת חמאס הנצית, הופכת את המסקנות הללו למטרידות במיוחד.

כריכת דו"ח המבר, (מקור: אתר מבקר המדינה).

מסקנות המבקר קובעות שהטיפול באיום המנהרות הוא בגדר "כישלון מתמשך", אולם הצבא לא חיכה למבקר ומינה ועדת בדיקה פנים-צה"לית, בראשותו של אלוף יוסי בכר, מפקד הגיס המטכ"לי. בכר, קצין צנחנים שלחם שנים ארוכות בלבנון ופיקד על אוגדת עזה, הוציא תחת ידו מסמך מקיף שבחן את תפקוד כלל הכוחות המתמרנים במבצע ודומה בעיקריו למסקנות הדוח. לקחי התחקיר מיושמים בימים אלה, הן בתכנית הרב-שנתית "גדעון" לבניין הכוח הצה"לי, והן בפיקוד הדרום.

הפרק העוסק בעבודת הקבינט מטריד בהרבה. דוח המבקר קבע כי המערכה חסרה דירקטיבה מדינית מוגדרת ודיוני הקבינט עם פרוץ המבצע שיקפו זאת היטב. השרים, כך התברר, לא ידעו כמעט דבר על אודות מערך המנהרות של חמאס. חמור מכך, חברי הקבינט לא ידעו מה הם רוצים להשיג, וכפועל יוצא מכך מה רוצה המדינה. בדוח מצוטט השר יובל שטייניץ שאמר במהלך דיוני הקבינט בצוק איתן כי "אנחנו מתמקדים בטקטיקה ובורחים פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, כבר תשע שנים שאנחנו בורחים מהמציאות האסטרטגית שמתהווה לנגד עינינו". למעשה, אמר השר, לא ביצע הקבינט את תפקידו כפורום האסטרטגי הבכיר של ישראל.

אסור לישראל להגיע לעימות כאשר קברניטיה עוסקים בטקטיקה

כוח צנחנים במהלך צוק איתן, (צילום: דו"צ).

להערכה כי לישראל, לחמאס, לחיזבאללה וגם למשטרו של אסד בסוריה רצון להימנע מעימות ישיר דוגמת מבצע צוק איתן ומלחמת לבנון השנייה יש על מה להתבסס, אולם האפשרות של חישוב מוטעה בניהול האירועים נותרה סבירה. כשכולם מבינים את המאזן ואת גבולות מרחב הפעולה, השקט נשמר אך בעצם המושג מיס-קלקולציה, טמון המרכיב הקובע כי אחד מן הצדדים שגה בהערכותיו את תגובות הצד השני. כך שגה מנהיג חיזבאללה, השייח' חסן נסראללה, בתגובת ישראל ב-2006 וכך שגתה ישראל בהערכת תגובת חמאס בטרם צוק איתן. חיזבאללה, למשל, הצטיין לאורך השנים באיתור נקודות תורפה במערכי צה"ל. לא חסר הרבה בכדי ששני הצדדים יפגעו, אולי שלא במתכוון, במטרות שבהן ריכוז אזרחים גדול, דוגמת אירוע כפר כנא או הרכבת בחיפה, ויביאו להסלמה לכדי עימות רחב היקף.

בכנס לזכרו של דגן הדגיש הרמטכ"ל כי צה"ל מתאמן ומתכונן – קיים דיונים, גיבש תכניות אופרטיביות וערך לאוגדות אימונים מתאימים. כך למשל, אמר איזנקוט, מתוכנן תרגיל גיס רחב שדגן אף הספיק לסייע בהכנות אליו, בטרם נפטר – האחרון, שדגן פיקד עליו ואיזנקוט השתתף בו כמח"ט גולני, התקיים בשנת 1998. אך כאשר העימות יתרחש, בדרום או בצפון, אסור שמדינת ישראל תגיע אליו כאשר קברניטיה עוסקים בטקטיקה ודנים, בין היתר, במרחק אליו כוחות צה"ל יתמרנו וכיוצא בזה. חובתם לקבוע, מראש, את האסטרטגיה ויעדיה של ישראל בכל זירה ואת הדרך להשיגם ולשמרם.

גל פרל פינקל הוא חוקר אורח בתכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי ומפעיל הבלוג "על הכוונת"

(המאמר פורסם במקור באתר "וואלה!", 27.03.2017)

ליקויים קשים ולקחים מתבקשים\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

דו"ח מבקר המדינה מצביע על ליקויים קשים במוכנות כוחות צה"ל להתמודדות עם איום המנהרות במבצע צוק איתן ועל כשלים מובנים בעבודת הקבינט. נוכח ההתחממות בגזרת עזה, כדאי להפנים את הלקחים.

yosef_haim_shapira

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, (מקור: ויקיפדיה).

השבוע פורסמו שני פרקים מתוך דו"ח מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, אודות מבצע צוק איתן. הפרקים עוסקים, האחד בתהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני המבצע ובראשיתו, והשני בהתמודדות עם איום המנהרות במהלכו. מהפרקים הללו עולה כי מדינת ישראל הגיעה למערכה בקיץ 2014, ללא דיון עומק באשר למטרותיה האסטרטגיות במקרה של עימות ברצועת עזה, וכאשר כוחות מערך הסדיר של צה"ל (על מוכנות המילואים באותה עת אין על מה לדבר) לא הוכנו כנדרש להתמודד עם איום המנהרות. התחדשות ירי הרקטות מן הרצועה בתקופה האחרונה הופכת את המסקנות הללו למטרידות במיוחד.

הטיפול במנהרות: כישלון מתמשך

בספרו, "האומץ לנצח" (הוצאת ידיעות ספרים, 2015), הביא חבר הכנסת עפר שלח ציטוט מדברים שאמר ראש מדור לחימה אורבנית במכון לחקר הסיבה הטקטית בפו"ם, רס"ן משה חולי, בכנס שהתקיים במכון בשנת 2003. "כמו שאנחנו מכירים את החיים, נתעורר כשיהיה פיגוע בתוך יישוב, מתוך מנהרה", אמר חולי, "זה הנושא החשוב ביותר עליו צריך לחשוב, על האזורים ועל היישובים הסמוכים לגבול. הנושא השני שלדעתי יצבור תאוצה זו הלחימה התת-קרקעית בתוך השטח האורבני… בכל מבצע, מוגבל יותר, מוגבל פחות, יש חשש שהם יהפכו את המתחם האורבני למערכת של מנהרות. הם יודעים שהסיכוי שלהם להילחם איתנו זה רק מלמטה, בגובה אבל בעיקר מתחת לפני הקרקע". דבריו, לאור מסקנות דו"ח המבקר, נשמעים כנבואה שהגשימה את עצמה.

מח"ט גבעתי, עופר וינטר, עם כוחות הצנחנים בעזה במבצע "צוק איתן".

כוח צנחנים בעזה במבצע "צוק איתן" מעל פתח מנהרה, (צילום: דו"צ).

צה"ל לא הפנים את הדברים גם לאור לקחי המערכות הבאות. המבקר מציג בדו"ח ציטוטים מסיכומי תחקירי מבצע עופרת יצוקה שכתב מפקד פיקוד הדרום דאז, האלוף יואב גלנט, בפברואר 2009, שמהם עולה כי בטרם המבצע כללה היערכות חמאס "מערך תת-קרקעי מסועף". עוד צוין בסיכומים אלו כי נמצאו סימנים מעידים לכך ש"רחובות ועיירות שלמות שמולכדו, נחפרו, בוצרו ונערכו לקרב". בעקבות המערכה ב-2009 והצלחת עסקת שליט, חמאס שידרג והרחיב את השימוש בתווך התת-קרקעי לכדי מערך מורכב הכולל מנהרות הברחה, לחימה וחדירה. מסקנות המבקר קובעות שהטיפול באיום המנהרות הוא בגדר "כישלון מתמשך". כך למשל, למרות שצה"ל ידע זה זמן רב על מנהרות החמאס, לא הוכשרו הכוחות בהתאם ולא נרכשו אמצעים מתאימים להשמדתן מבעוד מועד. מסקנות ועדת בדיקה פנים-צה"לית, בראשות האלוף יוסי בכר, מפקד הגיס המטכ"לי, דומות לאלו של המבקר. יתרה מזו, בתחום שהמבקר לא בחן, מצאה הוועדה בראשות בכר כי הפעלת הכוח של צה"ל לא היתה אפקטיבית מספיק ולא חתרה לקיצור משך המערכה. לקחי התחקיר מיושמים בימים אלה הן בתכנית הרב-שנתית גדעון לבניין הכוח הצה"לי, והן בפיקוד הדרום.

לא הכל שחור. המערכה בעזה נוהלה באופן מוצלח יותר ממלחמת לבנון השנייה, הן מבחינת הפעלת הכוח הצבאי והן בהקשר לדרך קבלת ההחלטות בדרג הבכיר. כך למשל, ממשלת ישראל נמנעה, בשום שכל, מלהגדיר את מיטוט משטר החמאס ברצועה כיעד. השלישייה שניהלה את המערכה, רה"מ נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ פעלה באופן שקול ואחראי. הקרב המשולב שכלל הפעלת כוחות קרקעיים, כלי-טיס ושיט ויכולות מודיעין מתקדמות, בלב שטחים אורבניים, בוצע, בסך הכל, כהלכה. צה"ל אכן פגע קשה בחמאס, אולם נוכח יחסי הכוחות האם היתה אמורה להיות תוצאה אחרת?

"איזה אינטרס יש להם לבוא פה בחום הזה…"

tzuk-eitan-cover

כריכת דו"ח המבקר (מקור: אתר מבקר המדינה).

"טיבן של החלטות תלוי, בין היתר, בהבנה ובידיעה המוקדמת שיש לדרג המדיני על יעילותן של דרכי הפעולה הזמינות והמתוכננות להשגת יעדים מסוימים", נכתב בפרק שעסק בעבודת הקבינט. מן הדו"ח מצטייר הקבינט המדיני-ביטחוני כמועצה שדנה על הנושא הלא נכון, באופן הלא נכון וכמעט תמיד מאשרת את מה שנסגר מראש. הדיון בו מתקיים רק כשהאירוע מתרחש, השרים מגיעים אליו ללא ידע רלוונטי מוקדם, חמושים בעיקר בניסיונם הקודם, וכאשר, כמאמר ח"כ שלח, "הטמפרטורה בחדר גבוהה בהרבה." דו"ח המבקר קבע כי המערכה חסרה דירקטיבה מדינית מוגדרת ודיוני הקבינט עם פרוץ המבצע שיקפו זאת היטב. השרים, כך נתברר, לא ידעו כמעט דבר אודות מערך המנהרות של החמאס, אך חמור מכך לא ידעו מה הם, וכפועל יוצא המדינה כולה, רוצים להשיג.

בדיון קבינט שנערך ב-08.07.2014, עשרה ימים לאחר תחילת המערכה, אמרה השרה ציפי לבני שעל הקבינט להחליט "מה האינטרס שלנו בסוף האירוע הזה", והשר יאיר לפיד מציין כי למעשה הקבינט אף פעם לא קיים דיון בשאלה האם ישראל מעוניינת ששלטון החמאס בעזה יימשך. כשקוראים את הדברים הללו ישנו אינסטינקט טבעי לשפשף את העיניים ולוודא שמה שקוראים הוא באמת מה שכתוב, כי הטקסט כאילו יצא מ"גבעת חלפון". המשמעות של הדברים היא שהפעלת הכוח נעשתה בחלל ריק, מנותקת מן ההקשר המדיני.

למרות המסקנות הקשות מומלץ להיגמל הפעם מתרבות "עריפת הראשים", שהשתרשה כאן. "לשחוט את משרתינו, במובן המטאפורי של המילה", אמר פעם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ בראיון לאילנה דיין, "אנחנו פשוט מפסידים מזה". ההנחה שהמערכת תקינה ושבהדחתו של מי תשוב ותפעל כסדרה, שגויה בבסיסה. דו"ח המבקר מצביע על כשל מובנה בהליכי העבודה התקינים וביחסי הדרג המדיני והצבאי. זו השיטה, לא הפרסונה. השלמת תכנית אופרטיבית למערכה הבאה בעזה אינה יכולה להתרחש בטרם התקיים דיון סדור בקבינט על המטרות האסטרטגיות של ישראל בתרחיש שכזה. מהדו"ח עולה שזה בדיוק מה שקרה. כשהדרג המדיני לא מגדיר מטרות זולת עיצוב מציאות ביטחונית טובה יותר, מושג עמום שקשה לכמת, יתקשה הצבא להציג תכנית אופרטיבית שתכין את התנאים למהלך מדיני משלים.

כך מצאה עצמה מדינת ישראל מנהלת מערכה ממושכת יתר על המידה (51 יום) כנגד ארגון קטן וחלש משמעותית ממנה. הדבר אינו נובע מחולשתו של צה"ל, כי אם מהיעדר יעדים מדיניים מוגדרים אליהם יש לחתור. למערכה הבאה, אשר תתרחש במוקדם או במאוחר, יש לצאת לאחר שמדינת ישראל עשתה כל שביכולתה למנוע את פריצתה, ובמקביל לאחר שהדרג המדיני קיים שיח מקדים ומעמיק עם הצבא על מטרותיה. אז, כפי שנקבע באסטרטגיית צה"ל, יש להפעיל כוח צבאי רב, מאמצי אש ותמרון אגרסיביים ומהירים, לקצר את משך הלחימה ולממש את היעדים הצבאיים והמדיניים.

לפיצוץ חסר רק גפרור

herzi_halevi-_herzliya_conference_2016_2016_cropped

האלוף הלוי, התריע שוב מפני המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, (מקור: ויקיפדיה).

לפני כשנה סוגיית המשבר ההומניטרי ברצועת עזה קיבלה דגש משמעותי בהערכת המודיעין לשנת 2016 שהגיש ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אז, ציין אחד הח"כים שנכחו בפגישה עם הלוי, הדגיש כי אם "לא יהיה שיפור, ישראל תהיה הראשונה שהדברים יתפוצצו עליה". נראה שהמצב בעזה נפיץ בשל המשבר ההומניטרי הקשה ברצועה וכי חמאס, כנגד רצונו, נדחק לקרן הזווית ועשוי להפר את הרגיעה שנשמרה מאז תום צוק איתן. לדברי ראש אמ"ן, שיפור התנאים הכלכליים ברצועה הוא תנאי הכרחי להרחקת תרחיש הסלמה ביטחונית. השבוע הגיש ראש אמ"ן לוועדה את הערכת המודיעין 2017. כשזה מגיע לעזה, השורה התחתונה לא השתנתה.

בחודש האחרון גבר ירי הרקטות מן הרצועה לעבר ישובי עוטף עזה. צה"ל הגיב בתקיפה חריגה בעוצמתה כנגד עמדות חמאס ברצועה. במקביל, בשני הצדדים התגברה הרטוריקה הלוחמנית. בצד הישראלי היו אלה השרים בנט וגלנט, שניהם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני, אשר הזהירו מפני מערכה קרובה בעזה. בנט אמנם טען שהמערכה הבאה היא "שאלה של מתי ולא שאלה של האם" ואילו גלנט כבר קבע תאריך, באביב הקרוב. במקביל נבחר באחרונה יַחְיא אבראהים חסן סִנְוַאר ליו"ר תנועת החמאס ברצועת עזה. סנואר, ממקימי הזרוע הצבאית של חמאס, עז אל-דין אל-קסאם, הוא הראשון מבכירי הזרוע הצבאית שיכהן בתפקיד, ששייך לתחום המדיני של התנועה. ב-1989 הורשע ברצח פלסטינים, שנחשדו כמשתפי פעולה עם ישראל, ונידון לחמישה מאסרי עולם. הוא שוחרר במסגרת עסקת שליט ומאז נחשב לאחד הניציים והלוחמניים שבמפקדי הזרוע הצבאית ברצועה.

השר שטייניץ, הזהיר מעיסוק בטקטיקה על-פני האסטרטגיה, (מקור: ויקיפדיה).

השר שטייניץ, הזהיר מעיסוק בטקטיקה ולא באסטרטגיה, (מקור: ויקיפדיה).

בהודעה שפרסם בעקבות התקיפה האחרונה של צה"ל ברצועה (יום חמישי), איים החמאס כי לא יבליג עוד על תקיפות צה"ל ברצועה. בין עמדותיו של סנואר לרטוריקה הלוחמנית של הממשלה הסיכוי למיסקלקולציה גובר. בדו"ח המבקר מצוטט השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין לשעבר, יובל שטייניץ, במהלך דיוני הקבינט בצוק איתן כי "אנחנו מתמקדים בטקטיקה ובורחים פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, כבר תשע שנים שאנחנו בורחים מהמציאות האסטרטגית שמתהווה לנגד עינינו". לא בטוח שנוכח העימות הבא מנסה הממשלה לפעול בדרך אחרת.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 03.03.2017)

לא צוק ולא איתן\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

דו"ח המבקר אודות "צוק איתן" מותח ביקורת קשה על הקבינט, שנמנע מלגבש את יעדיה האסטרגיים של מערכה בעזה בטרם זו תתרחש, וקובע שחסרה התכוננות מקדימה לאיום המנהרות. בצה"ל מפנימים את הלקחים, הפוליטיקאים מתכתשים. 

נתניהו, יעלון וראל גנץ בפורום מטכל צילום עמוס בן גרשום לעמ

נתניהו, יעלון וגנץ בפורום מטכ"ל, (צילום: עמוס בן גרשום לע"מ).

הגרסה הסופית של דו"ח מבקר המדינה אודות מבצע "צוק איתן", בין שיהפוך לפומבי (בחלקו או במלואו) או ייוותר מסווג, מתחה ביקורת קשה על תפקוד הקבינט המדיני-ביטחוני במערכה, בדגש על השלישייה המרכזית הרמטכ"ל גנץ, שר הביטחון יעלון וראש הממשלה נתניהו. המערכה חסרה דירקטיבה מדינית מוגדרת ודיוני הקבינט עם פרוץ המבצע שיקפו זאת היטב. השרים, כך נתברר, לא ידעו כמעט דבר אודות מערך המנהרות של החמאס. הפעלת הכוח נעשתה בחלל ריק, מנותקת מן ההקשר המדיני. אף שהתנהלות הצבא והקבינט רחוקות מלהזכיר את מלחמת לבנון השנייה, הסיפור אודות מערכה ארוכה ומסורבלת, אליה נגררה ישראל ללא תכנית סדורה ויעדים, אשר נמשכה הרבה יותר מדי, יש בה בכדי להדאיג. בעיקר בגלל הסיבוב הבא, שנמצא, כמו תמיד, מעבר לפינה.

הקבינט לא הגדיר מה הוא רוצה

מי שדיבר לראשונה על "הפיל שבחדר" הוא השר נפתלי בנט. מעלותיו וחסרונותיו של בנט באו לידי ביטוי בדיוני הקבינט בדיוק, בנחישות והלהיטות שהפגין, שהזכירו יותר מ"פ ביחידה מובחרת מאשר שר בכיר בממשלה המבין את מגבלות הכוח. טענתו כלפי הרמטכ"ל גנץ כי על הצבא לבוא לקבינט כ"סוסים דוהרים ולא שוורים עצלים", מתעלמת מן המקור של ציטוט זה. המשפט, שטבע בשעתו הרמטכ"ל משה דיין בהקשר לסוג המפקדים המועדף עליו, נכתב לאחר קרב המתלה בו הסתבכו אריק שרון ופקודיו בקרב המיותר ועתיר הנפגעים שלא לצורך. אמת, רצוי שהדרג הטקטי, מהלוחם ועד מפקד האוגדה, יפגין לוחמנות ונכונות לצאת לקרב, אולם המטה הכללי נדרש לשקול שיקולים רחבים יותר ויימנע מהסתבכויות שאיש אינו יודע מה בסופן. מה שתקף לגבי המטכ"ל חל בוודאי על הדרג המדיני.

398px-%d7%99%d7%90%d7%99%d7%a8_%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%93_-_%d7%9b%d7%a0%d7%a1_%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%aa_%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94_%d7%91%d7%9e%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%94_%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%93

לפיד הטיח בבנט ש"כאן זה לא פורום מג"דים", (מקור: ויקיפדיה).

לפי הפרסומים נראה שבעוד שנתניהו, יעלון, גנץ וגם לפיד (שהטיח בבנט ש"דיון שלילת המנהרות הוא לא לקבינט. כאן זה לא פורום מג"דים") עסקו באסטרטגיה, נגרר בנט, כפי שקורה לקבינטים לעתים קרובות, לדיון טקטי. הסיבה לכך ברורה. הטקטיקה עוסקת ביעדים מדידים, דוגמת גודל השטח שיש לכבוש או אמצעי הלחימה של האויב שיש להשמיד, ואילו האסטרטגיה עמומה יותר, תהליכית בעיקרה ואת פירותיה רואים רק לאחר זמן. במקום להפנים את הלקח, עסוקים הפוליטיקאים, בין שהם חברים בממשלה ובין שהם חברי כנסת, בוויכוח "מי אמר למי ובאיזה עניין". כך, הגיעו רק שני חברי קבינט לתרגיל המטכ"לי וכך, למרות המלצות ועדת עמידרור-צ'חנובר, לא מתקיימים שיח ותהליכי עבודה סדורים בין הקבינט לצבא.

צה"ל ידע ולא הבין

הקבינט אינו הגוף היחיד שלא היה מודע לאיום המנהרות. בדו"ח המבקר נמתחת ביקורת גם על חוסר המוכנות של הצבא. היעדר תכנית הנדסית מוגדרת לטיפול במנהרות, הזנחת מוכנות כוחות היבשה, הטיפול באוכלוסיית עוטף עזה ועוד מעידים על כך שצה"ל נגרר למלחמה שניתן היה להיערך אליה טוב יותר. מנגד, צה"ל לא חיכה למבקר. לפני כשלושה חודשים נחשף כי ועדת בדיקה פנים-צה"לית בראשות האלוף יוסי בכר, מפקד הגיס המטכ"לי, קבעה כי "ערב המבצע היו המנהרות ההתקפיות עבור רוב מפקדי הכוחות המתמרנים בחזקת נעלם. הייתה הכרה של האיום, אך עוצמתו וממדיו לא נתפסו". בנוסף נמצא כי הפעלת הכוח של צה"ל לא היתה אפקטיבית מספיק ולא חתרה לקיצור משך המערכה. לקחי התחקיר מיושמים בימים אלה הן בתכנית הרב-שנתית גדעון לבניין הכוח הצה"לי, והן בפיקוד הדרום.

כוחות צה"ל חושפים מנהרה במהלך "צוק איתן", (צילום: דו"צ).

כוחות צה"ל חושפים מנהרה במהלך "צוק איתן", (צילום: דו"צ).

בישראל נוטים לרוב לחפש אשמים ולדרוש "עריפת ראשים", כי מישהו בטח התרשל. הנחת העבודה שהמערכת תקינה ושבהדחתו והוקעתו הציבורית תשוב לפעול כסדרה, שגויה בבסיסה. דו"ח המבקר מצביע על כשל מובנה בהליכי העבודה התקינים וביחסי הדרג המדיני והצבאי, שאינו קשור בהכרח לאישים שמבצעים את התפקידים השונים. השלמת תכנית אופרטיבית למערכה הבאה בעזה אינה יכולה להתרחש בטרם התקיים דיון סדור בקבינט על המטרות האסטרטגיות של ישראל בתרחיש שכזה. מהדו"ח עולה שזה בדיוק מה שקרה. כשהדרג המדיני לא מגדיר מטרות זולת עיצוב מציאות ביטחונית טובה יותר, מושג עמום שקשה לכמת, יתקשה הצבא להציג תכנית אופרטיבית שתכין את התנאים למהלך מדיני משלים.

ניכר כי ישראל לא התכוונה למוטט את שלטון החמאס, ואף לא להציב איום ממשי על שרידות שלטונו. החמאס מצידו הפגין במערכה קשיחות, נחישות ואורך רוח, כמו גם יצירתיות ויכולת גבוהה של ניצול משאבים והפעלת כוחות. הדרג המדיני החליט שהוא רוצה לשלול מן החמאס הישגים ולפגוע בתשתית המנהרות, אולם עשה כן רק בהתרגש העימות. משום כך מצא עצמו הצבא ללא תכנית מתאימה למטרות. בצה"ל, כמו בצה"ל אלתרו וכך זה גם נראה. הפעלת הכוח נעשתה בצורה שבלונית, דורסנית, הנשענת בעיקר על הפעלת כוח אש ועוד אש. מכל היתרונות ברשות צה"ל, הוא בחר להפעיל בעזה דווקא את יתרונותיו הכמותיים. זאת במקום מהלכים יצירתיים מתוחכמים מן הסוג שהקנו לצה"ל את שמו הטוב. האופן שבו פעלו הכוחות במערכה מחייבת חשבון נפש קשה ונוקב בשאלה האם צה"ל הוא עדיין אותו כוח לוחם המציג רמת לחימה גבוהה, או שמא יתרונו היחסי בשדה הקרב, יתרון של כמות ולא של איכות, הוא המביא להישגיו?

אז מה היה לנו?

"אז מה היה לנו שם", שואל הקבלן קלראשו (אותו מגלם פולי) את שני המוסכניקים במערכון "המוסך" של הגשש החיוור, ובאמת מה היה? המערכה בקיץ 2014 לעומת זאת, הניבה שנתיים וחצי של שקט יחסי ושיפרה, הלכה למעשה, את המציאות הביטחונית בדרום, אבל באיזה מחיר? צה"ל אכן פגע קשה בחמאס, אולם מבלי להקטין מתעוזת הלוחמים והמפקדים בשטח שפעלו כמיטב יכולתם, ראוי לזכור כי מדובר בצבא החזק במזרח התיכון שלחם בכוח צבאי חלש, שחסר אימון פורמלי ואיכותי. האם היתה אמורה להיות תוצאה אחרת?

גלנט מתח ביקורת על יעלון ועל , (מקור: )

השר גלנט טען שהמערכה היתה צריכה להיראות אחרת , (מקור: youtube).

בנאום שנשא השבוע בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, טען השר יואב גלנט, שכאלוף פיקוד הדרום פיקד על מבצע "עופרת יצוקה", כי "מערכה מוגבלת כמו זו שחווינו במבצע צוק איתן, אמורה הייתה להיות קצרה, איכותית ולא יקרה בכוח אדם ובמשאבים. אף לא אחד מן המרכיבים הללו הושג במבצע זה. היתה זו מערכה ארוכה מדי, יקרה מדי, ולא איכותית. התוצאה העגומה ותחושת החמיצות הן המשכה הישיר של התכוננות לקויה, היערכות שגויה ופעולה משובשת".

תרגיל של אוגדה 162, (צילום: דו"צ).

תרגיל של אוגדה 162, (צילום: דו"צ).

העידן שבו הושגה הכרעה חד-משמעית עבר ככל הנראה מן העולם, ועדיין הפעלת הכוח הצבאי צריכה לחתור אליה. הרמטכ"ל איזנקוט אמר לפני כחצי שנה כי "את המושג הכרעה צריך לפרוט נכון. זה לא נטילת כוח הרצון והיכולת של ארגון חזבאללה הכולל לפעול נגד מדינת ישראל. אתה המח"ט, אתה מפקד האוגדה, אתה מפקד הגיס, בגזרה שלך תגיע לקצה החץ, תשמיד את היכולות, תמנע שיגורים משמעותיים לעורף ותקיים חופש פעולה במרחב". מימוש של הנחייה זו אכן יבטיח ניצחון ברמה הצבאית, אבל לא יביא להישגים אסטרטגיים. אלה יושגו רק בתנאי שהדרג המדיני יגדיר באמצעות שיח מקדים עם הצבא את המציאות שהוא רוצה לעצב.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 27.01.2017)

גלעד שליט הוא לא גיבור, אבל למה ציפיתם – לטרומפלדור?\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

השבוע בתחקיר "המקור" אודות חטיפת גלעד שליט האשים ראש הממשלה לשעבר, אולמרט, את שליט שהתמסר לשוביו. מדובר בדרישה לא הוגנת מלוחם להתמודד עם מצב שמעולם לא הוכשר אליו. האשמה שהיא כולה בריחה מאחריות.

"החוטפים כבר כמעט הסתלקו, אלא שאז צץ מישהו מהטנק ואמר 'רגע, רגע'. אני יודע אם לקרוא לזה חטיפה? אני יודע… היתה חטיפה, היתה התמסרות. היה שם דבר מוזר", כך תיאר ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, את נפילת גלעד שליט בשבי החמאס בראיון לתכנית "המקור". הטענה הזו כשלעצמה היא מקוממת. נכון, מבחינה ערכית, ראוי לחנך לוחמים לגלות לוחמנות ונחישות בשדה הקרב. אבל בהפניית האשמה כלפי שליט כי "הלך כצאן לשבי", יש בבחינת התקרנפות. חיילי השריון עוברים הכשרה בת חצי שנה של הכשרה, שעיקרה הפיכת החיילים מפרטים בודדים לצוות לחימה בן ארבעה אנשים שמפעיל רכב קרבי משוריין (רק"מ) ובעל עוצמת אש גדולה מאוד. והנה, כשחוליית החמאס מפתיעה את צוות הטנק בשחר של ה-25 ביוני 2006, מצא עצמו שליט בסיטואציה שלא הוכשר אליה כלל. שאר חבריו נהרגו או נפצעו והוא עצמו נפצע, ללא יכולת להפעיל את הכלי שעליו הוכשר.

rambo

שליט הוא לא רמבו, ובטח לא לוחם קומנדו, (מקור: ויקפדיה).

אז נכון, שליט אינו צביקה גרינגולד שלחם כקצין שריון במלחמת יום הכיפורים ("כוח צביקה") ועוטר על גבורתו. אבל הוא גם לא לוחם ביחידת עילית. בשנת 1997, במהלך מבצע "שירת הצפצפה" – פשיטה של שייטת 13 בעומק לבנון (מוכר יותר בציבור הרחב כאסון השייטת), נפגעו רוב לוחמי הכוח משורת פיצוצים, זמן קצר לאחר שעלו לחוף. קשר הכוח, סער, שהיה הלוחם היחיד שלא נפגע תפקד באירוע ממש כפי שציפו ממנו: לחם במחבלים, הזעיק את כוח החילוץ ועשה כמיטב יכולתו לסייע לפצועים. לאחר שעות ארוכות של לחימה, חולצו הפצועים וההרוגים, ובהם מפקדו סא"ל יוסי קורקין, כשמאחור נותרה גופת לוחם השייטת איתמר איליה. האימונים והמשאבים שהושקעו בסער השתלמו. אבל מסלול בשייטת אורך כשנתיים והכשרת הלוחם הבודד היא חלק ניכר ממנו.

הכוחות המיוחדים הם לא כל-יכולים

download-3

אסופת מאמרים על לוחמה בטרור (מקור: סימניה).

במאמר שפורסם בספר "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח" (הוצאת מעריב, 1987) נכתב כי גם כאשר פעולה לחילוץ בני הערובה\ שבויים אינה אפשרית "חייבות הממשלות להתמיד בסירובן להיכנע. בראש ובראשונה, זוהי חובתן המוסרית לכלל הציבור, שהרי רק על-ידי סירוב תקיף כזה יכולות הן לצמצם את המקרים שבהם ייהפכו אזרחים נוספים לבני-ערובה בעתיד" (עמוד 234). עורך הספר וכותב המאמר המדובר הוא בנימין נתניהו, אז שגריר ישראל באו"ם. בהמשך המאמר כותב נתניהו כי "החיילים, שיידרשו להילחם בטרוריסטים, יוצרכו לגלות תעוזה צבאית. בדרך כלל נמנים חיילים אלה על יחידות מיוחדות, שהוקמו לצורך משימות אלו. במידה רבה מסורה בידם ההחלטה אם לצאת או לא לצאת למבצע, שהממשלה שוקלת אותו. בצה"ל, למשל, כמעט לא קרה הדבר, שההנהגה המדינית תכתיב ליחידות הנבחרות את היציאה למבצעים מיוחדים. בדרך-כלל מפקדי-היחידות נשאלים: כלום ניתן הדבר לביצוע? כלום סבורים אתם, שתוכלו לעשותו? אם המפקדים אומרים, שאין הביצוע אפשרי, או אם הם מטילים ספק בדבר, העניין מסתיים בזה. הממשלה מבטלת את המבצע. כך היה באנטבה ובפעולות רבות אחרות" (עמודים 251-252).

נתניהו בימיו כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל.

נתניהו בימיו כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל (מקור: Wikicommons/ GPO).

נתניהו, שכעדותו בספר, "שירת ביחידה מובחרת בצה"ל" (עמוד 268), יודע על מה הוא מדבר. כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל השתתף בפעולת ההשתלטות על מטוס סבנה החטוף. הכוחות המיוחדים של צה"ל, כפי שציין נתניהו בצדק, אינם כל-יכולים, אף שהם דוחקים את הרף כל העת ופועלים, באמת, על גבול הבלתי אפשרי. במהלך האינתיפאדה השנייה, למשל, נשאל מפקד סיירת מטכ"ל דאז, הרצי הלוי, האם ביכולתו לבצע פעולה רגישה בעלת השלכות אסטרטגיות. למרות הפצרות הממונים עליו סירב הלוי להתחייב כי הפעולה ניתנת לביצוע במגבלות שהטילו ראש הממשלה ושר הביטחון, וזו לא בוצעה.

וקסמן, כפי ששצילמו חופיו בווידאו, (מקור: ויקיפדיה).

וקסמן, כפי ששצילמו חופיו בווידאו, (מקור: ויקיפדיה).

שליט שהה כחמש שנים בשבי. על פי הפרסומים בתקשורת נראה כי מדינת ישראל לא עשתה את כל המאמצים האפשריים בכדי לזרז את שחרורו. שלא כמו במקרים קודמים (חטיפת הקצינים הסורים ב-72', השייח' עובייד ב-89' ומוסטפא דיראני ב-94') לא נעשה מאמץ של ממש להשגת קלפי מיקוח. ב-2008 נעשה מאמץ אחד שכזה, מבצע שמטרתו לחטוף את מפקד הזרוע הצבאית של חמאס דאז, אחמד ג'עברי, מלב רצועת עזה. על המבצע, שאישרו באישור הרמטכ"ל אשכנזי, שר הביטחון ברק וראש הממשלה אולמרט, פיקד האלוף יואב גלנט. לוחמי יחידת עילית ארבו לג'עברי, אולם הלה סטה ממסלול הנסיעה המתוכנן והכוח שב ארצה בידיים ריקות (ג'עברי נהרג בתקיפה אווירית שפתחה את מבצע "עמוד ענן"). גם במהלך מבצע "עופרת יצוקה" נמנע צה"ל מלנסות לחלצו, אם כי ניסיון שכזה היה עתיר סיכונים. גם שהתנאים לפעולה שכזו היו כמעט אופטימליים, כפי שאירע בניסיון לחלץ את החייל החטוף נחשון וקסמן על-ידי כוח סיירת מטכ"ל, נותרו סיכויי ההצלחה נמוכים. למרות שצה"ל נהנה אז משליטה מלאה בשטח וכוח ההשתלטות נדרש להתגבר רק על המחבלים שהתבצרו בבית בכפר ביר-נבאלא, בפעולה נהרגו קצין הסיירת, ניר פורז, בן הערובה וקסמן ומספר לוחמים נפצעו. מבצע לחילוץ שליט, לו היה יוצא לדרך, היה כולל בתוכו לחימה עיקשת אל היעד, בתוכו ובחזרה לישראל. גם אז, לא ניתן היה להבטיח, שהתוצאה תהיה שונה. להיפך.

תבקרו את העסקה לא את החייל השבוי

(מקור: ויקיפדיה).

שליט וראש הממשלהנתניהו לאחר שחרורו מן השבי, (מקור: ויקיפדיה).

שחרורו של שליט הושג לבסוף בעסקת חילופי שבויים, במסגרתה שוחררו כאלף אסירים פלשתינאים שהורשעו במעורבות בפעולות טרור. למרות מה שכתב במאמרו היה זה נתניהו שעמד בראש ממשלת ישראל שקייימה משא ומתן עם החמאס ואישרה את מתווה העסקה. כשבוחנים את מתווה העסקה זוכרים בעיקר את מספר המחבלים ששוחררו, אלף, בעבור חייל אחד. אבל מנגד יש לזכור כי החמאס נאלץ לוותר על דרישתו לשחרור בכירי האסירים ובהם מרוואן ברגותי ואברהים חאמד. כצפוי העסקה זכתה לביקורת קשה בחלקים בציבור הישראלי שראו בה כניעה לטרור. אחרים, וכותב שורות אלה בתוכם, חשבו שחמש שנים הן זמן מספיק למיצוי מנופי לחץ, פעולות חילוץ וכיוצא בזה, והגיע הזמן "לשלם את הקנס" ולממש את מחויבות המדינה לחייל שפעל בשירותה.

אפשר להתווכח על העסקה שהושגה, בזכותה שוחרר גלעד שליט מן השבי. מותר לטעון שהמחיר ששולם היה מופרז, ושהוא הבהיר למחבלים שפיגועי חטיפה משתלמים. אבל אסור לבוא בטענות לחייל על כך שלא הצליח להתמודד עם אירוע החטיפה מבלי שהוכשר לכך. לדרוש רמת לוחמנות כזו מ"שריונר" זה לא מציאותי ולא הגון. הפניית האצבע המאשימה כלפי שליט מסיטה את האחריות ממי שבאמת צריך לשאת בה – הגופים שכשלו בסיכול החטיפה ובחילוצו באמצעות פעולה צבאית או מנופי לחץ.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 17.11.2016)

המנהרות הן האיום של אתמול\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

 אף שהמנהרות יהיו חלק מהארסנל של החמאס בעימות הבא, מדובר באיום של אתמול. בלחימה, כפי שקרה בעבר, ארגוני הטרור תמיד מפעילי "קלף בשרוול" חדש שמפתיע את צה"ל, שלרוב יודע עליו מראש.

חיילים אמריקנים נערכים להגנה במפני המתקפה הגרמנית בארדנים, 1944.

חיילים אמריקנים נערכים להגנה מפני המתקפה הגרמנית בארדנים, 1944.

זר שיעקוב אחר הפרסומים בתקשורת, והצהרות נבחרי הציבור של ישראל עשוי לקבל את הרושם שאיתורה של מנהרת תקיפה מרצועת עזה מהווה הפתעה של ממש, כמעט כמו התקיפה המצרית-סורית בערב יום הכיפורים 73' או מתקפת הפתע של הגרמנים בארדנים בדצמבר 44'. המציאות כמובן שונה בתכלית. המשבר ההומניטרי הקשה בעזה דוחק את החמאס, כנגד רצונו, לקרן הזווית ומקרב את העימות הבא עם ישראל. תעיד על כך שורה ארוכה של פרסומים בתקשורת בחודשים האחרונים שמלמדת כי מספר לא מבוטל של פעילי חמאס מצאו את מותם בעת שעסקו בחפירת מנהרות שכאלו. נראה שלאחר שבצבא נעשו, בעקבות המערכה האחרונה, מודעים עד כאב לבעיית המנהרות מקדם מערך המו"פ בשילוב יחידות פיקוד הדרום פתרון טכנולוגי-מבצעי לאיום במטרה "לסתום את הפרצות" בגבול עם הרצועה. אולם למרות חומרת האיום יתכן מאוד שהמנהור ההתקפי הוא האיום של אתמול. העימות הבא עשוי לטמון בתוכו אתגר חדש לגמרי.

לא אבטחה, סיכול

הרמטכ"ל איזנקוט בסמוך למנהרה שהתגלתה ברצועת עזה, (צילום: דו"צ).

הרמטכ"ל איזנקוט בסמוך למנהרה, (צילום: דו"צ).

צבאות אינם גופי אבטחה האמונים על סגירת פרצות שחושף היריב. האבטחה היא מלאכה סזיפית וקשה של איתור הפרצות בגזרות השונות, סגירתן וחיזוק ההגנה. אף שכוחות צה"ל פועלים גם על תקן המאבטחים של ישובי עוטף עזה, הרי שבהקשר הרחב יותר משימתם מורכבת בהרבה. צבא צריך לדעת לצפות מראש את דרך פעולת היריב ולהיערך לסיכולה. אף שארגוני הטרור ההיברדיים שמולם ניצב צה"ל סיגלו לעצמם בעשור האחרון יותר ויותר מאפיינים ויכולות של צבאות, הרי שנותרו גמישים וסתגלניים בהרבה מצה"ל בכל הקשור להיערכות לעימות הבא. לעומתם צה"ל, שהצליח לגבש תמונת מודיעין טובה של האויב ומערכיו, לא תרגם זאת למוכנות של הכוחות למלחמה הבאה.

בטרם מלחמת לבנון השנייה גיבשו באגף המודיעין של צה"ל תמונה טובה למדי של מערך "שמורות הטבע" שבנה חזבאללה בדרום לבנון. למרות זאת, סווג המידע כסודי והוחלט כי הכוחות שיפעלו בשטח ייחשפו לו רק בסמוך ללחימה. בעוד שה"שמורות" דמו לביצורי גבעת התחמושת ב-67', הודה לאחר המלחמה מח"ט הצנחנים דאז, חגי מרדכי, כי חשב שמדובר "בכמה אוהלי סיירים עם שקי שינה וקופסאות שימורים". הדבר מהדהד עוד יותר לאור העובדה שהחטיבה קיימה, גם במהלך שנות האינתיפאדה השנייה, אימונים ללחימה במתאר עימות בלבנון. גם בטרם מבצע "צוק איתן" הצטבר מידע רב אודות המנהרות, אולם הלה לא תורגם לתכנית מבצעית, לרכש אמצעים שכנגד או להכשרת כוחות בלוחמה כנגד מנהרות ובהשמדתן. מערך המנהרות לא הוגדר כאיום חמור שיש לפעול כנגדו.

1110095

ספרו של האלוף זמיר, מתאר מקרה בו הצליח צה"ל להתכונן לאיום צפוי.

זה לא תמיד היה כך. בספרו "בעיניים פקוחות" מתאר האלוף במיל' צבי זמיר כיצד בטרם מלחמת ששת הימים, בעקבות מודיעין שגובש מתוך צילומי אוויר של מוצב פיק הסורי, הגיעו באמ"ן למסקנה שצבאות מצרים וסוריה עוברו ממערכי הגנה המבוססים על דוקטרינה מערבית לכאלו המבוססים על דוקטרינה סובייטית. בשל כך השקיעו אמ"ן ומחלקת תורה והדרכה, בפיקוד זמיר, מאמץ רב בהפיכת המידע לכדי תורת לחימה מתאימה שהוטמעה גם בתכניות האופרטיביות. זו נשאה פירות בקרב היבשה שניהלו הכוחות בשתי החזיתות.

לדברי קצין בכיר בפיקוד הדרום מאז מבצע "צוק איתן" הגדילה הזרוע הצבאית של החמאס את כוח נוחבה, יחידת הקומנדו של הארגון, לכדי 5,000 לוחמים. בנוסף שקדו בארגון על פיתוח רקטות תלולות מסלול קצרות טווח (שהתגלו כיעילות יותר במערכה מאלו לטווח רחוק) כמו גם על רכישת יכולות חדשות ובהם כטב"מים. יתכן שבדומה לאיומים מצד חזבאללה בנוגע לכיבוש הגליל בעימות הבא (או לפחות השתלטות על יישוב בסמוך לגבול), מתכננים בחמאס להשתלט על יישוב בעוטף עזה.

היעדר מתווה מוסכם על פתרון למשבר ההומניטרי ברצועה כמו גם העובדה שהחמאס מתאושש ומשתקם לאטו מהפגיעה שספג ב"צוק איתן" הופכים את העימות הבא לשאלה של עיתוי. אף שסביר מאוד שהמנהור ההתקפי יהווה חלק מתורת ההפעלה של החמאס בעימות הבא, הרי שניסיון העבר מראה כי הארגון אינו קופא על שמריו. המנהרות היו ההפתעה של הסיבוב הקודם. לא מן הנמנע שכעת שוקדים בחמאס על יצירת "קלף בשרוול" מפתיע חדש.