שפכו תחמושת\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

מן הפרטים שפורסמו אודות הקרב ברפיח ב"צוק איתן" עולה תמונה מטרידה של הפעלת אש מוגזמת, פראית ולא מידתית. אבל חמור מכך, עולה ממנה תמונה של צבא לא מקצועי.

IDF_Paratroopers_Operate_Within_Gaza

מח"ט גבעתי, עופר וינטר עם כוחות הצנחנים בעזה במבצע "צוק איתן".

פרטי התחקיר שנחשפו באחרונה אודות הקרב שניהלה חטיבת גבעתי ברפיח במהלך "צוק איתן", מלמדים כי כוחות צה"ל, כפי שנהוג לכנות זאת בסלנג הצבאי, "שפכו תחמושת". זאת בעקבות התקלות בפאתי רפיח בה נהרגו בניה שראל, מפקד הסיירת, וחייל נוסף ונחטפה גופת סגן הדר גולדין. חטיבת גבעתי, בפיקוד אל"מ עופר וינטר, הפעילה "נוהל חניבעל" אגרסיבי על-מנת לסכל את החטיפה. אף שוינטר זכה לשבחים על האופן בו קרא נכונה את תמונת המצב בקרב, הוטחה בו גם ביקורת קשה על האש המסיבית שהורה להפעיל.

Artillery_Corps_in_Gaza_(14550733300)a

תותחנים יורים על רצועת עזה ב"צוק איתן".

עתה מתברר היקף האש שהפעילו כוחות צה"ל בקרב. בין היתר נורו כ-800 פגזי ארטילריה נפיצים, בעיקר לעבר מרחב הקרב ברפיח, כמו גם אש מסייעת מצד כלי טיס שתקפו 19 מטרות חשודות. בנוסף נורו 260 פגזי מרגמה ו-800 פגזים מתותחי מסוקי קרב שסיפקו סיוע קרוב לכוחות. במצטבר מדובר ב-2,000 טילים, פצצות ופגזים בקירוב, אשר נורו על-ידי כוחות צה"ל באותו בוקר במטרה לבלום את חוטפיו של גולדין.

כשמדברים על סיוע ארטילרי נזכרים בדרך כלל בקרב סולטאן יעקוב, מהקשים בקרבות מלחמת של"ג. בקרב הופעלה אש ארטילרית לטובת גדוד הטנקים שכותר על-ידי כוחות שריון סורים עדיפים. הסיוע הארטילרי כלל קרוב למאתיים קנים שבמשך 20 דקות יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים. כשעוברים על המספרים, אי אפשר שלא לתהות מדוע כרבע מכמות זו הופעלה בשכונה אזרחית בעזה כנגד מספר זעום יחסית של פעילי חמאס.

רק לשם השוואה שווה לבחון את מהלך הפתיחה של התמרון הקרקעי במבצע "עופרת יצוקה". לטובת התמרון נורתה אש סיוע ארטילרית בסך כ-1,500 פגזים, שליש מהם בגזרת חטיבת גבעתי, במשך כ-18 שעות. כשמסתכלים על המספרים הללו נראית הפעלת האש ברפיח כלא מקצועית, ואפילו מוגזמת.

אש ועוד אש

בראיון ל"וואלה!" ציין אחד המג"דים בגבעתי כי כמפקד הוא אחראי הן על ביצוע המשימה, הן על ביטחון אנשיו והן על ביטחונם של חפים מפשע במרחב בו הוא פועל. בקרב ברפיח הוצבו במשוואה, זה מול זה, ביטחון כוחות צה"ל ושלום התושבים בעזה. במצב כזה לא קשה לשער את מי בחרו בצה"ל לסכן, ובצדק. אולם לאחר מעשה נראה, כי צה"ל ביקש להרגיע את מצפונו. בעוד שההערכות לגבי מספר הנפגעים ברפיח נעו בין 130 ל-150 הרוגים, מרביתם אזרחים, התחקיר הצבאי קבע, כי נהרגו רק 41 בני אדם כתוצאה מהפעלת האש. 12 מהם הוכרזו כפעילי חמאס, 13 הוכרו כ"בלתי מעורבים" (יופמיזם צבאי להגדרת חפים מפשע) והשאר, 26 בני אדם, נותרו תחת ההגדרה העמומה "בגיל לחימה". משמע, הם יכולים להיות מחבלים וייתכן גם כי אינם כאלה. כך או כך, צה"ל ישן בשקט.

המנהרה ששימשה לחטיפת הדר גולדין ברפיח.

המנהרה ששימשה לחטיפת הדר גולדין ברפיח.

אמת, אירוע חטיפת חייל (במיוחד כאשר ישנו סיכוי אמיתי לחלץ את החטוף בחיים) הוא מורכב, מלחיץ והכוחות בו מנהלים מרדף "חם", מתוך שאיפה להשיב את החטוף חי ושלם. המבקרים את תפקוד הכוחות תחת "אורות הפלורסנט" (כפי שמכנים זאת באחד מהגופים הביטחוניים), תמיד יודעים לומר בדיעבד מה היה נכון לעשות. אין בדברים כוונה לזלזל או להפחית מאומץ לבם של המפקדים והלוחמים שעשו, באמת, כמיטב יכולתם. אולם במבט מן הצד, נראה כי הכוחות הפעילו שיקול דעת מוטעה וירו אש, בהיעדר פרשנות אחרת, כמו כדי להעניש את רפיח ותושביה על שהפרו את הפסקת האש.

האם יכולת הלחימה של צה"ל טובה כבעבר?

האירוע מצביע גם על עניין נוסף. צה"ל פעל ב"צוק איתן" בצורה שבלונית, דורסנית, הנשענת בעיקר על הפעלת כוח אש ועוד אש. מכל היתרונות ברשות צה"ל, הוא בחר להפעיל בעזה דווקא את יתרונותיו הכמותיים. זאת במקום מהלכים יצירתיים מתוחכמים מן הסוג שהקנו לצה"ל את שמו הטוב דוגמת מבצע "מוקד", קרב אום-כתף ומבצע "אבירי לב". בלחימה באינתיפאדה השנייה למשל, הצטייר צה"ל כצבא שמפקדיו חושבים מחוץ לקופסה, כאשר נמנעה חטיבת הצנחנים מלנוע ברחובות שכם, חשופה למארבים ומטענים. במקום זאת התקדמה החטיבה מבית לבית, מוגנת מפני אש צלפים, תוך שלוחמיה שוברים קירות ומייצרים פתחי מעבר בין הבתים. לעומת זאת במלחמת לבנון השנייה, במבצע "עופרת יצוקה" וגם לאחרונה במבצע "צוק איתן", פעל צה"ל כצבא כבד, איטי ובמידה רבה חסר מעוף.

עפר שלח

חבר הכנסת עפר שלח, תהה האם יכולת הלחימה של צה"ל טובה כשהיתה.

בכנס שנערך זמן קצר לאחר "צוק איתן" אמר חבר הכנסת עפר שלח, כי עצם המחשבה שצה"ל אינו "כל כך טוב כמו שאנחנו חושבים היא מחשבה שמפחידה אותנו במקום כל כך עמוק, שאנחנו מעדיפים להדחיק אותה." בראיון מאוחר יותר מנה שלח, בעברו מ"פ צנחנים במילואים שלחם ונפצע במלחמת לבנון, את כשלי "צוק איתן" ובהם התמשכות המבצע, היעדר תכנית סדורה להתמודדות עם איום המנהרות ומותם של חלק לא מבוטל מן החללים בשטחי הכינוס או כתוצאה מחדירות מחבלים לשטח ישראל. כל אלו יש בהם בכדי להעיד על רמת תכנון וביצוע לקויות. צה"ל, קבע שלח, לא הכין את עצמו כראוי לסבב הלחימה שהתרחש בעזה בקיץ האחרון. יתרה מזו, לצה"ל אין, אליבא דשלח, דוקטרינה מלאה ומתאימה להתמודדות עם ארגוני טרור היברידיים.

הקרב ברפיח, כמדגם מייצג ל"צוק איתן" כולו, מעלה שאלה קשה – האם צה"ל הוא עדיין אותו כוח לוחם המציג רמת לחימה גבוהה, או שמא יתרונו היחסי בשדה הקרב, יתרון של כמות ולא של איכות, הוא המביא להישגיו?

מודעות פרסומת

מחדל הנגמ"ש בשג'אעיה – עובדה? | מאת גל פרל

רשומה רגילה

מן התחקיר ב"עובדה" אודות הנגמ"ש בשג'אעיה עולה תמונה של מחדל חמור. ממש לא בטוח שכך הוא הדבר, אבל עד שצה"ל לא יהיה זה שיוזם את החקירה אלא רק המגיב, הוא תמיד ייתפס כמי שמטייח.

התכנית "עובדה".

התכנית "עובדה".

ב"עובדה" יצאו אתמול עם תחקיר, שקדמו לו גם קדימונים רבים, אודות הקרב שניהלה חטיבת גולני בשג'עייה במהלך "צוק איתן". התחקיר התמקד באירוע במהלכו נפגע נגמ"ש מסוג M-113 מרקטת אר-פי-ג'י. שבעה לוחמים נהרגו באירוע וגופת אחד מהם, אורון שאול, נחטפה בידי חוליית פעילי חמאס שנמלטו למנהרה סמוכה. בשבוע שעבר יצאו תחקירים נוספים אודות האירוע בניסיון להשיג את "עובדה" במירוץ אחר הרייטינג והפרסום.

לא ברור מי צודק בהקשר לתחקיר הנגמ"ש בשג'אעיה, אירוע שיכול להתרחש במלחמה ואין להופכו בהכרח לכשל ומחדל. בסופו של דבר יחידה קרבית היא לא חברת ביטוח. התמונה שעולה מן התחקיר של אור הלר בערוץ 10, שמתבסס על תחקיר חטיבת גולני הרשמי, שונה מזו שעולה מן התחקיר של עמרי אסנהיים. זה האחרון מנסה (כמיטב המסורת של "עובדה") להציג צבא רשלני, בינוני שמתעלם מכל התמרורים שבדרך עד לאסון. לפעמים צה"ל הוא אכן כזה, ולפעמים לא. מה שברור הוא שזו אחת הפעמים הבודדות בהן כתב צבאי התבטא בבוטות כזו לגבי יחסו של דובר צה"ל לתחקיר, וטען כי "דובר צה"ל כמובן עשה הכל כדי להשתיק, לחבל, לעצור."

מח"ט גולני, רסאן עליאן, מתדרך את לוחמיו ב"צוק איתן" (צילום: דובר צה"ל).

מח"ט גולני, רסאן עליאן, מתדרך את לוחמיו ב"צוק איתן" (צילום: דובר צה"ל).

האמת, כרגיל, כנראה באמצע. כמו בכל ארגון גדול (ובעצם תמיד כשמדובר באנשים) מתרחשות בו טעויות. במלחמה (כמו בבעיות התנועה במתמטיקה) ההחלטות מורכבות ממשימה, אילוצי זמן ומשאבים. בצבא שרוכש יכולות "לווין לכל מג"ד" ואף-35 מחד ושיש לו נגמ"שים שיוצרו במלחמת וייטנאם מאידך, המשאבים תמיד יורכבו מפלטפורמות לחימה חדשות וישנות. כך אירע גם הפעם. זה לא מיטבי, אבל זה מה יש. תוסיפו לזה את המסורת המפוארת של חטיבת גולני לעמוד במשימה בכל תנאי (מתל פאחר, החרמון והבופור) ותקבלו את קרב שג'אעיה.

אגב, לאור האירוע החליט שר הביטחון יעלון על הרחבת ההצטיידות בנגמ"שים ממוגנים מסוג נמ"ר. זה אותו יעלון שבעבר, בצדק, התנגד לתכנית משום שחשב שהנגמ"שים הנ"ל אינם יעילים דיו למתארי העימות בלבנון. ככה זה. לאור מה שהתרחש בשג'אעיה, זה נראה לא טוב כשהצבא לא ממגן את חייליו. הצורך האמיתי בכך, נוכח שמיכת המשאבים הקצרה של צה"ל, הופך חשוב פחות.

נוצר פה סובב ומסובב. מצד אחד צה"ל הוא צבא טוב, ערכי, שמפקדיו מקפידים על קיום הפקודות וההוראות, שמחדלים לא מתרחשים בו חדשות לבקרים. מצד שני התקשורת, כלב השמירה של הדמוקרטיה שנגועה גם בצורך למכור את החדשות שלה ולייצר סיפור שימכור. הבעיה של צה"ל היא שכאשר כן מתרחש מחדל הצבא לא ממהר לחקור את עצמו לעומק. זאת במעין גישה שניתן להגדירה כ"אם לא יגידו שטעינו אז לא נודה בזה." הסיבה ברורה  למה לקלקל את הדימוי הציבורי החיובי של צה"ל, שגם ככה משמש בשנתיים האחרונות כשק חבטות בעיני הציבור.

כך למשל באסון צאלים ב'. האם באמת היה מוכרח צה"ל להטיל במשך שנים איפול כה כבד אודות האירוע? בלי להתייחס לרגע לשאלת האחריות ומי אכן פיקד על התרגיל (שאלות שגם בגללן נגרר העניין במשך שנים), האם לא היה פשוט יותר לנסח תגובה הגורסת כי בתרגיל אש חיה שבוצע בבסיס צאלים אירעה תקלה ונהרגו חמישה חיילים ונפצעו נוספים. במקביל לספר בשקט למשפחות את האמת – קרתה טעות טרגית ונורה טיל כאשר היו בקרבת המטרה חיילים (זאת לא היתה הפעם הראשונה). ככה. פשוט. בלי המילים "סיירת מטכ"ל", "מבצע מיוחד" וכן הלאה.

הנגמ"ש השרוף בשג'עייה . (צילום:חדשות ערוץ 2).

הנגמ"ש השרוף בשג'עייה. (צילום: חדשות ערוץ 2).

בשל כך התקשורת מזדרזת לכנות כל תקלה בשם הקוד "מחדל". לא תמיד היא צודקת, לא תמיד לא היו שם מפקדים, שניסו לעשות את המיטב שביכולתם בלחימה ובאימונים לקראתה. אבל עד שהצבא לא יכיר בכך שהוא מוכרח לבדוק את עצמו לעומק, במסרקות ברזל, הוא תמיד ייתפס כמי שמטייח.