על הזיכרון ועל הפציעה השקופה | מאת אביעד מנדלבאום

רשומה רגילה

ביום הזיכרון חישבו לצד הנופלים גם על האנשים הסובבים אותנו, שחרף העובדה כי אינם מתויגים תחת תווית ה-"פוסט טראומה", נושאים עמם את עול "הפציעה השקופה", אותם נושאי ונושאות התפקידים המקיפים את הלוחם וחווים את אותה חווית לחימה מזווית אחרת – בטוחה יותר מחד, אך מצלקת לא פחות מאידך 

בתאריך ה-17 באפריל נציין, כמדי שנה, את ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. במעמד זה, נעלה בזיכרונותינו את חברינו ויקירנו שנפלו, נספר את סיפור חייהם ונדגיש ונקדש את גבורתם ואת נסיבות נפילתם חלל. במשך שנים נכחתי בטקסים השונים ברחבי הארץ ונזכרתי בחבריי שאינם, תוך זמזום נעימות שירי יום הזיכרון המוכרים. לפני כשנתיים, בשונה מהרגלי, נכחתי באירוע יום הזיכרון של פרויקט "רסיסים". עמותת רסיסים (ע"ר) מבקשת להוביל ולהרחיב את השיח הישראלי בנושאי צבא-חברה, ליצור מרחב ציבורי מכיל ולהזכיר כי בעת הטקס המסורתי להנצחת חיילנו, גיבורינו וקרובינו, ניצבים בקרבנו אלה שמלחמתם עוד לא תמה גם בשוך הקרבות.

באותו אירוע לפני כשנתיים, לאחר קריאת היזכור המסורתית, האזנתי לעדותה של מי ששירתה כמש"קית בצוות לוחמים אשר מספר מחבריו נפלו בקרב, וסיפרה את חוויותיה מהשעות והימים לאחר היוודע דבר הבשורה. עדותה הכתה בי בשני אופנים: ראשית, האירוע שתיארה בכנות דמה במאפייניו לאירוע אחר שבו אני עצמי נכחתי. על אף שלא לקחה חלק בקרב עצמו, דבריה הביאו אותי לחשוב על אותם נושאי ונושאות התפקידים המקיפים את הלוחם וחווים את אותה חווית לחימה מזווית אחרת – בטוחה יותר מחד, אך מצלקת לא פחות מאידך. שנית, עדותה הביאה אותי לחשוב על מספרם הרב של האנשים הסובבים אותנו, שחרף העובדה כי אינם מתויגים תחת תווית ה-"פוסט טראומה", נושאים עמם את עול "הפציעה השקופה" – מטען רגשי מחוויית הלחימה: בכלל זה, מדובר בחוויה ישירה כלוחמים בזירות הקרב וחוויה עקיפה כנושאי תפקידים הסובבים את הלוחם – החל מתומכי ותומכות הלחימה וכלה בבני ובנות זוגם ובמשפחות הלוחמים.

אביעד מנדלבאום.

במהלך השנים האחרונות, צה"ל מגלה יותר הבנה באשר לסוגיות והשפעות הקרב על הנפש, זאת בדומה למגמה עולמית בנושא, שבאה לידי ביטוי ביתר שאת בצבא ארצות הברית.. לפני כשנה, במהלך דיון ועדת חוץ וביטחון נחשף כי 143 חיילים הוכרו כנפגעי פוסט טראומה בעקבות מבצע "צוק איתן", וכי משרד הביטחון מטפל בכ-4,649 חיילים הסובלים מפוסט טראומה. בדיון הוועדה הוצגו נתונים מדאיגים באשר לשילובם של נפגעי פוסט טראומה במעגל התעסוקה – שיעור המובטלים בקרב הסובלים מפוסט טראומה הוא כפול משיעור המובטלים ביתר האוכלוסייה, 24% מהמוכרים כסובלים מהתסמונת אינם מועסקים ו-12% מהפוסט טראומתיים עובדים בהיקף של חצי משרה. אמנם הדיון בוועדה חשובה זו מעידה על העלייה במודעות להיקפי התופעה, אולם, שוו בנפשותיכם מה מספרם של אלו הנאבקים יום-יום עם מספר ממאפייני הפרעת הדחק הזו הנכללים בין חווי "החוויה העקיפה", ונותרים לבדם בהתמודדות זו.

מאז אותו "אירוע רסיסים" לפני כשנתיים, אני נמנה בין חברי העמותה וגם השנה אקח חלק באירוע הזיכרון לחללי מערכות ישראל שיערכו חברי הפרויקט. טקס זה, שנערך זו השנה החמישית, מפנה את הזרקור לעבר אלו ששרדו את הקרבות – אך מלחמתם לא תמה. כמי ששירת כלוחם בפלחה"ן גבעתי במהלך האינתיפאדה השנייה, אני מוצא חשיבות עצומה בהרחבת השיח אודות חוויות הלחימה שלנו כלוחמים ומפקדים, תחת הכותרת "רק מי שהיה שם יבין", ובין אלו הסובבים אותנו הלוחמים – התצפיתנית הרואה את הקרב מבעד למסך, מש"קית הת"ש המלווה צוות שחווה אובדן ובני ובנות זוגנו שעמדו חסרי אונים כששיתפנו או הסתגרנו, כעסנו או התעצבנו. לצד סיפורי גבורה המהדהדים את מיתוס החייל הצבר הישראלי, שומה עלינו להקשיב גם לקולות אחרים, קולם של אותם כ-4,650 גברים ונשים המוכרים על ידי משרד הביטחון, ועוד אלפי נושאי "הפציעה השקופה" שאינם מוכרים כלל. אנו מזמינים את הציבור להגיע אל הטקס, להיחשף לסיפוריהם של הדוברים והדוברות על חוויות הלחימה שלהם, ולהכיר מקרוב את הרעיונות והאנשים מאחורי הפרויקט. אנו מעודדים את החברה הישראלית לספר את סיפורה, להתחזק כאינדיבידואלים ובאופן אינדוקטיבי כחברה.

אביעד מנדלבאום, חבר הוועד המנהל בעמותת "רסיסים".

רסיסים – מזיכרון לעצמאות ומחברה אל הפרט\ מאת אביעד מנדלבאום

רשומה רגילה

פרויקט רסיסים מבקש, מתוך שאיפה לעצב את הזיכרון הקולקטיבי של החברה הישראלית ולהוביל שיח של שיתוף ועיבוד השפעותיה האישיות והחברתיות של הלחימה, לתת קול ל-"שקט הנוגע לקרב" בכדי לייצר מרחב ציבורי ומקום לעיבוד חוויות הלחימה.

בקרוב, כמדי שנה, נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. פרויקט רסיסים (ע"ר), אשר שם לעצמו מטרה להוביל ולהרחיב את השיח הישראלי בנושאי צבא-חברה, מבקש ליצור מרחב ציבורי מכיל ולהזכיר כי לצדנו בטקס המסורתי להנצחת חיילנו, גיבורינו וקרובינו, ניצבים גם אלה שמלחמתם עוד לא תמה גם בשוך הקרבות.

פרויקט רסיסים מבקש ליצור מרחב ציבורי מכיל ולהזכיר כי ישנם גם אלה שמלחמתם עוד לא תמה גם בשוך הקרבות.

גם השנה יהיו ביננו שייתהו על המעבר החד מיום זיכרון לחללי מערכות ישראל אל חגיגות יום העצמאות. מעבר זה, עבורי, הוא תמצית ההוויה הישראלית, החוסן לקום על אף הקושי והעצב ולחזור לשגרה, ואפילו לחגוג. יכולותינו כחברה לעמוד במעבר זה, מעיד על חוסנה של אומה. תא"ל (מיל') מאיר אלרן, ראש התוכנית לחקר החזית האזרחית במכון למחקרי ביטחון לאומי, הגדיר חוסן לאומי באמצעות יכולות ההתמודדות והתגובה של חברה לטראומה, ואז לשוב ולקיים את שגרת החיים הפרטיים והציבוריים, אגב הצלחה לייצר תהליכים של הסתגלות והתאוששות אישית וקולקטיבית מהירה, כמו גם אופטימיות בנוגע לעתיד. על פי הגדרה זו יכולת העמידות (Resilience) של חברה תלויה לא בכדי בחוסנם האישי של הפרטים המרכיבים אותה. "עמידות" ו-"חוסן אישי" הם שני מונחים משדה המחקר הפסיכולוגי הכוללים משתנים כמו רגשות, תחושת ביטחון והתנהגויות אדפטיביות. מה לכל אלה וליום הזיכרון?

בין אלו שיעמדו לצדנו בטקס הזיכרון עת תושמע הצפירה ודגלי ישראל יורדו אל חצי התורן, יהיו ביננו המתמודדים עם תגובת קרב (הפרעת דחק פוסט טראומתית), או זיכרונות קשים מחוויית הלחימה שעברו. חוויית הלחימה, בראי "רסיסים", כוללת את תחושותיהם של כל אלו שחוו את השלכותיה של החוויה. החל מהחייל בקרב תחת אש אויב, התצפיתנית הצופה במתרחש, וכלה במבשר ההודעה הנוראה מכל, ובכלל זה משפחתו של החייל. כל אלו הנושאים עמם תחושות ורגשות המשפיעות על התנהלותם של הפרטים, אם בשגרה אם במשבר, כתוצאה מחוויית לחימה שחוו במישרין או בעקיפין. פרויקט "רסיסים" אינו מציע שירות פסיכולוגי ואינו מחליף את מעלותיו הטיפוליות. "רסיסים" מציע כתף ומדרבן את הפונים אליו לדבר – הסיפור שלך, הוא סיפורנו שלנו כחברה. "רסיסים" רוצה להרחיב את השיח, המכונה לעיתים "שיח לוחמים", גם לאלו שחשים בושה מתוך תחושת אשמה "למה אני חזרתי והם לא" או מתוך תחושת אכזבה על פעולה שלא ננקטה או כן ננקטה במהלך הקרב, וגם לאלו שאינם חוו את הקרב מזירת ההתרחשות בה התחוללה. באמצעות הרחבת השיח לתחושות המעגל השני והשלישי לאותה חווית לחימה "רסיסים" שואף לצמצם את רגשות "הבושה", להרחיב את הלגיטימציה גם לאלו שלא לחמו בשדה הקרב לשתף ולדבר אודות התמודדותם עם החוויה, להגביר את המודעות להשפעות חוויית הלחימה עלינו כחברה ובכך לחזק אותנו כאומה.

אביעד מנדלבאום, עוזר מחקר ב-INSS.

השנה גם אני אקח חלק באירוע הזיכרון לחללי מערכות ישראל שיערכו חברי פרויקט "רסיסים". טקס זה, שנערך זו השנה הרביעית, מפנה את הזרקור לאלו ששרדו את הקרבות – אלו שמלחמתם לא תמה. כעוזר מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה, וכמי ששירת כלוחם בפלחה"ן גבעתי במהלך האינתיפאדה השנייה, אני מוצא חשיבות עצומה בלהרחיב את השיח אודות חוויות לחימה. לצד סיפורי גבורה המהדהדים את מיתוס החייל הצבר הישראלי, שומה עלינו להקשיב גם לקולות אחרים, קולם של כ-4000 גברים ונשים המוכרים על ידי משרד הביטחון, ועוד אלפי הלומי קרב שאינם מוכרים כלל. קולותיהם של אלו שחוו אירועי לחימה, או אלו המלווים את נשאי הזיכרונות והתמודדותם "עם השדים". אנו מזמינים את הציבור אל הטקס, להיחשף לסיפוריהם של הדוברים והדוברות על חוויות הלחימה שלהם, ולהכיר מקרוב את הרעיונות והאנשים מאחורי הפרויקט. אנו מעודדים את כל החברה הישראלית לספר את סיפורה.

אביעד מנדלבאום הוא עוזר מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה.