אלוף פיקוד הדרום לשעבר, סמי תורג'מן, הציג במאמר שפרסם את "צוק איתן" כהצלחה גדולה. אף שהכוחות לחמו באומץ והשיגו את יעדיהם, יש כאן ניסיון "לצבוע את המציאות בוורוד". בצה"ל מבינים זאת וכבר עובדים על שדרוג כוחות היבשה לעימות הבא.
האלוף (מיל') שלמה "סמי" תורג'מן, פרסם לאחרונה מאמר במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, בו בחן את התהליכים שהובילו למבצע "צוק איתן" ואת האסטרטגיות שיישמו חמאס וישראל במהלכה. לתפיסתו, ההגנה האווירית (אף שהוא מודה שהיו בה חורים דוגמת הרקטה שפגעה בסמוך לנתב"ג), ההגנה המרחבית ביישובי עוטף עזה וכן התמרון הקרקעי, פעלו היטב. תורג'מן, שעשה את עיקר שירותו בחיל השריון, כתב כי במסגרת התמרון הקרקעי הרסו כוחות צה"ל 32 מנהרות, ו"אף שהפעולה ארכה מעל לארבעה שבועות", הרי שהימצאות צה"ל בשטח הרצועה שללה מיחידות החדירה של החמאס את השימוש בהן. מעניין שהוא לא טרח לציין שצה"ל העריך כי הפעולה הקרקעית להריסת המנהרות תארך זמן קצר בהרבה, שלושה ימים.
מימין: האלוף תורג'מן בתרגיל, (מקור: ויקיפדיה).
בכלל, נראה שאלוף פיקוד הדרום לשעבר בחר במאמר לצבוע את המציאות בוורוד. "מערכת המנהרות הייתה ההשקעה הצבאית שעמדה בראש סדר העדיפויות של חמאס, אך היא לא הניבה לו ניצחונות אסטרטגיים או טקטיים. בעוד שהחמאס בנה את המערכת על-מנת להפתיע את הכוחות הישראליים, צה"ל בתורו הפתיע את כוחות החמאס על-ידי פריסת כוחות קרקע בתוך עזה במטרה להרוס את המנהרות", כתב. ראשית, במהלך המערכה חדרו כוחות חמאס שלוש פעמים לפחות, כמעט באין מפריע, באמצעות מנהרה לישראל ותקפו את כוחות צה"ל. שנית, מן הדברים עולה הרושם שההפתעה היתה לצד צה"ל, אך תחקיר פנים-צה"לי אודות המבצע, שהוביל האלוף יוסי בכר, קבע שבטרם המבצע היו "המנהרות ההתקפיות עבור רוב מפקדי הכוחות המתמרנים בחזקת נעלם. הייתה הכרה של האיום, אך עוצמתו וממדיו לא נתפסו".
לזכות תורג'מן ייאמר שהפיקוד בראשותו הקדיש משאבים להתמודדות עם איום המנהרות, בהשוואה לשאר הצבא, וכי הפסקות האש הרבות עיכבו את השלמת המשימה. במאמר ציין כי "כל יחידה במבצע הפגינה אומץ ונחישות כאשר ניצבה בפני קשיים ומורכבויות בעזה". על כך אין חולק, אולם אלו אינם תחליף למוכנות טובה יותר של הכוחות ולתכנית אופרטיבית מתאימה שאינה בבחינת אלתור (התכנית המקורית היתה למהלך רחב ועמוק בהרבה) בכדי להתמודד עם איום שטיבו לא הובן בטרם המערכה.
מטפלים ב"גוש שבבטן"
לאחר המערכה בעזה בקיץ 2014 הודה קצין בכיר בצה"ל בראיון כי הוא ועמיתיו "מסתובבים עם גוש בבטן" בעקבותיה ושנדרש שינוי מהותי בתפיסות הביטחוניות, ואף בהיערכות צה"ל לאיומים ולעימותי העתיד. ישראל מתמודדת כיום עם ארגונים היברידיים, חזבאללה וחמאס, הבנויים באופן מבוזר ומשלבים בין טרור, גרילה וצבא סדיר, דבר המקשה על הזיהוי והפגיעה במרכזי הכובד שלהם ועל הכרעתם. את סל היכולות של צה"ל יש להתאים למציאות המורכבת הזו. בשלוש השנים האחרונות פועל צה"ל במטרה לטפל באותה תחושה לא נוחה שנותרה לאחר "צוק איתן" ולחזק את זרוע היבשה, בכדי לעשותה גמישה, יעילה וקטלנית בהרבה. בהובלת הרמטכ"ל גדי איזנקוט, פועל הצבא לאור התכנית הרב-שנתית "גדעון" שעיקרה שידוד מערכות כללי בכוחות היבשה, ומסמך אסטרטגיית צה"ל שמגדיר את התמרון היבשתי כנדבך מרכזי בפעולת צה"ל בעימות הבא. ניכר כי בצה"ל ישנה הבנה שבמערכה הבאה יידרשו כוחותיו לפעול מהר בחזית ובעומק בכדי להשיג פגיעה משמעותית באויב.
בשנים האחרונות מטמיע צה"ל אמצעים חדישים בכוחות היבשה ומקיים תהליכי בניין כוח והכשרה במטרה להפוך את הכוחות המתמרנים לרלוונטיים יותר לעימות הבא. כך למשל, פורסם כי בקורס מפקדי הכיתות בחיל הרגלים מתוכננת רפורמה במסגרתה יבוטלו גדודי הקורס המעורבים בהם עוברים את הקורס יחדיו חניכים מכלל חטיבות החי"ר. מפקד בית הספר למפקדי כיתות ומקצועות החי"ר, אל"מ עמית ימין, אמר לאתר "וואלה!"כי למרות החיסרון הבולט שבמהלך, קרי, הפסקת האינטגרציה בין החטיבות, הרי שהרפורמה תיצור "רצף בתהליך ההכשרה יסייע בהכשרה איכותית יותר ומותאמת לצורך של כל חטיבה וחטיבה". אל"מ ימין, יוצא יחידת מגלן ששימש כמג"ד בחטיבת כפיר, ציין כי במסגרת התהליך יתקיימו התאמות בהכשרות בהתאם לצרכי כל חטיבה בנפרד. הכשרת החניכים מגולני, למשל, תתמקד בפעילות על בסיס נגמ"שי נמ"ר ואילו זו של הצנחנים תכלול תרגילים מוטסים ומוצנחים ותתמקד באתגרי הפיקוד והפעילות בעומק.
כוחות מחטיבת גולני באימון, (צילום: דו"צ).
בנוסף, כפי שפרסם השבוע טל לב-רם ב"מעריב" עתידות שלוש מפקדות חילות הרגלים, השריון וההנדסה – החילות המתמרנים, להתאחד לכדי מערך מתמרן אחד שעליו יפקד תא"ל שבעברו פיקד על אוגדה. הרפורמה, שתבטל שני תקני תא"ל, תציב בראשות החילות קצין שיהיה אחראי על ההכשרות, התרגילים ותורת הלחימה שלהם. צה"ל מקיים כבר כיום מהלך לבחינת האפשרות להפוך את החטיבות הסדירות להטרוגניות במקום הומוגניות, כלומר לכאלה שבהן גדודי שריון, הנדסה וחי"ר. הפיילוט, מתקיים בשתי אוגדות מילואים, עידן וסיני, בהן הועברו גדודים בהצלבה לשרת תחת חטיבות שריון וחי"ר. לב-רם ציטט קצין בכיר בצבא שציין כי "קל יותר להתחיל את השינוי במערך המילואים, שם יש פחות עניינים של אגו וכבוד בעניין צבע הכומתה או הנעליים". הקצין העריך כי בהמשך תשפיע הרפורמה גם על מבנה החטיבות הסדירות.
בהמשך השנה תקיים זרוע היבשה ניסוי במסגרתו תורכב חטיבת גדעון, שתאגד בתוכה כוחות שונים ובהם לוחמים מחטיבת גולני (שציינה באחרונה 70 שנים להיווסדה) לצד כוחות שריון והנדסה מחטיבה 7. כבר כיום מפעיל צה"ל בעת מערכה צוותי קרב חטיבתיים (צק"ח) שבהם פועלים תחת מפקדת חטיבה סדירה, גבעתי למשל, כוחות הנדסה, שריון, חי"ר וכוחות מיוחדים. ב"צוק איתן" גם פעל גדוד הצנחנים 101 תחת הצק"ח של החטיבה הסגולה. הניסוי נועד לבחון האם ניתן להפוך צוותים אלו לקבועים ולשפר את שיתוף הפעולה הבין חילי.
לנוכח הפרסום קשה שלא להיזכר ברפורמה דומה מתקופת כהונתו של הרמטכ"ל דן חלוץ. התכנית, שכונתה החטיבה הרב-חילית, כללה ניסוי במסגרתו ישולבו גדודים מחטיבת החי"ר גולני, מחטיבת השריון 188 ומאגד ארטילרי 282, למסגרת מתמרנת קבועה אחת. הצלחת הניסוי היתה אמורה להוביל לשינוי במבנה צבא היבשה לכדי חטיבות רב-חיליות שבהן כשישה גדודים מחילות שונים. הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שנכנס לתפקידו לאחר מלחמת לבנון השנייה, הקפיא וגנז שינויים רבים שהוביל קודמו ותכנית זו בתוכם, במטרה לחזור ל"צה"ל הישן והטוב". לא בטוח שהצבא ההוא, מוצלח ככל שיהיה, מתאים לשדות הקרב של ההווה והעתיד ונראה שהרמטכ"ל גדי איזנקוט, שבתקופת כהונת חלוץ שימש כראש אגף המבצעים והיה אחד האלופים הקרובים ביותר לרמטכ"ל מחיל האוויר, מפשיר לא מעט מהתכניות המוקפאות ההן.
שיעור בהיבריס
הרמטכ"ל איזנקוט בתרגיל בפיקוד הצפון, (צילום: דו"צ).
בשלוש השנים שכיהן כרמטכ"ל מיצב איזנקוט את כשירות היחידות כערך עליון, גם על חשבון התעצמות ורכש. תחת פיקודו מתאמנות החטיבות והאוגדות והצבא אף עובר למודל של 17 שבועות אימונים והכשרה ולאחריהם 17 שבועות תעסוקה מבצעית. הרפורמות שמתקיימות בזרוע היבשה הן אכן צעד נדרש בכיוון הנכון. מנגד, התדריך שקיימו בכירים בזרוע, ובראשם מפקדה, האלוף קובי ברק, נראה למתבונן מן הצד בעיקר מביך. הצהרות דוגמת הגדרת חיסולו של מנהיג חזבאללה, השייח' נסראללה, כהישג שיביא הכרעה במערכה כנגד הארגון, נשמעת כהד לדברים שאמרו עמיר פרץ ואהוד אולמרט במלחמת לבנון השנייה. ראשית, לא בטוח שהריגתו אכן תביא לתוצאה המצופה. לא פעם עריפת ראש הנחש דוחקת את הארגון אל הפינה ומגבירה את נחישותו. שנית, כלל לא בטוח שצה"ל יצליח לספק את הסחורה ולהרוג אותו. רק לשם ההשוואה ניסה צה"ל להרוג את ראש הזרוע הצבאית בעזה, מוחמד דף, ונכשל (ולא בפעם הראשונה). מוטב שבזרוע היבשה יתמקדו בהשגת משימותיהם עד תום ובזמן שהוקצה לכך, כשם שהדגיש בשעתו איזנקוט בפני מפקדי הצבא: "בגזרה שלך תגיע לקצה החץ, תשמיד את היכולות, תמנע שיגורים משמעותיים לעורף ותקיים חופש פעולה במרחב".
גם ההבטחה שבמערכה הבאה יפעיל צה"ל את אותו מהלך מתמרן "עמוק ומהיר יותר", נשמעת ריקה. התמרון הקרקעי הוא אמנם הפתרון המבצעי השלם ביותר נוכח האיום החמור על העורף, וחובה על הצבא להכינו בצורה הטובה ביותר ולשדר מסר של מוכנות לדרג המדיני ולציבור. אך כלל לא בטוח שהדרג המדיני, שמוטרד מהאפשרות של כישלון ונפגעים לא פחות מאשר מן ההישגים שהמהלך יביא, יאשר את הוצאתו אל הפועל. בישראל, יודעים הפוליטיקאים, ישנה סבירות גבוהה יותר לסיים כמו בגין לאחר מלחמת לבנון הראשונה מאשר כמו אשכול לאחר מלחמת ששת הימים.
(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 02.03.2018)
על הכוונת 