אלוף פיקוד המרכז סיים את תפקידו, אבל צה"ל לא סיים איתו | מאת גל פרל פינקל

השבוע החליף האלוף נדב פדן את האלוף רוני נומה כמפקד פיקוד המרכז. נומה, כמו פדן, הוא קצין מנוסה. מוטב למצוא דרך להשאירו בצה"ל. 

מימין: האלוף רוני נומה, עם אל"מ רומן גופמן, (צילום: דו"צ).

השבוע סיים האלוף רוני נומה את תפקידו כמפקד פיקוד המרכז והוחלף בידי האלוף נדב פדן, ששימש קודם לכן כראש אגף התקשוב. בסבב המינויים האחרון במטה הכללי (מתנהל לעתים כמו משחק הכיסאות) בו הוחלט על מינוי פדן לתפקיד, נותר עד כה האלוף נומה בלא תפקיד או כיסא. פדן עשה חלק ניכר משירותו הצבאי בשטחים ומביא לתפקיד ניסיון רב. נומה לעומת זאת, לא מונה כפי שרצה לראש אמ"ן ועתידו נותר לא ברור. נוכח הערכות אמ"ן בדבר האפשרות להסלמה בכל אחת מהחזיתות שבהן מתמודדת ישראל, מוטב למצוא דרך להשאירו שכן צה"ל עלול להזדקק לניסיונו. 

מהכוחות המיוחדים לצבא הגדול וחזרה

השניים עשו מסלול דומה בצבא במסגרתו דילגו בין הכוחות המיוחדים לצבא הגדול ובחזרה. נומה התגייס לחטיבת הצנחנים וכקצין צעיר עבר לשלדג בעקבות מפקדו בגדוד 890, בני גנץ. פדן שירת בסיירת מטכ"ל כלוחם וקצין ובהמשך עבר לחטיבת הנח"ל ושימש כמג"ד בלבנון. באותה עת פיקד נומה על היחידות המובחרות דובדבן ושלדג. לאחר שמפקד דובדבן, סא"ל אייל וייס, נהרג בתאונה מבצעית, מונה פדן למחליפו, שיקם את היחידה והוביל אותה במהלך אירועי השיא של האנתיפאדה השנייה. לימים סיפר כי באותה תקופה פעלה היחידה "בקצב מטורף". 

במקביל שב נומה לצנחנים ופיקד על גדוד 202 במהלך מבצע "חומת מגן". לרוב לאחר פיקוד על יחידת עילית כמו שלדג עוברים קצינים לפקד על חטיבות ולא על גדודים, אף שהיו חריגים (עמירם לוין ושי אביטל למשל), ולנומה אכן הוצע פיקוד על חטיבה, אך הוא סירב. בראיון אמר כי הוצע לו "לפקד על חטיבת מנשה, ואמרתי 'לא, אני רוצה להיות מפקד גדוד'. זה כנראה האופי שלי: כדי לפקד על אנשים ולהיות שם בשבילם, אני צריך להיות שם קודם. הרגשתי שיהיה לי קשה לפקד על מג"דים בלחימה בלי להבין, באופן אישי, מה עובר עליהם".

פדן, כמפקד אוגדה 162, (מקור: ויקיפדיה).

כהונתו של פדן כמפקד דובדבן נחשבת לטובה מאוד אבל במהלכה נפטר לוחם ביחידה, רועי דרור שמו, ממכת חום בתאונת אימונים. פדן הואשם תחילה בגרימת מוות ברשלנות ובהמשך בהתרשלות, סעיף שנחשב לחמור פחות. להגנתו טען שנוכח העומס שבו היתה נתונה היחידה בפיקודו להאשים אותו "בגרימת מוות ברשלנות באימון של פלגת האימונים בצפון באותם ימים, זה כמו לשאול את אביגדור קהלני שנלחם כמג"ד בעמק הבכא במלחמת יום כיפור,'תגיד, עשית מסדר בוקר בבסיס שלך בנפאח?'. דובדבן ניהלה קרב על עמק הבכא של האינתיפאדה השנייה. מלחמה. וכשם שקהלני לא שאל את עצמו מה קורה עם רס"ר הגדוד בנפאח, אני לא שאלתי את עצמי מה קורה באימון בצפון". מנגד, אמר, "באופן בסיסי יש לי אחריות לאירוע. הוא קרה ביחידה שלי. אנשים שביצעו את התקלות שם הם פקודים שלי, האחריות לזה שהדברים ייעשו נכון היא שלי, ולכן יש לי אחריות". ב-2007 הוא נידון לשישה חודשי מאסר על תנאי ולעיכוב דרגה של שנתיים. בעת מלחמת לבנון השנייה שימש נומה כעוזר הרמטכ"ל דן חלוץ, קודם לכן הספיק לפקד על הנח"ל. פדן פיקד אז על בית הספר לקצינים. בהמשך פיקדו על אוגדות מרכזיות, נומה על עוצבת האש המובחרת ואילו פדן פיקד על אוגדה 162 במהלך מבצע "צוק איתן". 

במטכ"ל של איזנקוט שימשו נומה, כאמור, כמפקד פיקוד המרכז ופדן כראש אגף התקשוב. במהלך תקופתו בפיקוד המרכז נדרש נומה להתמודד עם שורה של גלי טרור ואלימות ובהם אינתיפאדת הבודדים. נומה הנהיג בפיקוד תפיסה מבצעית שמבדילה בין הטרור לאוכלוסייה. במקום כתרים וסגרים הופעלו כוחות מיוחדים, מסוערבים, ובוצעו פעולות מעצר כירורגיות, דוגמת מעצר ראש תא החמאס השבוע באוניברסיטת ביר זית, שנשענו על מודיעין מדויק. פדן צפוי להמשיך את הקו הזה. מנגד, בריאותו של הרופפת של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן, כפי שפורסם השבוע, עשויה להחריף את המאבק הפנימי על הנהגת הרשות ולפגוע בתיאום הביטחוני ההדוק שמתקיים בין מנגנוני הביטחון של ישראל והרשות, שמסייע רבות בסיכול ומניעת פיגועים ביהודה ושומרון. במקרה כזה האתגר שיונח לפני האלוף פדן יהיה חמור ומשמעותי בהרבה. 

האלוף לא נשאר חייב

בסבב המינויים התמודד נומה על ראשות אמ"ן ולא זכה, ככל הנראה בשל העובדה שנחשב בעיני גורמים בימין (והמתנחלים) למתון שאינו ממהר להחיל ענישה קולקטיבית על האוכלוסייה הפלסטינית, כמו גם בשל אחריותו הפיקודית להעמדתו של החייל היורה מחברון, אלאור אזריה לדין. המפקדים שהיו מעורבים באירוע, ובכלל זה המג"ד, מפקד החטיבה המרחבית, מפקד חטיבת כפיר ומפקד אוגדת איו"ש קודמו מאז. נראה שמכולם דווקא אלוף הפיקוד נומה, יהיה זה שקידומו נבלם בעקבות הפרשה. נומה מצדו, לא בהכרח נשאר חייב. בנאום הפרידה שלו בטקס החילופים, אף שהודה לאנשי וראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון על האמון ההדדי, הדגיש האלוף שלצערו "עדיין קיים קומץ קטן של מתיישבים הקורא תיגר על הרשויות ופורע חוק וסדר. אני קורא לכם להמשיך לפעול כדי להוקיע קבוצה זו". 

מימין: האלוף נומה והרמטכ"ל איזנקוט, (צילום: דו"צ).

בתקשורת פורסם שהרמטכ"ל ושר הביטחון ישמחו לראות את נומה כראש זרוע היבשה במקום האלוף קובי ברק. הוא מצדו טרם הודיע על המשך דרכו. כוחות היבשה של צה"ל מצויים כיום בעיצומם של תהליכי שיפור ושדרוג כשירותם, ואלוף מנוסה כמו נומה (שכתא"ל חתום על הרפורמה הנחוצה במערך המילואים) עשוי להיות בדיוק האיש שיוודא שיהיו מוכנים ורלוונטיים בעימות הבא. אם יסכים עשוי נומה להיות מועמד בולט לתפקיד סגן הרמטכ"ל בעוד כשנתיים, תפקיד שעליו יתמודד גם אלוף בולט אחר – הרצי הלוי. אבל, נוכח העובדה שמאחורי נומה שני תפקידי אלוף, פיקוד המרכז ומפקדת העומק (עליה פיקד למשך תקופה קצרה), הוא עשוי גם להיות מועמד לתפקיד סגן הרמטכ"ל כבר עתה. כך או כך, מוטב ששר הביטחון והרמטכ"ל ימצאו דרך לשמור אותו ואת ניסיונו במטה הכללי. אולי כדאי שיזכירו לו שכדאי, כמאמר אריק שרון, להישאר על הגלגל שכן במזרח התיכון אין לדעת מה ילד יום ואלוף המכהן בתפקיד אפור נוסח נספח צה"ל בארצות הברית, כבר היה בנסיבות מסוימות לרמטכ"ל.  

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 09.03.2018)

סוגרים פערים | מאת גל פרל פינקל

בצה"ל הוחלט על מינוי תא"ל יניב עשור לראשות חטיבת המבצעים, אבל מוטב לשים לב דווקא למינוי המפתיע של תא"ל אורי גורדין לראש מטה זרוע היבשה, שכן הוא מלמד על הבנה של הצבא את הפערים בהכשרה ובמסלול של מי שעברו מהכוחות המיוחדים ל"צה"ל הגדול".

• פורסם באתר "דבר ראשון"
• 25 בדצמבר 2017

בצבא החליטו באחרונה על שיבוצם של שני קצינים בדרגת תא"ל לתפקידי מפתח. תא"ל יניב עשור, גולנצ'יק שפיקד על גדוד 51 של החטיבה במלחמת לבנון השנייה ועל אוגדת הבשן בגבול סוריה, מונה לראש חטיבת המבצעים. מדובר, אולי, בתפקיד התא"ל החשוב בצבא, החושף את המכהן בו לקומה האסטרטגית של העיסוק באתגרי המדיניות והביטחון בישראל מחד גיסא וברמה הטקטית הנמוכה ביותר מאידך גיסא. להגדיר את התפקיד כקצין המבצעים של הצבא זה "לשנמך" אותו משמעותית. הכל מגיע לשולחן שלו. כל הפרת סדר באיו"ש (מישהו אמר עאהד תמימי), כל מבצע מיוחד בשיתוף הצבא והמוסד, כל פעילות ביטחון שוטף ובוודאי כל מהלך מתמרן במלחמה. הכל עובר דרכו ודרך החטיבה שלו שהיא מרכז העצבים של הצבא. במקביל החליט הרמטכ"ל איזנקוט, בצעד מפתיע, למנות את תא"ל אורי גורדין, לראש מטה זרוע היבשה, שם יחליף את תא"ל איתי וירוב, קצין צנחנים שפיקד על אוגדת עזה הפורש מצה"ל. מדובר במינוי מפתיע שכן היה צפוי שגורדין יתמנה דווקא לתפקיד שקיבל עשור או לחלופין יכהן כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה. יש בכך בכדי ללמד על מגמה חיובית בצבא, שמזהה פערים במסלול ההכשרה והקידום של קציני מפתח, הצפויים לכהן בתפקידים בכירים גם בהמשך, ופועל בכדי לגשר עליהם.

מה שיש לו ומה שאין לו

תא"ל גורדין עשה את עיקר שירותו בסיירת מטכ"ל, יחידת העילית של צה"ל, ואף פיקד עליה. בהמשך פיקד על חטיבת מילואים של הצנחנים ועל חטיבת הנח"ל ב"צוק איתן". החטיבה בפיקודו לחמה בהצלחה בגזרת העיירה בית חאנון, השמידה פירי מנהרות ואמצעי לחימה. בראיון לאחר המבצע ציין שהחטיבה הצליחה לפגוע קשה בכוחות החמאס והג'יהאד אסלאמי פלסטיני בעיירה. לדבריו, מפקד הכוח הפלסטיני במרחב "נס על נפשו. הכוחות המיוחדים של גדוד בית חאנון חוסלו גם הם. בין 150 ל-200 לוחמים נהרגו בבית חאנון. אני חושב שזה די אומר שניצחנו את הגדוד הזה". לצד הכוח שהפעילה החטיבה הדגיש גורדין בשיח מח"טים, שהתקיים בשעתו בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי, כי גם בלחימה ב"שטחים מרובי אוכלוסיה, שהאויב מנצל אותם לרעה בציניות שלו ובאופן לחימה הלא מוסרי שלו, אנחנו לא צריכים להסיר את המוסר אלא ההיפך – לפעול על-פיו. אני חושב שזה מייצר מורכבויות, אני לא אשקר, אבל זה מורכבויות שאני רוצה שיישארו". לאחר כשנה בלבד כמפקד חטיבת הנח"ל הוא קודם ומונה למפקד עוצבת האש, אוגדת הצנחנים, שם עסק בעיקר בהקמת חטיבת הקומנדו החדשה של צה"ל. 

אף שפיקד על סיירת מטכ"ל הרי שלצבא ה"אמיתי", הנושא בעול הבט"ש בשגרה ומהווה את עיקר הכוח המתמרן במלחמה, הוא נחשף פחות. את כל מסלולו עשה גורדין ביחידות האיכותיות ביותר של הצבא, שבהן חוסרים לוגיסטיים, איכות כוח אדם נמוכה וכשירות לא מספקת כמעט שאינם קיימים. למצער, אלו הם איים של מצוינות בצבא בינוני, כפי שתיאר זאת פעם האלוף (מיל') ישי בר בטרם מלחמת לבנון השנייה. כשנשאל בראיון על-כך שמעולם לא פיקד על גדוד השיב גורדין שאף שהדבר נכון הוא תהה "כמה מאלה שכן עשו תפקיד מג"ד היו מפקדי סיירת מטכ"ל?". אם להתעלם מן הזחיחות שבדברים, היא מצביעה בדיוק על אותו ניתוק מן הצבא שמחוץ ליחידה.

התשובה, אגב, היא לא מעט. יוני נתניהו ובוגי יעלון למשל, היו מפקדי גדודים בטרם שימשו כמפקדי היחידה, זה בשריון וזה ב-890. מה גם שמאחר ועברו ליחידה מהצנחנים סביר שהיו צריכים לגשר על פחות פערים. אחרים שגדלו בה, כמו אהוד ברק, עמירם לוין ושי אביטל, הקפידו לפקד על גדודי שריון בכדי להכיר טוב יותר את צה"ל, על מערכיו המתמרנים. זהו, אם כן, פער מובנה בילקוט השירות שלו. זה לא אסון, מה גם שהוא אינו הקצין הבכיר היחיד שפתח פער כזה. בהחלט אפשר להתגבר על הפער אם כולם, גורדין ודומיו כמו גם המערכת שמעליהם, יכירו בכך ויפעלו (כל העת) כדי לגשר עליו ולשפר את הידע וההבנה שלהם בתחום. אם לא, יהיו בצה"ל, כמו ב-2006, מפקדים נועזים מלאי רצון טוב, שנשענים על כישרון ולא הכשרה ואינם בקיאים די צורכם בתפקיד שעליהם למלא. התפקיד שאליו שובץ הוא ניסיון ראוי לגשר עליו ויאפשר לגורדין להכיר את צה"ל הגדול, האפור והשוחק, על ליקויו וחוסריו בתחום הלוגיסטי, בתחום כוח האדם ובשאר סוגיות בניין הכוח. בצבא שבו שבו ההכשרה לתפקיד מעל לדרג המח"ט היא התפקיד עצמו, מדובר בניסיון קריטי שיקנה לו הבנה עמוקה יותר, אם ירצה יום אחד לפקד על פיקוד מרחבי או על גיס. 

 הנח"ל: בית גידול לפיקוד בכיר

המינוי של גורדין מצביע, שוב, על כך שחטיבת הנח"ל הפכה בשנים האחרונות לבית גידול למפקדים בכירים. כבר באמצע שנות התשעים חל שינוי משמעותי בחטיבה, תולדה של מינוי קצינים איכותיים כמפקדיה. בין אלה ניתן למנות שורה של מפקדים יוצאי הצנחנים, כמו יצחק איתן, אלי אמיתי, יאיר גולן, ורוני נומה, וכאלו שצמחו דווקא ביחידות העילית ובהם טל רוסו (שנחשב כמי שהקפיץ את החטיבה רמה), נועם תיבון, מיקי אדלשטיין ומפקדה הנוכחי, אל"מ דן גולדפוס, יוצא שייטת 13. בראשית האינתיפאדה השנייה למשל, לחמה החטיבה ב-21 מבצעים, חלקם בהיקף קטן וחלקם גדול, בהם "חומת מגן".

החטיבה גם מקפידה למשוך לתוכה קצינים צעירים מהיחידות המיוחדות לתפקיד פיקוד, בהם תא"ל שי אלבז מהקומנדו הימי והאלוף נדב פדן מסיירת מטכ"ל. במקביל היא הפכה ליצואנית של קצינים לאותן יחידות ממש ובהם סא"ל אייל וייס, שנהרג כמפקד דובדבן בתאונה מבצעית, ואל"מ אבי רוזנפלד, שפיקד על שלדג. בנוסף, שניים ממפקדי האוגדות החשובות בצה"ל, איו"ש ועזה, הם יוצאי החטיבה ובמטה הכללי הנוכחי יושבים ארבעה שפיקדו עליה (אם כי רק אחד, אמיר אבולעפיה, גם החל את שירותו בה), יותר ממספר חובשי הכומתות החומות והסגולות. השדרוג שעברה חטיבת הנח"ל לקח זמן רב, אבל את התוצאות רואים בשטח. תהליך דומה התקיים בגבעתי. זהו מודל שכדאי לאמץ גם ליחידות נוספות בצבא ובהן חטיבת כפיר.

לא אפורים, מקצוענים: המשמעת לא מפריעה להצלחת צה"ל אלא גורמת לה | מאת גל פרל פינקל

כמה קצינים בכירים פרשו בשנים האחרונות מהצבא בעקבות עבירות משמעת שוליות, והמבקרים טענו כי צה"ל דווקא זקוק למפקדים ש"חושבים מחוץ לקופסה". אבל ההקפדה על הפקודות חשובה גם בשדה הקרב, ומפקד טוב הוא מפקד שמהווה דוגמה.

• פורסם באתר "וואלה!"
• 1 בדצמבר 2017

לפני כחודשיים נחקר במצ"ח תת-אלוף מרדכי כהנא, קצין איסוף קרבי ראשי, לאחר שנחשף כי החזיק במכולה כמה אמצעי לחימה ופריטים נוספים בניגוד לפקודות הצבא. לאחר שהושעה לשבועיים ביקש כהנא לפרוש מצה"ל והרמטכ"ל איזנקוט אישר את בקשתו. פרישתו בשל עבירת משמעת, לאחר שעשה את עיקר שירותו בראש הטור – פיקד על סיירת גולני במבצע חומת מגן, על יחידת אגוז במלחמת לבנון השנייה ועל חטיבה במבצע צוק איתן – הכניסה את שמו לרשימת המפקדים הבכירים שפרשו מצה"ל על רקע עבירה שולית, למרות שהצטיינו בשדה הקרב. ברשימה הזו נמצאים גם התא"לים מחטיבת גולני שמואל זכאי ומשה "צ'יקו" תמיר, עימאד פארס מגבעתי ואחרים.

בעקבות הפרשה ועל רקע רמיזות על עיכוב קידומם של קצינים נוספים שהסתבכו בפרשיות דומות, הופיעו באחרונה בתקשורת טענות כי צה"ל מקדש משמעת והקפדה על פקודות על חשבון אומץ לב ויצירתיות, ואינו מגלה גמישות בענישה.

חשב מחוץ לקופסה? תא"ל כהנא, (צילום: דובר צה"ל).

במאמר שפרסם עו"ד אלוף-משנה (במיל') אבי עמירם, מ"פ בצנחנים לשעבר, טען כי לצה"ל "אין את הלוקסוס לוותר על מפקדים מזן זה משום כשל כזה או אחר ובלבד שמחננו יהא טהור". ביקורת דומה נשמעה לאחרונה על סבב המינויים במטה הכללי, שבמסגרתו קודמו כמה קצינים לעמדות מפתח במטכ"ל, ובהם ראשות אגף המודיעין. היה מי שטען שבקידום קצינים מסוימים, שלא פיקדו על חטיבות ואוגדות בלבנון ובעזה, מפסיד צה"ל קצינים נועזים שחושבים מחוץ לקופסה. הביקורת הלכה צעד אחד רחוק יותר, ואף קבעה כי המגמה הזו הפכה את המטכ"ל לכזה שחבריו הם "קצינים אפורים בחאקי".

ראשית, היו לנו כבר מטות כלליים בוהקים ואפילו צבעוניים, וזה לא בהכרח הוכיח את עצמו. המטכ"ל של ערב אוקטובר 1973 כלל קצינים דעתנים, עם פרופיל תקשורתי גבוה ונערצים על הכל. במבחן המלחמה, כשדרג מפקדי השדה – מהלוחם ועד האוגדונר – חילץ ניצחון צבאי משיני תבוסה, וכששר בממשלה, חיים בר לב, נשלח כדי לעשות סדר בפיקוד הדרום, היה ברור כי ההרכב הצבעוני לא צלח בתפקידו.

השר נשלח לעשות סדר. בר לב עם אריאל שרון במלחמת יום הכיפורים, (צילום: אי-פי).

שנית, אלוף (במיל') יעקב עמידרור כתב פעם כי "נוטים לסכם תפקיד כ'טוב', אם במהלכו לא היו למפקד כישלונות, ואם המפקד והמערכות שתחת פיקודו עמדו במבחני היומיום הקשים והמתישים". אבל לשיטתו, המערכת צריכה לקדם את אלה שהפגינו עמידה קפדנית בפקודות ובנהלים, "יכולת חשיבה, הבנה בטקטיקה, יכולת לתכנן בחוכמה ולבצע בתחבולות, ולהגיע לרמת אימון גבוהה של יחידתו, יכולתו של המפקד להוכיח כי המערכת שהוא עומד בראשה טובה באופן משמעותי מזו שקיבל מקודמו, הן בכל הקשור להכנות למלחמה, והן בכל הקשור לתפקוד ולארגון השוטף". מספר הקרקפות על החגורה של קצין אינו מדד לקידום.

המשמעת היא אמצעי להשגת הצלחה מבצעית

יתרה מכך, הזנחת המשמעת המנהלתית מובילה תמיד לפגיעה בזו המבצעית. אחד ממפקדי חטיבת גולני בעבר, שהוביל אותה לתוצאות מבצעיות מרשימות מאוד בלבנון ונחשב לאחד הנועזים שבמפקדיה, לא נהג לעסוק במשמעת. "יש כאלה", אמר, "שמתעקשים להכניס את הידיים לתוך החרא ומחפשים את הבטון שמתחתיו". המצטיינים לא עוסקים בכך, אמר, כי הם יודעים שאין שם כלום. מחליפו, שאמנם קיבל ממנו חטיבה ברמת כשירות מבצעית גבוהה, גילה שבחטיבה מבדילים בין משמעת מבצעית למנהלתית. כך למשל גילה המפקד החדש הפרה חמורה של משמעת מבצעית בעת מארב בלבנון, "שהייתה המשך ישיר לתקלות חמורות שהיו בצוות ההוא לפני העלייה לתעסוקה", והביאה למותו של לוחם בחטיבה. בשל כך יזם, שלא כקודמו, מהלך מוצלח של טיפול שורש בנורמות פסולות בנושא לוחמים צעירים-ותיקים בפלוגות הרובאיות ובמשמעת המבצעית והמנהלתית. למרות ההקפדה על המשמעת והפקודות, חיסלה החטיבה בפיקודו כ-40 מחבלים בלבנון. המשמעת, אם כן, אינה מפריעה להצלחה המבצעית, אלא מהווה אמצעי להשגתה.

מי שלא עושה לא טועה, ואני כמפקד טעיתי וכשלתי לא מעט, אך תמיד השתדלתי שלפחות בתחום הדוגמה האישית, ברמת ה"נאה דורש, נאה מקיים", אצא בסדר. כולנו בני אדם, ולא תמיד הצלחתי, אבל תמיד ניסיתי. שנים מאוחר יותר סיפר לי מפקד כיתה צעיר ששירת באותו הגדוד שבו שירתתי בסדיר, כי במהלך שבוע שדאות אכלו הוא וחבריו בסתר אוכל השייך לסגל, בעוד שעל הטירונים אסרו לעשות כן. "כשתעמוד מול החיילים שלך הם יידעו מה עשית", אמרתי לו אז בכעס. "חיילים תמיד יודעים. איך תדרוש מהם דבר אז, כשהם כבר יודעים שאתה אומר דבר אחד ועושה דבר אחר?" ואם חובת הדוגמה האישית תקפה למפקדים צעירים, מה נדרוש ממפקדים בכירים?

הטענה לגבי המפקדים האפורים פשוט לא נכונה. במטה הכללי הנוכחי מכהנים קצינים מנוסים, דעתנים ובעיקר מקצועיים מאוד. לפיקוד הדרום יגיע הרצי הלוי, שמכיר את הזירה מימיו כמח"ט צנחנים במבצע עופרת יצוקה, אחרי שצבר ניסיון משמעותי באמ"ן. למרכז יגיע נדב פדן, שפיקד על דובדבן ועל חטיבת עציון באינתיפאדה השנייה. בנוסף, שניים מהקצינים שקודמו בסבב האחרון, תא"ל ואלוף, היו מג"דים שלי בצנחנים, ואני יכול להעיד שאין טובים ומנוסים מהם. היחידות שעליהן פיקדו תמיד היו טובות יותר בזכותם, והם השאירו לבאים אחריהם גדודים, חטיבות ואוגדות מוכנות בהרבה למלחמה. אפורים הם לא. מקצוענים – כן.

משחקי הכס, עונה 2 | מאת גל פרל פינקל

השבוע הוחלט על סבב מינויים נוסף במטכ"ל. לחלק מן התפקידים כדאי היה למנות דווקא אלוף מנוסה, האחרים יהיו במוקד הרפורמות של הרמטכ"ל. גם בסבב הזה המתיחות בצפון מזכירה שלאלופים החדשים לא יהיו ימי חסד בתפקיד.

בתחילת השבוע החליטו במשותף שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט על סבב מינויים במטה הכללי. משחק הכיסאות של המטה הכללי הוא סבוך ומורכב. כמעט אף פעם לא יכולים הממנים לרצות את כלל המתמודדים ולמנות לכל אגף או פיקוד את המועמד המתאים ביותר. החלטת הרמטכ"ל להפחית את מספר האלופים במטכ"ל באוגוסט הפכה את דיון השיבוצים למורכב בהרבה. לאורך השנים בלטה סוגיה זו במינוי ראש אגף המבצעים. השאיפה, עוד מימי יעלון כרמטכ"ל, היתה למנות לתפקיד אלוף מנוסה, אולם בין אלו שמילאו את התפקיד בשנים האחרונות ניתן למצוא את דן הראל, ישראל זיו, טל רוסו ואת איזנקוט עצמו, כולם אלופים בתפקיד ראשון. מינוי האלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד המרכז לשעבר, אכן מהווה שינוי חיובי, אך ישנם תפקידים נוספים שראוי שיכהן בהם אלוף מנוסה ולא תא"ל בתפקיד ראשון.

דרוש – אלוף מנוסה 

תא"ל שרביט, עתיד לפקד על חיל הים, (צילום: דו"צ).

הראשון והחשוב שבהם הוא מינויו של תא"ל אלי שרביט למפקד חיל הים הבא. שרביט, המשמש כיום כראש מספן המטה בחיל, שירת שנים ארוכות בתפקידי מטה ופיקוד בשייטת ספינות הטילים ומכיר את החיל לעומקו ולרוחבו. אולם בעוד שמפקד זרוע האוויר של צה"ל הוא כמעט תמיד אלוף מנוסה בתפקיד שני שזה יהיה תפקידו האחרון בשירות, מתמנה מפקד זרוע הים, שבשנים האחרונות הולכת וגדלה חשיבותה האסטרטגית, כאלוף בתפקיד ראשון. גם נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה הוא תפקיד שכזה. לתפקיד עתיד להתמנות תא"ל מיקי אדלשטיין, מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה (בסיס צאלים) ועוצבת סיני, יוצא יחידת שלדג שפיקד על יחידת דובדבן, על חטיבת הנח"ל במלחמת במלחמת לבנון השנייה ועל אוגדת עזה במבצע "צוק איתן". אדלשטיין היה בכל מקום שבו ירו ולחמו. אך הנציג הביטחוני הבכיר ביותר לבעלת הברית האסטרטגית של ישראל אינו יכול להיות אלוף בתפקיד ראשון, ללא ניסיון במטה הכללי.

הרמטכ"ל גדי איזנקוט ותא"ל נדב פדן, (צילום דו"צ).

האלוף יעקב ברק, ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, יחליף את מפקד זרוע היבשה, האלוף גיא צור (שטרם הוחלט על שיבוצו). נראה כי הרמטכ"ל שאף למנות לתפקיד אלוף בתפקיד שני. הזרוע המתמרנת של הצבא כוללת בתוכה את חילות הרגלים, השריון, ההנדסה, התותחנים, האיסוף הקרבי ויחידות נוספות על מערכי הסדיר והמילואים שלהם. בשנים האחרונות הוזנחו חילות אלו בהשוואה לחילות האוויר והמודיעין. לאור זאת קבע הרמטכ"ל איזנקוט בתכנית הרב-שנתית "גדעון" כי יש לשפר את תחומי הכשירות והמוכנות ביבשה. האלוף ברק, קצין שריון רב ניסיון, יהיה זה שאחראי על יישום התכנית. לתפקיד ראש אגף התקשוב ימונה תת-אלוף נדב פדן, יוצא סיירת מטכ"ל שפיקד על בה"ד 1 ועל אוגדה 162 במבצע "צוק איתן". איזנקוט החליט באחרונה על מספר מהלכים מרכזיים בתחום התקשוב ובהם הקמת זרוע סייבר. פדן כראש אגף התקשוב יהיה שותף מוביל בהקמת המערך ולא מן הנמנע שיהפוך לראש הזרוע בעתיד.

אלוף, לא ברור של מה

המינוי המפתיע בסבב המינויים הוא זה של ראש חטיבת המבצעים, תא"ל אהרון חליוה, לתפקיד ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. חליוה התגייס לצנחנים ב-1985 ושובץ בגדוד 202. לימים סיפר ש"פחות מחודש אחרי שסיימתי את קורס הקצינים, כבר נלחמתי עם המחלקה שלי במיידון שבלבנון. פשטנו על בסיס מחבלים," במבצע שהוביל מח"ט הצנחנים דאז שאול מופז. כמפקד פלוגה וכסמג"ד לקח חליוה חלק בפעילות המבצעית השוחקת בלבנון. כשרצה, כמפקד גדוד 202, לשכנע קצין בגדוד לחתום לתקופת קבע נוספת נהג לכנותו "פושע," ולהבהיר לו כי הוא מפקיר את חייליו לידי מפקד טוב פחות. זה עבד.

חליוה כמפקד בה"ד 1, (צילום: דו"צ).

כמפקד בסיס האימונים החטיבתי וכמפקד בה"ד 1 שם חליוה דגש על הקניית ביטחון עצמי לחייליו ועל חשיבות הדבקות במשימה והחתירה לניצחון. הצוערים, נהג לומר, צריכים לצאת מן הקורס עם ארגז כלים "שאותם תצליחו להביא לידי ביטוי במשימה. אתם צריכים לנצח במלחמה הבאה." בתפקידו הבא, כמפקד חטיבת הצנחנים, שוב משך אש כשהביע התנגדות למסלולי שירות מקוצרים, כגון ישיבות ההסדר, מח"ל ונח"ל. חליוה טען שמסלולים אלו הינם לא-ערכיים ולא משתלמים לצבא, והודה שהוא מפלה אותם לרעה בקידום. חליוה זכה לקיתונות של ביקורת, אבל דומה שגם הפעם, כמו בימיו כמג"ד, ניסה להניע את המשרתים במסלולים אלו לתרום יותר.

לאחר שפיקד על עוצבת האש המובחרת מונה לראש חטיבת המבצעים ושימש בתפקידו בין היתר במבצע "צוק איתן". לא ברור מה יהיה תפקידו של חליוה, שכן על-פי תר"ש "גדעון" אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה עתיד להתאחד עם זרוע היבשה. למרות זאת, סביר שחליוה, קצין כריזמטי עם "פה גדול" שמושך אש, ימלא תפקיד משמעותי במטכ"ל של איזנקוט.

ולמי לא נשאר כיסא?

האלוף אביב כוכבי, יתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, (צילום: דו"צ).

סבב המינויים הנוכחי סידר את לוח השחמט לקראת ההתמודדות על תפקיד סגן הרמטכ"ל בתום כהונת יאיר גולן. מאחר ולרוב מתמנה לרמטכ"ל מי שכיהן אחרון כסגנו מדובר בקדימון להתמודדות על הרמטכ"לות. שלושת האלופים שמתמודדים על התפקיד הם סמי תורג'מן, מפקד פיקוד הדרום במבצע "צוק איתן", ראש אמ"ץ, ניצן אלון, ואביב כוכבי, מפקד פיקוד הצפון. שלושתם קצינים מנוסים, בעלי מהלכים בפוליטיקה ובתקשורת (כוכבי ואלון, למשל, שירתו תחת שר הביטחון יעלון בצנחנים וביחידה) ובניגוד לתחזיות קודמות המירוץ פתוח לגמרי.

תא"ל חגי מרדכי, פיקד על חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, (צילום: דו"צ).

כמו תמיד כשמתקבלת ההחלטה על שורת מינויים ישנם אלה שנשארים בחוץ. בצה"ל קיימת כיום שדרת תא"לים עתירת ניסיון קרבי שממתינה לשיבוץ וקידום זה זמן רב. על חלקם, שפיקדו על חטיבות סדירות במלחמת לבנון השנייה, דילגו בסבבים קודמים. כך למשל, בעוד שהרצי הלוי, מח"ט הצנחנים ב"עופרת יצוקה" כבר אלוף, הרי שקודמו בתפקיד, חגי מרדכי, אולי הטוב במפקדי החטיבות במלחמה המבולבלת ההיא, נותר תא"ל. כמוהו גם תמיר ידעי, שפיקד במלחמה על חטיבת גולני (ידעי הוא פקוד ותיק של הרמטכ"ל מגולני ואפשר להניח שבמקרה שלו הדרגה בוא תבוא).

לאור המינויים עשויים חלקם לפרוש מן הצבא. בדומה לסבב הקודם של המינויים גם הפעם מתקבלת ההחלטה כאשר ישנה מתיחות בגבול הצפון. בהתחשב בזאת, כלל לא בטוח שכדאי לרוקן את המטה הכללי מקצינים שלחמו בלבנון כמפקדי חטיבות (ואולי כדאי לגייס כאלוף במיל' או בקבע את תא"ל משה "צ'יקו" תמיר, ממפקדי השדה הבולטים בלבנון ובעזה), הגזרה הצפונית מתחממת לאיטה ולמטכ"ל החדש לא יהיו ימי חסד.

הקפצת תרגול\ מאת גל פרל

השבוע התקיים תרגיל פתע גדול בשטחי הגדה המערבית. התרגיל, הראשון שקיים הרמטכ"ל איזנקוט, בחן את מוכנות צה"ל לסבב אלימות נוסף ומהווה תזכורת לכך שהשקט היחסי הנשמר בין ישראל לרשות הפלסטינית שביר. ללא תהליך מדיני סבב האלימות הבא בוא יבוא.

הרמטכ"ל איזנקוט.

השבוע השלימה אוגדת איו"ש תרגיל פתע בן מספר ימים עליו הורה הרמטכ"ל הנכנס, רא"ל גדי איזנקוט. התרגיל כלל גיוס 3,000 אנשי מילואים כמו גם את אוגדת איו"ש ויחידות מובחרות. במבט מן הצד אין בתרגיל בכדי להפתיע. כל רמטכ"ל, לאחר כניסתו לתפקיד, בוחר להקפיץ כוחות בהפתעה בכדי לבחון את דריכות ומוכנות המערכת לאחד מתרחישי העימות הסבירים, העשויים לפרוץ בהתראה קצרה עד אפסית. על מנהלת התרגיל הופקד תא"ל נדב פדן, מפקד אוגדה 162 ויוצא סיירת מטכ"ל. פדן מכיר את מורכבות העימות בשטחים משנותיו כמפקד יחידת דובדבן וחטיבת עציון. במבצע "צוק איתן" פיקד על כוחות האוגדה בלחימה בגזרת בית חאנון. כוחותיו השמידו מספר מנהרות והרגו כמה עשרות פעילי חמאס. התרגיל שניהל פדן בחן את הכוחות במספר תרחישים, במהלכם שונו המשימות לכוחות בשטח מספר פעמים ואלו נאלצו להסתגל במהירות ולפעול בהתאם. במקביל לתרגיל, בוצעה ביחידות המתרגלות ביקורת מטעם מבקר הפנים של צה"ל, תא"ל במיל' אילן הררי, יוצא חטיבת גולני ומח"ט הנח"ל בעברו.

ישראל היתה ועודנה מדינה מוקפת אויבים. מנעד האיומים כולל בתוכו את האיום הגרעיני האיראני, ארגוני טרור היברידיים דוגמת חזבאללה וחמאס וארגוני הטרור הפועלים ברמת הגולן ובסיני. למרות כל אלו, מהווה ההתמודדות עם הפלסטינים באיו"ש את המוקד הנפיץ והרגיש ביותר מולו ניצבת ישראל. מצבה הכלכלי הרעוע של הרשות, היעדר אופק מדיני, מבצע "שובו אחים", הישגי החמאס אל מול ישראל נוכח חולשתה של הרשות, ירושלים שהפכה למוקד פיגועים ספונטניים ותחושת ייאוש שרווחת ברחוב הפלסטיני, עשויים כולם כאחד להוביל להתפרצות סבב אלים נוסף בגדה המערבית.

כוח צה"ל במעצר במהלך מבצע "שובו אחים", יוני 2014.

בפיקוד המרכז משוכנעים שסבב אלים נוסף בקנה מידה רחב, בדומה לאינתיפאדה השנייה, הוא כמעט רק שאלה של עיתוי. דוגמה לדינמיות שבה מסלים המצב היא חטיפת ורציחת שלושת הנערים, תלמידי ישיבה שניסו לתפוס טרמפ הביתה. בתגובה פתח צה"ל במבצע "שובו אחים", סדרת מעצרים רחבת היקף שהסתיימה רק לאחר שלוחמי הימ"מ איתרו והרגו את מבצעי הפיגוע. ההסלמה ברצועת עזה שהחלה בעקבותיו, הובילה ל-50 ימי לחימה – מבצע "צוק איתן". מאז המבצע, נדרשים כוחות צה"ל באיו"ש להתמודד עם איום של זריקת אבנים על צירי התנועה ונתקלים בחמושים פלסטינים במהלך פעולות לסיכול טרור. לצד זה מתרחשות מעת לעת פעולות "תג מחיר" שבוודאי אינן תורמות להשבת הסדר על כנו.

באחרונה אירעו מספר רב של התנגשויות אלימות בין צה"ל לציבור המפגינים הפלסטיני, שבאחת מהן נפגע נער שהותקף בידי כלב מיחידת עוקץ ובאחרת לקה שר פלסטיני בהתקף לב ומת. רף המתיחות ממשיך לעלות בהתמדה לאור החלטת ממשלת ישראל להקפיא את העברת הכספים לרשות, המשדרת היעדר רצון בהסדר מדיני, כמו גם המלצת הנהגת אש"ף השבוע ליו"ר הרשות אבו מאזן להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל. במערכת הביטחון משוכנעים שיש לחדש את התהליך המדיני ולמנוע את פריצתו של סבב דמים נוסף. לאחר הפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר-נוף, ציין ראש השב"כ, יורם כהן (שאינו נחשב ל"צמחוני") כי יו"ר הרשות, אבו מאזן, אינו תומך בטרור כלל. גם הרמטכ"ל היוצא, בני גנץ, התייחס לכך בשבועות האחרונים פעמיים. תחילה בהרצאה שנשא בכנס לזכר מפקדו המנוח, הרמטכ"ל לשעבר ליפקין-שחק, ובהמשך בראיון שערכה עמו אילנה דיין בתכנית עובדה. גנץ אמנם אמר שניתן להמשיך ולנהל את העניינים כפי שהם, אך "דברים יכולים להידרדר" ויש לשוב ולקדם את התהליך המדיני. פיגוע הדריסה האחרון בירושלים הוא תזכורת נוספת לכך.

הרמטכ"ל איזנקוט, ככל הנראה, חושב כך אף הוא ומייחס חשיבות גדולה לתיאום הביטחוני. היכרותו את הסכסוך היא רבת שנים: מג"ד בגולני באינתיפאדה הראשונה, מח"ט אפרים בימי אוסלו ומפקד אוגדת איו"ש בשיאה של האינתיפאדה השנייה. הוא בקי בפרטים, בתכניות וביחידות שיידרשו לפעול במקרה של עימות ולא בכדי בחר לבחון דווקא את הזירה הזו. איזנקוט זוכר היטב שבשנים 2000-2002 פרס צה"ל 40 גדודים בגדה מערבית על מנת לשלוט בשטח. רק סדרת מבצעים ארוכה עליה פיקד בשנתיים שלאחר מכן, תוך דגש על גישה כירורגית ומדויקת של "אם-16 במקום אף-16", הצליחה לצמצם את המספר הזה בחצי.

כוחות צה"ל בשכם במהלך מבצע "חומת מגן", 2002.

באינתיפאדה השנייה נדרשו כשנתיים עד שצה"ל החל לפעול בכוחות גדולים במרכזי הערים הפלסטיניות. בשנת 2002 לבדה נהרגו כ-500 ישראלים. רק לאחר חודש "מרץ האיום", באותה השנה, בו נהרגו למעלה מ-100 ישראלים כתוצאה מפיגועים, החל מבצע "חומת מגן". אם לא יימצא פתרון, כך בהחלט עשוי להיראות גם הסבב הבא. התרגיל הנוכחי נועד להבהיר, בין היתר, לצד הפלסטיני כי בעימות הבא לא ימתין צה"ל עד ל"מרץ איום" שכזה עד שיפעל בלב השטח הבנוי.

אמת, לא הכל תלוי בצד הישראלי. פת"ח, כזכור, ביצע את הפיגוע הראשון כנגד ישראל ב-1965, בטרם נכבשו השטחים, וכלל לא ברור אם הצד הפלסטיני מסוגל לבצע את הוויתורים הכואבים שהוא דורש ממקביליו הישראלים. אולם היעדר תהליך מדיני, מקרב יותר ויותר את העימות הבא. "אני מקווה שרק נתאמן," אמר פעם רא"ל במיל' גבי אשכנזי, "אבל אם לא – אנחנו צריכים להיות מוכנים."

כולם שרים במקהלה\ מאת גל פרל

צה"ל חתם את תחקירי מבצע "צוק איתן" במסקנה "המפתיעה" – ניצחנו. אז נכון, החברה הישראלית קצת התמכרה לחיפוש אחר האשמים, אבל אחידות הדעים שתחילתה בראש הממשלה וסופה באחרון הטוראים נראית כמצג שווא שמטרתו – "אם נגיד את זה מספיק פעמים ובקול גדול אז יאמינו לנו שניצחנו." האם היתה אמורה להיות תוצאה אחרת?

הרמטכ"ל גנץ ואלוף פיקוד הדרום תורג'מן, "ניצחנו!"?

מבצע "צוק איתן" הסתיים  לפני כארבעה חודשים והנה סיים צה"ל את התחקירים המבצעיים. "למרבה ההפתעה" המסקנה היא שהמבצע (שלא לומר מלחמה) היה ניצחון גדול. אז נכון, נראה כי החברה הישראלית קצת התמכרה לחיפוש אחר האשמים, המחדלים וטקסי ההתפטרות ועריפת הראשים של בכירי המפקדים בנוסח מלחמת לבנון השנייה. מנגד, אחידות הדעים שתחילתה בראש הממשלה וסופה באחרון הטוראים נראית כמצג שווא שהרעיון העומד מאחוריו הוא בבחינת "אם נגיד את זה מספיק פעמים ובקול גדול אז יאמינו לנו שניצחנו."מעבר מהיר על הראיונות עם בכירי צה"ל והממשלה בחודשים האחרונים יביא את הקורא למסקנה ברורה אחת – "ניצחנו!" הרמטכ"ל גנץ אמר בראיון כי "תן לכל חניך בפו"ם לבדוק את זה באופן שיטתי והוא יסמן לך 'וי' בכל הסעיפים. ניצחנו." 

אהוד ברק, טען שהמבצע נמשך זמן רב מדי ולא עיצב מחדש את המציאות האסטרטגית.

שורת מסרים אחידה, עליה חוזרים כל המרואיינים ממפקדי הפלוגות ועד לשר הביטחון וראש הממשלה נשמעת בערך כך: "צה"ל עבר מהר מהגנה להתקפה, זיהה בבירור את דרכי הפעולה האפקטיביות של החמאס (מנהרות לחימה וירי רקטות על עורף ישראל) ופגע פגיעה קשה בחמאס שלא נראתה כמוה. זאת, תוך נחישות ושמירה על רף מוסרי גבוה. בקיצור, הכל עבד. פה ושם היו בעיות, נכון, אבל בגדול העסק דפק כמו שעון." לצד שורת המסרים האחידה של קברניטי הממשלה ומערכת הביטחון קבעה קבוצת אנשים ובהם חברי כנסת בהווה ומפקדי עבר בכירים בצה"ל כי המבצע הסתיים בתיקו ברמה האסטרטגית. שר הביטחון לשעבר ברק, טען לאחרונה כי בשל התמשכות המבצע והעובדה כי הסתיים ללא "תמונה מעצבת" ישנה בציבור הרגשת חמיצות מתוצאותיו, זאת אף שגם הוא קבע כי המבצע נוהל בצורה אחראית. מי צודק?

"אז מה היה לנו שם?"

גיורא איילנד מרצה במכון למחקרי ביטחון לאומי. האם ישראל והחמאס לחמו את אותה מלחמה?

אז מה היה לנו שם? צריך לומר ביושר שמוקדם מדי לדבר על ניצחונות ברמה האסטרטגית. האלוף במיל' איילנד שאל  בכנס שהתקיים במכון למחקרי ביטחון לאומי האם מדינת ישראל והחמאס, שאיילנד מתייחס לעזה תחת שלטונו כמדינה דה-פקטו, סיפרו את אותו הסיפור ולחמו את אותה מלחמה? בעוד שהחמאס סיפר כי לחם למען הסרת המצור על עזה ולהשגת משכורות לאנשיו, הרי שישראל סיפרה כי לחמה למען השבת השקט לדרום והחזרת הבנות הפסקת האש שלאחר מבצע "עמוד ענן" לתוקפן. מה גם שבהתאם לחרדות לאומיות קמאיות צה"ל לחם למיגור ישות הטרור העוינת בדרום אשר "עומדת עלינו לכלותנו". אף שלא בנקל ייפרד עם מחרדותיו, לזו אין באמת ישנה אחיזה במציאות  והחמאס בעזה אינו מהווה איום מהותי ובוודאי שלא איום קיומי (ביטוי שגור מדי במקומותינו). ומכאן שמוכרחה להישאל השאלה האם על-מנת להשיג את שני היעדים הראשונים היו באמת דרושים 50 ימי לחימה קשים?

כוח צה"ל מעל פתח מנהרה שנתגלה. השמדת המנהרות, כאמור, נמשכה זמן רב.

התשובה לשאלה הזו מורכבת. ראשית, יש לומר שהחמאס, ולא רק החברה הישראלית, הפתיע בחוסן שלו ובמוכנותו לספוג. שנית, צה"ל לא נערך מראש למבצע השמדת המנהרות, אלא, כפי שעולה מדברים שאמר מפקד עוצבת הפלדה תא"ל נדב פדן, המבצע שתוכנן כלל השתלטות רחבה על מרחבי שיגור הרקטות. בפועל, הקבינט התמהמה עד אשר, כמאמר הרמטכ"ל באחד הראיונות, החליט להפעיל מהלך קרקעי וצה"ל שינה את התכנית האופרטיבית שלו מעכשיו לעכשיו וקבע (בין השאר בשל חופש פעולה שאפשרה מערכת כיפת ברזל) את השמדת המנהרות כיעד העיקרי. הביצוע לקח את הזמן שלו. כשמחברים לכך את האילוץ להיענות כמעט לכל הצעה להפסקת אש בשל הצורך בלגיטימציה בין-לאומית, ואת העובדה שממשלת ישראל לא שאפה בשום שלב במבצע להביא למיטוט משטר החמאס, ולהסתכן באובדן מנגנון ריבוני השולט על עזה (ולקבל במקומו את מה שיש כרגע ברמת הגולן) מקבלים מבצע מתגלגל ומתמשך שקשה להביא לכלל סיום.

אמצעי לחימה שברשות החמאס שנתפסו במהלך המבצע.

ברמה הטקטית צה"ל ניצח. אין ספק כי חלק מלקחי המערכות האחרונות הופקו. תהלכי קבלת ההחלטות בצמרת המדינית צבאית התקיימו בצורה מסודרת וניכר כי השלישייה שניהלה את המערכה, רה"מ נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ פעלו באופן שקול ואחראי. גם כאשר הלחימה קיבלה תפניות מדאיגות דוגמת הקרב של חטיבת גולני בשג'עייה ו"נוהל חניבעל" שניהלה חטיבת גבעתי ברפיח על-מנת לסכל את חטיפת גופתו של סגן הדר גולדין.

תא"ל נדב פדן, תכנית אוגדתו שונתה מעכשיו לעכשיו, מתקיפת מרחבי שיגור להשמדת מנהרות.

גם הקרב המשולב שכלל הפעלת כוחות מתמרנים, כלי טיס ושיט ויכולות מודיעין מתקדמות, פעל היטב והתמרון המוגבל בוצע תוך שליטה מרשימה בכוחות והפגנת רוח לחימה ודבקות במשימה שלא נפלה מזו שהפגינו לוחמי צה"ל במלחמות ובמבצעי העבר. כל מפגש עם האויב הסתיים בניצחון, גם כאשר הופתעו כוחות. כך למשל, הרגו לוחמי פלוגת נח"ל (שפעלו תחת האוגדה שבפיקוד תא"ל פדן) 15 מחבלים שארבו להם באחת הסמטאות. אולם מבלי להקטין מתעוזת הלוחמים והמפקדים בשטח שפעלו כמיטב יכולתם, ראוי לזכור כי מדובר בצבא החזק במזרח התיכון שלחם בכוח צבאי חלש, נטול חיל-אוויר ושריון, שלוחמיו חסרים אימון פורמלי ואיכותי. לעומתו צה"ל הוא צבא עתיר משאבים וטכנולוגיה ומשרתים בו מפקדים איכותיים וחיילים מיומנים. האם היתה אמורה להיות תוצאה אחרת?

מוקדם מדי לקבוע

בסוף, כמאמר הרבי בבדיחה הישנה, שני הצדדים צודקים. צה"ל אכן פגע קשה בחמאס, אולם אל לו להתאהב בהישגיו שכן היריב נופל ממנו משמעותית בכוחו וכיוון שיריבים אחרים עשויים להוות אתגר קשה אף יותר. כך עשה צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים, למשל, והמעיט ביכולתו של הצבא המצרי. יכולת שטפחה על פניו במלחמת יום הכיפורים. במובנים רבים צה"ל עשה כן גם בטרם המבצע האחרון והעריך כי בתגובה לכניסה קרקעית החמאס יימנע מלחימה ישירה כשם שעשה במבצע "עופרת יצוקה". החמאס, כך הסתבר, בחר באורח פעולה שונה והפגין קשיחות, נחישות ואורך רוח, כמו גם יצירתיות ויכולת גבוהה של ניצול משאבים והפעלת כוחות. יש לשער כי הדברים נכונים גם לגבי חזבאללה בצפון. זה לא יהיה החזבאללה מודל 2006. אלא כוח קרבי מיומן ונחוש בהרבה.

מנגד, כמאמר ראש ממשלת סין צ'ו אן לאי אודות המהפכה הצרפתית, מוקדם מדי לקבוע את תוצאותיו האסטרטגיות של המבצע. האתגר הפך מורכב בהרבה ולא בנקל ימצאו פתרונות. העידן שבו המערכה הוכרעה באופן חד משמעי עבר ככל הנראה מן העולם. כך למשל, במרוצת השנים נראות תוצאות מלחמת לבנון השנייה טובות בהרבה. המלחמה בעזה נוהלה באופן מוצלח יותר ממלחמת לבנון השנייה, הן מבחינת הפעלת הכוח הצבאי והן בהקשר לדרך קבלת ההחלטות בדרג הבכיר. אין בכך בכדי ללמד שבסיומה הצליחה ישראל לחזק בקרב החמאס את תחושת ההרתעה מפני עימות עמה בדומה לחזבאללה בשמונה השנים האחרונות. ימים יגידו.