אנשים בצל נחשפים בתקשורת | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

לאחרונה פורסמה שורת כתבות מחמיאות על ראשי קהילת המודיעין, אך אלו "מאתרגות" את המודיעין שלא לצורך ותולות בו ציפיות לא ריאליות. מוטב שאנשיו ישובו למרחב החשאי שבו הם רגילים לפעול ולהימנע מחשיפת יתר. בצה"ל, בינתיים, מדברים על חשיבות זרוע היבשה אבל מפקד חדש טרם נמצא לה.

בשבועות האחרונים התפרסמו שורת כתבות מחמיאות אודות ראשי שני ארגוני המודיעין (ולא מן הנמנע שבקרוב תתפרסם אחת שתתאר את כהונתו של ראש אמ"ן, תמיר היימן). אחת הכתבות תיארה את כהונת ראש השב"כ, נדב ארגמן, קצין ביחידה מובחרת באמ"ן בעברו שהתגייס ב-1983 ליחידה המבצעית של השב"כ ושימש במגוון תפקידי מטה ופיקוד, בעיקר בתחום המכונה "לא-ערבי". דגש רב הושם בכתבה על ההסכם לשיתוף פעולה שגיבש ארגמן, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקידו כראש השב"כ, עם ראש אמ"ן דאז, הרצי הלוי.

בשתי כתבות נוספות תוארה כהונתו של ראש המוסד, יוסי כהן, כמוצלחת במיוחד. כהן, שגדל בירושלים, עשה את שירות החובה שלו בצנחנים וזמן קצר לאחר שחרורו התגייס למוסד לקורס קציני איסוף (הכינוי המקצועי למפעילי סוכנים), מצטייר מהכתבה כמקצוען אמיתי שהוביל מספר רב של מבצעי מודיעין וסיכול, בעיקר כנגד איראן. זה לא הזיק, במהלך ההתמודדות על ראשות הארגון כמו גם במהלך כהונתו, שכהן נהנה מחיבור הדוק ומאמונו של ראש הממשלה נתניהו, שאליו הוא כפוף באופן ישיר. 

תוצאת תמונה עבור יוסי כהן לע"מ

ראש המוסד, יוסי כהן, מצטייר מהכתבות כמקצוען שמצוי בעיצומה של כהונה מוצלחת, (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ).

כהן עצמו, בצעד חריג של ראש מוסד מכהן, נשא ב-2017 נאום פומבי בכנס לזכר ראש המוסד המנוח, האלוף מאיר דגן, שערך המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה, בו תיאר את האתגרים מולם ניצב הארגוןבנאומו אמר כהן שלא יוכל לפרט את משימות המוסד אך ניתן לציין "סיכול פעילות טרור נגד ישראליים ויהודים בחו"ל. יש לו למוסד, בנוסף, משימות שמטרתן סיוע לצה"ל במלחמות העכשווית או במלחמתו העתידית. הבאת מודיעין על תכניות צבאיות של האויב, על מערכות הנשק שלו ועל כוונות מנהיגיו כלפינו. יש מקרים בהם מסייע צה"ל למוסד במשימותיו. אלה גם אלה הן משימות שנועדו להגן על מדינת ישראל ואזרחיה". עוד אמר אז כהן ש"אנחנו מחויבים להיות מעורים באזור כולו, ללמוד אותו, להבין אותו, להיות עם יד על הדופק, לקשור בו קשרים, לזהות איומים אם אלה ירימו את ראשם, אבל גם לזהות הזדמנויות, לשיתופי פעולה, להבנות, גם, ומעל לכל לשלום. גם אנחנו צריכים ללמוד לפעול באמצעות אסטרטגיות היברידיות ולשלב בתבונה בין הפעלת אמצעים קשים ואמצעים רכים. להיות חדים וממוקדים. לחפש הזדמנויות לשיתוף פעולה. לייצר בריתות. לזהות אינטרסים משותפים. לדעת לפעול בעולם שבו יש שחקנים שהם עמיתים בנושא מסוים, ולעתים יריבים בנושאים אחרים". את אופי הפעילות של המוסד תיאר כתמהיל: "מבצעים, ומהלכים גדולים וארוכי טווח, משובצים במבצעים מהירים ואפקטיביים". והוסיף שממפקדו, מאיר דגן, למד "שגם רצף של מבצעים טקטיים מייצרים אסטרטגיה. אנחנו עושים גם וגם". 

בכתבה שפרסם בן כספית אודות כהן ב"מעריב" היתה, כצפוי, התייחסות למבצע המרשים של השגת הארכיון של תכנית הגרעין האיראנית, אבל גם למבצעים נוספים שמלמדים על אותו רצף מבצעים טקטיים אליו התייחס כהן. אחד מהם, על-פי פרסומים זרים, היה חיסולו של ד"ר עזיז אסבר, מדען סורי בכיר שעמד בראש מחלקה במרכז הסורי למחקרים מדעיים המופקדת על מחקר ופיתוח הטילים הבליסטיים והרקטות. המרכז, הותקף מספר פעמים מן האוויר, בתקיפות שיוחסו גם הן לישראל, "אבל הרמז לא הובן, מה שגרם לד"ר אסבר להפוך לבן מוות", כתב כספית. ד"ר אסבר, שנחשב מקורב לנשיא בשאר אסד ושמתוקף תפקידו קיים קשרים הדוקים עם מדענים איראנים וצפון קוריאנים, נהרג באוגוסט האחרון, כשפיצוץ שאירע במכוניתו, סמוך, לחאמה שבמערב סוריה, גבה את חייו ואת חיי נהגו.

גם ארגמן וגם כהן הצטיירו מהכתבה כמי שמובלים את ארגוניהם, בהם השלימו מסלול שירות מלא ככל שניתן, בשום שכל, תעוזה, עורמה ויכולת מרשימה מאוד. נוכח החשיבות הגוברת, בעשור האחרון, שיש למערכה שבין המלחמות (מב"מ) שמתנהלת בחשאי, גדל חלקה של קהילת המודיעין, במבצעי איסוף מידע, סיכול וגם בפעולות מיוחדות מסוגים שונים, בחתימה נמוכה, מתחת לרדאר. אולם עתה, ערב יום הכיפורים, מוטב להיזכר בדברים שאמר האלוף (מיל') אלי זעירא לסופר אבירם ברקאי ופורסמו בספרו של ברקאי, "משק כנפי הטעות" (הוצאת המרכז למורשת המודיעין, 2014). בספר עימת המחבר, שלחם במלחמת יום הכיפורים כקצין שריון, את זעירא, שכיהן כראש אמ"ן ב-1973 ונחשב לאבי המחדל המודיעיני שבגינו נפתחה המלחמה בהפתעה גמורה, עם האמיתות הקשות, ובעיקר עם השאלה "איך לא ידענו"? תשובתו של זעירא, שגם את כהונתו בטרם המלחמה היללו ושיבחו בתקשורת ומחוצה לה, ראוי שתהדהד: "בעיני הקברניטים אמ"ן היה כמו אתרוג. ואני שואל, למה עשיתם מאמ"ן אתרוג? הרי הוא לא אתרוג. ולמה הוא לא? כי ההיסטוריה של האתרוג הזה, מוכיחה שהוא אף פעם לא יכול להתריע. אם היו לומדים את ההיסטוריה היו רואים שאין לזה סיכוי. אתם, שהסתכלתם עליו ויצרתם מארג ציפיות לא ריאלי, אתם נכשלתם" (עמוד 152).

ואכן, כפי שציין זעירא, בישראל יש נטייה להאדיר את חשיבות המודיעין ולא בלי צדק. במרחב שמשתנה תדיר, ולצד ההזדמנויות אותן ציין כהן, צצים חדשות לבקרים איומים חדשים כל העת, אך טבעי הוא שהדרג המדיני ירצה בכלי שהוא מעבר למצפן ומפה ודומה יותר למעין אורקל מדלפי. נביא יותר מאשר מעריך. אולם דווקא משום כך, אסור, כמאמר זעירא, "לאתרג" את המודיעין ולתלות בו ציפיות גבוהות מדי, כפי שכתבות מפרגנות שכאלה אודות היכולות המרשימות של הארגונים, על "בחורינו המצוינים" (והם באמת כאלו), עלולות ליצור. מוטב לקברניטים, כמו לציבור, להבין מה באמת יכולה קהילת המודיעין להשיג, בין שבהתמודדות עם איומים ובין, כדברי כהן עצמו, שביצירת וניצול הזדמנויות. אחרת, כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה וב"צוק איתן" ישאלו בציבור, כמו גם הפוליטיקאים, האם היתה לנו התרעה ומה ידענו? מוטב לשאול, מראש, מה אנחנו מבינים מהמודיעין? מה ברצון מדינת ישראל להשיג וכיצד המודיעין יכול לבאר לדרג המדיני את התמונה ולפעול בחשאי כדי לסייע בהשגת האינטרסים המדיניים. ועוד דבר שכמעט תמיד היה ברור, ועתה נראה שהשתנה מעט. "אדם בצל" (הוצאת מטר, 2006) הוא שמה של האוטוביוגרפיה שכתב ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, ולא בכדי שכן שם פועלים שירותי המודיעין, כשהתקשורת יכולה בעיקר לנחש האם עמדו מאחורי פעולה כזו או אחרת. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, אמר פעם השופט האמריקני ברנדייס, אבל פעולות הביון החשאיות מוטב שיעשו במחשכים, ויישארו שם.

 מפקדים בולטים, הולכים הביתה

בשבוע שעבר הועלה תא"ל מוטי ברוך לדרגת אלוף והחליף את האלוף יוסי בכרמפקד הגיס המטכ"לי ובית-הספר לפיקוד, שליטה ומטה מבצעי בזרוע היבשה. זו הפעם השלישית שהשניים מחליפים זה את זה. בכר וברוך, עשו את תחילת שירותם בגדודי הצנחנים ועשו כמעט כל תפקיד אפשרי בחטיבה האדומה. בכר פיקד על הסיירת החטיבתית ורשם רצף מארבים מוצלח בלבנון, במהלכו הרגו הוא ואנשיו 21 מחבלי חזבאללה וארגונים אחרים, בלי אף נפגע לכוחות צה"ל. ברוך החליף אותו בפיקוד על הסיירת וב-1997 נפצע בהתקלות עם מחבלי חזבאללה במבצע "מרכבות האלים" במרחב זליא ויחמור אל-בקע, 8 ק"מ מצפון לרצועת הביטחון שבלבנון. בנוסף לברוך נפצעו מספר לוחמים ונהרגו שלושה, ערן שמיר, סגנו בסיירת, והלוחמים רן מזומן וזאב זומרפלד. כמה שבועות לאחר מכן עלה רכב המחבלים על המטענים שהטמין הכוח בציר, וארבעה מחבלים, בהם בכיר בחזבאללה, נהרגו. 

מימין: הרמטכ"ל איזנקוט, האלופים בכר וברוך, והשר ליברמן, (צילום: דו"צ).

בהמשך פיקד בכר על גדוד 101 שהיה נתון במשבר קשה, הצליח לשקם אותו ויזם סדרת מארבים שבה הרגו לוחמיו חמישה מחבלים. משם עבר לפקד על יחידת מגלן. רגע לפני הנסיגה מלבנון פיקד ברוך על גדוד 890 ולאחר מכן החליף שוב את בכר כמפקד מגלן, והוביל אותה במבצע "חומת מגן". לתפקיד מפקד הגיס המטכ"לי הגיע בכר לאחר שפיקד על חטיבת הצנחנים הסדירה ועל אוגדת עזה. ברוך שהחליף אותו, שימש כרמ"ח מבצעים באגף המבצעים, כמח"ט הנח"ל (ומאז למרות עברו האדום הולך עם הכומתה הירוקה), כמפקד אוגדת הפלדה וכראש חטיבת התורה וההדרכה. עזיבתו של בכר, שאמנם השלים קדנציה כפולה בתפקידו אך יכול היה להיות מועמד מתאים לפיקוד על זרוע היבשה, משאירה לרמטכ"ל הבא מעט מועמדים לפקד על הזרוע.

בראיון שהעניק לאחרונה שר הביטחון אביגדור ליברמן ל"ידיעות אחרונות", הוא ציין שזרוע היבשה חייבת להשתדרג, וש"מפקד זרוע היבשה צריך להיות במקום השלישי בהיררכיה של המטכ"ל. היום, כשיש סבב מינויים, כולם רוצים להיות ראש אמ"ן ואלופי פיקוד. אף אחד לא רוצה להיות מפקד זרוע היבשה". בין המפקדים שסירבו ניתן למנות גם את האלוף (מיל') רוני נומה ומפקד הזרוע, האלוף קובי ברק, אשר דחה את סיום כהונתו עד לאחר שיתמנה רמטכ"ל חדש. למרות הסתירות בהצהרה, שכן קשה לראות מצב שבו מפקד זרוע היבשה יהיה שלישי בחשיבותו במטה הכללי ולצד זה גם החלטת השר להקים מעין "חיל טילים" שעשויה לקצץ במשאבי הזרוע, השר צודק. נראה שגם הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, רואה חשיבות רבה לזרוע. בראיון חג שהעניק לשני לוחמים מגדס"ר צנחנים (בו חשף גם את האימוג'י החביב עליו), קבע הרמטכ"ל ש"ניצחון במלחמה יבוא רק באמצעות תמרון של כוחות קרקע שכובשים שטח ומכריעים אויב". הקביעה נכונה, אבל הכנת ובניית הכוח הקרקעי מחייבת מפקד מתאים, וכרגע אין כזה.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 12.09.2018)

 

מודעות פרסומת

ככה זה מתחיל\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

המתיחות בדרום מתגברת, וחמאס, כאילו היה בריון שכונתי, הבטיח לנקום על החיסול בעזה. נוכח סכנת המלחמה הקרבה, חובה על הממשלה להיערך בהתאם. בקיצור, כדאי לקחת את החמאס ברצינות. 

השקט בגזרת עזה מתעתע. בתקופה האחרונה גבר ירי הרקטות מן הרצועה לעבר ישובי עוטף עזה. צה"ל הגיב בתקיפה חריגה בעוצמתה כנגד עמדות חמאס ברצועה. במקביל, בשני הצדדים התגברה הרטוריקה הלוחמנית. השבוע פורסם כי חמאס מחזיק בעשרות רקטות קצרות טווח, אך בעלות משקל משמעותי – המיועדות לפגוע בישובי עוטף עזה. רקטות אלו, הדומות לרקטות הבורקאן שברשות חזבאללה, מכילות בין מאה ל-500 קילוגרמים של חומר נפץ. הדבר מתחבר עם הלקחים שהחמאס הפיק מצוק איתן, במהלכו התברר כי הירי קצר הטווח, של מרגמות ורקטות, הוכח כאמצעי שהביא לנפגעים רבים בנפש בקרב כוחות צה"ל ואזרחים.

שלט האיום של חמאס בחאן יונס, בסגנון של בריון שכונתי, (צילום: טוויטר).

בשבוע שעבר חוסל ברצועת עזה בכיר חמאס, מאזן פוקהא. פוקהא, ששוחרר במסגרת עסקת שליט והיה מפקד בכיר ב"מטה הגדה", מנגנון האחראי על הפעלת חוליות טרור בגדה המערבית, נורה למוות בידי אלמונים בקרבת ביתו בשכונת תל אל הווא, הסמוכה לחוף הים. החמאס טען כמובן שמדובר בפעולה של ישראל, אף שזו נמנעה מלקחת אחריות לפעולה. בתגובה לחיסולו של פוקהא סגרו בחמאס הן את המעברים היבשתיים לרצועה והן את המרחב הימי.

בדיון שהתקיים החודש בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הזהיר ראש השב"כ, נדב ארגמן, כי בכוונת חמאס לבצע בתקופה הקרובה פיגועים כנגד ישראל. בנוסף פורסם סרטון בו איים חמאס מפורשות על חיי בכירי מערכת הביטחון ובהם שר הביטחון, הרמטכ"ל וסגנו המיועד, וציין כי הארגון קיבל את האתגר. אף שיש בהתבטאות גם ממד שמזכיר בריון שכונתי, או לחלופין, את דמותו של ברני בקומדיית המצבים "איך פגשתי את אמא", שנהג לכפות על חבריו לאתגר אותו, כדאי לקחת את החמאס ברצינות.

הזמן של הממשלה שונה מזה של הצבא

רבין כרמטכ"ל במהלך מלחמת ששת הימים, (מקור: ויקיפדיה).

השבוע שודר הפרק השני בסדרה "הרמטכ"לים" בערוץ הראשון, שעסק בעיקר בתקופת הרמטכ"ל יצחק רבין ובמלחמת ששת הימים ובתקופת הרמטכ"ל דוד אלעזר ובמלחמת יום הכיפורים. שני הרמטכ"לים הצטיינו בפיקוד על הצבא במהלך המלחמות של זמנם, אולם ישנם כמה הבדלים מהותיים בין השניים. בניין הכוח שנעשה בצה"ל בטרם ששת הימים, כלל בתוכו תפיסת הפעלה ותכנית אופרטיבית, מהן נגזרו אימוני היחידות ורכש האמצעים. מפקדי צה"ל, כפי שתיאר זאת בסדרה הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, השכילו לבנות צבא התקפי ששילב באופן מיטבי "הפעלה של עוצמה אווירית, במקביל לעוצמה יבשתית, לתמרון יבשתי".

לאחר מלחמת ששת הימים מנה הרמטכ"ל רבין לקח חשוב אחד לבאות. על מפקדי צה"ל, הזהיר, אסור להיות "בבחינת הסיפור הידוע, המדבר על הגנרלים אשר תמיד מתכוננים למלחמה הבאה כפי שלחמו את המלחמה האחרונה". ועוד אמר רבין כי "עלינו לאמץ את מלוא יכולתינו המחשבתית, את מלוא כושר דמיוננו, אבל זה הצמוד גם למציאות, ולגבש לעצמנו לאור לקחי מלחמת ששת הימים, את דמותה הצפויה, אם תהיה, של המלחמה העתידה, ולהיערך, קודם כל, למנוע אותה, אך אם לא נצליח – לנצח בה". כלל זה צריך לעמוד לנגד עיני הממשלה והצבא כל העת.

הרמטכ"ל אלעזר במהלך מלחמת יום הכיפורים, (מקור: דו"צ).

במלחמת יום הכיפורים היה המצב שונה בתכלית. הסדרה מציגה היטב את שכרון הכוח של ממשלת ישראל וצה"ל, שטעו להניח כי המלחמה הבאה תהיה היום השביעי של מלחמת ששת הימים ולא יותר. בסדרה הודה תא"ל במיל' דב תמרי, שעשה את עיקר שירותו בצנחנים, ביחידות מיוחדות ובשריון, כי לאחר ששת הימים "עלה לנו השתן לראש ומשאבת הריקון לא עבדה". הרמטכ"ל, דדו, נאלץ להתמודד עם ממשלה שאינה מבינה את טיב האיומים ואת מיידיותם, ואף ממדרת אותו מן התחום המדיני. הצלחת צה"ל לנצח במערכה אינה טמונה בהכנתו הנאותה של הצבא למערכה הצפויה. היעדרם של מענה לאיומי הנ"מ והנ"ט בלט במיוחד, וכמוהו גם חסרונו של מרכיב המגננה בתכניות האופרטיביות. הניצחון הצבאי, שנקנה במחיר כבד, הושג משום שצה"ל, מודל 73', היה ככל הנראה, הצבא הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל מעולם. הדבר ניכר ברמת המצביאות הגבוהה שהפגינו הרמטכ"ל, בר-לב בדרום וחופי בצפון, וכן במיומנותם המקצועית של מפקדי השדה של צה"ל, החל במפקדי האוגדות וכלה במ"מים (שניסיונם הקרבי היה רב) וכמובן באומץ לבם ובכשירותם של החיילים.

"עוד מעט זה עזה"

צוק איתן היתה מערכה ארוכה ומסורבלת (50 ימים), אליה נגררה ישראל ללא תכנית סדורה, יעדים ברורים ברי השגה וכן כוחות שחסרו הכנה מתאימה. ניכר כי בצה"ל פועלים בכדי למנוע מן המערכה הבאה להיות דומה לקודמתה, והפנימו, כהגדרת הרמטכ"ל איזנקוט, כי על הצבא "להיות מוכן להתפרצות והתלקחות מערכות בלוחות זמנים קצרים וכי עליו לתעדף מוכנות זאת בין שאר משימותיו". בשל כך שופרה ונבחנה מוכנות הכוחות בזירות השונות. בתקופה האחרונה בוצעו תרגילים באוגדת איו"ש ובפיקוד הדרום. בנוסף, הודגש בצבא הצורך לקצר את משך המערכה, כך שתהיה קרובה באורכה, כמו גם בהפעלת צה"ל במהלכה, לששת הימים מאשר לצוק איתן.

ד"ר (תא"ל במיל') דב תמרי, (צילום: במחנה).

תא"ל במיל' דב תמרי, (צילום: במחנה).

עד כאן הצבא, אך מה לגבי הממשלה? סיפור צדדי שלא הוצג בסדרה, אך ממחיש ממד נוסף במוכנות ישראל לעימות, התרחש בדצמבר 1966. בפורום מטכ"ל, בו נכח ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, הציג ראש אמ"ן, האלוף אהרן יריב, את תחזית אמ"ן כי כל עוד מצרים מחזיקה כשלושים אלף מחייליה בתימן לא ירצה מנהיג מצרים, נאצר, לפתוח במלחמה עם ישראל. לימים העיד תא"ל במיל' תמרי, שפיקד אז על סיירת מטכ"ל ונכח בישיבה, כי יריב העריך שגם במידה ויחליט נאצר להוציא את צבאו משם ולהכניס כוחות לסיני תידרש לו כחצי שנה. "ומה אם יגידו לו למהר?" שאל אשכול. רבין השיב כי צה"ל ידע להיערך בהתאם תוך 72 שעות. אולם למרות הזלזול של הקצינים בראש הממשלה, ניכר כי זה האחרון הבין היטב, לדברי תמרי, כי בעוד שזהו הזמן הדרוש לצבא, להתרעה וגיוס כוחותיו, לו עצמו דרוש זמן רב יותר בכדי שירתום את הממשלה, את הציבור, את ארצות הברית והקהילה הבינלאומית, למערכה. כשהמערכה עמדה בפתח ב-1967, הממשלה הבינה את המצב לאשורו, ופעלה בכדי להכין לא רק את הצבא אלא גם את המדינה, למערכה הצפויה. ההצלחה בה, נעוצה בראש ובראשונה בניצול נכון של יוזמה, והפעלה מיטבית של כוח אווירי ויבשתי שהיה מוכן היטב למשימה.

מותר לה, לממשלה נבחרת, להחליט כי האפשרויות המדיניות שעומדות לרשותה, בהקשר לרצועת עזה, אינן מקובלות עליה. אולם אז חובתה לפעול בהתאם לתפיסתו של ראש הממשלה לוי אשכול, ולהכין את המדינה כולה למערכה שתפרוץ, שכן זהו פירושה היחיד של דחיית יוזמות אלו. כשבוחנים את הנושאים שבהם עסקה הממשלה בחודשים האחרונים, כן תאגיד לא תאגיד ופינוי עמונה, אם להזכיר שניים, קשה להניח שתהליך זה מתקיים.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 01.04.2017)

אתגר הסייבר של השב"כ\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

השבוע סיים יורם כהן את כהונתו מלאת האתגרים כראש השב"כ ● לאחר חמש שנים בראשות הארגון, בהן נדרש להתמודד עם מציאות שבה הסדר הישן הולך וקורס, יכול כהן לציין כי עמד במשימות הליבה שלו ● זה לא מעט בהתחשב במציאות המשתנה

ראש השב"כ היוצא, יורם כהן.

ראש השב"כ היוצא, יורם כהן.

השבוע סיים יורם כהן את כהונתו מלאת האתגרים כראש השב"כ. הוא מונה לתפקיד לאחר שהשלים כרטיס עבודה מלא: לוחם בסיירת גולני, בתקופה מלאת המבצעים שקדמה למלחמת לבנון הראשונה, מאבטח רכזי שב"כ ובהמשך רכז בעצמו במרחב רמאללה, ראש הדסק האופרטיבי ביהודה וראש חטיבת הסיכול בירושלים ויהודה. בשנים 1999-2001 שימש ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני ולאחר מכן, באינתיפאדה השנייה פיקד על מרחב ירושלים ואיו"ש.

שירות הביטחון הכללי אמון בישראל על תחום סיכול פעולות טרור וחתרנות, אבטחת מוסדות ממלכתיים וריגול נגדי. ישנן מדינות שבהן ארגונים מסוג זה (הארגון הבריטי המקביל, ה-MI5, ואילו בארצות הברית שותפים באחריות ה-DHS וה-FBI) פועלים בעצימות נמוכה יחסית, שכן רמת האיום עליהן בכל אחד מן התחומים או בחלקם, אינה גבוהה. ישראל אינה נהנית מן הפריבילגיה הזו. בחמש שנותיו בתפקיד, נדרש כהן להתמודד עם מציאות שבה הסדר הישן הולך וקורס, בין היתר כתוצאה מהאביב הערבי ועליית כוחות חדשים במזרח התיכון.

לפגוע בתשתיות הקריטיות של מדינת ישראל

השירות בראשותו התמודד עם הלחימה בחמאס בממסגרת המבצעים עמוד ענן וצוק איתן (שלאחריו נגרר השירות לקטטה תקשורתית עם אמ"ן בשאלה האם היתה ההתרעה בדבר כוונת החמאס לפתוח במלחמה). כמו כן נדרש השב"כ להתמודד עם מאמצי דאעש לגייס פעילים מקרב האוכלוסייה הפלסטינית כמו גם בקרב ערביי ישראל, ובמקביל להתמודד עם החמרה בפעולות הטרור היהודי.

תחום מאתגר נוסף היה המרחב הקיברנטי, שכן בשנים האחרונות גדל לאין שיעור מספר הגורמים השואפים לאסוף מידע באמצעות חדירה לרשתות מחשבים מסווגות ומנסים לפגוע בתשתיות הקריטיות של מדינת ישראל. מאחר ומרחב הסייבר מאפשר לפעול מרחוק, תוך שמירה על אנונימיות, הרי שניתן להניח שבין גורמים אלו ניתן למנות לא רק ארגוני טרור, זאבים בודדים ומדינות אויב, אלא גם בעלי ברית ומדינות שלכאורה אינן שרויות ביריבות עם ישראל.

בטקס החילופים התייחס לכך כהן ברמז וציין כי "לשירות היו גם הישגים לא מעטים בתחום סיכול ריגול, הגנה בסייבר על תשתיות מחשב קריטיות, הגנה על סודות המדינה ואבטחה והן בכל הנוגע לבניין הכוח השירותי והשגת יכולות מבצעיות מתקדמות בארץ ובחו"ל, שאפשרו לנו לבצע את משימותינו באופן יעיל לאורך זמן ולהתמודד עם האתגרים שמולנו". לאחר חמש השנים בראשות השב"כ יכול כהן לציין כי עמד במשימות הליבה שלו. זה לא מעט בהתחשב במציאות המשתנה.

ראש השב"כ הבא, נדב ארגמן, (צילום: תקשורת שב"כ).

ראש השב"כ הנכנס, נדב ארגמן, (צילום: תקשורת שב"כ).

מחליפו הוא סגנו, נדב ארגמן, יוצא יחידה מובחרת אשר פיקד בשירות על יחידות מבצעיות וצבר ניסיון רב בלוחמה בטרור. ארגמן יידרש לשמר את חדות השב"כ כגוף האמון על ריגול נגדי וסיכול טרור, ולחזק את יכולותיו להתמודד עם האיומים במרחב הקיברנטי המשלבים מאמץ למניעת דלף מידע מחד וסיכול תקיפות סייבר מאידך. האתגרים, הן בתחומים שהיוו תמיד את הלחם והחמאה של הארגון והן בתחום הסייבר – הולכים וגדלים.

הכותב הינו חוקר אורח בתוכנית הסייבר, המכון למחקרי בטחון לאומי.

(המאמר פורסם במקור באתר "אנשים ומחשבים", 18.05.2016)

עיקר לוחמת הסייבר: איסוף מידע\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

סייבר לצרכי מודיעין יכול להסב נזק ביטחוני רב, לא פחות ממתקפות קיברנטיות ● סקירה קצרה על הנעשה בתחום ועל הפנים לעתיד

בלוחמת הסייבר, לא כל תקיפה היא למטרת פגיעה במערכות ושיתוקן, כפי שנעשה, למשל, במתקפת סטוקסנט ובמהלכים שביצעו הרוסים בגאורגיה. חלק ניכר, ואולי אף עיקר התקיפות נועד לאיסוף מידע.

לפני מספר חודשים פורסם בלעדית באנשים ומחשבים כי יחידת סייבר איראנית ערכה מבצע לאיסוף מידע במהלכו חדרה לכ-1,800 מחשבים אישים ורשתות, שמאות מהם שייכים לישראלים, בהם אישים בכירים במערכת הביטחון – בעברם, כמו גם בשירות פעיל. שיטת התקיפה, במהלכה הופעל גורם שלישי בשירות האיראנים, האקר בשם יאסר בלאחי, נחשפה בשל כתובת מייל שהותיר אחריו התוקף באופן רשלני.

למרות זאת נודע כי בין היתר חדרה היחידה למחשבו האישי של רמטכ"ל לשעבר. תא"ל (מיל') אבי בניהו, לשעבר דובר צה"ל, ציין בראיון בנושא שאין זה סביר שהפעילות האיראנית הצליחה להניח את ידיה על חומר רגיש במיוחד, שכן יש "איסור מוחלט להוציא כל מדיה דיגיטלית מכל סוג שהוא ולחבר דיסק און קי וכיוצא באלה למחשבים הצבאיים, ואסור לקחת את החומר הביתה, אלא במקרים מיוחדים, בצורה מאובטחת". האיראנים מצדם עצרו את המבצע לפני מספר חודשים, כשהבינו שנחשפו, אולם מידת הנזק בדמות מידע מסווג שנחשף לעיניהם לא ברורה וסביר שגם תישאר מסווגת.

הבניין שממנו פועלת יחידה 613398 הסינית.

הבניין שממנו פועלת יחידה 613398 הסינית.

בתחום זה, השחקניות בעלות היכולת המרשימה באמת הן עדיין המדינות ולא ארגונים דוגמת דאעש. כך, למשל, ניתן לציין את יחידה 61398 הסינית, שמבניין רגיל למראה בפרברי שנגחאי ניהלה מבצע רחב היקף לאיסוף מידע ולתקיפה נגד חברות מובילות בארצות הברית. אולם, הקדמה הטכנולוגית וזמינותה לכל דורש יצרו מצב שבו זו רק שאלה של זמן עד ששחקנים קטנים יותר יהפכו לבולטים בהרבה.

בספרו החדש והמצוין, "האומץ לנצח", מתאר ח"כ עפר שלח כי ארגוני הטרור ההיברידיים חמאס וחיזבאללה מחזיקים ביכולות צבאיות שפעם היו נחלתן של מדינות, לאו דווקא החלשות שבהן. הוא כותב כי "האמצעים להפיכת נשק סטטיסטי למדויק הולכים ונהיים זולים: אפשר לכוון אותו לא רק באמצעות GPS, אלא גם תוך שימוש במפות ובאמצעי ניווט הזמינים לכל אדם היום באינטרנט". הדברים מקבלים משנה תוקף כשבודקים את הנעשה בתחום הסייבר ואינם רלוונטיים רק לארגונים סדורים, כי אם גם ליחידים ולהתארגנויות בעלות אופי מחתרתי.

ראש השב"כ הבא, נדב ארגמן, (צילום: תקשורת שב"כ).

ראש השב"כ הבא, נדב ארגמן, (צילום: תקשורת שב"כ).

עם ההודעה על מינוי נדב ארגמן לתפקיד ראש השב"כ הבא פורסם בתקשורת כי אחד האיומים המרכזיים שאיתם יידרש להתמודד, לצד השמירה על חדות השב"כ כגוף האמון על סיכול טרור ועל ריגול נגדי, הוא התגברות איום טרור הסייבר. ארגמן, ששירת כקצין בסיירת מטכ"ל, כאיש מבצעים בשירות וכמפקד אגפים שונים בו, צבר ניסיון רב בלוחמה הקונבנציונאלית בטרור, זו הנעשית בשדה הקרב, בפעולות בחתימה גבוהה ונמוכה. מאז קום המדינה נבחנו השירות והעומד בראשו ביכולתם לסכל פיגועים ופעולות מודיעין נגד ישראל. אולם, ההתמודדות במרחב הסייבר, המשלבת מאמץ למניעת דלף מידע מחד וסיכול תקיפות סייבר מאידך, טומנת בחובה אתגרים וסיכונים מורכבים וגבוהים אף יותר.

הכותב הינו חוקר אורח בתוכנית הסייבר, המכון למחקרי בטחון לאומי.

(המאמר פורסם במקור באתר "אנשים ומחשבים", 17.02.2016)

ראש שב"כ חדש לאיומים חדשים\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

רה"מ נתניהו בחר בנדב ארגמן כראש השב"כ הבא. קשת האתגרים המורכבים שיעמדו במוקד העשייה של השירות בראשותו משתרעת מהטרור הפלסטיני, עבור בטרור היהודי וכלה בדאעש. למרות זאת, דווקא היריבים הבלתי צפויים הם אלה שמהם יש לחשוש.

ראש השב"כ הבא, נדב ארגמן, (צילום: תקשורת שב"כ).

ראש השב"כ הבא, נדב ארגמן, (צילום: תקשורת שב"כ).

ראש הממשלה נתניהו החליט למנות לתפקיד מחליפו של ראש השב"כ, יורם כהן, את סגנו, נדב ארגמן. אחד הסימנים המעידים על בריאותו של ארגון הוא יכולתו להצמיח מתוכו את מנהליו. בהקשר זה דומה שהשב"כ הוא ארגון בריא במיוחד שכן ארגמן יהיה ראש השב"כ הרביעי ברציפות שצמח בשורות הארגון. בן ההתיישבות העובדת, קצין ביחידת עלית של צה"ל שהתגייס בשנת 1983 לשירות ושימש במגוון תפקידי מטה ופיקוד, דווקא בתחום העיסוק שניתן לכנות כלא-ערבי של הארגון. בין היתר שימש כראש אגף המבצעים של הארגון, כנציגו בארצות הברית וכסגן ראש השירות. סביב מינויו היה קונצזוס וראש השירות, יורם כהן, אף המליץ עליו לתפקיד.

הרמטכ"ל איזנקוט, אמר השבוע שאין התרעה אודות הפיגועים, (צילום: עדי כהן צדק).

הרמטכ"ל איזנקוט, אמר השבוע שאין התרעה אודות הפיגועים, (צילום: עדי כהן צדק).

האתגרים מולם יתמודד השירות ברשות ארגמן מגוונים. הראשון שבהם הוא ההתמודדות עם גל הטרור הפלסטיני שנמשך כבר כארבעה חודשים, במהלכו פועלים מפגעים בודדים ללא התרעה מוקדמת וללא שיוך ארגוני. בנאומו השבוע, בכנס השנתי לזכרו של רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק שנערך במרכז הבינתחומי הרצליה, אמר הרמטכ"ל איזנקוט כי באינתיפאדה השנייה, היה בידי המודיעין הישראלי מידע מוקדם על התארגנות תשתיות טרור להוצאת פיגוע לפועל, שאפשרה לצה"ל לסגור על המחבלים ו"להוציא אותם מהמשחק" בטרם הצליחו לבצע את הפיגוע. כיום, לדבריו, "95% מהסכינאים המתאבדים הם צעירים רווקים ורווקות שלוקחים החלטה, מתארים שאותה הסתה שהם רואים בתקשורת וההבנה שזה מה שנכון לעשות למען הרעיון." הללו ניגשים למגירה במטבח ומשם, סכין בידם, קצרה הדרך לפיגוע.

שלושת הנערים שנחטפו על ידי חוליית החמאס

גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, שנחטפו ונרצחו על ידי חוליית החמאס ב-2014.

האתגר השני טמון בהצהרת החמאס בדבר חידוש את הפיגועים כנגד ישראל משטחי הרשות, שבאה ליד ביטוי בין היתר בתשתית הטרור של החמאס שנחשפה על-ידי כוחות הביטחון באבו דיס. ב-2014 הפך פיגוע שכזה (חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים) לקטליזטור שהוביל למבצע "צוק איתן". דינמקה כזו של אירועים עשויה להתרחש שנית והשב"כ יידרש לספק מודיעין עדכני ומדויק בכדי לסיים אירועים מסוג זה בטרם יתפתחו לכדי הסלמה רבתי. בהמשך לכך ישנו החשש המתמיד מקריסת\ פירוק הרשות הפלסטינית ביום שלאחר אבו מאזן. בסקר שנערך לאחרונה הביעו 49% מהנשאלים תמכו בפירוק הרשות בהיעדר תהליך מדיני. במידה וכך יקרה, אמר בשעתו תא"ל אודי דקל, תיאלץ ישראל לבסס מערכת יחסים נפרדת עם קהילת חברון, עם קהילת ג'נין ועם קהילת שכם, כל אחת והנהגתה, כל אחת והאינטרסים שלה. לשב"כ יהיה במקרה כזה תפקיד מרכזי.

האתגר השלישי הוא עלייתו של ארגון דאעש. מארגון שלא הוגדר כאיום מרכזי במערכת הביטחון לפני 2013, הפכה המדינה האסלאמית למוקד ייצוא טרור, גיוס פעילים ברחבי העולם, ולכוח שאנשיו כבר פועלים בסיני ובסוריה כנגד ישראל. דאעש זוכה גם לאחוזי התמיכה הגבוהים ביותר בעולם הערבי דווקא בשטחי הרשות הפלסיטינית. אתגר נוסף הוא ההתמודדות עם הטרור היהודי בגדה המערבית. פיגועי תג מחיר כמו גם אירועים אלימים יותר ובהם רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר והפיגוע בדומא מחדדים את הצורך לשפר את המענה ואת היכולות בתחום הסיכול גם בחזית זו.

ראש השב"כ יורם כהן, מאמין בתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית.

ראש השב"כ יורם כהן, מאמין בתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית.

כהונתו של ראש השב"כ היוצא, יורם כהן, היתה מורכבת במיוחד. כהן נדרש להתמודד עם מציאות שבה הסדר הישן הולך וקורס, בין היתר כתוצאה מהאביב הערבי ועליית כוחות חדשים במזרח התיכון. השירות בראשותו להתמודד עם אתגר הטרור מרצועת עזה ובכלל זה במבצעים "עמוד ענן" ו"צוק איתן", שלאחריו נגרר השירות לקטטה תקשורתית עם אמ"ן בשאלת ההתרעה שלא היתה (או כן היתה) בדבר כוונת החמאס לפתוח במלחמה. בנוסף נדרש השב"כ להתמודד עם מאמצי דאעש לגייס פעילים מקרב האוכלוסייה הפלסטינית כמו גם בקרב ערביי ישראל. במקביל נדרש השב"כ, כאמור, להתמודד עם החמרה בפעולות הטרור היהודי שחייבה אותו למאמץ מתמשך ומורכב. כהן הוא מאמין גדול בתיאום הביטחוני עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ורואה בו נכס חיוני במאמץ לסיכול פיגועים. מבלי להיכנס לדיון ממושך בסוגיה הרי שבתקופתו עמד הארגון במשימות הליבה שלו. זה לא מעט בהתחשב במציאות המשתנה.

לארגמן אכן יש, כמאמר רה"מ נתניהו, "ניסיון מבצעי ופיקודי מוכח ועשיר בשירות הביטחון הכללי", שבעזרתם יוכל להוביל את השירות להתמודדות מוצלחת עם אתגרים מבצעיים אלו, אולם כפי שיודעים אלו העוסקים בסיכול טרור דווקא היריבים שאינך רואה ואינך צופה הם אלו שמהם עליך לחשוש. היעדר ההתרעה, זמינות אמצעי הלחימה (סכין) והמדיה החברתית הופכים את כהונתו כראש המודיעין המסכל הישראלי למורכבת במיוחד.