בסוף, כל הזיכרונות טובים\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

עשור לאחר מלחמת לבנון השנייה נראה שמשתנה התפיסה לגביה בציבור. כדאי שלא נתאהב בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אכן, היו הישגים למלחמה אבל אלו אינם פרי מדיניות סדורה. המערכה הבאה עלולה להיות קשה בהרבה ולכלול את אותם כשלים. 

כוח צה"ל במלחמת לבנון השנייה.

כוח צה"ל במלחמת לבנון השנייה.

בדיעבד, תמיד רואים 6:6. עשר שנות השקט בגבול הצפון מאז מלחמת לבנון השנייה עשויות לגרום למלחמה, על מהלכיה, כשליה והישגיה, להיראות טובים בהרבה מכפי שנראו כשנדם קול התותחים. חלק ניכר מכלי התקשורת, ואפילו צה"ל, אף פרסמו לאחרונה כתבות אודות גבורת הלוחמים והישגי הצבא. כדאי שלא נתאהב בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אכן, היו הישגים למלחמה אבל אלו אינם פרי תכנון קלאוזיביציוני סדור ("המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים") אלא פועל יוצא של יתרונה המובנה מלכתחילה של ישראל אל מול חזבאללה.

אלו הטוענים כי ההישג בדמות עשר שנים שקטות בצפון הארץ נובע ישירות מן המערכה שהתנהלה ב-2006 גורסים כי הישגיה יצרו הרתעה משמעותית בצפון. מולם ישנם אלו התולים זאת במלחמת האזרחים בסוריה, שגבתה מחזבאללה ללמעלה מ-1,600 הרוגים, בריסון שכפתה איראן על חזבאלה לאחר המלחמה ובהרתעה הדדית הקיימת, שכן חזבאללה רכש במערכה בסוריה נסיון מבצעי מרשים (שכלל שיתוף פעולה צמוד עם הצבא הרוסי) ומחזיק כיום ברשותו ארסנל רקטות עצום ומתקדם שיופנה למרכזי האוכלוסייה בישראל.

דגל ארגון חזבאללה

ארגון חזבאללה, "נותן לעצמו קרדיט הרבה יותר קטן ממה שהוא מקבל בציבור הישראלי".

בפועל, נשמר השקט גם בחמש השנים שקדמו למלחמת האזרחים הסורית, וניתן להניח שלמלחמה, כמו גם לפעולות שעל-פי פרסומים זרים ביצעה ישראל (ובהם הפצצת הכור בסוריה וחיסול עימאד מוע'נייה), היה אפקט של הרתעה מצטברת, כפי שהגדיר את התופעה בשעתו האלוף במיל' דורון אלמוג. בהרצאה שנשא ב-2010 ציין אלוף פיקוד הצפון דאז, גדי איזנקוט (לימים הרמטכ"ל) כי חזבאללה "נותן לעצמו קרדיט הרבה יותר קטן ממה שהוא מקבל בציבור הישראלי", וכי להבנתו למרות הכשלים והליקויים בפעולת צה"ל במלחמה הרי שהארגון "עבר חוויה קשה מאוד", ולפיכך הוא מורתע מפני האפשרות שבמערכה נוספת. נראה כי חשש זה נשמר גם בהמשך כאשר חזבאללה מצא עצמו שקוע בסוריה.

שקט לבדו אינו מדד

לוחמים עולים על מסוק בדרכם ללבנון, (צילום: חיל-האוויר).

לוחמים עולים על מסוק בדרכם ללבנון, (צילום: חיל-האוויר).

השקט בצפון וגם ההרתעה שהושגה אינם יכולים להיות המדד היחידי על-פיו נבחנת המערכה. מרגע שנחטפו רגב וגולדווסר על-ידי חזבאללה עברה היוזמה חזרה לצד הישראלי. בכירי הדרג המדיני והצבאי קיבלו החלטה חפוזה, אף שמוצדקת, לפעול כנגד חזבאללה מבלי להבין את משמעויותיה (מלחמה) ומבלי לדעת את מצב מוכנות הכוחות והעורף, שהיווה חזית נוספת. את התנהלותם במערכה המהוססת והממושכת ניתן לתאר בשורה משיר הילדים הידוע"התגלגלו לו-לו-לו-לו, התבלבלו לו-לו-לו-לו, השתוללו לו-לו-לו-לו כל היום".

כלי טיס של צה"ל מפציץ משגר רקטות ארטילריות של חזבאללה, 26 ביולי 2006.

כלי טיס של צה"ל מפציץ משגר רקטות של חזבאללה, 26 ביולי 2006.

בחינה של מצב הסיום של מלחמת לבנון השנייה ממרחק הזמן מלמדת, לכאורה, כי ההישג בדמות עשור שקט בצפון הארץ הורכב אמנם ממתקפה אווירית קשה שפגעה בנכסים אסטרטגיים ומסווגים, דוגמת המערך הרקטי ארוך הטווח, ונפגעו לו גם מרכזי תשתית של החזבאללה, ופעולה קרקעית רחבה שפגעה במאחזי הארגון בדרום לבנון ובמאות מפעיליו. כאשר הסתיימה המלחמה, נוכח חזבאללה כי הציבור בלבנון מאשים אותו בכך שנאלץ לנוס מדרום המדינה, ושב לבתים שנהרסו במתקפה הקרקעית של צה"ל, וכי למעשה הביא להחרבת רובעים שלמים בביירות. שני המרכיבים יחדיו הביאו ליצירת המרכיב השלישי והוא מנגנון סיום מוסדר אשר לו ערבה הקהילה הבינלאומית. מבט מפוכח יותר על המערכה מלמד שהמערכה התנהלה ללא הגיון מסדר ושהמהלכים הצבאיים והמדיניים שהניבו את ההישגים נעשו כטלאי על טלאי וללא הבנה מלאה של תמונת המערכה.

article_paragraph_1223182

האלוף קפלינסקי, ייחס את הכשל העיקרי לחוסר ההבנה שזאת מלחמה, (צילום: דו"צ).

בהרצאה שנשא שלוש שנים לאחר המלחמה ייחס האלוף במיל' קפלינסקי את כשלי המלחמה בעיקר לחוסר היכולת לשנות את התפיסה (ה–Mind Set) של הציבור, הממשלה וכמובן הצבא להבנה "שהעימות עם חזבאללה איננו המשך ישיר לפעולות השוטפות שביצענו בשש השנים שלפני המלחמה ביהודה ובשומרון, אלא זאת מלחמה". הכשל התפיסתי הזה עמד במוקד קבלת ההחלטות של המערכה ופגע באופן אנוש ביכולת להגדיר מטרות ולפעול בהתאם להשגתן. יחסי הכוחות בין ישראל לחזבאללה בפתיחת המערכה, ובמידה רבה גם כיום, הם שקבעו (כמעט מראש) שישראל ניצחה את חזבאללה.

תחושת ההחמצה

תחושת ההחמצה במלחמה נובעת מהיעדרו של מהלך מכריע מצד צה"ל, בדומה לאלו שביצע במערכות קודמות. קרב אום כתף, "מבצע מוקד", צליחת התעלה וכיתור הארמיה המצרית, מבצע אנטבה, הנחיתה מן הים בשל"ג ומבצע חומת מגן הם רק כמה מהמבצעים שהקנו לצה"ל את המוניטין, ממנו הוא נהנה עד היום, של צבא לוחם, יצירתי, יעיל ומנצח. אך נשאלת השאלה האם צה"ל עדיין כזה? צה"ל, מודל 2006 היה רחוק מאוד מהצבא היעיל, הלוחמני והכשיר שצלח את התעלה ב-73' (שהיה ככל הנראה, "הצבא הטוב ביותר שעמד אי פעם לרשות מדינת ישראל"). פעילות השיטור בשטחים וכהמשך לה הלחימה הסזיפית כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה הביאו לשחיקת יכולות אלו.

כניסת כוחות מילואים לדרום לבנון צילום אביר סולטן דובר צהל, באדיבות ארכיון צהל במשרד הביטחון

כניסת כוחות מילואים ללבנון, (צילום: דו"צ).

יממה לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה, אמר האלוף ישי בר, לרמטכ"ל חלוץ ולראש הממשלה אולמרט בבוטות מה, כי כשירות צבא היבשה כמוה כ"צ'ק ללא כיסוי". כמח"ט צנחנים במילואים (בשנים 1995-2000) עשה בר "כל שנה תרגיל חטיבתי מלא. היום אף אחד לא עושה את זה, לא בסדיר ולא במילואים. צה"ל איבד לגמרי את כושר התמרון, היכולת לנוע בשטח ולכבוש". למרות כל החוסרים, הכשירות הנמוכה של היחידות והיעדר הכשרה מתאימה למפקדי הכוחות היה צה"ל אמור לתת ביצוע טוב יותר אל מול חזבאללה. שורת החלטות נחושות וסדורות יותר של הממשלה ושל מפקדיו היתה משיגה זאת.

הרמטכ"ל חלוץ עם תא"ל גל הירש בביקור שערך בחפ"ק אוגדת הגליל בעת המלחמה.

הרמטכ"ל חלוץ עם מפקד אוגדת הגליל הירש.

בשל תחושה זו והכשלים בהפעלת הכוח במהלכה, ספגו מפקדי צה"ל במלחמה, במיוחד בדרג הטקטי, ביקורת ציבורית נוקבת (חלקם כונו, לא בהכרח בצדק, "מפקדי הפלזמות") שהתעלמה גם מן ההצלחות שאכן היו בשדה הקרב. חלק מן היחידות בסדיר ובמילואים גילו, גם אם הדרגים מעליהם, חסרו זאת, את הרוח היוזמת וההתקפית האופיינית לצה"ל. המקרה המפורסם ביותר הוא זה של מפקד אוגדת הגליל במלחמה, תא"ל גל הירש, קצין צנחנים מצטיין. פרשת החטיפה שבגינה פרצה המלחמה אמנם עומדת לחובתו, וכמוה גם שורת פקודות בשפה גבוהה שלא הובנו או בוצעו כהלכה, אבל במלחמה המבולבלת ההיא היה הירש מפקד האוגדה היוזם והלוחמני ביותר, ואוגדתו השלימה בה את עיקר משימותיה. לאחר המלחמה חווה "זובור" ציבורי קשה יותר מכל מפקד אוגדה במלחמות ישראל ונאלץ לפרוש מצה"ל.

השתנות האיום

תועלת

המלחמה השתנתה ממלחמה תעשייתתית ל"מלחמה בקרב האנשים".

תחושת ההחמצה נובעת גם מחוסר הבנה כי האיום השתנה. כנגד ישראל ניצב (מצפון ומדרום) ארגון היברידי הפועל באופן מבוזר וחמקמק ואינו מחזיק במערכים מבוצרים חיוניים באופן דומה ליריבים קודמים, שלא ניתן לצור עליו ולכתרו עד כדי הכרעה (כשם שנעשה כנגד הארמייה בסיני, אש"ף בביירות ומחבלים פלסטינים בגדה). המלחמה בארגונים כאלו שונה. הגנרל הבריטי רופרט סמית אפיין בספרו "התועלת שבכוח" את השתנות המלחמה מתעשייתית ל"מלחמה בקרב האנשים", כלומר שלא כנגד מרכזי הכובד הצבאיים-תעשייתיים של האויב אלא כנגד החברה שממנה הוא בא.

החברה המערבית, שישראל היא חלק ממנה, רגישה מאוד לאבדות וארגונים היברידיים אלו מנצלים תורפה זו כחלק מאסטרטגיית הפעולה שלהם. המערכה כנגדם צריכה להיות משולבת וסימולטנית. כך למשל, המעשה המדיני לא יוכל לחכות לסיום המלחמה ולהתמקד בקניית זמן לצבא בכדי שזה יוכל להשיג הכרעה. ב"מלחמה בקרב האנשים", המעשה המדיני חייב להיעשות במקביל ללחימה. שינוי זה לא הופנם די צורכו בישראל ובשל כך נותר הציבור, ובתוכו הצבא, עם התחושה שלא מימש את יעדיו. אין מדובר כאן בהיעדרה של תמונת ניצחון, אלא בחסרונו של מהלך סדור שאף שלא ימוטט את מערכי האויב כבעבר יביא, מתוך אסטרטגיה סדורה, לכדי הישגים מוחשיים במערכה.

העימות הבא

משגר רקטות קטיושה של חזבאללה בדרום לבנון.

משגר רקטות של חזבאללה בדרום לבנון.

החזבאללה התעצם מאז המלחמה, והפך למיני-צבא. בלחימה בסוריה, אף שגבתה ממנו מחיר כבד, רכשו פעיליו ניסיון מבצעי משמעותי וזכו לחניכה והכשרה מצד צבא מתקדם (רוסיה). אם יידרש צה"ל לפעול בלבנון הוא ימצא שם כוח לוחם מיומן ומאורגן שערוך היטב בכפרים בעמדות מבוצרות (מעל ומתחת לקרקע), שברשותו כוחות קומנדו שייעודם לחדור לישראל, מז"לטים התקפיים, טילי נ"מ מתקדמים ומלאי רקטות מדויקות וארוכות טווח. ניתן להניח, שהארגון למד את לקח ממבצע משקל סגולי, ויפעיל את יכולותיו בשיטת USE IT OR LOSE IT, מחשש שצה"ל ישמיד אותן בטרם יוכל להפעילן. יכולות אלו מציבות את חזית העורף תחת איום משמעותי בהרבה מכפי שהיה במערכות הקודמות.

איזנקוט 2 דוצ

הרמטכ"ל איזנקוט בתרגיל מילואים, (צילום: דו"צ).

המלחמה היוותה קריאת השכמה לצבא ולממשלה בהקשר להשתנות האיום. חלק ניכר מן הכשלים והליקויים, ובהם כשירות היחידות הלוחמות, תוקנו עם הזמן וחלקם עוד עימנו. הרמטכ"ל הנוכחי שימש כראש אמ"ץ במלחמת לבנון השנייה (בראשונה לחם כמ"פ בגולני) ומילא בה תפקיד מפתח. בין היתר דחף לגיוס מילואים נרחב ועמד מאחורי תקיפת שכונת הדאחייה בביירות שפגעה קשות בחיזבאללה. מאז נכנס לתפקידו הוביל תהליכי התעצמות ובניין כוח משמעותיים במטרה לחזק את מוכנות צה"ל לעימות. "המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה," אמר בשעתו, ונראה כי כלל זה עומד לנגד עיניו כל העת. ביוטי לשינוי בתפיסה היא "אסטרטגיית צה"ל", שמעגנת עקרונות והגיון פעולה למסמך מכונן אחד. על-פי עקרונותיה בעימות עתידי יפעיל הצבא "מהלומה משולבת מיידית ובו זמנית", הכוללת תמרון מהיר ואגרסיבי ואש מאסיבית ומדויקת. מימוש תפיסה זו עשוי להביא לכך שבמערכה הבאה יפעל צה"ל כצבא כשיר, מותאם לאיומים הפועל מתוך דוקטרינה רלוונטית. 

במציאות השוררת כיום בגבול הצפון חזבאללה ערוך לעימות, וכמו ישראל, לא רוצה בו. מנגד, כפי שאירע בחטיפת החיילים ב-2006 (אירוע שנסראללה עצמו ציין שהוא מתחרט עליו), עשויה פעולה "מוצלחת מדי" של מי מהצדדים להביא להתלקחות. אף שבצבא נבנה הכוח, וגובשו תכניות אופרטיביות, חסר דיון מקדים בדרג המדיני להגדרת מטרותיה האסטרטגיות של ישראל בסיבוב הבא בלבנון. בלי דיון כזה (שורה של כאלו למעשה) המערכה הבאה בלבנון תהיה, בדומה לקודמותיה, ממושכת וחסרת יעדים אסטרטגיים ברורים, אך בממדי הרס גדולים בהרבה.

מודעות פרסומת

מותק, המטכ"ל התכווץ\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

דרגתם של המזכיר הצבאי של ראש הממשלה והפרקליט הצבאי הבאים תהיה תא"ל. לצד הצמצום המתבקש של המטה הכללי יידרש הרמטכ"ל לשאלת מעמדם של השניים כמו גם לשיבוצם של תא"לים רבים. לא בטוח שיש לו תשובה טובה.

אל''מ אליעזר טולדנו, מפקד הצנחנים לשעבר, יתמנה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה בדרגת תא

אל"מ אליעזר טולדנו יתמנה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה בדרגת תא"ל.

ביום שישי האחרון, הרבה אחרי שירדו עיתוני סוף השבוע לדפוס, פרסם דובר צה"ל את הידיעה כי אל"מ אליעזר טולדנו, אשר פיקד על חטיבת הצנחנים במלחמה האחרונה בעזה, יועלה לדרגת תא"ל וימונה למזכירו הצבאי שלראש הממשלה נתניהו. זאת אגב, לאחר שבראשית השבוע פורסם כי שני תא"לים ותיקים, מיקי אדלשטיין ותמיר ידעי, מתמודדים על התפקיד ועל דרגת האלוף הכרוכה בו. אולם העניין המרכזי בידיעה אינו קידומו של קצין מוכשר לתפקיד מפתח כי אם קיצוץ תקן אלוף נוסף במטה הכללי. המהלך, שמשלים הפחתת תקן אלוף חמישי במטכ"ל, מתבקש אולם יש בו גם חסרונות.

מה בכלל הדרגה של המזכ"ץ?

תפקידו וסמכויותיו של המזכיר הצבאי של ראש הממשלה (מזכ"ץ) אינם מוגדרים במלואם. מלבד היותו חוליה מקשרת בין ראש הממשלה לצבא הוא חשוף לכלל החומר המודיעיני והמבצעי של מערכת הביטחון ומהווה למעשה יועץ צמוד להפעלת כוח צבאי. כך היה האלוף גדי שמני בעבור ראש הממשלה אולמרט במלחמת לבנון השנייה וכך היו מזכיריו של נתניהו לאור השנים, בין היתר בעת מבצע ההשתלטות על ספינת הנשק "קלוס-סי" ובמהלך מבצע צוק איתן. בעשרים השנים האחרונות הפך המזכ"ץ, בשל מיקומו בצומת קבלת ההחלטות, לתפקיד בעל השפעה קריטית על מדיניות הביטחון של ישראל כמו גם לתפקיד בפרופיל ציבורי גבוה המהווה "מקפצה" להמשך.

סגן אלוף נחמיה ארגוב מלווה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון העוזב את משכן הכנסת בבית פרומין, 1955

סא"ל נחמיה ארגוב מלווה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, 1955.

תקן המזכ"ץ ידע עליות ומורדות לאורך השנים מאז מילא אותו סא"ל (ואחר-כך אל"מ) נחמיה ארגוב, שכיהן בתפקיד במהלך מלחמת העצמאות ומלחמת סיני. בשנים 66' ועד לשנת 93' התייצב תקן התפקיד בדרגת תא"ל וכיהנו בו, לא תאמינו, רק שלושה אנשים. למן אותה שנה מונו לתפקיד לאו דווקא קציני מטה כי אם קצינים קרביים מצטיינים. דני יתום, יוצא סיירת מטכ"ל ואלוף פיקוד המרכז, היה לאלוף הראשון בתפקיד ושימש כמזכירו הצבאי של רה"מ יצחק רבין. אחריו רק זאב ליבנה כיהן בו כאלוף שאינו בתפקיד ראשון.

חיבור צורם בין דרג פוליטי לצבאי 

ראש הממשלה שרון ומזכירו הצבאי האלוף יואב גלנט.

ראש הממשלה שרון ומזכירו הצבאי האלוף יואב גלנט.

לאחר כהונת ליבנה שב התקן לדרגת תא"ל עד לשנת 2001. אז החליט ראש הממשלה שרון, בשל האינתיפאדה השנייה והצורך שלו בפיקוח ובקרה הדוק יותר על הנעשה בצבא, כי דרוש לו מזכיר צבאי בדרגת אלוף. שרון הפעיל את מזכירו הצבאי, האלוף משה קפלינסקי, בכדי לקיים קשר כמעט בלתי אמצעי עם דרג המח"טים ומפקדי האוגדות שלחמו כנגד הטרור הפלסטיני, מעל לראשי הרמטכ"לים מופז ויעלון ושר הביטחון בן אליעזר. מחליפו של קפלינסקי בתפקיד, יואב גלנט, יוצא הקומנדו הימי, נחשב גם הוא למקורב לשרון וליווה אותו הן במגעים עם הממשל האמריקני והן בתקופת ההתנתקות.

בשל ריבוי האירועים הביטחוניים הפך המזכ"ץ, שלא בטובתו, למי שקשור לחוג הפוליטי של ראש הממשלה. לאור העובדה כי רבים מאלו ששימשו בתפקיד זה (ובתפקיד המקביל בלשכת שר הביטחון) התקדמו במעלה סולם הדרגות הועלתה הטענה כי מדובר בחיבור לא תקין בין דרג פוליטי וצבאי. טענות שכאלה נשמעו בהקשר לאלופים קפלינסקי, שנחשב מקורב ל"פורום החווה", גלנט, שמונה בהמשך לאלוף פיקוד דרום (לבקשת שרון) וברבות הימים בהקשר למזכירו הצבאי הקודם של נתניהו, יוחנן לוקר.

הצורך לצמצם את מספר האלופים במטכ"ל ולחסוך בתקנים, כמו גם הטענות אודות החיבור הלא בריא בין המזכיר לדרג הפוליטי הביאו, ככל הנראה, להחלטת הרמטכ"ל הנוכחי, גדי איזנקוט, להשיב את התקן לדרגת תא"ל. יש לאיזנקוט על מה להסתמך. רגע לפני שסיים את תפקידו כמח"ט גולני נבחר על-ידי אהוד ברק לשמש כמזכ"ץ והיה התא"ל האחרון בתפקיד. בשירותו תחת ברק ושרון נדרש איזנקוט (כתא"ל צעיר) ללמוד לתמרן בין לשכת רוה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל. ניתן להניח כי ניסיונו לימד אותו שאפשר להסתדר בתפקיד גם ללא דרגת אלוף.

לשמור על דרגת הפצ"ר 

הפרקליט הצבאי הראשי, דני עפרוני.

הפרקליט הצבאי הראשי, דני עפרוני.

אולם בנוסף הוחלט כי תקן הפרקליט הצבאי הראשי יוחזר גם הוא לדרגת תא"ל לאחר פרישתו של הפצ"ר המכהן, האלוף דני עפרוני. הפצ"ר מחזיק בדרגת אלוף אישית עוד מימי האלוף מנחם פינקלשטיין, שהדרגה הוענקה לו על ידי הרמטכ"ל מופז בימי האינתיפאדה השנייה. שיטה זו הפכה לנורמה על-פיה הפצ"ר נכנס לתפקידו כתא"ל ובמהלכו מוענקת לו דרגת אלוף.

בשנים האחרונות נדרש הפצ"ר להתמודד עם שורת סוגיות והפרות של הדין הבין-לאומי לאחר לחימת צה"ל בלבנון ובעזה (קרב הבלימה שניהל הפצ"ר מנדלבליט כנגד דו"ח גולדסטון הוא דוגמה מובהקת). אף שהדבר קושר לעתים את ידי הכוחות בשטח הרי שהשימוש בכלים משפטיים הוא חלק אינטגרלי משדה הקרב המודרני שאי-אפשר בלעדיו. נראה כי דווקא כאן, השבת התפקיד לתקן המקורי עשויה לפגוע במעמד הפצ"ר ובמעורבות שלו ושל אנשיו בפעילות צה"ל, החל מדיוני המטכ"ל וכלה באירועים עצמם.

המטכ"ל שכווץ

בהחלטתו מסוף השבוע משלים הרמטכ"ל איזנקוט את הפחתת מספר האלופים במטכ"ל שהחל עם מינוי אלוף במילואים, טל רוסו, למפקד מפקדת העומק במקום תקן אלוף בקבע. בסך הכל המהלך מייעל את הפורום שיהפוך לגוף מצומצם שבו לדרגת כל חבר יש הצדקה שכן למרותו סרים אגף, זרוע או פיקוד. אף שיש הגיון רב בהחלטה זו, נשאלת השאלה כיצד משפיע הדבר על קידומם של שורה ארוכה של תא"לים, בהתחשב בעובדה שפירמידת הקידום הצטמצמה זה עתה משמעותית. זאת לצד השאיפה כי אלוף יכהן ביותר מתפקיד אחד מביאה למסקנה ששורת קצינים עתידה למצוא את עצמה ללא מה שמכונה בצבא – "אופק שירות".