בחינה של הפיגועים האחרונים בגדה המערבית ומזרח ירושלים מראה כי אין מדובר באינתיפאדה. תגובת מערכת הביטחון להם צריכה להיות מדודה ומדויקת. אש רק תביא לעוד אש.
ההסלמה ההדרגתית שמתרחשת בחודשיים האחרונים (ויש מי שיאמרו בשנה האחרונה) ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים הפכה לבעיה ביטחונית מטרידה השואבת עוד ועוד כוחות צבא ומשטרה. למתבונן מן הצד נראים האירועים דומים מאוד לאלו שהביאו לפרוץ האינתיפאדה השנייה, והיה כבר מי שהכריז על פרוץ האינתיפאדה השלישית. אולם גל הטרור הנוכחי, כמו קודמיו, אינו בא לידי ביטוי בפיגועים מתוכננים היטב של ארגוני טרור שלהם תשתית ענפה, כי אם במפגעים בודדים (אפילו ספונטניים) החמושים בעיקר בנשק קר בדגש על אבנים וסכינים.
כוחות מיוחדים של צה"ל פועלים בשכם לאחר רצח הזוג הנקין (צילום: דו"צ).
מעצרם של חמשת חברי החוליה שרצחה את את הזוג הנקין ביריות ממחיש זאת. המבצע ללכידתם, עליו פיקדו מח"ט שומרון, אל"מ שי קלפר, ומפקד אוגדת איו"ש, תא"ל ליאור כרמלי, הינו הצלחה מודיעינית מרשימה. כך גם המבצע המיוחד במהלכו נעצר אחד המחבלים בבית החולים רפידייה שבשכם בידי כוח מסתערבים, אולם אין מדובר ברבי מחבלים נוסח עלי חסן סלאמה, אבו יוסוף נאג'ר ועבאס א-סייד שיזמו, תכננו והוציאו לפועל פיגוע דוגמת טבח הספורטאים במינכן או מלון פארק. לשני המחבלים היורים לא מלאו עדיין 25 שנים. חוסר המקצועיות שהפגינו, שלא לומר חובבנות, בא לידי ביטוי בכך שאחד מהם נפצע בזרועו מאש חברו במהלך הפיגוע (ונעצר לבסוף בבית החולים).
המלצת גורמי ביטחון בכירים על פעילות כירורגית מדויקת והימנעות מענישה קולקטיבית היא נכונה בעיקרה משום שזו האחרונה מובילה בדרך כלל להמשך האלימות והגברתה. בראשית האינתיפאדה השנייה הפעיל צה"ל כוח רב בגדה המערבית כמענה לפיגועים וכתוצאה מכך נהרגו פלסטינים רבים. אין בדברים בכדי ללמד שהאחריות לפריצתה מצויה בצד הישראלי שכן גל הטרור כלל מחבלים מתאבדים ופיגועי ירי לרוב (בשנת 2002 נהרגו 518 ישראלים). אולם כתוצאה מן התגובה הקשה של ישראל (ומספר ההרוגים הגובר) התקשו הפלסטינים עצמם לרסן את הגורמים הקיצוניים בקרבם ולשוב לנתיב המדיני.
במערכת הביטחון משוכנעים שיש לחדש את התהליך המדיני ולשמר את התיאום הביטחוני. בנובמבר 2014, לאחר הפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר-נוף, הצהיר ראש השב"כ, יורם כהן, בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי יו"ר הרשות הפלסטינית "אבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור. הוא גם לא עושה זאת מתחת לשולחן". גם הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, התייחס לכך בעת פרישתו מצה"ל וציין כי "דברים יכולים להידרדר" ויש לשוב ולקדם את התהליך המדיני.
הרמטכ"ל גדי איזנקוט עם מפקד חטיבת שומרון אל"מ שי קלפר (צילום: דו"צ).
גם הרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט, ככל הנראה, מייחס חשיבות גדולה לתיאום הביטחוני. היכרותו את הסכסוך היא רבת שנים: מג"ד בגולני באינתיפאדה הראשונה, מח"ט אפרים בימי אוסלו ומפקד אוגדת איו"ש בשיאה של האינתיפאדה השנייה, אותה הוביל בסדרת מבצעים ארוכה, תוך דגש על גישה כירורגית ומדויקת של "אם-16 במקום אף-16". למרות זאת, במרץ האחרון הורה על תרגיל פתע רחב היקף בפיקוד המרכז במטרה לבחון את מוכנות הפיקוד לאירועים דוגמת גל הטרור הנוכחי.
כוחות צה"ל ומג"ב מתמודדים עם התפרעות אלימה בחברון.
מוכנות הכוחות, אף שהיא במקומה, אינה מצדיקה יציאה ל"מבצע חומת מגן 2". הקריאות שנשמעו באחרונה מצד מפלגתו של ראש הממשלה נתניהו לצאת למהלך שכזה אינן במקומן. היקף הפיגועים הנוכחי אינו דומה לזה שהתקיים בשנת 2002. יתרה מכך אלו הקוראים למבצע שכזה שוכחים שגם הוא, על אף הישגיו הרבים, לא הכריע את הטרור. אחריו באו "דרך נחושה" ו"אישית לוחצת" (אם להזכיר שניים מהבולטים שהתרחשו בגדה המערבית, רצועת עזה היא סיפור שונה ואלים בהרבה).
התנגדות עממית, זאת יודעים במערכת הביטחון היטב, לא ניתן להכריע בכוח לבדו. פעילות ממוקדת מונחית מודיעין תביא להישגים נקודתיים אולם גם היא לא תוכל להרגיע את השטח לאורך זמן. את זה יעשה רק חיזוק הקשר עם הרשות הפלסטינית והמשך המו"מ המדיני. בלעדיו יוסיף הרחוב הפלסטיני להאמין שרק ההתנגדות אלימה תבטיח את עתידו במקום הזה ותסכן את שלנו.
על הכוונת 