"קומנדו או לא קומנדו?"\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

השבוע הוקמה חטיבת הקומנדו החדשה, שתאגד בתוכה יחידות מובחרות שונות מאוד. האתגר של מפקדה, דוד זיני, הוא לאגד אותן לכדי כוח היודע לפעול במשולב. האתגר של המטכ"ל יהיה להפעיל אותה ביום פקודה.

לוחמי רימון בתרגיל, (צילום: דו"צ).

לוחמי רימון בתרגיל, (צילום: דו"צ).

השבוע הוקמה חטיבת הקומנדו החדשה של צה"ל, כחלק מתר"ש "גדעון". החטיבה תאגד בתוכה את היחידות המובחרות מגלן, דובדבן, אגוז ורימון כמו גם מספר יחידות מובחרות במילואים ותהיה כפופה לעוצבת האש המובחרת. מפקדים בולטים במערך השדה, בסדיר ובמילואים, המליצו על הקמתה כבר לאחר מלחמת לבנון השנייה, מתוך הנחה שאיחוד היחידות למסגרת אחת יביא להפעלה אפקטיבית יותר שלהן בלחימה כנגד ארגוני הטרור ההיברידיים בהם לחם צה"ל בעשור האחרון, בהם חמאס וחזבאללה. הדבר התעכב כתוצאה ממאבקי כוח שונים על כפיפות ושייכות, ונדרשה כאמור החלטת רמטכ"ל (שעשה את עיקר שירותו דווקא בצבא הגדול) שהפכה את הרעיון לעובדה. לדברי הרמטכ"ל, "חטיבת הקומנדו של צה"ל תשמש כמשמר קדמי וסמן ימני ליכולת ולרוח של צבא ההגנה לישראל בעתיד." למרות זאת, יחידות העילית של הצבא נותרו מחוץ לחטיבה. לא בטוח שלא בצדק.

משה דיין מתדרך את גדוד הקומנדו לפני הפשיטה על לוד, 1948.

משה דיין (מימין) מתדרך את גדוד הקומנדו לפני הקרב על לוד, יולי 1948.

שורשי הקומנדו נטועים עמוק בצה"ל מימי "הנודדת" של יצחק שדה ופלגות הלילה המיוחדות שהוביל אורד וינגייט. נראה כי בהנחיית הרמטכ"ל איזנקוט, הבקי במיוחד בהיסטוריה, רואה החטיבה את שורשיה בגדוד הקומנדו ה-89 עליו פיקד משה דיין במלחמת העצמאות. בספרו "אבני דרך" (הוצאת עידנים, 1976) תיאר משה דיין כיצד קיבל כמפקד גדוד הקומנדו בקשה לתגבורת מצד אחד ממפקדי הפלוגות שלו, דב הבלונדיני, שלחם במנותק מן הגדוד בכפר דיר-טריף. דיין שלחם אותה שעה בלוד נבצר מלסייע, אך שאל את המ"פ בקשר, "קומנדו או לא קומנדו?" רוצה לומר, האם הם פלוגה בגדוד הקומנדו היודעת לפעול לבדה ולנצח או לא. "קומנדו!" ענה דב, "נצא להתקפה!" ואכן, היעד נכבש. בהמשך ישיר לכך פעלו היחידות שמאגדת החטיבה כאוטונומיות קטנות בתוך הצבא הגדול המתמחות בלחימה בכוחות קטנים. אגוז ומגלן בלחימה בלבנון, דובדבן בלחימה בטרור הפלסטיני בשטחים. יחידת רימון, שקמה בחטיבת גבעתי, ומתמחה בלוחמה מדברית היא חוליה נוספת בשרשרת.

תג חטיבת הקומנדו החדשה.

תג חטיבת הקומנדו החדשה.

צבאות אוהבים להקים חטיבות מחץ של כוחות מובחרים למשימות מיוחדות, עוד ימי מלחמת העולם השנייה וצה"ל אינו יוצא דופן. אולם למרות הרצון לרכז כוח מעולה למשימות מיוחדות, הרי שבמלחמה הצורך הגובר בסדרי כוחות זמינים למשימות "רגילות". הסיכון הגבוה שבמבצעים מיוחדים והתועלת השולית של חלקם (דוגמת הפשיטה בבעל-בק ב-2006), הביאו גם הם לכך שבמרבית המקרים כוחות אלו מופעלים בשיטה המסורתית והכבדה, "דוך-אנ-דוך". סיבה נוספת היא שאלת האחריות הפיקודית, כפי שתיאר זאת פעם אהוד ברק, שמכיר את הנושא כמי שהיה ראש ממשלה ורמטכ"ל כמו גם מפקד "היחידה". לדבריו, מבצע התקפי רחב היקף, שעלול לגבות את חיי מאות חיילים, נתפס כחלק בלתי-נמנע מהלחימה. מנגד, במבצעים מיוחדים, גם בזמן מלחמה, האחריות הברורה לנפגעים היא על הדרג שיזם את המבצע.

במלחמת לבנון הראשונה למשל, יועד גדוד מחטיבת מילואים מובחרת לנחות ממסוקים בכביש ביירות-דמשק, במטרה למנוע את נסיגת אש"ף לסוריה ולנתק את הבירה הלבנונית מכוחות סיוע. בפרוץ המלחמה בוטלה התכנית והחטיבה כולה נעה בשיירת רכבים בפקקים הארוכים ללבנון. אף שלחמה היטב מימשה מעט ממה שתוכנן. גם ב"צוק איתן" פעלו היחידות המובחרות, ובהן גם אגוז, דובדבן ורימון, בהתאם לתפיסה זו ונכנסו דרך הגדר לעבר עזה, כאילו היו אחרון גדודי החי"ר. ככלל, היו במלחמה בעזה מעט מבצעים מיוחדים. המבצע היחיד שנחשף היה פשיטת שייטת 13 בחוף סודנייה למניעת שיגור רקטות ממתחם מסוים. המבצע, שבמהלכו נפצעו ארבעה לוחמים ונהרגו 15 מחבלים, נחשב מוצלח. 

מפקד חטיבת הקומדנו, אל"מ דוד זיני, בטקס ההקמה בגלבוע.

מפקד חטיבת הקומנדו, אל"מ דוד זיני, בטקס ההקמה בגלבוע.

על החטיבה החדשה עתיד לפקד אל"מ דוד זיני, יוצא סיירת מטכ"ל, שעשה את מרבית שירותו בחטיבת גולני ופיקד בין היתר על גדוד 51 ויחידת אגוז. זיני נחשב במשך השנים לקצין נחוש וקשוח, שהצטיין במיוחד בלחימה ברצועת עזה. האתגר שיעמוד לפתחו מורכב במיוחד. מדובר בארבע יחידות שונות מאוד. צבע הכומתה, המורשת והשיוך החטיבתי הם הבדלים בטלים בשישים. ליבת האתגר תהיה ביכולת לאגד יחידות מובחרות שאין להן מן המשותף ולכל אחת מהן ייעוד ויכולות, שאינם בהכרח קשורים לאחרות, לכדי אגד בעל תפיסת הפעלה אחודה ומשולבת. אם יצליח תהווה החטיבה מכפיל כוח בקרב היבשתי. אז יעמוד האתגר לפתח המטה הכללי שיצטרך להפעיל אותה.

שפכו תחמושת\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

מן הפרטים שפורסמו אודות הקרב ברפיח ב"צוק איתן" עולה תמונה מטרידה של הפעלת אש מוגזמת, פראית ולא מידתית. אבל חמור מכך, עולה ממנה תמונה של צבא לא מקצועי.

IDF_Paratroopers_Operate_Within_Gaza

מח"ט גבעתי, עופר וינטר עם כוחות הצנחנים בעזה במבצע "צוק איתן".

פרטי התחקיר שנחשפו באחרונה אודות הקרב שניהלה חטיבת גבעתי ברפיח במהלך "צוק איתן", מלמדים כי כוחות צה"ל, כפי שנהוג לכנות זאת בסלנג הצבאי, "שפכו תחמושת". זאת בעקבות התקלות בפאתי רפיח בה נהרגו בניה שראל, מפקד הסיירת, וחייל נוסף ונחטפה גופת סגן הדר גולדין. חטיבת גבעתי, בפיקוד אל"מ עופר וינטר, הפעילה "נוהל חניבעל" אגרסיבי על-מנת לסכל את החטיפה. אף שוינטר זכה לשבחים על האופן בו קרא נכונה את תמונת המצב בקרב, הוטחה בו גם ביקורת קשה על האש המסיבית שהורה להפעיל.

Artillery_Corps_in_Gaza_(14550733300)a

תותחנים יורים על רצועת עזה ב"צוק איתן".

עתה מתברר היקף האש שהפעילו כוחות צה"ל בקרב. בין היתר נורו כ-800 פגזי ארטילריה נפיצים, בעיקר לעבר מרחב הקרב ברפיח, כמו גם אש מסייעת מצד כלי טיס שתקפו 19 מטרות חשודות. בנוסף נורו 260 פגזי מרגמה ו-800 פגזים מתותחי מסוקי קרב שסיפקו סיוע קרוב לכוחות. במצטבר מדובר ב-2,000 טילים, פצצות ופגזים בקירוב, אשר נורו על-ידי כוחות צה"ל באותו בוקר במטרה לבלום את חוטפיו של גולדין.

כשמדברים על סיוע ארטילרי נזכרים בדרך כלל בקרב סולטאן יעקוב, מהקשים בקרבות מלחמת של"ג. בקרב הופעלה אש ארטילרית לטובת גדוד הטנקים שכותר על-ידי כוחות שריון סורים עדיפים. הסיוע הארטילרי כלל קרוב למאתיים קנים שבמשך 20 דקות יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים. כשעוברים על המספרים, אי אפשר שלא לתהות מדוע כרבע מכמות זו הופעלה בשכונה אזרחית בעזה כנגד מספר זעום יחסית של פעילי חמאס.

רק לשם השוואה שווה לבחון את מהלך הפתיחה של התמרון הקרקעי במבצע "עופרת יצוקה". לטובת התמרון נורתה אש סיוע ארטילרית בסך כ-1,500 פגזים, שליש מהם בגזרת חטיבת גבעתי, במשך כ-18 שעות. כשמסתכלים על המספרים הללו נראית הפעלת האש ברפיח כלא מקצועית, ואפילו מוגזמת.

אש ועוד אש

בראיון ל"וואלה!" ציין אחד המג"דים בגבעתי כי כמפקד הוא אחראי הן על ביצוע המשימה, הן על ביטחון אנשיו והן על ביטחונם של חפים מפשע במרחב בו הוא פועל. בקרב ברפיח הוצבו במשוואה, זה מול זה, ביטחון כוחות צה"ל ושלום התושבים בעזה. במצב כזה לא קשה לשער את מי בחרו בצה"ל לסכן, ובצדק. אולם לאחר מעשה נראה, כי צה"ל ביקש להרגיע את מצפונו. בעוד שההערכות לגבי מספר הנפגעים ברפיח נעו בין 130 ל-150 הרוגים, מרביתם אזרחים, התחקיר הצבאי קבע, כי נהרגו רק 41 בני אדם כתוצאה מהפעלת האש. 12 מהם הוכרזו כפעילי חמאס, 13 הוכרו כ"בלתי מעורבים" (יופמיזם צבאי להגדרת חפים מפשע) והשאר, 26 בני אדם, נותרו תחת ההגדרה העמומה "בגיל לחימה". משמע, הם יכולים להיות מחבלים וייתכן גם כי אינם כאלה. כך או כך, צה"ל ישן בשקט.

המנהרה ששימשה לחטיפת הדר גולדין ברפיח.

המנהרה ששימשה לחטיפת הדר גולדין ברפיח.

אמת, אירוע חטיפת חייל (במיוחד כאשר ישנו סיכוי אמיתי לחלץ את החטוף בחיים) הוא מורכב, מלחיץ והכוחות בו מנהלים מרדף "חם", מתוך שאיפה להשיב את החטוף חי ושלם. המבקרים את תפקוד הכוחות תחת "אורות הפלורסנט" (כפי שמכנים זאת באחד מהגופים הביטחוניים), תמיד יודעים לומר בדיעבד מה היה נכון לעשות. אין בדברים כוונה לזלזל או להפחית מאומץ לבם של המפקדים והלוחמים שעשו, באמת, כמיטב יכולתם. אולם במבט מן הצד, נראה כי הכוחות הפעילו שיקול דעת מוטעה וירו אש, בהיעדר פרשנות אחרת, כמו כדי להעניש את רפיח ותושביה על שהפרו את הפסקת האש.

האם יכולת הלחימה של צה"ל טובה כבעבר?

האירוע מצביע גם על עניין נוסף. צה"ל פעל ב"צוק איתן" בצורה שבלונית, דורסנית, הנשענת בעיקר על הפעלת כוח אש ועוד אש. מכל היתרונות ברשות צה"ל, הוא בחר להפעיל בעזה דווקא את יתרונותיו הכמותיים. זאת במקום מהלכים יצירתיים מתוחכמים מן הסוג שהקנו לצה"ל את שמו הטוב דוגמת מבצע "מוקד", קרב אום-כתף ומבצע "אבירי לב". בלחימה באינתיפאדה השנייה למשל, הצטייר צה"ל כצבא שמפקדיו חושבים מחוץ לקופסה, כאשר נמנעה חטיבת הצנחנים מלנוע ברחובות שכם, חשופה למארבים ומטענים. במקום זאת התקדמה החטיבה מבית לבית, מוגנת מפני אש צלפים, תוך שלוחמיה שוברים קירות ומייצרים פתחי מעבר בין הבתים. לעומת זאת במלחמת לבנון השנייה, במבצע "עופרת יצוקה" וגם לאחרונה במבצע "צוק איתן", פעל צה"ל כצבא כבד, איטי ובמידה רבה חסר מעוף.

עפר שלח

חבר הכנסת עפר שלח, תהה האם יכולת הלחימה של צה"ל טובה כשהיתה.

בכנס שנערך זמן קצר לאחר "צוק איתן" אמר חבר הכנסת עפר שלח, כי עצם המחשבה שצה"ל אינו "כל כך טוב כמו שאנחנו חושבים היא מחשבה שמפחידה אותנו במקום כל כך עמוק, שאנחנו מעדיפים להדחיק אותה." בראיון מאוחר יותר מנה שלח, בעברו מ"פ צנחנים במילואים שלחם ונפצע במלחמת לבנון, את כשלי "צוק איתן" ובהם התמשכות המבצע, היעדר תכנית סדורה להתמודדות עם איום המנהרות ומותם של חלק לא מבוטל מן החללים בשטחי הכינוס או כתוצאה מחדירות מחבלים לשטח ישראל. כל אלו יש בהם בכדי להעיד על רמת תכנון וביצוע לקויות. צה"ל, קבע שלח, לא הכין את עצמו כראוי לסבב הלחימה שהתרחש בעזה בקיץ האחרון. יתרה מזו, לצה"ל אין, אליבא דשלח, דוקטרינה מלאה ומתאימה להתמודדות עם ארגוני טרור היברידיים.

הקרב ברפיח, כמדגם מייצג ל"צוק איתן" כולו, מעלה שאלה קשה – האם צה"ל הוא עדיין אותו כוח לוחם המציג רמת לחימה גבוהה, או שמא יתרונו היחסי בשדה הקרב, יתרון של כמות ולא של איכות, הוא המביא להישגיו?

מי ימלל גבורות ישראל ועל מה בעצם?\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

 55 צל"שים אישיים ועוד 15 צל"שים יחידתיים הוענקו השבוע בעקבות מבצע "צוק איתן". מבלי לזלזל בגבורת הלוחמים בשדה, כיצד זה שעוטרו לוחמים כה רבים בגין מבצע קרקעי מוגבל שנמשך יתר על המידה? ומקומם של מי נפקד מן הרשימה ומדוע? 

2

הרמטכ"ל גנץ מעניק את עיטור המופת לסגן איתן פונד מסיירת גבעתי. (צילום מסך: וואלה)

בטקס רב רושם העניק הרמטכ"ל 55 צל"שים אישיים (בהם עיטור אחד ו-7 צל"שים מטעמו), 15 צל"שים יחידתיים (בין היתר לסיירת מטכ"ל, יחידת מגלן וכן לגדוד המכני ההנדסי של פיקוד מרכז) ו-4 תעודות הערכה בעבור גבורה והצטיינות יוצאי דופן במבצע "צוק איתן". חיילי צה"ל פעלו בזירת לחימה מורכבת ומאתגרת, הפגינו אומץ ואחוות לוחמים, ומימשו בגופם את כל אותם ערכים עליהם מדברים במערכי שיעור, באוהלים ובכיתות הלימוד שבבסיסי הטירונים והקורסים הפיקודיים, רחוק ומנותק ממוראות המלחמה והווייתה.

לשם השוואה במלחמת לבנון השנייה, הוענקו 38 עיטורים ו-104 צל"שים, רובם בעבור גילויי גבורה בעת חילוץ פצועים. נימוקי העיטורים הללו קיפלו בתוכם את סיפורה של המלחמה ההיא, שכללה בעיקר "התבחבשות", בלבול וחוסר נחישות. התחושה בציבור ב-2006 היתה שהדרג הטקטי לחם היטב ואילו במטה הכללי היה כשל. האמת, היתה מורכבת יותר. במלחמה ההיא, ולמעשה בכלל מלחמות ישראל, כולל המלחמה האחרונה בעזה, היו יחידות שלחמו היטב והיו כאלה שלא. אולם צבאות, בכל העולם, נוהגים "לצל"ש" עצמם לאחר כישלונות בכדי להדוף את גלי הביקורת הציבורית. כך עשה הצבא הבריטי לאחר כישלון מבצע "מרקט גארדן" במלחמת העולם השנייה וכך עשו האמריקנים לאחר כישלון מבצע "אנקונדה" באפגניסטן. הפעם, כך עולה מקריאת הנימוקים לצל"שים, ניכר כי רוח הלחימה וההתקפיות הועלו על נס במינון נכון יותר, והללו הוענקו בעיקר על חתירה למגע, דבקות במשימה לאור המטרה ושאר הערכים "הטובים וישנים".

עיטור המופת שהוענק לסגן איתן פונד על גבורתו.

עיטור המופת שהוענק לסגן איתן פונד על גבורתו.

מקרה מייצג (שהצבא מקפיד להבליט) הוא עיטור המופת שהוענק לסגן איתן פונד, סגן מפקד סיירת גבעתי, שכמו איתן אחר "לא היסס לרגע" ורדף במנהרה אחר המחבלים שחטפו את גופתו של סגן גולדין ז"ל. קשה לתאר מה היה מצב המערכה לו היה ניסיון החטיפה ברפיח מוכתר בהצלחה. הדבר היה, כמעט בוודאות (לאור מקרים דומים ובהם גלעד שליט וחטיפת רגב וגולדווסר) מחייב את צה"ל להעמיק את הפעולה הקרקעית ברצועה. המרדף שניהל פונד, בתחילה לבדו ולאחר מכן בראש כוח קטן ולצד כוח מסיירת מטכ"ל, הביא להשגת הממצאים שקבעו את מותו של גולדין ופתר במהירות תסבוכת אפשרית בעלת השלכות אסטרטגיות.

מבצר הבופור אותו כבשה סיירת גולני במלחמת של

מבצר הבופור אותו כבשה סיירת גולני במלחמת של"ג.

לאורך השנים היה צה"ל זהיר, שלא לומר "קמצן", במתן צל"שים. מי שבחן בהקשר זה את מדי הא' של קציני צה"ל הבחין בצניעות ספרטנית בתחום אל מול שורות העיטורים של קציני צבאות זרים. זאת, ככל הנראה, מתוך אמונה שצל"ש מוענק על פעולה שהינה מעל ומעבר לדרישות התפקיד ונוכח נסיבות חריגות במיוחד, ולא כאשר מי מן החיילים פעל כמצופה ממנו. השוואה מהירה למערכות עבר מעלה תמיהה מדוע צוינו לשבח חיילים כה רבים. במלחמת של"ג, למשל, שהלחימה בה היתה קשה בהרבה, עוטרו שלושים חיילים בצל"שים מסוגים שונים ושישה חיילים בלבד בעיטורי המופת והעוז. בהם היה גם סגן מוטי גולדמן, סגן מפקד סיירת גולני, שבדומה לאירוע המנהרה ברפיח, תפס פיקוד על הכוח בקרב על הבופור לאחר שמפקדו נהרג והשלים את המשימה.

אות מבצע צוק איתן שהוענק למשתתפים במערכה

אות מבצע צוק איתן שהוענק למשתתפים במערכה.

ריבוי הצל"שים שניתנו עבור המלחמה בעזה שהיתה מוגבלת בהיקפה – התמרון הקרקעי במהלכה היה מצומצם במיוחד – והתארכה יתר על המידה, כנגד אויב חלש וחסר בכל פרמטר, מעלה (לצד השבחים על הנחישות והמסירות) שאלות קשות בנוגע לאיכות הלחימה של צה"ל בעזה. ההערכה לגיבורים אינה סותרת את הצורך בדיון זה, שכרגע כמעט שאינו מתקיים. נהוג לומר כי צל"שים מחלקים היכן שהיו תקלות וכאשר ליקויים בתכנית המבצעית, במוכנות הכוח למשימה ובמיומנות שהפגין הכוח בשדה הקרב חייבו יחידים לפרוץ קדימה, ובאומץ לבם ויכולתם למנוע את קריסת המערכות ולהשלים את המשימה. דוגמאות אגב לא חסר, ובהן קרבות גבעת התחמושת ובינת' ג'בייל. לפי כלל אצבע זה לא ברור מדוע חטיבת גבעתי גאה על היותה "מובילת הטבלה הצה"לית" בצל"שים?

מפקד גדוד 101 של הצנחנים, סא

מפקד גדוד 101 של הצנחנים, סא"ל אבינועם אמונה, עם לוחמיו במבצע "צוק איתן". הגדוד עוטר בצל"ש אלוף יחידתי על פועלו.

הצל"שים היחידתיים הינם תופעה חיובית יותר, שכן הם מעלים על נס את כלל היחידה ולא "פרשים בודדים". כך צוינו לשבח גדוד 101 של חטיבת הצנחנים, יחידת אגוז של גולני, גדוד "הבוקעים" שבחטיבת השריון 401 וסיירת רימון. אמנם, כמעט בכל חטיבה הוענק צל"ש לאחת המסגרות הלוחמות, אך האם בהוקרה זו נכנסו גם שיקולים זרים של גאוות יחידה ושאיפה להימנע מאפליה בין היחידות? מה גם שלמרות שהיעד העיקרי של כוחות היבשה במלחמה היה הנדסי בעיקרו – השמדת המנהרות – בלטו ברשימת הצל"שים דווקא יחידות החי"ר ועומעם חלקם של יהל"ם וגדודי ההנדסה הקרבית שעשו זאת בפועל. גם יחידות המילואים נעדרו מהרשימה ובודדים מקרב המילואימניקים עוטרו על פועלם. כאן הסיבה דווקא ברורה, שהרי דו"ח מבקר המדינה בנושא לא השאיר מקום לספק בנוגע לכשירותם והדרג הצבאי הבכיר נמנע במכוון משיתופם במערכה.

גנץ בעת ביקור בחמ

הרמטכ"ל גנץ בעת ביקור בחמ"ל חטיבת הצנחנים בעת מבצע "צוק איתן".

הערה לסיום. הטקס היווה, כך נראה, את אקורד הסיום של כהונת הרמטכ"ל בני גנץ. המלחמה בעזה נוהלה באופן מוצלח יותר ממלחמת לבנון השנייה, הן מבחינת הפעלת הכוח הצבאי והן בהקשר לדרך קבלת ההחלטות בדרג הבכיר. לגנץ יש בכך מניות רבות. נראה כי אף שעשתה עבודה יסודית ומקיפה מיהרה ועדת הצל"שים להגיש את המלצותיה בטרם פורש הרמטכ"ל מצה"ל, על מנת שיספיק להעניק את הצל"שים. זאת בניגוד לטקסים קודמים, ובהם זה שלאחר מלחמת יום הכיפורים במעמד הרמטכ"ל מוטה גור (ולא אלעזר) וזה שלאחר מלחמת לבנון השנייה במעמד הרמטכ"ל אשכנזי (ולא חלוץ). גנץ הוביל את צה"ל במלחמה וראוי היה שיעניק את הצל"שים שבעקבותיה.

כשמצפון תיפתח הרעה\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

חורף 2014, האבק שלאחר מבצע "צוק איתן" מתחיל לשקוע, הצפון מתחיל להתחמם, נשאלת השאלה מהו העימות הבא של ישראל והאם היא מוכנה אליו.

מטוס קרב מסוג F-16 בשירות חיל האוויר הישראלי. תקיפה בסוריה היא לחם חוק עבורו

מטוס קרב מסוג F-16 בשירות חיל האוויר הישראלי. לא מן הנמנע שמטוסים אלו תקפו בסוריה אתמול

התקיפה המיוחסת לצה"ל אתמול בסוריה נועדה, לפי הדיווחים בתקשורת, למנוע העברת אמל"ח מתקדם לרשות חזבאללה, ככל הנראה טילי נ"מ מסוג S-300.  תוצאות התקיפה מעידות על יכולת ביצוע גבוהה ומודיעין מדויק. היתה סיבה טובה להחלטה לפעול דווקא כשהאמל"ח מצוי בסוריה – המשטר הסורי לא יכול להרשות לעצמו חזית מול ישראל, והדבר לא נתפס כהתקפה ישירה על חזבאללה המחייבת אותו להגיב. אך לא רק ישראל משרטטת קווים אדומים, גם חזבאללה סימן כאלו, ובהם כי כל תקיפה ישראלית על אדמת לבנון תגרור תגובה מצדו.

במלחמה, נהוג לומר, יודעים איך נכנסים ולא יודעים איך לצאת. צד אחד מבצע פעולה שהוא מעריך כי יהיו לה תוצאות מסוימות, ואילו הצד השני מגיב אחרת מן הצפוי והדבר מביא, לעיתים ללא שליטת מי מהצדדים, להסלמה רחבה. כך אירע ב-2006 וגם במבצע "צוק איתן", כאשר חדירת 13 מחבלים מהחמאס באמצעות מנהרה סמוך לקיבוץ סופה, הביאה לפתיחת המתקפה הקרקעית של צה"ל.

מוצב חזבאללה שהוקם מטרים ספורים מגדר הגבול, בקרבת היישוב הישראלי דובב.

מוצב חזבאללה שהוקם מטרים ספורים מגדר הגבול, בקרבת היישוב הישראלי דובב.

כל הסממנים מעידים על כך שמשוואת ההרתעה שהתקיימה מול ארגון החזבאללה בשמונה השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה מתפוגגת. זירות המטענים שהטמין חזבאללה לחיילי צה"ל בסוריה ובהר דב בחודשים ספטמבר-אוקטובר, מעידות כי ביטחונו העצמי של הארגון גבר וכי הוא מוכן כיום להסתכן במה שמכונה "יום קרב" מול ישראל.

זה לא יהיה בבחינת חידוש גדול וכבר התרחש בעבר. בשנת 2005, למשל, ניסה הכוח המיוחד של הארגון לחטוף חיילים. הניסיון סוכל והביא לפריצת יום קרב, שבדיעבד היווה קדימון למלחמת לבנון השנייה. גם ב-2006 היה הארגון מוכן להסתכן בסיבוב התגוששות שכזה. מזכ"ל הארגון, נסראללה, העריך כנראה כי ישראל, בדומה לפעמים קודמות, תגיב באופן מתון ומושכל לחטיפת החיילים רגב וגולדווסר. הוא טעה.

אירועים דוגמת התקיפה בסוריה אתמול ופעולות החזבאללה לאחרונה כנגד צה"ל, מגבירים את גובה הלהבות בחזית הצפונית. ישנם נתונים נוספים שמהווים סיבה לדאגה. חזבאללה אמנם מושקע עמוק בלחימה בסוריה ובדעא"ש, אולם הוא נותר יישות קדמית איראנית שייעודה לאסור מלחמה על ישראל. הבחירות הקרובות בישראל עשויות, כבר באפריל, להביא למצב בדומה לערב מלחמת לבנון השנייה, שהצמרת הביטחונית הישראלית חדשה בתפקידה, ובכלל זה רמטכ"ל שזה עתה נתמנה, אלוף פיקוד צפון שמשמש בתפקידו רק כחצי שנה וכמוהו ראש אמ"ן. ייתכנו גם שר ביטחון חדש וראש ממשלה שונה. מצב של חולשה והיעדר ניסיון שחזבאללה עשוי לנצל לטובתו.

מערך חזבאללה בכפר אל-חיאם נכון לשנת 2010. היום הוא מבוצר ומצויד בהרבה

מערך חזבאללה בכפר אל-ח'יאם נכון לשנת 2010. היום הוא מבוצר ומצויד בהרבה

אם יידרש צה"ל לפעול בלבנון הוא ימצא שם כוח לוחם מיומן ומאורגן שערוך  היטב בכפרים בעמדות מבוצרות, מצויד באמצעי לחימה מתקדמים והחשוב מכל – צבר ניסיון מבצעי עשיר בלחימה בסוריה. הטופוגרפיה ההררית בלבנון גם היא משחקת לטובתו. בסיבוב הבא עם ישראל חזבאללה יפעיל מז"לטים התקפיים, טילי נ"מ מתקדמים ורקטות ארוכות טווח ובעלות דיוק של 12 ספרות, כפי שהדבר מכונה בצבא. בקיצור האתגר רק גדל והופך מורכב.

מבצע "צוק איתן" הוא אינדיקציה למצב המוכנות של ישראל לאתגר הצפוני. יצוין כי התנהלות הצבא, בדגש על זרוע היבשה והפיקוד הבכיר, היתה טובה בהרבה מאשר במלחמת לבנון השנייה וכי לא תמיד ניתן לנהל מערכה קצרה ותכליתית. אף כי את תוצאות המבצע עוד קשה לשפוט, עתה לאחר ששקע האבק, ניתן לגבש הערכה על מהלכיו ולראות גם את הכשלים.

IDF_Soldiers_Operate_in_the_Gaza_Strip_(14729332314)

חיילי גדס"ר נח"ל בבית עליו השתלטו במהלך מבצע "צוק איתן"

בדומה ל"שמורות הטבע" במלחמת לבנון השנייה, גם איום המנהרות לא הובן כראוי וטופל באמצעות אילתורים ממינים שונים. לא ניתן גם להימלט מן העובדה כי צה"ל התכונן למבצע "עופרת יצוקה" 2. בפועל, צמצם הדרג המדיני את התכנית האופרטיבית לכדי תמרון בעומק כשני קילומטרים אל תוך הרצועה. אל"מ במיל' יוצא אמ"ן ציין באחרונה כי בעשור ומשהו האחרונים התעוזה והנחישות של צה"ל, שהחלו בעבר בטוראי ונעצרו ברמטכ"ל תאב פעולה, אשר היה מרוסן בידי הממשלה, דועכות וכיום השאיפה לפעולה נעצרת בדרג המח"טים-מג"דים. טענתו היא, כי גם כאשר שאפה למשל, ממשלת אולמרט לפעול במלחמת לבנון השנייה, הרי שלא היה לה שותף במטה הכללי.

בעת המבצע עצרה חטיבה סדירה של צה"ל את התקדמותה עקב שתי היתקלויות מרובות נפגעים, וזאת מבלי שתכבוש את היעדים שנקבעו לה. אין בדבר בכדי להפחית מגבורת הלוחמים והמפקדים או לחלופין, להניח כי כך תפקדו כלל הכוחות במבצע, אולם נשאלת השאלה האם די בשתי היתקלויות קשות בכדי לעצור חטיבה לוחמת? צה"ל נתפס תמיד בעיני החברה הישראלית כצבא מצליח, כצבא שלנו בו משרתים "הבנים", אבל האם צה"ל באמת מאומן ומיומן כפי שהוא נתפס בציבור?

1024px-Beaufort1982

מבצר הבופור. הכוחות לא נעצרו למרות קרב קשה ומרובה נפגעים.

השוואה עם קרבות עבר מראה כי צה"ל ידע גם לפעול אחרת. כך למשל, במלחמת של"ג הוטלה על כוח גולני, בפיקוד סא"ל גבי אשכנזי, המשימה לכבוש את רמת ארנון ואת מבצר הבופור בהם התבצרו מחבלי אש"ף. הכוח ספג נפגעים, גם בקרב מפקדיו, אך הפגין נחישות וכבש את היעדים. למחרת, אגב, נע הכוח להמשך משימות.

אין בדברים אלו בכדי להעיד כי הלך ופחת הדור, שכן לא כך הדבר. אולם החשש מנפגעים, היעדר האימונים ביבשה, והשאיפה להכיל את האירועים ולמזער נזקים ככל שניתן, מונעים מן הצבא למלא את משימותיו בשעת מבחן. בכדי למנוע עימות יש לחזק את המוכנות אליו. אמנם עזה לא דומה ללבנון, בה מתכנן צה"ל להפעיל כוחות ואש בסדרי גודל רחבים בהרבה, אולם האתגר הלבנוני מחייב הבנה כי מדובר באירוע בסדר גודל אחר ובמוכנות שונה. הוא עשוי להיות קרוב בהרבה משחושבים.