אין תחליף לתרגול בשטח | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

צה"ל מבטל את תרגילי החטיבות המתמרנות, בכדי להשקיע באימוני הגדודים. למרות שחיוני "להשחיז את הקצה המבצעי", אין תחליף לאימון המסגרת החטיבתית המתמרנת בשטח, בחום ובקור, כשעייפים ומשקל הציוד מעיק. צה"ל שכח זאת במלחמת לבנון השנייה והתוצאה היתה כואבת. 

השבוע פורסם ב"ישראל היום" שבצה"ל הוחלט לבטל את תרגילי החטיבות (תרח"טים) המתמרנות בזרוע היבשה. ההחלטה, כך נכתב, לא נובעת מהקושי התקציבי שמציבה המציאות הפוליטית, אלא משאיפה לשנות את טיב האימונים של כוחות היבשה.

במקום זאת יושקעו המשאבים בעיקר בתרגילי גדודים ופלוגות, בכדי "להשחיז את הקצה המבצעי", כמאמר גורם בצה"ל שצוטט בכתבה, ולהפוך "אותו לקטלני יותר" (ערך שהרמטכ"ל אביב כוכבי מדגיש מאז שנכנס לתפקידו). עוד פורסם בכתבה כי במקום התרח"טים יהיו בכל שנה שני תרגילי אוגדה עיקריים והחטיבות שלא ישתתפו בהם, יתאמנו בסימולטור. 

2006 כקו פרשת מים

מלחמת לבנון השנייה היתה קו פרשת המים. במלחמה התגלתה החלודה שהעלה צה"ל בהפעלת מסגרות מתמרנות גדולות מרמת החטיבה ומעלה, בשל העובדה שבשש השנים שקדמו לה (ובחלק מהמקרים אף למעלה מכך) הוא נמנע מלקיים תרגילים גדולים ליחידותיו. 

צה"ל לא עשה זאת מבלי להבין על מה הוא מוותר. אבל העומס המבצעי שנבע מהאינתיפאדה השנייה בתוספת מגבלות תקציביות, הביאו לכך שגדודים וחטיבות ביצעו לעתים כמעט שנה רצופה של תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון ובעזה, ללא הפוגה של אימון. הפתרון של צה"ל לצורך בכוחות בשטח (תוך גיוס מצומצם ככל שניתן של מילואים) ולמצוקות התקציב היה לקצץ באופן דרסטי באימונים. זה עבד אבל היה לזה מחיר, בידע ובמקצוענות של מפקדי צה"ל בפיקוד על מסגרות גדולות. 

בנוסף בלט הפער בניסיון ובידע המקצועי של קצינים שעשו את עיקר שירותם ביחידות המיוחדות ועתה פיקדו על מסגרות מתמרנות גדולות דוגמת חטיבה ואוגדה. היחידה עליה פיקדו לא היתה עוד כוח קטן ומובחר אלא מסגרת גדולה, כבדה, לעתים משוריינת, שאנשיה לא התאמנו כנדרש. אומץ לב, קריאת "אחריי" וכושר גופני כבר לא יחפו במקרה שכזה על היעדר מיומנות וניסיון בהפעלת גוף מתמרן בהיקף כזה.

כישרון אינו חלופה לאימונים והכשרה

כך התגלגלה אוגדת השריון במילואים, עליה פיקד תא"ל ארז צוקרמן, מהנועזים שבמפקדי צה"ל באותה עת שצמח בקומנדו הימי והצטיין כמפקדה הראשון של יחידת אגוז בלבנון, ממהלך התקפי לא שלם ולא סדור אחד למשנהו. כיחידה צבאית היא כמעט שלא השיגה יעדים, לא עמדה במשימותיה, ואף שאנשיה הצליחו לפגוע במספר פעילי חזבאללה, היה מי שטען שהאוגדה ניצחה במערכה בעיקר את עצמה.

מקרה קיצון אחר הוא זה של מח"ט הנח"ל דאז, מיקי אדלשטיין, אשר סיפר למפקד האוגדה שלו, בשעה שהלה ביקר בתרגיל החטיבתי שעליו פיקד לאחר המלחמה, כי זהו התרח"ט הראשון שלו. מפקד האוגדה, גיא צור, לא התרשם עד שהמח"ט, יוצא יחידת העלית שלדג, הבהיר שזהו התרח"ט הראשון שבו הוא משתתף מאז גיוסו. חטיבת הנח"ל שעליה פיקד לא ביצעה תרח"ט מלא מאז 1998 ועד לאחר המלחמה ב-2006. היעדר הניסיון קיבל ביטויים כואבים בשטח, בקרבות בע'נדוריה, פארון ובסלוקי.

גם הדוגמאות החיוביות מהמלחמה ההיא למפקדים שפיקדו היטב על יחידותיהם, לא נבעו מניסיון והכשרה אלא מכישרון. בספרו, "סיפור מלחמה, סיפור אהבה" (ידיעות ספרים, 2009), מתאר מפקד אוגדת הגליל במלחמה, תא"ל גל הירש, שיחה שניהל עם מפקד גדוד הסיור של הצנחנים, נמרוד אלוני (כיום תא"ל). בשיחתם שאל הירש, שהתרשם מרמת הלחימה הגבוהה של נמרוד וגדודו, מתי לאחרונה הוא עשה תרגיל גדודי? התשובה, הלא מפתיעה, היתה מעולם לא. 

בדומה למרבית מפקדי הגדודים במלחמה, נמרוד מעולם לא פיקד על גדודו בתרגיל. הוא פיקד בשעתו על תרגיל 'נסיגה והשהיה' בעת שהשתלם בפו"מ וזה הכל. "נמרוד השתלט על מרון א־ראס תוך הפעלת פלוגת טנקים, ארטילריה, הנדסה, מסוקי קרב, תצפיות יחמ"מ והכול בנוהל קרב של שעות ספורות ובתיאום מול שני גדודים נוספים ומול מפקדת חטיבה 300. תוצאות הקרב שלו היו חד־משמעיות, האויב הובס" (עמוד 273), כתב הירש.

הסיבות להצלחתו של אלוני הן שבדומה להירש הוא גדל ביחידות החטיבתיות של הצנחנים בתקופה שצה"ל כן התאמן, ונסמך על הניסיון שצבר כשנדרש לכך בלחימה. סיבה נוספת היא שאלוני, כך נראה, הוא מפקד מוכשר. אבל כישרון אינו חלופה לאימונים והכשרה סדורים. 

מאז המלחמה, עם מינויו של גבי אשכנזי לרמטכ"ל, חזר צה"ל להתאמן. אשכנזי, שעשה את עיקר שירותו בגולני, נחשב למי ששיקם את צה"ל והוביל תהליך של חזרה ליסודות של המקצוע הצבאי. כשנכנס לתפקידו ציטט אשכנזי את קלאוזוביץ ואמר שלצה"ל ישנם שני מצבים: מלחמה וההכנות למלחמה. לימים התברר שיש גם מצב שלישי, המערכה שבין המלחמות, אבל המסר היה ברור – אין תחליף לאימון הכוחות בשדה, כשקר או חם להם, העייפות מצטברת ומשקל הציוד מעיק.

היו שנים שצה"ל הקפיד על כך יותר, היו שנים שפחות. המחאה החברתית, שאירעה במהלך כהונתו של הרמטכ"ל בני גנץ הביאה לקיצוץ בתקציב הביטחון, והיה לכך ביטוי בכמות האימונים. בכהונתו של גדי איזנקוט כרמטכ"ל (יוצא חטיבת גולני אף הוא), הושם דגש רב מבעבר בנושא האימונים וכשירות כוחות היבשה השתפרה.

אבל בין שבשנים הרזות ובין שבשנים הטובות הלך הרוח בצה"ל, כלקח מהמלחמה, היה שהחטיבה (בניגוד לאוגדה) היא עדיין רמה שחייבת להיות מתורגלת בשטח, בסדרי כוחות מקסימליים ככל שניתן.

התמרון חיוני, כדאי שיהיה יעיל

בשל האיום החמור על העורף האזרחי שמציבים חזבאללה וחמאס באמצעות ארסנל הטילים והרקטות שברשותם, לישראל אין את המותרות שבמערכות ממושכות. במלחמה יפעיל צה"ל שני מאמצים. הראשון הוא מאמץ האש מן האוויר, הים והיבשה, שמטרתו, כפי שכתב בשעתו פרופסור גבי סיבוני, היא "לחרוט את זיכרונו של האויב ולשמרו לזמן ארוך ככל האפשר כדי לדחות פעולה נוספת שלו כנגד ישראל לשנים, בנוסף להיותו טרוד בשיקום ארוך וזללן משאבים".

אף שאין להפסיק את הלחימה בטרם מוצה מאמץ האש, הרי שיש לקצרה ככל שניתן. המאמץ השני, התמרון היבשתי, הוא הכלי המיטבי להשיג את קיצור משך המערכה שכן הוא, יותר מכל אמצעי אחר, מציב איום של ממש על שרידותו השלטונית והתפקודית של האויב ומכריח אותו להסכים להפסקת אש.

בנאומו במרכז הבינתחומי בהרצליה לפני שבועיים, אמר הרמטכ"ל כוכבי כי במערכה הבאה "יהיה תמרון, והתמרון הזה צריך להיות תמרון אפקטיבי ותמרון יעיל". כאמור, התמרון חיוני בכדי לקצר את המערכה, אך בכדי שיהיה גם יעיל, יש לאמן את החטיבות המתמרנות. 

לאחר מלחמת לבנון השנייה סיפר מפקד בצה"ל כי בעת שהשתלם בצבא האמריקני ב-2005 ניסה להסביר למארחיו שבצה"ל לומדים תוך כדי הלחימה והדבר מפצה על הזנחת כשירויות. הם מצידם הביטו בו כעל משוגע ויהיר. המלחמה ב-2006 הוכיחה את צדקתם. לא חייבים לחזור על הטעות. 

(המאמר פורסם במקור באתר "זמן ישראל", בתאריך 07.01.2020)

צה"ל בשירות הדיפלומטיה | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

הקשר שבין צה"ל לצבאות זרים הפך בשנים האחרונות לערוץ תקשורת חשוב עבור ישראל. השיח המתקיים בין מפקדי הצבאות משמש לחיזוק קשריה המדיניים של ישראל עם בעלות בריתה ומדינות נוספות, וגם בכדי למנוע הסלמה.

במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת הצה"לי "בין הקטבים", כתב נספח צה"ל בארצות-הברית לשעבר, האלוף מיקי אדלשטיין, על תפקיד שיתוף הפעולה הצבאי בדיפלומטיה המדינתית.

אחד ההיבטים החשובים של הקשרים ושיתופי הפעולה שמקיים צה"ל עם הצבא האמריקני ועם צבאות נוספים, כתב, הוא שהם מהווים עבור הדרג המדיני "אמצעי המאפשר שיח גם במקום שיש קושי במישורי שיח אחרים ולעיתים אף ככלי למניעת מיסקלקולאציה".

אדלשטיין, שפיקד על חטיבת הנח"ל במלחמת לבנון השנייה ועל אוגדת עזה במבצע "צוק איתן", ציין ששיתוף הפעולה הצבאי חורג מעולמות התוכן של ביטחון ודוקטרינה צבאית. "דרך השת"פ מתקיים שיח בין ערכי האומה כפי שאלו באים לידי ביטוי בשדה הקרב, השת"פ בין הצבאות הינו ביטוי להכרה הדדית והינו משמעותי מאוד בהיבט ההצהרתי בין המדינות ומול מדינות אחרות", כתב.

הצבא הזר אך הידידותי כדיפלומט

חיזוק לטענה זו נשמע השבוע בהרצאתו של מפקד "הצבא הזר אך הידידותי", כפי שכינה בשעתו הרמטכ"ל רפאל איתן את חיל האוויר, בוועידת התחזיות של "כלכליסט". אלוף עמיקם נורקין, מפקד החיל, תיאר את תפקידיו של החיל ואת האתגרים העומדים בפניו והדגיש את שיתוף הפעולה חסר התקדים שמקיים החיל עם חילות מקבילים ברחבי העולם.

בין היתר הציג תמונה שלו עם מקבילו הרוסי, הגנרל סרגיי סורוביקין לאחר שטיל שירה מערך ההגנה האווירי הסורי על מטוסי חיל האוויר הישראלי שתקפו בסוריה, הפיל מטוס ביון רוסי והרג את 14 אנשי צוותו. 

הרוסים מצדם מיהרו להאשים את ישראל באחריות לתקרית, שכן ישנו מנגנון תיאום ביטחוני בין המדינות, והתרעה מוקדמת יותר בדבר התקיפה הצפויה היתה מונעת את הימצאות המטוס במרחב. המתיחות עם רוסיה היתה גבוהה ואחד הערוצים שבהם ניסתה ישראל להסביר את עמדתה ולהרגיע את המצב היה הערוץ הצבאי. 

בנוסף, הציג נורקין תמונה ובה ביתו של בהא אבו אל-עטא, המפקד הצבאי הבכיר בארגון הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, שחוסל בפתח מבצע "חגורה שחורה". אם קודם לכן הדגים נורקין את חשיבות הקשרים בין הצבאות כערוץ להידברות בין המדינות, הרי שבתמונה הזו המחיש את ערכי מוסר הלחימה של צה"ל כפי שהם באים לידי ביטוי בשדה הקרב. 

בניגוד לפרסומים שטענו אחרת, אמר האלוף, "הדירה הזאת, שנמצאת בקומה שלישית, הותקפה באמצעות מטוס קרב. פצצה של מטוס קרב שפגעה בו בחדר השינה, בזמן שהילדים שלו באותה קומה בדירה יצאו בריאים ושלמים. המשפחה שמתחתיו יצאה בריאה ושלמה, והבית שלידו – יצאה משם משפחה".

נורקין ציין כי הראה זאת למפקד חיל האוויר האמריקני, הגנרל דייוויד גולדפיין, בעת שביקר בארץ יום למחרת המבצע והוא התרשם מאוד מהיכולת המבצעית המדויקת שהוכיח החיל, לפגוע באויב מחד ולהימנע ככל שניתן מפגיעה מאזרחים בלתי מעורבים.

למרות רמת הדיוק הגבוהה המבצע בעזה כלל בתוכו גם אירוע קשה של פגיעה במבנה בדיר אל-בלח שבה נהרגו שמונה בני משפחה פלסטיניים. מתחקירים שלאחר המבצע התברר כי למרות שהמבנה זוהה כמתחם צבאי של הג'יהאד האסלאמי, התגוררה בו משפחה והמידע הזה לא נבדק כנדרש טרם התקיפה.

בהתייחס לפגיעה באזרחים בלתי-מעורבים ציין הרמטכ"ל אביב כוכבי שבוע שעבר בהרצאתו במרכז הבינתחומי בהרצליה שבניגוד לאויב, בצה"ל "אנחנו תיחקרנו שעות למה פגענו באזרחים. הם תיחקרו שעות למה הם לא פגעו באזרחים".

המשפט הזה, בינתיים, נשאר נכון. אבל התמיכה הציבורית הרחבה שלה זכה לפני כשנתיים אלאור אזריה, כשירה במחבל מנוטרל בלב חברון, והגינוי שספג הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט, כשאמר ש"צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו'", מלמדים שהצורך לשמור על טוהר הנשק כבר אינו ברור מאליו במקומותינו. כמו על קודמו, גם על כוכבי מוטל להמשיך ולוודא שהספקות של חלקים מהציבור בחובה "לנצח אבל להישאר בני אדם", יישארו מחוץ לצה"ל. 

ה"בייבי" של הרמטכ"ל

השבוע פורסם דבר הקמתה של היחידה הרב-ממדית בעוצבת האש המובחרת. על היחידה מפקד סא"ל ע', שפיקד קודם לכן על גדוד בחטיבת הצנחנים ועל יחידת דובדבן. ביחידה ישרתו לוחמים ומפקדים מגדודי הסיור של חטיבות הנח"ל גולני והצנחנים, כמו גם מדובדבן, שריון, יהל"ם, עוקץ ונציגים מחיל האוויר, בהם טייסי קרב. 

באתר צה"ל נכתב על היחידה שהיא מיועדת "לפעול בכל זירות המלחמה, כשהייחוד המרכזי שלה הוא כושר גבוה, איתור, תקיפה והשמדת אויב בכל הגזרות וכל המימדים". עוד נכתב באתר שהיחידה תפעיל אמצעי לחימה שחלקם יפותחו במיוחד עבורה וחלקם יגיעו ממגוון מקומות בצבא.

במסגרת התכנית הרב-שנתית "תנופה" ישנן עשר משימות שהרמטכ"ל אביב כוכבי מוביל באופן אישי ובהן היחידה הרב-ממדית, שכן היא מובילה לחדשנות ארגונית, ערך שהרמטכ"ל רואה כחשוב במיוחד.

השינוי והחדשנות היו גם המניע, כך נראה, בבחירתו את הספר "השתנות תחת אש" מאת קולונל (בדימוס) דגלס א' מקגרגור, קצין שריון בצבא היבשה האמריקני, כקריאת חובה לדרג הסא"ל ומעלה בצה"ל. לתפיסתו, התאמת צה"ל לאתגרי ההווה והעתיד, אינה יכולה להמתין לתקופת רגיעה ועליה להיעשות כעת ("תחת אש"), בעוד הצבא מתמודד עם מספר זירות פעילות ונפיצות.

גם היחידה החדשה טומנת בחובה נדבך שרלוונטי לקשר עם צבאות זרים. במאמרו תיאר האלוף אדלשטיין מפגש שקיים עם שר ההגנה האמריקני דאז, גנרל הנחתים (בדימוס) ג'יימס מאטיס. במפגש ייחס השר חשיבות היחסים בין ישראל לארצות-הברית וציין שהאמריקנים התרגלו לכך שלרוב הם אלו שנותנים הרבה ואילו הצד האחר נותן הרבה פחות, אם בכלל.

עם זאת, אמר, "יחסי מערכות הביטחון האמריקאית והישראלית, הם יחסים שונים, הם יותר דו־כיווניים – It’s more of a two way street". יתרה מכך כתב אדלשטיין, השר מאטיס הוסיף שהוא יודע "שבמישורים מסוימים אנחנו קיבלנו ומקבלים יותר", וכיוון בעיקר לידע הטכנולוגי והניסיון המבצעי שישראל חולקת עם האמריקנים. 

בינתיים היחידה החדשה אינה מבצעית, אבל לא מן הנמנע שאם היא תממש את הציפיות שהרמטכ"ל תולה בה ותדע להשמיד מטרות בשדה הקרב בקצב גבוה מבעבר, יהיה בידי צה"ל תחום ידע נוסף שיוכל לחלוק עם צבאות זרים אך ידידותיים.

(המאמר פורסם במקור באתר "זמן ישראל", בתאריך 02.01.2020)

 

"כשנלחמים, צריך לעשות את זה היטב" | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

דווקא ההסלמה האחרונה ברצועת עזה, בה רוכז כוח לתמרון קרקעי בפיקוד הדרום, מעידה על החשש מהפעלתו. ישראל התרגלה להסתמך על מערכות מיגון כמו "כיפת ברזל", על חיל האוויר ופה ושם על כוחות מיוחדים. להזנחת צבא היבשה יש מחיר, כפי שהוכח ב-2006. 

בשבוע שעבר, נוכח המתיחות בין ישראל לחמאס ריכז צה"ל בפיקוד הדרום כוח בסדר גדול אוגדתי למקרה שהמתיחות תסלים ויידרש מהלך קרקעי מוגבל. המיטב שיכול צה"ל לרכז, מפקדת אוגדה ותחתיה חטיבת השריון 7, גולני והצנחנים, נערכה לפעולה שאם לא יתרחש אירוע חריג, כמו רקטה שתפגע בבית ותפגע באזרחים, היה ברור לכל שלא תתממש. החמאס ניצל את היעדרו מן הארץ של רה"מ נתניהו, שבפועל מהווה קבינט של איש אחד, והניח שהתגובה הישראלית תהיה מדודה בשל כך. גם הבחירות בשבוע הבא נתנו את היתרון ביוזמה ובשליטה בגובה הלהבות, לחמאס. אבל גם אילו לא היו בחירות, ואפילו אם הקבינט היה מתפקד ביעילות גבוהה יותר, לא מן הנמנע שהכוח הקרקעי שרוכז (אגב, על טהרת הסדיר וללא יחידות מילואים מתמרנות) היה מסתכל על המבצע כצופה מן הצד

בשבוע שעבר התקיים כנס הביטחון הלאומי של העיתון "מעריב". במושב הסיכום ניסו הדוברים להגדיר מהי הכרעה ביטחונית ומהי הכרעה מדינית, וכן דנו בשאלה האם ישראל התמכרה למערכות הגנה מפני טילים ורקטות, ובהן "כיפת ברזל", על חשבון יכולת התקפית וכושר הרתעה? אחד המשתתפים, האלוף (מיל') גרשון הכהן, קצין שריון שפיקד על אוגדה 36 והגיס המטכ"לי, טען כי הכרעה צבאית עודנה רלוונטית, ובתנאי שמגדירים מטרה נכונה.

אלוף (מיל') הכהן לפני תרגיל מוצנח ב-2012, (מקור: ויקיפדיה).

הכהן סיפר כי בתום כנס שנערך בתום מבצע קדש ב-1956, אמר הרמטכ"ל משה דיין כי לאור כל ההערות על החוסרים והליקויים במערכה, נשאלת השאלה מי ניצח בה, והתשובה ברורה; ישראל היא שניצחה. אז איך מסבירים את הפער הגדול בין הניצחון במלחמה, לבין הרשימה האין-סופית של כל מה שלא היה בסדר בצה"ל? לשיטתו של דיין, אמר הכהן, "ניצחנו, לא על אף כל מה שחסר לנו, אלא בזכות כל מה שחסר לנו". תודעת חסך, אמר הכהן, היא המפתח ליצירתיות. כשיש מעט מטוסי קרב, טנקים ותותחים וכל אימון הוא יקר מציאות, מפיקים מהם את המרב. התוצאות היו בהתאם. הקשיים במלחמת לבנון השנייה, לשיטתו, לא נבעו מחוסרים בציוד. "העניין הבסיסי הוא – לעשות נכון". לדבריו, לקח לצה"ל שלושה-ארבעה שבועות ב-2006 להבין כיצד יש לפעול, אבל כשהתגבשה ההבנה הצבא יצא למבצע "שינוי כיוון 11". במהלך המבצע, אמר, לחמה אוגדה 162 בכפר רנדוריה, "הגיעה לנקודת ההכרעה, והיה אפשר להמשיך הלאה. בתחקירים שצה"ל עשה לעצמו הוא גרם לעצמו לא להבין את גודל ההישג".

אין תחליף לרוח לחימה ולמקצוענות

הכהן צודק שלא הציוד והאמצעים אלא רוח לחימה, אופן ההפעלה ומקצוענות הכוחות הלוחמים קובעים את התוצאה. מנגד, אפשר להתווכח הראייה הוורודה שלו את לחימת אוגדה 162 במלחמת לבנון השנייה. הסיפור שהוא מספר על האוגדה נשמע טוב, אבל בפועל, האוגדה הסתבכה זמן רב בחציית ואדי הסלוקי וספגה נפגעים רבים. בניגוד לרוב החיילים והמפקדים ביחידות האוגדה, שהיו חסרי הכשרה נאותה לתפקידם, היה מפקדה, תא"ל גיא צור (שגם לקח חלק במושב בכנס) קצין שריון מנוסה שעשה את רוב שירותו בתקופה שצה"ל התאמן כראוי. אבל בין הנסיגה מלבנון למלחמה היתה האינתיפאדה השנייה והצבא בעיקר נלחם. כך אירע שמח"ט הנח"ל דאז, מיקי אדלשטיין, סיפר לצור לאחר המלחמה, בשעה שביקר בתרגיל החטיבתי שעליו פיקד, כי זהו התרח"ט הראשון שלו. מפקד האוגדה לא התרשם עד שהמח"ט, כיום נספח צה"ל בארה"ב בדרגת אלוף, הבהיר שזהו התרח"ט הראשון שבו הוא משתתף מאז גיוסו. חטיבת הנח"ל שעליה פיקד לא ביצעה תרח"ט מלא מאז 1998 ועד לאחר המלחמה ב-2006. 

להיעדר ההכשרה נוסף במלחמה נדבך נוסף שפגע במאמץ ההתקפי. בספרם על המלחמה, "שבויים בלבנון" (ידיעות ספרים, 2007) תיארו עפר שלח ויואב לימור כיצד בנח"ל, למשל, הפכו המח"ט אדלשטיין, ש"צמח בשלדג" (עמוד 376), ומפקדי הגדודים שלו, שי אלבז ואבי דהן, ליותר ויותר מתוסכלים נוכח פקודות מבולבלות, סותרות, משתנות ולא ברורות שהקשו עליהם לפעול כהלכה. "גדוד הסיור, בפיקוד סא"ל שי (יוצא הקומנדו הימי) וגדוד 931 של סא"ל אבי" (עמוד 380) נערכו לפשוט על העיירה אל-חיאם. שוב ושוב הגיעו פקודות יציאה וביטול. כשהוחלט על "שינוי כיוון 11", המבצע האחרון במלחמה, "עלו חייליו של שי מגדוד הסיור של הנח"ל למסוקים, בדרכם לרמת פארון. הם נחתו מערבית לרנדוריה, ככוח אוגף שיתגבר את התנועה הרגלית של החטיבה מעבר לסלוקי" (עמוד 393). גדוד הסיור נתקל זמן קצר לאחר הנחיתה, פגע בעשרות מחבלים וספג הרוג, צחי קרייפס, ופצוע מפגיעת טיל. ברנדוריה לחם באותה עת גדוד 931 של החטיבה, כמעט ללא סיוע ארטילרי ואווירי יעיל, בפעילי חזבאללה בעמדות מבוצרות. הגדוד עמד במשימה, אך גבורת לוחמיו של אבי דהן נדרשה "משום שמפקדיהם לא ידעו להביא לידי ביטוי דבר מיתרונותיו של צבא עצום ועשיר" (עמוד 394). במקביל, בסלוקי, טיווחו כווני נ"ט של חזבאללה את הטנקים של חטיבה 401. התחושה בקרב הלוחמים היתה שטוב שבתום 96 שעות נשמעה שריקת הסיום. הכרעה, לא היתה שם. 

לוחמי גדס"ר נח"ל עם הרמטכ"ל חלוץ (במרכז), לפני העליה למסוקים ב"שינוי כיוון 11", (מקור: דף הפסייבוק של פלס"ר נח"ל).

לאחר המלחמה ביקש מפקד גדוד הסיור, שי (ששמו עלה באחרונה בכתבת "עובדה" על מבצעי שייטת 13, עליה פיקד), לדבר בתחקיר האוגדתי. צור, לימים מפקד זרוע היבשה, מנע זאת ואמר לו, "שב, אני יודע שאתה פרובלמטי" (עמוד 411). אף שהתחקיר האוגדתי נוהל כך שיספק תחושת ניצחון כוזבת, אין להסיק מכך שהכהן טועה עקרונית. צה"ל, על אף בעיות הכשירות, הליקויים והחוסרים ערב המלחמה, היה יכול להכות במלחמה ההיא מכה אנושה את חזבאללה. גם כך, כתב ב-2008 תא"ל (מיל') גיורא סגל, "כבש צה"ל חלקים נרחבים מדרום לבנון, השיג הישגים מבצעיים חשובים במבצעים מיוחדים ופגע בהפתעה מושלמת ביכולת השיגור ארוכת הטווח של חזבאללה. הגבול בצפון שקט עתה בין היתר משום שחזבאללה, שנפגע קשה במלחמה, נרתע כעת מפעולה חפוזה". צה"ל אמנם לא עמד בציפיות הציבור בישראל, אבל מה שעשה הספיק בהחלט לחזבאללה ואפשר רק לשער מה היה משיג תמרון קרקעי שהיה מתבצע באופן טוב ונחוש יותר. 

הבינוניות עלולה להפוך לנורמה

התחושה שצבא היבשה מצוי שוב בבעיה (שלא לומר במבוכה), כפי שהיה ב-2006, הולכת ותופסת אחיזה בקרב רבים. זה 25 שנים שהדרג המדיני-ביטחוני הבכיר נרתע ונמנע, כפי שציין לאחרונה מח"ט 7, אל"מ רומן גופמן, מהפעלה משמעותית של צבא היבשה בתמרון קרקעי, כש"חומת מגן" הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. הדבר נובע מהביצועים הפחות ממספקים של הצבא בלחימה היבשתית ובחשש גובר משקיעה בעימותים מדממים וממושכים נוסח אפגניסטן ועיראק ומריבוי נפגעים. במקום זה, מאז מבצע "דין וחשבון" ב-1993, מנהל צה"ל מבצעים רוויי אש הכוללים מבצעים מיוחדים ותמרון קרקעי מוגבל, עד לא קיים. המערכות הללו, באופן אירוני בהתחשב בכך שהושם בהן דגש על היעדר מרכיב קרקעי בדיוק בשל חשש זה, נמשכות זמן רב ומלוות בתחושת "חמיצות" נוכח ההישג המוגבל שהן מניבות.

האויב מצדו, וניתן לראות זאת בהתנהלות חמאס במתיחות האחרונה, למד את ישראל ושיטת הפעולה שלה (הצפויה, יש לומר) וביסס מענה מתאים. הוא זה שיוזם את ההסלמה, שולט בה, ובעוד אנשיו ומנהיגיו מוגנים בבונקרים, הוא מיישם אסטרטגיה של הליכה על הסף מול ישראל בכדי למקסם את הישגיו. אף שמוטב לא לחפש מלחמות רק כדי להפעיל בהן את צבא היבשה, בכדי לשמר צבא כשיר ומוכן ליום פקודה יש להכיר בכך שתפיסה זו פוגעת ביכולת יחידות השדה לטפח גאווה מקצועית ומוטיבציה. מה גם שבמידה ותפרוץ מערכה בעצימות גבוה, בין שבחזית אחת ובוודאי שבמידה ותהפוך לרב-זירתית, תפיסה זו פשוט לא תעבוד.

בפודקאסט של רדיו 103FM שמגיש טל לב-רם, התראיין בשבוע שעבר, תא"ל (מיל') אורן אבמן, מפקד אוגדה לשעבר שעשה את עיקר שירותו בחטיבת גולני. ישנה סכנה, התריע אבמןשצה"ל "יחדל להיות מגדלור של מצוינות. ככתם דיו שחור המתפשט על חולצה לבנה, החובבנות הופכת לתרבות. חוסר מקצועיות, נורמות נמוכות, אי-ירידה לפרטים וחניכה ללא להט ותשוקה יוצרים דור חדש של בינוניות". תאונת האימונים שבה נהרג סמל אביתר יוספי, לוחם גדס"ר צנחנים, באימון פרט בנחל חילזון, ותאונות אימונים נוספות שהתרחשו בשנה האחרונה רק ממחישות זאת. אבמן אמר ללב-רם, שבעצמו היה מ"פ בחטיבת הנח"ל, שתופעות שכאלה התרחשו גם בעבר וכשהצבא הקדיש משאבים ותשומות להיאבק בהן הוא גם הצליח בכך. אמנם, אמר, הנוער שמגיע לבה"ד 1 מאוד איכותי, אבל לא לעולם חוסן.

משתתף נוסף במושב בכנס "מעריב" היה סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל') יאיר גולן שהדגיש כי מלחמה היא כלי להשגת אינטרסים ומדיניות, ומוטב להימנע ממנה ככל שניתן. אבל, אמר, "כשנלחמים, צריך לעשות את זה היטב". גולן, כפי שכתב בעבר, עשה את שירותו "ביחידת עורב של חטיבת הצנחנים", והתבגר בלבנון. כשפרש מצה"ל, היה אחרון האלופים שלחם במלחמה של ממש. מהלחימה במזרח ביירות במלחמת לבנון הראשונה, כתב, זכורים לו "ניהול קרבות פנים מול פנים עם לוחמים שיורים לעברנו בנשק קל ורקטות אר.פי.ג'י", ושם למד שהמפקד חייב קודם כל לחזק את המוכנות הרגשית-מנטלית של הלוחמים לקרב. 

בכנס, מנה גולן שלוש מטרות קבועות לצה"ל בלחימה. הראשונה והחשובה ביותר היא "להסיר את האיום על העורף מהר ככל שניתן. המטרה הזאת הופכת ליותר ויותר אקוטית ככל שבידי אויבינו יותר ויותר חימוש מדויק שמאיים לפגוע בתשתיות החיוניות של מדינת ישראל. המטרה השנייה היא להכריע את כוחו הצבאי של היריב". המטרה השלישית היא להשלים משימות אלו תוך שימור לגיטימציה פנימית, שחשובה יותר, וחיצונית מצד הקהילה הבינלאומית. צריך לזכור, אמר, "שלמרות שאנחנו רוצים להימנע ממלחמות הן לעתים קורות. וכשצריך להילחם לא מנצחים מלחמות בהגנה". ישראל היא מדינה חזקה, ויתרונו של החזק הוא שהוא יכול לבחור מתי להילחם ומתי להבליג, לספוג ולבלום באמצעות מערכות הגנה. מנגד, כמאמר גולן, לעתים אין ברירה. חמאס דוחף את ישראל יותר ויותר לעבר קרני הדילמה, וישנו גבול להבלגה ולהכלה. בסוף היא תידרש להילחם. אז מוטב שתעשה את כאילו היא מתכוונת לזה. 

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 04.04.2019)

משחקי הכס, עונה 2 | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

השבוע הוחלט על סבב מינויים נוסף במטכ"ל. לחלק מן התפקידים כדאי היה למנות דווקא אלוף מנוסה, האחרים יהיו במוקד הרפורמות של הרמטכ"ל. גם בסבב הזה המתיחות בצפון מזכירה שלאלופים החדשים לא יהיו ימי חסד בתפקיד.

בתחילת השבוע החליטו במשותף שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט על סבב מינויים במטה הכללי. משחק הכיסאות של המטה הכללי הוא סבוך ומורכב. כמעט אף פעם לא יכולים הממנים לרצות את כלל המתמודדים ולמנות לכל אגף או פיקוד את המועמד המתאים ביותר. החלטת הרמטכ"ל להפחית את מספר האלופים במטכ"ל באוגוסט הפכה את דיון השיבוצים למורכב בהרבה. לאורך השנים בלטה סוגיה זו במינוי ראש אגף המבצעים. השאיפה, עוד מימי יעלון כרמטכ"ל, היתה למנות לתפקיד אלוף מנוסה, אולם בין אלו שמילאו את התפקיד בשנים האחרונות ניתן למצוא את דן הראל, ישראל זיו, טל רוסו ואת איזנקוט עצמו, כולם אלופים בתפקיד ראשון. מינוי האלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד המרכז לשעבר, אכן מהווה שינוי חיובי, אך ישנם תפקידים נוספים שראוי שיכהן בהם אלוף מנוסה ולא תא"ל בתפקיד ראשון.

דרוש – אלוף מנוסה 

תא"ל שרביט, עתיד לפק על חיל הים, (צילום: דו"צ).

תא"ל שרביט, עתיד לפקד על חיל הים, (צילום: דו"צ).

הראשון והחשוב שבהם הוא מינויו של תא"ל אלי שרביט למפקד חיל הים הבא. שרביט, המשמש כיום כראש מספן המטה בחיל, שירת שנים ארוכות בתפקידי מטה ופיקוד בשייטת ספינות הטילים ומכיר את החיל לעומקו ולרוחבו. אולם בעוד שמפקד זרוע האוויר של צה"ל הוא כמעט תמיד אלוף מנוסה בתפקיד שני שזה יהיה תפקידו האחרון בשירות, מתמנה מפקד זרוע הים, שבשנים האחרונות הולכת וגדלה חשיבותה האסטרטגית, כאלוף בתפקיד ראשון. גם נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה הוא תפקיד שכזה. לתפקיד עתיד להתמנות תא"ל מיקי אדלשטיין, מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה (בסיס צאלים) ועוצבת סיני, יוצא יחידת שלדג שפיקד על יחידת דובדבן, על חטיבת הנח"ל במלחמת במלחמת לבנון השנייה ועל אוגדת עזה במבצע "צוק איתן". אדלשטיין היה בכל מקום שבו ירו ולחמו. אך הנציג הביטחוני הבכיר ביותר לבעלת הברית האסטרטגית של ישראל אינו יכול להיות אלוף בתפקיד ראשון, ללא ניסיון במטה הכללי.

הרמטכ''ל גדי איזנקוט ונדב פדן צילום דובר צה''ל

הרמטכ"ל גדי איזנקוט ותא"ל נדב פדן, (צילום דו"צ).

האלוף יעקב ברק, ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, יחליף את מפקד זרוע היבשה, האלוף גיא צור (שטרם הוחלט על שיבוצו). נראה כי הרמטכ"ל שאף למנות לתפקיד אלוף בתפקיד שני. הזרוע המתמרנת של הצבא כוללת בתוכה את חילות הרגלים, השריון, ההנדסה, התותחנים, האיסוף הקרבי ויחידות נוספות על מערכי הסדיר והמילואים שלהם. בשנים האחרונות הוזנחו חילות אלו בהשוואה לחילות האוויר והמודיעין. לאור זאת קבע הרמטכ"ל איזנקוט בתכנית הרב-שנתית "גדעון" כי יש לשפר את תחומי הכשירות והמוכנות ביבשה. האלוף ברק, קצין שריון רב ניסיון, יהיה זה שאחראי על יישום התכנית. לתפקיד ראש אגף התקשוב ימונה תת-אלוף נדב פדן, יוצא סיירת מטכ"ל שפיקד על בה"ד 1 ועל אוגדה 162 במבצע "צוק איתן". איזנקוט החליט באחרונה על מספר מהלכים מרכזיים בתחום התקשוב ובהם הקמת זרוע סייבר. פדן כראש אגף התקשוב יהיה שותף מוביל בהקמת המערך ולא מן הנמנע שיהפוך לראש הזרוע בעתיד.

אלוף, לא ברור של מה

המינוי המפתיע בסבב המינויים הוא זה של ראש חטיבת המבצעים, תא"ל אהרון חליוה, לתפקיד ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. חליוה התגייס לצנחנים ב-1985 ושובץ בגדוד 202. לימים סיפר ש"פחות מחודש אחרי שסיימתי את קורס הקצינים, כבר נלחמתי עם המחלקה שלי במיידון שבלבנון. פשטנו על בסיס מחבלים," במבצע שהוביל מח"ט הצנחנים דאז שאול מופז. כמפקד פלוגה וכסמג"ד לקח חליוה חלק בפעילות המבצעית השוחקת בלבנון. כשרצה, כמפקד גדוד 202, לשכנע קצין בגדוד לחתום לתקופת קבע נוספת נהג לכנותו "פושע," ולהבהיר לו כי הוא מפקיר את חייליו לידי מפקד טוב פחות. זה עבד.

חליוה כמפקד בה"ד 1, (צילום: דו"צ).

חליוה כמפקד בה"ד 1, (צילום: דו"צ).

כמפקד בסיס האימונים החטיבתי וכמפקד בה"ד 1 שם חליוה דגש על הקניית ביטחון עצמי לחייליו ועל חשיבות הדבקות במשימה והחתירה לניצחון. הצוערים, נהג לומר, צריכים לצאת מן הקורס עם ארגז כלים "שאותם תצליחו להביא לידי ביטוי במשימה. אתם צריכים לנצח במלחמה הבאה." בתפקידו הבא, כמפקד חטיבת הצנחנים, שוב משך אש כשהביע התנגדות למסלולי שירות מקוצרים, כגון ישיבות ההסדר, מח"ל ונח"ל. חליוה טען שמסלולים אלו הינם לא-ערכיים ולא משתלמים לצבא, והודה שהוא מפלה אותם לרעה בקידום. חליוה זכה לקיתונות של ביקורת, אבל דומה שגם הפעם, כמו בימיו כמג"ד, ניסה להניע את המשרתים במסלולים אלו לתרום יותר.

לאחר שפיקד על עוצבת האש המובחרת מונה לראש חטיבת המבצעים ושימש בתפקידו בין היתר במבצע "צוק איתן". לא ברור מה יהיה תפקידו של חליוה, שכן על-פי תר"ש "גדעון" אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה עתיד להתאחד עם זרוע היבשה. למרות זאת, סביר שחליוה, קצין כריזמטי עם "פה גדול" שמושך אש, ימלא תפקיד משמעותי במטכ"ל של איזנקוט.

ולמי לא נשאר כיסא?

אביב כוכבי דוצ 2

האלוף אביב כוכבי, יתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, (צילום: דו"צ).

סבב המינויים הנוכחי סידר את לוח השחמט לקראת ההתמודדות על תפקיד סגן הרמטכ"ל בתום כהונת יאיר גולן. מאחר ולרוב מתמנה לרמטכ"ל מי שכיהן אחרון כסגנו מדובר בקדימון להתמודדות על הרמטכ"לות. שלושת האלופים שמתמודדים על התפקיד הם סמי תורג'מן, מפקד פיקוד הדרום במבצע "צוק איתן", ראש אמ"ץ, ניצן אלון, ואביב כוכבי, מפקד פיקוד הצפון. שלושתם קצינים מנוסים, בעלי מהלכים בפוליטיקה ובתקשורת (כוכבי ואלון, למשל, שירתו תחת שר הביטחון יעלון בצנחנים וביחידה) ובניגוד לתחזיות קודמות המירוץ פתוח לגמרי.

תא"ל חגי מרדכי, פיקד על חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, (צילום: דו"צ).

תא"ל חגי מרדכי, פיקד על חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, (צילום: דו"צ).

כמו תמיד כשמתקבלת ההחלטה על שורת מינויים ישנם אלה שנשארים בחוץ. בצה"ל קיימת כיום שדרת תא"לים עתירת ניסיון קרבי שממתינה לשיבוץ וקידום זה זמן רב. על חלקם, שפיקדו על חטיבות סדירות במלחמת לבנון השנייה, דילגו בסבבים קודמים. כך למשל, בעוד שהרצי הלוי, מח"ט הצנחנים ב"עופרת יצוקה" כבר אלוף, הרי שקודמו בתפקיד, חגי מרדכי, אולי הטוב במפקדי החטיבות במלחמה המבולבלת ההיא, נותר תא"ל. כמוהו גם תמיר ידעי, שפיקד במלחמה על חטיבת גולני (ידעי הוא פקוד ותיק של הרמטכ"ל מגולני ואפשר להניח שבמקרה שלו הדרגה בוא תבוא).

לאור המינויים עשויים חלקם לפרוש מן הצבא. בדומה לסבב הקודם של המינויים גם הפעם מתקבלת ההחלטה כאשר ישנה מתיחות בגבול הצפון. בהתחשב בזאת, כלל לא בטוח שכדאי לרוקן את המטה הכללי מקצינים שלחמו בלבנון כמפקדי חטיבות (ואולי כדאי לגייס כאלוף במיל' או בקבע את תא"ל משה "צ'יקו" תמיר, ממפקדי השדה הבולטים בלבנון ובעזה), הגזרה הצפונית מתחממת לאיטה ולמטכ"ל החדש לא יהיו ימי חסד.

מי שלא עושה לא טועה | מאת גל פרל

רשומה רגילה

חִלּוּפֵי גַּבְרֵי באוגדת עזה מלמד על מגמה חיובית בתוך צה"ל – סובלנות למי שטעה, למד והוכיח כי הפנים את הלקח. הדבר מלמד על דבר נוסף – הרגיעה ברצועת עזה כאן בכדי להישאר, לפחות לתקופה הקרובה.

תא"ל איתי וירוב מונה אתמול למפקד אוגדת עזה והחליף בתפקיד את תא"ל מיקי אדלשטיין, שפיקד עליה בהצלחה באחת הכהונות היותר סוערות של מאו"ג עזה, בין היתר במהלך המבצעים "עמוד ענן" ו"צוק איתן". אדלשטיין, יוצא יחידת שלדג פיקד על יחידת דובדבן. תחת פיקודו התרחש אירוע ירי דו-צדדי בעת ניסיון למעצרו של מחמוד אבו הנוד מהחמאס (שנהרג כמה שנים מאוחר יותר כשמסוקי צה"ל ירו טילי נ"ט לרכב בו נסע). שלושה מלוחמי היחידה נהרגו. בעקבות האירוע הודיע אדלשטיין כי הוא מתפטר מתפקידו ונפסל לתפקיד פיקודי למשך שנתיים. האינתיפאדה השנייה שפרצה כשלושה שבועות לאחר מכן הביאה להכרה של הרמטכ"ל מופז כי פיקוד המרכז צריך את היחידה, בהובלת מפקד מנוסה, כמו אוויר לנשימה. אדלשטיין פיקד על דובדבן שנה נוספת בה ביצעה שורה ארוכה של מבצעים מיוחדים בשטחי הגדה המערבית וסיכלה פעילות טרור. את משאת נפשו, פיקוד על יחידת שלדג, לא זכה להגשים בשל אותו אירוע. 

Mickey Edelstein. Dan Shapiro visits the tunnel penetrating Israel from Gaza, October 17, 2013 (10327935194) (cropped).jpg

תא"ל אדלשטיין, יפקד על בסיס צאלים ועל על אוגדת שריון, (מקור: ויקיפדיה).

בהמשך שימש אדלשטיין כמג"ד צנחנים ומפקד חטיבה מרחבית ובמלחמת לבנון השנייה פיקד על חטיבת הנח"ל. החטיבה בפיקודו פגעה במחבלים רבים בכפרים פרון וע'נדוריה, אולם זכתה לפרסום בעיקר בשל הקרב על הסלוקי. הקרב בלט בחוסר תיאום ושליטה של רמות הפיקוד הבכירות, זאת למרות העובדה כי אדלשטיין ומח"ט השריון שפעל בשילוב עם כוחותיו התמקמו באותו בית בכפר קנטרה. מנגד, צה"ל לא קיים אימונים משמעותיים בשנים שקדמו למלחמה בהם היו יכולים המפקדים ללמוד להפעיל כנדרש את המסגרות עליהן פיקדו במלחמה. אדלשטיין מונה לקחצ"ר ולאחר מכן למפקד אוגדת עזה. בתפקידו הבא יהיה אמון על מרכז האימונים של זרוע היבשה (המוכר לכל מילואימניק פשוט בשם "צאלים") ויפקד במקביל על אוגדת שריון במילואים.

איתי וירוב, מפקדה החדש של האוגדה, התגייס לצנחנים ומאז מצא עצמו לוחם בכל העימותים חסרי התהילה שצה"ל לחם בהם בשלושים השנים האחרונות. הוא היה מ"פ ומג"ד צנחנים ברצועת הביטחון בלבנון, וזכה לפרסום כאשר במהלך התקפת מוצב חדר מחבל חזבאללה למוצב סוג'וד, נאבק עם לוחם ונמלט על נפשו. וירוב גיבה את חייליו. בספרם "בומרנג" (הוצאת כתר, 2005) מתארים עפר שלח ורביב דרוקר כיצד הרמטכ"ל מופז, צנחן ותיק בעצמו, חשב אחרת העיר לווירוב והדיח את המ"מ, הסמל והלוחם שכשלו באירוע בנימוק, הנכון כשלעצמו, ש"בסופו של יום, אנחנו צריכים לנצח" (עמוד 48). כמפקד בסיס הטירונים של הצנחנים היה וירוב אחראי למהפך שהתרחש, בתחילת שנות האלפיים, באופן הכשרת הלוחם בחטיבות החי"ר ובהמשך בכלל המערך הלוחם. 

מימין: אלוף ניצן אלון עם תא"ל איתי וירוב, שמונה למפקד אוגדת עזה, (צילום: דו"צ).

בהמשך שימש וירוב כמפקד חטיבה מרחבית ובמלחמת לבנון השנייה פיקד על חטיבת המילואים "חוד החנית". החטיבה לקחה חלק בלחימה בשלושת הימים האחרונים של המלחמה. בעוד גדוד אחד שלו הונחת ממסוקים בקרבת מעוזי החזבאללה בכפרא וביעטר, הוביל וירוב כוח נוסף מן החטיבה ברגל וחבר אליו. בתום המלחמה סיפר וירוב כי, "מצאנו את עצמנו יושבים בעורף חיזבאללה, בתוך אזורי השיגור גם של יעטר, בית ליף, מעל זבקין וצדיקין וצור ופעלנו שם במשך יותר משלושה ימים. הפעלנו אש בתוך הסבך, פגענו במשגרים, במשאיות תחמושת, בקבוצות חמושים וביצענו ציד של עשרות מחבלים." בצבא שהמדד היחיד בו, כמעט, להצלחה בתפקיד הוא הניצחון על האויב (ובאין אויב, בתקופת רגיעה, היעדר פשלות ומחדלים) וירוב בלט.

הקידום לתפקיד הבא היה כמעט אלמנטרי – פיקוד על חטיבת חי"ר סדירה. וירוב מונה למפקד חטיבת כפיר שעמסה על כתפיה, אז כן היום, את עיקר נטל הפעילות המבצעית בשטחי הגדה המערבית. אם בעבר היה וירוב נציג מובהק של החלק במערך הלוחם שנועד ללחימה, הרי ששם, בשטחים, כשהחיכוך עם האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית גבוה, הוא מצא עצמו מפקד על חטיבה של חיילים-שוטרים. וירוב זכה לפרסום כאשר העיד לטובת סמ"פ בחטיבה, סגן אדם מלול, שהואשם כי במהלך פעילות מבצעית בשומרון הכה עצור פלסטיני. במהלך עדותו הצהיר וירוב כי המצב בשטח סבוך ומחייב שיקול דעת משום ש"בסיטואציה אחת מכה היא עבירה חמורה, ובסיטואציה שנייה היא חלק אינטגרלי מביצוע המשימה." הדבר הוביל לכך שווירוב עצמו ננזף על ידי אלוף פיקוד מרכז, גדי שמני, ואף נפתחה חקירת פצ"ר בעניינו. החקירה נסגרה כעבור שנה לאחר שהפצ"ר קבע כי אין דופי בפעולותיו. וירוב, שהמתין לקידום, שימש כמפקד קורס מפקדי פלוגות וגדודים וכקצין חי"ר וצנחנים ראשי. 

לוחמי חטיבת כפיר באימון לוחמה בשטח בנוי

לוחמי חטיבת כפיר באימון לוחמה בשטח בנוי, (מקור: .ויקיפדיה).

תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, מהנועזים והנודעים שבמפקדי גולני, אמר בשעתו, "תעשה טעויות, תתייצב אצל האלוף, תסביר, תהיה מוכר… ככה תתקדם בצבא." יתכן, אולם נראה כי מדובר במשהו עמוק יותר. קידומם של השניים (כמו גם קידומו של האלוף יאיר גולן לאחר פרשת "נוהל שכן" בה ננזף), שעברו גם דרך התחנות הפחות נחשבות בצה"ל – תפקידי הדרכה (וירוב פיקד גם על המכללה לפיקוד טקטי ואדלשטיין שימש כמפקד מגמת קורס מג"דים), מעידה על סובלנות של הצבא (שכבבועה של החברה זה מקרין גם עליה) למי שטעה וכשל בתפקידיו, שהרי, כפי שאמר אמר לי המ"מ שלי בצנחנים ביום הראשון של הטירונות, "מי שלא טועה לא עושה". 

ומילה על המצב הביטחוני בדרום. בצבא שבו ההכשרה לתפקיד ברמה שמעל מג"ד ומעלה היא התפקיד עצמו (מה שניתן רק לכנות – on the job trainingׂ) אין אינדיקציה טובה יותר מחילופי מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה באמצע אוגוסט ועתה חילופי מפקד האוגדה לכך שהסיכויים לחידוש הלחימה בדרום פחתו משמעותית והגיעה תקופת רגיעה.