ליקויים קשים ולקחים מתבקשים\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

דו"ח מבקר המדינה מצביע על ליקויים קשים במוכנות כוחות צה"ל להתמודדות עם איום המנהרות במבצע צוק איתן ועל כשלים מובנים בעבודת הקבינט. נוכח ההתחממות בגזרת עזה, כדאי להפנים את הלקחים.

yosef_haim_shapira

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, (מקור: ויקיפדיה).

השבוע פורסמו שני פרקים מתוך דו"ח מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, אודות מבצע צוק איתן. הפרקים עוסקים, האחד בתהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני המבצע ובראשיתו, והשני בהתמודדות עם איום המנהרות במהלכו. מהפרקים הללו עולה כי מדינת ישראל הגיעה למערכה בקיץ 2014, ללא דיון עומק באשר למטרותיה האסטרטגיות במקרה של עימות ברצועת עזה, וכאשר כוחות מערך הסדיר של צה"ל (על מוכנות המילואים באותה עת אין על מה לדבר) לא הוכנו כנדרש להתמודד עם איום המנהרות. התחדשות ירי הרקטות מן הרצועה בתקופה האחרונה הופכת את המסקנות הללו למטרידות במיוחד.

הטיפול במנהרות: כישלון מתמשך

בספרו, "האומץ לנצח" (הוצאת ידיעות ספרים, 2015), הביא חבר הכנסת עפר שלח ציטוט מדברים שאמר ראש מדור לחימה אורבנית במכון לחקר הסיבה הטקטית בפו"ם, רס"ן משה חולי, בכנס שהתקיים במכון בשנת 2003. "כמו שאנחנו מכירים את החיים, נתעורר כשיהיה פיגוע בתוך יישוב, מתוך מנהרה", אמר חולי, "זה הנושא החשוב ביותר עליו צריך לחשוב, על האזורים ועל היישובים הסמוכים לגבול. הנושא השני שלדעתי יצבור תאוצה זו הלחימה התת-קרקעית בתוך השטח האורבני… בכל מבצע, מוגבל יותר, מוגבל פחות, יש חשש שהם יהפכו את המתחם האורבני למערכת של מנהרות. הם יודעים שהסיכוי שלהם להילחם איתנו זה רק מלמטה, בגובה אבל בעיקר מתחת לפני הקרקע". דבריו, לאור מסקנות דו"ח המבקר, נשמעים כנבואה שהגשימה את עצמה.

מח"ט גבעתי, עופר וינטר, עם כוחות הצנחנים בעזה במבצע "צוק איתן".

כוח צנחנים בעזה במבצע "צוק איתן" מעל פתח מנהרה, (צילום: דו"צ).

צה"ל לא הפנים את הדברים גם לאור לקחי המערכות הבאות. המבקר מציג בדו"ח ציטוטים מסיכומי תחקירי מבצע עופרת יצוקה שכתב מפקד פיקוד הדרום דאז, האלוף יואב גלנט, בפברואר 2009, שמהם עולה כי בטרם המבצע כללה היערכות חמאס "מערך תת-קרקעי מסועף". עוד צוין בסיכומים אלו כי נמצאו סימנים מעידים לכך ש"רחובות ועיירות שלמות שמולכדו, נחפרו, בוצרו ונערכו לקרב". בעקבות המערכה ב-2009 והצלחת עסקת שליט, חמאס שידרג והרחיב את השימוש בתווך התת-קרקעי לכדי מערך מורכב הכולל מנהרות הברחה, לחימה וחדירה. מסקנות המבקר קובעות שהטיפול באיום המנהרות הוא בגדר "כישלון מתמשך". כך למשל, למרות שצה"ל ידע זה זמן רב על מנהרות החמאס, לא הוכשרו הכוחות בהתאם ולא נרכשו אמצעים מתאימים להשמדתן מבעוד מועד. מסקנות ועדת בדיקה פנים-צה"לית, בראשות האלוף יוסי בכר, מפקד הגיס המטכ"לי, דומות לאלו של המבקר. יתרה מזו, בתחום שהמבקר לא בחן, מצאה הוועדה בראשות בכר כי הפעלת הכוח של צה"ל לא היתה אפקטיבית מספיק ולא חתרה לקיצור משך המערכה. לקחי התחקיר מיושמים בימים אלה הן בתכנית הרב-שנתית גדעון לבניין הכוח הצה"לי, והן בפיקוד הדרום.

לא הכל שחור. המערכה בעזה נוהלה באופן מוצלח יותר ממלחמת לבנון השנייה, הן מבחינת הפעלת הכוח הצבאי והן בהקשר לדרך קבלת ההחלטות בדרג הבכיר. כך למשל, ממשלת ישראל נמנעה, בשום שכל, מלהגדיר את מיטוט משטר החמאס ברצועה כיעד. השלישייה שניהלה את המערכה, רה"מ נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ פעלה באופן שקול ואחראי. הקרב המשולב שכלל הפעלת כוחות קרקעיים, כלי-טיס ושיט ויכולות מודיעין מתקדמות, בלב שטחים אורבניים, בוצע, בסך הכל, כהלכה. צה"ל אכן פגע קשה בחמאס, אולם נוכח יחסי הכוחות האם היתה אמורה להיות תוצאה אחרת?

"איזה אינטרס יש להם לבוא פה בחום הזה…"

tzuk-eitan-cover

כריכת דו"ח המבקר (מקור: אתר מבקר המדינה).

"טיבן של החלטות תלוי, בין היתר, בהבנה ובידיעה המוקדמת שיש לדרג המדיני על יעילותן של דרכי הפעולה הזמינות והמתוכננות להשגת יעדים מסוימים", נכתב בפרק שעסק בעבודת הקבינט. מן הדו"ח מצטייר הקבינט המדיני-ביטחוני כמועצה שדנה על הנושא הלא נכון, באופן הלא נכון וכמעט תמיד מאשרת את מה שנסגר מראש. הדיון בו מתקיים רק כשהאירוע מתרחש, השרים מגיעים אליו ללא ידע רלוונטי מוקדם, חמושים בעיקר בניסיונם הקודם, וכאשר, כמאמר ח"כ שלח, "הטמפרטורה בחדר גבוהה בהרבה." דו"ח המבקר קבע כי המערכה חסרה דירקטיבה מדינית מוגדרת ודיוני הקבינט עם פרוץ המבצע שיקפו זאת היטב. השרים, כך נתברר, לא ידעו כמעט דבר אודות מערך המנהרות של החמאס, אך חמור מכך לא ידעו מה הם, וכפועל יוצא המדינה כולה, רוצים להשיג.

בדיון קבינט שנערך ב-08.07.2014, עשרה ימים לאחר תחילת המערכה, אמרה השרה ציפי לבני שעל הקבינט להחליט "מה האינטרס שלנו בסוף האירוע הזה", והשר יאיר לפיד מציין כי למעשה הקבינט אף פעם לא קיים דיון בשאלה האם ישראל מעוניינת ששלטון החמאס בעזה יימשך. כשקוראים את הדברים הללו ישנו אינסטינקט טבעי לשפשף את העיניים ולוודא שמה שקוראים הוא באמת מה שכתוב, כי הטקסט כאילו יצא מ"גבעת חלפון". המשמעות של הדברים היא שהפעלת הכוח נעשתה בחלל ריק, מנותקת מן ההקשר המדיני.

למרות המסקנות הקשות מומלץ להיגמל הפעם מתרבות "עריפת הראשים", שהשתרשה כאן. "לשחוט את משרתינו, במובן המטאפורי של המילה", אמר פעם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ בראיון לאילנה דיין, "אנחנו פשוט מפסידים מזה". ההנחה שהמערכת תקינה ושבהדחתו של מי תשוב ותפעל כסדרה, שגויה בבסיסה. דו"ח המבקר מצביע על כשל מובנה בהליכי העבודה התקינים וביחסי הדרג המדיני והצבאי. זו השיטה, לא הפרסונה. השלמת תכנית אופרטיבית למערכה הבאה בעזה אינה יכולה להתרחש בטרם התקיים דיון סדור בקבינט על המטרות האסטרטגיות של ישראל בתרחיש שכזה. מהדו"ח עולה שזה בדיוק מה שקרה. כשהדרג המדיני לא מגדיר מטרות זולת עיצוב מציאות ביטחונית טובה יותר, מושג עמום שקשה לכמת, יתקשה הצבא להציג תכנית אופרטיבית שתכין את התנאים למהלך מדיני משלים.

כך מצאה עצמה מדינת ישראל מנהלת מערכה ממושכת יתר על המידה (51 יום) כנגד ארגון קטן וחלש משמעותית ממנה. הדבר אינו נובע מחולשתו של צה"ל, כי אם מהיעדר יעדים מדיניים מוגדרים אליהם יש לחתור. למערכה הבאה, אשר תתרחש במוקדם או במאוחר, יש לצאת לאחר שמדינת ישראל עשתה כל שביכולתה למנוע את פריצתה, ובמקביל לאחר שהדרג המדיני קיים שיח מקדים ומעמיק עם הצבא על מטרותיה. אז, כפי שנקבע באסטרטגיית צה"ל, יש להפעיל כוח צבאי רב, מאמצי אש ותמרון אגרסיביים ומהירים, לקצר את משך הלחימה ולממש את היעדים הצבאיים והמדיניים.

לפיצוץ חסר רק גפרור

herzi_halevi-_herzliya_conference_2016_2016_cropped

האלוף הלוי, התריע שוב מפני המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, (מקור: ויקיפדיה).

לפני כשנה סוגיית המשבר ההומניטרי ברצועת עזה קיבלה דגש משמעותי בהערכת המודיעין לשנת 2016 שהגיש ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אז, ציין אחד הח"כים שנכחו בפגישה עם הלוי, הדגיש כי אם "לא יהיה שיפור, ישראל תהיה הראשונה שהדברים יתפוצצו עליה". נראה שהמצב בעזה נפיץ בשל המשבר ההומניטרי הקשה ברצועה וכי חמאס, כנגד רצונו, נדחק לקרן הזווית ועשוי להפר את הרגיעה שנשמרה מאז תום צוק איתן. לדברי ראש אמ"ן, שיפור התנאים הכלכליים ברצועה הוא תנאי הכרחי להרחקת תרחיש הסלמה ביטחונית. השבוע הגיש ראש אמ"ן לוועדה את הערכת המודיעין 2017. כשזה מגיע לעזה, השורה התחתונה לא השתנתה.

בחודש האחרון גבר ירי הרקטות מן הרצועה לעבר ישובי עוטף עזה. צה"ל הגיב בתקיפה חריגה בעוצמתה כנגד עמדות חמאס ברצועה. במקביל, בשני הצדדים התגברה הרטוריקה הלוחמנית. בצד הישראלי היו אלה השרים בנט וגלנט, שניהם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני, אשר הזהירו מפני מערכה קרובה בעזה. בנט אמנם טען שהמערכה הבאה היא "שאלה של מתי ולא שאלה של האם" ואילו גלנט כבר קבע תאריך, באביב הקרוב. במקביל נבחר באחרונה יַחְיא אבראהים חסן סִנְוַאר ליו"ר תנועת החמאס ברצועת עזה. סנואר, ממקימי הזרוע הצבאית של חמאס, עז אל-דין אל-קסאם, הוא הראשון מבכירי הזרוע הצבאית שיכהן בתפקיד, ששייך לתחום המדיני של התנועה. ב-1989 הורשע ברצח פלסטינים, שנחשדו כמשתפי פעולה עם ישראל, ונידון לחמישה מאסרי עולם. הוא שוחרר במסגרת עסקת שליט ומאז נחשב לאחד הניציים והלוחמניים שבמפקדי הזרוע הצבאית ברצועה.

השר שטייניץ, הזהיר מעיסוק בטקטיקה על-פני האסטרטגיה, (מקור: ויקיפדיה).

השר שטייניץ, הזהיר מעיסוק בטקטיקה ולא באסטרטגיה, (מקור: ויקיפדיה).

בהודעה שפרסם בעקבות התקיפה האחרונה של צה"ל ברצועה (יום חמישי), איים החמאס כי לא יבליג עוד על תקיפות צה"ל ברצועה. בין עמדותיו של סנואר לרטוריקה הלוחמנית של הממשלה הסיכוי למיסקלקולציה גובר. בדו"ח המבקר מצוטט השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין לשעבר, יובל שטייניץ, במהלך דיוני הקבינט בצוק איתן כי "אנחנו מתמקדים בטקטיקה ובורחים פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, כבר תשע שנים שאנחנו בורחים מהמציאות האסטרטגית שמתהווה לנגד עינינו". לא בטוח שנוכח העימות הבא מנסה הממשלה לפעול בדרך אחרת.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 03.03.2017)

מודעות פרסומת

"המנהרות הן איום טקטי ולא אסטרטגי", ראיון על איום המנהרות מרצועת עזה

אודיו

האלופה (במיל') אורנה ברביבאי מראיינת את גל פרל פינקל, מתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון בסייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי, ה-INSS, אודות איום המנהרות מרצועת עזה, דו"ח מבקר המדינה על צוק איתן ומוכנות צה"ל למערכה הבאה בתכנית רצועת הביטחון, גלי-צה"ל, 01.02.2017.

יש ועדה, יש מסקנות, אבל מודל הכבאי עוד אתנו עד לשריפה הבאה\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

מסקנות הוועדה לעניין עבודת הקבינט המדיני-ביטחוני מהוות פתח לשיפור עבודת הקבינט, אולם בסופו של יום מי שלא רוצה לדעת לא יודע, ויש בהן גם מסר למבקר המדינה. 

השבוע פורסמו ממצאי הוועדה לעניין עבודת הקבינט המדיני-ביטחוני שקבעו כי יוקם גוף במטה לביטחון לאומי (מל"ל), שיהיה אמון על עדכון שוטף וקבוע בנושאים אשר בתחומי עיסוקו של הקבינט ויורכב משני עובדים שדרגתם ראש חטיבה. כמו כן, המל"ל יפיץ דו"ח יומי הכולל סקירות מודיעין, תמונת מצב עדכנית ומידע רלוונטי. בנוסף, לכל שר ימונה רפרנט קבוע שיהיה אחראי לעדכן אותו באופן תדיר (לפחות אחת לשבוע) במתרחש בזירות השונות, ולהכינו לדיוני הקבינט. הוועדה עצמה כללה אישים מנוסים ובקיאים בתחום עבודת הקבינט. צ'חנובר היה מנכ"ל משרד החוץ, עמידרור כיהן כראש המל"ל ולוקר היה מזכירו הצבאי של נתניהו. במהלך עבודתה נועצו חבריה בשורה של מומחים ואנשי מקצוע, בהם בין היתר, ח"כ עפר שלח שהציג להם את הצעת החוק שלו בנושא.

הוועדה הוקמה ביוני האחרון על רקע המשבר שפרץ בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר החינוך נפתלי בנט, עם הצטרפות "ישראל ביתנו" לקואליציה. בנט, שניסיונו כחבר קבינט במבצע "צוק איתן" צרוב בו, דרש אז למנות לשרי הקבינט מזכיר צבאי, שיהיה אחראי לעדכנם בחומר הנדרש. רה"מ סירב. המשבר נפתר בפשרה על-פיה ראש המל"ל יהיה אחראי על עדכון חברי הקבינט והכנתם לדיונים, חלק מתפקידי המל"ל גם קודם לכן. הטענה, שהעלה בשעתו בנט, כי ראש הממשלה ממדר את חברי הקבינט, נכונה רק בחלקה, שכן חברי הקבינט בממשלה הקודמת נמנעו מלהשתתף בסמינר שהוכן עבורם באג"ת ורוב חברי הקבינט הנוכחי (זולת השרים גלנט וליברמן, שזקוקים לו פחות מכולם) לא טרחו לבקר בתרגיל המטכ"לי.

נימוק נוסף שהביא, ככל הנראה, להקמת הוועדה, הוא הדו"ח הצפוי של מבקר המדינה על "צוק איתן", הכולל ביקורת קשה על ראש הממשלה ועל עבודת הקבינט במבצע. טביעות האצבע של האיש שמינה את הוועדה ניכרות בה. כך, לא נכללה במסקנותיה דרישת השר בנט למנות מזכיר צבאי לשרי הקבינט, והיא קבעה כי במהלך עימות צבאי אין לאפשר ביקורי שרים באופן עצמאי ביחידות הצבא ובגופים ביטחוניים, שלא במסגרת ביקור קבינט שיתואם על-ידי המל"ל. כזכור, במהלך הלחימה בקיץ 2014, סייר בנט באופן עצמאי בשטח, ביקר ביחידות השונות ונעזר בהיכרות בלתי-אמצעית עם דרג מפקדי השדה, שעם חלקם שירת בימיו כמ"פ ביחידת מגלן. תוצאות הביקור ההוא היו העלאת איום המנהרות לראש סדר העדיפויות של הקבינט. ביקור שכזה, קבעה הוועדה, הוא מחוץ לתחום.

פרסום מסקנותיה כעת גם מהווה, מבחינת ראש הממשלה, מסר למבקר שמשמעו: אני לא צריך שיגידו לי מה לא בסדר בקבינט, אני יודע לבד וגם פועל לתקן זאת. גם כך וגם כך, בסופו של דבר לא יעזרו כל הוועדות שבעולם. מי שלא רוצה לדעת לא יידע ואי אפשר יהיה להכריח אותו "להגדיל ראש".

השבוע ערך גורם בכיר בצה"ל תדרוך לכתבים הזרים, במהלכו אמר כי בשנת 2017 הסבירות למלחמה שבה תהיה ישראל מעורבת, נמוכה בשל מעורבות חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה ובידודו של חמאס בעולם הערבי. אם זאת, אמר הגורם הבכיר, "ישנה אפשרות להסלמה במצב באופן לא צפוי". להסלמה הזו יש להיערך מראש, באמצעות תהליך סדור, במהלכו ידונו שרי הקבינט, לעומק, בתרחישים השונים, כמו חדירת מחבלים ליישוב בגבול הצפון או ברצועה, ובמטרות שירצו להשיג בתגובה להם. כשזה יתרחש, יהיה בידי השרים מצע של ידע רלוונטי ותכנית מגירה שיש להתאים לאירוע הספציפי. בינתיים מתנהל הקבינט על-פי מודל הכבאי, אותו הזכיר השבוע בראיון הסופר יוני ויצמן, בעברו קצין ביחידה מובחרת. בקורס קצינים, סיפר ויצמן, למד מודלים של מנהיגות שאחד מהם היה "דמות הכבאי שקם בבוקר ומכבה את השריפה היומית. ככה המדינה הזאת נראית, ניהול שריפות בלי אסטרטגיה".

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 23.12.2016)

 

חזית שהיא עורף\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

השבוע התפרסם דו"ח המבקר על (אי) מוכנות העורף לשעת חירום. למרות שההגנה הפכה לחלק אינטגרלי בדוקטרינת צה"ל, בפועל אין חלוקת סמכויות ואחריות ברורה בין הגופים והמשרדים השונים

מבקר המדינה, יוסף שפירא, קבע שמוכנות העורף בחירום לוקה בחסר.

מבקר המדינה שפירא, קבע שמוכנות העורף בחירום לוקה בחסר.

השבוע התפרסם דו"ח מבקר המדינה, השופט יוסף שפירא, הנוגע למוכנות העורף לשעת חירום. השורה התחתונה כמעט צפויה מראש – ישראל לא ערוכה כנדרש לטיפול בעורף בשעת חירום. מקרה הבוחן שבלב הדו"ח הוא דווקא סופת השלגים בירושלים בחורף 2013, המהווה בעיני המבקר דוגמה מובהקת לחוסר הסדר ואי הבהירות בתחום הסמכויות, האחריות והטיפול בעורף בשעת חירום, ותהה זו בשל אסון טבע, פגעי מזג אוויר או מלחמה.

על פי דו"ח המבקר טרם הוסדרה חקיקה המרכזת את כלל התחומים הרלוונטי לטיפול בעורף בחירום, ובכלל זה את מדרג הסמכויות של משרדי הממשלה והארגונים השונים והעוסקים בנושא. במקרה זה מצא המבקר לנכון להעיר לראש הממשלה נתניהו כי יש "להימנע מעיכובים נוספים בנושא משמעותי זה, המהווה מרכיב חיוני במימוש היכולת הארגונית לטפל בעורף". שלא במפתיע מצא המבקר כי זה זמן רב שמתקיימים פערים במוכנות הארגונים הרלוונטיים לאירועי חירום, וישנה סחבת בטיפול בהם.

דו

דו"ח המבקר לשנת 2015 למוכנות עורף.

על-פי דו"ח המבקר בהחלטת הממשלה מיוני 2014 נקבע כי שר הביטחון יגבש בשיתוף המשרדים הרלוונטיים תכנית עבודה שנתית ורב-שנתית בהקשר למוכנות העורף לחירום, כמו גם הצעה להסדרת סמכויות בין משרד הביטחון למשרד לביטחון פנים. גם כאן מתנהלת סחבת ביורוקרטית ואלו טרם גובשו והוצגו. לאור הדו"ח קיימים ליקויים ופערים גם במערך הארגוני ובתשתית הנוגעת לטיפול בעורף בחירום. כך למשל טרם הושלמה היערכות מוקד חברת החשמל לשעת חירום וטרם יושמו הנחיות בטיחות אש בקרב רשויות מקומיות הסמוכות ליערות.

משחקים הגנה ולא התקפה

צה"ל, מדגיש המבקר, צופה כי המלחמה הבאה תהיה חזקה מאלו שהתרחשו ב-2006 וב-2014.  תרחיש שפרסם הצבא לפני זמן מה יצא מתוך אותה הנחת מוצא כי לחזבאללה ישנם כמאה אלף רקטות והוא ימתיר כאלף רקטות ביום על מרכזי האוכלוסייה הישראלית. אין מדובר רק ברקטות קצרות טווח כי אם ברקטות בעלות דיוק וטווחים גבוהים.

האלוף יצחק (

האלוף גרשון, שימש כאלוף פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה.

כשפרצה מלחמת לבנון השנייה תהו שרי הממשלה מהי רמת המוכנות של העורף למלחמה והרמטכ"ל חלוץ הבהיר להם כי זהו תחום שבאחריות הצבא. הוא נשאל אם העורף מוכן ואמר שהדברים נלקחים בחשבון. כאשר ביקש אלוף פיקוד העורף, יצחק ("ג'רי") גרשון, קצין קרבי שפיקד על חטיבת הצנחנים ואוגדת איו"ש ב"חומת מגן", משאיות בכדי לחלק אוכל לתושבי הצפון תהה סגן הרמטכ"ל קפלינסקי האם פיקוד העורף עוסק בתחום לא לו, שלא לומר דוחף את האף שלא לצורך. הפיקוד, מיותר לציין, אכן נמנע מלעסוק בכך. כולם ידעו שהעורף יחטוף אבל בפועל צה"ל הוא צבא ההתקפה לישראל ובזה הוא התמקד.

האלוף יאיר גולן, כמפקד פיקוד העורף שיפר את מוכנותו לעימותי העתיד.

האלוף גולן, שיפר את מוכנות הפיקוד לעימותי העתיד.

לאחר המלחמה קבע מבקר המדינה כי הטיפול בעורף היה לקוי ביותר. גרשון ספג ביקורת קשה ונאלץ לפרוש מצה"ל לאחר שלא קודם. במהלך כהונת מחליפו, האלוף יאיר גולן, שכמותו הגיע מהצנחנים, התרחש המבחן הבא בדמות מבצע "עופרת יצוקה". גולן, בניגוד לקודמו ולאור לקחי המלחמה, השקיע רבות בתיאום מול הרשויות המקומיות והאזרחים. ההשקעה הוכיחה את עצמה במבצע, כמו גם מספר החלטות מושכלות שקיבל גולן בנוגע לפתיחה וסגירה של מוסדות חינוך שצמצמו משמעותית את מספר הנפגעים.

אלוף פיקוד העורף הקודם, אייל אייזנברג, יוצא יחידת שלדג וגבעתי שפיקד על אוגדות בלבנון ובעזה, הוביל את הפיקוד בשורת אירועים, בהם הסופה בירושלים, אולם עיקר העשייה היה סבבי הלחימה כנגד החמאס ובהם המלחמה האחרונה בעזה. רגע לפני שפרש מתפקידו פרסם הפיקוד את תרחיש הייחוס שלו לעימות הבא עם חזבאללה בלבנון. בפרסום התרחיש ישנה, ככל הנראה, שאיפה לשפר את תיאום הציפיות בין הפיקוד לאזרחים ולהביא לכך שהציבור ידרוש פחות מן הפיקוד.

אייזנברג פרש לאחרונה מצה"ל לאחר שלא מונה לתפקיד בכיר נוסף במטכ"ל. גם מחליפו, האלוף יואל סטריק, הוא נציג מובהק של הדרג המסתער (במקרה זה מגבעתי) שנשלח לפיקוד היחיד שאנשיו עוברים את הגבול בעיקר במשימות סיוע הומניטרי. אמנם העורף הולך ותופס נפח בפעילות הצבא, ובאחרונה גם הוגדרה ההגנה כרגל הרביעית (לצד הרתעה, התרעה, והכרעה) במסמך דוקטרינת ההפעלה האסטרטגית של צה"ל. אולם הדו"ח של מבקר המדינה מלמד כי בסופו של יום מה שהיה במלחמת לבנון השנייה הוא מה שיהיה. העורף אינו ערוך לתרחיש האיום שהציג אייזנברג ואין גם בעל בית מוגדר שייטפל בו ביום פקודה.

המילואים לא בכושר, אבל בעצם למי אכפת?\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

דו"ח מבקר המדינה מצא את מערך המילואים ביבשה בלתי כשיר. אין אימונים, אין הקצאות ואין תקציב קשיח. מה עושים? "מה שעשינו ב-48', אין יותר טוב מזה". אבל בעצם למי אכפת? 

 מבקר המדינה, יוסף שפירא, קבע שמערך המילואים ביבשה פשוט לא כשיר.


מבקר המדינה, יוסף שפירא, קבע שמערך המילואים ביבשה פשוט לא כשיר.

ושוב חוזרת על עצמה ההצגה הידועה בדמות דו"ח מבקר המדינה המצביע על כשירות נמוכה בחלק ניכר מיחידות מערך המילואים בזרוע היבשה. המבקר קובע כי "משך האימונים, תוכניהם ואיכותם אינם מאפשרים לתרגל את כלל הכשירויות הנדרשות." משפט מפוצץ שהתרגום שלו לשטח הוא שלמילואים אין אימונים, אין הקצאות והמערכת ממשיכה להאמין במשפט השחוק מהטירונות שזה מה שיש ועם זה ננצח. 

דו"ח המבקר מצא כי לצה"ל אין תקציב קשיח ומוגן מקיצוץ לאימון המילואים וכי אינו מקפיד על רצף אימונים בהתאם למודל האימונים בגדודים ועל מחזוריות האימון. עוד גילה שפירא כי ישנם פערים משמעותיים במערך האחזקה באוגדות המילואים.  כשקוראים את הדו"ח (רק 36 עמודים) אי אפשר שלא לתהות האם מסקנות דו"ח וינוגרד הנוגעות למערך המילואים לא הפכו לאות מתה. שמונה וחצי שנים חלפו מאז מלחמת לבנון השנייה וצה"ל שב ומזניח את מערך המילואים ביבשה.

חיילי חי

חיילי חי"ר בצבא נפוליאון, נדרשו לאימון בן שבוע

הכשירות במערך המילואים הקרבי פוחתת כשבמקביל שדה הקרב המודרני הופך מורכב יותר ויותר. נפוליאון למשל האמין כי חיילי החי"ר שלו זקוקים לאימון בסיסי בן שבוע בשדאות והתחפרות, ואת השאר ישלימו תוך כדי המסע לעבר שדה הקרב שנמשך ימים ארוכים. מאתיים שנה עברו וחייל החי"ר נדרש להתמודד עם מציאות מורכבת לאין ערוך. הקרב המשולב, לחימה בשטח בנוי ופתוח, לוחמה כנגד התווך התת-קרקעי, לוחמת סבך ולחימה בשטח הררי ומבולדר, הם רק חלק משלל הכשירויות הנדרשות מן הלוחם בשדה הקרב המודרני.

כשירות הפרט במילואים בקליעה, בשימוש באמצעים חדישים ובלחימה במתארים שונים חשובה, אבל חשובה ממנה יכולת המפקדים לפקד על המסגרות הלוחמות באופן יעיל. כשמילואימניק יעמוד לפני הכניסה לחדר הוא יעשה "מה שעשינו ב-48' (אין יותר טוב מזה)". הוא יזרוק רימון ועוד אחד, וירוקן שתי מחסניות כדי להיות בטוח, ואז ייטהר את החדר בכניסה באש. בקרב בשטח פתוח העניין פשוט עוד יותר. שם, בגלל שהכושר של איש המילואים הממוצע, הוא לא מי יודע כמה, השילוב של לרוץ, ליפול, לירות ושוב לרוץ, ליפול ושוב לירות, מביא למצב שאת האויב הורגים באמצעות כמות אש אדירה שמייצרים לכיוונו. נכון, היה עדיף לו יכולת הקליעה וחיילות הפרט של כל לוחם ולוחם (בין שהוא יוצא גולני, נח"ל או שייטת) תהיה כמו זו לוחם בימ"מ, אבל השמיכה קצרה, האיומים רבים, והתמרון הקרקעי מחייב פעולה בסדר כוחות בן אלפי לוחמים.

Paras226blackhawk

אנשי מילואים באימון בדרום.

המלחמה הבאה, תהיה אשר תהיה כשתהיה, תדרוש מצה"ל לבצע מהלך מתמרן מהיר לשטח האויב, ותחייב קשיחות בסיסית ותחושת מסוגלות ואמונה ביכולת שנרכשת רק באימונים המדמים מסע מלחמה אלים, מהיר וקשה. בצבא היבשה מוכנות למלחמה הבאה מחייבת, בעיני, בעיקר הכשרה של מפקדים. אלה לא יכולים לדמות את הובלת המסגרות שלהם באמצעות תטל"גים (תרגיל טקטי ללא גייסות) ותרגילים שלדיים. בתרגילים כאלה הם לא נדרשים להתמודד עם מילואימניק עייף שזורק את המא"ג ולא שם קסדה, עם משך הזמן האמיתי שאורך כל מהלך ועם התחושה (גם אם בתרגיל) כשמפילים להם מקלען, מטוליסט, חובש וקשר פצועים. כך היה בטרם מלחמת לבנון השנייה והדבר משקף את אשר קורה כאשר צה"ל לא מאמן את מפקדיו.

"עוד לא למדנו כלום, כך מסתבר."

חיילי מילואים באימון

חיילי מילואים באימון

כשירות המילואים מחייבת שני משאבים – זמן וכסף. עלות אימון יחידות המילואים אינה נמדדת רק בתקציב הצה"לי, אלא גם בנזק הנגרם למשק מהיעדרותם הממושכת (מי יותר מי פחות) של אנשי מילואים ממקום עבודתם (במיוחד מי שמוגדר כעצמאי). העלות הכוללת של השניים היא שהביאה כבר לפני יותר מעשור את ממשלות ישראל להחלטה להשתמש פחות ופחות ביחידות המילואים, ככל שהמצב מאפשר. העובדה שאנשי המילואים נוטים להיות ביקורתיים יותר כלפי המצב אותו הם מוצאים בחזית (ביקורת שמגיעה ללב השיח הציבורי ברגע שנגמרת התעסוקה) היא נדבך נוסף. כך למשל, צה"להפסיק לזמן מילואימניקים לתעסוקה בלבנון החל משנת 1985 ועד לנסיגה בשנת 2000. הוא עשה זאת לאחר מחאה ציבורית שהובילו אנשי מילואים שחזרו מלבנון ושאלו מה בעצם יש לצה"ל לחפש בביירות וסביבתה?

השר יעלון בימיו כמילואימניק צעיר בחטיבת הצנחנים 55 במלחמת יום הכיפורים

השר יעלון בימיו כמילואימניק צעיר בחטיבת הצנחנים 55 במלחמת יום הכיפורים

שר הביטחון יעלון גאה מאוד, ובצדק, בימיו כאיש מילואים בחטיבת המילואים של הצנחנים 55, שצלחה במלחמת יום הכיפורים את התעלה במבצע שהביא לתפנית במערכה. העובדה כי השר הממונה מכיר "דרך הרגליים" את הווית המילואים ובקי יפה יפה במצבו של צה"ל היא דבר חיובי כשלעצמו.

אולם כבר כרמטכ"ל הוביל יעלון רפורמה משמעותית בימי המילואים. בהובלתו קוצצו משמעותית ימי המילואים בלמעלה מ-70%, בדגש על קיצוץ בתעסוקות מבצעיות. חשוב לציין כי יעלון, ושר הביטחון דאז, מופז, נאלצו "לחתוך בבשר החי" של כשירות המילואים נוכח אילוצי האינתיפאדה השנייה. היתה להם מלחמה לנהל והכסף היה חייב לבוא מאיפשהו. המילואים היו ונותרו התקציב הנזיל ביותר שבו ניתן להשתמש. לזכותם יאמר כי הבינו את המשמעות במלואה והתכניות האופרטיביות הותאמו לכך. לאורך העשור האחרון צמצם הצבא יותר ויותר את מערך המילואים. כבר לא רבים עם אף אחד – מי שלא רוצה לא בא. בפועל הפכו המילואים, משל היו סיירת, ליחידת ההתנדבותית הגדולה ביותר בצה"ל.

במקביל, נוכח הקיצוצים בהיקף ובאיכות האימונים, החל צה"ל לסמוך יותר על המערך הסדיר כמי שיישא בעיקר הנטל, לא רק בביטחון השוטף אלא גם במלחמה. במבצע "צוק איתן" למשל, לא לחמו חטיבות מילואים וגדודי המילואים המועטים שכן הוכנסו לעזה היו בכפוף לחטיבות סדירות. כל זה נחמד וטוב לתמרון קרקעי מוגבל ברצועת עזה, אבל מה יקרה במידה וצה"ל יידרש לתמרון נרחב בלבנון, ברמת הגולן הסורית או חלילה ביותר ממוקד אחד?  השמיכה, כאמור, קצרה וצריך לתעדף, אולם ימי הוקרה למשרתים ומועדון הטבות אינם יכולים להוות תחליף לדרישות הבסיסיות של אנשי המילואים: אימונים בהיקף ובאיכות מספקת והוקרה נאותה למיעוט שנושא בנטל השירות במילואים. 

 לאף אחד לא אכפת

מערכת כיפת ברזל

מערכת כיפת ברזל

האמת צריכה להיאמר, לציבור לא איכפת. כששר הביטחון מסביר כי לקח סיכון מחושב על חשבון כשירות מערך המילואים לטובת הצטיידות במערכות הגנה כגון כיפת ברזל הוא מראה כי הוא קשוב לרחשי הציבור כמו גם להשתנות שדה הקרב. במלחמה הבאה, כמו במלחמת לבנון השנייה וצפונה ממנה, יהיו מרכזי האוכלוסייה של מדינת ישראל תחת איום רקטי גובר ומתמשך. אף שצה"ל מאמין כי על-מנת להביא להפסקת הירי יש לתקוף את מרחבי השיגור מן האוויר כמו גם על הקרקע, האדם ברחוב פשוט רוצה ליהנות מאותה מטריית הגנה שהיתה לו במבצע "צוק איתן".

463px-Wino_finalיתרה מזאת, איש מילואים שמגלה שהתעסוקה נדחתה לשנה הבאה ושהאימון הקרוב קוצץ וצומצם למינימום האפשרי מבחינת משכו והיקפו לא מתלונן אלא נושם לרווחה. ולמה שיתנהג אחרת, חסרים לו כאבי ראש גם בלי חודש תעסוקה בשטחים או שבועיים אימון חטיבתי מלא בגבעות של צאלים? זה מה שחשוב לציבור וזה מה שמעניין אותו. אי-מוכנות היחידות למערכה הבאה, בנוסח לבנון השנייה, זה כבר עניין לוועדת החקירה הבאה.