כדאי שרצף התקיפות המוצלח לא יעלה לנו לראש | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בסבב הלחימה כנגד הג'יהאד האסלאמי בשבוע שעבר ובפעולת התגמול האווירית שביצעה בסוריה הלילה שיגרה ישראל מסר מרתיע לאויביה. אך מוטב שהדרג המדיני ימתן את המסרים המאיימים, שעלולים ללבות את הלהבות לכדי שריפה של ממש.

צה"ל תקף הלילה (בין שלישי לרביעי) מן האוויר כעשרים מטרות בסוריה. התקיפה באה כתגובה לירי רקטות, ארבע במספר, שבוצע משטח סוריה לעבר ישראל ביום שלישי לפנות בוקר. הרקטות יורטו בידי סוללת כיפת ברזל. ישראל לא נהגה עד כה להבליג על ירי מסוריה לשטחה, ונראה שלמרות היירוט המוצלח הוחלט בדרג המדיני והצבאי הבכיר כי אין להבליג גם הפעם. 

בתקיפה תקף חיל האוויר מפקדות, מחסני אמצעי לחימה ובסיסי צבא, השייכים לכוח קודס האיראני ולצבא הסורי. במהלך התקיפה ירה הצבא הסורי טילי נ"מ לעבר מטוסי חיל האוויר ובעקבות זאת הותקפו והושמדו מספר סוללות הגנה אווירית סוריות. הארגון הסורי לזכויות אדם דיווח על כאחד-עשר הרוגים, מהם כשבעה איראנים.

לצד המערכה בין המלחמות (מב"מ) שמנהלת ישראל כנגד ההתבססות האיראנית בסוריה, היא מחזיקה בקו מדיני ברור לפיו תגיב כמעט לכל תקיפה ופרובוקציה כנגדה מסוריה, ותגבה מחיר כואב.

דוגמאות לא חסר, כשהבולטת שבהם היא מבצע "בית הקלפים" במאי 2018. פעולת תגמול אווירית לא מידתית (שתאמה את הקו בו דגל הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט), בתגובה לירי רקטות שביצעו מילציות איראניות לעבר מוצבי צה"ל בגולן. במבצע תקפו מטוסי חיל האוויר מעל ל-50 יעדים בסוריה השייכים ומשמשים את כוח קודס האיראני.

אין רגע דל

כשבוע לאחר שנכנס לתפקידו, בינואר האחרון, נדרש אביב כוכבי למבחן המבצעי המשמעותי הראשון שלו כרמטכ"ל. בתגובה לירי טיל קרקע-קרקע שביצעו כוחות איראניים לעבר החרמון המליץ אז כוכבי לראש הממשלה נתניהו על פעולת תגמול חריפה שהוכנה מראש, מבצע "קלף חדש". בפעולה, תקף חיל האוויר מספר יעדים במרחב דמשק, ובהם סוללות הגנה אווירית של הצבא הסורי, לאחר שאלו ירו לעבר מטוסי חיל האוויר.

נראה שבדומה לרמטכ"ל נכנס שר הביטחון החדש, נפתלי בנט, לתפקיד ללא ימי חסד. עבור שר הביטחון בישראל כל יום, כמאמר השיר, ישנו "או סקנדל או פסטיבל", ובנט אינו יוצא דופן.

בנט נכנס לתפקיד במהלך מבצע "חגורה שחורה" בו ניהל צה"ל עימות יזום עם הגי'האד האסלאמי ברצועת עזה במהלכו פגע במעל 20 פעילים ובנכסים רבים של הארגון. המבצע החל יום לפני כניסתו המתוכננת של בנט לתפקיד בתקיפה שבה נהרגו בהא אבו אל-עטא, מפקד חטיבה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי ברצועה, ואשתו.

על-פי פרסומים זרים תקף אז חיל האוויר במקביל את ביתו של אכרם עג'ורי, בכיר בלשכה המדינית של הג'יהאד האסלאמי. עג'ורי נותר בחיים אך בנו ואדם נוסף נהרגו. אם ישראל עמדה מאחורי התקיפה בדמשק, הרי שהיה זה מסר ברור לג'יהאד האסלאמי שהיא מוכנה לשחק נגדו על כל המגרש, ולא רק בעזה.

בנט, כאמור, נכנס לתפקיד יום למחרת, כשהרכבת כבר נוסעת  על הפסים, ויכולתו להשפיע על המדיניות ויעדי המבצע מוגבלת.

ישראל ניהלה את הלחימה בתבונה וידעה לסיים אותה בזמן, עם הישג מוגבל אך ברור, לפני שהסלימה לכדי מערכה רחבה שתכלול גם את ארגון החמאס, שנותר מחוץ ללחימה.

מוטב שהמסרים יהיו מתונים

הפעם, ככל הנראה, היתה לבנט מעורבות גבוהה בתהליך קבלת ההחלטות שקדם לתגובה הישראלית. בהודעה שפרסם הבוקר אמר השר כי "הכללים השתנו: מי שיורה על מדינת ישראל ביום, לא ישן בלילה. כך בשבוע שעבר וכך גם השבוע. המסר שלנו למנהיגי איראן פשוט: אינכם חסינים יותר. בכל מקום בו תשלחו את זרועות התמנון שלכם – אנחנו נגדע אותן".

למרות ההצהרה הלוחמנית, סביר שאין מדובר בתחילתה של מימוש המדיניות התקיפה לה הטיף בנט, כשהיה שר החינוך. אז, טען השר כי ישראל צריכה לפעול במישרין כנגד איראן ("ראש התמנון", כפי שכינה זאת) ולא רק כנגד שליחיה ובהם חזבאללה. 

ניתן להעריך שמסרים תוקפניים לחוד, והקו המדיני השקול והזהיר שמוביל את צעדיה של ישראל בחזית הצפונית לחוד. ועדיין נדרשת זהירות. 

במאמר שכתב בשעתו האלוף (מיל') דורון אלמוג ב"מערכות" הוא הזהיר מפני ההנחה שהניצחון, ובמקרה זה ההישג הצבאי, אינו מבטיח "שהצד האחר יירתע מלנקוט פעולה נגד המנצח. יתר על כן, אף ייתכן מצב שבו רצונו של הצד המובס לנקום יגדל דווקא ככל שתבוסתו קשה יותר ומשפילה יותר. ניצחונה המוחץ של ישראל במלחמת ששת הימים יצר מוטיבציה חזקה מאוד בקרב שכנותיה לצאת לסיבוב נוסף".

אלמוג, שעשה את עיקר שנותיו בצנחנים, למד את הלקח הזה על בשרו כבר בפשיטה הראשונה שבה השתתף, על האי שדואן בעיצומה של מלחמת ההתשה, ואם נזקק מישהו להוכחה סופית ומוחלטת הגיע אוקטובר 1973 והוכיח זאת.

מכאן שמוטב למתן את האיומים והקפות הניצחון שנשמעים מצד הדרג המדיני לעבר הגי'האד האסלאמי כמו גם לעבר האיראנים והסורים. הן משום שלא צריך לייצר תחושת השפלה בצד השני שתגביר את המוטיבציה (הקיימת ממילא) לבוא חשבון, והן משום שהסבב הבא מעבר לפינה, ושם התוצאה עלולה להיות מוצלחת פחות, או לחלופין לגלוש לכדי מערכה רחבה, שבה אין איש רוצה.

(המאמר פורסם במקור באתר "זמן ישראל", בתאריך 20.11.2019)

חופש הפעולה הישראלי לא יפגע, אבל מוטב לפעול בזהירות | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

תקיפת חיל האוויר בלטקיה שבמהלכה יירט הנ"מ הסורי מטוס ביון רוסי יצרה מתיחות בין ירושלים למוסקבה, אבל סביר שחופש הפעולה הישראלי לא ייפגע.

בלילה שבין שני לשלישי תקפו מטוסי חיל האוויר מספר יעדים בלטקיה, עיר הנמל הסורית. במהלך התקיפה ירה מערך ההגנה האווירית הסורי מספר טילי נ"מ ואחד מהם פגע והפיל מטוס ביון רוסי מסוג אליושין (Ilyushin Il-18) והרג את 14 אנשי צוותו. הרוסים מצדם מיהרו להאשים את ישראל באחריות לתקרית, שכן ישנו מנגנון תיאום ביטחוני בין המדינות, והתרעה מוקדמת יותר בדבר התקיפה הצפויה היתה מונעת את הימצאות המטוס במרחב. המתיחות עם רוסיה אילצה את ישראל הרשמית להתייחס בפומבי לסוגיה שהיא מקפידה להותיר במרחב העמימות – המערכה שבין המלחמות (מב"מ). 

מימין: מפקד חיל האוויר נורקין ומקבילו הרוסי, (צילום: דו"צ).

רגע לפני כניסת יום הכיפורים ניהלו בכירים בדרג המדיני, ובהם רה"מ נתניהו ושר הביטחון ליברמן, שיחות עם מקביליהם ברוסיה בניסיון להסביר את אשר אירע, ודובר צה"ל אף חשף את תחקיר חיל האוויר אודות הפעולה. לפי ממצאי התחקיר, המטוס הופל בשל ירי נ"מ סורי ובאותה עת כבר היו מטוסי חיל האוויר בשטח ישראל. במטרה להבהיר לרוסים את אי-מעורבותה של ישראל בהפלת המטוס נשלח מפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, ביום חמישי לרוסיה על-מנת להציג להם את ממצאי התחקיר המלא. נראה כי ישראל נקטה במדיניות דומה לזו של הממשלה בראשות שמעון פרס, שהודיעה לאחר התקרית בה פגעה אש תותחים של צה"ל במתקן האו"ם בכפר כנא שבלבנון במהלך מבצע "ענבי זעם" ב-96'. האש נורתה במטרה לחלץ כוח מגלן בפיקוד נפתלי בנט ופגעה במתקן בשוגג. פרס אמר אז כי "אנחנו מאוד מצטערים, אבל לא מתנצלים".

השאלה עד כמה ישתכנעו הרוסים, והאם ינצלו את התקרית בכדי לקבוע כללי משחק חדשים בצפון, נותרה פתוחה. החלטתם לסגור את המרחב האווירי והימי מקפריסין ועד לחופי סוריה לשבוע, באופן רשמי בעבור תרגיל צבאי, היא רק דוגמה לכך. הקשר ההדוק שמקיים רה"מ נתניהו עם הנשיא פוטין, וכמותו בכירים נוספים בישראל עם עמיתיהם הרוסים הוא חשוב, אבל מדינות אינן מגבשות מדיניות על סמך קשרים טובים אלא על בסיס אינטרסים. רוסיה השקיעה רבות בשמירה על משטר אסד, במטרה להקים לעצמה בסיס פעולה במזרח התיכון. לישראל ישנם אינטרסים משלה בגזרה הצפונית, ובהם מניעת התבססות איראן בסוריה ומניעת הגעת אמצעי לחימה מתקדמים לידי חזבאללה, שמתנגשים לא פעם עם האינטרס הרוסי. עד כה גילתה רוסיה הבנה רבה לצרכיה של ישראל, שקיבלה ביטוי כמעט גלוי ב-9 במאי השנה לאחר חזרתו של ראש הממשלה נתניהו ממצעד בכיכר האדומה במוסקבה, לציון יום השנה לניצחון על גרמניה הנאצית, בו נטל חלק כאורחו של פוטין. מזכירו הצבאי הקודם של נתניהו, תא"ל אליעזר טולדנו, סיפר בנאום הפרידה שלו מראש הממשלה, כי עם שובם ארצה הדף צה"ל מתקפת רקטות שירו האיראנים על מוצביו ברמת הגולן, ואז הנחית "עליהם מכה חזקה שבעתיים". פעולת התגמול הזו, מבצע "בית הקלפים", במהלכה תקפו מטוסי חיל האוויר מעל 50 יעדים בשטח סוריה השייכים ומשמשים את כוח קודס האיראני, הוגדרה על ידי טולדנו, קצין צנחנים שאינו נוטה לרגשנות, כאחד משני האירועים המרגשים ביותר בהם נטל חלק במסגרת תפקידו. 

בסוריה שומרים הרוסים על עיקרון "המספיקות הסבירה", שפירושו פריסה והפעלה מינימלית של כוח צבאי, כך שיאפשר קידום מטרות ואינטרסים אסטרטגיים. אין להם כוונה להשקיע יותר משאבים מאלה שכבר השקיעה. ישראל, שנהנית מיתרון הביתיות, בהחלט יכולה לשרטט את הקווים האדומים שלה, כך שייקחו אותם בחשבון וברצינות ויאפשרו לה את חופש הפעולה לשמור עליהם. בהמשך לכך ציין צבי מגן, שגריר ישראל ברוסיה לשעבר וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, בראיון ל"ישראל היום" כי בסופו של יום "הרוסים יודעים שישראל יכולה לעשות להם צרות גדולות בסוריה והדבר האחרון שהם צריכים שם זה עימות איתנו. אלה רק חלק מהסיבות מדוע להערכתי השינויים יהיו מינוריים". האירוע המחיש אמנם את פוטנציאל הנפיצות והמורכבות שטומנת בחובה החזית הצפונית, אך סביר שחופש הפעולה ממנו נהנית ישראל בצפון, יימשך. 

עם זאת, עולות מספר תובנות מהאירוע. הראשונה, המובנת מאליה, היא שכאשר שפועלים בהיקף נרחב כזה של תקיפות, כפי שמבצעת ישראל בסוריה, גם כשמשתדלים ליישם מדיניות של "אפס תקלות" תקלות מתרחשות. השנייה, המובנת מאליה גם היא, שמוטב לישראל לנהוג בזהירות מופלגת ולהימנע מ"לעצבן את הדוב", כמאמר הפתגם האמריקני, במיוחד כשמדובר בדוב הרוסי, ולא למתוח את החבל שלא לצורך. התובנה השלישית היא שנוכח הצורך בהיכרות גבוהה עם מורכבות החזית, כמו גם עם מנגנון התיאום עם הרוסים, עליו אחראי סגן הרמטכ"ל, מוטב שלרמטכ"ל הבא יתמנה מי מן המועמדים ששימש בעבר כאלוף פיקוד צפון וכסגן רמטכ"ל. שר הביטחון עדיין יכול להתלבט, ישנם שניים כאלה

המב"מ של פעם

המערכה שבין המלחמות (מב"מ) הפכה לנדבך מרכזי בתקופת כהונתו של הרמטכ"ל איזנקוט, ובתחילת החודש חשף צה"ל כי בשנה וחצי האחרונות בוצעו כ-200 תקיפות כנגד יעדים איראניים בסוריה. אבל למרות שהתפיסה הוסדרה ועוגנה בימי הרמטכ"ל הנוכחי וקודמו, ישראל יישמה אותה גם בעבר, גם אם לא בהיקפים רחבים שכאלה. השבוע נפטר תא"ל (מיל') עמנואל (מנו) שקד, קצין צנחנים וחי"ר ראשי לשעבר, כפי שפעם קראו למפקד חיל הרגלים בצה"ל, שבצה"ל של ראשית שנות השבעים היה האחראי למבצעים המיוחדים, בדומה למפקדת העומק כיום. שקד, יוצא הפלמ"ח, שימש בשנות ה-50 כסמג"ד בגבעתי ולקח חלק ב"מבצע "ירקון", סיור בעומק סיני לבדיקת צירים בטרם מלחמת סיני שעל חלקו בו זכה בעיטור המופת. בהמשך עבר לצנחנים, שם שימש כקצין אג"ם חטיבתי במלחמה ב-56' ולאחר מכן כמפקד גדוד. ב-72' החליף את חברו מהצנחנים, רפאל איתן, כקצח"ר והיה אחראי על החלק הקרקעי במדיניות ה"אופנסיבה זוטא" שגיבשה הממשלה בראשות גולדה מאיר, בתקופה שלאחר טבח הספורטאים במינכן. מדיניות זו קבעה כי צה"ל יפעל כנגד ארגוני הטרור שלא בתגובה לפיגוע, אלא כבמצב מלחמה. "יש אויב, הוא אומר שיש מלחמה, שיאכל את זה", הגדיר זאת הרמטכ"ל דוד אלעזר בשעתו. היתה זו מעין גרסה בוסרית של תפיסת המב"מ. 

תוצאת תמונה עבור עמנואל שקד לע"מ

מימין: סא"ל ליפקין-שחק, סא"ל זיו, תא"ל שקד וסא"ל ברק, (צילום: לע"מ).

במלחמת יום הכיפורים יזם שקד פשיטות בעורף הסורי והמצרי, אבל הוא בעיקר זכור בשל הפעולות שעליהן פיקד בין המלחמות, ובהן הפשיטה בטריפולי ומבצע "אביב נעורים". שנים אחרי תיאר שקד כיצד במהלך ההכנות לפשיטה בביירות, ביקר הרמטכ"ל את כוח הצנחנים שבפיקוד סא"ל אמנון ליפקין-שחק (לימים הרמטכ"ל), שעליו הוטל להרוס את מפקדת החזית העממית, ושאל אם ישנם פערים ובעיות. בתשובה פנה אליו סגן מפקד סיירת צנחנים, סגן אבידע שור, ואמר שישנו "בית צמוד לבית שאנחנו צריכים להרוס, שם גרים אזרחים, נשים, ילדים, זקנים, הכל, אם נשים את כמות חומר הנפץ הזאת לא רק שאנחנו נהרוס את המבנה של המחבלים אלא יש כל הסיכויים ששם יפגעו אזרחים ואני חושב שזה לא נכון". שור הציע להפחית את כמות חומר הנפץ בכדי להפחית את הסיכון לאוכלוסייה האזרחית. הרמטכ"ל מצדו הטיל את ההחלטה לפתחו של שקד, מפקד המבצע, שהחליט בהתאם להצעתו של שור.

בפשיטה תקפו כוחות סיירת מטכ"ל, בפיקוד אהוד ברק, את בתיהם של שלושה מבכירי פת"ח והרגו אותם. הכוח של ליפקין-שחק הסתבך. כוח החוד, שור ומספר לוחמים, פתח באש והרג את הזקיפים בחזית המפקדה, אך מיד לאחר מכן נפתחה עליהם אש מאחור. מחבלים ברכב עם מקלע, שהכוח לא ידע על קיומו, פגע בהם, הרג את שור ולוחם נוסף ופצע לוחם שלישי. ליפקין-שחק, ששמר על קור-רוחו, החליט להמשיך במשימה נוכח התנאים הקשים ולימים סיפר כי מיד לאחר שנחשף הכוח "התחילו חילופי אש וזריקת רימונים גם מהקומות הגבוהות של הבניין. ירינו אל הבניין והשתלטנו על תחתיתו, והאש משם נפסקה". במקביל לפינוי הפצועים וההרוגים הכין הכוח את בניין המפקדה לפיצוץ ונסוג תחת אש. הבניין נהרס, וכתוצאה מכך נהרגו עשרות מחבלים. לבניין הסמוך לא נגרם נזק. גם אז הרוסים לא גילו אהדה יתרה למדיניות הישראלית, ובעיתון פראבדה אף תוארו הכוחות הפושטים כ"גנגסטרים". אבל גינויים לחוד וחופש פעולה לחוד. 

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 21.09.2018)

מוכנות למשבר ושיתופי פעולה במזרח התיכון: אסטרטגיית צה"ל נחשפת | מאת גבי סיבוני וגל פרל פינקל

רשומה רגילה

צה"ל פרסם מסמך שמגדיר את האיומים המרכזיים שעומדים בפניו ודרכי ההתמודדות עמם. מדובר ביצירת נורמה יוצאת דופן של יצירת שיח בינו לבין הציבור. בין היתר ניתנת התייחסות לפוטנציאל שבזהות האינטרסים עם מדינות ערב המתונות ולאפשרות של גיוס מילואים כללי

בשנת 2015 פורסם מסמך "אסטרטגיית צה"ל", שפתח צוהר לתהליכי החשיבה המתקיימים בצבא וראייתו את האתגרים המשמעותיים העומדים בפניו ואת המענה אליהם. כבר אז נקבע כי תהליכי החשיבה האסטרטגיים ועדכונו של המסמך יהיו מתמשכים וקבועים, וזאת על מנת לשפר את השיח בין הצבא לבין הציבור. בשנים שחלפו מאז הפרסום, התקיימו בצה"ל תהליכי חשיבה לבחינת משמעות השינויים שחלו במזרח התיכון על תפיסות הפעולה שלו. כך, בהתאם לגישה זו, פרסם צה"ל באפריל 2018 מסמך אסטרטגיה מעודכן.

בין החידושים העיקריים במסמך המעודכן היו חלוקה של הזירה האסטרטגית של ישראל ל"מכלולי עימות" ו"למכלולי שיתופי פעולה", כשבתוך כך הפוטנציאל שבזהות האינטרסים עם מדינות ערב המתונות למול איומים משותפים. לצד זאת, הוגדרו שתי גישות למענה לאיומים ביטחוניים, שאחת מהן כוללת הכרעה של האויב והשנייה פעולות מניעה ועיצוב מרחב העימות. בנוסף לכך ניתנה התייחסות נרחבת לעקרונות בניין הכוח ובהם מרכזיותו של פיתוח כוח האדם, בסדיר ובמילואים.

מכלולי העימות הוגדרו במסמך כ"קבוצות גורמים בעלי הגיון פוליטי-מדיני משותף, הפועלות בניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל וצה"ל". הבנת קשרים אלה בין גורמים במכלול מאפשרת לנתח טוב יותר את נקודות התורפה שלהם ואת דרכי הפעולה מולן.

בהתאם לכך הוגדרו כמה מכלולי עימות, שהראשון שבהם הוא הציר השיעי – מאיראן, דרך חיזבאללה ועד המשטר הסורי והמיליציות השיעיות הפועלות בסוריה. מבין גורמים אלה איראן מהווה את הגורם המרכזי, והיא מקרינה איום ישיר ועקיף, דוגמת מעורבותה בסוריה, בזירה הפלסטינית, בתימן ובעיראק. לצד האידיאולוגיה המשותפת, המאפיינים העיקריים של השחקנים בציר השיעי הם החתירה ליכולת גרעינית ובניית תשתית של מעצמה אזורית בעלת תעשייה צבאית רחבה. איום זה בא לידי ביטוי בניסיונות התבססותה של איראן בסוריה, במעורבותה בעידוד העימותים בעזה וביהודה ושומרון וכן בפעולה מודיעינית והתקפית נגד ישראל במרחב הסייבר.

על פי המסמך, הזירה הפלסטינית מהווה את מכלול העימות בעל פוטנציאל הנפיצות הגבוה ביותר. בעוד שברצועת עזה פועלים חמאס, הג'יהאד האסלאמי וקבוצות טרור נוספות, ביהודה ושומרון פועל החמאס לצד ארגוני טרור נוספים ומפגעים בודדים. מדובר בשני מרחבים עם ישויות פוליטיות ואידיאולוגיות עוינות זו לזו, הנאבקות בישראל ופועלות כדי לפגוע בחופש הפעולה של צה"ל ולגבות מחיר מדיני-כלכלי-משפטי בישראל.

לצד אלה ישנו גם הג'יהאד הסלפי, הפועל בכל העולם ואינו מתמקד רק בישראל. מכלול עימות זה כולל גורמי טרור מארגוני הג'יהאד העולמי, בין היתר בסוריה ובגבול שבין ישראל לבין חצי האי סיני. מניתוח צה"ל עולה כי לישראל ולשחקנים רבים באזור וברחבי העולם עניין משותף בהחלשתו של הג'יהאד הסלפי. לאור זאת צה"ל פועל כדי לפתח שיתופי פעולה מולו.

מסיבה זאת, אסטרטגיית צה"ל כוללת לצד התמודדות עם אותם מכלולי עימות גם שיתוף פעולה: "קבוצות גורמים שיש בין האינטרסים שלהם לבין האינטרסים של מדינת ישראל זהות מסוימת, ומערכות היחסים איתם נעות ברצף שבין שיתוף פעולה להיעדר עימות, לרבות רמות שונות של תיאום". כך למשל, לישראל שותפות אינטרסים עם המדינות הערביות הפרגמטיות, ובהן אלה שיש לה עמן הסכמי שלום, למול התפשטותה של איראן. ניצול שותפות אינטרסים זה עשוי לחזק את ישראל בהתמודדותה מול האיומים השונים.

הכרעה מול השפעה

גישה אחת למימוש יעדי צה"ל היא גישת ההכרעה, החותרת, במקרה של עימות משמעותי, לבטל את רצונו של האויב – ואת יכולתו – להוסיף ולפעול נגד ישראל. הגישה השנייה היא גישת מניעה והשפעה שמטרתה לסכל את האיומים, להרתיע ולהרחיק את העימותים המשמעותיים, ובתוך כך לעצב את מרחב העימות באופן נוח יותר לישראל. זוהי הגישה שלפיה נוהג צה"ל על פי רוב. הגישה הנוכחית משתרעת מפעולות ביטחון שוטף, דרך המערכה שבין המלחמה ועד למבצעים מוגבלים. הדגמה למימוש גישה זו ניתן היה לראות בחודש מאי 2018, במבצע "בית הקלפים", שבו הותקפו תשתיות איראניות וסוללות הגנה אווירית בסוריה.

החלוקה לשתי גישות פעולה אינה דיכוטומית, ומתקיימים יחסי גומלין ביניהן וחפיפה מסוימת. מטרתה, אם כן, היא לצייד את מפקדי צה"ל במושגים שנועדו לבחון את דרכי ההתמודדות עם האיומים, ובעת הסלמה ביטחונית לבחון האם להמשיך ולדבוק במניעה ובהשפעה או לעבור לגישת ההכרעה.

אסטרטגיית צה"ל ממשיכה להדגיש את מרכזיותו של הכוח היבשתי כחלק מעקרונות הפעלת הכוח, זאת בהתאם לדגש שהושם כבר במסמך אסטרטגיית צה"ל משנת 2015. על פי עקרונות ההפעלה, צה"ל יפעיל בגישת ההכרעה "מהלומה משולבת מידית ובו זמנית באמצעות שני מרכיבי יסוד: מאמץ תמרון בעל יכולות מחץ – שריד, מהיר, קטלני וגמיש, הפועל בשילוביות רב-זרועית. [ושני] מאמץ אש מדויקת רחבת היקף, המבוסס על מודיעין איכותי". החידוש במסמך המעודכן הוא קביעת אחריותה של המפקדה הכללית לגיבוש תפיסת התמרון ביבשה ולהכוונה באמצעותה את בניין הכוח. החלטה זו נותנת תוקף להגדרתה של המפקדה הכללית העליונה לכוחות היבשה.

המסמך מדגיש, בנוסף לכך, קשת רחבה של עקרונות בניין כוח הנשענים על הפעלת הכוח מול הגישות השונות. אחד מהשינויים במסמך המעודכן ביחס לנוסח המקורי הוא ההתייחסות הרחבה לבניית המשאב האנושי. בין היתר מצוינת בהבנה בצה"ל כי ייתכנו מצבי משבר שבהם יידרש גיוס כללי של כל משאבי האומה. במסגרת זו תיבנה היכולת לגייס את כל האוכלוסייה בת הגיוס במדינת ישראל במטרה לסייע לצה"ל כשיידרש כוח אדם נוסף לצה"ל ולגופי הביטחון האחרים. הדרך לשם עוד רחוקה – אך מדובר באמירה בעלת ערך רב, התורמת למיצובו של צה"ל כצבא עם ממלכתי.

בנוסף לכך, קיימת במסמך המעודכן התייחסות נרחבת למערך המילואים, המבטאת אולי יותר מכל את משמעות הביטוי "צבא העם". התייחסות זו משקפת את מה שמבוצע כבר כיום על פי התכנית הרב-שנתית (תר"ש) "גדעון", שבמסגרתה נערכה רפורמה במערך המילואים ביבשה. עיקרה של רפורמה זו הוא סיווג היחידות לפי יכולות שונות, תוך השקעות מרובות באימון המערך הלוחם במטרה לגבש את כוחות הסדיר והמילואים כמערכת מבצעית מאוחדת.

לאורך השנים חוברה בצה"ל שורת מסמכי ותפיסות הפעלה, אך מסמך אסטרטגיית צה"ל המקורי וגרסתו המעודכנת יוצאים מן הכלל. זאת, הן בשל פרסומם הפומבי והן בשל היותם מחוברים היטב לעשייה היומיומית בצה"ל – הן בבניין הכוח, הן בשימור המוכנות והן בהפעלת הכוחות במבצעים הגלויים והסמויים. נראה שעם פרסום המסמך עתידה להתקבע נורמה מבורכת לפרסום דומה על ידי מפקדי צה"ל הבאים.

ד"ר אל"מ (מיל') גבי סיבוני, מפקד סיירת גולני לשעבר וראש תכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי, ה-INSS. גל פרל פינקל, מתאם תכנית צבא ואסטרטגיה ב-INSS.
(המאמר פורסם במקור באתר "וואלה!", 01.06.2018)