המבצע המיוחד בעזה הוא סיפור של אומץ אמיתי, שלא צריך לספר | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

פרסום התחקיר אודות פעולת הכוח המיוחד בעזה, לפני כחצי שנה, הציג לציבור את תעוזת הלוחמים. אבל חשיפה שכזו גדול נזקה מתועלתה, והיא מאפשרת לאויב לשבץ עוד חתיכה בפאזל שהוא מרכיב בניסיונו ללמוד את יכולותיה המבצעיות של ישראל ולהיערך כנגדן.

השבוע פרסם דובר צה"ל חלקים מהתחקיר אודות פעולת הכוח המיוחד בעזה ב-11 בנובמבר האחרון, שהוצגו לרמטכ"ל אביב כוכבי. את התחקיר העיקרי הוביל האלוף ניצן אלון, יוצא סיירת מטכ"ל שגם פיקד עליה.

הממצאים שפורסמו מלמדים שכוח מיוחד של צה"ל היה במשימה לאיסוף מודיעין בחאן יונס, כאשר הוא עורר את חשדם של התושבים באזור ועוכב בידי כוח אבטחה של הזרוע הצבאית של החמאס לתשאול.

כוח מיחידה מובחרת של צה"ל באימון בקפריסין, (צילום: דו"צ).

בעוד סא"ל מ', יוצא סיירת צנחנים, הסיח את דעתם של פעילי החמאס, "מפקד אחד הכוחות, סא"ל א', פותח באש לעבר קבוצת מחבלי חמאס שנמצאים בשטח. במסגרת חילופי הירי, נהרג גם סא"ל מ'", צוטט דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, באתר צה"ל. לוחמים נוספים פתחו גם באש ובחילופי האש נהרגו מספר פעילי חמאס ובהם מפקד גדוד, נור בראכה שמו, ונפצע קצין נוסף. תחת אש ובמפגן אומץ לב נדיר מצד לוחמי הכוח המיוחד וצוות מסוק היסעור של חיל האוויר שנחת בשטח הרצועה, חולץ הכוח. 

לאחרונה תיאר ב"ישראל היום" הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שנכח בחפ"ק בעת המבצע, את הרגעים הללו כמתוחים ביותר בקדנציה שלו, ומהקשים בשירותו הצבאי. "החשש היה מנפגעים רבים לכוח, ומכך שחלק מהלוחמים ייחטפו. במקרה כזה היינו נכנסים למלחמה", אמר.

מערכה רחבה אכן לא פרצה, אבל כן פרץ סבב לחימה (היום מכנים זאת יום או ימי קרב, בהתאם למשנה של הרמטכ"ל כוכבי), במהלכו ירה החמאס כ-500 רקטות על יישובי הדרום. החלטת הקבינט על תגובה מתונה יחסית הובילה להתפטרות שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן.

אומץ אמיתי

צוות התחקיר הציג שורת מסקנות ולקחים הקשורים בתהליך התכנון של המבצע, בשיטות המבצעיות שבשימוש מערך המבצעים המיוחדים, בפיקוד ובשליטה על מבצעים שכאלו ובמבנה הארגוני של המערך. הטמעת הלקחים, נכתב בפרסום הרשמי של צה"ל, מתבצעת כבר כעת "ולאורם מגובשת תוכנית העבודה של המערך בראייה רב-שנתית".

עוד פורסם כי הרמטכ"ל הנחה על הקמת ועדת צל"שים שתכלול את נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, אלוף דורון פייליס, ראש אגף התקשוב, אלוף ליאור כרמלי, וראש אט"ל, אלוף איציק תורג'מן. שלא כמו שני האלופים האחרים בוועדה מביא איתו כרמלי, קצין צנחנים ששירת בסיירת מטכ"ל ובמערך המבצעים המיוחדים שנים ארוכות, ניסיון שיסייע לו להעריך נכונה את פעולת הכוח. אבל גם כך ניכר שהפעם צה"ל לא "ישליך" צל"שים על האירוע במטרה לצבוע באמצעות גבורת הלוחמים כישלון כהצלחה. גם לעומד מהצד וגם למי שיש ניסיון במבצעים שכאלו ברור שהפעם, כשם סרטם של האחים כהן, מדובר ב"אומץ אמיתי".

ברקע התחקיר פורסם לאחרונה שמפקד מערך המבצעים המיוחדים (המ"מ), תא"ל ג' פורש. ג', יוצא שלדג שפיקד קודם על סיירת מטכ"ל, החליט לפרוש לאלתר לאחר שהרמטכ"ל פנה לאחד מקודמיו בתפקיד שפרש, תא"ל (מיל') א', וביקש ממנו לשוב לצבא, להחליף את ג' ולפקד על המערך. א' הוא יוצא סיירת מטכ"ל, שפיקד בהצלחה על היחידה להפעלת סוכנים של אמ"ן (504) ועל מערך המ"מ בעת שכוכבי היה ראש אמ"ן. 

מבצעים מיוחדים ועלומים

בשנות הכהונה של הרמטכ"לים אשכנזי, גנץ ואיזנקוט הגדיל צה"ל באורח משמעותי את נפח המבצעים המיוחדים שביצע, במסגרת המערכה בין המלחמות (מב"מ). המב"מ נועדה לסכל איומים קיימים מתהווים, ובהם אמצעי לחימה ותשתיות לפיתוחו; פגיעה בהתבססות האיראנית בסוריה; יצירת הרתעה ודחיית מלחמה. במקרה של מלחמה יהיה האויב בשל הישגי המב"מ, מוחלש ככל שניתן. 

כך למשל, בספרם, "ישראל נגד איראן" (הוצאת זמורה ביתן, 2011), כתבו העיתונאים יעקב כץ ויועז הנדל (בעצמו יוצא שייטת 13 וכיום ולימים ח"כ) כי על-פי פרסומים כאשר ישראל החלה לחשוד כי סוריה מקימה כור גרעיני בדיר א-זור, אישר ראש הממשלה אולמרט חדירה חשאית של סיירת מטכ"ל לאיסוף מודיעין.

לוחמי סיירת מטכ"ל באימון, (צילום: דו"צ).

"כמה ימים של שהייה בשטח עם אמצעי תצפית לטווח רחוק ועמדות הסוואה גרמו לשני אלופים, לשר ביטחון ולראש ממשלה אחד נדודי שינה. אבל אחרי שהכוח שב לארץ ותוצאות המעבדה התקבלו, היה אפשר לברך על המוגמר. בידי ישראל היתה כעת הוכחה מוחשית לכוונות הגרעין הסוריות. אם אולמרט היה זקוק לעוד דחיפה הוא קיבל אותה בעזרת סיירת מטכ"ל" (עמוד 121). ב-2007 תקף והשמיד חיל האוויר את הכור. אף שב-2018 לקחה ישראל הרשמית אחריות על תקיפת הכור, הרי שנמנעה מלחשוף כיצד הושג המודיעין אודותיו. 

בספרם ציינו כץ והנדל כי ב-2008, בהמשך לתקיפת הכור חוסל בביתו שבטרטוס, יועצו הבכיר של בשאר אל-אסד, הגנרל מוחמד סולימאן, שהיה אחראי על תכנית הגרעין הסורית. "ההתנקשות היתה פרי שיתוף פעולה בין המוסד ושייטת 13" (עמוד 145). גם כאן נמנעה ישראל הרשמית מלקחת אחריות. 

באחד מראיונות הפרידה שלו ציין הרמטכ"ל איזנקוט שבתקופת כהונתו "בוצעו למעלה מ־1,000 פעולות מעבר לגבולות, מבצעים יצירתיים שהמציאות עולה בהם על כל דמיון. אנחנו לא מפרסמים אותם כי לא חשוב הקרדיט או השם גדי איזנקוט, אלא מה תורם למדינת ישראל".

גם על רוב התקיפות שביצע, על-פי פרסומים זרים חיל האוויר בסוריה (תקיפות שעליהן רמז השבוע ראש הממשלה נתניהו), נמנעה ישראל מלקחת אחריות ולספק פרטים. 

אבל למרות שהמבצע שנחשף כולל בתוכו סיפור סוחף ודרמטי, על גבורת מעטים מול רבים, בעומק האויב, נשאלת השאלה במה מועיל הפרסום? ברור שלאור מותו של סא"ל מ' ופציעת הקצין הנוסף וחילופי האש, נדרש צה"ל למסור לציבור מידע אודות מה שהתרחש מעבר לגבול. אבל מוטב היה לקמץ בפרטים ואף שתחקירים נוקבים שכאלה חיוניים, להותיר את המבצע עלום ככל שניתן ולא להוסיף ולעסוק בו בפומבי.

פרסומים שכאלה אף שמבהירים לציבור עד כמה נועזים לוחמי מערך המבצעים המיוחדים של צה"ל, גדול נזקם מתועלתם. אף שסביר שאנשי הצנזורה סרקו במסרקות ברזל את הטקסט בטרם הפרסום, הרי שכל חשיפה שכזו משחקת לידי האויב ומסייעת בידו להרכיב את הפאזל אודות היכולות המבצעיות של ישראל, בין שמדובר במערכת נשק או שיטת פעולה של יחידה. 

כדאי אולי ללמוד בהקשר הזה מן האופן שבו נמנעים ארגוני המודיעין האחרים, השב"כ והמוסד, מלחשוף מידע רב בנוגע למבצעים המיוחדים שהם מבצעים, בין שהם נכשלים או מצליחים. 

(המאמר פורסם במקור באתר "זמן ישראל", בתאריך 11.07.2019)

סוף מסלול | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

ב-16 לחודש מסיים הרמטכ"ל, בני גנץ, ארבע שנות כהונה בעין הסערה. גנץ נדרש להתאים את צה"ל לשינויים החל ב"אביב הערבי" וכלה במלחמת האזרחים בסוריה. זירת המערכה העיקרית היתה עזה, אך גם אין-ספור מבצעים מיוחדים ביעדים רחוקים וקרובים. לאחר כהונה סוערת במיוחד, מסיים גנץ תפקיד בלי לכלוך "בני-חותא".

בפברואר 2011 מונה בני גנץ לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, לאחר שנפסל מינויו של יואב גלנט לתפקיד. מי שעליו אמרו, עוד כשהיה מג"ד 890, שהוא מקפיד לעבור מבוץ לאלגנט כמה שיותר מהר, צלח את רוב האתגרים בהצלחה בלי כתמים, בלי לכלוך ובלי רשעות.

מנהיגות שקטה

אמת, רמטכ"ל הוא מי שמופקד במדינת ישראל על ספינה שנאבקת תמיד במים סוערים מאוד, אולם נראה כי הכהונה של גנץ כקברניט היתה רצופה ענני סערה. הוא הגיע לתפקיד כמי שהיה ותיק האלופים במטכ"ל של אשכנזי, שמילא כבר חמישה תפקידים בדרגת אלוף מכל סוג אפשרי. כבר בראשית כהונתו נדרש לטפל בסוגיית תפילת ה"יזכור" ואישר להשיבה לנוסח הממלכתי המוכר והמקובל. גנץ הקפיד על הקו הממלכתי גם בסוגיית שירת הנשים בצה"ל. דוגמה לסגנון הפיקוד של גנץ, שאפיין את כל כהונתו, היא התנהלותו לאחר הפיגוע בכביש 12. הוא לא התלהם, לא מיהר להדיח איש ושידר כי גם מפקדים עשויים לשגות ויש ללמוד מכך.

המטה הכללי תחת גנץ היה שונה בתכלית מזה שהנהיגו רמטכ"לים קודמים ובהם מופז ואשכנזי. כמפקד, נמנע גנץ מתרגילי מנהיגות וכוחנות. גישתו, מאז ימיו כלוחם ומפקד בצנחנים, היתה יותר משתפת, סבלנית ומקבלת. מנגד, הוכיח הרמטכ"ל יכולת החלטה גם כאשר נדרש הצבא לקיצוץ עמוק ביחידות ובאמצעים, ולא פחות חשוב מכך, כאשר סוגיות מבצעיות עמדו על הפרק.

רפורמה וקיצוץ תקציבי

גנץ בתרגיל של חטיבת צנחנים מובחרת במילואים בצאלים, מהבודדות שלא נפגעו מן הקיצוץ התקציבי.

גנץ בתרגיל של חטיבת צנחנים מובחרת במילואים בצאלים, מהבודדות שלא נפגעו מן הקיצוץ התקציבי, (מקור: ויקיפדיה).

כתוצאה מן המחאה החברתית נדרש גנץ להתמודד עם קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון. בשל כך בוצעה רפורמה משמעותית בצבא בכדי להתאימו לאתגרי העתיד. בין היתר, נסגרו יחידות שריון וטייסות והוקמה אוגדה מרחבית חדשה בגולן, במקום אוגדה 36, שהפכה לאוגדה רב-זירתית. שני תחומים נוספים בהם חל שינוי משמעותי הם מערך סוללות כיפת ברזל, עשר במספר, שהפכו למרכיב קריטי בהגנה והקמת מפקדת העומק, אשר אמונה על מבצעים מיוחדים.

אולם לצד השבחים על היצירתיות והנכונות "לחתוך בבשר החי" ולבצע שינוי, היו מי שהזהירו ובהם תא"ל במיל' צ'יקו תמיר, מכך שצה"ל סומך ידיו יותר ויותר על המודיעין המדויק והפעלת אש מנגד מן האוויר, היבשה והים, תוך הזנחת היחידות המתמרנות. כתוצאה מן הקיצוץ אכן בוטלו אימונים רבים, בעיקר במערך המילואים וכשירות צבא היבשה נפגעה, אם כי לא באופן אנוש. היעדר אימונים מאט את המעבר משגרה לחירום ביחידות וגורם, בשורה התחתונה, לנפגעים. בשל כך נמנע הצבא מלהפעיל מסגרות מילואים במלחמה בקיץ האחרון.

מזרח תיכון חדאע"ש

במהלך כהונתו נדרש צה"ל להתמודד עם הטלטלה האזורית המכונה "האביב הערבי" וקריסת הסדר הקיים. ממלחמת האזרחים בסוריה ועד עזה השתנו האיומים הישנים. לא עוד צבאות סדירים כאיום העיקרי וארגוני טרור וגרילה כהערת שוליים המכונה בט"ש. אל מול צה"ל ניצבים ארגונים היברידים, המשלבים בין מרכיבים של צבא סדיר לטרור וגרילה. בשל כך ביצע צה"ל, בהובלת גנץ, מספר חסר תקדים של מבצעים מיוחדים, גלויים וחשאיים, המכונים המערכה שבין המלחמות (מב"מ). זאת במאמץ לדחות את בוא המערכה הבאה, למנוע התעצמות של ארגונים דוגמת חזבאללה וחמאס ולשפר את מצב הפתיחה של צה"ל מולם, באם תפרוץ. ההסלמה-זוטא שאירעה לאחרונה בגבול הצפון שימשה תזכורת לכך שהעימות הבא עם חזבאללה עשוי להתרחש בקרוב.

באיו"ש, זירה בה שירת כמפקד האוגדה בתחילת האינתיפאדה השנייה, המצב הוא על סף רתיחה. מבצע "שובו אחים" שקדם למלחמה בעזה, סדרת הפיגועים בשטחים ובירושלים והיעדר אופק מדיני נראה לעין בין הרשות הפלסטינית לישראל, הביאו את השטחים למצב שבו ניתן לדמותם לכדי חבית אבק שריפה. רק חסר נַפָּץ. גנץ נתן דעתו לכך כל העת ואין זה מקרה שבנאומו בכנס לזכר מפקדו בצנחנים, אמנון ליפקין-שחק, הדגיש את חשיבות הנושא הפלסטיני ואת הצורך לחדש את המשא ומתן המדיני.

עוד מעט זה עזה

רצועת עזה היתה זירת המערכה העיקרית של כהונתו. במבצע "עמוד ענן" ניהל מערכה קצרה, מדויקת ואפקטיבית שהתבססה על אפקט "מכת פתיחה" משתק. גנץ היה האיש שהתעקש לפגוע ברמטכ"ל החמאס, ג'עברי, בראשית המבצע. למרות ההבנות שהושגו בסיומו, היה ברור שמדובר בקדימון למערכה ארוכה בהרבה. המלחמה בקיץ 2014, אף שלקראת תום הקדנציה, היתה המופע העיקרי שלו כרמטכ"ל.

IDF_Paratroopers_Operate_Within_Gaza_(14538982609)

חשיפת מנהרה בעזה בידי כוחות צנחנים ב"צוק איתן", (מקור: ויקיפדיה).

גנץ, אף שנתפס לעתים, בטעות, כ"חלבי", לא נגרר להרפתקאות מסוכנות שאין איש יודע מה בסופן, אך גם לא היסס להפעיל כוח ועוד כוח כאשר נדרש. בתום הקרב בשג'אעיה קבע כי צה"ל פעל "בצורה הכי מבוקרת שאנחנו יכולים, אבל אין לנו שום כוונה לוותר על הנחישות שלנו ואין לנו שום כוונה לא לעמוד במשימות שלנו."

מלחמת "צוק איתן", כבר נכתב כאן בעבר, נוהלה טוב בהרבה ממלחמת לבנון השנייה. לא מעט בזכות הרמטכ"ל גנץ. בניגוד לכל אותם מתלהמים שמיהרו לקרוא למיטוט החמאס, פעל גנץ בשילוב של לוחמנות ושיקול דעת. אמנם, בריבוי הצל"שים שלאחריה יש טעם לפגם, אך הדבר אינו גורע מכך שהרמטכ"ל פיקד על הצבא בלחימה מורכבת שבסופה הושמדו מנהרות לחימה, מפקדות ותשתיות חמאס ונפגעו מחבלים רבים.

זה שהולך וזה שבא

גנץ ומחליפו, איזנקוט.

גנץ ומחליפו, איזנקוט, (צילום: דו"צ).

מחליפו של גנץ, האלוף גדי איזנקוט, יוצא חטיבת גולני, הוא סוס קרבות ותיק לא פחות. כמו גנץ, גם עבורו היו שנות הלחימה בלבנון החוויה המעצבת של שירותו. שם איבד רבים מחבריו הטובים, בהם ארז גרשטיין, ושם צמח במסלול הפיקוד. בכהונתו כמח"ט גולני, הרגו לוחמי החטיבה כ-40 מחבלי חזבאללה. מימיו כמזכיר הצבאי של שר הביטחון וראש הממשלה, עבור באוגדת איו"ש באינתיפאדה השנייה, באגף המבצעים במלחמת לבנון השנייה ובפיקוד הצפון שלאחריה, למד איזנקוט היטב את מגבלות הכוח.

הצבא שמותיר לו גנץ מבין היטב את מפת האיומים החדשה במזה"ת ומחזיק במתווה מוסדר להתמודדות מולם, מתווה שבגיבושו לקח איזנקוט חלק. כמו קודמו, מבין איזנקוט שלמלחמה יוצאים רק כשמוכרחים ואז יש למהר להביא את ההישגים ולחתור למתווה סיום. זאת לצד הידיעה, שנרכשה בלבנון ובשטחים, כי לא תמיד אפשר לגמור בזמן ויש להיות מוכן להסתבכות אפשרית. כמי שבקי היטב בחולשות ובחוזקות צה"ל, כפי שמעטים בקיאים, מביא איתו איזנקוט ניסיון, ראייה אסטרטגית רחבה וכן יושרה, צניעות ומחויבות ללא פשרות לביטחון המדינה. האיש הנכון.

יד יציבה על ההגה

גנץ, שמונה לתפקיד ברגע האחרון ממש, נכנס לתפקידו כשהוא מבין שהמשימה העיקרית שלו היא לאחוז בהגה ביד יציבה, נוכח האופן שבו סיים קודמו והשינוי האזורי. במבט ציפור על הקדנציה שהוא משלים, ניתן לומר שאכן הצליח בכך. בסופו של יום, גנץ נותר נאמן לכינוי שהדביק לו קצין האג"ם שלו, איתי וירוב, בימים בהם שימש כמח"ט הצנחנים, "בני-חותא". שילוב של מתינות, הגינות ועוצמה.