סוגרים פערים \ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בצה"ל הוחלט על מינוי תא"ל יניב עשור לראשות חטיבת המבצעים, אבל מוטב לשים לב דווקא למינוי המפתיע של תא"ל אורי גורדין לראש מטה זרוע היבשה, שכן הוא מלמד על הבנה של הצבא את הפערים בהכשרה ובמסלול של מי שעברו מהכוחות המיוחדים ל"צה"ל הגדול". 

תא"ל יניב עשור, מונה לראש חטיבת המבצעים של צה"ל, (צילום: דו"צ).

בצבא החליטו באחרונה על שיבוצם של שני קצינים בדרגת תא"ל לתפקידי מפתח. תא"ל יניב עשור, גולנצ'יק שפיקד על גדוד 51 של החטיבה במלחמת לבנון השנייה ועל אוגדת הבשן בגבול סוריה, מונה לראש חטיבת המבצעים. מדובר, אולי, בתפקיד התא"ל החשוב בצבא, החושף את המכהן בו לקומה האסטרטגית של העיסוק באתגרי המדיניות והביטחון בישראל מחד גיסא וברמה הטקטית הנמוכה ביותר מאידך גיסא. להגדיר את התפקיד כקצין המבצעים של הצבא זה "לשנמך" אותו משמעותית. הכל מגיע לשולחן שלו. כל הפרת סדר באיו"ש (מישהו אמר עאהד תמימי), כל מבצע מיוחד בשיתוף הצבא והמוסד, כל פעילות ביטחון שוטף ובוודאי כל מהלך מתמרן במלחמה. הכל עובר דרכו ודרך החטיבה שלו שהיא מרכז העצבים של הצבא. במקביל החליט הרמטכ"ל איזנקוט, בצעד מפתיע, למנות את תא"ל אורי גורדין, לראש מטה זרוע היבשה, שם יחליף את תא"ל איתי וירוב, קצין צנחנים שפיקד על אוגדת עזה הפורש מצה"ל. מדובר במינוי מפתיע שכן היה צפוי שגורדין יתמנה דווקא לתפקיד שקיבל עשור או לחלופין יכהן כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה. יש בכך בכדי ללמד על מגמה חיובית בצבא, שמזהה פערים במסלול ההכשרה והקידום של קציני מפתח, הצפויים לכהן בתפקידים בכירים גם בהמשך, ופועל בכדי לגשר עליהם.

מה שיש לו ומה שאין לו

תא"ל גורדין עשה את עיקר שירותו בסיירת מטכ"ל, יחידת העילית של צה"לואף פיקד עליה. בהמשך פיקד על חטיבת מילואים של הצנחנים ועל חטיבת הנח"ל ב"צוק איתן". החטיבה בפיקודו לחמה בהצלחה בגזרת העיירה בית חאנון, השמידה פירי מנהרות ואמצעי לחימה. בראיון לאחר המבצע ציין שהחטיבה הצליחה לפגוע קשה בכוחות החמאס והג'יהאד אסלאמי פלסטיני בעיירה. לדבריו, מפקד הכוח הפלסטיני במרחב "נס על נפשו. הכוחות המיוחדים של גדוד בית חאנון חוסלו גם הם. בין 150 ל-200 לוחמים נהרגו בבית חאנון. אני חושב שזה די אומר שניצחנו את הגדוד הזה". לצד הכוח שהפעילה החטיבה הדגיש גורדין בשיח מח"טים, שהתקיים בשעתו בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי, כי גם בלחימה ב"שטחים מרובי אוכלוסיה, שהאויב מנצל אותם לרעה בציניות שלו ובאופן לחימה הלא מוסרי שלו, אנחנו לא צריכים להסיר את המוסר אלא ההיפך – לפעול על-פיו. אני חושב שזה מייצר מורכבויות, אני לא אשקר, אבל זה מורכבויות שאני רוצה שיישארו". לאחר כשנה בלבד כמפקד חטיבת הנח"ל הוא קודם ומונה למפקד עוצבת האש, אוגדת הצנחנים, שם עסק בעיקר בהקמת חטיבת הקומנדו החדשה של צה"ל. 

משמאל: תא"ל גורדין כמח"ט הנח"ל במבצע "צוק איתן", (צילום: דו"צ).

אף שפיקד על סיירת מטכ"ל הרי שלצבא ה"אמיתי", הנושא בעול הבט"ש בשגרה ומהווה את עיקר הכוח המתמרן במלחמה, הוא נחשף פחות. את כל מסלולו עשה גורדין ביחידות האיכותיות ביותר של הצבא, שבהן חוסרים לוגיסטיים, איכות כוח אדם נמוכה וכשירות לא מספקת כמעט שאינם קיימים. למצער, אלו הם איים של מצוינות בצבא בינוני, כפי שתיאר זאת פעם האלוף (מיל') ישי בר בטרם מלחמת לבנון השנייה. כשנשאל בראיון על-כך שמעולם לא פיקד על גדוד השיב גורדין שאף שהדבר נכון הוא תהה "כמה מאלה שכן עשו תפקיד מג"ד היו מפקדי סיירת מטכ"ל?". אם להתעלם מן הזחיחות שבדברים, היא מצביעה בדיוק על אותו ניתוק מן הצבא שמחוץ ליחידה.

התשובה, אגב, היא לא מעט. יוני נתניהו ובוגי יעלון למשל, היו מפקדי גדודים בטרם שימשו כמפקדי היחידה, זה בשריון וזה ב-890. מה גם שמאחר ועברו ליחידה מהצנחנים סביר שהיו צריכים לגשר על פחות פערים. אחרים שגדלו בה, כמו אהוד ברק, עמירם לוין ושי אביטל, הקפידו לפקד על גדודי שריון בכדי להכיר טוב יותר את צה"ל, על מערכיו המתמרנים. זהו, אם כן, פער מובנה בילקוט השירות שלו. זה לא אסון, מה גם שהוא אינו הקצין הבכיר היחיד שפתח פער כזה. בהחלט אפשר להתגבר על הפער אם כולם, גורדין ודומיו כמו גם המערכת שמעליהם, יכירו בכך ויפעלו (כל העת) כדי לגשר עליו ולשפר את הידע וההבנה שלהם בתחום. אם לא, יהיו בצה"ל, כמו ב-2006, מפקדים נועזים מלאי רצון טוב, שנשענים על כישרון ולא הכשרה ואינם בקיאים די צורכם בתפקיד שעליהם למלא. התפקיד שאליו שובץ הוא ניסיון ראוי לגשר עליו ויאפשר לגורדין להכיר את צה"ל הגדול, האפור והשוחק, על ליקויו וחוסריו בתחום הלוגיסטי, בתחום כוח האדם ובשאר סוגיות בניין הכוח. בצבא שבו שבו ההכשרה לתפקיד מעל לדרג המח"ט היא התפקיד עצמו, מדובר בניסיון קריטי שיקנה לו הבנה עמוקה יותר, אם ירצה יום אחד לפקד על פיקוד מרחבי או על גיס. 

 הנח"ל: בית גידול לפיקוד בכיר

האלוף (מיל') רוסו כמח"ט הנח"ל, נחשב למי שהעלה את החטיבה רמה, (צילום: דו"צ).

המינוי של גורדין מצביע, שוב, על כך שחטיבת הנח"ל הפכה בשנים האחרונות לבית גידול למפקדים בכירים. כבר באמצע שנות התשעים חל שינוי משמעותי בחטיבה, תולדה של מינוי קצינים איכותיים כמפקדיה. בין אלה ניתן למנות שורה של מפקדים יוצאי הצנחנים, כמו יצחק איתן, אלי אמיתי, יאיר גולן, ורוני נומה, וכאלו שצמחו דווקא ביחידות העילית ובהם טל רוסו (שנחשב כמי שהקפיץ את החטיבה רמה), נועם תיבון, מיקי אדלשטיין ומפקדה הנוכחי, אל"מ דן גולדפוס, יוצא שייטת 13. בראשית האינתיפאדה השנייה למשל, לחמה החטיבה ב-21 מבצעים, חלקם בהיקף קטן וחלקם גדול, בהם "חומת מגן".

החטיבה גם מקפידה למשוך לתוכה קצינים צעירים מהיחידות המיוחדות לתפקיד פיקוד, בהם תא"ל שי אלבז מהקומנדו הימי והאלוף נדב פדן מסיירת מטכ"ל. במקביל היא הפכה ליצואנית של קצינים לאותן יחידות ממש ובהם סא"ל אייל וייס, שנהרג כמפקד דובדבן בתאונה מבצעית, ואל"מ אבי רוזנפלד, שפיקד על שלדג. בנוסף, שניים ממפקדי האוגדות החשובות בצה"ל, איו"ש ועזה, הם יוצאי החטיבה ובמטה הכללי הנוכחי יושבים ארבעה שפיקדו עליה (אם כי רק אחד, אמיר אבולעפיה, גם החל את שירותו בה), יותר ממספר חובשי הכומתות החומות והסגולות. השדרוג שעברה חטיבת הנח"ל לקח זמן רב, אבל את התוצאות רואים בשטח. תהליך דומה התקיים בגבעתי. זהו מודל שכדאי לאמץ גם ליחידות נוספות בצבא ובהן חטיבת כפיר

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 25.12.2017)
מודעות פרסומת

מרביצים לך, תחזיר \ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

ישראל שידרה השבוע מסר לסוריה שמקורו בחצר בית-ספר, על-פיו לא תסכים לפגיעה בחופש הפעולה שלה ולא תאפשר זליגת ירי לשטחה. הסורים קיבלו את המסר, בינתיים. 

באחד הלילות בשנתי האחרונה בסדיר, לפני יותר מעשור, השתתפתי במבצע שמטרתו מעצר מבוקש בשטחים. בעוד הכוח סוגר על המבנה ועוצר את המבוקש נפתחה עלינו אש, כנראה מאקדח, ממרחק של כ-400 מטרים או יותר. היתה זו, עבורי, הפעם הראשונה שירו עלי. אבל בשל העובדה שהיה מדובר בירי לא אפקטיבי, לא התרגשנו יותר מדי ופשוט שיפרנו עמדה למחסה קרוב, אבל אחד מחברי דווקא התרגש, וקפץ ראש היישר לתוך שיח. לקח זמן עד שמצאנו אותו. לאחר המטח הראשוני היורה נמלט ולא שמענו ממנו יותר. זמן קצר אחר כך, כשהמבוקש בידנו, הסתלקנו גם אנחנו. בתחקיר המחלקתי הערנו למפקד המחלקה שלנו שזה לא בסדר שלא השבנו אש. כוח צה"ל שיורים עליו, אמרנו לו, חייב להשיב אש. כמו בחצר בית-הספר, מי שלא מחזיר מזמין עוד. זה פוגע בהרתעה. המ"מ, לא התרגש מהביקורת, שיבח אותנו על המעצר שעבר חלק ושלח אותנו לישון. לזכותו יאמר שבפעילויות שבאו בהמשך יישם את הלקח.

טיל SA-5 מהדגם שנורה על מטוס חיל האוויר, (צילום: חיל האוויר האמריקני).

חשבתי על הסיפור הזה השבוע בעקבות התקרית במהלכה שיגרה סוללת נ"מ הסורית טיל מסוג SA-5 לעבר מטוס F-16 של חיל האוויר, בעת שביצע גיחה מעל לבנון. שעתיים לאחר מכן תקפו מטוסי קרב של החיל את הסוללה, 50 ק"מ ממזרח לדמשק, והשמידו את מכ"ם בקרת האש שלה. התגובה המידית והמדודה אותתה לסורים כי ישראל לא תאפשר פגיעה בחופש הפעולה שלה במרחב וכי ירי על כוחות צה"ל לא יישאר ללא תגובה. כמאמר ראש הממשלה נתניהו"המדיניות שלנו ברורה, מי שמנסה לפגוע בנו אנחנו פוגעים בו"העובדה שתקיפה בוצעה במהלך ביקורו של שר ההגנה הרוסי בישראל, מצביעה על האפשרות שהאיתות נועד גם אליו. למרות שסוריה פרסמה לאחר מכן הצהרה לוחמנית נוספת, ניתן להניח שבסיבוב הזה המסר הובהר וההרתעה חזרה על כנה. בעקבות מספר מקרים של נפילות פגזים ברמת הגולן בסוף השבוע, צה"ל השמיד שלושה תותחים השייכים לכוחות המשטר הסורי. גם כאן המסר ברור. ישראל לא תאפשר ירי לשטחה ועל כוחותיה. אבל הרתעה היא עניין מורכב וחמקמק, שמחייב תחזוקה שוטפת.

"דבר ברכות אך אחוז במקל גדול"

באופן שיטתי, מחושב ואכזרי הצליח נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, להשיב לעצמו בסיוע רוסיה, איראן וחזבאללה כ-80% מן הריבונות שלו על סוריה כולה. בחינה של ההערכות שפורסמו בתקשורת לפני כשנה, מלמדת כי הפרשנים העריכו שבתום מלחמת האזרחים סוריה תתפצל למספר סוריות, והנה, שוב, נראה שהיה מי שמיהר להספיד את אסד מוקדם מדי. אחד החלקים הבודדים שנותרו שלא בשליטתו הוא רמת הגולן הסורית. שם עדיין ישנם כוחות מורדים, מארגונים שונים שמחזיקים מעמד. כשעיקר שטחי המדינה בשליטתו, ניתן להעריך בביטחון כי אסד ישלים את ההשתלטות גם על החלקים שמוחזקים בידי כוחות מורדים, אולם סוריה שלאחר המלחמה לא תהיה אותה סוריה. הנוכחות הרוסית במרחב, שתומכת את אסד, לא צפויה באמת להיעלם ואיראן חותרת לבסס נוכחות צבאית בקרבת הגבול עם ישראל, יוזמה שמהווה בעיני ישראל איום חמור.

ישראל מתמודדת עם המצב בסוריה באמצעות שימוש בעוצמה רכה ועוצמה קשה, מושגים שהגדיר הפרופסור האמריקני ג'וזף ניי. העוצמה הקשה, סך היכולות של מדינה לממש את מטרותיה באמצעות כוח צבאי ואמצעי כפייה אחרים, באה לידי ביטוי בעיקר בכוחות צה"ל. כיום מחזיק צה"ל ברמת הגולן אוגדה מרחבית בפיקוד תא"ל יניב עשור, איש גולני. זה לא תמיד היה כך. מאז מלחמת יום הכיפורים ועד שנת 2014 שימשה עוצבת השריון הסדירה געש, הן כאוגדה מתמרנת והן כאוגדה מרחבית האחראית על רמת הגולן. עם פרוץ מלחמת האזרחים הסורית, החלו "טפטופים" ו"זליגות" של ירי תלול מסלול מסוריה לישראל נוסף על נוכחות מוגברת של פעילי חזבאללה, אנשי צבא איראניים ופעילי ג'יהאד עולמי, הורה הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, על שינוי בהיערכות צה"ל ברמה. עוצבת געש הפכה לאוגדת הכרעה רב-זירתית והאחריות לגזרה הוטלה על אוגדת הבשן המרחבית, לה כפופה עוצבת הגולן חטיבה מרחבית, וחטיבות חי"ר ושריון במילואים.

מימין: אל"מ חירם, תא"ל עשור ואל"מ ג' בטקס חילופי מפקדי עוצבת הגולן, (צילום: דו"צ).

כשהמענה ל"זליגות" והנפילות ממלחמת האזרחים לא נעשה מן האוויר, האחריות לו מוטלת על החטיבה, כפי שנעשה לאחרונה באמצעות טילי תמוז מדויקים שירה כוח תותחנים. על החטיבה מפקד אל"מ ברק חירם, יוצא יחידת אגוז שעוטר בצל"ש על פועלו במלחמת לבנון השנייה. אז פיקד על פלגה ביחידה שנשלחה לסייע לכוח סיירת גולני שנתקל בפעילי חזבאללה בקרבת הכפר חדתא. חירם וחייליו איגפו את המחבלים והרגו אותם. במהלך ההיתקלות נפצע מרסיס בעינו, אך התעקש להישאר בשטח עד הלילה ולא להתפנות כדי שלא לחשוף את כוח החילוץ. חירם נכנס לתפקידו בספטמבר 2016, והחליף את אל"מ ג', יוצא שלדג שפיקד קודם על סיירת מטכ"ל. חודשיים לאחר מכן התרחש אירוע חריג בגזרה. חוליית מחבלים מ"שוהדא אל-ירמוק", ארגון המסונף למדינה האסלאמית, זיהה כוח מגדוד הסיור של חטיבת גולני ששהה במארב בוואדי סירח'אן, סמוך לגדר המערכת בשטח הנמצא בשליטת ישראל, ופתח לעברו באש מנשק קל ומרגמות. כוח צה"ל השיב באש וכלי טיס ובהמשך השמיד כלי טיס של חיל האוויר את רכב החוליה. שמונה מחבלים נהרגו אז, במה שהיה הקרב היחידי של צה"ל עם כוחות המדינה האסלאמית.

העוצמה הרכה שמפעילה ישראל באה לידי ביטוי באמצעות מנהלת "שכנות טובה", האמונה על מתן סיוע אזרחי לתושבים סורים שנפגעו ממלחמת האזרחים בסוריה. המנהלת הוקמה לפני מעט יותר משנה ביוזמת שורת קצינים בפיקוד צפון, ובהם תא"ל עשור, שראו במצב הנוכחי כר פורה להפעלת עוצמה רכה, שפירושה יכולתה של מדינה לגייס תמיכה ממדינות, ארגונים או אוכלוסיות באמצעות דיפלומטיה, הסכמי סחר וכלכלה, וכן באמצעות סוכני תרבות המפיצים את ערכיה ודמותה של המדינה. המנהלת, בפיקוד סא"ל יוצא יחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים, ביצעה מעל 110 מבצעי סיוע מסוגים שונים בתחומי הרפואה, התשתית והסיוע האזרחי. בין היתר הוכנסו לישראל מאות ילדים לקבלת טיפול רפואי, העברת מעל ל-360 טון מזון, 55 טון ביגוד חם, כ-450,000 ליטר דלק ועוד שורה של פעולות בנושאים שונים. יש במנהלת ממד שמזכיר את אסטרטגיית "הלבבות והמוחות" שהפעילו האמריקנים בווייטנאם בשעתו, במסגרתה פעלו כוחות ה-CIA והכומתות הירוקות (הכוחות המיוחדים של צבא היבשה), במשימות סיוע ופיתוח תשתית לאוכלוסייה הכפרית בדרום וייטנאם, במטרה לקנות את תמיכתם ולמנוע מהם מהפוך לבסיסי פעילות עבור הווייטקונג. דוגמה קרובה יותר היא זו של צד"ל בלבנון. בשני המקרים גילו הצבאות שהכוח המקומי שהקימו אינו מספיק ונאלצו לפרוס בשטח כוחות צבא גדולים. הפעם, אין בכוונת צה"ל להקים צד"ל נוסף, גרסת סוריה. המניע כפול – מוסרי וביטחוני. לצד המשבר ההומניטרי שמתחולל בסוריה, הסיוע מאפשר להפחית את העוינות כלפי ישראל בצד השני של הגבול.

ישראל, אם כן, מיישמת ברמת הגולן את הכלל שטבע בשעתו הנשיא האמריקני טדי רוזוולט לפיו בדיפלומטיה, "דבר ברכות אך אחוז במקל גדול". כשאפשר, ישראל שוכרת, לא קונה ובוודאי שרק עד שאסד ישתלט מחדש על המרחב, את נאמנות האוכלוסייה שבקרבת הגבול. אלה שלא מעוניינים בכך יפגשו את צה"ל, על הגדר ומעבר לה.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 21.10.2017)

 

 

 

והרי התחזית \ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בקרוב עתיד להתקיים סבב המינויים במטה הכללי. בבורסת השמות נציגים מובהקים של צבא ההתקפה לישראל, אבל המטכ"ל של 2030 יהיה מורכב מקצינים עם מסלול שירות שונה בהרבה, שכולל פיקוד על יחידות חי"ר, סייבר וכלי טיס בלתי מאוישים.

מימין: האלופים יאיר גולן ומחליפו כאלוף פיקוד הצפון, אביב כוכבי, 2014, (צילום: דו"צ).

במאמר שפרסם השבוע ב"ישראל היום" הציג יואב לימור את תחזית סבב המינויים הקרוב במטה הכללי, שאמור להיות האחרון שיבצע הרמטכ"ל איזנקוט בכהונתו (את זה שאחריו כבר יבצע במתואם עם מחליפו). תחזיות שכאלה טומנות בחובן אפשרות סבירה במיוחד שמי שכותב אותן ייצא בסוף יותר טועה מצודק, ולא בהכרח באשמתו, משום שהמינויים במטה הכללי אינם נעשים רק בהסתמך על הכשירות וההתאמה של מי מהקצינים לתפקיד. ישנם שיקולים נוספים שעשויים לטרוף את הקלפים. לפני כעשרים שנה ניסה לימור, אז ב"מעריב", לשרטט את המטה הכללי של 2008. היו לו אז לא מעט ניחושים מוצלחים כמו יואב גלנט, יוצא הקומנדו הימי הראשון שעבר ל"ירוקים", אלעזר שטרן ובני גנץ מהצנחנים וכן משה קפלינסקי וגדי איזנקוט מגולני. מצד שני, איש לא צפה שחטיפת החיילים בהר דב תסיים את הקריירה של תא"ל צביקה גנדלמן ושתא"ל ארז גרשטיין, מפקד יק"ל, ייהרג בלבנון מפגיעת מטען צד.

בהמשך לכך העריכו כתבים צבאיים ב-2003 כי הרמטכ"ל שיתמנה ב-2005 יבוא משורות צבא היבשה, והופתעו כשדן חלוץ הפך לסגן רמטכ"ל ולמועמד מוביל לתפקיד. גם ההערכה שהמח"טים המובילים של "חומת מגן" יגיעו למטכ"ל לא התממשה במלואה. אביב כוכבי מהצנחנים ויאיר גולן מהנח"ל אכן היו לסגני רמטכ"ל (וגם נועם תיבון שצמח בסיירת מטכ"ל), אבל גל הירש, עימאד פארס וצ'יקו תמיר, כל אחד מסיבותיו שלו, לא הגיעו. בקיצור, סיפור התחזית והנבואה שייך, כנראה, בעיקר לשוטים, או לפחות לחזאי מזג אוויר.

הלוי לדרום וחליוה למרכז

האלוף הלוי, בימיו כמח"ט הצנחנים, (צילום: דו"צ).

במאמרו העריך לימור כי ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, ימונה למפקד פיקוד דרום וכי ראש אגף המבצעים (אמ"ץ), ניצן אלון (שאותו החליף הלוי כמפקד סיירת מטכ"ל), לא יחליפו בתפקיד, אף שהוא המועמד המתאים והמנוסה ביותר. אלון, ששאף להתמנות לתפקיד כבר ב-2014, לא זכה לכך בשל לחץ מצד גורמים בימין שנטרו לו על ימיו כמפקד אוגדת איו"ש וכאלוף פיקוד המרכז. במקומו מונה אז הלוי, באקט חריג, לראש אמ"ן בתפקידו הראשון כאלוף בעוד שאלון מונה לראש אמ"ץ, התפקיד השלישי בחשיבותו במטכ"ל. לא מן הנמנע שאלון יתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל בסבב הבא ויכהן תחת מחליפו של איזנקוט. על ראשות אמ"ן אם כן, מתמודדים על-פי לימור אלוף פיקוד המרכז רוני נומה ומפקד הגיס תמיר היימן, שמהווים גם מועמדים ריאליים להחליף את אלון בראשות אמ"ץ, וכן תא"ל ליאור כרמלי.

למרות המתיחות הקבועה בצפון במסגרתה, ע"פ פרסומים זרים, מבצעת ישראל פעולות סיכול רבות במטרה למנוע את התעצמות חזבאללה, הרי שהמערכה הבאה עשויה להיפתח דווקא ברצועת עזה. הסיבה לכך נעוצה במכשול ההנדסי שמקים צה"ל נגד מנהרות החדירה של החמאס, מהלך שעשוי לגרום לארגון להוציא לפועל מכה מקדימה בטרם ימנע ממנו המכשול את האפשרות להפעיל את מערך המנהרות שלו. הלוי הוא קצין מנוסה שפיקד על חטיבת הצנחנים ב"עופרת יצוקה" בעזה ועל עוצבת הגליל בצפון. בהקדמה שכתב לגיליון השני של כתב העת "מודיעין הלכה ומעשה" שראה אור לאחרונה, ציין הלוי כי אויביה של ישראל ואתגריה הביטחוניים השתנו. מכמה מדינות אויב מולם ניצבה מצאה עצמה ישראל מתמודדת עם אוסף משתנה וכמעט אינסופי של ארגונים ובודדים החמושים בטכנולוגיה חדישה, כמו רחפנים, יכולות אש מדויקת, כוחות קומנדו ועוד. לתפיסתו, שינויים אלו הופכים את המודיעין ל"מצפן איכותי ליוזמה בקרב, אשר ביכולתו להכווין את מאמצי האש והתמרון. היכולת להביא את המודיעין לשטח ולחברו לפעילות המבצעית, בהגנה ובהתקפה, היא המבחן האמיתי של הצבא המודרני" (עמוד 7). כראש אמ"ן המשיך הלוי במהלך שהחל קודמו, אביב כוכבי, שחיבר בין מודיעין עדכני לכוחות המתמרנים. כמפקד פיקוד הדרום בעימות הבא הוא יידרש לצד השני של המשוואה – הפעלת כוחות צה"ל בתמרון יעיל, מהיר ואגרסיבי.

בהמשך התחזית ציין לימור את ראש אט"ל, אהרון חליוה, כמועמד המוביל לתפקיד אלוף פיקוד המרכז. השבוע צץ שמו של חליוה בתקשורת לאחר שהורה להפסיק שיעור תורה לחיילים, שנערך מדי יום א' בעיר הבה"דים שבנגב. השיעור התקיים בחניון ההסעים שמחוץ לקרית ההדרכה, ללא תיאום עם הצבא ולא על-ידי רב צבאי. כצפוי, ההוראה זכתה לביקורת מצד גורמים בציבור הדתי, שלא שכחו לחליוה את התנגדותו, כמח"ט הצנחנים למסלולי שירות מקוצרים, ובהם ישיבות ההסדר. חליוה טען אז שהמסלול "לא ערכי" ולא משתלם לצבא, והודה שבשל כך הוא מפלה אותם לרעה בהקשר יציאה לקורסי הפיקוד. סביר שחליוה ניסה אז בעיקר להניע את המשרתים במסלולים אלו לתרום יותר. אם אכן יתמנה למפקד פיקוד המרכז הוא עשוי למצוא עצמו בעימות מתמשך עם אותם גורמים בדיוק, שחלק ניכר מהם מתגורר מעבר לקו הירוק, וניכר שהם נוטרים לו טינה.

מסלול משולב: יבשה, סייבר וכטב"מים

יחידת סייבר בצה"ל, (צילום: דו"צ).

צה"ל הוא צבא לוחם, שאנשיו עוסקים בלחימה כמעט רציפה למן יום היווסדו. ככזה הוא מקדם את מי שהצטיין בלחימה. השנים שעשה צה"ל בלבנון והלחימה באינתיפאדה השנייה, שם באו לידי ביטוי בעיקר חטיבות החי"ר והיחידות המיוחדות, הביאו לכך שהנוכחות של בוגריהן במטה הכללי גדלה, בעיקר על חשבון יוצאי חיל השריון. ועדיין המטכ"ל של איזנקוט מאוזן יחסית ונציגים לכל זרוע וחיל (ובכלל זה אלוף שעשה את עיקר שירותו בחיל ההנדסה). כעת ממתינה שכבת תא"לים לקידום לדרגת אלוף, לפיקוד על הגיס הצפוני והגיס המטכ"לי, שבה ניתן למנות את מוטי ברוך ואמיר ברעם (שבדומה לחליוה היה מג"ד שלי בצנחנים, והערכתי מאוד) עשו מסלול דומה מאוד בחטיבה האדומה, ממנה מגיעים גם איתי וירוב וליאור כרמלי, וכן את איציק תורג'מן, יוצא הדופן בחבורה, שצמח בשריון. בנוסף מתמודדים יהודה פוקס, צנחן שעשה את עיקר שירותו בנח"ל, יניב עשור, גולנצ'יק שפיקד על גדוד 51 של החטיבה במלחמת לבנון השנייה, ואורי גורדין, יוצא סיירת מטכ"ל שפיקד על הנח"ל ב"צוק איתן", על שני תפקידי מפתח: המזכיר הצבאי של ראש הממשלה וראש חטיבת המבצעים, אולי תפקיד התא"ל החשוב בצבא.

כלל הקצינים הללו, שפיקדו במהלך שירותם על יחידות מובחרות ועל כוחות מתמרנים בלחימה, מגיעים ממה שניתן לכנות "צבא ההתקפה לישראל". אבל במטה הכללי של 2030 תגדל דווקא נוכחותם של קצינים (וקצינות) יוצאי יחידות הסייבר והכלים הבלתי מאוישים, שכן אלה תופסים נפח הולך וגדל מפעילות צה"ל בזירות השונות. יתרה מזאת, צה"ל יידרש ליותר מסלולי שירות משולבים ומגוונים מבעבר. לצד מסלולי שירות שבמסגרתם מדלגים קצינים בין חטיבות החי"ר לכוחות המיוחדים ובחזרה, יידרש צה"ל לפתח מסלולי שירות משולבים גם בין זרועות אחרות. דוגמאות למסלולים שכאלה ישנם כבר כיום, דוגמת זה של אל"מ ח', יוצא יחידת דובדבן שפיקד על סיירת הנח"ל ועל גדוד בחטיבה, שבהמשך שימש כראש מחלקת ההגנה בסייבר באגף התקשוב קודם לכן פיקד על יחידת ממר"ם, ורס"ן י' מחיל התותחנים שמונה לאחרונה למפקד טייסת כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) בחיל האוויר. מאחר וצבאות, גופים עתירי משאבים, נמצאים תמיד בחזית הפיתוח הטכנולוגי, ניתן להעריך בביטחון כי רבים יישאפו לשרת במערכים אלו, שכן השירות בהם טומן בחובו גם האפשרות כי לאחר השירות ישתלבו בחברות היי-טק. כאן טמון האתגר השני, שהרמטכ"ל פועל להתמודד מולו כבר עכשיו, באמצעות הרפורמה שמגדירה מחדש את מעמדם של לוחמי היחידות שמיועדות לתמרן לשטח האויב בלחימה (חי"ר, שריון, הנדסה, תותחנים ועוד) כלוחמי חוד ומקנה להם תנאים משופרים, כיצד להבטיח שגם בעתיד יתגייסו צעירים וצעירות איכותיים למערך הלוחם וכיצד להשאיר את הטובים שבהם בקבע.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 07.10.2017)