ליקויים קשים ולקחים מתבקשים\ מאת גל פרל פינקל

דו"ח מבקר המדינה מצביע על ליקויים קשים במוכנות כוחות צה"ל להתמודדות עם איום המנהרות במבצע צוק איתן ועל כשלים מובנים בעבודת הקבינט. נוכח ההתחממות בגזרת עזה, כדאי להפנים את הלקחים.

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, (מקור: ויקיפדיה).

השבוע פורסמו שני פרקים מתוך דו"ח מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, אודות מבצע צוק איתן. הפרקים עוסקים, האחד בתהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני המבצע ובראשיתו, והשני בהתמודדות עם איום המנהרות במהלכו. מהפרקים הללו עולה כי מדינת ישראל הגיעה למערכה בקיץ 2014, ללא דיון עומק באשר למטרותיה האסטרטגיות במקרה של עימות ברצועת עזה, וכאשר כוחות מערך הסדיר של צה"ל (על מוכנות המילואים באותה עת אין על מה לדבר) לא הוכנו כנדרש להתמודד עם איום המנהרות. התחדשות ירי הרקטות מן הרצועה בתקופה האחרונה הופכת את המסקנות הללו למטרידות במיוחד.

הטיפול במנהרות: כישלון מתמשך

בספרו, "האומץ לנצח" (הוצאת ידיעות ספרים, 2015), הביא חבר הכנסת עפר שלח ציטוט מדברים שאמר ראש מדור לחימה אורבנית במכון לחקר הסיבה הטקטית בפו"ם, רס"ן משה חולי, בכנס שהתקיים במכון בשנת 2003. "כמו שאנחנו מכירים את החיים, נתעורר כשיהיה פיגוע בתוך יישוב, מתוך מנהרה", אמר חולי, "זה הנושא החשוב ביותר עליו צריך לחשוב, על האזורים ועל היישובים הסמוכים לגבול. הנושא השני שלדעתי יצבור תאוצה זו הלחימה התת-קרקעית בתוך השטח האורבני… בכל מבצע, מוגבל יותר, מוגבל פחות, יש חשש שהם יהפכו את המתחם האורבני למערכת של מנהרות. הם יודעים שהסיכוי שלהם להילחם איתנו זה רק מלמטה, בגובה אבל בעיקר מתחת לפני הקרקע". דבריו, לאור מסקנות דו"ח המבקר, נשמעים כנבואה שהגשימה את עצמה.

כוח צנחנים בעזה במבצע "צוק איתן" מעל פתח מנהרה, (צילום: דו"צ).

צה"ל לא הפנים את הדברים גם לאור לקחי המערכות הבאות. המבקר מציג בדו"ח ציטוטים מסיכומי תחקירי מבצע עופרת יצוקה שכתב מפקד פיקוד הדרום דאז, האלוף יואב גלנט, בפברואר 2009, שמהם עולה כי בטרם המבצע כללה היערכות חמאס "מערך תת-קרקעי מסועף". עוד צוין בסיכומים אלו כי נמצאו סימנים מעידים לכך ש"רחובות ועיירות שלמות שמולכדו, נחפרו, בוצרו ונערכו לקרב". בעקבות המערכה ב-2009 והצלחת עסקת שליט, חמאס שידרג והרחיב את השימוש בתווך התת-קרקעי לכדי מערך מורכב הכולל מנהרות הברחה, לחימה וחדירה. מסקנות המבקר קובעות שהטיפול באיום המנהרות הוא בגדר "כישלון מתמשך". כך למשל, למרות שצה"ל ידע זה זמן רב על מנהרות החמאס, לא הוכשרו הכוחות בהתאם ולא נרכשו אמצעים מתאימים להשמדתן מבעוד מועד. מסקנות ועדת בדיקה פנים-צה"לית, בראשות האלוף יוסי בכר, מפקד הגיס המטכ"לי, דומות לאלו של המבקר. יתרה מזו, בתחום שהמבקר לא בחן, מצאה הוועדה בראשות בכר כי הפעלת הכוח של צה"ל לא היתה אפקטיבית מספיק ולא חתרה לקיצור משך המערכה. לקחי התחקיר מיושמים בימים אלה הן בתכנית הרב-שנתית גדעון לבניין הכוח הצה"לי, והן בפיקוד הדרום.

לא הכל שחור. המערכה בעזה נוהלה באופן מוצלח יותר ממלחמת לבנון השנייה, הן מבחינת הפעלת הכוח הצבאי והן בהקשר לדרך קבלת ההחלטות בדרג הבכיר. כך למשל, ממשלת ישראל נמנעה, בשום שכל, מלהגדיר את מיטוט משטר החמאס ברצועה כיעד. השלישייה שניהלה את המערכה, רה"מ נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ פעלה באופן שקול ואחראי. הקרב המשולב שכלל הפעלת כוחות קרקעיים, כלי-טיס ושיט ויכולות מודיעין מתקדמות, בלב שטחים אורבניים, בוצע, בסך הכל, כהלכה. צה"ל אכן פגע קשה בחמאס, אולם נוכח יחסי הכוחות האם היתה אמורה להיות תוצאה אחרת?

"איזה אינטרס יש להם לבוא פה בחום הזה…"

כריכת דו"ח המבקר (מקור: אתר מבקר המדינה).

"טיבן של החלטות תלוי, בין היתר, בהבנה ובידיעה המוקדמת שיש לדרג המדיני על יעילותן של דרכי הפעולה הזמינות והמתוכננות להשגת יעדים מסוימים", נכתב בפרק שעסק בעבודת הקבינט. מן הדו"ח מצטייר הקבינט המדיני-ביטחוני כמועצה שדנה על הנושא הלא נכון, באופן הלא נכון וכמעט תמיד מאשרת את מה שנסגר מראש. הדיון בו מתקיים רק כשהאירוע מתרחש, השרים מגיעים אליו ללא ידע רלוונטי מוקדם, חמושים בעיקר בניסיונם הקודם, וכאשר, כמאמר ח"כ שלח, "הטמפרטורה בחדר גבוהה בהרבה." דו"ח המבקר קבע כי המערכה חסרה דירקטיבה מדינית מוגדרת ודיוני הקבינט עם פרוץ המבצע שיקפו זאת היטב. השרים, כך נתברר, לא ידעו כמעט דבר אודות מערך המנהרות של החמאס, אך חמור מכך לא ידעו מה הם, וכפועל יוצא המדינה כולה, רוצים להשיג.

בדיון קבינט שנערך ב-08.07.2014, עשרה ימים לאחר תחילת המערכה, אמרה השרה ציפי לבני שעל הקבינט להחליט "מה האינטרס שלנו בסוף האירוע הזה", והשר יאיר לפיד מציין כי למעשה הקבינט אף פעם לא קיים דיון בשאלה האם ישראל מעוניינת ששלטון החמאס בעזה יימשך. כשקוראים את הדברים הללו ישנו אינסטינקט טבעי לשפשף את העיניים ולוודא שמה שקוראים הוא באמת מה שכתוב, כי הטקסט כאילו יצא מ"גבעת חלפון". המשמעות של הדברים היא שהפעלת הכוח נעשתה בחלל ריק, מנותקת מן ההקשר המדיני.

למרות המסקנות הקשות מומלץ להיגמל הפעם מתרבות "עריפת הראשים", שהשתרשה כאן. "לשחוט את משרתינו, במובן המטאפורי של המילה", אמר פעם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ בראיון לאילנה דיין, "אנחנו פשוט מפסידים מזה". ההנחה שהמערכת תקינה ושבהדחתו של מי תשוב ותפעל כסדרה, שגויה בבסיסה. דו"ח המבקר מצביע על כשל מובנה בהליכי העבודה התקינים וביחסי הדרג המדיני והצבאי. זו השיטה, לא הפרסונה. השלמת תכנית אופרטיבית למערכה הבאה בעזה אינה יכולה להתרחש בטרם התקיים דיון סדור בקבינט על המטרות האסטרטגיות של ישראל בתרחיש שכזה. מהדו"ח עולה שזה בדיוק מה שקרה. כשהדרג המדיני לא מגדיר מטרות זולת עיצוב מציאות ביטחונית טובה יותר, מושג עמום שקשה לכמת, יתקשה הצבא להציג תכנית אופרטיבית שתכין את התנאים למהלך מדיני משלים.

כך מצאה עצמה מדינת ישראל מנהלת מערכה ממושכת יתר על המידה (51 יום) כנגד ארגון קטן וחלש משמעותית ממנה. הדבר אינו נובע מחולשתו של צה"ל, כי אם מהיעדר יעדים מדיניים מוגדרים אליהם יש לחתור. למערכה הבאה, אשר תתרחש במוקדם או במאוחר, יש לצאת לאחר שמדינת ישראל עשתה כל שביכולתה למנוע את פריצתה, ובמקביל לאחר שהדרג המדיני קיים שיח מקדים ומעמיק עם הצבא על מטרותיה. אז, כפי שנקבע באסטרטגיית צה"ל, יש להפעיל כוח צבאי רב, מאמצי אש ותמרון אגרסיביים ומהירים, לקצר את משך הלחימה ולממש את היעדים הצבאיים והמדיניים.

לפיצוץ חסר רק גפרור

האלוף הלוי, התריע שוב מפני המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, (מקור: ויקיפדיה).

לפני כשנה סוגיית המשבר ההומניטרי ברצועת עזה קיבלה דגש משמעותי בהערכת המודיעין לשנת 2016 שהגיש ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אז, ציין אחד הח"כים שנכחו בפגישה עם הלוי, הדגיש כי אם "לא יהיה שיפור, ישראל תהיה הראשונה שהדברים יתפוצצו עליה". נראה שהמצב בעזה נפיץ בשל המשבר ההומניטרי הקשה ברצועה וכי חמאס, כנגד רצונו, נדחק לקרן הזווית ועשוי להפר את הרגיעה שנשמרה מאז תום צוק איתן. לדברי ראש אמ"ן, שיפור התנאים הכלכליים ברצועה הוא תנאי הכרחי להרחקת תרחיש הסלמה ביטחונית. השבוע הגיש ראש אמ"ן לוועדה את הערכת המודיעין 2017. כשזה מגיע לעזה, השורה התחתונה לא השתנתה.

בחודש האחרון גבר ירי הרקטות מן הרצועה לעבר ישובי עוטף עזה. צה"ל הגיב בתקיפה חריגה בעוצמתה כנגד עמדות חמאס ברצועה. במקביל, בשני הצדדים התגברה הרטוריקה הלוחמנית. בצד הישראלי היו אלה השרים בנט וגלנט, שניהם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני, אשר הזהירו מפני מערכה קרובה בעזה. בנט אמנם טען שהמערכה הבאה היא "שאלה של מתי ולא שאלה של האם" ואילו גלנט כבר קבע תאריך, באביב הקרוב. במקביל נבחר באחרונה יַחְיא אבראהים חסן סִנְוַאר ליו"ר תנועת החמאס ברצועת עזה. סנואר, ממקימי הזרוע הצבאית של חמאס, עז אל-דין אל-קסאם, הוא הראשון מבכירי הזרוע הצבאית שיכהן בתפקיד, ששייך לתחום המדיני של התנועה. ב-1989 הורשע ברצח פלסטינים, שנחשדו כמשתפי פעולה עם ישראל, ונידון לחמישה מאסרי עולם. הוא שוחרר במסגרת עסקת שליט ומאז נחשב לאחד הניציים והלוחמניים שבמפקדי הזרוע הצבאית ברצועה.

השר שטייניץ, הזהיר מעיסוק בטקטיקה ולא באסטרטגיה, (מקור: ויקיפדיה).

בהודעה שפרסם בעקבות התקיפה האחרונה של צה"ל ברצועה (יום חמישי), איים החמאס כי לא יבליג עוד על תקיפות צה"ל ברצועה. בין עמדותיו של סנואר לרטוריקה הלוחמנית של הממשלה הסיכוי למיסקלקולציה גובר. בדו"ח המבקר מצוטט השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין לשעבר, יובל שטייניץ, במהלך דיוני הקבינט בצוק איתן כי "אנחנו מתמקדים בטקטיקה ובורחים פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, כבר תשע שנים שאנחנו בורחים מהמציאות האסטרטגית שמתהווה לנגד עינינו". לא בטוח שנוכח העימות הבא מנסה הממשלה לפעול בדרך אחרת.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 03.03.2017)

יושבים על חבית של אבק שריפה\ מאת גל פרל פינקל

חיסולם של פעילי חזבאלה בסוריה, ובהם סמיר קונטאר, עשוי להוות יותר ממתיחות קצרה בגבול הצפון. הפתיל המחובר לחבית אבק השריפה הולך ומתקצר, בסוף יגיע הפיצוץ.

השיח חסן נסראללה וסמיר קונטאר, 2008.

בפעולת הסיכול המדויקת שבוצעה בסוריה (שחייבה יכולות איסוף ותקיפה מרשימות) נהרגו מספר פעילי חזבאללה ובהם הפעיל הבכיר סמיר קונטאר. על-פי רשת "אל-מנאר" של הארגון מטוסי חיל האוויר הישראלי ירו ארבעה טילים לעבר מבנה בן שש קומות בג'רמאנה, מעט דרומית לבירה דמשק. קונטאר, "דג שמן" עתיר ניסיון מבצעי, נמנה בשנת 79' על חולית המחבלים שרצחה את בני משפחת הרן בנהריה. הוא היה כלוא שנים רבות בישראל ושוחרר רק ב-2008 בתמורה לגופות החיילים רגב וגולדווסר, שחטיפתם הובילה למלחמת לבנון השנייה. בשנים האחרונות שימש כפעיל בכיר בארגון המרכז את מאמצי חזבאללה ואיראן לפתוח חזית התנגדות נוספת לישראל בגבול רמת הגולן.

מטוס F-15 בשורות חיל האוויר הישראלי, לא מן הנמנע שמטוסים אלו תקפו בסוריה אתמול.

התגובה היחידה מצד ממשלת ישראל לתקיפה היתה מצד השר שטייניץ שאמר שהפעולה עשויה להיות מבצע של סוכנות הביון של פינלנד ש"פעלו כאן ועשו עבודה טובה." תשובה דומה ענה בשעתו מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים, רם בן ברק, כשנשאל על חיסול מחמוד אל-מבחוח בדובאי וטען שמדובר במבצע של השירות השוויצרי. התגובה של חזבאללה לעומת זאת, בזמן ובמקום המתאים לה בוא תבוא, אולי כנגד יעדים ישראלים בחו"ל. יכולותיו של הארגון שודרגו ואין מדובר בארגון מודל 2006 ואפילו מודל 2012. חזבאללה ערוך בדרום לבנון בעמדות מבוצרות ובמערכים תת-קרקעיים, ולו אמצעי לחימה מתקדמים ולא פחות חשוב מכך – ניסיון מבצעי עשיר שצבר בלחימה בסוריה. הטופוגרפיה ההררית בלבנון גם היא משחקת לטובתו. בסיבוב הבא עם ישראל חזבאללה יפעיל מז"לטים התקפיים, טילי נ"מ מתקדמים ורקטות ארוכות טווח ובעלות דיוק של 12 ספרות, כפי שהדבר מכונה בצבא. בקיצור האתגר רק גדל והופך מורכב.

שיירת הרכבים של צה"ל בה פגעה חולית חזבאללה בינואר 2015.

בינואר האחרון חוסלו בתקיפה מן האוויר מספר פעילי חזבאללה ומומחי צבא איראניים, ובהם בנו של עימאד מורנייה וגנרל בכיר בכוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים. התגובה של חזבאללה לא איחרה לבוא. חולית נ"ט שהפגינה רמת מקצועיות שיחידות הנ"ט המובחרות של צה"ל היו גאות בה מאוד (מן הסוג שאכן הפגינו לא פעם בשנות השהייה בלבנון) פגעה בשיירת רכבי צה"ל ממרחק של 4-5 קילומטרים באמצעות טיל נ"ט חדיש. מן הירי נפצעו שבעה ונהרגו שניים, בהם מפקד פלוגה בגבעתי.

הבניין שהופצץ בקרבת דמשק, בפעולה בה נהרגו פעילי חזבאללה ובהם סמיר קונטאר.

המערכה שבין המלחמות אותה מנהלת ישראל אל מול חזבאללה וסוריה בצפון, תוך שמירה על מרחב ההכחשה, כפי שנכתב כאן בעבר, הינה למעשה "משחק באש". אף שיש למנוע את התעצמות גורמי הטרור באמצעי לחימה חדישים ו"מפרי איזון", חשוב להבין כי הדבר רק דוחה את העימות ומספק לו חומרי בערה עתידיים. אירועים דוגמת התקיפה בסוריה אתמול מגבירים את גובה הלהבות בחזית הצפונית, גם אם דוחים את הפיצוץ. 

לאחר ההסלמה-זוטא בינואר היה מי שטען כי התגובה לירי הטילים של חזבאללה "כבר ניתנה בדיעבד," וכי במאזן בין ישראל לחזבאללה יתברר כי הארגון ספג פגיעה קשה. יתכן וכך הוא הדבר גם הפעם. להערכה כי לשני הצדדים רצון להימנע מעימות ישיר דוגמת מבצע "צוק איתן" ומלחמת לבנון השנייה יש על מה להתבסס, אולם האפשרות של חישוב מוטעה בניהול האירועים, סבירה לא פחות. חזבאללה מצטיין באיתור נקודות תורפה במערכי צה"ל ולא חסר הרבה בכדי ששני הצדדים יפגעו, אולי שלא במתכוון, במטרות שבהן ריכוז אזרחים גדול, דוגמת אירוע כפר כנא או הרכבת בחיפה, ויסלימו את האירוע לכדי עימות רחב היקף.

מה שעולה יותר לא בהכרח שווה יותר\ מאת גל פרל

חיל האוויר עתיד להצטייד ב-33 מטוסי F-35. יתרונותיו רבים אך ישנם כמה סימני שאלה המחייבים מענה, בטרם תיסגר עסקת המשך. כלל לא ברור אם מה שעולה יותר בהכרח שווה יותר?

השבוע פורסם כי חיל האוויר עתיד להצטייד בארבע-עשר מטוסי קרב מסוג F-35, שיתווספו ל-19 עליהם הוחלט ב-2010. סך הכל 33 מטוסים, בעלות התחלתית של כ-110 מיליון דולר ליחידה. המטוסים הראשונים יגיעו לקראת סוף 2016 והשאר ייקלטו בחיל בתהליך שיימשך עד 2021.

זרוע היבשה תישאר מאחור

נגמ"ש M-113 מן הסוג שנפגע בקרב בשג'עייה.

למרות שמבצע "צוק איתן" הבהיר שוב שהכוח האווירי לבדו אינו מספיק, לקח שכוחו יפה גם למערכות קודמות ובהן מלחמת לבנון השנייה, מצב  כוחות היבשה רחוק מלהשביע רצון. יש צורך בתותחים חדשים, נגמ"שים חדשים, שיחליפו "זלדות" משנות ה-70 דוגמת זו שנפגעה בשג'עייה. כמו גם באימונים יעילים ונרחבים במערך המילואים ובסדיר, במטרה לחזק ולשפר את מוכנות זרוע היבשה לאתגרי העתיד.

F-35 בניסוי ירי, 2012.

אמנם, ועדת השרים לנושא, בראשות השר יובל שטייניץ אישרה רכישת 14 מטוסים בלבד ולא 31 כפי דרש החיל, אך כאמור, כש"הכחולים" רוצים צעצוע חדש, קשה להתווכח איתם. במציאות שבה החיל הוא הזרוע הגמישה והקטלנית ביותר בצה"ל, האמונה על קשת האיומים ש"מהסכין ועד הגרעין", מה שמפקדיו יגדירו כצורך קריטי, הם יקבלו. כוחות היבשה יצטרכו פשוט להוסיף ולהמתין לתורם שיגיע, מתישהו. בדר"כ לאחר שהמלחמה הבאה תיגמר.

המשחק היחיד בעיר

המטוס הראשון שנמסר לחיל האוויר האמריקני, 2011.

העסקה הזו הושלמה והיא מביאה עמה יתרונות רבים. בידי צה"ל יהיה מטוס הקרב המתקדם ביותר בעולם, שלו יכולת חמקן וטווח טיסה מרשים. האלוף במיל' איתן בן-אליהו, טייס קרב ששירת כמפקד חיל האוויר בשנים 2000-1996, טען בשעתו שהאפקט האסטרטגי, במונחים של הרתעה ודימוי, מכך שברשות ישראל יהיה "מטוס קו ראשון, חוד החנית, 'הטוב בעולם'," חשוב בהרבה מכל נימוק מקצועי.

האלוף במיל' איתן בן-אליהו, מפקד חיל-האוויר לשעבר. תומך בקניית המטוס.

צה"ל הוא צבא ההתקפה לישראל. שימור יכולתו של חיל האוויר לתקוף מטרות בספיקה גבוהה, קרובות או רחוקות, היא אבן יסוד בתפיסת הביטחון של ישראל. במבצע "צוק איתן", למשל, הותקפו מן האוויר מעל 6,000 מטרות. לחלופין, על-פי פרסומים זרים, השמיד חיל האוויר כור גרעיני בדיר א-זור (ושנים קודם בעיראק), ותקף בסודן ובסוריה במטרה לסכל משלוחי נשק לחזבאללה ולחמאס.

טיעון נוסף בזכות הרכישה הוא היות המטוס "המשחק היחיד בעיר". האמריקנים מייצרים, למעשה, רק מטוס קרב אחד למכירה, שאף תוכנן להיות המטוס המאויש האחרון. קווי הייצור של מטוסי קרב אחרים נסגרו. ומאחר ועל חיל האוויר להתעצם לקראת איומי העתיד – לא נותרה ברירה אלא לבחור בו. מה גם שהמטוסים נקנים בכספי הסיוע הביטחוני האמריקני. ארה"ב אף חתמה על הסכם גומלין לרכש תוצרת ביטחונית ישראלית, בתמורה לכך שישראל תסכים לרכוש את המטוס.

עסקה בעייתית

יחד עם זאת, יש מקום לשקול את "המשך הרומן". חישוב גס מראה כי חיל האוויר רוכש, על פני עשור, כמאה מטוסי קרב ואלו משרתים בחיל כ־40 שנה. ממפתח זה ניתן להסיק, שזהו אינו סוף פסוק. בטרם יוחלט על רכש נוסף של מטוס הקרב היקר בהיסטוריה, ישנם כמה נתונים שכדאי להביא בחשבון. בחינה תראה שיכולותיו ההתקפיות של ה-F-35 פחותות מאלו של מטוסי הדור הקודם ובהם ה-F-15 וה-F-16. גם יכולותיו כחמקן טעונות שיפור, שלא לומר לא מספיקות. המטוס תוכנן כך שיוכל לעשות כמעט הכל: חמקן, ממריא אנכית, מתאים לכל זרועות הכוחות המזוינים ועוד. אך בדומה לברווז היכול לשחות, לעוף וגם ללכת, מרוב יכולות הוא אינו מיטבי באף אחת מהן.

מטוס הרייר של חיל הנחתים, מן הסוג שהושמד בפשיטת הטאליבן, מתקרב לנחיתה על האונייה "פלליו".

הבלוג "Defense Issues" העלה נקודה מטרידה נוספת. בשנת 2012 פשט כוח מחבלים מן הטאליבן על בסיס באסטיון שבמחוז הלמנד באפגניסטן, אירוע שהוגדר כאובדן הקשה ביותר של כוח אווירי אמריקני בקרב בודד, מאז וייטנאם. בפשיטה הצליחו המחבלים להרוג 11 בני-אדם ולהשמיד 6 מטוסי קרב מסוג AV-8B הרייר (מטוס הקרב הראשון בעל יכולת המראה אנכית), ששוויו נע בין 23 ל-30 מיליון דולר ליחידה ולגרום נזק למספר מטוסים נוספים.

מסוק אפאצ'י לונגבאו של חיל האוויר. על טייסי מסוקי הקרב נאסר לחצות את קו הגבול ללבנון מחשש שיופלו.

עכשיו, החליפו את סוג המטוסים ב-F-35 וקבלו נזק שמתקרב למיליארד דולרים. במחירים כאלה, חיל האוויר עשוי שלא לשלוח ללב הסכנה מערכת נשק יקרה כל כך, שאין כל ערבון שתוחלף בחדשה במקרה של אובדן. במלחמת לבנון השנייה, למשל, אסר מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אלעזר שקדי, על טייסי מסוקי הקרב מסוג אפאצ'י D לונגבאו, שעלותם 24 מיליון דולר ליחידה, לחצות את הגבול ללבנון אלא במקרים חריגים, מחשש שייפגעו.

אז מה החלופה?

מטוס קרב מסוג F-16 בשירות חיל האוויר הישראלי. ניתן לשדרגו בחלק מן היכולות של ה-F-35.

המטוסים מן הדורות הקודמים היו זולים יותר. המשמעות של אובדן מטוס אחד או יותר, במונחי עלות היתה פחות קריטית. אמנם, ארסנל היכולות שלהם לא כלל את המגוון שמציע ה-F-35, אך הם היו יעילים להפליא. לפיכך, יש לבדוק האם ניתן במקום זאת לשדרג את המטוסים הקיימים, הזולים בהרבה, ולהתקין בהם חלק מן היכולות שבמטוס החדש, כמו מכ"ם מתקדם. מחירו הגבוה ממילא של ה-F-35 יחייב את חיל האוויר לשמור במערך את מטוסי הקרב שברשותו כעת, לצד הרחבת צי המל"טים ההתקפיים של החיל. השר שטייניץ אף הציע להצטייד בטילים, בהם ה"לורה", אותם ניתן לשגר מן האוויר, הים והיבשה לטווח בן 500 ק"מ. טילים אלו זולים בהרבה ומדויקים מאוד.

הדיון הציבורי נשאר בחיל האוויר

השר יובל שטייניץ, עמד בראש ועדת השרים שהטילה וטו חלקי על העסקה.

הדיון הציבורי בסוגיה זו, כחלק מן הדיון המתבקש על תקציב הביטחון הכולל, חשוב מאין כמוהו. למרות שבמחיר טייסת כזו ניתן לשדרג משמעותית את תקציב הבריאות, החינוך או הרווחה, הדיון מתנהל בעיקר בתוך חיל האוויר. גם הווטו החלקי של ועדת השרים הוא זמני בלבד. החיל רוצה ולכן החיל יקבל. החלטה שכזו ראוי שתתקבל לאחר דיון מעמיק, בעל ממדים פרלמנטריים וציבוריים. התעצמות צה"ל צריכה להיות ביחס לאיומים ולא על בסיס הרצון לצייד את החיל במטוס היקר ביותר. הוא לא בהכרח גם המתאים ביותר.