להחליף דיסקט | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

ירי הרקטה לאזור המרכז מראה, שוב, שחמאס מנהל אסטרטגיה של הליכה על הסף מול ישראל, וחותר לעימות בקיץ. הבחירות ושיקולים נוספים מונעים תגובה קשה של ישראל, אבל זו שכן תהיה לא מוכרחה להיות סוף פסוק. אפשר להחליף דיסקט.

רק כשבוע עבר מירי הרקטות על תל אביב, והנה שב החמאס ויורה רקטה לעבר אזור השרון. הפעם, פוגעת הרקטה בבית במושב משמרת וישנם פצועים, בהם אם וילדיה. הירי מגיע אחרי תקרית במהלכה נדקר סוהר בכלא קציעות בידי אסירי חמאס, ובדיוק כשרה"מ ושר הביטחון נתניהו בחו"ל, וכמוהו גם ממלא מקום שר החוץ, ישראל כ"ץ. אמנם, השרים יריב לוין ויואב גלנט מונו כממלאי מקום לנתניהו (במה שגלנט בוודאי מגדיר כסגירת מעגל, לאחר שנבחר לרמטכ"ל ולא מונה בסופו של דבר), אולם בהינתן הדומיננטיות של רה"מ בקבלת ההחלטות בקבינט, קשה שלא להניח שבחמאס הבינו שהמנגנון והמערכות יתקשו לקבל החלטות ולפעול בהתחשב בגורמי הזמן והמרחב. במציאות שבה על כל תקיפה יש להגיב כש"הברזל חם", בטרם הלגיטימציה הציבורית והבינלאומית פגה, ובמקביל הבחירות הקרבות מסנדלות את ישראל ממבצע רחב היקף, חמאס יודע שהיתרון במגרש שלו.

מימין: הרמטכ"ל כוכבי, כשפיקד על אוגדת עזה, והשר גלנט, אלוף פיקוד הדרום דאז, (מקור: דף הפייסבוק של השר גלנט).

בסיבוב הקודם הגיבה ישראל באמצעות תקיפה אווירית של 100 יעדים של החמאס. כמעט בהתאם לנוהל מוסכם, החמאס פינה את אנשיו קודם לכן ובתקיפה נפצעו ארבעה אנשים בלבד. הפעם, יתכן והתקיפה תהיה קשה יותר, אבל למרות הצהרות קשות של ההנהגה הישראלית ומסרים תקיפים, קשה להעריך שלמי מהצדדים יש אינטרס להתגלגל כעת לכדי עימות של ממש. השר יואב גלנט, אלוף פיקוד דרום לשעבר, מנהל בקריה דיונים עם הרמטכ"ל אביב כוכבי, ששירת תחתיו כמפקד אוגדת עזה, אלוף פיקוד הדרום הנוכחי הרצי הלוי, מח"ט הצנחנים במבצע "עופרת יצוקה" (שבו פיקד גלנט על הלחימה בעזה), ואחרים, אך תגובה של ממש תצטרך להמתין להגעת רה"מ נתניהו. זה האחרון אמנם קיצר את ביקורו בארצות הברית, שם הוא עתיד להיפגש עם הנשיא טראמפ ולנאום בכנס איפא"ק, אבל כשיגיע זה כבר יהיה יום חדש. בינתיים הוקפצו שתי חטיבות סדירות ומפקדת אוגדה לדרום וישנו גיוס מילואים מצומצם, שעיקרו אנשי מודיעין ומערך ההגנה האווירי.

חמאס הולך על הסף, בינתיים בהצלחה

ישראל היתה צריכה להחליף דיסקט כבר בנובמבר האחרון, לאחר הסתבכות פעולת הכוח המיוחד של צה"ל בלב עזה, במהלכה נהרגו שבעה פעילי חמאס ובהם מפקד גדוד, רגע אחרי שהושגה הסדרה בין חמאס וישראל. בשל החדירה חמאס היה חייב להגיב, אך לא החליט "לשבור את הכלים". במקום זה נקט הארגון אסטרטגיה של הליכה על הסף. צפייה בסרטון פגיעת טיל הנ"ט באוטובוס, מצביעה על כך שהארגון נמנע במכוון מפגיעה בקבוצת חיילים גדולה ופעל באופן מדוד. אף שהחמאס ירה כ-500 רקטות ופגזי מרגמה במהלך הסבב, ניכר כי ניהל את צעדיו בשום שכל. בסבבים שכאלה, בהם שולט הארגון בגובה הלהבות, וקובע את המקום והזמן לעימות, מתקשה צה"ל לפגוע במטרות איכות ובפעילים בכירים, שהקדימו וירדו למחתרת.

עמדת צלפים של צה"ל בגבול עזה, (צילום: דו"צ).

כבר נכתב כאן בשעתו, בהסתמך על מאמר שכתב אלוף (מיל') גיורא איילנד, כי לצד האפשרויות לנקוט בפעולת תגמול אווירית או קרקעית מוגבלת, יכול הקבינט לבחור באפשרות שלישית – מלחמה, בעיתוי הנוח לישראל. צה"ל כבר יצא, לפחות פעמיים, למבצעים רחבי היקף ברצועה, תוך שהוא נשען על אלמנט ההפתעה בכדי להבטיח פגיעה מוצלחת במטרות איכות ובפעילים בכירים. אסור היה לישראל לקבל תוצאה לא טובה, כמו זו שבה הסתיים הסבב בנובמבר, ובהמשך לכך לאפשר לחמאס לירות על תל אביב ולספוג תגובה של מה בכך. כשמנסים להבין איך הרשה לעצמו החמאס לדלג על כל מדרגות ההסלמה היישר לעבר ירי על בירתה הכלכלית של ישראל ועל ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר שלה, קשה שלא להניח שזה משום שהוא מזהה הזדמנות. לישראל אין עניין בהפלתו, ואפילו אם היה להנהגה בישראל רצון כזה, עדיין היתה מתקשה לגייס את הלגיטימציה לכך, כשהבחירות כה קרובות.

בראיון לתכנית "זמן אמת" ב"כאן 11" בדצמבר האחרון, אמר סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל') יאיר נוה, כי ההרתעה הישראלית נפגעה משום שהמסר שהועבר לחמאס היה ש"לא משנה מה יהיה, לא משנה כמה החמאס יחטוף, הוא ימשיך לשלוט בעזה, הוא האינטרס שלנו". כעיקרון, נוח לישראל שהחמאס מקיים שלטון מרכזי אפקטיבי ברצועת עזה, שמהווה כתובת ברורה ממנה ניתן לדרוש מימוש ריבונות ואחריות בשטחם, אבל מוטב שלא תשדר זאת לחמאס כל העת. בהחלט עדיף שבצד השני יניחו שישנו תרחיש שבו תחליט ישראל שטוב לה כאוס אפשרי ברצועת עזה ואף שליטה בה, מלהותיר את החמאס בשלטון, ויעשו הכל כדי למנוע ממנו להתממש.

בהערכת אמ"ן לשנת 2019 נכתב כי בקיץ חמאס עלול ליזום עימות רחב עם ישראל במטרה להביא למעורבות הקהילה הבינלאומית במצב ההומניטרי הקשה ברצועה. עד אז הארגון ממשיך במדיניות של "לגנוב סוסים" מול ישראל. גם אם לא כעת, בשל הבחירות ואילוצי הזמן והמרחב, כאשר ייגמר הסבב הנוכחי (והבחירות) מוטב שהממשלה החדשה ויהיה ראשה מי שיהיה, תיקח ברצינות בחשבון את אותה אפשרות שלישית שעליה הצביע איילנד. אף שמבצע כזה לא ישנה את פני המציאות לחלוטין, לא ימוטט את החמאס, ולא יביס אותו סופית, הוא עדיין יהיה עימות על-פי תנאיה של ישראל, כשהצבא והעורף ערוכים לכך, האויב מוכן פחות (מה שיאפשר גם פגיעה בבכיריו) והאפשרות לשרטט את קוויה האדומים גבוהה. מבצע שכזה ("אחת ולתמיד 2", כפי שכינה אותו הפרשן הצבאי עמוס הראל), עשוי גם להוות פתח להסדרה עם חמאס. החלופה היא לתת לארגון להמשיך ולנהל את הדינמיקה של ההסלמה כראות עיניו. מי שחושב שהמדיניות הזו לא תשליך על האופן שבו רואים את הדברים בזירות אחרות שבהם ישראל פועלת, טועה. 

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 25.03.2019)

 

מודעות פרסומת

האיש הנכון\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

 נוכח המציאות המורכבת במזרח התיכון, קשת האיומים הרחבה והאתגרים המבניים שבפני צה"ל, דרוש ראש מטה כללי בעל עמוד שדרה ערכי, ראייה רחבה, שיקול דעת וקור רוח שיעמוד לו במבחנים הצפויים. בעת הזו סגן הרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט הוא האיש הנכון לתפקיד הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל.

משה ארנס, התנה את מינוי משה וחצי לרמטכ

משה ארנס, התנה את מינוי משה וחצי לרמטכ"ל בהקמת זרוע היבשה

נהוג לומר כי הנקודה שבה מטביע שר ביטחון בישראל את חותמו על המערכת עליה הוא מופקד היא בבחירת הרמטכ"ל. בדר"כ ממנה שר ביטחון רמטכ"ל אחד במהלך כהונתו. הרמטכ"ל לעומת זאת משרת לרוב תחת יותר משר ביטחון אחד, דוגמה בולטת (וקצת קיצונית) היא במקרה של הרמטכ"ל שאול מופז שמונה בהמלצת יצחק מרדכי, ושירת בסך הכל תחת ארבעה שרי ביטחון. בין הדוגמאות הבולטות לאופן בו מנצל שר הביטחון את המינוי בכדי לעצב את המערכת כרצונו ניתן למנות את האופן בו התנה השר ארנס את מינויו של משה וחצי לרמטכ"ל בכך שיתחייב להקים את זרוע היבשה לה התנגד צה"ל, ובאופן שבו מונה הרמטכ"ל חלוץ בידי מופז (במקרה זה לא נעדרה גם השפעת ראש הממשלה שרון על השר) בכדי לבצע את תכנית ההתנתקות.

השר יעלון ב

השר יעלון ב"צוק איתן" במפגש עם מפקדים ולוחמים, בלט בבקיאותו ביכולות צה"ל ובהבנתו את שדה הקרב.

אמת, השר אינו יועץ מיניסטריאלי למערכת הביטחון כפי שהמעיט בערך עצמו (אך לא בתוקף סמכותו) מי ששימש בתפקיד באוקטובר 1973. תרומתם וטביעת האצבע, לטוב ולרע, של השרים בבניין הכוח של צה"ל ובעימותים השונים ניכרה היטב. כך למשל, חוסר בקיאותו של עמיר פרץ בתחום הביטחוני בלטה בעת מלחמת לבנון השנייה אולם גם אפשרה לו להגיע ללא משוא פנים להחלטה על פיתוח ורכש מערכת כיפת ברזל. לחלופין, השר הנוכחי, יעלון, בעצמו רמטכ"ל לשעבר ויוצא הצנחנים, בלט בניסיונו הקרבי בעת מבצע "צוק איתן" הן בשלב הגדרת היעדים והן במימושם. ועדיין, כלי ההשפעה, הפטיש הכבד, שקיים ברשות השר בכדי לעצב את המערכת כרצונו הוא מינוי הרמטכ"ל.

בהתמודדות הנוכחית על תפקיד הרמטכ"ל נדרש השר יעלון לבחור בין שני מועמדים, האלופים גדי איזנקוט ויאיר נוה. שניהם יוצאי חטיבת גולני וניסיונם הקרבי, כמו גם ניסיונם במטה רב. יתרה מזו, ההתמודדות הזו שונה מקודמותיה בעובדה שנראה כי היא נקייה יותר. המועמדים אינם עוסקים ביחצ"נות בתקשורת, בהטחת עלבונות וכיוצא בזו וכמוהם השר הממנה. ניכר כי ישנה הערכה הדדית ותחושת קוליגיאליות שנעדרה לרוב ממינוי הרמטכ"ל בשנים קודמות.

מוצב חזבאללה שהוקם מטרים ספורים מגדר הגבול, בקרבת היישוב הישראלי דובב.

מוצב חזבאללה שהוקם מטרים ספורים מגדר הגבול, בקרבת היישוב הישראלי דובב.

הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל יידרש להוביל ולנווט במים לא מוכרים ולא בטוחים. החזית הבאה עלולה לפרוץ במפתיע בשל חישוב מוטעה של מי מן השחקנים ומה שייראה שבוע קודם לכן כתקופת רגיעה עשוי להפוך למבצע ממושך תוך זמן קצר מאוד כפי שאירע למשל במלחמת לבנון השנייה. החזית הצפונית השתנתה ללא היכר וההפרדה המסורתית שנוצרה מהסכמי סייקס-פיקו בין לבנון וסוריה הפכה מיושנת ולא רלוונטית. האזור הפך לאגד רב של ארגונים ומדינות נחשלות ובהם חזבאללה, ג'ובת אל-נוסרה, דאע"ש ומה שניתן לכנות כ"סוריה הקטנה" שבשליטת בשאר אל-אסד. הגדה המערבית הפכה להרבה פחות יציבה והמתיחות במרחב זה רק עולה. סוגיות דוגמת הרפורמה הנדרשת במערך המילואים, שידוד ושדרוג זרוע היבשה כלקח מן המלחמה בעזה, מימוש גיוס החרדים לצבא וקביעת מתווה נכון ומוסדר לתקציב הביטחון גם הם על סדר יומו של הרמטכ"ל הבא. תוסיפו לתבשיל את העובדה כי האיום הגרעין האיראני ותמיכת איראן בישויות טרור דוגמת חזבאללה, רק מחריפים ותבינו מדוע רמטכ"ל צה"ל הוא אחד משלושת התפקיד המאתגרים בישראל (השניים האחרים הם ראש הממשלה ושר הביטחון).

דרגת ראש המטה הכללי, רב-אלוף

דרגת ראש המטה הכללי, רב-אלוף

נוכח המציאות הזו, וכלקח משגיאות עבר, נדרש השר למנות אדם הגון בעל יכולות מגוונות, ראייה רחבה ויכולת ניתוח והבנה של המציאות הגלובלית והאזורית הבקי ביכולות הצבא, כפי שהן באמת ולא כפי שהן מצטיירות מכרזות גיוס לבני השמונה-עשרה, לטוב ולרע. מפקד המיומן בהפעלת הכוח כנגד קשת רחבה של איומים הכולל את צבאות סוריה ואיראן וארגונים תת-מדינתיים דוגמת חזבאללה וחמאס כמו גם תאי טרור קטנים דוגמת אנצאר בית אל-מקדס. התפקיד גם מחייב יכולת לעמוד על דעתו אל מול הדרג המדיני, להביע בפניהם את דעתו ביושר גם תחת לחץ ואילוצים פוליטיים, ולבסוף לציית ולבצע כל החלטה שתתקבל.

האלוף איזנקוט, ילקוט השירות שלו מעיד עליו כמאה עדים

ילקוט השירות של גדי איזנקוט מעיד עליו כמאה עדים. החל מגיוסו לחטיבת גולני בשנת 1978, עבור בפיקוד על פלוגה במלחמת לבנון הראשונה שכהגדרתו "עשתה את כל המשימות המבצעיות והקרבות בגזרה, ויצאה מלבנון רק עם פצוע בינוני אחד שריסק את ידו מטיל סאגר," ועל גדוד בחטיבה בשנות השהייה בלבנון. במהלך כהונתו כמפקד חטיבת גולני בשלהי שנות התשעים הרגו לוחמי החטיבה בפיקודו כ-40 אנשי חזבאללה. במקביל נאבק איזנקוט בהצלחה בנורמות פסולות ובהתנהלות בעייתית של לוחמים הן בהקשרים של יחסי לוחמים צעירים וותיקים בפלוגות הרובאיות ומשמעת מבצעית ומנהלתית. כבר אז הוא נודע כמי שמקפיד לגבות את פקודיו ולעמוד על דעתו גם נוכח ביקורת. למקטרגים על המהלכים שנקט השיב כי "הנושא היחיד שתופס את הכותרות זה המרד במסייעת. זה שהרגנו בארבעת החודשים שלפני האימון 18 חיזבאללה, את זה לא ציינו כשחתכו אותנו בעיתונים."

לאחר מכן שימש כמזכירו הצבאי של שר הביטחון וראש הממשלה ברק, ומאוחר יותר של ראש הממשלה שרון. כמפקד אוגדת איו"ש בשנים שלאחר מבצע "חומת מגן" הוביל בהצלחה שיטה מבצעית שכללה הקלות על האוכלוסייה הפלשתינאית מחד ולחימה נחושה בטרור תוך הקפדה על "ניצחון בכל מפגש". עוד בטרם מלחמת לבנון השנייה, בה שירת כראש אגף המבצעים, היה איזנקוט, כפי שנהוג לכנות במקומותינו, "הראשון לזהות" כי במקרה של עימות עם חזבאלה יש לאתר את מרכז הכובד של הארגון ולפגוע בו. איזנקוט הציע את שכונת הדאחיה בביירות. הפצצת השכונה במלחמה פגעה קשות בחזבאללה ונחשבה לנדבך משמעותי בהרתעה שהושגה. לאחר מכן השלים קדנציה מוצלחת כאלוף פיקוד הצפון ושימש כסגן הרמטכ"ל בין היתר, במבצע "צוק איתן". בדרך עבר כמה מהמורות לא קלות במסגרת האינטריגות והמאבקים שכללה ההתמודדות הקודמת על תפקיד הרמטכ"ל, שגם בהם גילה יושרה, הגינות ודאגה לטובת המערכת והמליץ כי לתפקיד ימונה בני גנץ. שר הביטחון לשעבר ברק העיד עליו כי "הוא איש מקצוע. זאת אומרת, אתה מדבר עם גבי אשכנזי, או איתך, אתה יודע מראש שכל מה שאתה חשבת עליו, כל מה שאתה תחשוב עליו, באופן אוטומטי הראש של אנשים שהם מחוברים מבצעית לאדמה הוא שם." 

תפקיד הרמטכ"ל מחייב שהנושא בו יהא אדם בעל עמוד שדרה ערכי, ראייה רחבה, שיקול דעת וקור רוח. שירותו רב השנים בראש הטור ובחזית הלחימה, והתנהלותו במבחנים השונים בהם עמד מראים כי סגן הרמטכ"ל, האלוף גדי איזנקוט, הוא האיש הנכון לתפקיד.