מי מפחד מחזבאללה?\ מאת יאיר אנסבכר

רשומה רגילה

הליקוי העיקרי של מלחמת לבנון השנייה הוא האדרת עוצמת החזבאללה מעבר לפרופורציות. על צה"ל לחשוב מחוץ לקופסה ולבנות את הכוח כך שיהיה צבא אנטי-חזבאללה. יאיר אנסבכר בטור אורח ל"על הכוונת".

יאיר אנסבכר, יוצא יחידת מגלן, מעריך שהקמת

יאיר אנסבכר, טוען שישראל האדירה את חזבאללה מעל לכל פרופורציה.

היו הרבה בעיות במלחמת לבנון השנייה, אבל אולי הליקוי החמור ביותר (שרלוונטי גם כיום) הוא ניפוח דמותו ועוצמתו האמיתיים של ארגון חזבאללה מעבר לכל פרופורציות בעיני הציבור בישראל, ובכלל זה צה"ל, ובקרב מקבלי ההחלטות בישראל. כתוצאה מהצלחות עבר מסוימות שלו נוצרה סביב חזבאללה הילה, כאילו מדובר באויב האולטימטיבי של צה"ל, מעין "עמלק" מודרני שדי באיזכור שמו כדי להעביר רעד בגוום של הישראלים. אכן, המלחמה בלבנון 2006 היתה מלחמה לא סימטרית. מחד, צה"ל שהיה מותאם למלחמות העבר הקלאסיות ולו יכולות אש מנגד רבות, הרבה כלים משוריינים, טורים אינסופיים (ופגיעים) של לוחמים וציוד הנעים באופן מסורבל בצירים הררים מפותלים. מאידך, חזבאללה, יצור מתוחכם וממזרי שצמח והתפתח בשטח במשך שנים, במטרה אחת ויחידה – עימות עם צה"ל.

ללמוד את חזבאללה, לא לפחד ממנו

משגר רקטות קטיושה של חזבאללה בדרום לבנון.

משגר רקטות קטיושה של חזבאללה בדרום לבנון.

ואמנם, הלוחמים ודרגי פיקוד בשטח חשו במידה רבה שהם מניפים חרבם כנגד מים. האויב היה רואה ואינו נראה. הוא פעל בחשאיות, במקצוענות, בהרבה סבלנות, והצליח לזהות תורפות ולפגוע בכוחות צה"ל פעם אחר פעם. האמת היא שהחזבאללה, כמובן עשוי מבשר ודם והוא פשוט עשה בדיוק את מה שהתאמן אליו. הארגון התכונן היטב למערכה, למד היטב את צה"ל וקיים בניין כוח מתאים. כשבאה המלחמה (כמה מפתיע) גם הצליח לממש זאת לא רע. המיתוס של חזבאללה פגע בצה"ל ובישראל הרבה יותר מכל נשק אחר, אוגדות שלמות שינו את מנהגם באופן לא רציונלי לאור האיומים שנשקפו כביכול מחזבאללה, כך למשל מכיוון שבידי חזבאללה היו מצויים טילי נ"ט ואמצעי נ"מ אלפי חיילי צה"ל הסתגרו בבתים במשך שעות היום ופעלו רק בלילה, מבצעים מוטסים כמעט שלא בוצעו וכאשר בוצעו בכל זאת הם בוצעו על ידי כוחות שאינם מתאימים לכך, הכל נעשה בתחושת לחץ ודחיפות אדירה (שלא לומר היסטריה) ממש כאילו "האויב בשער".

רוזוולט

הנשיא רוזוולט אמר כי "הדבר היחיד שעלינו לפחוד ממנו הוא הפחד עצמו".

בפרשה העוסקת בדיני המלחמה, פרשת "שופטים", מצווה עלינו התורה: "אל תערצו מפניהם". דווקא מתוך אמונתנו כיהודים יש להביט על כל אויב בגובה העיניים, אסור להעריץ אותו ולהעניק לו יותר נפח וחשיבות מכפי שמגיעים לו. להפך, יש ללמוד ולהבין אותו ואת דרכי פעולתו. ואז באופן קר ומקצועי לפעול כנגדו בדרכים המתאימות. כשם שאמר בנאום ההשבעה שלו הנשיא האמריקני פרנקלין דלאנו רוזוולט: "הדבר היחיד שעלינו לפחוד ממנו הוא הפחד עצמו: פחד ללא שם, ללא הגיון והצדקה, המשתק את המאמצים החיוניים להפוך נסיגה להתקדמות". ברגע שנסיר את הפחד נהיה כבר בחצי הדרך אל הניצחון.

דרושה חשיבה מחוץ לקופסה

הדבר שישראל וצה"ל זקוקים לו הוא חשיבה יוצרת וגמישה בדרג התכנוני וקשיחות חסרת פניות בדרג הביצועי, בפועל כנראה חווינו במלחמת לבנון השנייה את ההיפך. אם חזבאללה עשה בדיוק מה שהתכונן אליו אזי ניתן לומר כי עיקר כוחות צה"ל במלחמה עשו גם הם את מה שחזבאללה התכונן אליו. התכנון היה פשטני, צפוי ולוקה בהססנות ובחוסר מעוף ויצירתיות. דווקא בדרגי השטח התגלתה גמישות רבה, כוחות הופעלו שלא בהתאם לייעודם. כוחות מיוחדים ומובחרים נשלחו למשימות חי"ר ואילו כוחות חי"ר לא צוידו כראוי ונשלחו למשימות שנועדו לכוחות מיוחדים. כך למשל, נשלחה חטיבת הצנחנים במילואים 55, משום מה, למשימתה הייעודית של חטיבת צנחנים מובחרת אחרת באותה אוגדה – לזהות משגרי רקטות במרחב ולסגור עליהם מעגלי אש מדויקת. הצלחתה של החטיבה היתה כתוצאה מאלתור ויוזמה של המפקדים והלוחמים בשטח ולא פרי אימון והכשרה מתאימים.

לוחמים עולים על מסוק בדרכם ללבנון, (צילום: חיל-האוויר).

לוחמים עולים על מסוק בדרכם ללבנון, (צילום: חיל-האוויר).

לאחרונה, טען בפני פרופסור המתמחה במחקר הביטחוני אודות מלחמת לבנון השנייה כי לדעתו, כמו גם לדעתם של קצינים בכירים בצה"ל עימם שוחח, מה שצריך לעשות במלחמה הבאה בלבנון הוא להכניס מסות אדירות של חיילי צה"ל ולסרוק כל אבן עד להשמדת אחרון לוחמי החזבאללה. חשיבה מסוג זה הינה דבקות עיקשת במלחמות העבר, תוך חוסר תשומת לב רשלנית למימד הזמן ולמגבלות הכוח של ישראל. מה שהתאים ללגיונות רומא כבר אינו מתאים למלחמות המאה ה-21, בהן מתעמתים כוחות לא סדירים הבזים לחוקי המשפט הבינלאומי עם מדינות דמוקרטיות בעלות חשיפה תקשורתית ורגישות חברתית גבוהה לאבידות.

דרוש: צבא אנטי-חזבאללה

יחידת מגלן בתרגיל משותף עם טייסת מסוקי אפאצ'י AH-64.

יחידת מגלן בתרגיל משותף עם טייסת מסוקי קרב, (צילום: חיל-האוויר).

במהלך מלחמת לבנון השנייה פעלו כוחות מיוחדים בשטח בהיקף נרחב. לא כל הפעולות היו אפקטיביות וראויות, וועדת וינוגרד אף הגדירה אותן כבלתי מספקות. מנגד, היו גם פעולות שתרומתן למערכה היתה גבוהה. דוגמה לפעולה כזו היא מבצע "נערי החוף", במהלכו פעל כוח מהיחידה המובחרת מגלן במרחב ראס-א-ביידא, השמיד עשרות מטרות ושיתק את מרחבי השיגור של חוף צידון. המבצע זיכה את מגלן בצל"ש אלוף פיקוד המרכז ותואר לאחרונה בתקשורת כ"מבצע מהסרטים". עם כל הכבוד לאומץ ליבם של הלוחמים מדובר בהגזמה קשה. הכוח הצליח מסיבה הרבה יותר טריוויאלית – הוא פעל בדיוק בהתאם למתאר שהתאמן אליו. זה הכל, אין ולא צריך להיות בזה שום דבר מיוחד. ההצלחה נבעה מכך שבניגוד לחלק ניכר מכוחות צה"ל במלחמה, הכוח הזה של מגלן אכן זכה לממש את ייעודו האופרטיבי. כשמביאים בחשבון את העובדה שבצד השני רובם המוחלט של לוחמי החזבאללה פעלו בדיוק כפי שאימנו אותם, מבינים היטב מדוע נראתה המלחמה כפי שהיא נראתה.

ברשות צה"ל אז כמו היום כוחות רבים מאומנים ואיכותיים שיבצעו משימות שאליהן התאמנו, ולכן על דרגי התכנון והפיקוד אסור לחשוש להפעיל אותם באופן נועז ואוטונומי, גם במקומות רחוקים ומבודדים יותר, על מנת להפתיע את האויב. על צה"ל לחשוב מחוץ לקופסה. לא רק כוחות מיוחדים מסוגלים להיות יצירתיים ולהוציא את האויב משיווי משקלו. בדיוק כשם שחזבאללה אז ובנה את עצמו להיות כוח אנטי-צה"לי מובהק, על צה"ל על יחידות המחץ שלו כיום לבנות עצמם להיות צבא אנטי-חזבאללה. ביום פקודה כל מה שיידרש הוא לאזור אומץ ולהוציא לפועל בדיוק, אבל בדיוק, את המהלכים הנועזים והמפתיעים שתוכננו מראש.


יאיר אנסבכר, בעל תואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת ת"א, שירת כלוחם ביחידת מגלן. ספרו "כצל ציפור" אודות חוויותיו מן השירות הצבאי יצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2009.

להשחיז את חוד החנית\ מאת יאיר אנסבכר

רשומה רגילה

יאיר אנסבכר, יוצא יחידת מגלן, במאמר אודות היתרונות שבהקמת חטיבת הקומנדו החדשה של צה"ל.

אל מול עיניו של המתחקה אחר עולם המבצעים המיוחדים הישראלי עלתה עד היום תמונה מדאיגה למדי, שנבעה הן מריבוי יחידות מיוחדות ומיוחדות למחצה (יחידות ייעודיות ונבחרות) והן משימוש מבולבל ולא עקבי בכוחות מיוחדים במהלך השנים על ידי צה"ל.

קו פרשת המים

כוחות מיחידת אגוז ומיחידת עוקץ בתרגיל.

כוחות מיחידת אגוז ומיחידת עוקץ בתרגיל (צילום: דו"צ).

מלחמת לבנון השנייה היוותה מבחינות רבות את קו פרשת המים של השימוש ביחידות המיוחדות: "במלחמה א-סימטרית, גדול הערך המוסף הפוטנציאלי של יחידות מיוחדות מזה שבמלחמה סימטרית, בתנאי שיופעלו בצורה נכונה במסגרת תכנית אסטרטגית גמישה", כתבה ועדת וינוגרד לאחר המלחמה ואף קבעה כי: "במלחמות הקונבנציונאליות בהן השתתפה ישראל עד היום, לא הייתה הפעלה שיטתית של כוחות מיוחדים, ולכן התרומה של פעולות מיוחדות לתוצאות המלחמה הייתה מועטה".

יאיר אנסבכר, יוצא יחידת מגלן, מעריך שהקמת

יאיר אנסבכר, יוצא יחידת מגלן, תומך בהקמת חטיבת הקומנדו החדשה.

מכאן שהקמת חטיבת הקומנדו החדשה, היתה פעולה חשובה ואף בלתי נמנעת בתהליך התאמתו של צה"ל למציאות המתחדשת ומתרחשת כיום אל מול האיומים הקרובים והרחוקים עימם הוא נדרש להתמודד. במאמר קצר זה ברצוני לפרט מדוע לדעתי מהלך כזה הינו חיובי ונחוץ מאין כמוהו. ראשית, יש לציין כי עד היום היחידות המיוחדות והייעודיות בצה"ל פעלו לרוב באופן ממודר זו מזו, פעמים רבות מטעמים של אגו ויוקרה יותר מאשר מסודיות וביטחון מידע טהורים. כך, לעיתים קרובות התקיימו בצבא תהליכים חופפים ובזבזניים של פיתוח יכולות ואמל"ח דומה אצל יחידות שונות.

בית המדרש לכוחות מיוחדים

יש לקוות כי הקמת החטיבה החדשה תביא לאיחוד הכוחות ומיקסום כלל האמצעים, הידע המודיעיני והארגוני הנרכש, האימונים הרלוונטיים ויכולות היחידות המיוחדות בצה"ל וכך להביא אותן לרמת מוכנות גבוהה, מטה משותף יוכל ליצור את המהפך הנדרש באמצעות שקיפות פנימית, שיתוף ושימור הידע והאמל"ח, פיקוח צמוד על הנעשה בכל יחידה, תיאום מאמצים ופרויקטים בין היחידות השונות למניעת כפילויות. זאת תוך שאיפה להפריה הדדית בין תחומי ידע מקצועיים שונים ב"בית המדרש לכוחות מיוחדים" שייווצר בהכרח במטה החטיבה. לתועלת היחידות וצה"ל כולו.

יחידה מובחרת בתרגיל לוחמה בשטח בנוי (צילום: דו

יחידה מובחרת בתרגיל לוחמה בשטח בנוי (צילום: דו"צ).

יחד עם זאת, טוב עשו לדעתי מקבלי ההחלטות שהחליטו לשמר את המצב בו יתקיימו במקביל יחידות שונות על סמליהן, מורשתן וייעודיהן השונים, על פי התפיסה החז"לית של "קנאת סופרים תרבה חוכמה". לגאוות היחידה וליוקרתה ישנה חשיבות גדולה הן במוטיבציה של אנשיה להמשיך ולהצטיין והן באתוס הישראלי ובמוטיבציה של צעירים לפני הגיוס להמשיך ולהתאמץ כדי להתקבל ליחידות אלו ולשרת בשורותיהן.

הקמת החטיבה עשויה למפקדי היחידות שבה את החופש הנדרש על מנת לפעול בסינרגיה של המאמצים, האמצעים וההיכרות האינטימית עם כלל היחידות שמרכיבות אותה, באפקטיביות מקסימלית בלחימה בכל מתאר אופרטיבי. בהקשר זה חטיבת הקומנדו (יחד עם מפקדת העומק) תהיה כנראה גם המקום בו יגבש צה"ל תפיסת הפעלה ברורה של הכוחות המיוחדים בזמן מלחמה או מבצע נרחב, זאת כדי להמליץ לפיקוד העליון ולמקבלי ההחלטות איך להפעיל בשעת מלחמה את הכוחות המיוחדים ובאיזה במינון, זמן ומקום לאור המטרות וההישגים הנדרשים.

לחימה במתארים מורכבים

לוחמי יחידת אגוז בתרגיל לוחמת סבך.

לוחמי יחידת אגוז בתרגיל לוחמת סבך (צילום: דו"צ).

גם בתחום הפעלת הכוח יש לקוות לשיפור משמעותי. בניגוד למבצעים נקודתיים ומיוחדים בהן היוזמה והזמן נמצאים לצד צה"ל, במהלך מבצעים רחבי היקף או מלחמות הפיקוד העליון לא תמיד מודע למלוא היכולות המגוונות של היחידות, ולרוב אין לו היכולת, הזמן או הקשב הנדרש לתכנן, לתאם ולהתאים באופן משתנה ויצירתי את ה"כלי לבעיה". כתוצאה מכך לוקים לעתים אנשי הדרג הבכיר של צה"ל באחד משני התסמינים השונים של אותה מחלה: ביטחון מופרז בכוחם של הכוחות מיוחדים או חוסר ביטחון מספיק ביכולותיהם. כך או אחרת, הסכנה גדולה – שימוש לא נכון בכוחות מיוחדים – המסכן אותם ואת הצלחת המשימה או שימוש לא הולם שאינו מביא לידי מימוש את איכות הכוחות המיוחדים, וממילא את הפוטנציאל הגדול הטמון בהם.

תרגיל פינוי נפגעים

תרגיל פינוי נפגעים (צילום: דו"צ).

נקודה חשובה נוספת היא ההבנה כי בעת המודרנית עולה סף הרגישות של הציבור הישראלי (ומכאן של הממשלה והצבא) לאובדן חיי אדם ולסכנת חטיפה או נפילה בשבי. זאת לצד ההבנה כי שדה הקרב הפך למורכב בהרבה. ארגונים היברידיים יורים אש מנגד אל עבר עורף מדינת ישראל ומתבצרים בחוליות קטנות בקרב אוכלוסיה אזרחית, מאחורי מחסה "העומק האורבני" ובתווך התת-קרקעי. בשל כך נדרש צה"ל להפעיל יחידות מיוחדות ומובחרות במסגרות כוח אדם גדולות אל מול מתארים מסובכים אלו שכאמור הפכו נפוצים מאוד בכל החזיתות .

ימשכו את הצבא קדימה

יחידת מגלן בתרגיל משותף עם טייסת מסוקי אפאצ'י AH-64.

יחידת מגלן בתרגיל משותף עם טייסת מסוקי אפאצ'י AH-64 (צילום: דו"צ).

ברצוני להציע תפקיד אחרון וחשוב לא פחות לחטיבה חדשה זו, לאור הבנת האתגרים אותם הזכרנו ומתוך תקווה לאווירת לימוד והתקדמות חיובית מתוך ענווה הנושבת ממהלך זה, עליה להקצות חלק מזמנה ומרצה לטובת הדרכת ואימון יחידות הצבא "הרגילות" וזאת על מנת לאמץ במהירות את הידע הרוחבי שנרכש ולהטמיע בהן את החידושים והכשירויות הנדרשות בשדה הקרב המשתנה, כך תשתפר ותתחדד מסת הלחימה הקריטית של צה"ל באופן יעיל ומהיר אל מול האתגרים והבעיות החדשות באמצעות מדריכים מקצוענים מן היחידות המיוחדות. הד לתפיסה זו ניתן למצוא בהדרכות שמעבירים גורמי הדרכה מקצועיים מן הכוחות המיוחדים האמריקנים לעמיתיהם בזרועות הצבא והחוק של ארה"ב, כמו גם אצל צבאות זרים ברחבי העולם.

יחידת רימון באימון ברמת הגולן.

יחידת רימון באימון ברמת הגולן.

כך ניתן אולי להמשיל את היחידות המיוחדות ל"משושים" של הצבא כולו: המודולריות והגמישות ההפעלתית שלהן, היצירתיות והחושים הטובים בשטח – מאפשרות להן להיות הראשונות ה"חשות" מה קורה ולאחר מכן להוביל ולסגל במהירות את שאר הצבא לשינויים הבלתי נמנעים שעליו לעבור. מחד יקנו היחידות המיוחדות ידע רלוונטי להשבחת יכולות חיל הרגלים כולו, מאידך יוסיפו לשפר את מוכנותן אל מול הדור הבא של האיומים המתפתחים, או טוב מכך ייזמו דרכי פעולה חדשות. כך, נקבל באמצעים מינימליים יחסית יחידות מיוחדות לומדות ומתחדשות, אשר גם הופכות למחנכות ולמורות דרך בעבור הצבא כולו ומנצלות באופן מירבי את ההשקעה בהן לתועלת הצבא הגדול.

יאיר אנסבכר שירת כלוחם ביחידת מגלן, והינו סטודנט לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת ת"א. ספרו "כצל ציפור" אודות חוויותיו מן השירות הצבאי יצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2009.