הדרגה יכולה להישאר, הקצין לא\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

המח"ט של לירן חג'בי ממליץ כי יותר לו לפרוש בדרגת סא"ל, משום שהוא נענש מספיק. האמת, לאור מדיניות היד הרכה של צה"ל במקרים כאלה הוא לא יכול שלא. 

סא

סא"ל חג'בי, הורשע בהתנהגות בלתי הולמת, חלקה על רקע מיני. (צילום: דף חברים בפייסבוק)

הבוקר פורסם כי מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, יבקש מבין הדין הצבאי להתחשב בעברו הצבאי של מפקד גדוד צבר לירן חג'בי ולא להורידו בדרגה. חג'בי פורש בימים אלו מצה"ל במסגרת עסקת טיעון בה הורשע בחמישה סעיפים של התנהגות שאינה הולמת, בין היתר על רקע מיני.

כמפקד גדוד התרחשו תחת פיקודו של חג'בי צבר אירועים מטרידים ובהם טענות של שני חיילים כי הוטרדו מינית בידי מפקד המחלקה שלהם, חשד להתרשלות בטיפול בשני חיילים אחרים שהתאבדו, חשדות לטיוח שתי תאונות דרכים קלות (שבאחת מהן מעורב חג'בי עצמו). בנוסף, בגדוד מספר נשקים נגנבו מן הגדוד ומ"מ אחר, שהועמד להדחה, סחט את המג"ד באמצעות שימוש במידע מביך. הפרשייה החמורה ביותר בה הורשע חג'בי היא זו של התנהגות בלתי הולמת על רקע מיני כלפי החיילת מאי פאטל. בגין כל אלו מודח כעת חג'בי מן הצבא.

עופר וינטר, שירת שנים רבות בחוד החנית

מח"ט גבעתי , אל"מ עופר וינטר, יבקש מבית הדין להתחשב בחג'בי ולא להורידו בדרגה.

חלק מן הטענות הללו הגיעו תחילה לשולחנו של המח"ט. בין היתר התלוננו בפני וינטר סגנו של חג'בי והלוחמים שהוטרדו מינית והוא דחה אותם מכל וכל. לאחר שהסמג"ד הביא לפתיחת חקירה שחשפה את המתרחש. בשל האופן שבו טיפל בפרשה ספג וינטר עצמו הערה פיקודית מן הרמטכ"ל, בני גנץ.

המערכת מגבה, אולי עדיף שלא

הנוהג על פיו המערכת אינה מפקירה את אנשיה ראוי לשבח. העיסוק הצבאי הפך בשנים האחרונות למורכב מאין כמותו וטוב הדבר כי קצינים העומדים למשפט יקבלו גיבוי מן המפקדים שלהם. כך למשל, גיבה אלוף פיקוד הצפון את אסף רפלד, מפקד הגדוד בפרשת התהפכות הנגמ"ש בה נהרג החייל אסף וקסמן. האלוף דאז, הוא כיום הרמטכ"ל.

אל"מ וינטר יבקש מבית הדין כי לא יורידו בדרגה את סא"ל חג'בי, בגבעתי מיומו הראשון בצה"ל, משום שהוביל את חייליו באומץ במבצע "צוק איתן". עוד טוען וינטר כי הנאשם נפגע מספיק ושילם מחיר בעצם אובדן הקידום והפגיעה בתדמיתו הציבורית. גם מפקד הגיס, האלוף יוסי בכר, העיד היום עדותו אופי לטובת חג'בי ולבית הדין הוצגו גם מכתבי תמיכה מאת האלופים רוסו ותורג'מן. אבל הגיבוי כברירת מחדל הוא לא תמיד דבר חיובי. המקרה של סא"ל חג'בי לא דומה לזה של סא"ל במיל' רפלד, אשר למרות שעשה מאמץ משמעותי "ליצור אימון מקצועי, אפקטיבי ובטוח" התרחשה תחת פיקודו תאונת אימונים ונהרג חייל. יתכן כי כאן דווקא דרשה אמירה פיקודית מסוג אחר.

צה"ל לא ממהר להוריד בדרגה

אלחנן טננבאום, הורד לדרגת טוראי בשל סחר בסמים.

אלחנן טננבאום, הורד לדרגת טוראי לאחר שהורשע בסחר בסמים.

כפי שנכתב כאן בעבר, על הרבה פחות ממה שחג'בי עשה, מודחים קצינים משירות פעיל. באשר להורדה בדרגה זה סיפור אחר. צה"ל אינו ממהר להוריד בדרגה את קציניו. הוא עושה כן בעיקר בשל עברות ביטחוניות או פליליות חמורות. כך למשל באינתיפאדה הראשונה הורשע מפקד חטמ"ר שומרון, אל"מ יהודה מאיר, שפקד על חייליו להכות עצירים פלשתינאים והורד לדרגת טוראי. גם אל"מ במיל' אלחנן טננבאום הורד לדרגת טוראי בשנת 2007 בשל הודאתו כי היה מעורב בסחר בסמים ונחטף בידי חזבאללה. במקרים אחרים הוא סלחן בהרבה.

עימאד 1

תא"ל במיל' עימאד פארס, מפקד קרבי מצוין שהסתבך בבעיות משמעת רבות.

המקרה המפורסם ביותר היה זה של איציק מרדכי שהורשע בביצוע מעשים מגונים הן בחיילת ששירתה תחת פיקודו והן בפעילה פוליטית. בשנת 2005 דנה ועדה בשאלת שלילת דרגת האלוף של מרדכי עקב הרשעתו והחליטה להשאירו בדרגת אלוף. תקדים נוסף הוא המקרה של אל"מ עימאד פארס, מח"ט גבעתי לשעבר, שהורשע בהתנהגות בלתי הולמת ובכלל זה בהכאת שוטרים טופל יד רכה. על פארס נגזר מאסר על תנאי והוא קודם לתפקיד קצין חי"ר וצנחנים ראשי. בשנת 2009 פרש פארס מצה"ל משום שנתפס משקר לאלוף פיקוד הצפון.

תא

תא"ל במיל' משה "צ'יקו" תמיר, שערעורו התקבל ושמר על דרגתו.

המקרה היחיד בשנים האחרונות שקצין קרבי בכיר הורד בדרגה היה זה של תא"ל צ'יקו תמיר, מפקד חטיבת גולני ואוגדת עזה לשעבר, שהורשע בדיווח שקר בפרשת הטרקטורון והורד לדרגת אל"מ. תא"ל תמיר ערער על העונש הלא מידתי ואף כי נאלץ לפרוש מן הצבא, שמר על דרגתו. בית הדין הצבאי גם לא הוריד בדרגה את סא"ל עומרי בורברג, מג"ד בשריון, שפקד על אחד מחייליו לירות בעציר כפות בכפר נעלין.

אם שופטי בית הדין הצבאי לא הורידו בדרגה קצינים שהורשעו במעשים מגונים, הכאת שוטרים ודיווח שקר (במקרה של תמיר העונש היה מוגזם ומיותר) כיצד יעשו זאת כעת. חג'בי נחשב במשך השנים לקצין קרבי טוב שלחם באומץ בפיגוע בכביש 12 וברצועת עזה, אולם ההצטיינות בשדה אינה יכולה לחפות על היעדר רמה מוסרית גבוהה, על הקפדה על פקודות ודוגמה אישית. טוב עשו בצה"ל שהדיחו אותו מתפקידו וכפו עליו פרישה. מנגד, העונש אינו יכול להסתיים רק במה שניתן להגדיר כ"הפסקת עבודה". פיטורין אינם עונש. חבל שכל מה שנשאר מן הפרשה הוא ויכוח על הורדה בדרגה.

הערה לסיום. הסמג"ד שחשף את הפרשה שילם בגינה מחיר אישי קשה. הוא, שהיה קצין מצטיין ששירת ב-669 וביחידות המובחרות של גבעתי, הודח מן הגדוד וקידומו עוכב. כשבצה"ל מתלבטים אם להוריד את חג'בי בדרגה ואם לאו כדאי שיחשבו גם את מי לקדם.

שפכו תחמושת\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

מן הפרטים שפורסמו אודות הקרב ברפיח ב"צוק איתן" עולה תמונה מטרידה של הפעלת אש מוגזמת, פראית ולא מידתית. אבל חמור מכך, עולה ממנה תמונה של צבא לא מקצועי.

IDF_Paratroopers_Operate_Within_Gaza

מח"ט גבעתי, עופר וינטר עם כוחות הצנחנים בעזה במבצע "צוק איתן".

פרטי התחקיר שנחשפו באחרונה אודות הקרב שניהלה חטיבת גבעתי ברפיח במהלך "צוק איתן", מלמדים כי כוחות צה"ל, כפי שנהוג לכנות זאת בסלנג הצבאי, "שפכו תחמושת". זאת בעקבות התקלות בפאתי רפיח בה נהרגו בניה שראל, מפקד הסיירת, וחייל נוסף ונחטפה גופת סגן הדר גולדין. חטיבת גבעתי, בפיקוד אל"מ עופר וינטר, הפעילה "נוהל חניבעל" אגרסיבי על-מנת לסכל את החטיפה. אף שוינטר זכה לשבחים על האופן בו קרא נכונה את תמונת המצב בקרב, הוטחה בו גם ביקורת קשה על האש המסיבית שהורה להפעיל.

Artillery_Corps_in_Gaza_(14550733300)a

תותחנים יורים על רצועת עזה ב"צוק איתן".

עתה מתברר היקף האש שהפעילו כוחות צה"ל בקרב. בין היתר נורו כ-800 פגזי ארטילריה נפיצים, בעיקר לעבר מרחב הקרב ברפיח, כמו גם אש מסייעת מצד כלי טיס שתקפו 19 מטרות חשודות. בנוסף נורו 260 פגזי מרגמה ו-800 פגזים מתותחי מסוקי קרב שסיפקו סיוע קרוב לכוחות. במצטבר מדובר ב-2,000 טילים, פצצות ופגזים בקירוב, אשר נורו על-ידי כוחות צה"ל באותו בוקר במטרה לבלום את חוטפיו של גולדין.

כשמדברים על סיוע ארטילרי נזכרים בדרך כלל בקרב סולטאן יעקוב, מהקשים בקרבות מלחמת של"ג. בקרב הופעלה אש ארטילרית לטובת גדוד הטנקים שכותר על-ידי כוחות שריון סורים עדיפים. הסיוע הארטילרי כלל קרוב למאתיים קנים שבמשך 20 דקות יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים. כשעוברים על המספרים, אי אפשר שלא לתהות מדוע כרבע מכמות זו הופעלה בשכונה אזרחית בעזה כנגד מספר זעום יחסית של פעילי חמאס.

רק לשם השוואה שווה לבחון את מהלך הפתיחה של התמרון הקרקעי במבצע "עופרת יצוקה". לטובת התמרון נורתה אש סיוע ארטילרית בסך כ-1,500 פגזים, שליש מהם בגזרת חטיבת גבעתי, במשך כ-18 שעות. כשמסתכלים על המספרים הללו נראית הפעלת האש ברפיח כלא מקצועית, ואפילו מוגזמת.

אש ועוד אש

בראיון ל"וואלה!" ציין אחד המג"דים בגבעתי כי כמפקד הוא אחראי הן על ביצוע המשימה, הן על ביטחון אנשיו והן על ביטחונם של חפים מפשע במרחב בו הוא פועל. בקרב ברפיח הוצבו במשוואה, זה מול זה, ביטחון כוחות צה"ל ושלום התושבים בעזה. במצב כזה לא קשה לשער את מי בחרו בצה"ל לסכן, ובצדק. אולם לאחר מעשה נראה, כי צה"ל ביקש להרגיע את מצפונו. בעוד שההערכות לגבי מספר הנפגעים ברפיח נעו בין 130 ל-150 הרוגים, מרביתם אזרחים, התחקיר הצבאי קבע, כי נהרגו רק 41 בני אדם כתוצאה מהפעלת האש. 12 מהם הוכרזו כפעילי חמאס, 13 הוכרו כ"בלתי מעורבים" (יופמיזם צבאי להגדרת חפים מפשע) והשאר, 26 בני אדם, נותרו תחת ההגדרה העמומה "בגיל לחימה". משמע, הם יכולים להיות מחבלים וייתכן גם כי אינם כאלה. כך או כך, צה"ל ישן בשקט.

המנהרה ששימשה לחטיפת הדר גולדין ברפיח.

המנהרה ששימשה לחטיפת הדר גולדין ברפיח.

אמת, אירוע חטיפת חייל (במיוחד כאשר ישנו סיכוי אמיתי לחלץ את החטוף בחיים) הוא מורכב, מלחיץ והכוחות בו מנהלים מרדף "חם", מתוך שאיפה להשיב את החטוף חי ושלם. המבקרים את תפקוד הכוחות תחת "אורות הפלורסנט" (כפי שמכנים זאת באחד מהגופים הביטחוניים), תמיד יודעים לומר בדיעבד מה היה נכון לעשות. אין בדברים כוונה לזלזל או להפחית מאומץ לבם של המפקדים והלוחמים שעשו, באמת, כמיטב יכולתם. אולם במבט מן הצד, נראה כי הכוחות הפעילו שיקול דעת מוטעה וירו אש, בהיעדר פרשנות אחרת, כמו כדי להעניש את רפיח ותושביה על שהפרו את הפסקת האש.

האם יכולת הלחימה של צה"ל טובה כבעבר?

האירוע מצביע גם על עניין נוסף. צה"ל פעל ב"צוק איתן" בצורה שבלונית, דורסנית, הנשענת בעיקר על הפעלת כוח אש ועוד אש. מכל היתרונות ברשות צה"ל, הוא בחר להפעיל בעזה דווקא את יתרונותיו הכמותיים. זאת במקום מהלכים יצירתיים מתוחכמים מן הסוג שהקנו לצה"ל את שמו הטוב דוגמת מבצע "מוקד", קרב אום-כתף ומבצע "אבירי לב". בלחימה באינתיפאדה השנייה למשל, הצטייר צה"ל כצבא שמפקדיו חושבים מחוץ לקופסה, כאשר נמנעה חטיבת הצנחנים מלנוע ברחובות שכם, חשופה למארבים ומטענים. במקום זאת התקדמה החטיבה מבית לבית, מוגנת מפני אש צלפים, תוך שלוחמיה שוברים קירות ומייצרים פתחי מעבר בין הבתים. לעומת זאת במלחמת לבנון השנייה, במבצע "עופרת יצוקה" וגם לאחרונה במבצע "צוק איתן", פעל צה"ל כצבא כבד, איטי ובמידה רבה חסר מעוף.

עפר שלח

חבר הכנסת עפר שלח, תהה האם יכולת הלחימה של צה"ל טובה כשהיתה.

בכנס שנערך זמן קצר לאחר "צוק איתן" אמר חבר הכנסת עפר שלח, כי עצם המחשבה שצה"ל אינו "כל כך טוב כמו שאנחנו חושבים היא מחשבה שמפחידה אותנו במקום כל כך עמוק, שאנחנו מעדיפים להדחיק אותה." בראיון מאוחר יותר מנה שלח, בעברו מ"פ צנחנים במילואים שלחם ונפצע במלחמת לבנון, את כשלי "צוק איתן" ובהם התמשכות המבצע, היעדר תכנית סדורה להתמודדות עם איום המנהרות ומותם של חלק לא מבוטל מן החללים בשטחי הכינוס או כתוצאה מחדירות מחבלים לשטח ישראל. כל אלו יש בהם בכדי להעיד על רמת תכנון וביצוע לקויות. צה"ל, קבע שלח, לא הכין את עצמו כראוי לסבב הלחימה שהתרחש בעזה בקיץ האחרון. יתרה מזו, לצה"ל אין, אליבא דשלח, דוקטרינה מלאה ומתאימה להתמודדות עם ארגוני טרור היברידיים.

הקרב ברפיח, כמדגם מייצג ל"צוק איתן" כולו, מעלה שאלה קשה – האם צה"ל הוא עדיין אותו כוח לוחם המציג רמת לחימה גבוהה, או שמא יתרונו היחסי בשדה הקרב, יתרון של כמות ולא של איכות, הוא המביא להישגיו?

מי ימלל גבורות ישראל ועל מה בעצם? | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

 55 צל"שים אישיים ועוד 15 צל"שים יחידתיים הוענקו השבוע בעקבות מבצע "צוק איתן". מבלי לזלזל בגבורת הלוחמים בשדה, כיצד זה שעוטרו לוחמים כה רבים בגין מבצע קרקעי מוגבל שנמשך יתר על המידה? ומקומם של מי נפקד מן הרשימה ומדוע? 

בטקס רב רושם העניק הרמטכ"ל 55 צל"שים אישיים (בהם עיטור אחד ו-7 צל"שים מטעמו), 15 צל"שים יחידתיים (בין היתר לסיירת מטכ"ל, יחידת מגלן וכן לגדוד המכני ההנדסי של פיקוד מרכז) ו-4 תעודות הערכה בעבור גבורה והצטיינות יוצאי דופן במבצע "צוק איתן". חיילי צה"ל פעלו בזירת לחימה מורכבת ומאתגרת, הפגינו אומץ ואחוות לוחמים, ומימשו בגופם את כל אותם ערכים עליהם מדברים במערכי שיעור, באוהלים ובכיתות הלימוד שבבסיסי הטירונים והקורסים הפיקודיים, רחוק ומנותק ממוראות המלחמה והווייתה.

לשם השוואה במלחמת לבנון השנייה, הוענקו 38 עיטורים ו-104 צל"שים, רובם בעבור גילויי גבורה בעת חילוץ פצועים. נימוקי העיטורים הללו קיפלו בתוכם את סיפורה של המלחמה ההיא, שכללה בעיקר "התבחבשות", בלבול וחוסר נחישות. התחושה בציבור ב-2006 היתה שהדרג הטקטי לחם היטב ואילו במטה הכללי היה כשל. האמת, היתה מורכבת יותר. במלחמה ההיא, ולמעשה בכלל מלחמות ישראל, כולל המלחמה האחרונה בעזה, היו יחידות שלחמו היטב והיו כאלה שלא. אולם צבאות, בכל העולם, נוהגים "לצל"ש" עצמם לאחר כישלונות בכדי להדוף את גלי הביקורת הציבורית. כך עשה הצבא הבריטי לאחר כישלון מבצע "מרקט גארדן" במלחמת העולם השנייה וכך עשו האמריקנים לאחר כישלון מבצע "אנקונדה" באפגניסטן. הפעם, כך עולה מקריאת הנימוקים לצל"שים, ניכר כי רוח הלחימה וההתקפיות הועלו על נס במינון נכון יותר, והללו הוענקו בעיקר על חתירה למגע, דבקות במשימה לאור המטרה ושאר הערכים "הטובים וישנים".

מקרה מייצג (שהצבא מקפיד להבליט) הוא עיטור המופת שהוענק לסגן איתן פונד, סגן מפקד סיירת גבעתי, שכמו איתן אחר "לא היסס לרגע" ורדף במנהרה אחר המחבלים שחטפו את גופתו של סגן גולדין ז"ל. קשה לתאר מה היה מצב המערכה לו היה ניסיון החטיפה ברפיח מוכתר בהצלחה. הדבר היה, כמעט בוודאות (לאור מקרים דומים ובהם גלעד שליט וחטיפת רגב וגולדווסר) מחייב את צה"ל להעמיק את הפעולה הקרקעית ברצועה. המרדף שניהל פונד, בתחילה לבדו ולאחר מכן בראש כוח קטן ולצד כוח מסיירת מטכ"ל, הביא להשגת הממצאים שקבעו את מותו של גולדין ופתר במהירות תסבוכת אפשרית בעלת השלכות אסטרטגיות.

לאורך השנים היה צה"ל זהיר, שלא לומר "קמצן", במתן צל"שים. מי שבחן בהקשר זה את מדי הא' של קציני צה"ל הבחין בצניעות ספרטנית בתחום אל מול שורות העיטורים של קציני צבאות זרים. זאת, ככל הנראה, מתוך אמונה שצל"ש מוענק על פעולה שהינה מעל ומעבר לדרישות התפקיד ונוכח נסיבות חריגות במיוחד, ולא כאשר מי מן החיילים פעל כמצופה ממנו. השוואה מהירה למערכות עבר מעלה תמיהה מדוע צוינו לשבח חיילים כה רבים. במלחמת של"ג, למשל, שהלחימה בה היתה קשה בהרבה, עוטרו שלושים חיילים בצל"שים מסוגים שונים ושישה חיילים בלבד בעיטורי המופת והעוז. בהם היה גם סגן מוטי גולדמן, סגן מפקד סיירת גולני, שבדומה לאירוע המנהרה ברפיח, תפס פיקוד על הכוח בקרב על הבופור לאחר שמפקדו נהרג והשלים את המשימה.

ריבוי הצל"שים שניתנו עבור המלחמה בעזה שהיתה מוגבלת בהיקפה – התמרון הקרקעי במהלכה היה מצומצם במיוחד – והתארכה יתר על המידה, כנגד אויב חלש וחסר בכל פרמטר, מעלה (לצד השבחים על הנחישות והמסירות) שאלות קשות בנוגע לאיכות הלחימה של צה"ל בעזה. ההערכה לגיבורים אינה סותרת את הצורך בדיון זה, שכרגע כמעט שאינו מתקיים. נהוג לומר כי צל"שים מחלקים היכן שהיו תקלות וכאשר ליקויים בתכנית המבצעית, במוכנות הכוח למשימה ובמיומנות שהפגין הכוח בשדה הקרב חייבו יחידים לפרוץ קדימה, ובאומץ לבם ויכולתם למנוע את קריסת המערכות ולהשלים את המשימה. דוגמאות אגב לא חסר, ובהן קרבות גבעת התחמושת ובינת' ג'בייל. לפי כלל אצבע זה לא ברור מדוע חטיבת גבעתי גאה על היותה "מובילת הטבלה הצה"לית" בצל"שים?

הצל"שים היחידתיים הינם תופעה חיובית יותר, שכן הם מעלים על נס את כלל היחידה ולא "פרשים בודדים". כך צוינו לשבח גדוד 101 של חטיבת הצנחנים, יחידת אגוז של גולני, גדוד "הבוקעים" שבחטיבת השריון 401 וסיירת רימון. אמנם, כמעט בכל חטיבה הוענק צל"ש לאחת המסגרות הלוחמות, אך האם בהוקרה זו נכנסו גם שיקולים זרים של גאוות יחידה ושאיפה להימנע מאפליה בין היחידות? מה גם שלמרות שהיעד העיקרי של כוחות היבשה במלחמה היה הנדסי בעיקרו – השמדת המנהרות – בלטו ברשימת הצל"שים דווקא יחידות החי"ר ועומעם חלקם של יהל"ם וגדודי ההנדסה הקרבית שעשו זאת בפועל. גם יחידות המילואים נעדרו מהרשימה ובודדים מקרב המילואימניקים עוטרו על פועלם. כאן הסיבה דווקא ברורה, שהרי דו"ח מבקר המדינה בנושא לא השאיר מקום לספק בנוגע לכשירותם והדרג הצבאי הבכיר נמנע במכוון משיתופם במערכה.

הערה לסיום. הטקס היווה, כך נראה, את אקורד הסיום של כהונת הרמטכ"ל בני גנץ. המלחמה בעזה נוהלה באופן מוצלח יותר ממלחמת לבנון השנייה, הן מבחינת הפעלת הכוח הצבאי והן בהקשר לדרך קבלת ההחלטות בדרג הבכיר. לגנץ יש בכך מניות רבות. נראה כי אף שעשתה עבודה יסודית ומקיפה מיהרה ועדת הצל"שים להגיש את המלצותיה בטרם פורש הרמטכ"ל מצה"ל, על מנת שיספיק להעניק את הצל"שים. זאת בניגוד לטקסים קודמים, ובהם זה שלאחר מלחמת יום הכיפורים במעמד הרמטכ"ל מוטה גור (ולא אלעזר) וזה שלאחר מלחמת לבנון השנייה במעמד הרמטכ"ל אשכנזי (ולא חלוץ). גנץ הוביל את צה"ל במלחמה וראוי היה שיעניק את הצל"שים שבעקבותיה.

וינטר IS COMING? | מאת גל פרל

רשומה רגילה

 סדרת האירועים שהתרחשה בחטיבת גבעתי, תחת פיקודו של אל"מ עופר וינטר, מעלה שאלות קשות לגבי הבנתם של קציני החטיבה את המרחב בו הם פועלים בחברה הישראלית, את המצופה מהם ואת המותר והאסור להם. ההצטיינות בשדה אינה יכולה להוות תחליף להקפדה על פקודות, נהלים ומשמעת, ולרמה מוסרית גבוהה ודוגמה אישית.

עימאד 1

תא"ל במיל' עימאד פארס, מפקד קרבי מצוין שהסתבך בבעיות משמעת רבות.

חטיבת גבעתי, מהחטיבות המובילות בצבא, מצויה כבר יותר מעשור בחזית הלחימה ובעין הסערה. החטיבה עברה מהפך בעת האינתיפאדה השנייה, כאשר מפקדה הלוחמני, עימאד פארס (מפקד קרבי מצוין שהסתבך בבעיות משמעת רבות), עיצב אותה בצלמו ובדמותו והצליח לנצל את הלחימה בעזה בכדי למתג מחדש את החטיבה ובדרך גם לקטוף את פירות עמלם של קודמיו בתפקיד.

תחת פיקודו הפכה החטיבה בתודעה הציבורית, בדומה לגולני בלבנון, לחטיבת עזה, שם איבדה לוחמים רבים, בין היתר באסון הנגמ"שים. גם במבצע "עופרת יצוקה" בלטה החטיבה בהישגיה בלחימה, אך גם ספגה ביקורת על הפעלת אש מוגזמת שהובילה למותם של 21 אזרחים. יותר מעשור לאחר המהפך שביצע פארס, נראית החטיבה כהשתקפות שלו – בעלת יכולת התקפית לעילא מחד ומסתבכת סדרתית באירועים חריגים, מבצעיים ומנהלתיים מאידך.

עופר וינטר, שירת שנים רבות בחוד החנית

מח"ט גבעתי , אל"מ עופר וינטר, תמיד בחוד החנית

גם את מפקד חטיבת גבעתי הנוכחי, אל"מ עופר וינטר, איש לא כינה מעולם "אפור" או "בינוני". תמיד בקו האש, תמיד לפנים. וינטר שירת כלוחם בסיירת מטכ"ל וכקצין ביחידת מגלן. כאשר פיקד על גדוד הסיור של גבעתי באינתיפאדה השנייה עוטר בצל"ש אלוף ולגדוד הוענק, לראשונה בצה"ל, עיטור המופת. יחידת דובדבן זכתה תחת פיקודו בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות. אחרי שני תפקידי מח"ט זכה למשאת נפשו, הפיקוד על גבעתי.

תג חטיבת גבעתי

תג חטיבת גבעתי

במבצע "צוק איתן" פעלה חטיבת גבעתי, תחת פיקודו, במרחב חאן יונס ורפיח, פגעה במחבלים רבים והשמידה מנהרות לחימה ותשתיות אשר שימשו את ארגון החמאס‏. אף שזכה לשבחים על האופן בו קרא נכונה את תמונת המצב בהיתקלות בפאתי רפיח, במהלכה נהרגו מפקד הסיירת חטיבתית, בניה שראל, וחייל נוסף ונחטפה גופת סגן הדר גולדין, הוטחה בווינטר גם ביקורת קשה על האש המסיבית שהורה להפעיל שכתוצאה ממנה נהרגו אזרחים רבים בעיירה רפיח.

החטיבה שבפיקודו מצויה כעת בלב-ליבן של מספר חקירות מצ"ח , בגין אירועים חריגים בלחימה שהובילו למותם של אזרחים פלשתינאים שאינם מעורבים בטרור. לפרסום שלילי, שחרג מעט מפרופורציה, זכה וינטר בגין פקודת יום שכתב לחייליו בטרם המלחמה בעזה, מתוך שאיפה לשלהב את רוח הלחימה של חייליו ולשכנע אותם בחשיבות המערכה שלפניהם, שילב בפקודה יסודות דתיים יהודיים יותר וממלכתיים פחות.

IDF_Paratroopers_Operate_Within_Gaza

אל"מ וינטר עם חייליו בעת השמדת מנהרה במבצע "צוק איתן"

והנה התברר כי לא תמו הפרשיות. סקירה קצרה של הבעיות העומדות לפתחה של מצ"ח מראה כי בגדוד צבר של גבעתי, עליו מפקד סא"ל לירן חג'בי, ישנה התנהלות בעייתית, בלשון המעטה, המתחילה במפקד הגדוד (ויתכן כי גם ברמות בכירות יותר) ומסתיימת באחרון מפקדי המחלקות.

הפרשה כוללת, בין היתר, טענות של שני חיילים כי הוטרדו מינית בידי מפקד המחלקה שלהם, חשד להתרשלות בטיפול בשני חיילים אחרים שהתאבדו, חשדות לטיוח שתי תאונות דרכים קלות (שבאחת מהן מעורב המג"ד עצמו), חיילת הטוענת כי המג"ד הטריד אותה מינית ובמקביל חשד כי ניהל מערכת יחסים בלתי הולמת עם קצינה בגדוד. בנוסף, בגדוד מספר נשקים נגנבו מן הגדוד ומפקד מחלקה אחר, שהיה מועמד להדחה, סחט את המג"ד באמצעות שימוש במידע מביך. רק סמג"ד אמיץ אחד, אשר הודח בשל הביקורת שמתח על האירועים, הביא לפתיחה בחקירה. באחרונה נחקר המח"ט באזהרה במצ"ח בחשד לשיבוש הליכים בפרשה, בין היתר משום שהסמג"ד כמו גם הלוחמים שהוטרדו מינית התלוננו בפניו והוא דחה אותן מכל וכל.

גרשטיין 1

תא"ל ארז גרשטיין, היה מנהיג קרבי מעולה שבעט במוסכמות

בצה"ל שירתו לאורך השנים מספר קצינים שקיימו את פסוקו של משה דיין אודות סוסים אבירים והצטיינו בשדה הקרב, אולם במקביל הסתבכו בפרשיות רבות. בשני העשורים האחרונים ניתן למנות בהם את יוצאי חטיבת גולני ארז גרשטיין, שנהרג כתא"ל בלבנון, שלצד הישגיו אל מול חזבאללה זכה לפרסום בשל שלל אמירות בוטות ובעייתיות, משה "צ'יקו" תמיר, אולי המפקד הקרבי הבולט ביותר בדורו שהודח מצה"ל בגין פרשת הטרקטורון, ושמואל זכאי, שנאלץ להתפטר לאחר שהואשם בהדלפות מדיונים בפיקוד הדרום. עוד חברים ב"מועדון" שני נציגים לחטיבת גבעתי, אפי איתם, שננזף על ידי הרמטכ"ל ברק בשל התנהגותו באינתיפאדה הראשונה ופרש לאחר שורה של התבטאויות פוליטיות במהותן, ועימאד פארס, שפרש לאחר שהתברר כי שיקר לאלוף פיקוד הצפון בהקשר לכך שאשתו נהגה ברכבו הצבאי.

תג המשטרה הצבאית החוקרת

תג המשטרה הצבאית החוקרת

כל השוואה בין האירועים שבגינם הקצינים הנ"ל סיימו את שירותם או לחלופין ננזפו, עוכבו בדרגה או לפחות נדרשו להסברים אל מול הרמות הממונות (בעיקר במקרה של גרשטיין שהיה מפקד נערץ ונועז במיוחד), לבין שורת העבירות החמורות שהתרחשה לאחרונה בחטיבת גבעתי נראית תלושה מן המציאות. התעלמות בוטה וחריגה כזו מן הפקודות, הנהלים ובחלק מהמקרים גם מן השכל הישר, לא נראתה בצה"ל שנים ארוכות.

חשוב לציין כי כמו המח"ט גם המג"ד חג'בי, בגבעתי מיומו הראשון בצה"ל, הוביל את חייליו באומץ במבצע "צוק איתן" ואף קודם לכן. הדברים הבאים נכתבים אם כן בזהירות המתבקשת, מה גם שראוי לזכור שאיש טרם הורשע בפרשה, אולם לא ניתן להתעלם מצבר האירועים הבעייתי, ואפילו לא כולם בהכרח יתבררו כנכונים, כל אחד מהם כשלעצמו בבחינת חציית קו אדום. לא ברור איך הרשו לעצמם השניים להתנהג כך. על הרבה פחות מזה, אומרים בצה"ל, עפים הביתה. ההצטיינות בשדה אינה יכולה לחפות על היעדר רמה מוסרית גבוהה, על הקפדה על פקודות ודוגמה אישית. המשמעת, אמר פעם האלוף איזנקוט, היא הדבר הכי פחות חשוב בצבא, אם כולם מקיימים אותה, אבל אם לא, אז חייבים לשמור עליה. 

רקטת קסאם משוגרת מרצועת עזה

רקטת קסאם משוגרת מרצועת עזה

בזמן שכל זה קורה, בסופ"ש האחרון, קיבלה ישראל תזכורת לכך שהבעיה האסטרטגית ברצועת עזה טרם באה על פתרונה. התזכורת, בדמות ירי רקטה ליישובי עוטף עזה ותקיפת חיל האוויר שלאחריה, החזירה לתודעה הציבורית את ההבנה כי למרות שעשן הקרבות של מבצע "צוק איתן" התפזר, ללא הסדרה ראויה סבב הלחימה הבא בעזה עשוי להיות קרוב משחושבים.

…Winter is coming