סיבת המוות – ועדה\ מאת גל פרל

ראש הממשלה נתניהו עם מזכירו הצבאי, האלוף יוחנן לוקר, 15.02.2010

באוקטובר 2013 נתבשרנו כי בשקט בשקט בישיבת הקבינט הביטחוני, החליטה ממשלת ישראל לקבל את המלצת מערכת הביטחון, ולבטל את מתווה ועדת ברודט משנת 2007. במקומה תקום ועדה בראשות האלוף במילואים יוחנן לוקר, אשר תגבש המלצות לתקציב הביטחון בעשור 2016-2025. עוד תבחן הוועדה את תקפותה של תפישת הביטחון של ישראל והתאמתה לאתגרים העתידיים והנוכחיים. איש מבעלי התפקידים לא סיפק סיבה מדוע יש לבטל את המלצות הוועדה ולכונן ועדה נוספת.

הוועדה, אשר בראשה עמד מנכ"ל משרד האוצר בעבר דוד ברודט, המליצה על תקציב רב שנתי צופה עתיד עד לשנת 2017. ההמלצות כללו הצעה כללה תוספת בת 100 מיליארד שקלים לתקציב הביטחון ודרישה כי מערכת הביטחון תקיים תהליך התייעלות שיחסוך 30 מיליארד שקל. החיסכון מתהליך זה יוקדש כולו להתעצמות, רכש ובניין הכוח. בהמלצותיה הרחיקה ועדת ברודט לכת. הרמטכ"ל אשכנזי בשעתו, דרש מן הממשלה לאשר את מתווה הוועדה ובאותה עת היה הצדק איתו. צה"ל זה עתה יצא ממלחמת לבנון השנייה עם ציון "בלתי מספיק" בהפעלת כוחות היבשה, מערך המילואים הצטייר כחלוד. על כן לאותם עת ואתגרים, טוב היה שהמערכת קיבלה זריקת מרץ. מערכת הביטחון מצידה הקפידה על יישום ההמלצות בהקשרים של תוספת תקציבית, אבל למרות ששכרה את חברת מקנזי לקיים עבורה את תהליך ההתייעלות, קיימה הרבה פחות משהבטיחה.

מטוס F-35

גם הוועדה הזו תכלול בתוכה אנשים רציניים ובעלי מקצוע היודעים את מלאכתם. מינויו של אלוף לשעבר כראש הוועדה כמעט מבטיחה כי תהיה קשובה במיוחד לדרישות המערכת, אולם הרקע של לוקר כאיש חיל אוויר (הנווט הראשון שנעשה למפקד טייסת קרב) עשוי להוביל לכך שלא יכיר כערכם את חשיבות צבא המילואים, או מערכים חיוניים בגוף המסורבל והמיליציוני המכונה "צבא היבשה". המלצותיה אודות תפישת הביטחון, יהיו אשר יהיו, כמעט בוודאות שלא יצאו מן הכוח אל הפועל.

בניין משרד הביטחון במחנה רבין.

מדוע? תפישת הביטחון של ישראל לא עודכנה בפועל זה שנים רבות. ולא שלא נעשו ניסיונות, היו ועדת מרידור, התכנסו פורומים באג"ת ובמל"ל, ובכולם ישבו אנשים מכובדים, ישרים ובעלי רקע מתאים. המלצות הוגשו לרוב, לשרי הביטחון לדורותיהם ולממשלה. לפני זמן לא רב התבשרנו כי גם השר לשעבר אהוד ברק חבר בפורום שכזה במרכז הבינתחומי בהרצלייה. האלוף במיל' גיורא איילנד אמר בשעתו ש"אם הממשלה תחליט, וזו החלטה של הדרג המדיני בלבד, שלא תהיה מלחמה עם מצרים – לא רק בשנתיים הקרובות אלא גם לא בחמש השנים הקרובות, אז אפשר יהיה להוריד חלק מהסד"כ בים, באוויר וביבשה. מאה אחוז, אבל שמישהו יחליט. וזה בדיוק הדיון שצריך להיות." כשזו הרוח, קשה מאוד לצפות שמשהו ישתנה.

טנק מרכבה סימן 4

כיום, לאחר מבצע "צוק איתן" עסוקה מערכת הביטחון באופן חסר אחריות. דרישותיה בדבר תוספות של מיליארדי שקלים והצהרותיה בדבר חוסרים בתחמושת עקב המבצע (שהיה מוגבל בהיקפו ובחזית אחת, גם אם ממושך) נראים מנופחים ולמטרות מיקוח מול "נערי האוצר" (שאגב, כבר מזמן אינם נערים). במקביל, מנסה המערכת לנפנף בשינויים הנעשים בצה"ל כבעלה תאנה. אכן הרמטכ"ל מוביל תהליך ראוי בצבא ומתאימו לאתגרי המחר. למרות הרפורמה, שיש לה ביטויים רבים בצבא (הבולטים שבהם הם סגירת חטיבות שריון וטייסות מיושנות והסבת אוגדה 210 לאוגדת הבשן המרחבית בגולן במקביל להסרת האחריות מגזרה זו מעוצבת געש) לא ניתן שלא לתהות מה להתאמת חטיבות השריון למלחמה הבאה ולאגפים מיותרים ומשלחות מנופחות במשרד הביטחון?

אולם החמור מכל הוא עניין כינון הוועדה. בישראל קמה לה תרבות של הקמת ועדות. אם רוצה בכיר מסוים לקבור משהו, לרדד את הדיון בו, או לחלופין לטאטאו כליל מן התודעה עליו רק להקים ועדה. ארבע ועדות כאלו (או שמא יותר) הקים שר הביטחון מופז בשעתו ודבר לא אירע. מכאן שדיוני תקציב הביטחון יוסיפו להיות במתכונת של סחר בסוסים, ואם כבר סוסים אז למה לא לגנוב כמה?