קשוח ומורכב | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

דמותו של לוחם המוסד הבדיוני אבנר ארליך מתעגלת בספר השני בסדרה, שבו הוא מתמודד עם גרעין איראני, מעורבות רוסית ויחסים משפחתיים

נוכח מגפת הקורונה והעובדה שאת עיקר הזמן מבלים סגורים בבית, ספרי מתח, שמאפשרים לפחות לדמיין נסיעות למקומות רחוקים, מהווים מצרך חיוני במיוחד. ספר כזה הוא מותחן הריגול "מת כמו שצריך" (הוצאת דני ספרים, 2020) מאת פיני אלעזרי, שהוא החלק השני בטרילוגיית ספרים שגיבורה הוא אבנר ארליך־נאמן, סגן ראש אגף מבצעים מיוחדים של המוסד.

בספר הקודם ניהל מצוד אחר ארכי־מחבל בשם עימאד אקברייה, העומד בראש רשת טרור של הג'יהאד העולמי, שאתו היה לו חשבון ישן לסגור. בספר החדש נדרש ארליך להתמודד במקביל עם הצורך לעכב את תכנית הגרעין של איראן ואת כוונות ההתפשטות שלה במזרח התיכון, כמו גם עם ניסיונם של הרוסים להפוך לכוח דומיננטי ומשפיע במרחב. היריב העיקרי של ארליך הוא קולונל יורי רספוטין, שלו "עבר קרבי עשיר, ספצנאז וק.ג.ב". (עמוד 195).

ארליך, בעברו קצין בסיירת מטכ"ל, נזכר בספר באותם "הלילות ביחידה שבהם היינו יוצאים ושותלים אמצעי תצפית והאזנה למפקדות מצריות וסוריות, ולאחר תקופה חוזרים פנימה ומחליפים אותם בקופסאות עם מצברים חדשים. באחת מאותן פעולות באיזה חארת' אל טאנאק סורי, נהרגו כפיר ורענן כאשר נפתחה עלינו אש תופת מכיוון לא צפוי. עידו, שהיה מפקד הצוות, פקד לסגת ולהתפנות. אני סירבתי, 'אני לא זז מכאן עד שאני מחסל את המקלען'. עידו שאל בזעם, 'ואיך, חכמולוג שכמוך, תחסל אותו, כשהוא בעמדת שליטה כזו?' 'בעוצמה ובזעם', עניתי. דרכתי את המקלעון ובלי לחכות לאף אחד פתחתי בריצה במעלה התל, כשאני יורה וצועק כמו משוגע" (עמוד 412). כינויו, "עוצי", הוא קיצור לעוצמה וזעם, אלא מה.

אם בספר הקודם הצטייר ארליך כקשוח שבקשוחים, בספר החדש "עיגל" המחבר את דמותו והכניס לה עומק באמצעות הרחבת היריעה על אודות בנו שנהרג בתאונת אימונים כקצין ביסיירת מטכ"ל, וכן באמצעות תיאור יחסיו עם אשתו.

המרדף אחרי הריאליות

ספרות ריגול מסוג זה מתארת אירוע, או סדרת אירועים, שמתרחשים מתחת לפני השטח, בעומק הים והרחק מעין הציבור, ב"חתימה נמוכה". הקוראים עשויים לחשוב שבהחלט ייתכן וכל שנכתב בספר התרחש כפי שהוא, או לפחות שאירועים דומים מאוד התקיימו. כדי לחזק את תחושת הריאליות, ספרים אלה נשענים על מפרט טכני, ביוגרפיות של דמויות, טכניקות קרביות ומיומנויות מקצועיות אמיתיות.

כך למשל, כשאלעזרי מתאר תקיפה של חיל האוויר בעיר הנמל הסורית לטקייה, במהלכה הפילו מערכות ההגנה האווירית של סוריה מטוס אליושין רוסי – אירוע שאכן אירע לפני כשנתיים; כך כשהוא מתאר כי בתגובה לרקטות שירו האיראנים על מוצבי צה"ל בגולן, "חיל האוויר הישראלי, שנראה כאילו רק המתין להזדמנות, תקף חמישים יעדים ומתקנים של משמרות המהפכה באזור דמשק, קוניטרה, חומס ומקומות נוספים" (עמוד 320). גם כאן נשען האירוע על מבצע בית הקלפים, עליו פיקד הרמטכ"ל גדי איזנקוט בתגובה לפרובוקציה איראנית דומה.

אפילו טענת המחבר, "שיחידת קומנדו ישראלית חדרה למתחם הצבאי הרוסי בחמיימים וגנבה משם את מחשב הרדאר של מערכת ה־400־S, בדיוק כפי שעשו זאת קודמיהם בפעולה הנועזת בשנת 1969 בראס עריב שבמפרץ סואץ, כשקשרו את תחנת המכ"ם הסובייטית למסוק שהנחית אותה בישראל" (עמוד 320), נשמעת ריאלית משום שהיא נשענת על פשיטה שביצע גדוד 50 של הצנחנים במלחמת ההתשה.

דוגמה בולטת לספר כזה היא הספר "המרדף אחר אוקטובר האדום" מאת טום קלנסי (הוצאת ספרית מעריב, 1987), על מפקדה של צוללת הטילים הסובייטית "אוקטובר האדום". שם טען גיבורו ג'ק ראיין, ש"אוקטובר האדום מנסה לערוק לארה"ב". השיטה הזו קיימת גם בסדרות טלוויזיה, כמו למשל בסדרה "חדר מלחמה", שעלילתה התרחשה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. בפרק הרביעי בסדרה, שיצר יאיר לפיד זמן רב לפני שנכנס לפוליטיקה, נדרש מפקד היחידה לשכנע את מפקד חיל האוויר להתנצל על אמירתו כי ידע שאזרחים בלתי מעורבים ייפגעו בחיסול אווירי של פעיל טרור בכיר, שנהרג ואתו תשעה ילדים, והחליט שהפעולה שווה את זה. האירוע מבוסס כמובן על האמירה של דן חלוץ, מפקד חיל האוויר דאז, בהקשר של חיסול פעיל הטרור הבכיר סאלח שחאדה – כי כאשר הוא משחרר פצצה, הוא "מרגיש מכה קלה באווירון".

המחבר עובר בספרו מ"חתימה נמוכה" ל"חתימה גבוהה", ושם הוא מאבד מעט גובה. הוא לא נשאר מתחת לפני השטח, ומסלים את המצב ל"כמעט מלחמה" בשיאו של הספר, מה שפוגם לטעמי באמינו ובריאליזם שלו. ועדיין, הצליח אלעזרי – שהביוגרפיה שלו נותרה מסתורית (אך אין להוציא מכלל אפשרות שהוא אח לנשק של ארליך, לפחות מימי הצבא), להוציא מתחת ידו ספר מותח ומורכב יותר מקודמו. הסיפור עובד, המתח חזק, והקורא רוצה לדעת אם ארליך יצליח לנצח. בעוצמה ובזעם כמובן.

הסופר מת אבל נותר רלוונטי\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

החודש לפני שנתיים נפטר טום קלנסי, שהציג בספרי המתח שלו תרחישים גיאו-פוליטיים שהתכתבו עם המציאות. מהלכי ההתפשטות רוסיה במזה"ת וסין במזרח הרחוק מוכיחה שספריו נותרו רלוונטיים.

החודש בשנת 2013 מת סופר המותחנים הנודע טום קלנסי. שנתיים אחרי שווה לתת מבט על הספרים שכתב הבולט שבסופרי הטכנו-מותחנים, ואולי האיש שהמציא את הז'אנר. ספריו שילבו בין מחקר מעמיק בטקטיקות וטכנולוגיות צבאיות (וזאת מבלי שקלנסי עצמו אי פעם שירת בצבא) והבנה רחבה בנבכי המציאות הגיאו-פוליטית באופן שיוצר ספר מתח חכם, עם קצב אחר (מהסוג שהיום כבר לא כותבים) שמשאיר את הקורא לחשוב על הספר זמן רב לאחר הקריאה. קלנסי הציג בספריו מציאות אסטרטגית שאפשר שתתרחש. לאור מהלכי ההתפשטות של רוסיה במזרח התיכון וסין במזרח הרחוק, ספריו נותרו רלוונטיים.

ג'ק ראיין – גיבור כל-אמריקני

"המרדף אחר אוקטובר האדום", הוצאת ספרית מעריב, 1987.

קלנסי, סוכן ביטוח ממוצא אירי שגדל בבולטימור, פרסם בשנת 1984 את ספרו הראשון, שכתב מתוך שעמום"המרדף אחר אוקטובר האדום" (שהפך לסרט שובר קופות). בספר, שהתבסס בחלקו על המרד שהתרחש בספינת הצי הסובייטי סטורוז'בוי ב-1975, מקבל קפטן מרקו רמיוס, מפקד הצוללת הטילים "אוקטובר האדום", החלטה דרמטית. בספר הציג קלנסי לעולם את גיבורו הכל-אמריקני – ג'ק ראיין, בעברו "סג"מ בחיל-הנחתים" (עמוד 109) העובד כאנליסט ב-CIA. ראיין הוא היחיד שמעלה את האפשרות "שאוקטובר האדום מנסה לערוק לארצות הברית" (עמוד 95). בספר התגלה קלנסי כמספר בחסד בסגנון קולח, אמין וריאליסטי. הדיאלוגים כתובים היטב וקצב האירועים מסחרר ומרתק.

אלק בלדווין כג'ק ראיין בסרט

אלק בלדווין כג'ק ראיין בסרט "המרדף אחר אוקטובר האדום", 1990.

גיבוריו, הם אנשי פעולה ביסודם וכאשר היא נדרשת הרי שהם במיטבם. כך למשל, בתיאורו את האופן שבו נאבק ראיין, ההופך לאיש שטח בעל כורחו, בסוכן GRU המנסה לחבל בצוללת. "ראיין צלל אל מאחורי צינור הטילים מספר אחד. הוא נחת על צדו השמאלי, מתעלם מהכאב שהצית אש בזרועו בעוד הוא מתגלגל ומכוון את האקדח אל המטרה. האיש היה בפנייה כאשר פלט ראיין שישה כדורים. ראיין לא שמע את עצמו צועק. שני כדורים פגעו. הסוכן הורם מעל הסיפון והתקפל מעוצמת הפגיעה. אקדחו נשמט מידו בעודו נופל פרקדן על הסיפון" (עמודים 301-302).

על-פי אחד הסיפורים המופרכים לגביו, שבוודאי יש בו גרעין של אמת, נחקר קלנסי על-ידי סוכני FBI בחשד לחשיפת סודות ביטחוניים. הוא הוכיח להם שאת כל המידע מצא בספרייה הציבורית הקרובה לביתו. גם לאחר שהצליח כסופר, הקפיד קלנסי שלא לפרסם בספריו מידע מסווג העשוי לפגוע בביטחון המדינה. לצד ביקורות אוהדות בוושינגטון פוסט ובניו-יורק טיימס סייע להצלחת הספר גם נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, שאמר כי אהב את הספר, "מעשייה כלבבי" לדבריו, וציין שלא ניתן להניחו מן היד.

סכנה ברורה ומיידית

קלנסי בסיור בצי האמריקני.

קלנסי (מימין) בסיור בצי האמריקני.

קלנסי הפך מקובל מאוד בוושינגטון, בעיקר בקרב המפלגה הרפובליקנית, בה תמך, ומערכת הביטחון האמריקנית. הנשיא רייגן, שאהב את ספריו, נפגש אתו בבית הלבן וכך גם בכירים נוספים, שעם חלקם כתב ספרים. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את הגנרל אנתוני זיני, איש חיל הנחתים ששימש כשליחו של הנשיא בוש הבן למזרח התיכון.

"סכנה ברורה ומיידית", הוצאת ספרית מעריב, 1991.

כשהסתיימה המלחמה הקרה מצא קלנסי אויבים חדשים לעסוק בהם. בשנת 1989 פורסם ספרו "סכנה ברורה ומיידית" (שגם הוא עובד לסרט שובר קופות בכיכובו של האריסון פורד כג'ק ראיין). הספר תיאר מבצע חשאי ולא חוקי שמנהל הביון האמריקני כנגד קרטלי הסמים שבקולומביה אשר "הפכו ל'סכנה ברורה ומיידית' – זה ציטוט – לביטחונה של ארצות הברית" (עמוד 497). הספר היה לספר הנמכר ביותר בארה"ב בשנות השמונים. בניגוד לראיין שהיה "חייל מארינס לשעבר, סוכן בורסה לשעבר, מרצה להיסטוריה לשעבר" (עמוד 413), ובעצם סוג של "ילד טוב ירושלים", הוצגה בספר דמותו של ג'ון קלארק, קצין שדה אשר שירת "ב-SEAL, יחידת העלית החשאית של הצי" (עמוד 381), שהיווה לדברי קלנסי, את "הצד האפל של ג'ק ראיין." 

גישה מאוזנת לישראל

"כל הפחדים כולם", הוצאת מעריב – הד ארצי, 1992.

בספר הבא, "כל הפחדים כולם" תיאר כיצד טרוריסטים מוסלמים מניחים ידם על פצצה גרעינית ישראלית מימי מלחמת יום הכיפורים ומתכננים להשתמש בה כנגד ארצות הברית. בשיאו של הספר מתברר כי "מתקן גרעיני התפוצץ זה עתה בדנבר" (עמוד 647). בספר חולק קלנסי שבחים לכוחות הביטחון הישראליים, ובהם סגן ראש המוסד האלוף אבי בן יעקב, "צנחן בעל ניסיון רב במבצעים מיוחדים" (עמוד 92), אך גם תיאר את הישראלים לא פעם כמנופחים ויהירים ובעלי "מנטליות של מבצר, משהו כמו – מנטליות של אנחנו-מול-הם" (עמוד 144).

"צו נשיאותי", הוצאת מעריב – הד ארצי, 1998.

גם בספר "צו נשיאותי" הקפיד להציג בספריו גישה מאוזנת כלפי ישראל ולא הלך שבי אחר מבצעי צה"ל שכה מצאו חן בעיני הוליווד. מצד אחד נתן קרדיט לפעולות מרשימות דוגמת חיסול יחיא עיאש "באמצעות טלפון הסלולרי שלו, כאשר קלקלו תחילה את המכשיר באמצעות אות אלקטרוני ואחר־כך הסדירו שיקבל מכשיר חלופי… ועשרה גרמים של חומר נפץ חזק תקועים בתוך הפלסטיק. שיחת הטלפון האחרונה של האיש, כך סופר, באה מראש ה"מוסד": "הלו, כאן אבי בן יעקב. תשמע טוב, ידידי." ובנקודה זו לחץ היהודי על לחצן הסולמית" (עמוד 165). ומצד שני ציין (כמעט באופן נבואי) כי "הצבא הישראלי כמעט איבד את רוח הלחימה שלו בהרים ובכפרים של לבנון" (עמוד 240).

קשה לבוא אליו בטענות כשחושבים על הסיפור הבא: לאחר לבנון השנייה סיפר מפקד בצה"ל כי בעת שהשתלם בצבא האמריקני ב-2005 ניסה להסביר למארחיו שבצה"ל לומדים תוך כדי הלחימה והדבר מפצה על הזנחת כשירויות. הם מצידם הביטו בו כעל משוגע ויהיר. המלחמה ב-2006 הוכיחה את צדקתם.

כתב כמו במציאות

בספריו היטיב קלנסי לתאר מציאות גיאו-פוליטית אפשרית, שהתבססה בעיקרה על אירועים שקרו. בשל העובדה ששמר את ספריו קרובים למציאות, אירע לא פעם שזו התנהגה כפי שצפה, או קרוב לכך. שבע שנים לפני אסון התאומים כתב קלנסי בספרו "חוב של כבוד" כיצד טייס יפני מרסק מטוס בואינג 747 אל תוך בניין הקפיטול, והורג את הנשיא ומרבית חברי הקונגרס. דווקא בישראל לא הופתעו משיטת הפעולה הנ"ל. ב-73' הפילו מטוסי קרב של חיל האוויר מטוס נוסעים לובי מעל שמי סיני, לאחר שהיה חשד כי נשלט בידי גורמים עוינים.

tomclancy

קלנסי בסיור בחיל הנחתים.

קלנסי הקפיד לצייר את הנבלים שבספריו כאנשים המונעים משיקולים של רשע ואכזריות הרבה יותר מאשר מתוך צורך להגן על אינטרסים לאומיים. בספריו נעדר ה"אפור" של המציאות ובלט הניגוד בין טוב לרע, כאשר אלו שאינם מזדהים עם כלל הערכים האמריקנים ולחלופין תומכים באינטרסים של ארה"ב בעולם הם בהגדרה אנשים רעים, רודפי שררה ושאיפות אימפריאליסטיות חסרות שחר המסכנות את שלום העולם. גם כאן, בחינה של פעולות רוסיה בהנהגת פוטין בסוריה ובאוקראינה, או לחלופין חתירת האיראנים לפיתוח נשק גרעיני לצד תמיכתם בטרור, הופכת את התיזה של קלנסי למבוססת בהרבה.

קלנסי זה מותג

כרזת הסרט

כרזת הסרט "ג'ק ראיין: גיוס הצללים".

במקביל לכתיבה זיהה קלנסי במהירות את פוטנציאל משחקי המחשב ובמקביל לקריירה מצליחה כסופר ייסד ב-96' חברת משחקי מחשב שייצרה (כמה מפתיע) משחקי פעולה בהם כוחות מיוחדים פועלים בכדי למנוע מפושעים אכזריים להשמיד את העולם. בנוסף החלו להתפרסם סדרות ספרים הנושאות את שמו כמו "חדר מלחמה" ו"כוח רשת" שלמעשה כתבו סופרי צללים. כך נוצר למעשה מותג הנושא את שמו. גם בסדרת הספרים אודות ראיין החל קלנסי לכתוב בשיתוף עם סופרים נוספים. התוצאה, שלא במפתיע, פחות טובה מאלו שכתב לבדו.

בשנת 2014 יצא הסרט "ג'ק ראיין: גיוס הצללים", שבניגוד לקודמיו התבסס אך ורק על הדמויות שיצר ובראשן ג'ק ראיין. הסרט (בו גילם את ראיין השחקן כריס פיין) היה להצלחה קופתית. אמריקה אוהבת את הגיבורים שלה ככה: צודקים, הגונים ומנצחים. ראיין של קלנסי הוא כל אלה ולא מן הנמנע שסרטים נוספים יבואו בעקבותיו.