המטכ"ל – "גוף שמתמחה בניהול ובקבלת החלטות" | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בתחילת מלחמת העולם השנייה, "תוצאות החשיבה וקבלת ההחלטות במטכ"ל הגרמני הביסו בשדה הקרב את אלו של מקבילו הצרפתי" (עמ' 11). כך כתב הרמטכ"ל אביב כוכבי בהקדמה לספרו החדש של תת־אלוף (מיל') ד"ר מאיר פינקל על אודות המטכ"ל של צה"ל. יש בכך המחשה ברורה לחשיבותו של דרג המטה הכללי וליכולתו להשפיע על תמונת המערכה, בהווה ובעתיד.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, "תוצאות החשיבה וקבלת ההחלטות במטכ"ל הגרמני הביסו בשדה הקרב את אלו של מקבילו הצרפתי" (עמ' 11). כך כתב הרמטכ"ל אביב כוכבי בהקדמה לספרו החדש של תת־אלוף (מיל') ד"ר מאיר פינקל, "המטכ"ל" (הוצאת מודן ומערכות, 2020), על אודות המטכ"ל של צה"ל. יש בכך המחשה ברורה לחשיבותו של דרג המטה הכללי וליכולתו להשפיע על תמונת המערכה, בהווה ובעתיד.

לכן כתב כוכבי, "המטכ"ל חייב להיות גוף שמתמחה בניהול ובקבלת החלטות לטווח הזמן המיידי, הקצר, הבינוני והארוך ובאופן מיוחד בזמן מלחמה, שהיא מבחנו העליון. הדבר דורש הכשרה, ידע, מיומנות, עבודת צוות וגישה ביקורתית, סקרנות ויצירתיות" (עמ' 11).

בספר זה ביקש המחבר, מח"ט שריון ומפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית לשעבר, להמשיך את ספרו הקודם "הרמטכ"ל" ולנתח באופן מעמיק ויסודי את תפקודיו ואתגריו של המטכ"ל, שהוא המפקדה האסטרטגית של צה"ל הכוללת אגפי מטה, פיקודים מרחביים ופונקציות נוספות, ולנסות לבאר לקורא כיצד הוא לומד, מתכנן ומתארגן.

הספר כולל ארבעה פרקים שבהם מציג המחבר מקרי בוחן, ובסוף כל פרק מובאים סיכום והמלצות של המחבר, שיסייעו למטכ"ל של צה"ל להימנע מקשיים ומשגיאות שהוצגו בפרק. הפרק החמישי הוא סיכום שבו מציג המחבר את תובנותיו המרכזיות מן המחקר ואת המלצותיו לשיפור עבודת המטכ"ל.

מתודולוגיה

בספר מוצג ניתוח השוואתי של תפקוד המטכ"ל בהתייחס לארבעה תפקידים ואתגרים: תהליכי התכנון במטכ"ל, ובכלל זה התכנון הרב־שנתי לבניין הכוח, התכנון האופרטיבי למלחמה והתכנון תוך כדי מלחמה; תהליכי למידה שונים של המטכ"ל ובהם למידת המטכ"ל מהפקת לקחים ממלחמה, למידה מצבאות זרים ותהליכי השתנות; דפוסי התארגנות אל מול אתגר מתפתח, ובכלל זה הקמת גופי מטה חדשים וניהול ישיר של המטכ"ל; התמודדות רמטכ"לים עם מטכ"ל "לעומתי" שהתנגד לתפיסות ולשינויים שביקשו ליישם, ועם ויכוחים תפיסתיים במטכ"ל.

אף שהמחקר אינו היסטורי תיעודי, הוא התבסס על חומרים ממחלקת ההיסטוריה של צה"ל ועל ביוגרפיות, פרסומים בתקשורת וראיונות שקיים המחבר עם קצינים בכירים אשר שירתו במטכ"ל לאורך השנים. אומנם כל תקופה נשאה עימה אתגרים שונים והקשרים שונים, אך ניתן למצוא מאפיינים דומים וללמוד מהם על האתגרים, האחריות והתפקידים של המטכ"ל. יש לציין, והמחבר עמד על כך, שקיים קושי בבחינה ההשוואתית, שכן כל תקופה טומנת בחובה את אתגריה וההקשר האסטרטגי שלה.

הניתוח שמציג המחבר מפורט ושיטתי ומציע תובנות מאירות עיניים. כך למשל, בפרק המתאר את התכנון האופרטיבי (תכנון תוכניות מלחמה), שהוא התהליך המרכזי שהמטכ"ל מבצע בתחום הפעלת הכוח, פורס המחבר את המאפיינים המרכזיים של תהליך התכנון המטכ"לי, ובהם מהות התוכנית והנחות היסוד שלה, הצורך בתכנון מודולרי וגמיש, וכן יצירת תיאום וסנכרון בין המטכ"ל, הפיקוד והזרוע (עמ' 97). למרות זאת ציין המחבר את אבחנתו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, כי

"תוכנית אופרטיבית נועדה לאפשר את פיתוח הידע הנדרש ולהוות בסיס לשפה משותפת ו"מצפן" לבניין הכוח […] טבען של תוכניות אופרטיביות להשתנות בעת מעבר מתוכנית לפקודה לאור ההקשר. לכן הרמטכ"ל הדגיש כי התוכנית היא אמצעי. תהליך התכנון, בניין הכוח של היכולות המבצעיות ומוכנות הכוחות – הם החשובים" (עמ' 103).

ואכן, לאורך הפרק ניכר הדגש שמושם על הצורך בגמישות מחשבתית, בתכנון, בבניין הכוח ובגיבוש מענים שניתן להתאים למציאות משתנה.

פרק מרתק במיוחד מתאר כיצד המטכ"ל לומד בעת לחימה, בין היתר באמצעות חיכוך עם האויב (עמ' 219־234). דוגמה לכך היא תהליך הלמידה שקיים המטכ"ל דרך פיקוד המרכז בשנה הראשונה לאינתיפאדה השנייה. המטכ"ל היה נתון אז בדילמה אם להישאר בהיערכות הגנתית או לעבור למהלך התקפי הכולל חדירת כוחות בהיקף גדול ללב מחנות הפליטים – מהלך שטמן בחובו הישגים אפשריים בדמות פגיעה בבכירים בארגוני הטרור והשמדת אמצעי לחימה ותחמושת, כמו גם סיכון לא מבוטל, כיוון שהוא כולל לחימה בשטח אורבני ובלב אוכלוסייה אזרחית.

המחבר ציטט את האלוף (מיל') גיורא איילנד, ששימש אז ראש אגף התכנון, אשר קבע כי

"מי שהוביל לאישור הפעולות היו מפקדי חטיבות החי"ר. צה"ל התברך בעת ההיא בארבעה מח"טים מהטובים שהיו לו אי־פעם: אביב כוכבי מהצנחנים, צ'יקו תמיר מגולני, עימאד פארס מגבעתי ויאיר גולן מהנח"ל. המח"טים, ובעיקר אביב וצ'יקו, שכנעו את מפקד פיקוד המרכז איציק איתן ואת הרמטכ"ל לאשר את הפעולות. ההישגים המבצעיים של פשיטות אלה היו חלקיים, אך העובדה שהפעולות נעשו עם מיעוט נפגעים – הן בקרב החיילים והן בקרב האוכלוסייה האזרחית – נתנה את הביטחון כי יהיה אפשר, בעת הצורך, להיכנס ולהשתלט על ערי הגדה המערבית. כעבור חודש־חודשיים אכן הגיעה השעה [במסגרת מבצע חומת מגן]" (עמ' 228).

אף שהייתה זו דוגמה מרתקת, מוטב היה לכלול בספר מקרה בוחן נוסף, שטרם נחקר ביסודיות, ולבחון את תהליך הלמידה שקיימו המטכ"ל ופיקוד הדרום בשנים 2006־2008. מפקד אוגדת עזה דאז, תת־אלוף (מיל') משה "צ'יקו" תמיר, יוצא חטיבת גולני, יזם אז "חיכוך מתמיד" עם האויב באמצעות פשיטות שביצעו גדודי חי"ר ושריון, וכן יחידות מובחרות (מ. תמיר, ראיון, 22 במארס 2020). פשיטות אלו נדרשו, לדברי הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, בשל הצורך "לטפל בפעילות חבלנית שהיתה מהצד השני של הגדר", ובכלל זה ירי תדיר של קסאמים על העיר שדרות ועל יישובים נוספים. "לא היה לנו 'כיפת ברזל', לא היתה לנו תשובה טובה, והיינו צריכים לבצע פעילות כנגד הדבר הזה, בשביל להחזיר את הביטחון" (ג. אשכנזי, ראיון, 21 בפברואר 2021).

למבצעים הללו קדמה, לדברי תמיר, "הכנה מאוד מסודרת ומאוד דידקטית", שחיזקה את האמון ביכולת הביצוע של הכוחות בקרב דרגי הפיקוד הבכיר שנדרשו לאשר אותם (מ. תמיר, ראיון, 22 במארס 2020), ובהם אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, יוצא שייטת 13 (לם, 2008) והרמטכ"ל גבי אשכנזי, שהכיר לדבריו בתרומתם "למסוגלות וגם לביטחון העצמי של המפקדים" ובהשפעתם על האויב, עוד מימיו כמ"פ בגולני (ג. אשכנזי, ראיון, 21 בפברואר 2021). מפקדי גדודים, ובהם ירון פינקלמן מהצנחנים (הראל, 2020) ודוד זיני מגולני, הובילו אז פשיטות מעבר לגדר ברצועת עזה ופגעו במחבלים בשטחם (פולק, 2015). מבצעים אלו אפשרו לפיקוד, ודרכו למטכ"ל, לצבור ידע, לנתח את חוזקותיו וחולשותיו של חמאס ולהיערך בהתאם באופן מיטבי ליום פקודה, במבצע עופרת יצוקה.

אף שהמחבר ציין בספר כי לפיקוד הדרום ולמפקדו דאז גלנט היה "משקל רב בקביעת דרך ההפעלה של כוחות היבשה במבצע" (עמ' 273), הוא נמנע מלתאר זאת בפירוט, כמו גם את התהליך שקדם לכך – מהאוגדה לפיקוד ולמטכ"ל. התוצאה המוצלחת של המבצע, קבע משה תמיר, נבעה "מהשילוב של כוחות הקרקע עם האוויר". הם גם הציפו מטרות למאמץ האש, אמר, וגם תמרנו בביטחון ופגעו בפעילי אויב (מ. תמיר, ראיון, 22 במארס 2020).

מסקנות

המרכיב המרכזי והראשון בייחודיות המטכ"ל, קובע פינקל, "הוא הרמה האסטרטגית שעליה הוא מופקד. משמעות המיקוד ברמה זו היא צורך בלתי פוסק ושיטתי בפרשנות עדכנית למציאות, במציאת מתודולוגיות מתאימות לפיתוח המענה לאתגרים החדשים ובקביעת מנגנוני פיקוד ושיטה לתיאום וסנכרון צה"ל" (עמ' 461).

יתרה מכך, העובדה שלמטכ"ל ממשק עם הדרג המדיני מחייבת אותו לאמץ במקביל הן את השפה הצבאית והן את שפתו של הדרג המדיני, שעולמו ושיקוליו רחבים ושונים משל הצבא. "בניית שפה משותפת עם הדרג המדיני ותחזוקתה, במיוחד אם הוא מתחלף, היא מטלה המחייבת מגוון שיטות, כמו דיונים, ביקורים, משחקי מלחמה משותפים ועוד" (עמ' 462).

המחבר היטיב לבחור מקרי בוחן המתארים את תפקודיו ואתגריו של המטכ"ל, וציין כי הוא נדרש לאזן בין שורה של מתחים ובראשם השאיפה לרלוונטיות מרבית אל מול הרצון לייצר לכידות בין הדרגים וסנכרון מאמצים. כך למשל ציין את החלטת הרמטכ"ל דני חלוץ בעת מלחמת לבנון השנייה – לשנות את התוכנית המבצעית מספר פעמים כדי שלא לבצע תוכנית שאינה מתאימה. מנגד קיימת הגישה שביטא בשעתו הגנרל האמריקאי ג'ורג' פטון, קצין פרשים ושריון שנחשב אחד מטובי המצביאים בהיסטוריה, שלפיה "תוכנית טובה שתבוצע באופן אלים עכשיו, עדיפה על תוכנית מושלמת בשבוע הבא" (Hanson, 1999).

מתח נוסף נוגע לבניין הכוח, שכן יש צורך לשמר ולשפר את כשירות הצבא לאתגרי ההווה, ומנגד יש צורך להטמיע אמצעים חדישים ולנסות לעצב את הצבא לאתגרי העשור הבא. דוגמה לכך, ציין פינקל, ניתן לראות בסיפור הקצר "עליונות" מאת ארתור סי. קלארק, שבו "ניסיון לפתח יכולת מתקדמת הביא לירידה זמנית באפקטיביות ביחס לאפשרות של שיפור המענה הישן ובתבוסה לאויב שנקט ייצור המוני ומהיר של אמצעי מתקדם פחות" (עמ' 463).

המחבר מציין כי ירידה ביעילות המענה הצה"לי עלולה להיות הרת אסון אם מלחמה תפרוץ בעיצומו של עדכון המענה, והדבר חל על תפיסות הפעלה ועל תוכניות אופרטיביות שטרם הוטמעו, ממש כמו על אמצעי לחימה ומערכות טכנולוגיות מתקדמות. לכן, כתב, על בניין הכוח להיות "מבוסס גמישות, במיוחד גמישות ארגונית־טכנולוגית הכוללת מרכיבים של איזון, יתירות, ורסטיליות ויכולת השתנות" (עמ' 464).

בתחום התכנון האופרטיבי ונוכח העובדה שההקשר האסטרטגי משתנה במהירות, המליץ המחבר על גיבוש תוכניות מודולריות. כך, בהינתן מערכה מוגבלת, למשל מבצע עופרת יצוקה, ניתן לממש תוכנית שבמקורה נועדה להכרעת האויב רק באופן חלקי, ולשמור על הרלוונטיות שלה.

מה חסר בספר

זהו מחקר חשוב ומאיר עיניים, אולם בספר חסרה התייחסות עדכנית לעבודת המטה הכללי אל מול הדרג המדיני, לא רק בשלושת העשורים הראשונים לאחר קום המדינה אלא דווקא בשנים האחרונות, נוכח האיומים החדשים ואתגריה הנוכחיים של ישראל. 

בשנתיים האחרונות, למשל, פורסמו עדויות רבות על הדיאלוג שקיים המטכ"ל בראשות הרמטכ"ל איזנקוט עם הדרג המדיני בטרם מבצע מגן צפוני, עד אשר בסוף שנת 2018, ביוזמת הרמטכ"ל איזנקוט ובאישור הדרג המדיני, יצא צה"ל במפתיע לפעולה והרס את תשתית המנהרות של חזבאללה בגבול לבנון (פרחי, 2020).

כמו כן חסרה התייחסות בספר למסלול שירותם של חברי המטכ"ל ולשאלה אם הוכשרו כנדרש לפעול לא רק כמפקדים בדרג הטקטי אלא גם כמצביאים ברמה האסטרטגית. בצה"ל, שבו החל מדרג אלופי־משנה, לרוב ממלאי התפקידים רוכשים את ההכשרה לתפקידיהם תוך כדי ביצוע, לניסיון שנצבר יש משקל עצום. קצינים כמו סגן הרמטכ"ל לשעבר אלוף (מיל') יאיר גולן, שפיקד על פלוגה ועל גדוד בצנחנים בלחימה בשנות השהייה בלבנון, ובהמשך על חטיבה ואוגדה, אך גם שירת בתפקידי הדרכה וכרמ"ח מבצעים באגף המבצעים, או אלוף פיקוד הדרום, אליעזר טולדנו, שכקצין בצנחנים לחם באינתיפאדה השנייה, פיקד על היחידה המובחרת מגלן במלחמה ב־2006 ובפשיטות בעזה שיזם תת־אלוף תמיר, ושימש מזכירו הצבאי של ראש הממשלה (ולכן היה חבר מטכ"ל) – קצינים אלה אכן עברו מסלול שירות שלם ומגוון, שבמהלכו רכשו ניסיון הן ברמה הטקטית והן ברמה האסטרטגית. כאשר מסמנים בצה"ל מפקדים כבעלי פוטנציאל לפיקוד בכיר, ראוי כי תפיסה זו תהווה מצפן לתכנון מסלול השירות שלהם.

סיכום

ספרו המרתק והמקיף של תת־אלוף (מיל') מאיר פינקל הוא בבחינת תוספת מחקרית חשובה להבנה טובה יותר של תפקיד המטכ"ל והעומד בראשו, לשיח שלו עם הדרג המדיני, לתחומי אחריותו, לאתגרים שניצבים לפניו, לתהליכים ולתפקודים, אשר להם השפעה אדירה על המדינה כולה.

אם בספרו הקודם התמקד המחבר ברמטכ"ל כפונקציה המרכזית, הרי עתה ניתח לרוחב ולעומק את המטה הכללי על אגפיו השונים (תכנון, מודיעין מבצעים, לוגיסטיקה וכמובן הפיקודים המרחביים), התומך את הרמטכ"ל, לומד, מתכנן, ומבצע – בשגרה ובמלחמה.

בסיום הקריאה ראוי שתהדהד אמירה שטבע גבי אשכנזי בעת שכיהן כסגן רמטכ"ל, שלפיה נדרש המטכ"ל לזכור "את חשיבות המערך הלוחם. הם לא רק משלמים על השגיאות שלנו, הם גם מתקנים אותן. לכן גם היום, עם כל מצוקות התקציב, הלקח שלי – חזֵק את המערך הלוחם!" (פאנל אלופים, 2003).

גל פרל פינקל הוא חוקר צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי. המחבר מבקש להבהיר כי אין בינו לבין כותב הספר, תא"ל (מיל.) ד"ר מאיר פינקל, שום קרבה משפחתית.

(המקורות מופיעים בפרסום במקור)

והרי התחזית \ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בקרוב עתיד להתקיים סבב המינויים במטה הכללי. בבורסת השמות נציגים מובהקים של צבא ההתקפה לישראל, אבל המטכ"ל של 2030 יהיה מורכב מקצינים עם מסלול שירות שונה בהרבה, שכולל פיקוד על יחידות חי"ר, סייבר וכלי טיס בלתי מאוישים.

מימין: האלופים יאיר גולן ומחליפו כאלוף פיקוד הצפון, אביב כוכבי, 2014, (צילום: דו"צ).

במאמר שפרסם השבוע ב"ישראל היום" הציג יואב לימור את תחזית סבב המינויים הקרוב במטה הכללי, שאמור להיות האחרון שיבצע הרמטכ"ל איזנקוט בכהונתו (את זה שאחריו כבר יבצע במתואם עם מחליפו). תחזיות שכאלה טומנות בחובן אפשרות סבירה במיוחד שמי שכותב אותן ייצא בסוף יותר טועה מצודק, ולא בהכרח באשמתו, משום שהמינויים במטה הכללי אינם נעשים רק בהסתמך על הכשירות וההתאמה של מי מהקצינים לתפקיד. ישנם שיקולים נוספים שעשויים לטרוף את הקלפים. לפני כעשרים שנה ניסה לימור, אז ב"מעריב", לשרטט את המטה הכללי של 2008. היו לו אז לא מעט ניחושים מוצלחים כמו יואב גלנט, יוצא הקומנדו הימי הראשון שעבר ל"ירוקים", אלעזר שטרן ובני גנץ מהצנחנים וכן משה קפלינסקי וגדי איזנקוט מגולני. מצד שני, איש לא צפה שחטיפת החיילים בהר דב תסיים את הקריירה של תא"ל צביקה גנדלמן ושתא"ל ארז גרשטיין, מפקד יק"ל, ייהרג בלבנון מפגיעת מטען צד.

בהמשך לכך העריכו כתבים צבאיים ב-2003 כי הרמטכ"ל שיתמנה ב-2005 יבוא משורות צבא היבשה, והופתעו כשדן חלוץ הפך לסגן רמטכ"ל ולמועמד מוביל לתפקיד. גם ההערכה שהמח"טים המובילים של "חומת מגן" יגיעו למטכ"ל לא התממשה במלואה. אביב כוכבי מהצנחנים ויאיר גולן מהנח"ל אכן היו לסגני רמטכ"ל (וגם נועם תיבון שצמח בסיירת מטכ"ל), אבל גל הירש, עימאד פארס וצ'יקו תמיר, כל אחד מסיבותיו שלו, לא הגיעו. בקיצור, סיפור התחזית והנבואה שייך, כנראה, בעיקר לשוטים, או לפחות לחזאי מזג אוויר.

הלוי לדרום וחליוה למרכז

האלוף הלוי, בימיו כמח"ט הצנחנים, (צילום: דו"צ).

במאמרו העריך לימור כי ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, ימונה למפקד פיקוד דרום וכי ראש אגף המבצעים (אמ"ץ), ניצן אלון (שאותו החליף הלוי כמפקד סיירת מטכ"ל), לא יחליפו בתפקיד, אף שהוא המועמד המתאים והמנוסה ביותר. אלון, ששאף להתמנות לתפקיד כבר ב-2014, לא זכה לכך בשל לחץ מצד גורמים בימין שנטרו לו על ימיו כמפקד אוגדת איו"ש וכאלוף פיקוד המרכז. במקומו מונה אז הלוי, באקט חריג, לראש אמ"ן בתפקידו הראשון כאלוף בעוד שאלון מונה לראש אמ"ץ, התפקיד השלישי בחשיבותו במטכ"ל. לא מן הנמנע שאלון יתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל בסבב הבא ויכהן תחת מחליפו של איזנקוט. על ראשות אמ"ן אם כן, מתמודדים על-פי לימור אלוף פיקוד המרכז רוני נומה ומפקד הגיס תמיר היימן, שמהווים גם מועמדים ריאליים להחליף את אלון בראשות אמ"ץ, וכן תא"ל ליאור כרמלי.

למרות המתיחות הקבועה בצפון במסגרתה, ע"פ פרסומים זרים, מבצעת ישראל פעולות סיכול רבות במטרה למנוע את התעצמות חזבאללה, הרי שהמערכה הבאה עשויה להיפתח דווקא ברצועת עזה. הסיבה לכך נעוצה במכשול ההנדסי שמקים צה"ל נגד מנהרות החדירה של החמאס, מהלך שעשוי לגרום לארגון להוציא לפועל מכה מקדימה בטרם ימנע ממנו המכשול את האפשרות להפעיל את מערך המנהרות שלו. הלוי הוא קצין מנוסה שפיקד על חטיבת הצנחנים ב"עופרת יצוקה" בעזה ועל עוצבת הגליל בצפון. בהקדמה שכתב לגיליון השני של כתב העת "מודיעין הלכה ומעשה" שראה אור לאחרונה, ציין הלוי כי אויביה של ישראל ואתגריה הביטחוניים השתנו. מכמה מדינות אויב מולם ניצבה מצאה עצמה ישראל מתמודדת עם אוסף משתנה וכמעט אינסופי של ארגונים ובודדים החמושים בטכנולוגיה חדישה, כמו רחפנים, יכולות אש מדויקת, כוחות קומנדו ועוד. לתפיסתו, שינויים אלו הופכים את המודיעין ל"מצפן איכותי ליוזמה בקרב, אשר ביכולתו להכווין את מאמצי האש והתמרון. היכולת להביא את המודיעין לשטח ולחברו לפעילות המבצעית, בהגנה ובהתקפה, היא המבחן האמיתי של הצבא המודרני" (עמוד 7). כראש אמ"ן המשיך הלוי במהלך שהחל קודמו, אביב כוכבי, שחיבר בין מודיעין עדכני לכוחות המתמרנים. כמפקד פיקוד הדרום בעימות הבא הוא יידרש לצד השני של המשוואה – הפעלת כוחות צה"ל בתמרון יעיל, מהיר ואגרסיבי.

בהמשך התחזית ציין לימור את ראש אט"ל, אהרון חליוה, כמועמד המוביל לתפקיד אלוף פיקוד המרכז. השבוע צץ שמו של חליוה בתקשורת לאחר שהורה להפסיק שיעור תורה לחיילים, שנערך מדי יום א' בעיר הבה"דים שבנגב. השיעור התקיים בחניון ההסעים שמחוץ לקרית ההדרכה, ללא תיאום עם הצבא ולא על-ידי רב צבאי. כצפוי, ההוראה זכתה לביקורת מצד גורמים בציבור הדתי, שלא שכחו לחליוה את התנגדותו, כמח"ט הצנחנים למסלולי שירות מקוצרים, ובהם ישיבות ההסדר. חליוה טען אז שהמסלול "לא ערכי" ולא משתלם לצבא, והודה שבשל כך הוא מפלה אותם לרעה בהקשר יציאה לקורסי הפיקוד. סביר שחליוה ניסה אז בעיקר להניע את המשרתים במסלולים אלו לתרום יותר. אם אכן יתמנה למפקד פיקוד המרכז הוא עשוי למצוא עצמו בעימות מתמשך עם אותם גורמים בדיוק, שחלק ניכר מהם מתגורר מעבר לקו הירוק, וניכר שהם נוטרים לו טינה.

מסלול משולב: יבשה, סייבר וכטב"מים

יחידת סייבר בצה"ל, (צילום: דו"צ).

צה"ל הוא צבא לוחם, שאנשיו עוסקים בלחימה כמעט רציפה למן יום היווסדו. ככזה הוא מקדם את מי שהצטיין בלחימה. השנים שעשה צה"ל בלבנון והלחימה באינתיפאדה השנייה, שם באו לידי ביטוי בעיקר חטיבות החי"ר והיחידות המיוחדות, הביאו לכך שהנוכחות של בוגריהן במטה הכללי גדלה, בעיקר על חשבון יוצאי חיל השריון. ועדיין המטכ"ל של איזנקוט מאוזן יחסית ונציגים לכל זרוע וחיל (ובכלל זה אלוף שעשה את עיקר שירותו בחיל ההנדסה). כעת ממתינה שכבת תא"לים לקידום לדרגת אלוף, לפיקוד על הגיס הצפוני והגיס המטכ"לי, שבה ניתן למנות את מוטי ברוך ואמיר ברעם (שבדומה לחליוה היה מג"ד שלי בצנחנים, והערכתי מאוד) עשו מסלול דומה מאוד בחטיבה האדומה, ממנה מגיעים גם איתי וירוב וליאור כרמלי, וכן את איציק תורג'מן, יוצא הדופן בחבורה, שצמח בשריון. בנוסף מתמודדים יהודה פוקס, צנחן שעשה את עיקר שירותו בנח"ל, יניב עשור, גולנצ'יק שפיקד על גדוד 51 של החטיבה במלחמת לבנון השנייה, ואורי גורדין, יוצא סיירת מטכ"ל שפיקד על הנח"ל ב"צוק איתן", על שני תפקידי מפתח: המזכיר הצבאי של ראש הממשלה וראש חטיבת המבצעים, אולי תפקיד התא"ל החשוב בצבא.

כלל הקצינים הללו, שפיקדו במהלך שירותם על יחידות מובחרות ועל כוחות מתמרנים בלחימה, מגיעים ממה שניתן לכנות "צבא ההתקפה לישראל". אבל במטה הכללי של 2030 תגדל דווקא נוכחותם של קצינים (וקצינות) יוצאי יחידות הסייבר והכלים הבלתי מאוישים, שכן אלה תופסים נפח הולך וגדל מפעילות צה"ל בזירות השונות. יתרה מזאת, צה"ל יידרש ליותר מסלולי שירות משולבים ומגוונים מבעבר. לצד מסלולי שירות שבמסגרתם מדלגים קצינים בין חטיבות החי"ר לכוחות המיוחדים ובחזרה, יידרש צה"ל לפתח מסלולי שירות משולבים גם בין זרועות אחרות. דוגמאות למסלולים שכאלה ישנם כבר כיום, דוגמת זה של אל"מ ח', יוצא יחידת דובדבן שפיקד על סיירת הנח"ל ועל גדוד בחטיבה, שבהמשך שימש כראש מחלקת ההגנה בסייבר באגף התקשוב קודם לכן פיקד על יחידת ממר"ם, ורס"ן י' מחיל התותחנים שמונה לאחרונה למפקד טייסת כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) בחיל האוויר. מאחר וצבאות, גופים עתירי משאבים, נמצאים תמיד בחזית הפיתוח הטכנולוגי, ניתן להעריך בביטחון כי רבים יישאפו לשרת במערכים אלו, שכן השירות בהם טומן בחובו גם האפשרות כי לאחר השירות ישתלבו בחברות היי-טק. כאן טמון האתגר השני, שהרמטכ"ל פועל להתמודד מולו כבר עכשיו, באמצעות הרפורמה שמגדירה מחדש את מעמדם של לוחמי היחידות שמיועדות לתמרן לשטח האויב בלחימה (חי"ר, שריון, הנדסה, תותחנים ועוד) כלוחמי חוד ומקנה להם תנאים משופרים, כיצד להבטיח שגם בעתיד יתגייסו צעירים וצעירות איכותיים למערך הלוחם וכיצד להשאיר את הטובים שבהם בקבע.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 07.10.2017)

 

 

משחקי הכס, עונה 2 | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

השבוע הוחלט על סבב מינויים נוסף במטכ"ל. לחלק מן התפקידים כדאי היה למנות דווקא אלוף מנוסה, האחרים יהיו במוקד הרפורמות של הרמטכ"ל. גם בסבב הזה המתיחות בצפון מזכירה שלאלופים החדשים לא יהיו ימי חסד בתפקיד.

בתחילת השבוע החליטו במשותף שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט על סבב מינויים במטה הכללי. משחק הכיסאות של המטה הכללי הוא סבוך ומורכב. כמעט אף פעם לא יכולים הממנים לרצות את כלל המתמודדים ולמנות לכל אגף או פיקוד את המועמד המתאים ביותר. החלטת הרמטכ"ל להפחית את מספר האלופים במטכ"ל באוגוסט הפכה את דיון השיבוצים למורכב בהרבה. לאורך השנים בלטה סוגיה זו במינוי ראש אגף המבצעים. השאיפה, עוד מימי יעלון כרמטכ"ל, היתה למנות לתפקיד אלוף מנוסה, אולם בין אלו שמילאו את התפקיד בשנים האחרונות ניתן למצוא את דן הראל, ישראל זיו, טל רוסו ואת איזנקוט עצמו, כולם אלופים בתפקיד ראשון. מינוי האלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד המרכז לשעבר, אכן מהווה שינוי חיובי, אך ישנם תפקידים נוספים שראוי שיכהן בהם אלוף מנוסה ולא תא"ל בתפקיד ראשון.

דרוש – אלוף מנוסה 

תא"ל שרביט, עתיד לפק על חיל הים, (צילום: דו"צ).

תא"ל שרביט, עתיד לפקד על חיל הים, (צילום: דו"צ).

הראשון והחשוב שבהם הוא מינויו של תא"ל אלי שרביט למפקד חיל הים הבא. שרביט, המשמש כיום כראש מספן המטה בחיל, שירת שנים ארוכות בתפקידי מטה ופיקוד בשייטת ספינות הטילים ומכיר את החיל לעומקו ולרוחבו. אולם בעוד שמפקד זרוע האוויר של צה"ל הוא כמעט תמיד אלוף מנוסה בתפקיד שני שזה יהיה תפקידו האחרון בשירות, מתמנה מפקד זרוע הים, שבשנים האחרונות הולכת וגדלה חשיבותה האסטרטגית, כאלוף בתפקיד ראשון. גם נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה הוא תפקיד שכזה. לתפקיד עתיד להתמנות תא"ל מיקי אדלשטיין, מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה (בסיס צאלים) ועוצבת סיני, יוצא יחידת שלדג שפיקד על יחידת דובדבן, על חטיבת הנח"ל במלחמת במלחמת לבנון השנייה ועל אוגדת עזה במבצע "צוק איתן". אדלשטיין היה בכל מקום שבו ירו ולחמו. אך הנציג הביטחוני הבכיר ביותר לבעלת הברית האסטרטגית של ישראל אינו יכול להיות אלוף בתפקיד ראשון, ללא ניסיון במטה הכללי.

הרמטכ''ל גדי איזנקוט ונדב פדן צילום דובר צה''ל

הרמטכ"ל גדי איזנקוט ותא"ל נדב פדן, (צילום דו"צ).

האלוף יעקב ברק, ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, יחליף את מפקד זרוע היבשה, האלוף גיא צור (שטרם הוחלט על שיבוצו). נראה כי הרמטכ"ל שאף למנות לתפקיד אלוף בתפקיד שני. הזרוע המתמרנת של הצבא כוללת בתוכה את חילות הרגלים, השריון, ההנדסה, התותחנים, האיסוף הקרבי ויחידות נוספות על מערכי הסדיר והמילואים שלהם. בשנים האחרונות הוזנחו חילות אלו בהשוואה לחילות האוויר והמודיעין. לאור זאת קבע הרמטכ"ל איזנקוט בתכנית הרב-שנתית "גדעון" כי יש לשפר את תחומי הכשירות והמוכנות ביבשה. האלוף ברק, קצין שריון רב ניסיון, יהיה זה שאחראי על יישום התכנית. לתפקיד ראש אגף התקשוב ימונה תת-אלוף נדב פדן, יוצא סיירת מטכ"ל שפיקד על בה"ד 1 ועל אוגדה 162 במבצע "צוק איתן". איזנקוט החליט באחרונה על מספר מהלכים מרכזיים בתחום התקשוב ובהם הקמת זרוע סייבר. פדן כראש אגף התקשוב יהיה שותף מוביל בהקמת המערך ולא מן הנמנע שיהפוך לראש הזרוע בעתיד.

אלוף, לא ברור של מה

המינוי המפתיע בסבב המינויים הוא זה של ראש חטיבת המבצעים, תא"ל אהרון חליוה, לתפקיד ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. חליוה התגייס לצנחנים ב-1985 ושובץ בגדוד 202. לימים סיפר ש"פחות מחודש אחרי שסיימתי את קורס הקצינים, כבר נלחמתי עם המחלקה שלי במיידון שבלבנון. פשטנו על בסיס מחבלים," במבצע שהוביל מח"ט הצנחנים דאז שאול מופז. כמפקד פלוגה וכסמג"ד לקח חליוה חלק בפעילות המבצעית השוחקת בלבנון. כשרצה, כמפקד גדוד 202, לשכנע קצין בגדוד לחתום לתקופת קבע נוספת נהג לכנותו "פושע," ולהבהיר לו כי הוא מפקיר את חייליו לידי מפקד טוב פחות. זה עבד.

חליוה כמפקד בה"ד 1, (צילום: דו"צ).

חליוה כמפקד בה"ד 1, (צילום: דו"צ).

כמפקד בסיס האימונים החטיבתי וכמפקד בה"ד 1 שם חליוה דגש על הקניית ביטחון עצמי לחייליו ועל חשיבות הדבקות במשימה והחתירה לניצחון. הצוערים, נהג לומר, צריכים לצאת מן הקורס עם ארגז כלים "שאותם תצליחו להביא לידי ביטוי במשימה. אתם צריכים לנצח במלחמה הבאה." בתפקידו הבא, כמפקד חטיבת הצנחנים, שוב משך אש כשהביע התנגדות למסלולי שירות מקוצרים, כגון ישיבות ההסדר, מח"ל ונח"ל. חליוה טען שמסלולים אלו הינם לא-ערכיים ולא משתלמים לצבא, והודה שהוא מפלה אותם לרעה בקידום. חליוה זכה לקיתונות של ביקורת, אבל דומה שגם הפעם, כמו בימיו כמג"ד, ניסה להניע את המשרתים במסלולים אלו לתרום יותר.

לאחר שפיקד על עוצבת האש המובחרת מונה לראש חטיבת המבצעים ושימש בתפקידו בין היתר במבצע "צוק איתן". לא ברור מה יהיה תפקידו של חליוה, שכן על-פי תר"ש "גדעון" אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה עתיד להתאחד עם זרוע היבשה. למרות זאת, סביר שחליוה, קצין כריזמטי עם "פה גדול" שמושך אש, ימלא תפקיד משמעותי במטכ"ל של איזנקוט.

ולמי לא נשאר כיסא?

אביב כוכבי דוצ 2

האלוף אביב כוכבי, יתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, (צילום: דו"צ).

סבב המינויים הנוכחי סידר את לוח השחמט לקראת ההתמודדות על תפקיד סגן הרמטכ"ל בתום כהונת יאיר גולן. מאחר ולרוב מתמנה לרמטכ"ל מי שכיהן אחרון כסגנו מדובר בקדימון להתמודדות על הרמטכ"לות. שלושת האלופים שמתמודדים על התפקיד הם סמי תורג'מן, מפקד פיקוד הדרום במבצע "צוק איתן", ראש אמ"ץ, ניצן אלון, ואביב כוכבי, מפקד פיקוד הצפון. שלושתם קצינים מנוסים, בעלי מהלכים בפוליטיקה ובתקשורת (כוכבי ואלון, למשל, שירתו תחת שר הביטחון יעלון בצנחנים וביחידה) ובניגוד לתחזיות קודמות המירוץ פתוח לגמרי.

תא"ל חגי מרדכי, פיקד על חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, (צילום: דו"צ).

תא"ל חגי מרדכי, פיקד על חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, (צילום: דו"צ).

כמו תמיד כשמתקבלת ההחלטה על שורת מינויים ישנם אלה שנשארים בחוץ. בצה"ל קיימת כיום שדרת תא"לים עתירת ניסיון קרבי שממתינה לשיבוץ וקידום זה זמן רב. על חלקם, שפיקדו על חטיבות סדירות במלחמת לבנון השנייה, דילגו בסבבים קודמים. כך למשל, בעוד שהרצי הלוי, מח"ט הצנחנים ב"עופרת יצוקה" כבר אלוף, הרי שקודמו בתפקיד, חגי מרדכי, אולי הטוב במפקדי החטיבות במלחמה המבולבלת ההיא, נותר תא"ל. כמוהו גם תמיר ידעי, שפיקד במלחמה על חטיבת גולני (ידעי הוא פקוד ותיק של הרמטכ"ל מגולני ואפשר להניח שבמקרה שלו הדרגה בוא תבוא).

לאור המינויים עשויים חלקם לפרוש מן הצבא. בדומה לסבב הקודם של המינויים גם הפעם מתקבלת ההחלטה כאשר ישנה מתיחות בגבול הצפון. בהתחשב בזאת, כלל לא בטוח שכדאי לרוקן את המטה הכללי מקצינים שלחמו בלבנון כמפקדי חטיבות (ואולי כדאי לגייס כאלוף במיל' או בקבע את תא"ל משה "צ'יקו" תמיר, ממפקדי השדה הבולטים בלבנון ובעזה), הגזרה הצפונית מתחממת לאיטה ולמטכ"ל החדש לא יהיו ימי חסד.

משחקי הכס\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

המינויים שעליהם הוחלט בתחילת השבוע ראויים כולם, אבל נראים כמהדורה למבוגרים של משחק הכיסאות ובבחינת "ולמי לא נשאר כיסא" – לנועם תיבון. הסיכול הממוקד שהתבצע במקביל בסוריה, מזכיר שבסוף המטה הכללי הוא לא רק מקום עבודה.

השר

השר יעלון והרמטכ"ל גנץ, החליטו על סבב מינויים במטכ"ל.

בתחילת השבוע החליטו במשותף שר הביטחון יעלון, הרמטכ"ל בני גנץ והאלוף גדי איזנקוט (העתיד להתמנות בקרוב לתפקיד הרמטכ"ל) על סבב מינויים במטה הכללי. על פניו, כל הקצינים מתאימים לתפקידים שיועדו להם, אבל הסבב נראה כמהדורה למבוגרים של משחק כיסאות המוכר.

יואל סטריק לפיקוד העורף, ניצן אלון לאגף מבצעים.

יואל סטריק לפיקוד העורף, ניצן אלון לאגף מבצעים.

מינוי האלוף ניצן אלון, איש סיירת מטכ"ל ובהמשך מפקדה, לראשות אגף המבצעים היא בשורה חיובית. ראשית, משום שאלון נשאר בצה"ל, אף שלא התממש רצונו לשמש כראש אמ"ן. שנית, משום שסוף סוף מונה לתפקיד הקמב"ץ של הצבא כולו אלוף מנוסה ולא תא"ל שזהו תפקיד האלוף הראשון שלו. מינויו של יואל סטריק, בעברו מח"ט גבעתי, מפקד אוגדת הגליל ורח"ט מבצעים, למפקד פיקוד העורף היה צפוי זה תקופה ארוכה. לא ברור עדיין מה יעשה האלוף אייל אייזנברג (ששירת אף הוא כמפקד חטיבת גבעתי) שמסיים קדנציה מוצלחת בפיקוד, אשר כללה את מבצע "עמוד ענן" והמלחמה האחרונה בעזה.

האלוף רוני נומה, יוצא הצנחנים, פיקד על יחידת ושלדג ועל עוצבת האש. רק בספטמבר האחרון מונה לפקד במקביל על פיקוד העומק והמכללות הצבאיות. ספק רב אם הספיק ללמוד את תחום האחריות שלו כראוי בטרם נודע לו כי הוא מוקפץ לפיקוד המרכז. שאלת התאמתו לתפקיד אינה עולה כלל. נומה מכיר את הפיקוד "דרך הרגליים" מימיו כמג"ד 202 במבצע "חומת מגן", כמח"ט בנימין וכמפקד חטיבת הנח"ל בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני. אבל נשאלת השאלה האם היה דחוף למנותו לאלוף פיקוד העומק לפרק זמן כה קצר? ומה יהיה התקן למפקד המכללות הצבאיות?

רוסו, מתאים למבצעים מיוחדים כמו כפפה ליד.

רוסו, מתאים למבצעים מיוחדים כמו כפפה ליד.

מחליפו בפיקוד העומק הוא האלוף במיל' טל רוסו, יוצא יחידת שלדג שפיקד על יחידת מגלן. במלחמת לבנון השנייה הוביל את הצוות שיזם מבצעים מיוחדים בעומק לבנון ובהם מבצע "חד וחלק". רוסו מאמין שפעולה בעומק מאלצת את היריב לעבור למגננה לא רק בחזית, אלא גם במגרש הביתי שלו "כמו שחיילים שלנו נלחמים בצפון ושומעים שפשטו על תל אביב." התאמתו לתפקיד מפקד פיקוד העומק (שהוקם בעקבות עבודת מטה שקיים איזנקוט ובהשראת הצוות של רוסו במלחמה) היא כמו כפפה ליד.

מנגד, אף שמבחינת הנראות (גם התקציבית) העובדה שרוסו ימלא את התפקיד כאיש מילואים היא חיובית, שבה ועולה ההגדרה אותה קבע בשעתו אלוף בכיר במיל', על-פיה אפשר לדעת אם מתכוונים בצבא ברצינות למשהו לפי חלוקת הכסף ושיבוץ האנשים לתפקידים. המילואים, לפי ההגדרה הזו, אינם חשובים, ובכלל זה גם אלוף במיל' ואפילו יהיה מומחה בפעולות מיוחדות כרוסו.

נועם תיבון – לא נשאר לו כיסא.

נועם תיבון – לא נשאר לו כיסא.

והנה, פסקה המוסיקה ולמי לא נשאר כיסא? לאלוף נועם תיבון, המפקד כעת על הגיס הצפוני ואמון על השלמת התחקירים המבצעיים של המלחמה בעזה. בנובמבר האחרון היו פרסומים כי יתמנה למפקד פיקוד המרכז ולפתע התברר לו כי נומה "עקף" אותו מימין ומונה לתפקיד. תיבון הסתמך על קשריו הטובים עם השר יעלון, מפקדו בסיירת מטכ"ל שהעניק לו בשעתו דרגת קצונה. קשריו עם האלוף איזנקוט היו ככל הנראה טובים פחות. לאור זאת תיבון בחר לפרוש מצה"ל, לאחר שמילא רק תפקיד אחד בדרגת אלוף. במבט מן הצד נראית פרישתו של מי ששירת במטה הכללי רק שנתיים, כבזבוז משווע של משאבים וכוח-אדם.

אין חולק זכות הרמטכ"ל הבא להשפיע על זהות הקצינים שיאיישו את המטה הכללי בראשותו, וכי מינויים הנעשים כה קרוב לסיום הקדנציה של גנץ צריכים להיות, במידת האפשר, על דעתו. יש לציין גם שהמינויים עליהם הוחלט טובים וכי הקצינים שנבחרו ראויים כולם. אולם, כשאלוף בעל ותק של 30 שנים במדים עוזב בטריקת דלת, הרי שיש באופן שבו נעשה סבב המינויים טעם לפגם.

הערה לסיום. ביום ראשון בפעולת סיכול מדויקת (שחייבה יכולות איסוף ופגיעה מרשימות) בסוריה נהרגו מספר פעילי חזבאללה ומומחי צבא איראניים, ובהם שני מפקדי כוחות מיוחדים של הארגון וגנרל בכיר בכוח קודס של משמרות המהפכה. ניכר כי הרמטכ"ל גנץ לא נשבה באווירת ה"אס"ק" המוכרת לכל מי שסיים תפקיד וקורס בצבא ותנופת המבצעים המיוחדים שהתקיימה במהלך כהונתו נמשכת עד תומה, וככל הנראה תימשך גם תחת מחליפו.

מזכ

מזכ"ל החזבאללה נסראללה, יגיב על החיסול
בזמן ובמקום המתאים.

אולם טלטול אגרסיבי כזה של הסירה, קרי, מאזן הכוחות בין ישראל לחזבאללה, יביא, כמעט בוודאות, להסלמה. התגובה של חזבאללה, בזמן ובמקום המתאים לה (כנראה בחו"ל) בוא תבוא. ניתן גם להניח, כפי שנכתב כאן לאחרונה, שיכולותיו של חזבאללה שודרגו ואין מדובר בארגון מודל 2006 ואפילו מודל 2012. הצבא כאמור, מתגבר כוחות בצפון, וכמו שנהוג לומר באימוני קרב מגע "שומר פנים". ההצלחה המבצעית החזירה את המתיחות בצפון למרכז ואיתה מונח מימי השהייה בלבנון – "כוננות ספיגה".