חמאס רוצה ב"כמעט הסדרה", אבל זה לא האינטרס הישראלי | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

שוב הסלמה בדרום, שוב רק בין צה"ל לג'יהאד האסלאמי כשחמאס על הקווים. ישראל השיגה רגיעה עם חמאס אבל הרצועה לא נרגעה. כדאי לשאול מה באמת רוצה החמאס, ואיך מצטיירת ישראל בעיני שחקנים אחרים כשהיא מוותרת, ולא מעמדה של כוח.

צה"ל מצוי בעיצומו של יום קרב שני כנגד הגי'האד האסלאמי. החמאס, ממש כמו בימי הקרב שכונו מבצע "חגורה שחורה", לפני כשלושה חודשים, נשאר בינתיים על הקווים ולא מתערב.

ההסלמה בדרום החלה לאחר שכוח מגדוד הסיור של חטיבת כפיר, סיירת חרוב, זיהה בבוקר יום ראשון שני מחבלים מארגון הגי'האד האסלאמי קרבים לגדר במטרה להניח מטען חבלה. הכוח פתח באש והרג את אחד המחבלים ופצע את השני. 

בתקרית, כמו גם כשסיכל ביעילות שני ניסיונות של חוליות מחבלים לחדור לעוטף בינואר האחרון, הוכיח הגדוד, עליו מפקד סא"ל ג', יוצא יחידת החילוץ של חיל האוויר (669) ששימש בו קודם לכן כמ"פ וסמג"ד, שאינו נופל ברמתו מגדודי הסיור של חטיבות החי"ר הוותיקות.

דחפור של חיל ההנדסה חצה את הגדר ופינה את גופת המחבל לישראל. הסיבה לכך נובעת מהחלטת שר הביטחון, נפתלי בנט, לאסוף גופות מחבלים למטרות מיקוח. איסוף הגופה צולם בידי הפלסטינים והפך לסרטון ויראלי שהלהיט את דעת הקהל הפלסטינית, שכן הוא נתפס כהתעללות אכזרית ומיותרת בגופות.

הטמפרטורה ברצועה היתה גם כך בשלבי רתיחה מוקדמים לאחר שבשבוע שעבר זיהו בצה"ל, מבעוד מועד, מארב צלפים של הגי'האד האסלאמי, שנועד לפגוע בסיורי צה"ל לאורך הגדר. כוח של הימ"מ, יחידת העלית של המשטרה, שהיה פרוס בגזרה ביצע ירי מדויק ופגע במחבלים. הסרטונים שתיעדו את איסוף הגופה העלו את סף המתיחות לכדי סבב לחימה. 

המגרש לא נגמר ברצועה

בראשון בערב שיגרו פעילי הגי'האד האסלאמי כעשרים רקטות לעבר יישובי עוטף עזה. בתגובה תקף חיל האוויר מטרות של הארגון בעזה, ותא תקיפה של אוגדת עזה, עליה מפקד תא"ל אליעזר טולדנו, הכווין אש שפגעה בחוליית שיגור רקטות בצפון הרצועה. 

בנוסף, בדומה למבצע "חגורה שחורה" בו יוחסה (על-פי פרסומים זרים) לצה"ל תקיפת ביתו של אכרם עג'ורי, בכיר בלשכה המדינית של הג'יהאד האסלאמי, בדמשק, תקף חיל האוויר בגלוי מתקן לייצור אמצעי לחימה של הארגון בסוריה.

נראה כי ישראל ביקשה שוב לשדר מסר לג'יהאד האסלאמי כי היא מוכנה לשחק נגדו על כל המגרש, ולא רק בעזה. כשמתרחקים מהמגרש הביתי של הגי'האד האסלאמי ברצועה, היתרון הישראלי, כמדינה, הופך ברור לאין שיעור..

חמאס רוצה ב"כמעט הסדרה"

מפרסומים שונים בתקשורת עולה כי ישראל והחמאס הגיעו למה שאלוף פיקוד הדרום, הרצי הלוי, כינה "הבנות לרגיעה". ישראל אישרה שורה של "גזרים" לחמאס, ובכלל זה אלפי אישורי עבודה לסוחרים (מכבסת מילים לפועלים). בנוסף, ישראל אפשרה (שלא לומר ביקשה באמצעות משלחת שכללה את ראש המוסד יוסי כהן והאלוף הלוי) לקטאר להעביר כסף רב לרצועה. 

האלוף הבהיר בשעתו כי הסדרה היא מהלך שמסדר "את כל הבעיות" ובהן סוגיית השבויים והנעדרים. פתרון כמעט הוליסטי. רגיעה, לעומת זאת, היא מהלך שנועד להפסיק את הלחימה, פלוס הקלות.

בשל המחיר הפוליטי שעלולים חבריה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשלם, נמנעה הממשלה זמן רב מלקבל החלטה בנושא. הרמטכ"ל אביב כוכבי ביקש לנצל את מבצע "חגורה שחורה", במהלכו הפעילה ישראל "מקל" יעיל ומדויק וגבתה מחיר מהג'יהאד האסלאמי, בכדי לתת לממשלה חלון הזדמנות להשיג רגיעה ולעשות ויתורים מעמדת כוח.

ההזדמנות חלפה. גם עתה, משהושגו ההבנות לרגיעה, כפי שכתב עמוס הראל ב"הארץ", נמנעת הממשלה מלהסביר לציבור את מדיניותה. הפוליטיקאים, שמצויים בעיצומו של סבב בחירות שלישי בתוך שנה, מבקשים להימנע מהביקורת על כך שלמרות הרטוריקה הלוחמנית, הקוראת למלחמה חסרת פשרות בטרור, הם הגיעו להסכמות עם ארגון שנשמת אפו היא ההתנגדות לישראל והטרור הוא לחם חוקו.

בבלוג שלו, "עמר אסטרטגיה", כתב סא"ל (מיל.) עמר דנק, ששירת בחיל האוויר ובאגף התכנון, כי שאיפתה של ישראל להגיע להסדרה עם חמאס, מדיניות שהצבא דוחק בדרג המדיני לאמץ, מתבססת על ההנחה "לפיה ניתן יהיה לקיים עם חמאס דיאלוג אסטרטגי, שיביא את חמאס למנוע ירי בשגרה לישראל לאורך זמן". 

להנחה הזו, ציין, יש יתרון וחיסרון גם יחד. "שלטון חמאס מאפשר ריבון שאוכף את מרותו על שני מיליון אזרחים באופן זול בהרבה עבור ישראל מאשר כיבוש השטח ושליטה בו (חרף החיכוך הבטחוני והמבצעים פעם בכמה שנים). מנגד, שלטון מרכזי מאפשר התעצמות סדורה ובניין כוח משמעותי ולא איום ספורדי".

אולם, כתב, "בכל פעם שמתקרבים להסדרה כזאת, חמאס מגדיל את החיכוך ומפעיל כוח כדי להשיג הישגים נוספים ולסחוט את ישראל, לאור המצב הפוליטי המורכב כאן, להישגים נוספים". לא תמיד הוא עושה זאת באופן ישיר. לעתים הוא פשוט נמנע מלרסן את הפלגים הסוררים ברצועה ובראשם הגי'האד האסלאמי. 

ההסלמה הנוכחית מדגימה עד כמה הרגיעה שבירה. לא מן הנמנע שחמאס מעוניין רק במה שדנק כינה כ"כמעט הסדרה", משום שגם הוא, כמו הממשלה בישראל, אינו מוכן לשלם את המחיר הפוליטי ולהצטייר כמי שמשתף פעולה עם האויב.

"כמעט הסדרה" הוא מצב שנוגד את האינטרס הישראלי. אם חמאס לא מסוגל לרסן את הפלגים הסוררים, או בוחר להימנע מכך, הרי שהרגיעה שהושגה ריקה מתוכן, והיא רק חלק מדינמיקת ההסלמה שהחלה במרץ 2018.

העובדה שישראל העניקה "גזרים" לחמאס, לאחר מלחמת ההתשה שניהל הארגון, על בלוני הנפץ, הרקטות, ההפגנות האלימות וניסיונות החדירה של חוליות מחבלים שהפעיל במהלכה, מציגה אותה חלשה. את זה רואים גם בגזרות אחרות שבהן ישראל פועלת.

כדאי גם לשאול מה תבין מזה הרשות הפלסטינית, שלא מפעילה טרור ומקיימת תיאום ביטחוני עם ישראל. היא עלולה לחשוב שגם ישראל מבינה רק כוח. 

(המאמר פורסם במקור באתר "זמן ישראל", בתאריך 24.02.2020)

הערכת אמ"ן מזהה אפשרות להסדרה עם חמאס, בדרום בינתיים אין רגיעה | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

הערכת אמ"ן שפורסמה החודש מזהירה שאיראן עלולה להצטייד בנשק גרעיני בתוך כשנתיים, אם כי טרם החליטה לעשות כן, וקובעת שנוצרו תנאים להשגת הסדרה עם החמאס בעזה. לאור טרור הבלונים, הרקטות וחדירות המחבלים, נשאלת השאלה אם מישהו עדכן את החמאס.

חלקים מההערכה השנתית של אגף המודיעין שהוגשה לדרג המדיני פורסמו לאחרונה. המסמך עודכן לאחר שלפני כשלושה שבועות, בהוראת הנשיא טראמפ, תקפו כלי טיס אמריקניים את השיירה שבה נסע מפקד כוחות קודס האיראניים, גנרל קאסם סולימאני, בבגדד והרגו אותו ומספר פעילי טרור נוספים. החיסול מוגדר במסמך כ"מכה מעצבת" שתשפיע על המציאות האזורית באופן משמעותי, וניכר ששיפרה את הדימוי שמרתיע של ארצות הברית בעיני איראן.

הסעיף הבולט ביותר במסמך הוא שעד סוף שנת 2020 יהיה בידי איראן די אורניום מועשר בכדי לייצר לפחות פצצה גרעינית אחת. 

ייצור ראש נפץ גרעיני ייארך כשנה נוספת ולכן, בהנחה ואיראן תחליט לעבור משלב מדינת סף גרעינית למדינה שברשותה נשק גרעיני, יהיה ברשותה נשק גרעיני בעוד כשנתיים. עם זאת, ההערכה ציינה שהמנהיג האיראני, עלי ח'אמנאי, טרם החליט לנוע בווקטור הזה. 

ישנו דיון ער בישראל האם פירושו של דבר שלמעשה תהפוך איראן בתוך זמן קצר יחסית למדינה שברשותה נשק גרעיני. ב"הארץ" פרסם שמואל מאיר, מפעיל הבלוג "שיח אסטרטגי", שכותב כי כפי שהוא מבין את הפרסומים מהערכת אמ"ן היא "אינה מזהה האצה איראנית לפיתוח נשק גרעיני".

ראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שציין מאיר עצמו, חושב אחרת. קשה לבוא אליו בטענות שהוא מוכן לקחת את הסיכון, אבל ראוי לשאול מה צריכות להיות המשמעויות לבניין הכוח של ישראל בכלל ושל צה"ל בפרט. תפיסת הביטחון שהציג ראש הממשלה נתניהו בקווים כלליים לפני יותר משנה, מצטיירת ככזו שנועדה לענות על האיום.

זהו איום מרוחק, במעגל השלישי כפי שהדבר מכונה בצבא, שמציבה מעצמה אזורית בעלת צבא מיומן ומתקנים מוגנים ומבוצרים, שישראל תתקשה לייצר לו פתרון שלם ומלא בכוחה היא.

ניתן להעריך, לאור הצהרות בכירים לשעבר במערכת הביטחון וראש הממשלה עצמו, שיש ברשות ישראל מענה, גם אם לא מושלם, שעיקרו מבוסס על חיל האוויראבל המשך השקעה בכיוון הזה יצטרך לבוא על חשבון משהו, ולא מן הנמנע, ובהמשך ישיר לתפיסה שפרסם ראש הממשלה שעשתה זאת אף היא, שהדבר ייעשה על חשבון שיפור ושימור כשירות זרוע היבשה.

הבעיה היא שבעוד האיום האיראני עלול להחריף, לישראל ישנם איומים במעגל הראשון בגבולותיה מלבנון ומעזה, שעשויים להיות דחופים בהרבה, וכך גם ביהודה ושומרון. חשיפות "Ynet"בנוגע לכשירות הירודה של אוגדת המילואים 319, גם אם הובלטו מעט יתר על המידה, מצביעות על כך שמוטב להימנע מפגיעה נוספת בכשירות היבשה, שכן צה"ל עשוי להידרש לכוחות קרקעיים מיומנים בהיקף ניכר כמענה לאיומים הקרובים, הרבה לפני שיידרש לפעול באיראן. 

הסדרה?

אמ"ן זיהה בהערכה הזדמנות להשיג השנה הסדרה עם החמאס שעיקרה הפסקת אש בתמורה להקלות כלכליות משמעותיות. הד לכך נשמע גם בדברים שאמר הרמטכ"ל אביב כוכבי בהרצאתו במרכז הבינתחומי בהרצליה בחודש שעבר. הרמטכ"ל הציג את הג'יהאד האסלאמי, בדגש על אחד מבכירי פעיליו, אבו אל-עטא, כמי שהיוו מכשול להשגת הסדרה והסלימו את המצב.

מבצע "חגורה שחורה" בחודש נובמבר, ימי קרב שניהל צה"ל כנגד הארגון, בהם נמנע החמאס מלקחת חלק בלחימה, נראה כמהלך שהסיר את המכשול.

אלוף פיקוד הדרום, הרצי הלוי, המשיך את הקו ואמר בוועידת "האנשים של המדינה" של "ידיעות אחרונות" החודש, שנוצרו תנאים לשינוי המצב ברצועה, אך ציין שאין מדובר בהסדרה אלא ב"הבנות לרגיעה". 

הלחימה בעזה מוכרת להלוי היטב. הוא פיקד על חטיבת הצנחנים ב"עופרת יצוקה", ועל כוחות הפיקוד במספר ימי קרב בשנה האחרונה, ובהם "גן סגור" במאי ו"חגורה שחורה" בנובמבר. ההבדל, לדבריו בין הסדרה לרגיעה הוא שהסדרה, כשמה כן היא, מהלך שמסדר "את כל הבעיות", ואילו כאן מדובר במהלך שנועד להפסיק את הלחימה. בהסדרה, למשל, מטפלים בסוגיית השבויים והנעדרים, ואילו המשא ומתן על הרגיעה יכול להיעשות בנפרד מהם. 

הלוי אמנם ציין שעזה "היא מקום לא יציב", והדגיש שכמפקד פיקוד דרום האחריות שלו היא "להכין את הכוחות, קודם כל", אבל נשאלת השאלה היא האם הצבא לא אופטימי מדי בתרחיש שהוא מציג לדרג המדיני.

הג'יהאד האסלאמי אכן היה קטליזטור להסלמה אבל גם בלעדיו נראה שחמאס נמנע מלהרגיע את השטח. בחודשיים שעברו מאז מבצע "חגורה שחורה" ירו פלגים סוררים וכן חוליות של הג'יהאד האסלאמי רקטות לעבר ישראל, הופרחו בלוני נפץ לעבר שטחי עוטף עזה וישנן גם חדירות מחבלים.

לאור אלו יש לשאול כמה נכון קורא אמ"ן את המציאות ואת כוונות חמאס והאם ישנה הזדמנות של ממש, או שמה משאלת לב.

קשה להימנע מההשוואה למבצע "צוק איתן", בו העריך אמ"ן מספר פעמים שלחמאס אין אינטרס להמשיך את הלחימה וכי ישמור על הפסקות האש שגובשו. הערכות אלו התבררו כשגויות פעם אחר פעם, עד שהושגה פגיעה קשה ומצטברת בחמאס ובבכירי פעיליו.

המצב הפוליטי בישראל מקשה על השגת הסכם כלשהו עם חמאס, ואם זה לא מספיק הארגונים בעזה, חמאס והג'יהאד האסלאמי כאחד, מזהים את מצוקתו הפוליטית של ראש הממשלה. זה האחרון רוצה להשיג רגיעה מחד, ולכן יהיה מוכן לוויתורים מפליגים, ומנגד מבקש להצטייר כסמכות ביטחונית עליונה המגנה על ישראל. נראה שהם כמעט נהנים להעמיד אותו על קרני הדילמה. 

נראה אותך חרוב

בתחילת השבוע סיכלו כוחות מסיירת חרוב, שהינו גדוד הסיור של חטיבת כפיר, וגדוד 52 מחטיבת השריון 401 חדירה של שלושה מחבלים מרצועת עזה. בהמשך השבוע ביקר הרמטכ"ל כוכבי את כוחות סיירת חרוב באוגדת עזה ושיבח אותם על המקצועיות והנחישות אבל הזכיר להם "שזה יכול לקרות הלילה או למחרת".

זו לא התקרית הראשונה שסיירת חרוב, עליה מפקד סא"ל ג', יוצא יחידת החילוץ של חיל האוויר (669), סיימה בהצלחה בגזרה מאז שירדה לשם לתעסוקה מבצעית. מוקדם יותר באותו יום חדר פלסטיני חמשו בסכין לשטח חקלאי הסמוך לגדר וכוח מהגדוד, כפי שדיווח כתב "Ynet" יואב זיתון, ניטרל אותו בירי מדויק לברך.

חרוב הפכה מגדוד חי"ר רגיל לגדוד סיור בשנת 2017, בתהליך הכשרה שהובילו מפקד החטיבה, גיא חזות, והמג"ד דאז, יניב בארוט, יוצא סיירת צנחנים. העובדה שלחטיבה יש גדוד סיור היא אולי המהלך העיקרי שאפשר לרמטכ"ל להחליט, כפי שהודיע למפקדי הגדוד במפגש עמם באוגדת עזה, כי החטיבה תהפוך לחטיבת חי"ר מעולה כמו אחיותיה בחיל הרגלים.

מפקדי החטיבה לאורך השנים שמעו ממפקדיהם והבטיחו לפקודיהם שהנה אוטוטו קם הדבר ונהיה והחטיבה תשלים את המהלך. הפעם, בכהונתו של המח"ט אל"מ ערן אוליאל, ששירת תחת הרמטכ"ל כמ"פ בצנחנים, נראה שזה עומד להתרחש. 

המהלך יקנה לצה"ל חטיבת חי"ר סדירה נוספת שאותה יוכל להטיל ללחימה בצפון או בדרום, אבל ישלול מאוגדת איו"ש את אחד מכוחות ביטחון השוטף המיומנים והעיקריים שלו, לצד משמר הגבול. 

השבוע פורסם שמפקד החטיבה הצפונית ברצועה, אל"מ יואב ברונר, שוחח עם חיילים בעת סיור שערך בגזרת החטיבה וכינה את נהגי הביטחון השוטף "ערסים". המח"ט לא עצר שם והבהיר כי בעיניו "ערסים הם לא בני אדם. הם תופעת טבע שאי אפשר לסדר אותה"

ברונר החל את שירותו בחטיבת כפיר ועבר לצנחנים כמפקד פלוגה. הוא פיקד על פלוגה בגדוד 890 במלחמת לבנון השנייה ועל הגדוד כולו במבצע "צוק איתן". לאחר מכן פיקד על בסיס האימונים החטיבתי ועל חטיבת צנחנים במילואים. אחרי כל התחנות הללו בשירות, אפשר היה לצפות שידע מה אסור ומה מותר למפקד לומר לחייליו.

מאז התקרית כבר הספיק ברונר להתנצל בפני חייליו באופן אישי, וטוב שכך. אבל ראוי לציין שאף שהדרך היתה שגויה, סביר שהנוקשות והגסות שהפגין נבעו מכך שהוא זיהה את המצב בגבול הרצועה כנפיץ, וביקש לחדד את הדריכות והערנות של חייליו. ניסיונות החדירה, הבלונים והרקטות, מלמדים שבזה הוא צודק.

(המאמר פורסם במקור באתר "זמן ישראל", בתאריך 23.01.2020)