כיצד הפלסטינים מתייחסים לסבב האלימות הנוכחי?\ מאת לירן אופק

רשומה רגילה

"על הכוונת" מארח את לירן אופק מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, שמציג את עמדות הציבור הפלסטיני כלפי גל הטרור הנוכחי, אבו מאזן והתהליך המדיני.

מכוני מחקר פלסטיניים לחקר מדיניות, המצויים בגדה המערבית וברצועת עזה, מפרסמים בחודשים האחרונים מגוון סקרים ומזכרים בנושא גל האלימות הנוכחי. פרסומים אלו עשויים להסביר כיצד הפלסטינים מתייחסים לאירועים אלו. להלן כמה נקודות מרכזיות העולות מן הפרסומים.

1. אינתיפאדה שלישית?

גל הטרור הנוכחי מוגדר על-ידי כמעט מחצית מהנשאלים כאינתיפאדה שלישית.

גל הטרור הנוכחי מוגדר על-ידי כמעט מחצית מהנשאלים כאינתיפאדה שלישית.

אחת השאלות במשאלי דעת קהל פלסטיניים מהחודשים האחרונים היא: "כיצד את/ה מתארים את האירועים בין פלסטינים לבין ישראל בימים אלו?". התשובות מלמדות על מחלוקת ברחוב הפלסטיני: כמעט מחצית מהנשאלים מתאר את האירועים הנוכחיים כאינתיפאדה, ואחוז דומה – כהתקוממות עממית. יחד עם זאת, למעלה ממחצית מהנשאלים בסקרים שונים, שנערכו בחודשים ובשבועות האחרונים, תומכים בחידוש האינתיפאדה ואף רואים באפשרות של מאבק מזוין, במידה ויהיה כזה, דרך פעולה אפקטיבית להגשמת זכויותיהם הקולקטיביות. אולם הציבור הפלסטיני עדיין לא פונה לדרך זאת: כל הסקרים הראו שהאפשרות של מאבק אלים אינה זוכה לתמיכה של 50%.

לירן אופק חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי המתמחה ב חברה, פוליטיקה ומדיניות פלסטינית.

לירן אופק, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי המתמחה בחברה, פוליטיקה ומדיניות פלסטינית.

נתונים אלו עשויים להצביע על כך שהרחוב הפלסטיני מתייחס לאינתיפאדה אלימה כאל משאלת לב יותר מאשר דבר ממשי. זאת במידה רבה בשל פעילות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ברחבי הגדה. הנהגת הרשות רואה בסבב אלימות רחב היקף איום ישיר עליה, ומכאן מבצעי המעצרים של מנגנוני הביטחון. קיומם מונעים מסבב האלימות הנוכחי להפוך לתופעה רחבת היקף. על כן, אין מה להשוות את האירועים כיום לימי האינתיפאדה השנייה, בה השתתפו המשטרה ומנגנוני ביטחון פלסטיניים.

2. ביקורת ציבורית על אבו מאזן, על הנהגת הרשות ועל המערכת הפוליטית

היחס הציבורי כלפי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הוא חלק מביקורת המוכוונת כלפי הנהגת הרשות והעומד בראשה. בעוד הביקורת כלפי המנגנונים נשמעה כבר במהלך מבצע "שובו אחים" (יוני 2014), נשמעת בשבועות האחרונים ביקורת ישירה על אבו מאזן.

יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס.

יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן.

שני שלישים מהרחוב הפלסטיני רוצים בהתפטרותו של אבו מאזן. מרבית הציבור הפלסטיני לא רואה באבו מאזן מנהיג שיכול לקדם את האינטרס הפלסטיני, ומתחייב לשם כך להפסיק את התיאום הביטחוני עם מדינת ישראל ולהקים ממשלת אחדות לאומית יחד עם החמאס. 14% בלבד רואים בהנהגה הפלסטינית הנוכחית גורם שיכול להנהיג כיום את הפלסטינים. שחקנים שאינם חלק מהמערכת הפוליטית הפורמלית ברשות, כדוגמת אגודות נוער ופלגים שאינם מיוצגים באש"ף, מקבלים שיעורי תמיכה גבוהים.

הפלסטינים גם מטילים ספק בעמדות פת"ח וחמאס. הפת"ח נחשבת על-ידי הציבור לתנועה חזקה יותר, ובמידה ויהיו בחירות היא תיהנה מרוב בפרלמנט. אולם כמעט 40% לא תומכים בפת"ח ובחמאס, ורק שיעור של 30% יהיה מוכן להשתתף בהפגנות שתארגנה מי מהשתיים במידה והן תעשינה כאלה. המשמעות היא שחמאס אינה נתפשת בעיני מרבית הפלסטינים כאלטרנטיבה שלטונית ראויה לאבו מאזן ולפת"ח.

3. פירוק הרשות

שאלת פירוק הרשות עולה לצד הביקורת הציבורית כנגד אבו מאזן. כמעט מחצית מאוכלוסייה הפלסטינית (49%) תומכת בפירוק הרשות בהיעדר תהליך מדיני. תוצאה זאת משקפת את שיח פנים-פלסטיני שמתנהל סביב סוגיה זאת. התומכים בפירוק הרשות מתבססים על העובדה שהרשות היא מנגנון שהוקם מתוקף הסכם אוסלו (1993) במטרה לאפשר הקמתה של מדינה פלסטינית. אולם לנוכח כישלון התהליך המדיני אין סיבה לקיימה. בכירים פלסטיניים, כדוגמת סאיב עריקאת, השתמשו בטיעון זה לפני כמה שנים, ככל הנראה, כדי ללחוץ על ישראל להיכנס לסבב שיחות. יחד עם זאת, גל האלימות הנוכחי נתפש כהוכחה לכך שלנהגת הרשות אין השפעה על השטח, ולכן עדיף לפרקה במקום שהיא תקרוס. אולם האפשרות של פירוק הרשות עדיין אינה ממשית בשלב זה, ולדברי אבו מאזן כלל לא עומדת על הפרק.

הרשות הפלסטינית היא עובדה קיימת מתוקף הסכם אוסלו, והיא נהנית מתמיכה ומסיוע של הפת"ח בקיומה. יתרה מכך, גם חמאס, למרות היותו אופוזיציה להנהגה, לא מעוניין בפירוקה. החודשים האחרונים מראים שמנגנוני הביטחון סרים למרותה, ופועלים נגד גורם שמעוניין לנהל משטח הגדה מאבק אלים נגד מדינת ישראל. מדינת ישראל וארצות הברית מעדיפות רשות פלסטינית קיימת וכך גם המדינות התורמות. בכירים ברשות הפלסטינית מודעים לכך, ולכן פירוקה בעת זאת תסב להם נזק יותר מאשר תועלת. סביר מאוד להניח שגם הציבור הפלסטיני מבין זאת.

4. התהליך המדיני

התהליך המדיני הוא גורם משותף לשלוש הסוגיות מעלה: היעדרו נחשב לסיבה המשמעותית שהובילה לפרוץ סבב האלימות; המשך המחויבות הפלסטינית להסכם אוסלו, ולהסכמים הנלווים לו, נחשבת לאחד הגורמים המרכזיים בביקורת הציבורית נגד אבו מאזן; והעובדה שהתהליך המדיני לא הוביל לתוצאה המיוחלת נחשבת, כאמור, אמתלה לפירוק הרשות.

שיחות בין ישראל לרשות הפלסטינית, שרם א-שייח', 2010.

שיחות המשא ומתן הישראלי-פלסטיני בשרם א-שייח', 2010.

חוסר האמון הפלסטיני בתהליך אוסלו בולט: 45% תומכים בעיקרון שתי המדינות, ורק 25% מאמינים שמדינה פלסטינית תוקם בחמש השנים הקרובות. הציבור הפלסטיני, וכן מובילי דעה, רואים בהסכם אוסלו ובספיחיו דבר שלילי שפגע בהנהגת הרשות ושרוקן כמעט מתוכן את אש"ף כארגון גג לשחרור לאומי. לנוכח זאת, פרשנים פלסטיניים רבים טוענים כי בנייה מחדש של מוסדות אש"ף, והפיכתם לגופים המייצגים הם כלל העמדות והזרמים הפלסטיניים – בשטחי הרשות ומחוצה לה – היא הדרך לשנות את המצב מולה ניצבת הרשות. מהלך כזה יועיל, לדעתם, יותר מסבב שיחות נוסף עם ישראל.

משמעויות

פלסטין בעיניים

הפלסטינים מגדירים את הרשות כישות תחת כיבוש.

גל האלימות הפלסטיני הנמשך זה מספר חודשים נובע במידה רבה מכך שהפלסטינים מגדירים את הרשות כישות תחת כיבוש. מצב זה משפיע על שיעורי התמיכה הגבוהים בפיגועי דריסה ודקירה בכלל, ונגד חיילי צה"ל ומתנחלים בפרט. בנוסף לכך, גל האלימות הנוכחי מבטא ביקורת מצד הרחוב הפלסטיני כלפי אבו מאזן, הנהגת הרשות והמערכת הפוליטית.

ביקורת זאת עשויה להצביע על כך שהציבור הפלסטיני מחפש להגדיר מחדש את דרכו. הוא מאוכזב מהישגי ההנהגה ומהתנהלות המערכת הפוליטית, אך עדיין לא מאמץ בחום התנהלות אלימה שמסכנת את קיום הרשות ואת האוכלוסייה. לאור זאת, בהחלט ניתן לטעון שהפלסטינים מחפשים להגדיר מחדש דרך פוליטית במטרה להגשים שאיפות לאומיות. דרך זאת אינה פוסלת על הסף את המנגנונים הקיימים, אבל היא כל הזמן בוחנת את התנהלותם ומציעה חלופות.

הביקורת הזאת היא אחד הדברים המשמעותיים כיום בשיח הפנים-פלסטיני, ולכן כדאי לגופים החוקרים את הסוגיה – במערכת ובייחוד מחוצה לה – לעקוב אחר השיח הזה ולהבין את מורכבותו. הנושאים השונים שעולים בשיח זה עשויים בהכרח לסייע למדינת ישראל בעיצוב ובקידום מהלכים חדשים לשמירת היציבות ואף אולי להתניע מחדש את התהליך המדיני.

לירן אופק הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי המתמחה בחברה, פוליטיקה ומדיניות פלסטינית.

מודעות פרסומת

לא אינתיפאדה, גל טרור\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בחינה של הפיגועים האחרונים בגדה המערבית ומזרח ירושלים מראה כי אין מדובר באינתיפאדה. תגובת מערכת הביטחון להם צריכה להיות מדודה ומדויקת. אש רק תביא לעוד אש.

ההסלמה ההדרגתית שמתרחשת בחודשיים האחרונים (ויש מי שיאמרו בשנה האחרונה) ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים הפכה לבעיה ביטחונית מטרידה השואבת עוד ועוד כוחות צבא ומשטרה. למתבונן מן הצד נראים האירועים דומים מאוד לאלו שהביאו לפרוץ האינתיפאדה השנייה, והיה כבר מי שהכריז על פרוץ האינתיפאדה השלישית. אולם גל הטרור הנוכחי, כמו קודמיו, אינו בא לידי ביטוי בפיגועים מתוכננים היטב של ארגוני טרור שלהם תשתית ענפה, כי אם במפגעים בודדים (אפילו ספונטניים) החמושים בעיקר בנשק קר בדגש על אבנים וסכינים.

17308

כוחות מיוחדים של צה"ל פועלים בשכם לאחר רצח הזוג הנקין (צילום: דו"צ).

מעצרם של חמשת חברי החוליה שרצחה את את הזוג הנקין ביריות ממחיש זאת. המבצע ללכידתם, עליו פיקדו מח"ט שומרון, אל"מ שי קלפר, ומפקד אוגדת איו"ש, תא"ל ליאור כרמלי, הינו הצלחה מודיעינית מרשימה. כך גם המבצע המיוחד במהלכו נעצר אחד המחבלים בבית החולים רפידייה שבשכם בידי כוח מסתערבים, אולם אין מדובר ברבי מחבלים נוסח עלי חסן סלאמה, אבו יוסוף נאג'ר ועבאס א-סייד שיזמו, תכננו והוציאו לפועל פיגוע דוגמת טבח הספורטאים במינכן או מלון פארק. לשני המחבלים היורים לא מלאו עדיין 25 שנים. חוסר המקצועיות שהפגינו, שלא לומר חובבנות, בא לידי ביטוי בכך שאחד מהם נפצע בזרועו מאש חברו במהלך הפיגוע (ונעצר לבסוף בבית החולים).

המלצת גורמי ביטחון בכירים על פעילות כירורגית מדויקת והימנעות מענישה קולקטיבית היא נכונה בעיקרה משום שזו האחרונה מובילה בדרך כלל להמשך האלימות והגברתה. בראשית האינתיפאדה השנייה הפעיל צה"ל כוח רב בגדה המערבית כמענה לפיגועים וכתוצאה מכך נהרגו פלסטינים רבים. אין בדברים בכדי ללמד שהאחריות לפריצתה מצויה בצד הישראלי שכן גל הטרור כלל מחבלים מתאבדים ופיגועי ירי לרוב (בשנת 2002 נהרגו 518 ישראלים). אולם כתוצאה מן התגובה הקשה של ישראל (ומספר ההרוגים הגובר) התקשו הפלסטינים עצמם לרסן את הגורמים הקיצוניים בקרבם ולשוב לנתיב המדיני.

במערכת הביטחון משוכנעים שיש לחדש את התהליך המדיני ולשמר את התיאום הביטחוני. בנובמבר 2014, לאחר הפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר-נוף, הצהיר ראש השב"כ, יורם כהן, בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי יו"ר הרשות הפלסטינית "אבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור. הוא גם לא עושה זאת מתחת לשולחן". גם הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, התייחס לכך בעת פרישתו מצה"ל וציין כי "דברים יכולים להידרדר" ויש לשוב ולקדם את התהליך המדיני.

הרמטכ

הרמטכ"ל גדי איזנקוט עם מפקד חטיבת שומרון אל"מ שי קלפר (צילום: דו"צ).

גם הרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט, ככל הנראה, מייחס חשיבות גדולה לתיאום הביטחוני. היכרותו את הסכסוך היא רבת שנים: מג"ד בגולני באינתיפאדה הראשונה, מח"ט אפרים בימי אוסלו ומפקד אוגדת איו"ש בשיאה של האינתיפאדה השנייה, אותה הוביל בסדרת מבצעים ארוכה, תוך דגש על גישה כירורגית ומדויקת של "אם-16 במקום אף-16". למרות זאת, במרץ האחרון הורה על תרגיל פתע רחב היקף בפיקוד המרכז במטרה לבחון את מוכנות הפיקוד לאירועים דוגמת גל הטרור הנוכחי.

כוחות צה

כוחות צה"ל ומג"ב מתמודדים עם התפרעות אלימה בחברון.

מוכנות הכוחות, אף שהיא במקומה, אינה מצדיקה יציאה ל"מבצע חומת מגן 2". הקריאות שנשמעו באחרונה מצד מפלגתו של ראש הממשלה נתניהו לצאת למהלך שכזה אינן במקומן. היקף הפיגועים הנוכחי אינו דומה לזה שהתקיים בשנת 2002. יתרה מכך אלו הקוראים למבצע שכזה שוכחים שגם הוא, על אף הישגיו הרבים, לא הכריע את הטרור. אחריו באו "דרך נחושה" ו"אישית לוחצת" (אם להזכיר שניים מהבולטים שהתרחשו בגדה המערבית, רצועת עזה היא סיפור שונה ואלים בהרבה).

התנגדות עממית, זאת יודעים במערכת הביטחון היטב, לא ניתן להכריע בכוח לבדו. פעילות ממוקדת מונחית מודיעין תביא להישגים נקודתיים אולם גם היא לא תוכל להרגיע את השטח לאורך זמן. את זה יעשה רק חיזוק הקשר עם הרשות הפלסטינית והמשך המו"מ המדיני. בלעדיו יוסיף הרחוב הפלסטיני להאמין שרק ההתנגדות אלימה תבטיח את עתידו במקום הזה ותסכן את שלנו.

הקפצת תרגול\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

השבוע התקיים תרגיל פתע גדול בשטחי הגדה המערבית. התרגיל, הראשון שקיים הרמטכ"ל איזנקוט, בחן את מוכנות צה"ל לסבב אלימות נוסף ומהווה תזכורת לכך שהשקט היחסי הנשמר בין ישראל לרשות הפלסטינית שביר. ללא תהליך מדיני סבב האלימות הבא בוא יבוא.

הרמטכ"ל איזנקוט בתרגיל.

הרמטכ"ל איזנקוט.

השבוע השלימה אוגדת איו"ש תרגיל פתע בן מספר ימים עליו הורה הרמטכ"ל הנכנס, רא"ל גדי איזנקוט. התרגיל כלל גיוס 3,000 אנשי מילואים כמו גם את אוגדת איו"ש ויחידות מובחרות. במבט מן הצד אין בתרגיל בכדי להפתיע. כל רמטכ"ל, לאחר כניסתו לתפקיד, בוחר להקפיץ כוחות בהפתעה בכדי לבחון את דריכות ומוכנות המערכת לאחד מתרחישי העימות הסבירים, העשויים לפרוץ בהתראה קצרה עד אפסית. על מנהלת התרגיל הופקד תא"ל נדב פדן, מפקד אוגדה 162 ויוצא סיירת מטכ"ל. פדן מכיר את מורכבות העימות בשטחים משנותיו כמפקד יחידת דובדבן וחטיבת עציון. במבצע "צוק איתן" פיקד על כוחות האוגדה בלחימה בגזרת בית חאנון. כוחותיו השמידו מספר מנהרות והרגו כמה עשרות פעילי חמאס. התרגיל שניהל פדן בחן את הכוחות במספר תרחישים, במהלכם שונו המשימות לכוחות בשטח מספר פעמים ואלו נאלצו להסתגל במהירות ולפעול בהתאם. במקביל לתרגיל, בוצעה ביחידות המתרגלות ביקורת מטעם מבקר הפנים של צה"ל, תא"ל במיל' אילן הררי, יוצא חטיבת גולני ומח"ט הנח"ל בעברו.

ישראל היתה ועודנה מדינה מוקפת אויבים. מנעד האיומים כולל בתוכו את האיום הגרעיני האיראני, ארגוני טרור היברידיים דוגמת חזבאללה וחמאס וארגוני הטרור הפועלים ברמת הגולן ובסיני. למרות כל אלו, מהווה ההתמודדות עם הפלסטינים באיו"ש את המוקד הנפיץ והרגיש ביותר מולו ניצבת ישראל. מצבה הכלכלי הרעוע של הרשות, היעדר אופק מדיני, מבצע "שובו אחים", הישגי החמאס אל מול ישראל נוכח חולשתה של הרשות, ירושלים שהפכה למוקד פיגועים ספונטניים ותחושת ייאוש שרווחת ברחוב הפלסטיני, עשויים כולם כאחד להוביל להתפרצות סבב אלים נוסף בגדה המערבית.

כוח צה"ל במעצר במהלך מבצע "שובו אחים", יוני 2014.

כוח צה"ל במעצר במהלך מבצע "שובו אחים", יוני 2014.

בפיקוד המרכז משוכנעים שסבב אלים נוסף בקנה מידה רחב, בדומה לאינתיפאדה השנייה, הוא כמעט רק שאלה של עיתוי. דוגמה לדינמיות שבה מסלים המצב היא חטיפת ורציחת שלושת הנערים, תלמידי ישיבה שניסו לתפוס טרמפ הביתה. בתגובה פתח צה"ל במבצע "שובו אחים", סדרת מעצרים רחבת היקף שהסתיימה רק לאחר שלוחמי הימ"מ איתרו והרגו את מבצעי הפיגוע. ההסלמה ברצועת עזה שהחלה בעקבותיו, הובילה ל-50 ימי לחימה – מבצע "צוק איתן". מאז המבצע, נדרשים כוחות צה"ל באיו"ש להתמודד עם איום של זריקת אבנים על צירי התנועה ונתקלים בחמושים פלסטינים במהלך פעולות לסיכול טרור. לצד זה מתרחשות מעת לעת פעולות "תג מחיר" שבוודאי אינן תורמות להשבת הסדר על כנו.

באחרונה אירעו מספר רב של התנגשויות אלימות בין צה"ל לציבור המפגינים הפלסטיני, שבאחת מהן נפגע נער שהותקף בידי כלב מיחידת עוקץ ובאחרת לקה שר פלסטיני בהתקף לב ומת. רף המתיחות ממשיך לעלות בהתמדה לאור החלטת ממשלת ישראל להקפיא את העברת הכספים לרשות, המשדרת היעדר רצון בהסדר מדיני, כמו גם המלצת הנהגת אש"ף השבוע ליו"ר הרשות אבו מאזן להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל. במערכת הביטחון משוכנעים שיש לחדש את התהליך המדיני ולמנוע את פריצתו של סבב דמים נוסף. לאחר הפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר-נוף, ציין ראש השב"כ, יורם כהן (שאינו נחשב ל"צמחוני") כי יו"ר הרשות, אבו מאזן, אינו תומך בטרור כלל. גם הרמטכ"ל היוצא, בני גנץ, התייחס לכך בשבועות האחרונים פעמיים. תחילה בהרצאה שנשא בכנס לזכר מפקדו המנוח, הרמטכ"ל לשעבר ליפקין-שחק, ובהמשך בראיון שערכה עמו אילנה דיין בתכנית עובדה. גנץ אמנם אמר שניתן להמשיך ולנהל את העניינים כפי שהם, אך "דברים יכולים להידרדר" ויש לשוב ולקדם את התהליך המדיני. פיגוע הדריסה האחרון בירושלים הוא תזכורת נוספת לכך.

הרמטכ"ל איזנקוט, ככל הנראה, חושב כך אף הוא ומייחס חשיבות גדולה לתיאום הביטחוני. היכרותו את הסכסוך היא רבת שנים: מג"ד בגולני באינתיפאדה הראשונה, מח"ט אפרים בימי אוסלו ומפקד אוגדת איו"ש בשיאה של האינתיפאדה השנייה. הוא בקי בפרטים, בתכניות וביחידות שיידרשו לפעול במקרה של עימות ולא בכדי בחר לבחון דווקא את הזירה הזו. איזנקוט זוכר היטב שבשנים 2000-2002 פרס צה"ל 40 גדודים בגדה מערבית על מנת לשלוט בשטח. רק סדרת מבצעים ארוכה עליה פיקד בשנתיים שלאחר מכן, תוך דגש על גישה כירורגית ומדויקת של "אם-16 במקום אף-16", הצליחה לצמצם את המספר הזה בחצי.

כוחות צה"ל בשכם במהלך מבצע "חומת מגן", 2002.

כוחות צה"ל בשכם במהלך מבצע "חומת מגן", 2002.

באינתיפאדה השנייה נדרשו כשנתיים עד שצה"ל החל לפעול בכוחות גדולים במרכזי הערים הפלסטיניות. בשנת 2002 לבדה נהרגו כ-500 ישראלים. רק לאחר חודש "מרץ האיום", באותה השנה, בו נהרגו למעלה מ-100 ישראלים כתוצאה מפיגועים, החל מבצע "חומת מגן". אם לא יימצא פתרון, כך בהחלט עשוי להיראות גם הסבב הבא. התרגיל הנוכחי נועד להבהיר, בין היתר, לצד הפלסטיני כי בעימות הבא לא ימתין צה"ל עד ל"מרץ איום" שכזה עד שיפעל בלב השטח הבנוי.

אמת, לא הכל תלוי בצד הישראלי. פת"ח, כזכור, ביצע את הפיגוע הראשון כנגד ישראל ב-1965, בטרם נכבשו השטחים, וכלל לא ברור אם הצד הפלסטיני מסוגל לבצע את הוויתורים הכואבים שהוא דורש ממקביליו הישראלים. אולם היעדר תהליך מדיני, מקרב יותר ויותר את העימות הבא. "אני מקווה שרק נתאמן," אמר פעם רא"ל במיל' גבי אשכנזי, "אבל אם לא – אנחנו צריכים להיות מוכנים."

שוב אוספים את החשודים הרגילים\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

בעוד ראש הממשלה נתניהו מאשים ושרי הממשלה מאשימים את אבו מאזן בהסתה ובתמיכה בארגוני טרור, טוען ראש השב"כ שיו"ר הרשות הפלסטינית "לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור." בהתחשב בתיאום הביטחוני ההדוק האשמת הרשות בגל הטרור היא בבחינת "איסוף החשודים הרגילים."

ישנה סתירה מובנת בין הצהרות שרי ממשלת ישראל והעומד בראשם, רה"מ נתניהו, לבין הצהרתו של ראש השב"כ יורם כהן. בעוד השרים מאשימים את אבו מאזן בהסתה לטרור ובתמיכה בארגונים ומעשי טרור, ראש השב"כ, ארגון הסיכול והלחימה בטרור, קבע אתמול בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי יו"ר הרשות הפלסטינית "אבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור. הוא גם לא עושה זאת מתחת לשולחן". למי להאמין? באמת התלבטות קשה. מילא אם הפיגועים היו במרחב שכם, ג'נין או קלקליה, אבל כשאת הפיגועים בירושלים מבצעים ערבים תושבי ישראל ממזרח העיר?

PikiWiki_Israel_30495_Cities_in_Israel

העיר העתיקה בירושלים.

ישנה סתירה מובנת בין הצהרות שרי ממשלת ישראל והעומד בראשם, רה"מ נתניהו, לבין הצהרתו של ראש השב"כ יורם כהן. בעוד השרים מאשימים את אבו מאזן בהסתה לטרור ובתמיכה בארגונים ומעשי טרור, ראש השב"כ, ארגון הסיכול והלחימה בטרור, קבע אתמול בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי יו"ר הרשות הפלסטינית "אבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור. הוא גם לא עושה זאת מתחת לשולחן". למי להאמין? באמת התלבטות קשה. מילא אם הפיגועים היו במרחב שכם, ג'נין או קלקליה, אבל כשאת הפיגועים בירושלים מבצעים ערבים תושבי ישראל ממזרח העיר?

שכונת ג'בל מוכאבר בה גרו שני המחבלים שביצעו את הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף

שכונת ג'בל מוכאבר בה גרו שני המחבלים שביצעו את הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף.

גל הפיגועים האחרון, קשה ונורא ככל שיהיה (ויש לרדוף את המפגעים ולחסל את תשתיות הטרור במזרח ירושלים), מתבצע בידי ערבים תושבי מזרח ירושלים, כלומר תושבי ישראל. ככאלה הם זכאי לסל שלם של זכויות ושירותים. ההחלטה להכיל עליהם את ההגדרה הזו, על כל המשתמע ממנה, היא החלטת ממשלה שהתקבלה לאחר מלחמת ששת הימים. נכון לשנת 2012 (היום זה בטח הרבה יותר) גרים במזרח העיר 497,640 תושבים (כ-61% מאוכלוסיית העיר) מהם כ-193,200 יהודים, 11,380 נוצרים וכ-286,520 ערבים מוסלמים. הייאוש שלהם, העוני שלהם, הצפיפות שלהם, חוסר התקווה שלהם כתושבי עיר ישראלית מאוחדת בריבונות ישראלית מלאה הם הבעיה שלנו.

1200px-EastJerusalem2009

תצפית על השכונות הערביות במזרח ירושלים מעיר דוד.

סיור קצר בשכונות הערביות במזרח ירושלים יראה כמה עלובים, צפופים ומוכי עוני החיים שם. העוני הזה הוא שמביא את המחבל הספונטני לפנות לאיסלאם קיצוני ובעיקר לחשוב היום שמחרתיים לא שווה לקום בבוקר. מי שרוצה להילחם בטרור צריך אתמול להקצות משאבים לשיפור, שידוד ושיקום מזרח י"ם (זה ישים, זה חשוב ואפשר לעשות את זה במקביל למאבק בבנייה הלא חוקית הערבית יהודית בחלק זה של העיר ובאיסלאם קיצוני ותאי טרור).

ראש השב

ראש השב"כ כהן, קבע שאבו מאזן לא מעודד טרור, לא בגלוי ולא בסתר.

ראש השב"כ הנוכח אינו "צמחוני". אחרי השירות בסיירת גולני שימש כרכז ברמאללה באינתיפאדה הראשונה. בהמשך שימש כראש הדסק האופרטיבי ביהודה וכראש חטיבת הסיכול בירושלים ויהודה. בשנים 1999 – 2001 שימש ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני ולאחר מכן, באינתיפאדה השנייה, כראש מרחב ירושלים, יהודה ושומרון. בקיצור, לכהן אין אשליות לגבי הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור שצמחו בגדה המערבית מוכרים לו מכל כיוון אפשרי. כשהוא קובע שאבו מאזן לא מגבה ומעודד טרור אפשר ללכת עם זה לבנק. כהן גם יודע יפה יפה כמה חיוני שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות ועד כמה הדבר אפקטיבי בהבטחת שגרת החיים בישראל.

Benjamin_Netanyahu_(2)

ראש הממשלה נתניהו האישים בנאומו אתמול את הרשות הפלסטינית בהסתה לטרור.

גל הטרור הנוכחי הינו בעיה פנים ישראלית לא פחות (ובעצם הרבה יותר) מאשר בעיה ישראלית-פלסטינית. הצהרות הממשלה המאשימות את הרשות הפלסטינית ואת העומד בראשה בטרור ובאחריות לו, באופן שסותר את הערכת מערכת הביטחון (עליה מסכימים הן אמ"ן והן השב"כ), מטרתן הפחדה נטו ולא יותר. האשמת הרשות בגל הפיגועים הזה היא בבחינת "איסוף החשודים הרגילים", כמאמר הסרט קזבלנקה, או עוד מאותו הדבר. אין לזה בסיס וזה מרחיק את הסיכוי להגיע לאיזשהו הסכם או סידור ביטחון בר קיימא עם הצד השני. כשבישראל אומרים שבצד השני אין עם מי לדבר, מה הם אומרים עלינו?