"יש לך הרבה עזרה, אתה מקשיב לכולם, ואז אתה קובע את המהלך" | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

צוות הסדרה "הבית הלבן" התאחד לשחזור פרק בסדרה, שמתכתב עם משבר הטילים בקובה, ומלמד משהו על זהות האיש שצריך להיות נשיא ארצות־הברית.

הלילה שודר פרק האיחוד של סדרת המופת שיצר ארון סורקין, "הבית הלבן", שעסקה בנשיאותו של הנשיא הדמוקרטי ג'ד ברטלט (אותו גילם מרטין שין). בפרק משחזרים השחקנים את אחד מפרקי העונה השלישית של הסדרה, "הארטספלד לנדינג".

האיחוד של צוות הסדרה והפקת הפרק היו יוזמה של עמותה שמטרתה היא להגדיל את שיעור המצביעים בבחירות. כיוון שכך, חלק ניכר מעלילת הפרק, שעובד וצולם כמחזה בתיאטרון, נסוב סביב הצבעה שנערכת סמוך לבחירות לנשיאות בעיירה הבדיונית הארטספלד לנדינג, שהצליחה פעם אחר פעם לנבא את זהותו של הזוכה בבחירות. בין מערכות המחזה שולבו קטעים שבהם פנו שחקנים ודמויות מרכזיות בפוליטיקה האמריקנית, ובהן הנשיא לשעבר ביל קלינטון, הגברת הראשונה לשעבר מישל אובמה, והשחקן והמחזאי זוכה פרס הפוליצר (על המחזמר שכתב, "המילטון") לין־מנואל מירנדה, פנו לצופים וקראו להם להצביע.

הפרק נפתח כאשר מודיע ראש הסגל, ליאו מקגארי (בפרק המקורי גילם אותו השחקן ג'ון ספנסר שנפטר סמוך לסיום הסדרה, ולכן גילם אותו הפעם השחקן סטרלינג קיי בראון), לנשיא ברטלט כי לאור ניסוי טילי פטריוט שעורך הצבא של טאיוואן, סין הכריזה על ריכוז כוחות צבא גדולים לתרגיל צבאי. תרגיל שעלול, כפי שאירע במלחמת יום הכיפורים, לשמש כמסווה לפלישה סינית לטאיוואן.

מקגארי, בעברו טייס קרב בחיל האוויר שלחם בווייטנאם, היועצת לביטחון לאומי, ד"ר ננסי מקנאלי, ויו"ר המטות המשולבים, אדמירל פרסי פיצוואלס, ממליצים בתגובה לנשיא לשלוח שתי קבוצות קרב של נושאות מטוסים למצר טאיוואן, בכדי להרתיע את הסינים מפלישה שכזו. ברטלט מקבל את ההמלצה.

המתיחות עם סין מוצגת לצופים כדומה למשחק שחמט, והנשיא אף משחק במהלכה שני משחקי שחמט במקביל עם שניים מאנשי צוותו, סם סיבורן וטובי זיגלר. כשאחד מהם ניסה להבין מהי האסטרטגיה של הנשיא במשבר מול הסינים, ביקש ממנו הנשיא להסתכל "על כל הלוח"

מדוע, שאל סיבורן את ברטלט, להציב את נושאות המטוסים במצר טאיוואן, בעמדה שבה עלול הצבא הסיני לתקוף אותן. האם הן במצר? שאל הנשיא. הן בדרך, השיב סיבורן. "האם זה אותו הדבר", שאל ברטלט. האיום בהצבת כוחות צי אמריקניים בעמדות מהן יוכלו לתקוף את סין, כך התברר, הספיק בכדי שהסינים יסכימו לפשרה מדינית.

"טעויות בחישוב, אי־הבנה והסלמה"

המתיחות עם סין מזכירה במובנים רבים את משבר הטילים בקובה, שהתרחש החודש, לפני 58 שנים בין ברית־המועצות לארצות־הברית. ראשיתו של המשבר ב־16 באוקטובר 1962, כאשר בגיחת צילום אווירית חשפה לביון האמריקני שבקובה נבנים אתרי שיגור טילים קרקע־קרקע המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים.

בספרו המרתק "איך נמנע העימות" (הוצאת עם עובד, 1970) תיאר רוברט "בובי" קנדי כיצד ניהל אחיו הגדול, נשיא ארצות־הברית, ג'ון פ. קנדי, את המשבר. כשנבחר לנשיאות מינה הנשיא קנדי את אחיו, "בובי", לתפקיד התובע הכללי של ארצות־הברית, ומתוקף כך במשבר לקח האח הצעיר חלק בכל הדיונים וישיבות הקבינט. ספרו (שפורסם לאחר שנרצח, בדומה לאחיו, בידי מתנקש בשנת 1968), אם כן, הוא חשוב גם בשל העובדה שלמחבר היתה בנקודת מבט ייחודית על האירועים.

שלא כקודמו בבית הלבן, דווייט אייזנהאואר, שהיה חייל, מפקד ומבכירי המצביאים במלחמת העולם השנייה, הגיע קנדי לנשיאות כפוליטיקאי מנוסה אך כאזרח מובהק. אמנם במהלך מלחמת העולם השנייה שירת קנדי בהצטיינות כקצין צי בדרגת סגן, ואף פיקד באומץ על טרפדת במערכה באוקיינוס השקט, אולם שירות זה כקצין זוטר היה כל הרקע הביטחוני שהיה לו בעת שנבחר לנשיאות.

והנה, מצא עצמו קנדי נדרש לנהל את המדיניות האמריקנית באחד המשברים הביטחוניים החמורים ביותר שבהם עמדה מעודה. חששו העיקרי היה מפני "טעויות בחישוב, אי־הבנה והסלמה מצד אחד, גורמות לתגובת־נגד. שום פעולה נגד יריב חזק אינה נעשית בחלל ריק" (עמוד 75). 

בטרם תקיפה יש למצות חלופות אחרות

בישיבת הקבינט "הגנרל דויד מ. שופ, מפקד חיל־הנחתים, סיכם את הרגשת כולם: "אתה נמצא במצב ביש, אדוני הנשיא". הנשיא ענה מיד: "אתם נמצאים בו יחד אתי". כולם צחקו" (עמוד 23).

אבל למרות ההומור, האווירה היתה מתחוה מאוד. "הגנרל קרטיס לה־מאי, ראש מטה חיל־האויר, טען נמרצות כי הכרחית התקפה צבאית" (עמוד 22). לאורך הקריירה שלו היה לה־מאי הלוחמני, ממנו שאב סטנלי קובריק השראה כשעיצב את דמות הגנרל בסרט הנפלא "דוקטור סטריינג'לאב", מאמין גדול בהפעלת כוח אווירי ובמה שיכול כוח צבאי להשיג. במגבלות הכוח, הוא פחות הכיר. 

יו"ר המטות המשולבים, הגנרל מקסוול טיילור, שפיקד בשעתו על הדיביזיה המוטסת ה־101 שצנחה מאחורי קווי הגרמנים בנורמנדי במלחמת העולם השנייה, היה מעט מתון יותר, אבל ככלל תבעו הגנרלים מהנשיא כי יורה על תקיפת האתרים בקובה. בשל כך, מתח המחבר ביקורת נוקבת בספר על הראייה הצרה שהפגינו בכירי הצבא, וציין שהנשיא קנדי התאכזב לגלות שמפקדי הצבא "חוץ מן הגנרל טיילור – לא נתנו כנראה דעתם כראוי על המשמעויות המתחייבות מהצעדים שהציעו" (עמוד 72).

למרות תביעת מפקדי הצבא לתקוף הנשיא קנדי ביקש תחילה למצות אופציות אחרות, ובהן מצור ימי, שאפשרו "יותר גמישות ופחות התחייבות מאשר בהתקפה צבאית" (עמוד 23). שכן, הנשיא קנדי הבין כי "אם אנו נבצע מהלומת־אויר נגד קובה, וברית־המועצות תגיב בהתקפה על תורכיה, תהיה נאט"ו כולה מעורבת. ומיד יצטרך הנשיא להחליט אם להשתמש בנשק גרעיני נגד ברית־המועצות, והמין האנושי כולו יימצא בסכנה" (עמוד 58).

לאורך כל המשבר הנשיא נהג כמי שאינו מוטרד מפני הצעד הראשון, כי אם מפני "ההסלמה משני הצדדים אל הצעד הרביעי והחמישי – ולא נגיע אל הששי, משום שלא תהיה עוד נפש חיה לעשות צעד נוסף. עלינו לזכור שאנו עולים על דרך מסוכנת ביותר" (עמוד 59). במפגן מנהיגות ואסטרטגיה מרשים הצליחו הנשיא קנדי וממשלו להביא לפתרון המשבר ולנסיגת הרוסים מקובה. 

למרות שהמתיחות בין ארצות־הברית לסין, שמתכתבת עם "משבר הטילים בקובה" היא החלק המותח בפרק, הרי שבמרכזו עומדים עצם התהליך הדמוקרטי, טיב המועמדים והצורך, בראיית סורקין, שנשיא ארצות־הברית יהיה אדם בעל שיעור קומה. ברטלט למשל, שיצר סורקין, הוא ד"ר לכלכלה זוכה פרס נובל, שהצטייר כאסטרטג מעולה.

בראשית העונה השישית למשל, הוא הוא ביקש ליזום משא ומתן בתיווך אמריקני בקמפ דייוויד בין ישראל לפלסטינים. סמוך למועד קיום השיחות ביצע ארגון טרור פלסטיני פיגוע והרג בכירי ממשל אמריקנים שביקרו ברצועת עזה. הנשיא חיפש מתווה שיאפשר לו מחד גיסא לקיים את השיחות, ומאידך גיסא להגיב באופן נחרץ על הפיגוע. הפתרון שהגה היה יצירתי. בעוד הצדדים מתיישבים לשולחן המשא ומתן, הודיע במסיבת עיתונאים יו"ר המטות המשולבים החדש, הגנרל ניקולס אלכסנדר, יוצא הכוחות המיוחדים של צבא היבשה (בדומה ליו"ר הנוכחי, הגנרל מארק מילי), כי מטוסי קרב של הצי תקפו מחנות אימונים של הארגון בסוריה. הפלסטינים, שהיו מבטלים את בואם לשיחות לו היתה התקיפה מתרחשת בטרם הגעתם, "סונדלו" ונאלצו להישאר.

גם לנבחרת שמקיפה את הנשיא יש משמעות. יוסי לוי, יועץ אסטרטגיה ותקשורת, הסביר בראיון לפודקאסט "פרות קדושות" לפני כחודשיים את ההבדל בין יועץ לעוזר של ראש מדינה. היועץ, הדגיש לוי, הוא מי שיכול לומר למנהיג שהוא טועה, ואף להזהיר אותו "תשמע, אתה הולך לכיוון לא נכון. צריך לעשות ככה ולא ככה". העוזר, להבדיל, הוא מי שהמנהיג יאמר לו "אתה תעשה כך וכך!". השאלות שהוא עשוי לשאול עוזר שכזה הן טכניות בלבד.

איך אתה עושה זאת, שאל סיבורן את הנשיא ברטלט בסוף הפרק. "יש לך הרבה עזרה, אתה מקשיב לכולם, ואז אתה קובע את המהלך", השיב. מי שינצח בבחירות בנובמבר, צריך להיות אדם שיודע, כמו הנשיא קנדי במקרה של משבר הטילים וכמו ברטלט בסדרה, לרכז סביבו קבוצה איכותית מאוד של יועצים, לא עוזרים, להקשיב להם ולהחליט נכון. 

מחשבה אחת על “"יש לך הרבה עזרה, אתה מקשיב לכולם, ואז אתה קובע את המהלך" | מאת גל פרל פינקל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.