דברים שאמרתי בפאנל בנושא "התמרון ככלי בביטחון הלאומי"

 

המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) קיים בשבוע שעבר כנס בנושא "התמרון ככלי בביטחון הלאומי", ובמסגרתו התקיים פאנל באותו נושא בהנחיית ד"ר ענת קורץ, ובהשתתפות ח"כ מרב מיכאלי (מפלגת העבודה), סא"ל יפית דינור ואנוכי, שניתח את האתגרים השונים של התמרון היבשתי ככלי חיוני בביטחון הלאומי.

ד"ר קורץ העלתה בפאנל מספר שאלות אודות התמרון ובהן שאלת נחיצותו, שכן הסוגיה האיראנית מחייבת פתרונות אחרים. שאלה נוספת היא מי יוזם את המערכה הבאה, ישראל או אויביה והאם יש מקום למלחמת מנע, הכוללת תמרון יבשתי.

ח"כ מרב מיכאלי (מפלגת העבודה), לשעבר חברת ועדת המשנה לבניין הכוח, טענה בפאנל שבשל הרקע האזרחי שלה היא היתה יכולה בשבתה בוועדת חוץ וביטחון לשאול שאלות, לכאורה בסיסיות, שיטלטלו את המערכת.

מיכאלי שיבחה את העבודה שכתבו הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט ופרופסור גבי סיבוני במסגרת המכון, "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל", משום שמאחר והדרג המדיני נמנע מלהניח על השולחן מסמך שכזה עד כה, מאפשר המסמך שכתבו השניים לקיים דיון ותהליכי חשיבה בנושא בציבור ובממשלה. לא ניתן, אמרה מיכאלי, "לדבר על הפעלת הכוח בלי לדבר על התכלית שאנחנו רוצות ורוצים להשיג מהפעלת הכוח. התכלית האסטרטגית. וזאת כבר הרבה מאוד שנים נקודת התורפה של מדינת ישראל".

מיכאלי ציינה שהאויב הצליח, באמצעות ארסנל הרקטות שלו, להעביר את המלחמה לשטח ישראל ויעשה כן גם אם במקביל צה"ל יתמרן באופן אפקטיבי לשטח האויב. יתרה מכך, "ההישגים שאפשר להשיג מול האויב שעומד בפנינו היום, בגבולות בצפון ובדרום, הם לא ההישגים שאפשר היה להשיג בתמרון מול צבאות סדירים. גם מבחינה מעשית בתוך התמרון עצמו זה מתנהל אחרת, מי כמוכם יודע, וגם ברמת ההישג המדיני בסופו של המהלך הכולל".

מיכאלי טענה שלא ניתן להגיע לאותם הישגים למבחינה מעשית ולא מבחינה תודעתית. לפיכך יש לדון בנחיצות התמרון ובאופן שיש לעשותו רלוונטי ומתאים לאתגר הנוכחי, כמו למשל באמצעות חיזוק מרכיבי התמרון המבוזר שכוללים כוחות מיוחדים וקומנדו.

סא"ל יפית דינור, מפקדת המעבדה התפיסתית, אמרה בפאנל כי לפני כשנתיים בהוראת הרמטכ"ל איזנקוט התבקשה המעבדה התפיסתית להוביל את פיתוחה של תפיסה לתמרון היבשתי הרב זרועי, מתוך ההבנה לא ניתן להביס כוחות אויב בכוח אש בלבד אלא בתמרון קרקעי שיעביר את הלחימה לצד האויב.

דינור ציטטה מתוך דברים שכתב תא"ל (מיל.) גיורא סגל ז"ל, מפקד המעבדה בעבר, ואמרה כי "הצורך בתמרון יבשתי במזרח התיכון על מנת להכריע במלחמה, אינו צורך טקטי ואף לא אופרטיבי. זהו צורך תרבותי המשפיע ברמה האסטרטגית וברמה האסטרטגית-רבתי על השגתו או אי-השגתו של ניצחון. התמרון לא איבד מחשיבותו לנוכח המגמות המאפיינות את העימותים המתפתחים במזרח התיכון, אלא הוא הופך למשמעותי יותר, בלחימה מול כוחות הפועלים לקדם אידאולוגיה דתית קיצונית באמצעות הפעלת כוח צבאי".

המסקנה של סגל, הדגישה דינור, היא שלא ניתן להביס את הכוחות האלה באמצעות הפעלת אש מנגד בלבד, אלא "אך ורק באמצעות תמרון שיעביר את המלחמה לשטח האויב. וזו הגישה שהיתה לנו במעבדה התפיסתית כשבאנו לפתח את התפיסה: לא האם נדרשים כוחות יבשה, אלא איזה כוחות יבשה על מנת להתמודד עם אתגרי שדה הקרב העתידי. וזו שאלה כבדת משקל, שהצריכה את המעבדה לבצע תהליך מחקר עמוק ומקיף עם הרבה מאוד גורמים בתוך הצבא".

בתהליך נועצו אנשי המעבדה, באמ"ן, כדי להבין את התפתחות האויב, בזרוע היבשה, וגם בממד"ה, כדי להבין את יחסי הצבא-חברה והשפעתם על השימוש בתמרון ככלי בביטחון הלאומי. פיתוח תפיסת התמרון בהובלת האל"מים (מיל.) יובל בזק וגבי סיבוני עסק בהתפתחותו של התמרון, אתגרי זירת הקרב החדשה, וכיצד בונים כושר תמרון. תרחיש הייחוס במחקר נבחר ככזה בעל סבירות שיתממש והוא מלחמה שפורצת בהפתעה, כשאר דוקטרינת אש האויב כוללת מטרות אזרחיות וצבאיות אסטרטגיות. מטרת התמרון, אמרה, היא להסיר איומים אלה מהר ככל האפשר.

בפאנל השתתפתי גם אני, ובדברי הדגשתי את חשיבות מערך מילואים כשיר ומאומן לתמרון היבשתי. אי-אפשר לצמצם את האיום על העורף ולהגיע לאיזושהי הכרעה מול ארגונים כמו חמאס וחזבאללה בלי תמרון. הסיבות, כפי שמנה אותן פרופסור אל"מ (מיל.) גבי סיבוני בדברי הפתיחה לכנס, הן הצורך להשיג פגיעה משמעותית ביכולת האויב לפגוע באש באזרחי המדינה ותשתיותיה, ולקצר את משך הלחימה. האש מנגד לבדה, ציין, מוגבלת ביכולתה לעשות כן, ונדרשת יכולת לאיים ממש על מרכזים האויב, היכן שהמערכת השלטונית שלו נמצאת, אם זה בעזה או אם זה בלבנון. "בלעדי יכולת לאיים ממש, לא בבלוף, אלא ממש לחשוב שיש יכולת להגיע לשם, שהאויב יהיה משוכנע, ואם צריך גם להגיע", אמר, לא ניתן יהיה לסכל את איום האש של האויב על העורף.

לכן צריך מהלך מתמרן. אם לצטט את סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף יאיר גולן, אזי "ה-F-16 ייצור את התנאים, אך לא תהיה הכרעה ללא ה-M-16". זה מחייב כוחות מילואים. כוחות מילואים שיהיו כשירים, שיודעים שיש להם משמעות, שהם מעוגנים לתכניות האופרטיביות. כשהם יודעים את זה, אנשי המילואים מגיעים לאימון, לקו, לכל זימון. וזה גם משמר את המוטיבציה יותר מכל משוואת תגמולים כזו או אחרת שמנסים ליצור.

נושא נוסף שהדגשתי הוא שלצד האימונים צריך לבנות את הרוח של תחושת המסוגלות. החיילים של חטיבה 55 שצלחו את התעלה ראשונים, היו בוגרי פעולות התגמול של אריק שרון. הם נלחמו בעימותים קטנים ובנו את תחושת המסוגלות שלהם. לא צריך לחפש מלחמות. אבל בכל זאת, גם אני צנחן, גם אני גדלתי על אותה מורשת. אם אנחנו נמצאים בדינמיקה של הסלמה, אנחנו צריכים לדעת לנצל אותה גם לבניין הכוח וגם מסיבה נוספת. התמרון היבשתי, גם הקטן שעושים עם פלוגה, למשל ברצועת עזה, התמרון הזה גם מערער את האויב, גם מייצר אצלו תחושת נרדפות, וגם מחזיר מ"פ ומג"ד אחרים לגמרי הביתה. מג"ד שכשהוא יהיה מח"ט יידע שהוא יכול לעשות דברים.

(המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 21.11.2019)