הבחירות בצרפת בחודש הבא יקבעו את עתיד היבשת, בין גוש אירופי מאוחד למדינות מפורדות המתחמשות להגן על עצמן מפני רוסיה ומהגרים: המנצחים, המפסידים ואיפה ישראל יכולה להרוויח מזה.
ביום רביעי, ה-29 במרס, הפעילה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, את סעיף 50 באמנת ליסבון, המקבע את התהליך לעזיבת האיחוד האירופי. תהליך עזיבתה של הכלכלה השנייה בגודלה ביבשת את האיחוד הוא מכה אנושה למדינות החברות, לממסד בבריסל ולכל הרעיונות הליברליים שהמפעל האירופי ייצג, אך ייתכן שמדובר רק בטריילר לסרט על התפרקות האיחוד. כעת, אחרי ההפסד שנחל חירט ווילדרס בהולנד, עיני היבשת והעולם נשואות אל צרפת, שבחודש אפריל תצביע על זהות נשיאה (או נשיאתה) הבא.
רותם אורג, עוזר מחקר ב-INSS.
כי עם כל הכבוד לבריטניה, צרפת (יחד עם גרמניה) היא הלב של האיחוד האירופי: היא אחת משש המדינות שייסדו את ברית הפחם והפלדה, שנועדה לבסס קשרים כלכליים ככבלים שימנעו מלחמה שלישית ביבשת; היא משתמשת במטבע האירו; צרפתית היא השפה המדוברת בארבע מדינות אירופיות בנוסף לצרפת; הצבא הצרפתי הוא הצבא הפרוס ביותר בעולם מבין צבאות היבשת (ובעולם הוא שני בפריסתו רק לצבא האמריקני) וכעת, עם עזיבת בריטניה, צרפת תהיה למדינה היחידה באיחוד המחזיקה במושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם ובארסנל גרעיני. התרחיש שבו מרי לה-פן תנצח בבחירות ותוביל תהליך Frexit, שעשוי להיראות בדיוני ומנותק מהמציאות, ממש כפי שניצחונו של טראמפ בבחירות לארה"ב נראה בבוקר השמונה בנובמבר, גלי ההדף יהדהדו לאורך היבשת. לא יהיה מדובר רק בניצחון נוסף לתנועות האירו-סקפטיות ולמנהיגים הלאומנים מהקרמלין ומהבית הלבן, כיוון שמעבר להשלכות הכלכליות הברורות, תיווצר תמונה מדינית-ביטחונית חדשה ביבשת.
שרת ההגנה ד"ר אורסולה פון-דר-ליין, (מקור: ויקפדיה).
המפסידה הגדולה תהיה כמובן גרמניה, ובפרט הקנצלרית מרקל, שתספוג קרע אסטרטגי עם שלוש בנות הברית החשובות ביותר שלה בפחות משנה. המכה האנושה לרעיונות האירו-צנטריות שמובילים הקנצלרית וחברי מפלגתה תהפוך כל ניסיון להגדיל את סמכויות האיחוד לבלתי אפשרי דה-פקטו, ותהרוג את הרעיון השאפתני שנשמע מפעם לפעם בדבר הקמת צבא אירופי, רעיון שנתמך על-ידי היורשת המסתמנת, שרת ההגנה ד"ר אורסולה פון-דר-ליין. עם אובדן כיפת הברזל המדינית-ביטחונית שסיפקו בריטניה וצרפת, ובהיעדרה של הרתעה גרעינית, תהליך התעצמות והתחמשות מברלין ומזרחה הוא רק עניין של זמן. ראשיתו במענה לאימפריאליזם של הדוב הרוסי שהתעורר רעב אחרי עשרים וחמש שנים של שנת חורף, המשכו באתגר הפליטים מהמזרח התיכון שרק יתעצם ככל שהאיחוד ייחלש, ושיאו במענה לאתגרי הביטחון שמדינות אירופה ייצרו זו לזו, ובפרט בגבולות. 2017 תהיה 1914 מהתחלה.
האם תיפתח מלחמה נוספת באירופה? כנראה שלא. גם באם האיחוד יתפורר, או, לכל הפחות, ייהפך לרלוונטי הרבה פחות, הקשרים הכלכליים ותנועת האנשים בין המדינות ישמשו כרסנים. כך או כך, הגדלת ההוצאות הביטחוניות היא כמעט ודאית והיא טומנת בחובה הזדמנות פז למדינה אחת קטנה מהמזרח התיכון – ישראל.
באחרונה פרסם משרד הביטחון כי במהלך 2016 חל זינוק דרמטי בייצוא הביטחוני לאירופה, תוצאה ישירה של עליית איום הטרור והפליטים והצורך בפיתוח מענה מודיעיני, מבצעי וטכנולוגי. לישראל, עם המומחיות והטכנולוגיה, יש הזדמנות פז להגדיל את הייצוא הביטחוני ליבשת לא רק באמל"ח אלא גם בשיתוף פעולה במאמצי לוחמה בטרור וביקורת גבולות, במחקר ופיתוח של טכנולוגיות ובהכשרות. באם תשכיל, את ההבנות הביטחוניות תגבה ישראל במזכרי הבנות עם היבטים מדיניים: להבטחת הייצוא, לגיבוי בינ"ל ולהגבלת תנועת החרם ביבשת. לראשונה בהיסטוריה, אירופה זה האפריקה החדשה.
רותם אורג הוא מחבר הספר "לב ארי" ועוזר מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) עם התמקדות בתחומי ארצות-הברית בעידן טראמפ ותופעת הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
על הכוונת 