אמת מטרידה\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

האלוף במיל' גדי שמני הצהיר לאחרונה שישראל היא אלופת העולם בכיבוש, אבל בעצם הסביר ששליטת צה"ל על 2.5 מיליון פלסטינים מסיטה אותו מהפעילות העיקרית שלו ומקשה עליו "להיערך לאיומים שעליו להתמודד עימם". אמת מטרידה.

שמני בימיו כאלוף פיקוד המרכז, (צילום: דו"צ).

שמני בימיו כאלוף פיקוד המרכז, (צילום: דו"צ).

בערב עיון שהתקיים באחרונה במרכז הבינתחומי הרצליה, אמר האלוף במיל' גדי שמני, אלוף פיקוד המרכז לשעבר, כי "הבאנו את הכיבוש לרמה של אמנות. אנחנו אלופי העולם בכיבוש. הייתי אלוף פיקוד המרכז. אלוף הכיבוש. ואני שואל את עצמנו, זה מה שאנחנו רוצים להיות?" בהמשך דבריו ציין שמני שמאחר ומדינת ישראל לא תסכים לעולם להסדר שלא עונה על דרישותיה הביטחוניות, ואילו הפלסטינים מצידם יוסיפו להתנגד להמשך הכיבוש, הפתרון האפשרי היחיד הוא היפרדות בהסכם מהפלסטינים. לדבריו, מאחר וישראל היא המדינה החזקה באזור, היא יכולה וחייבת לקחת סיכונים מחושבים כדי לשפר את מצבה האסטרטגי. מיד לאחר מכן ספג שמני גינויים מימין ומשמאל. בימין הטילו ספק במניעיו וביושרתו, והיו מי שקראו לו סוכן בשירות גורמים זרים, ואילו בשמאל התקוממו על כך ש"התעורר מאוחר" ושאלו מדוע לא אמר את הדברים בעת שלבש מדים.

הדברים מקוממים מכמה סיבות. ראשית, משום ששמני תמיד נחשב לקצין ישר במיוחד שלא מתחמק גם מאמיתות קשות ("קצין ששריר הקריצה לא עובד בעין שלו," כתב עליו פעם אחד מבני מחזורו בצנחנים). שנית, משום שמשקל השנים הרבות שעשה בשירות המדינה, תמיד בראש הטור ובחזית, גדול מכדי שיבטלו את דבריו כאילו היה אחרון האופורטוניסטים. כמפקד סיירת צנחנים הוא נפצע קל במארב בעומק לבנון. "צעקתי 'נפגעתי'," סיפר לימים, "הורדתי את הקסדה ונגעתי בראש והיה דם, ואז חבר שהיה איתי אמר לי 'זה שטחי'. שמתי שוב את הקסדה, המשכנו להסתער והרגנו חמישה מששת המחבלים שהיו שם, וגם הבאנו איתנו בחזרה את נשק הצלפים שפגע בי". כשפיקד על גדוד בחטיבה נפצע קשה כשרכבו התהפך בסמוך לגדר המערכת בגבול לבנון, אך התעקש לשוב ולפקד על יחידות שדה.

כוח צה"ל במעצר במהלך מבצע "שובו אחים", יוני 2014, (צילום: דו"צ).

כוח צה"ל במהלך מבצע "שובו אחים", יוני 2014, (צילום: דו"צ).

יתרה מכך, ההנחה שהמשרתים בצה"ל בוחרים את משימותיהם, שגויה. כן, שמני אכף את שליטת צה"ל בשטחים. אבל, כאלוף פיקוד המרכז, היה גם אמון על מוכנות אוגדות שלמות ללחימה בלבנון ובסוריה, זירות שבינן לבין הכיבוש אין כל קשר. הצבא שיילחם שם הוא אותו צבא. לא הגון לתמוך בו בלחימה שם, ולגנותו כשהוא מבצע משימות כפויות טובה, בשם הממלכתיות. האמת הקשה, כפי שהגדירה בהרצאתו, היא פשוטה – שליטת צה"ל על אוכלוסייה של 2.5 מיליון אזרחים מסיטה אותו מהפעילות העיקרית שלו. לדבריו, "צה"ל מתקשה להיערך לאיומים שעליו להתמודד עימם. הצבא מאבד מהערכיות ומהכושר שלו והופך לשק חבטות של פוליטיקאים." כך, במשפט אחד, תמצת שמני את המציאות המורכבת בשטחים ואת המחיר הביטחוני שגלום בשליטה בשטחי יהודה ושומרון. בעוד שלכאורה השליטה בשטח מביאה לחיזוק הביטחון מפני איומי הטרור הפלסטיני, הרי שהיא מחלישה את המוכנות לאיומים אחרים.

מותר להתנגד לקו שמציגים שמני ואחרים ולטעון שלא ניתן (ואולי אף לא צריך) לוותר על הריבונות הישראלית באיו"ש, אבל לקבוע שבכירי מערכת הביטחון בדימוס שחושבים אחרת אינם פועלים מתוך אותו מניע ציוני ערכי שבשמו פעלו למען ביטחון ישראל, זו צביעות לשמה. "האיום הפנימי צריך להדאיג אותנו יותר מהאיום החיצוני", ציין לפני שבועיים תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר. היכולת של הפלגים בחברה להקשיב זה לזה, מתוך כבוד הדדי, והבנה שגם אם אין הסכמה הרי שעצם הדיאלוג חשוב, והוא מכפיל כוח שאסור שיאבד. בכירי מערכת הביטחון מבקשים להתריע על מה שהם תופסים כאיומים על החברה שבילו חיים שלמים בהגנה עליה, כדאי שנקשיב להם. האמת שלהם חשובה, גם אם היא לא נעימה לאוזן.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 12.09.2016)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s