סגן הרמטכ"ל תקע את האצבע בחור שבסכר | מאת גל פרל פינקל

בנאומו בערב יום השואה אודות החברה הישראלית היה סגן הרמטכ"ל גולן כאותו ילד בסיפור ההולנדי שסותם באצבעו את החור שבסכר ● המתקפה כנגדו מוכיחה עד כמה צדק

הרמטכ"ל ליפקין-שחק טען כי צה"ל הפך לשק החבטות של החברה הישראלית, (צילום: דו"צ).

בשנת 1996, ביום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, נשא הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין-שחק נאום מלא תוכחה על חוסר הגיבוי שהעניקה החברה הישראלית באותם ימים לצה"ל. בנאומו התריע הרמטכ"ל כי צה"ל מאבד ממעמדו. "נכון, אין פרות קדושות ולא צריך שיהיו; אבל הביקורת הנוקבת שבאה מרצון לתקן, מאהבה, פינתה במידה רבה את מקומה לניכור. הקשר הבלתי-אמצעי בין צה"ל לחברה האזרחית, שהיה נשמת אפו של הצבא, חלק מהייחוד שלו ומרכיב בעוצמתו – הקשר הזה הפך למעיק, לא תמיד ענייני, קצת חונק". 

בנאומו ציין ליפקין-שחק כי "הקיטוב, הנהנתנות, הסקטוריאליות, האדישות, האופורטוניזם והמניפוליטביות, ניתבו עצמם אל לב הקונסנסוס. ושם, במרכז הזירה, מצאו שק אגרוף לחבטות. כוחו של צה"ל בהיותו צבא העם, לא רק כור היתוך אלא חתך של החברה, מראה המשקפת את דמותה על כל מרכיביה, ולא במהופך". בשל הנאום מתחו גורמים בפוליטיקה ובתקשורת ביקורת קשה על הרמטכ"ל, אולם הוא לא חזר בו.

נאום אחד יותר מדי

עשרים שנה מאוחר יותר מצא עצמו סגן הרמטכ"ל יאיר גולן במקום דומה. הצבא, שבו הוא משרת כמספר 2 בשרשרת הפיקוד, הפך לשק החבטות של הימין בשל האיפוק, המידתיות והפעלת הכוח השקולה עליה מקפידים מפקדיו. בחודשים האחרונים הוטחה במפקדי הצבא, ובראשם הרמטכ"ל איזנקוט, ביקורת קשה בעקבות "נאום המספריים" ופרשת "החייל היורה". הדעת נותנת שהדברים עמדו לנגד עיניו של גולן בשעה שחיבר את הנאום שנשא בטקס בערב יום השואה בשבוע שעבר.

סגן הרמטכ"ל גולן, מודאג מתהליכים המתרחשים בחברה הישראלית, (צילום: אסף שילה/ישראל סאן).

בנאומו ציין גולן (בעצמו דור שני לשואה) כי הוא מוצא כיום עדויות לקיומם של תהליכים מטרידים, מן הסוג שהתרחש באירופה בכלל ובגרמניה בפרט בעת עליית הנאצים לשלטון, בחברה הישראלית. לדבריו, השואה "חייבת להוביל אותנו לחשיבה יסודית על איך אנו, כאן ועכשיו, נוהגים בגר, ביתום ובאלמנה, ובאלו שדומים להם. הרי אין יותר קל ופשוט מלשנוא את הזר. אין יותר קל ופשוט מלעורר חרדות ומלהלך אימים. אין יותר קל ופשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות. ביום השואה ראוי לדון ביכולתנו שלנו לעקור מקרבנו ניצנים של חוסר סובלנות, ניצנים של אלימות, ניצנים של הרס עצמי בדרך ההתדרדרות המוסרית". 

גולן אמר כי בדומה לכך שיום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש פרטי, צריך יום השואה לשמש כיום של חשבון נפש לאומי. בהמשך התייחס גולן לסוגיית טוהר הנשק באומרו כי "חריגות בשימוש בנשק ופגיעה בטוהר הנשק, אירעו בתולדות צה"ל מאז היווסדו. גאוותו של צה"ל מאז ומעולם נסובה סביב יכולתנו לתחקר אירועים קשים ללא משוא פנים וליטול אחריות מלאה על הטוב, אך גם על הרע ועל הפסול. לא הצטדקנו, לא כיסינו, לא טייחנו, לא קרצנו ולא תירצנו. דרכנו היתה ותהיה דרך האמת והנשיאה באחריות, גם אם האמת קשה והאחריות כבדה. אנו מאמינים מאוד בצדקת דרכנו, אך לא כל דבר שאנו עושים צודק. אנו בוטחים ברמתו המוסרית של צה"ל כארגון, אך איננו מתעלמים מחריגות של פרטים".

קצין שמדבר דוגרי

האלוף גולן בתרגיל, (צילום: דו"צ).

כמו ליפקין-שחק עשה יאיר גולן, שהתגייס ב-1980, את עיקר שירותו בצנחנים, אולם באישיותו הוא מזכיר דווקא את קצינים אחרים שפיקדו על החטיבה (דורון רובין, דורון אלמוג וגם משה יעלון אם להזכיר כמה) שהצטיינו בטקטיקה בשדה הקרב אך לא בטקט תקשורתי. כצוער בקורס קציני חי"ר, תחת המג"ד גיורא איילנד, לחם במלחמת לבנון הראשונה. לימים כתב כי הלחימה במזרח ביירות כללה "ניהול קרבות פנים מול פנים עם לוחמים שיורים לעברנו בנשק קל ורקטות אר.פי.ג'י", וכי למד ממנה "שהאימון הוא בעצם ניסיון לתאר ללוחם את מה שצפוי לו בדמיון, בתחושה ובתודעה. השיח עם הלוחמים של היום בנושאים אלו הוא שנותן להם את הכוח, ולעתים הוא חשוב פי כמה מהמיומנות המקצועית".

בשנות הלחימה הארוכות בלבנון ובמהלך הלחימה באינתיפאדה השנייה נודע גולן כקצין לוחמני, סוער האומר את שעל ליבו, כמעט מבלי להתחשב בהשלכות. כמח"ט הנח"ל פיקד על 21 מבצעים חטיבתיים, חלקם קטנים וחלקם גדולים ובהם "חומת מגן". במלחמת לבנון השנייה, והוא מפקד אוגדת איו"ש, ביקר אצל פקודו משכבר, מח"ט גולני אל"מ תמיר ידעי. כשידעי ציין בפניו כי אינו יודע איזה מטרה שירת הקרב בבינת-ג'בייל, השיב לו כי "דבקות במשימה לאור המטרה היא העיקרון הראשון של פעולה צבאית. אתה רוצה להגיד לי שיצאת לקרב בלי להבין את המשימה?" לאחר השיחה עם המח"ט שלח גולן מכתב לרמטכ"ל חלוץ בו הציע לפתוח במבצע קרקעי רחב היקף. ההצעתו לא התקבלה.

הרצאתו בכנס באוניברסיטת בר אילן לפני כחודשיים היא דוגמה טובה לכך שסגן הרמטכ"ל משוכנע כי כל אמת יכולה להישמע. בין היתר התייחס גולן בהרצאה לאינטרסים המשותפים של ישראל ורוסיה בסוריה, ציין כי בעיניו מהווה טורקיה תחת שלטון ארדואן "גורם בעייתי ביותר" וביקר את מדיניות הפעלת הכוח האמריקנית. אף שאבחנותיו היו ברובן נכונות הרי שהמקום והזמן היו מתאימים פחות. הכנס תועד וההרצאות הועלו ליוטוב, אין זה מפתיע שהרצאתו אינה זמינה עוד לצפייה ברשת.

לאחר נאומו בשבוע שעבר ספג גולן גינויים מצד בכירים במערכת הפוליטית ובהם שר החינוך בנט, ראש הממשלה נתניהו ועוד. בתקשורת וברשתות החברתיות היו מי שהאשימו את סגן הרמטכ"ל כי גלש לפוליטיקה ודן בסוגיות שלא לו. למרות הקריאות לפטרו (הגזמה של ממש) וגם הטענות חסרות השחר שחרג מגבולות הגזרה, סביר שגולן ימשיך לכהן בתפקידו. אם יש לקח שהופנם ממלחמת לבנון השנייה הרי שנדרש צוות מנוסה על יד ההגה. הדברים מתחדדים נוכח ההסלמה ברצועת עזה והמשך הלחימה בסוריה (שעשויה להשפיע גם על ישראל). גולן, שפיקד על פיקוד העורף ועל פיקוד הצפון, הוא עתיר ניסיון.

גולן ויעלון בתרגיל של חטיבת הצנחנים, 2014, (צילום: משהב"ט).

למרות הגיבוי לו זכה מן השר יעלון (שפיקד עליו בצנחנים ומעריך אותו מאוד), מיהר גולן להבהיר למחרת כי לא התכוון להשוות בין צה"ל ומדינת ישראל לגרמניה לפני 70 שנה. המסר רוכך אך חומרתו נותרה מהדהדת. בנאומו בערב יום השואה אודות החברה הישראלית היה סגן הרמטכ"ל גולן כאותו ילד בסיפור ההולנדי שסותם באצבעו את החור שבסכר. הסערה הציבורית מלמדת עד כמה התהליכים מפניהם הזהיר אכן מתרחשים. ההוכחה, כפי שנאמר בפרסומת הישנה, היא בפודינג. מי שתוקף את גולן יודע, ככל הנראה, שסגן הרמטכ"ל התכוון אליו ממש.