לירות על מנת להרוג, לא חשוב את מי\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

הירי שביצע החייל בחברון מנוגד לערכי צה"ל ולפקודותיו ● זה לא מנע מבכירי המערכת הפוליטית להתנצח בשאלה מי מגבה יותר אותו או את מפקדי הצבא ● ניחוש מושכל מלמד שגם מאיר דגן, שנפטר לפני כשבועיים, היה מגנה את הירי

סערת הירי בחברון בשבוע שעבר הפכה למחול שדים פוליטי ולוויכוח בין ימין ושמאל. החייל, לוחם בחטיבת כפיר שהגיע לזירת האירוע כחלק מכוח תגבור, ירה למוות במחבל פצוע שהיה שרוע על הרצפה לאחר שנפגע מירי כוח צה"ל בעת שניסה לבצע פיגוע דקירה. על-פי התחקיר שערך אלוף פיקוד המרכז, רוני נומה, המחבל שכב בשטח כעשר דקות לאחר שנורה ונפצע מבלי שניתן לו טיפול רפואי, אף שנקבע כי אין חשש שהוא נשוא עליו מטען נפץ, ומבלי שמפקדי הכוחות בשטח הקדישו לו את תשומת הלב המתאימה. החייל ירה במחבל לאחר שזה כבר נוטרל, מושג מתחום הלחימה בטרור על-פיו המחבל אינו מוסיף להוות איום. חיילים קרביים בסדיר, גברים צעירים בני 18, נוטים לחשוב בטעות שהרג הוא סוג של מבחן גבריות שאלו שביצעו אותו זכו בחותמת "גבר" לכל החיים. לו הייתי צריך לנחש, זהו המניע לירי ולא אידיאל או עקרון פוליטי כזה או אחר.

בכיר אש"ף, אבו ג'יהאד, שחוסל בידי כוח קומנדו בפיקוד יעלון בתוניס.

בכיר אש"ף, אבו ג'יהאד, שחוסל בידי כוח קומנדו בפיקוד יעלון בתוניס.

אולם טוהר הנשק, ערכי הלחימה ומוסר נותרו בצד בדיון אודות הירי. במקומם נותרה רק התנצחות בין בכירי המערכת הפוליטית בשאלה מי מגבה את צה"ל\ את החייל יותר? עד מהרה קיבל הדיון הציבורי תפנית והגיע גם למחוזות מגוחכים במיוחד ובהם ההקבלה שעשתה אמו של החייל בין מעשיו של בנה לאלו של שר הביטחון יעלון בעת שפיקד על כוח סיירת מטכ"ל במבצע הצגת תכלית ב-88'. אז, על-פי חלק מעדויות המשתתפים בפשיטה ירה יעלון מקרוב בגופת רב-המחבלים אבו ג'יהאד. אולם אין דמיון בין ירי, פרוע, מיותר וחסר צורך במחבל פצוע השוכב בשטח שבשליטת צה"ל לבין מבצע סיכול ממוקד, שמטרתו הרג בכיר באש"ף, בלב תוניס שבמרחק של 2,300 קילומטרים מישראל. יתרה מזו, הכוח בפיקוד יעלון הקפיד על טוהר הנשק, נמנע מפגיעה בבלתי מעורבים ופגע ביעד כשהוא חמוש ומסוכן.

נתניהו בימיו כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל.

נתניהו בימיו כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל.

גם הוויכוח שהתגלע בין ראש הממשלה נתניהו לבין שר החינוך בנט הוא מיותר. בנט, באופן שמזכיר את המ"פ במגלן שאכן היה, מיהר לגבות את החייל ולהגן עליו מימין כשהוא תוקף את נתניהו והממשלה על שהם מפקירים את החייל. ראש הממשלה מצדו לא נותר חייב והעיר כי בחייו, "נתתי גיבוי לחיילים והובלתי חיילים לקרב יותר ממך. לכן אתה לא תטיף לי מוסר בנושא הזה". כאן בניגוד לבדיחה הישנה על הרבי, שני הצדדים טועים. בנט, המגן על החייל במטרה למנוע הישנות של תסמונת הש.ג טועה. צה"ל אינו מקריב את החייל במטרה להגן על הפיקוד הבכיר מנזקה של פשלה כזו או אחרת. מדובר בחייל שפעל על דעת עצמו, בניגוד לפקודות ולערכים להם מחנכים בצה"ל. נתניהו, בזיגזג ההצהרתי שלו שבו הוא פעם מגבה את מפקדי צה"ל ופעם מגבה את החייל מימין יוצר מציאות בעייתית במיוחד. מה גם שכלל לא בטוח שבהשוואה של הרזומה הקרבי של שני יוצאי סיירת מטכ"ל מוביל דווקא סרן במיל' נתניהו.

ShowImage (2)

כרוז המציג את הרמטכ"ל איזנקוט כהמן הרשע.

ככל שהסערה נמשכת מתברר עד כמה צדקו הרמטכ"ל איזנקוט ושר הביטחון יעלון שמיהרו להציב לפני כחודש מצפן ערכים ברור ללוחמי צה"ל הפועלים בשטחים. ב"נאום המספריים" שלו שידר איזנקוט מסר ברור – את הכוח יש להפעיל במידת הצורך ובמידה הראויה. נראה כי אותם אנשים שתקפו אז את סירובו של להתיר שימוש מופקר ומסוכן בנשק שלא לצורך, עשו זאת שוב באמצעות כרוז המציג אותו כהמן הרשע. אך למרות שהפך מטרה למתקפה מן הימין הקיצוני, עד כה נראה שהרמטכ"ל מסרב להתרגש ואינו מאפשר ל"רעשי רקע" שכאלו להשפיע על ההתנהלות התקינה של הצבא. האירוע תוחקר, נבדק וטופל בכלים הפיקודיים והמשפטיים של הצבא, ללא השפעות מבחוץ.

כמוהו נוהג גם שר הביטחון משה "בוגי" יעלון. זה זמן רב שיעלון מתפקד על תקן המבוגר האחראי של המערכת. בסוגיות של חוק, מוסר ומשפט מקפיד יעלון על קו שקול, הגון וראוי. כמי שפיקד על צה"ל בלחימה באינתיפאדה השנייה (במהלכה שימש איזנקוט כמפקד אוגדת איו"ש) מודע יעלון היטב לסכנה שבאי-הקפדה על הנהלים ועל הקוד האתי של הצבא. היעדרם של גבולות ברורים לפעולה עשויים להוות מדרון חלקלק שמוביל לקהות חושים בקרב הלוחמים מן הסוג שרווח בצבאות המנהלים מלחמות התשה מדממות וממושכות. דוגמה בולטת להתדרדרות שכזו היא ההתנהלות החיילים האמריקניים בכלא אבו גרייב בעיראק. באינתיפאדה השנייה אמר יעלון כי "תפקידם של המפקדים לשמור על החיילים מיצרם ולדעת להסביר להם מה כללי ההתנהגות הנכונים". נראה כי זהו תפקידם גם בגל הטרור (אינתיפאדה) הנוכחי.

מנוחת הלוחם שידע את מגבלות הכוח

לפני כשבועיים נפטר ראש המוסד לשעבר, האלוף במיל' מאיר דגן. מעשרות ההספדים והכתבות שפורסמו לאחר מותו עלתה דמותו של קצין אמיץ, כמעט חסר פחד, שחושב מחוץ לקופסה. דגן שצמח בצנחנים פיקד על סיירת רימון ברצועת עזה בשנות השבעים בשורה ארוכה של מבצעים בהן חוסלו בכירי המבוקשים הפלסטינים. למרות שהיחידה נודעה ברחבי צה"ל כיחידת חיסול התעקש דגן כי היחידה פעלה "כיחידה צבאית לכל דבר. כל הכללים שהיו נהוגים לגבי כלל צה"ל היו נהוגים גם לגביה". בהמשך פיקד על חטיבת שריון במלחמת לבנון הראשונה ועל חטיבת המבצעים במטכ"ל. הבנתו המעמיקה באסטרטגיה מחד ובטקטיקה מאידך אפשרה לו להוביל את המוסד בשורה ארוכה של מבצעים חשאיים חשובים ולמצב שוב את הארגון כאחד הטובים בעולם בתחומו.

ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, שנפטר לפני כשבועייים. סביר שהיה מסתיי ממעשהו של החייל.

ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, שנפטר לפני כשבועייים. סביר שהיה מסתייג ממעשהו של החייל.

אף שהיה צמחוני ("אני לא צמחוני, אני לא אוכל בשר", העיד פעם בראיון לאילנה דיין) הרי שכאיש צבא זכה למוניטין של "זולל ערבים". בכל שנותיו בשירות המדינה היה דגן מאלו שעשו יותר מאשר דיברו וזאת מבלי להתעכב על אישורים, כללים ושאר ירקות. בשנת 2000 אף התבטא כנגד המשפטיזציה שהתחוללה בצה"ל וטען כי בהשוואה לימיו כסרן צעיר, לחיילים לא ניתן הגיבוי הנדרש על מעשיהם בשטח. למרות זאת ספק אם היה מצדיק את הירי במחבל בחברון. דגן האמין שמלחמה, ובכלל זה ההרג שגלום בה, היא בבחינת רע הכרחי שיש לעשותו רק "כשאנחנו מותקפים, או שהחרב מונחת, איך אומרים, מתחילה לחתוך בבשר החי". היעדר הצורך שבפעולת החייל בחברון היה ככל הנראה גורם גם לדגן המנוח להסתייג מן המעשה.

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “לירות על מנת להרוג, לא חשוב את מי\ מאת גל פרל פינקל

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אתה קשקשן חסר דעת והבנה. המציאות שונה לגמרי ממה שהבנת מכתבי עט כאלה ואחרים ומה ששמעת בערוצי התקשורת. תלמד תורה ותבין מה זה טוהר נשק ומוסר לחימה. ללא תורה אתה נחשב בור ועם הארץ וכל דבריך הבל הבלים.
    נשק וטוהר מעולם לא הלכו יחד בזמן מלחמה ונגד אויבים. נשק נועד להרוג וככזה הוא צריך להיות מופעל נגד כל אויב הבא להרוג אותנו.כל מי שמרחם על מחבל סופו לסלף עובדות ולהתאכזר על רחמנים וחיילי צ.ה.ל. אין שטות גדולה מזו להגדיר מחבל במילה מנוטרל.

    • למיטב זכרוני הכותב הוא לוחם צנחנים לשעבר שיודע דבר או שניים על מלחמה מעבר למילה הכתובה. לעמתו, נראה שאתה לא מבין אפילו את המושג "טוהר הנשק".

  2. מישה

    דמגוג בגרוש.
    "ירי פרוע, מיותר, במחבל הנמצא בשטח שבשליטת ישראל". כל המחבלים שבאים עם סכינים וחגורות נפץ נמצאים בשטח שבשליטת ישראל. הירי בהם מוצג, חובה מוסרית מהמעלה הראשונה גם אם זה "בשטח ישראל".

    ירי כדור אחד זה לא "ירי פרוע".
    גם בית שנמצא למשך 20 דקות הוא בית "בשטח ובשלטון ישראל" לשעתו.
    אין שום הבדל בין המקרים.

    והיומרה של הכותב לטעון מה היתה דעתו של מי שכבר איננו, היא נסיון נלעג….

  3. Georgvon1

    תורת ישראל או תורת יון הם רק סוגי מוסר ולא מהווים מוסר מוחלט ויחיד. לא ברור על סמך מה אתם תוקפים את גל. לא נוח לכם, אזי תגיבו בנימוס, ובכל מקרה אינכם חייבים לקרוא את הבלוג.

    לי כן הפריע שלפתע גל נטש את הענייניות שלו ולגלג על ראש הממשלה בצורה לא ברורה. אכן דרגתו של בנט היא גבוהה משל ראש הממשלה. ברם, ייתכן שטענתו של ביבי נכונה. וההוספה על זאת שזה כלל לא בטוח, לא מהווה חידוש גדול.

    כמו כן לא ברור לי מדוע ראש הממשלה נחשב מזגזג, פעם למען החיילים ופעם למען הקצינים. ההערה הזו זקוקה לביסוס.

  4. אבי גן

    גם אני סבור שכותב המאמר, גם אם היה פעם חייל קרבי, שבוי -כמו אנשי שמאל רבים -בקונספציה המוטעית, שאנחנו לא בתוככי סכסוך דמים מתמשך, שהוא בעצם המשכה של מלחמת השחרור שלא הסתיימה עדיין.
    במלחמה – מוסר לחימה, חשוב ככל שיהיה, הוא פחות ערך לעומת הרתעה וניצחון.

  5. טל הראל

    כולם וזה כולל את כותב המאמר יעשו בחוכמה וימתינו לתוצאות הדיון בבית הדין הצבאי. אני כותב זאת לאחר שדרישת התביעה להארכת מעצר ב 9 ימים נדחתה ע"י השופט והחייל יהיה במעצר 3 ימים נוספים.
    להלן נימוקי השופט שעל כולנו לכבד:

    "קיים חשש מובנה לשיבוש חקירה אם החשוד לא יהיה במעצר לגבי חלק מהפעולות. התשתית הראייתית שהצטברה עד כה לא חד משמעית", קבע השופט.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יש האומרים כי המחבל לא היה לגמרי מנוטרל, וכי היה חשש לכך שיפעיל את מטען החבלה שנשא. כרגע אין הוכחות וודאיות לגביי שום דבר כי לא קיים מקור אמין אחד של מידע בנוגע לתרחיש.

    ישנה עדות אחת אמינה ללא ספקות, באחד הסרטונים בYNET של זירת האירוע ניתן לשמוע ברקע קולות של אנשים המבוהלים מתזוזת המחבל השוכב על הרצפה.

    פחד החייל הנובע מזעקת האנשים באירוע הוא גורם מכריע בהבחנה בין רצח להרג. לפיכך, טענתך כי החייל ירה מתוך "מבחן גבריות"- שאלו שביצעו אותו יזכו בחותמת "גבר", שגויה לחלוטין.

  7. עמרי עילם

    כל אלה שתוקפים את גל פרל הם דמגוגים. להזכיר לכם שיש חוק במדינה הזאת והחוק אומר שאין עונש מוות. גם מי שתומך בעונש מוות למחבלים הוא צבוע כי הוא מציע להוציא להורג רק רוצחים פוליטיים, "מחבלים" ולא כאלה שרצחו "סתם".
    לחייל אסור לקחת את החוק לידיים. יחד אם זאת אני מבין אבל לא מצדיק אנשים שמנסים להוציא להורג מחבלים על דעת עצמם לאור העובדה שממשלת ביבי שחררה מחבלים מהכלא בשביל להחזיר את גלעד שליט או כדי לפייס את הרשות הפלשתינית. על אף שאיני מעריך את בוגי כשר ביטחון, אני מעריך את היושר וההגינות שלו. הוא לפחות היה ממתנגדי עסקת שליט.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני שם לב שכותב הכתבה כותב אותה מנקודת מבט מאוד צרה ומאוד מזלזלת "לראות על מנת להרגיש גבר" זה ממש רדוד לטעון טענה שכזאת כי יש את ההסתכלות התבונית שאומרת שכבר ראינו ולמדנו מן העבר שאותו מחבל יחזור לסורו ולשחוט יהודים או לכול הפחות לשמש דוגמה לילדי המקום הפלסטיני שיראו איזה כבוד נותנים לאדם שרצח יהודים ואז אותם ילדים יגידו גם אני רוצה להיות כזה ואז יש לנו בעצם תוצאה גרועה של ההדרת הרצחם של יהודים על ידי כך שאותם פלסטינים מבינים שהם יחזרו בשלום הביתה בשלום אם כבוד וכסף מהרשות ואז הם לא יפחדו לבצע פיגועים וזה מה שאותו חייל בה לעשות ולא "כדי לצאת גבר" זה ממש לא נכון להגיד אמרה כזאת זאת אמרה שנגועה הרבה מן מדת ההתנשאות ובכך אנו לא מתקדמים בכלום ואז יש יותר חיכוך בן הימנים לבין אחינו השמאלנים וחבל

    (המשך ערב טוב)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s