מה שעולה יותר לא בהכרח שווה יותר\ מאת גל פרל

חיל האוויר עתיד להצטייד ב-33 מטוסי F-35. יתרונותיו רבים אך ישנם כמה סימני שאלה המחייבים מענה, בטרם תיסגר עסקת המשך. כלל לא ברור אם מה שעולה יותר בהכרח שווה יותר?

השבוע פורסם כי חיל האוויר עתיד להצטייד בארבע-עשר מטוסי קרב מסוג F-35, שיתווספו ל-19 עליהם הוחלט ב-2010. סך הכל 33 מטוסים, בעלות התחלתית של כ-110 מיליון דולר ליחידה. המטוסים הראשונים יגיעו לקראת סוף 2016 והשאר ייקלטו בחיל בתהליך שיימשך עד 2021.

זרוע היבשה תישאר מאחור

נגמ"ש M-113 מן הסוג שנפגע בקרב בשג'עייה.

למרות שמבצע "צוק איתן" הבהיר שוב שהכוח האווירי לבדו אינו מספיק, לקח שכוחו יפה גם למערכות קודמות ובהן מלחמת לבנון השנייה, מצב  כוחות היבשה רחוק מלהשביע רצון. יש צורך בתותחים חדשים, נגמ"שים חדשים, שיחליפו "זלדות" משנות ה-70 דוגמת זו שנפגעה בשג'עייה. כמו גם באימונים יעילים ונרחבים במערך המילואים ובסדיר, במטרה לחזק ולשפר את מוכנות זרוע היבשה לאתגרי העתיד.

F-35 בניסוי ירי, 2012.

אמנם, ועדת השרים לנושא, בראשות השר יובל שטייניץ אישרה רכישת 14 מטוסים בלבד ולא 31 כפי דרש החיל, אך כאמור, כש"הכחולים" רוצים צעצוע חדש, קשה להתווכח איתם. במציאות שבה החיל הוא הזרוע הגמישה והקטלנית ביותר בצה"ל, האמונה על קשת האיומים ש"מהסכין ועד הגרעין", מה שמפקדיו יגדירו כצורך קריטי, הם יקבלו. כוחות היבשה יצטרכו פשוט להוסיף ולהמתין לתורם שיגיע, מתישהו. בדר"כ לאחר שהמלחמה הבאה תיגמר.

המשחק היחיד בעיר

המטוס הראשון שנמסר לחיל האוויר האמריקני, 2011.

העסקה הזו הושלמה והיא מביאה עמה יתרונות רבים. בידי צה"ל יהיה מטוס הקרב המתקדם ביותר בעולם, שלו יכולת חמקן וטווח טיסה מרשים. האלוף במיל' איתן בן-אליהו, טייס קרב ששירת כמפקד חיל האוויר בשנים 2000-1996, טען בשעתו שהאפקט האסטרטגי, במונחים של הרתעה ודימוי, מכך שברשות ישראל יהיה "מטוס קו ראשון, חוד החנית, 'הטוב בעולם'," חשוב בהרבה מכל נימוק מקצועי.

האלוף במיל' איתן בן-אליהו, מפקד חיל-האוויר לשעבר. תומך בקניית המטוס.

צה"ל הוא צבא ההתקפה לישראל. שימור יכולתו של חיל האוויר לתקוף מטרות בספיקה גבוהה, קרובות או רחוקות, היא אבן יסוד בתפיסת הביטחון של ישראל. במבצע "צוק איתן", למשל, הותקפו מן האוויר מעל 6,000 מטרות. לחלופין, על-פי פרסומים זרים, השמיד חיל האוויר כור גרעיני בדיר א-זור (ושנים קודם בעיראק), ותקף בסודן ובסוריה במטרה לסכל משלוחי נשק לחזבאללה ולחמאס.

טיעון נוסף בזכות הרכישה הוא היות המטוס "המשחק היחיד בעיר". האמריקנים מייצרים, למעשה, רק מטוס קרב אחד למכירה, שאף תוכנן להיות המטוס המאויש האחרון. קווי הייצור של מטוסי קרב אחרים נסגרו. ומאחר ועל חיל האוויר להתעצם לקראת איומי העתיד – לא נותרה ברירה אלא לבחור בו. מה גם שהמטוסים נקנים בכספי הסיוע הביטחוני האמריקני. ארה"ב אף חתמה על הסכם גומלין לרכש תוצרת ביטחונית ישראלית, בתמורה לכך שישראל תסכים לרכוש את המטוס.

עסקה בעייתית

יחד עם זאת, יש מקום לשקול את "המשך הרומן". חישוב גס מראה כי חיל האוויר רוכש, על פני עשור, כמאה מטוסי קרב ואלו משרתים בחיל כ־40 שנה. ממפתח זה ניתן להסיק, שזהו אינו סוף פסוק. בטרם יוחלט על רכש נוסף של מטוס הקרב היקר בהיסטוריה, ישנם כמה נתונים שכדאי להביא בחשבון. בחינה תראה שיכולותיו ההתקפיות של ה-F-35 פחותות מאלו של מטוסי הדור הקודם ובהם ה-F-15 וה-F-16. גם יכולותיו כחמקן טעונות שיפור, שלא לומר לא מספיקות. המטוס תוכנן כך שיוכל לעשות כמעט הכל: חמקן, ממריא אנכית, מתאים לכל זרועות הכוחות המזוינים ועוד. אך בדומה לברווז היכול לשחות, לעוף וגם ללכת, מרוב יכולות הוא אינו מיטבי באף אחת מהן.

מטוס הרייר של חיל הנחתים, מן הסוג שהושמד בפשיטת הטאליבן, מתקרב לנחיתה על האונייה "פלליו".

הבלוג "Defense Issues" העלה נקודה מטרידה נוספת. בשנת 2012 פשט כוח מחבלים מן הטאליבן על בסיס באסטיון שבמחוז הלמנד באפגניסטן, אירוע שהוגדר כאובדן הקשה ביותר של כוח אווירי אמריקני בקרב בודד, מאז וייטנאם. בפשיטה הצליחו המחבלים להרוג 11 בני-אדם ולהשמיד 6 מטוסי קרב מסוג AV-8B הרייר (מטוס הקרב הראשון בעל יכולת המראה אנכית), ששוויו נע בין 23 ל-30 מיליון דולר ליחידה ולגרום נזק למספר מטוסים נוספים.

מסוק אפאצ'י לונגבאו של חיל האוויר. על טייסי מסוקי הקרב נאסר לחצות את קו הגבול ללבנון מחשש שיופלו.

עכשיו, החליפו את סוג המטוסים ב-F-35 וקבלו נזק שמתקרב למיליארד דולרים. במחירים כאלה, חיל האוויר עשוי שלא לשלוח ללב הסכנה מערכת נשק יקרה כל כך, שאין כל ערבון שתוחלף בחדשה במקרה של אובדן. במלחמת לבנון השנייה, למשל, אסר מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אלעזר שקדי, על טייסי מסוקי הקרב מסוג אפאצ'י D לונגבאו, שעלותם 24 מיליון דולר ליחידה, לחצות את הגבול ללבנון אלא במקרים חריגים, מחשש שייפגעו.

אז מה החלופה?

מטוס קרב מסוג F-16 בשירות חיל האוויר הישראלי. ניתן לשדרגו בחלק מן היכולות של ה-F-35.

המטוסים מן הדורות הקודמים היו זולים יותר. המשמעות של אובדן מטוס אחד או יותר, במונחי עלות היתה פחות קריטית. אמנם, ארסנל היכולות שלהם לא כלל את המגוון שמציע ה-F-35, אך הם היו יעילים להפליא. לפיכך, יש לבדוק האם ניתן במקום זאת לשדרג את המטוסים הקיימים, הזולים בהרבה, ולהתקין בהם חלק מן היכולות שבמטוס החדש, כמו מכ"ם מתקדם. מחירו הגבוה ממילא של ה-F-35 יחייב את חיל האוויר לשמור במערך את מטוסי הקרב שברשותו כעת, לצד הרחבת צי המל"טים ההתקפיים של החיל. השר שטייניץ אף הציע להצטייד בטילים, בהם ה"לורה", אותם ניתן לשגר מן האוויר, הים והיבשה לטווח בן 500 ק"מ. טילים אלו זולים בהרבה ומדויקים מאוד.

הדיון הציבורי נשאר בחיל האוויר

השר יובל שטייניץ, עמד בראש ועדת השרים שהטילה וטו חלקי על העסקה.

הדיון הציבורי בסוגיה זו, כחלק מן הדיון המתבקש על תקציב הביטחון הכולל, חשוב מאין כמוהו. למרות שבמחיר טייסת כזו ניתן לשדרג משמעותית את תקציב הבריאות, החינוך או הרווחה, הדיון מתנהל בעיקר בתוך חיל האוויר. גם הווטו החלקי של ועדת השרים הוא זמני בלבד. החיל רוצה ולכן החיל יקבל. החלטה שכזו ראוי שתתקבל לאחר דיון מעמיק, בעל ממדים פרלמנטריים וציבוריים. התעצמות צה"ל צריכה להיות ביחס לאיומים ולא על בסיס הרצון לצייד את החיל במטוס היקר ביותר. הוא לא בהכרח גם המתאים ביותר.