תשורה ראויה | מאת גל פרל

למרות הביקורת בנושא אי השמירה על טוהר הנשק, התועלת שיפיקו הקצינים הצעירים מספרו של מאיר הר-ציון מגמדת את החלקים השנויים במחלוקת

• פורסם ב"מעריב השבוע"
• 19 ביוני 2014

באחרונה נתפרסם כי "פרקי יומן", ספרו האוטוביוגרפי של מאיר הר־ציון ז"ל, ניתן כתשורה לבוגרי קורס הקצינים בצה"ל. מאחורי הרצון להעניק שי לבוגר הקורס עומדת השאיפה להעניק משהו עם מטען ערכי נוסף בצדו שילווה את הקצין הצעיר בהתמודדות עם עול הפיקוד לאחר שייצא משערי בה"ד 1. בעקבות זאת נשמעו טענות כי הר־ציון וספרו אינם תואמים את ערכי צה"ל ואינם משקפים את דמות הקצין הרצויה. זאת כיוון שלא תמיד היה נאמן לטוהר הנשק בפעולות התגמול, בגין "פעולת התגמול האישית" שביצע משנרצחה אחותו ומשום שבספר מופיעה משנתו הפוליטית.

ניתן להבין את אלו החושבים כי על הקצין להוות דוגמה אישית לפקודיו, לחנכם ולהובילם תוך שמירה על ערכי מוסר בלחימה, ועל כן אין לתת בידו ספר שכזה. טענות דומות נשמעו בשנים האחרונות כאשר חולק בטקס סוף המסלול ביחידת אגוז הספר "מלחמה ללא אות", מאת תא"ל משה "צ'יקו" תמיר, אודות חוויותיו מן הלחימה בלבנון. שהרי אין זה ראוי להעניק את ספרו של מי שהורשע בפרשת הטרקטורון ונאלץ לפרוש מן הצבא.

בשני המקרים מדובר בתשורה ראויה. ראשית, שני הכותבים צעדו שנים רבות בשדה הקרב בראש הכוח, תוך סיכון חיים מתמיד ואחריות מלאה למשימה ולפקודיהם. שנית, "מי שלא עושה לא טועה". מה הרבותא בלתת לקציני צה"ל הצעירים ספר אודות מי שלא עמד בפני דילמות מוסריות, לא נדרש להחלטות מהירות תחת אש ולא טעה מעולם. יש לקיים דיון ער על ערכים בלחימה, וחשיבות השמירה על המוסר וטוהר הנשק בכל עת. בהינתן כי מלחמות ההווה של צה"ל, ונראה כי גם בעתיד, אינן מתנהלות בין צבאות כי אם כנגד ארגוני טרור וגרילה לא סדירים הפועלים בקרב אוכלוסייה אזרחית, אשר מהווים אתגר דומה, אף כי לא זהה, למתואר בספרים שהוזכרו, הם הופכים רלוונטיים למפקדים הצעירים בצבא כיום.

שלישית, ספר זיכרונותיו של הר־ציון הוא דוגמה מצוינת לחשיבות הפיקוד הזוטר בצה"ל שכן מחברו, אשר הוסמך לקצונה ללא קורס, הנחיל בגופו לצנחנים תחילה ולצה"ל כולו ערכי לחימה ופיקוד שכיום הינם לחם חוק, ואם אינם מתקיימים הרי ניכר כי מדובר בכשל שיש לתקן. הר־ציון לחם בראש פקודיו, כאשר הוא מוביל בהתאם לפסוק "ממני תיראו וכן תעשו". נורמות הביצוע שסייע לקבע בצבא היו לצאן ברזל עבור דורות של לוחמים. המלחמה באותם ימים, כמשתקף מן הספר הייתה אחרת, אלימה יותר ומבחינה פחות בין האויב לבלתי מעורבים. כאז כן עתה התמידו לוחמי צה"ל במאמץ להבחין ולפגוע באויב לבדו. גם אם לא תמיד הצליחו, הרי שעל פי רוב תמיד ניסו. הפעולות שבהם בלט הר־ציון כמפקד, ובהן פעולת חברון ופעולת כנרת, היו פריצת דרך מבצעית בצה"ל והוכחה כי אפשר להגיע לכל מקום, בכל זמן ולבצע כל משימה.

לא מוכרחים לחבר זאת לנטייתו הלגיטימית (והמנוגדת לשלי) לתמוך בימין הפוליטי, וניכר כי לא סוגיות אלו עמדו מאחורי ההחלטה לחלק את הספר לבוגרי הקורס. יתרה מכך מובטחני כי מי שעשויים בעתיד להכווין אש טנקים מדויקת בלחימה אורבנית, או לחלופין לפקד על מחסום, יידעו לברור המוץ מן התבן בספר ולקחת ממנו צידה ראויה לדרך.

הכותב משמש כעוזר מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי־INSS.