המלחמה הבאה שמעבר לפינה\ מאת גל פרל

רשומה רגילה

המלחמה נגמרה והבאה, כתמיד בפתח. חשוב לתחקר וללמוד כי הסיבוב הבא, כך הוכיחו הסיבוב הקודמים, יהיה עוד מאותו הדבר. מהכל יהיה יותר, מהרקטות, מהפצמ"רים מהמנהרות, מחטיפות החיילים, ויהיו גם הפתעות נוספות. צריך לדעת להיערך לזה, אבל צריך גם לזכור שיכול להיות שהמלחמה הבאה תהיה כנגד יריב מבוזר, גמיש, חסר זיקה לאוכלוסייה שבתוכה הוא פועל ומורכב מתתי-קבוצות שאינן קשורות זו לזו.

כן הגיעה השעה שש, אחרי המלחמה. ארגון החמאס במבצע "צוק איתן" ספג פגיעה קשה. צה"ל השמיד תשתיות רבות ובהן מנהרות ואמל"ח, פגע במחבלים רבים ובהם אנשי מפתח בהנהגה הצבאית והחריב חלקים גדולים מעזה. למצער נהרגו גם אזרחים רבים, או בשם המכובס "בלתי מעורבים". כאלפיים ומאה הרוגים בסך הכל, כמחצית מהם פעילי חמאס. השאר פשוט גרים בשכונה הלא נכונה. זה עצוב, זה קשה אבל ככה זה. "כשאני התגייסתי לצנחנים לפני יותר משלושים שנה," כתב בשעתו חבר הכנסת עפר שלח, "השירות הזה כלל אימון והתכוננות למלחמת מגן, ופשיטות על יעדים שנתפסו כצבאיים מובהקים. מי שמתגייס לשם היום יודע שמצפים לו ימים ארוכים בחיכוך עם אוכלוסייה פלסטינית, ומבצעים כמו "עופרת יצוקה", שבלי קשר להצדקה שלהם מהותם היא הרבה מאוד אש על מעט מאוד אויב." העידן שבו שתי ישויות יריבות יניעו יחידות טנקים זו מול זו על מישור מרוחק ממקום יישוב במטרה להכריע מערכה נגמר. אולי זה קרה בעיראק בשנת 1991, זה בוודאות קרה בעיראק בשנת 2003. אין! כנראה שחבל! מלחמה שכזו, נוראה כשלעצמה, אפשרה למשתתפים בה לדעת שמולם ניצבו לוחמים שחד-משמעית מעורבים בלחימה. במלחמות הא-סימטריות של העידן הנוכחי צריך לדעת להילחם ולנצח.

המלחמות הללו מתרחשות בדרך כלל תוך ניגוד אינטרסים מאוד מאוד ברור בין הצד החזק (המדינה) הרוצה במבצע הכרעה קצר ויעיל לבין הצד החלש (ארגון הטרור) השואף להאריכה ככל שניתן מתוך הבנה שההתשה היא האמצעי הטוב ביותר שברשותו. קחו למשל את פערי איכות החיים בין המדינה, במקרה זה ישראל, לבין איכות חייהם של החיים בטריטוריה בה פועל ארגון הטרור, במקרה זה רצועת עזה. ההבדל עבור מי שחי בעזה בין שגרה ובין לחימה קטן בהרבה מזה שחי בישראל בשגרה ובמלחמה. בעבור הישראלי השינוי הוא תהומי. בעבור העזתי, הרבה פחות. זה מנוף לחץ שעשוי לגרום למדינה לבחור להיענות ללחץ שמפעיל ארגון הטרור. האלוף גדי איזנקוט התייחס לכך בכותבו כי, "קיצור משך הלחימה הוא עיקרון בסיסי חשוב ביותר בגלל אופי הצבא והחברה הישראלית. אחרי מלחמת לבנון השנייה נכתב, שאין לצאת לפעולה בלי לגבש מראש את מתווה הסיום ואסטרטגיה של יציאה מסודרת. זוהי חשיבה פשטנית, שהרי אם כל הצדדים יקבלו אותה, זה יהיה קץ המלחמות, ואיני רואה את היכולת להגיע לכך. נכון לייחד חשיבה מעמיקה גם למתווה של יציאה, אולם האמירה הגורפת דלעיל אינה אפשרית."

צנחנים משמידים מנהרה במבצע

צנחנים משמידים מנהרה במבצע "צוק איתן"

האמת, צה"ל דווקא מצליח לא רע במלחמות שכאלו, החל משנת 2002 ואילך. בהערכה כללית, ותוך התעלמות מביצועיו הפחות ממספקים במלחמת לבנון השנייה, ניתן לומר שצה"ל יכול להשיג הישגים מרשימים בלחימה ופגוע קשות בארגוני הטרור והגרילה בהם הוא לוחם, וזאת בניגוד לאופן בו לחם למשל הצבא האמריקני בווייטנאם, תוך שימוש בהפצצות שטיח או באמצעות ירי פגזים כבדים ללא הבחנה למרכזי אוכלוסייה. בחינה של תוצאות המערכה האחרונה בעזה מראות כי ישראל עמדה איתנה במלחמה. על-פי רוב אזרחיה הפגינו חוסן לאומי ומורל גבוהים, הצבא וגופי ביטחון נוספים סיכלו כמעט כל תכנית תקיפה של החמאס ברמה הטקטית אופרטיבית, החל מחוליות חדירה שהגיחו ממנהרות – וגם אם פגעו בחיילים הרי שלא הצליחו לפגוע בתושבי עוטף עזה – וכלה ברקטות כבדות על יישובי המרכז וצפונה שיורטו כמעט עד לאחרונה. אבל מה יקרה בפעם הבאה?

המלחמה הבאה עשויה בהחלט להיות כנגד אחד הארגונים שהוזכרו קודם לכן, בסבירות גבוהה יותר כנגד חמאס וחזבאללה, אולם הצד השני מתעצם, לומד, ומתכונן למלחמת המחר כל העת. השוני האמיתי בין "עופרת" יצוקה" ל"עמוד ענן" היה בטווח הטילים ובהיקף הירי הרקטי על ישראל. צה"ל העמיד מולן את הפלא הטכנולוגי "כיפת ברזל" ותקיפות אוויריות מדויקות, ובכלל זה מהלך הפתיחה של המבצע בו נהרג אחמד ג'עברי. בין "עמוד ענן" ל"צוק איתן" שיפר החמאס את יכולותיו בתחום הרקטי וירה צפונה יותר ובהיקפים נרחבים בהרבה, אבל גם בתחום הקרב היבשתי. מערך מנהרות מסועף ומורכב נבנה בכדי להתמודד עם יתרונותיו הבולטים של צה"ל באוויר וביבשה. בנוסף על כך פעלו יחידות החמאס גם בנתק מההנהגה הבכירה, על-פי תכנית סדורה של הפעלת אש ולחימה בכוחות צה"ל, כשהם מפגינים גמישות וחתירה למגע שלא נראו קודם לכן.

גם תוך כדי המבצע גילה חמאס יכולת לימוד מרשימה והפנה את מאמציו לירי מרגמות על יישובי עוטף עזה, ירי אותו מתקשה ישראל ליירט אשר גרם לנפגעים רבים. היכולת של ארגון קטן ללמוד ולהשתנות תמיד תהא רבה מזו של צבא גדול, מודרני ומסורבל. אבל במקרה זה היא כמעט מעוררת השתאות. החמאס, בניגוד לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תקף את כוחות צה"ל והתעמת איתם בלחימת פנים אל-פנים. אף שהצבא ניצח כמעט בכל מפגש הדבר מעיד על תעוזה ונחישות. אולם מעל לכל זאת עומד דבר חמור מכך. שני פרשנים צבאיים זהירים בקיאים ובעלי ניסיון, האלוף במיל' גיורא איילנד ועמוס הראל, טענו באחרונה כי ישראל ככל הנראה לא זיהתה את מטרות המלחמה של חמאס, ולמעשה בהשאלה מעולם הספורט שיחקה כדורגל בעוד שהצד השני שיחק כדורסל, במה שהאמריקנים מכנים, "A totally different ball game". כאשר מטרת המלחמה של היריב נותרת בגדר חידה או לחלופין מתפרשת באופן שונה מכפי שהיא בפועל הסבירות לסכל את השגתה פוחתת משמעותית.

"אנחנו אנשי הצבא, נוטים להמציא לעצמנו דימוי נוח של המלחמה – דימוי שמתאים לתוכניות שלנו, להנחות היסוד שלנו ולתקוותינו. אנחנו מסדרים במוחנו מלחמה שנוכל להבינה בתנאים שלנו, בדרך כלל כנגד אויב שנראה כמונו ופועל כמונו. הקונספציה הנוחה הופכת לדרך המקובלת לראות את הדברים – ואז מפסיקה להיות סוגיה למחקר נוסף, אלא אם היא עומדת בפני אתגר משמעותי כתוצאה מאירוע מרכזי. לרוב, האירוע הזה יהיה אסון צבאי." כתב הגנרל דיוויד פטראוס, בעת שהיה רב-סרן, בניסיון להסביר כיצד צבאות מתכוננים למלחמה הקודמת ולא לזו שתהיה. רוב המלחמות הא-סימטריות שניהלה ישראל בשנים האחרונות, ובכלל זה מבצע "צוק איתן", היו נגד ישויות שהפעילו כנגדה טרור והיו אחראיות ברמת של מדינה דה-פקטו לשלום התושבים בטריטוריה שלהן. כך היה כנגד הרשות הפלסטינית באינתיפאדה השנייה, כך היה כנגד חמאס בשורה ארוכה של מבצעים אבל בוודאי במבצעים "חורף חם", "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" וכמובן "צוק איתן". גם חזבאללה ב-2006 היה אחראי במידת מה לשלום אזרחי לבנון. המלחמה הבאה עשויה להיות כנגד ארגונים סדורים אולם היא עשויה להיות גם כנגד אוסף ספורדי של פעילי טרור המאוגדים בקבוצות שונות ומרובות ברחבי רמת הגולן. לקבוצות אלו, ובהן חזית א-נוסרה ודאע"ש, שמורכבות משלל זהויות, אידיאולוגיות דתיות ומטרות פוליטיות, אין פיקוד ושליטה משותפים בהם ניתן לפגוע. הן חסרות זיקה לאוכלוסייה שבתוכה הן פועלות ולא שואבות ממנה את עיקר התמיכה והלגיטמציה לפעולה. קבוצות אלו אינן תופסות עצמן כמגינות העם האחראיות לביטחונו (כפי שעושה למשל, חזבאללה) ועסוקות בלחימה זו בזו במקביל ללחימתן במערב.

כיכר בחאלב לאחר פיגוע שביצע ארגון חזית א-נוסרה

כיכר בחאלב לאחר פיגוע שביצע ארגון חזית א-נוסרה באוקטובר 2012

בעוד שלמערכה בלבנון ובעזה נדרשת אותה יכולת תמרון של צוותי קרב חטיבתיים בשטחים הבנויים ומאוכלסים בצפיפות, הרי שהמערכה בגולן עשויה, כפי שהגדירה בראיון תא"ל במיל' משה (צ'יקו) תמיר, לחייב הפעלת "יחידות מתמרנות קטנות ומבוזרות יחסית ועל טכנולוגיה מדויקת ומתוחכמת. לכן, מתחייבת התמחות מקצועית ומיומנות בתחומים רבים, בעיקר ברמות הפיקוד הנמוכות." תמיר, שלחם כמפקד יחידות שכאלו בחטיבת גולני בשנות השהייה בלבנון כנגד חזבאללה, בעת שהלה היה במתכונת דומה בהרבה לארגונים הללו מאשר שהוא כיום, יודע על הוא מדבר.

יחידת אגוז באימון לוחמת בולדרים

יחידת אגוז באימון לוחמת בולדרים

לפיכך מוכרחים למעשה להכין את הכוח הצבאי באופן ורסטילי לשני התרחישים. הרמטכ"ל גנץ קבע בשעתו כי, "כדי לנצח מלחמה צריך לדעת לעלות לעמדות, צריך לדעת לירות, צריך לדעת לתמרן, צריך לדעת להסתער, צריך לדעת ללכת בלילה ברגל וצריך לטפס על יעדים." ואכן, החלטת הרמטכ"ל גנץ להפריד את האוגדה המרחבית בגולן מן האוגדה המשוריינת המתמרנת היא החלטה ברוכה. הצלחת כוחות צה"ל במערכה כנגד חמאס הקיץ הוכיחה כי קיימת מוכנות טובה בכל האמור בעימותים מסוג זה. האירועים האחרונים בקונטירה מעידים כי עימותים מן הסוג השני מצויים מעבר לפינה. אלו מחייבים לימוד יסודי של האיום והכנת הכוח ליום פקודה. הוא קרוב משחושבים.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “המלחמה הבאה שמעבר לפינה\ מאת גל פרל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s