"פתאום מותר לשקר, ואפשר להתחזות, והכול באישור המדינה" | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בספרו "המורה לאנגלית" תיאר תא"ל (מיל.) יפתח רייכר־עתיר את עולמם של אנשי המבצעים החשאיים. עולם אפור, לא זוהר, שיש בו אמנם מבצעים נועזים אך הוא טומן בחובו בעיקר בדידות גדולה.

בניגוד למדינות אחרות רוב סופרי הריגול הישראלים, ז'אנר שבשני העשורים האחרונים פורח כאן, הם מי שניתן לכנות "לשעברים". כאלה שבעברם שירתו בקהיליית המודיעין. תא"ל (מיל.) יפתח רייכר־עתיר, שפיקד בעבר על מערך המבצעים המיוחדים באמ"ן, הוא "לשעבר" שכזה.

לכתיבה הוא הגיע מאוחר. לאחר שהשתחרר מן הצבא בשנת 1994 שימש במגוון תפקידים במגזר העסקי ובכלל זה מנהל משותף בקרנות הון הסיכון של אוורגרין וסמנכ"ל בכיר בקונצרן כור. עלילת ספרו הראשון, "עסקת חבילה" (הוצאת ספרית מעריב, 2007), נסובה סביב משפחה אחת שמתמודדת עם שורה של תהליכים, שלולים לפורר אותה. בכדי לחזק את הקשר בין בנו העומד להתגייס והחליט שלא להתגייס ליחידה קרבית, החליט גיבור הספר אבנר בן־הר, "מג"ד צנחנים במילואים" (עמוד 8), לצאת עמו לחופשת סקי משותפת באירופה. תאונת סקי שהתרחשה הרחק ממקום יישוב חייבה את האב והבן לבחון מחדש את מערכת היחסים ביניהם ולקבל החלטות קשות.

"הלוחם מבצע פשעים ברישיון"

"יש משהו משכר בעבודה שלנו: פתאום מותר לשקר, ואפשר להתחזות, והכול באישור המדינה. הלוחם מבצע פשעים ברישיון. הוא גונב, ולפעמים גם הורג, ובמקום לשבת בבית סוהר הוא מקבל צל"ש" (עמוד 39)

גיבורת ספרו "המורה לאנגלית" (הוצאת כתר, 2013) היא רחל, לוחמת מוסד באגף קיסריה לפעולות מיוחדות בעברה. יום אחד נעלמה רחל ללא עקבות. החשש הוא שהיא שבה לארץ היעד בה פעלה במסווה של מורה לאנגלית (ומכאן שם הספר), לאחר שנים שפעלה במסווה במדינות אויב. הנזק שהיא עלולה לגרום למדינת ישראל במידה ותיתפס הוא אדיר.

אהוד, אשר שימש כמפעיל שלה בשנות פעילותה בארץ היעד, נקרא מיד מפרישה. הוא ומפקד יחידת קיסריה לשעבר, יעקב "ג'ו" פלד, רב־מרגלים אגדי, נדרשו לבחון את אשר אירע בשנות פעילותה בארץ היעד.

הקוראים צועדים בעקבות אהוד בנבכי עברה המבצעי של רחל, רייצ'ל בשמה הבדוי, בארץ היעד (אשר אותה כאמור, לא אישרה ועדת השרים לענייני צנזורה לחשוף). אהוד, אשר היה מאוהב בה בסתר כל השנים, פרש בפני מפקדו את עלילת חייה בתקווה למצוא קצה חוט שיוביל אליה. 

במסעם בעקבות רייצ'ל שבו השניים וסקרו את פעולות איסוף המודיעין ומבצעי הסיכול הממוקד שבהם לקחה חלק. באחת מהן נלוותה רחל ללוחם נוסף, סטפן שמו, למבצע מסוכן לחיסול רב־מחבלים אכזרי:

"הכול קרה כפי שתכננו, חוץ מהחלק של המאבטח, הוא נצמד אליה מאחור בחוזקה וחיבק אותה בשתי ידיו כמו ילד אובד במקום להושיט את ידו לאקדחו. סטפן, שירה במנהיג המחבלים, צעד לתוך המעלית כאילו הוא מצטרף לנסיעה, ולפני שרייצ'ל הבינה מה הוא מתכוון לעשות הצמיד את קצהו של משתיק הקול אל בין עיניו של המאבטח וירה כדור אחד. הם יצאו מהמעלית לפני שהדלתות נסגרו והגיעו לחדר שלהם בלי שאיש יראה אותם" (עמוד 92).

מתיאורים אלו ואחרים ניכרת בקיאותו של רייכר־עתיר, יוצא הצנחנים שפיקד בין היתר על הסיירת החטיבתית ושימש כסגן מפקד סיירת מטכ"ל במבצע אנטבה, בעולם החשאי "דרך הרגליים". בין היתר, הוא פיקד מן החפ"ק בלב ים על מבצע "הצגת תכלית", בו הרג בתוניס כוח מסיירת מטכ"ל את אבו ג'יהאד, סגנו של יאסר ערפאת וראש הזרוע הצבאית של אש"ף.

אין תחליף ללוחמים במדינות היעד

לא מעט ספרי ריגול נכתבו בישראל. רובם עתירי אקשן וחסרי עומק. המוצלח שבהם, ששילב בין מותחן פעולה מהודק לספר עם עומק ואמירה משמעותית על המציאות העכשווית, הוא "דואט בביירות" (הוצאת כתר, 2002) שכתב איש המוסד לשעבר מישקה בן־דוד.

בספר, נדרש גדי, ששירת "בצנחנים ובמוסד" (עמוד 299) ומפקד על יחידה מבצעית, לחלץ את אחד מפקודיו שיצא על דעת עצמו להתנקש בפעיל חיזבאללה בכיר, בן דמותו של עימאד מורנייה, בביירות. בן־דוד שילב בספר קטעי פעולה אמינים שהזכירו פעולות שיוחסו למוסד במציאות. באחד מהם נצמד גדי, רכוב על אופנוע, אל רכב ובו פעילים בכירים בארגון החזית העממית ואז "מרסס את היושבים מלפנים" (עמוד 57) בתת־מקלע מיני־עוזי ונמלט, מותיר מאחוריו מחבלים הרוגים.

לצד העלילה המותחת ביקש אז בן־דוד להעביר מסר משמעותי יותר. "עם שלא יודע לכבד את הגיבורים שלו, לא יהיו לו גיבורים" (עמוד 319), ציטט בספר פתגם רוסי ישן, ורמז לביקורת המוגזמת והלא הוגנת של הציבור בישראל על משרתיו במערכת הביטחון.

אף ש"המורה לאנגלית" אינו דומה בקצב שלו ובאקשן לספרו בן־דוד, הרי שהוא מזכיר אותו באיכויות ובעומק. בראיון ל"ידיעות אחרונות" אמר רייכר־עתיר שהוא משוכנע "שהלוחמים שמסוגלים לבצע את המשימות במדינות היעד, הם כמעט רק אלה שמבצעים אותן. אלו אנשים ללא תחליף. הם פועלים כשהם לבד באמת". הקריאה בספר מבהירה מסר זה היטב, ופורשת בפני הקורא את מערכת האילוצים, הלחצים, המתח, הדרישות המבצעיות והווי החיים של מי שפועל בזהות בדויה בארץ יעד.

רייכר־עתיר הוציא מתחת ידו ספר מותח, כתוב היטב שמזכיר יותר בקצב, בהתבוננות ובתיאורים שלו את ספריו של ג'ון לה־קארה (גדול המאסטרים של ספרות הריגול), מאשר את את ספרי ג'יימס בונד שכתב איאן פלמינג. למועדון מותחני הריגול "כחול לבן" שיצאו כאן, שכולל כמובן את "דואט בביירות" כמו גם את "משוואה עם נעלם" שכתב אורי אדלמן, ניתן בהחלט לצרף את "המורה לאנגלית".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.