מותחן שמתחיל הכי מהר, ולאט לאט מגביר | מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

הספר השלישי (והטוב שבהם) בסדרת המותחנים של רוני דונביץ' על ראש אגף המבצעים במוסד, אלכס ברטל, הוא ספר מהסוג שפעם היה רק במדף ספרות מתורגמת עם מתח ואקשן במנות נכונות ומדויקות. התוצאה היא ספר שלא ניתן (ולא רוצים) להניח מן היד. 

יש ספרי מתח וריגול שהקצב שלהם אטי, יש להם עומק, והמחבר, ג'ון לה־קארה למשל, ביקש באמצעות העלילה לומר אמירה משמעותית על המציאות הגיאופוליטית העכשווית ("הגנן המתמיד" ו"מנהל לילה" הם דוגמאות בולטות). אבל ישנם גם ספרי ריגול, שהמחבר ביקש לספר בהם סיפור ומותח ומבדר, להנאת הקוראים. המתח בהם רב והדפים ממש הופכים עד עצמם. הקורא נשאב לעלילה ואינו יכול להפסיק את הקריאה עד לסיום הספר.

"עמוק מבפנים" (הוצאת כנרת, 2011) הוא ספר המתח השלישי בסדרת הספרים שכתב רוני דונביץ', יועץ אסטרטגיה ושיווק במקצועו, על אלכס ברטל, ראש אגף מבצעים במוסד, והוא ככל הנראה (והדבר אינו מובן מאליו בסדרות ספרים) הטוב שבהם.

ברטל, בנם של ניצולי שואה יוצאי פולין, הוא "ראש אגף מבצעים במוסד, הוא האיש שתרצה שיהיה לצדך כשיורים עליך אש תופת" (עמוד 16), אף שנתונה לו נאמנותם והערצתם של פקודיו, אין לו כמעט חברים זולת ד"ר רפי ונציה, חברו מילדות. "יחד התגייסו ליחידה מובחרת בצה"ל, יחד השתחררו" (עמוד 174).

במהלך הקריירה שלו במוסד פיקד ברטל על מבצעים רבים. באחד מהם (שהזכיר את מבצע "זעם האל" לחיסול המחבלים האחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן), בשנות השמונים, "התחקתה החוליה אחר טרף שיעי בכיר ששהה במזרח ברלין. ארצו של אריך הונקר היוותה אז חממה נפלאה לטרוריסטים מכל רחבי העולם. פיצוץ מסתורי במכשיר הטלפון שח איש החיזבאללה במלונו פצע אותו קשה. לאחר יומיים מת מפצעיו" (עמוד 34).

הספר נפתח כאשר מבצע לחטיפת גנרל איראני (שמהדהד את היעלמותו במציאות של הגנרל האיראני עלי־רזא עסגרי בטורקיה ב־2007) בטורקיה נחשף ומסתבך. גליה, מפקדת חולית החטיפה, נופלת בשבי הטורקי. בנוסף נהרג סוכן מיוחד, השייך לרשת סוכנים המכונה "טבעת הניבלונגים", על שם האופרה מאת ריכרד וגנר, הפועלת תחת ראש הממשלה וראש המוסד, ואנשיה מבצעים פעולות מיוחדות, מבצעי ביון וכן מתן סיוע למבצעי המוסד ברחבי העולם.

על ברטל מוטל להיפגש בברלין עם האיש המרכז את פעולות רשת "טבעת הניבלונגים". זמן קצר לאחר שהגיע לברלין ופגש את האיש מתברר לו שהאיש נעלם וכן כי סוכני הרשת נרצחים בזה אחר זה.

ראש המוסד ביקש לקבל ממנו הערכה מהשטח על מצב העניינים. "ראובן, אנחנו במלחמה" (עמוד 45), אמר ברטל ולמעשה קבע את הקצב לספר כולו, שהתחיל, כמו בבדיחה מהסרט "מבצע סבתא", הכי מהר ולאט לאט מגביר.

ברטל נדרש לצאת למרדף ברחבי אירופה אחר המתנקשים ובדומה לג'ק באואר, גיבור סדרת הפעולה "24" (שגם הוא איש מבצעים, במקרה שלו יוצא יחידת העלית "כוח דלתא"), גם הוא נדרש להיות לא פעם אכזר, קר ואלים.

ספרות ריגול מסוג זה מתארת פרשה שמתרחשת מתחת לפני השטח, ב"חתימה נמוכה". הקוראים עשויים לחשוב שבהחלט ייתכן וכל שנכתב בספר התרחש, או שמבצעים דומים מאוד אירעו. כדי לחזק את תחושת הריאליות, בספרים שכאלה מוזכרים אירועים מן המציאות, והם נשענים על מפרט טכני, ביוגרפיות של דמויות, טכניקות קרביות ומיומנויות מקצועיות אמיתיות. מהסיבות הללו, ככל הנראה, בחר המחבר להציב מאחורי המזימה את הביון הסורי, שכן, לסוריה חשבון ארוך עם ישראל.

בספטמבר 2007 "הופצץ הכור הגרעיני בדיר א־זור ונמחק כליל" (עמוד 347). כחצי שנה מאוחר יותר "פוצצה משענת הראש בג'יפ פאג'רו בכפר סוסא בדרום־מערב דמשק. אחד, עימאד מורנייה שמו, פגש את אלוהיו" (עמוד 347). עוד חצי שנה חלפה "ובחופה של עיירת הנופש טַארטוּס חיסל צלף את מוחמד סולימאן, יועצו הקרוב של הנשיא. יותר מאוחר מתברר שהירי בוצע מן הים" (עמוד 347). כל אלו פעולות שיוחסו לישראל במציאות. 

פשיטה בלב סוריה

באחד משיאי המתח בספר התקיים דיון בלשכת ראש הממשלה האם לצאת לפעולת גמול כנגד סוריה, אותה תכנן בשעתו ברטל, ששם הקוד שלה הוא "סתימת פיות". התכנית כוללת חדירה חשאית של צוות לוחמים מהסיירת הטקטית ללב סוריה, במטרה לתקוף ולפגוע ביעד רגיש ומוגן מאוד של הממשל הסורי.

"הסיירת הטקטית היא יחידת עילית ללוחמה זעירה שנועדה לפעול ביעדים מרוחקים. כל לוחמיה דוברי ערבית שוטפת ובעלי יכולת הסתערבות מלאה. בסיסה חבוי באזור סגור לתנועה ליד בית שמש. היא אינה כפופה לצה"ל, ולא לרמטכ"ל או לשר הביטחון, אך מסתייעת בשירותיו של המטה הכללי. במסדרונות המטכ"ל היא נחשבת לקוץ בתחת" (עמוד 298).

ברטל, שהגה את התכנית, התנגד. "אני בעד להכות בסוריה, אני רק חושב שבנסיבות הקיימות סתימת פיות הוא מבצע מסוכן" (עמוד 298), אמר. בניגוד לעמדתו, החליט ראש הממשלה לאשר את הפעולה. ברטל שניהל מאירופה את החקירה שמטרתה לחשוף את השותף של הסורים, אויב ישן של ישראל, שטוף שנאה ורצחני פי כמה, נדרש לפקד מרחוק גם על המבצע הזה.

את צוות הלוחמים יוביל סגן־אלוף ויקטור סבג, מפקד היחידה. סבג "בא מהשייטת" (עמוד 297), ופיקד על כוח מהקומנדו הימי במבצע משולב של שייטת 13 והסיירת הטקטית לאיסוף מודיעין באיראן. בפשיטה ההיא נהרג לוחם סיירת וסבג עמד להיות מודח מצה"ל, כשהוא "נושא על חזהו את עיטור העוז על פעולותיו באותו הלילה, ואות קין על מצחו, על אחריותו העקיפה לאסון שהתרחש" (עמוד 309).

ברטל חשב אחרת, ומינה אותו למפקד הסיירת הטקטית. לוחמי היחידה, ובמיוחד סגנו, שראו בו אחראי למות חברם, יצרו לו משבר פיקודי מורכב עם כניסתו לתפקיד. עתה הוא נדרש להוביל אותם לפשיטה בעומק סוריה, כשלצד המורכבות והסיכונים של המשימה כלל לא ברור אם הם סרים למרותו.

מתח ואקשן במנות נכונות ומדויקות

הספר שכתב דונביץ' הוא מותחן אקשן יעיל, שתופס את הקורא ולא מרפה. מנגד, קשה לומר שיש בו עומק רב. ולא בלי סיבה. ספרים שכאלה שהיעילות והצורך למתוח את הקורא הם לב־לבם, קשה לפתח עומק שכזה והפרטים אודות הדמויות ניתנים במשורה, באופן שמספיק בכדי שנבין מדוע הם פועלים וכיצד ותו לא.

ספר שכן הצליח לשלב בין היותו מותחן פעולה מהודק לבין סיפור עם עומק ואמירה משמעותית על המציאות העכשווית הוא "דואט בביירות" (הוצאת כתר, 2002) שכתב איש המוסד לשעבר מישקה בן־דוד. בספר, נדרש גדי, ששירת "בצנחנים ובמוסד" (עמוד 299) ומפקד על יחידה מבצעית, לחלץ את אחד מפקודיו שיצא על דעת עצמו להתנקש בפעיל חיזבאללה בכיר, בן דמותו של עימאד מורנייה, בביירות.

כמו בספרו של דונביץ' גם בן־דוד שילב בספר קטעי פעולה אמינים. באחד מהם נצמד גדי, רכוב על אופנוע, אל רכב ובו פעילים בכירים בארגון החזית העממית ואז "מרסס את היושבים מלפנים" (עמוד 57) בתת־מקלע מיני־עוזי ונמלט, מותיר מאחוריו מחבלים הרוגים.

אבל הספר ביקש להעביר מסר משמעותי יותר מאשר לתאר את עלילותיהם של טיפוסים קשוחים עם ידיים מסוקסות נוסח פאטריק קים. "עם שלא יודע לכבד את הגיבורים שלו, לא יהיו לו גיבורים" (עמוד 319), ציטט בן־דוד בספר פתגם רוסי ישן, ורמז לביקורת המוגזמת והלא הוגנת של הציבור בישראל על משרתיו במערכת הביטחון.

דונביץ' לא ביקש לכתוב ספר עם רבדים שכאלה, אלא רק להגיש לקורא העברי ספר מהסוג שפעם היה ניתן למצוא רק במדף ספרי המתח המתורגמים, עם מתח ואקשן במנות נכונות (לא גדושות) ומדויקות. העלילה מותחת וריאלית, הדמויות, השפה, הקצב, הכל עובד. זה לא דבר של מה בכך והתוצאה היא ספר שלא ניתן (ולא רוצים) להניח מן היד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.